להלן החלטה בנושא ביטוח בונוס לעסק למקרה פריצה: החלטה 1. לפני בקשה, מטעם התובע, הוא בית צבי, בית הספר לאומנות הבמה, למחיקת טענות מכתב ההגנה, מן הטעם שאלה לא הועלו בהזדמנות הראשונה על ידי הנתבעת. 2. עסקינן בתביעה לתשלום תגמולי ביטוח בגין פריצה אשר אירעה, לטענת התובע, במחסני מוסדו, מכוח פוליסת ביטוח לבית העסק מסוג "בונוס לעסק" אשר כללה כיסוי ביטוחי בגין נזקי פריצה וגניבה ובנוסף בגין אש וסיכונים נלווים, שהוצאה על ידי הנתבעת (להלן:"הפוליסה"). 3. מעיון בכתב התביעה עולה כי, ביום 1.5.05, שעה שהמנהל הטכני מטעם התובע הגיע למחסן התובע, לצורך הכנסה והוצאה של תפאורות וציוד תאורה, נוכח לדעת כי דלת הכניסה למחסן פתוחה לרווחה, המנעול איננו בנמצא וכי התפאורות וציוד התאורה נגנבו. אירוע זה, לשיטת התובע, מהווה לכאורה מקרה ביטוח לפי הפוליסה. המשיבה, דחתה את תביעת המבקש וביום 13.7.05 הודיעה המשיבה למבקש כי: "... הננו דוחים את התביעה, מן הנימוקים הבאים: הגניבה התגלתה בתאריך 1.5.05 בשעות הצהריים, כאשר האירוע הזה מכוסה בחברת ביטוח הראל ואין כל הוכחה שהאירוע קרה לפני כן, כלומר, כאשר היה ביטוח בחברתנו תחת הפוליסה שבנדון. בעת האירוע לא היו סימני פריצה כלשהם, לכניסה למחסן, נשוא התביעה ולא ליציאה ממנו ולכן המקרה אינו מכוסה במסגרת סיכוני הפוליסה. לפי סקר הסיכונים שנעשה במחסן הנ"ל הסוקר ... נמסר לנו שהמבוטח מאחסן בו תכולה של תלבושות ותפאורות בלבד ולא פנסים אשר נגנבו באירוע הנ"ל. עד תום תקופת הביטוח לא קיבלנו כל דיווח על העברת הפנסים בערך רב מאוד למחסן הנ"ל. מיותר לציין, שאם היה ידוע לנו על העברת הפנסים כאמור לעיל, דבר שמגדיל את הסיכון בהרבה, היינו שולחים סוקר ובודקים את המיגונים ושאר הנתונים. לאור האמור לעיל ומבלי שייחשב הדבר לויתור על טענות נוספות, דין התביעה להדחות". 4. בקשתו של התובע כאמור הינה כי המשיבה אינה רשאית להעלות נימוקי דחייה חלופיים לתביעת המבקש, מקום שלא הועלו לראשונה במכתב הדחייה הראשוני. לטענת ב"כ התובע, "במכתב הדחייה לא הועלתה כל טענה להעדר כיסוי ביטוחי לתכולה, פרט להעדר כיסוי ביטוחי לתכולת הפנסים. נהפוך הוא, המשיבה 1 הודתה כי נמסר לה שבמחסן נשוא התביעה מאוחסנת תכולה של תלבושות ותפאורות... גם הכחשת מקרה הביטוח על ידי המשיבה 1 חורג מהאמור במכתב הדחייה". בהמשך טוען התובע כי "... במקרה זה, כבר במועד האירוע ידעה המשיבה 1 את כל פרטי התביעה. טענות המשיבה 1 המפורטות בכתב הגנתה הנן בניגוד לחובותיה של המשיבה 1 כחברת ביטוח, בניגוד להכרעה העקרונית (של המפקח על הביטוח -א.ס)... והיא מהווה ניסיון לעקיפתה". עוד טוען התובע כי "במקרה דנן, אין חולק כי העובדות כולן, היו ידועות למשיבה 1 כאשר שיגרה למבקש את מכתב הדחייה. המשיבה 1 ידעה אודות האירוע והסיבות לו". כן טוען התובע כי "בסעיפים 13,14,17,19,25,26,38,48.1,49.3 טוענת המשיבה 1 כי המחסן היה מבוטח בביטוח מבנה בלבד וכי תכולתו לא בוטחה כלל. בסעיפים 33 טענת המשיבה 1 כי האירוע הנטען לא אירע כלל. בסעיפים 58.2,58.6 טוענת המשיבה 1 כי המבקש ניתק הקשר הסיבתי בין הכיסוי הביטוחי לאירוע הפריצה בשל זמן רב שחלף לטענתה, עד למתן הודעה למשיבה 1". התובע שב ומסכם טענותיו באומרו כי "טענות אלו אשר הועלו בכתב ההגנה, אין לשמוע להן , משעה שלא פורטו במכתב דחייה, הן לא נטענו כלל ודאי שלא בהתאם לחובה שנקבעה ע"י המפקח על עסקי הביטוח ועל פי ההלכה". 5. המשיבה, היא הנתבעת, מתנגדת לבקשה. המשיבה נסמכת בהתנגדותה על ארבעה אדנים עיקריים: האחד, כי אין כל תוקף להנחיות אשר הוצאו ע"י עו"ד ביחידה לפניות הציבור אצל המפקח על הביטוח. השני, כי קביעת הנחיה שמשמעותה שלילת האפשרות להעלות טענות בכתב הגנה, טעונה הסמכה מפורשת של המחוקק ואין כזו. השלישית, עיוות דין ועיוות ביטוחי שייגרם אם תתקבל הבקשה. הרביעי, אין גוזרים גזירה על הציבור אלא אם כן רוב הציבור יכול לעמוד בה. המשיבה טוענת כי "קבלת הבקשה תביא למעשה למצב אבסורדי, לפיו המבקשת רכשה כיסוי ביטוחי לתכולה, בדלת האחורית, רק בשל העובדה שלא נטענה במכתב הדחייה הטענה כי התכולה לא הייתה מבוטחת והמחסן כן היה מבוטח. תוצאה זו אין הדעת וההיגיון המשפטי סובלים. שהרי אם חובת תום הלב החוזית עומדת מאחורי חובת המבטח לנמק דחיית תביעה של מבוטח, חובת תום הלב ועקרון חוזים יש לכבד מחייבת כי מבוטח שלא היה מבוטח כנגד סיכון זה או אחר, לא ירכוש לו כיסוי, רק בשל טעות בתום לב של המבטח...". עוד טוענת המשיבה כי "יש לזכור כי במקרה דנן וכפי שנטען בכתב ההגנה, חלק מהמבנים ברשות המבקשת, בוטחו מבנה +תכולה המחסן יצא מגדר אלה. לכן העובדה כי לא בוצע הבדיקה יסודית בעת הוצאת מכתב הדחייה, נחזית על פניה כטעות בתום לב ולא כמעשה מכוון ו/או כהפרת חובת תום הלב מצד המשיבה". טענה אחרת של המשיבה היא כי "המבקשת הפנתה למשיבה 1 שאלון. בשאלה מס' 6(ט) לשאלון... שאלה המבקשת את המשיבה 1: מהן כל הסיבות לדחיית התביעה? בשאלה זו שנענתה ע"י המשיבה 1 בתשובות... לשאלון, יצרה המבקשת מניעות כנגד בקשתה למחוק סעיפים מכתב ההגנה. שהרי אם המבקשת מעוניינת לדעת מה כל הסיבות לדחיית התביעה, בשאלון, מדוע היא מנסה למנוע מהמשיבה 1 את אותן סיבות בכתב ההגנה?!". דיון 6. בהנחיות המפקח על הביטוח מיום 9.12.98 התייחסה המפקחת לחובתה של חב' הביטוח לפרט ולפרש בפני המבוטח את הנימוקים לדחיית תביעתו והורתה כדלקמן: "3. מבוטח או צד ג' המגיש תביעה לחברת הביטוח (להלן: "התובע") זכאי וצריך לקבל לידיו, בכתב, את מלוא עמדתה של חברת הביטוח בנוגע לכל עילות תביעתו. הסברים ארוכים ושונים שנמסרו לתובע, בשיחות טלפון רבות ארוכות ומנומקות ככל שיהיו, אינן משנות את העובדה שללא מסמך כתוב בו מוצגת עמדתה של המבטחת, התובע אינו יכול להתייעץ עם גורמים מקצועיים ולפיכך גם אינו יכול לכלכל את צעדיו. 4. כאשר נדחית תביעתו של תובע, על המבטחת לפרט את כל נימוקי הדחייה לתביעתו בהזדמנות הראשונה שיש לה ואם לא עשתה כן, לא תוכל המבטחת להעלות, במועד מאוחר יותר נימוק נוסף לדחייה, אותו יכלה לטעון בהזדמנות הראשונה. 5. על מנת שהתובע יוכל להתמודד עם טענת המבטחת הדוחה את תביעתו ואולי אף יצליח לשכנע אותה לשנות את עמדתה, עליו לקבל את עמדתה המפורטת בכתב". 7. למען שלמות התמונה, יש לציין כי בהשלמה להנחיה האמורה, הוסיפה ה מפקחת על הביטוח ביום 29.5.02 וקבעה כי: "... חברת הביטוח רשאית להעלות נימוקים נוספים מעבר לנימוק שהובא לידיעת המבוטח בהזדמנות הראשונה רק מקום בו מדובר בעובדות ו/או נסיבות שנוצרו לאחר אותו מועד או אם לא היה ביכולתה של חברת הביטוח לדעת עליהם, במועד בו דחתה את התביעה". 8. ההוראה האמורה, הוצאה על ידי ה מפקחת על הביטוח, מכח הסמכות המוקנית לה בסעיפים 60 - 62 לחוק הפיקוח על עסקי הביטוח, תשמ"א - 1981, לברר ולדון, בתלונות הציבור. סמכותו של המפקח על הביטוח, נדונה ופורשה בהרחבה, בבג"צ 7721/96 אגוד שמאי ביטוח בישראל נ. ה מפקחת על הביטוח, פ"ד נה (3) 625, שם נפסק כי המפקח על הביטוח מוסמך, בין היתר, להתערב ביחסים החוזיים שבין חברת הביטוח והמבוטח ומעבר לברור תלונות פרטניות, רשאי הוא, גם להורות על הסדרים כלליים ולקבוע כללים מנחים המחייבים את חברות הביטוח. [ראה לעניין זה גם החלטת כב' השופטת דותן בבר"ע (מחוזי תל-אביב) 2656/02 גולדברג נ. ביטוח ישיר אי.די.אי חברה לביטוח בע"מ, דינים מחוזי, כרך לד (1) 76 ת"א (שלום-ת"א) 42844/05 - בולטין ויקטור נ. איילון חברה לביטוח בע"מ, טרם פורסם , סעיף 12]. 9. לאחרונה נדונה שאלת סמכות המפקח והנחיותיו במסגרת שתי החלטות בביהמ"ש העליון: ברע"א 10641/05 הפניקס הישראלי חב' לביטוח בע"מ ואח' נ. חביב אסולין, (להלן:"עניין אסולין") נקבע: "מדיניות משפטית ראויה צריכה איפוא לפרש בהרחבה את סמכות המפקח וליתן להנחיותיו את תוקפן הראוי". וגם ברע"א 10681/03 כלל חברה לביטוח בע"מ נ. מדינת ישראל, חזרה והובעה העמדה שיש ליתן פירוש רחב לסמכות המפקח. בשאלת תוקפן של הנחיות המפקח נקבע ברע"א 10641/05 - "הנחיות אלה אמנם אינן בגדר דין, אך גם אם ניתן להתנות עליהן עדיין שיקולי המדיניות האמורים מכריעים את הכף, והם ביסוד התייחסותם של בתי המשפט". על הרציונאל העומד בבסיס ההנחיה עומד כב' הש' רובינשטיין ברע"א 10641/05: "הנחיות אלה משקפות את המדיניות המשפטית שהוצגה לעיל בדבר ההגנה על המבוטחים וצמצום אי השוויון בינם לבין המבטחות;הן אף עולות בקנה אחד עם עקרונות של יעילות משפטית, שכן מבוטח שבפניו תיפרש עמדה ברורה ומנומקת של המבטחת בנוגע לתביעתו, יוכל להעריך את כדאיותה של הגשת תביעה בבית משפט. לכך חשיבות מהיבטים שונים, של המבוטח ושל בתי המשפט כאחד". בכך אשר כב' השופט רובינשטיין את החלטת כב' הש' סורוקר בהחלטתה בת"א (שלום - ראשל"צ) 3090/04 חביב אסולין נ. הפניקס הישראלי חב' לביטוח בע"מ" - "הנחיות ה מפקחת על הביטוח נובעות מתוך מגמה לאפשר למבוטח "להתייעץ עם גורמים מקצועיים" ו"לכלכל צעדיו", כפי שההנחיה מעידה על עצמה. דומה כי לא רק האינטרס הפרטי של המבוטח מוגן באמצעות הנחיה זו, כי אם גם האינטרס הציבורי שבחסכון הוצאות ומניעת התדיינות שיפוטית מיותרת. מקום בו נימוקי הדחייה שקופים וגלויים מראש, יכול המבוטח להעריך את מידת עמידתם הצפויה בביקורת שיפוטית ולגבש החלטה מושכלת בדבר הגשת תביעה. כך יש לצפות כי יימנע מתביעה, אם חברת הביטוח שטחה בפניו נימוקים מבוססים. הגילוי המוקדם של מלוא נימוקי הדחייה נועד לאפשר דו שיח ענייני ופורה בין המבוטח לחברת הביטוח, באופן שעשוי לחסוך התדיינות שיפוטית. חובת הבירור המלא אמנם מטיל על חברת הביטוח נטל מוגבר, אך יש בה כדי ליצור "משחק בקלפים פתוחים" כבר בראשית הדרך, ולחסוך הוצאות התדיינות בעתיד". בקשות רשות ערעור, שהוגשו מטעם שני הצדדים, נדחו, כאמור בהחלטת של כב' השופטת דותן, מיום 9.10.05, בבר"ע (מחוזי תל-אביב יפו) 1182/05 אסולין חביב נ' הפניקס הישראלי לפיה: "מן המקובץ עולה, כי חובת תום הלב בניהול משא ומתן בעת שנדרש ביצועו של חוזה ביטוח היא העומדת ביסוד ההנחיה ומטרתה לשים קץ לתופעה של מניעת מידע מן המבוטח ביחס לנימוקים לדחיית תביעתו או דחיית תביעות ללא הנמקה סבירה ו"שליפתן" של טענות מפתיעות בכתב ההגנה... מעבר לדרוש, אציין כי להשקפתי מטרת ההנחיה היא לחייב את המבטחת לבדיקה יסודית של כל תביעה, אותה היא שוקלת לדחות ובכך למנוע ניצול כוחה הכלכלי העדיף על פני המבוטח, אשר לא אחת מותש מהמשא ומתן העקר ומוכן להגיע להסדר פשרה שאינו משקף את נזקו וזכויותיו. אם אכן יפעלו המבטחות על פי ההנחיה ויבדקו את העובדות באופן יסודי, יהיה בכך כדי למנוע הודעות דחייה בלתי מבוססות כפתח למשא ומתן בו יש לחברה יתרון ברור על המבוטח" (ראה גם החלטת כב' השופטת דותן בבר"ע (מחוזי ת"א) 2994/04 צ'רלין אלכסנדר נ. הראל חברה לביטוח בע"מ החלטה מיום 4.1.06). כב' הש' רובינשטיין בהחלטתו ברע"א 10641/05 קובע, כי ככלל בתי המשפט אימצו את המדיניות בדבר מתן תוקף להנחיות המפקח, ורק בנסיבות מיוחדות יש לסטות מהן. נסיבות אלה יפורשו בצמצום "שאחרת ירוקנו מתוכן הנחיות המפקח". התוצאה המתחייבת, היא כי יישום ההנחיות מוביל למסקנה כי הנתבעת לא תורשה להתגונן, בכל טענה החורגת מטענותיה כפי שפורטו במכתב הדחייה מיום 13.7.05. הטענות הנטענות בכתב ההגנה, בדבר היות המחסן מבוטח בביטוח מבנה בלבד ולא בביטוח תכולה (סעיפים 13,14,17,19,25,26,38,48.1,49.3 לכתב ההגנה), והטענה כי התובע פנה באיחור למשטרה הקשתה על בירור נסיבות מקרה הביטוח וגרמה לניתוק הקשר הסיבתי (סעיפים 58.2,58.6 לכתב ההגנה), לא נזכרו במכתב הדחייה הראשוני, ולפיכך, מנועה הנתבעת מלהעלותן עתה במסגרת ההתדיינות המשפטית. זאת ועוד, הנתבעת בתגובתה טוענת היא עצמה כי "... העובדה כי לא בוצע הבדיקה יסודית בעת הוצאת מכתב הדחייה, נחזית על פניה כטעות בתום לב ולא כמעשה מכוון ו/או כהפרת חובת תום הלב מצד המשיבה", מכאן אין לי אלא לקבוע כי אין למשיבה אלא להלין על התנהלותה היא עצמה. סבורני כי, ביצוע בדיקה מקיפה ויסודית הינה פעולה אלמנטארית בבירור כל תביעה נגד חברת ביטוח וחובה על חברת הביטוח בטרם תענה על מכתבי הדרישה מטעם מבוטחיה, כי תערוך בירור מקיף ורק אז תשיב ותתייחס לכל פנייה באופן מקיף ומעמיק. המשיבה בתגובתה כאמור טענה למניעות מצד המבקשת למחיקת טענות מכתב ההגנה משזו האחרונה שיגרה אליה שאלון בו דרשה לדעת מה כל הסיבות לדחיית התביעה? מעיון בשאלון נראה כי המבקשת הפנתה למשיבה שאלון אשר בשאלה 6(ט) שאלה "מהן כל הסיבות לדחיית התביעה". מעיון בתצהיר התשובות, כפי שצורף להודעה מטעם המשיבה 1, ענתה הגב' אלמסי כי "לא ניתן כל כיסוי לביטוח התכולה במחסן, האירוע הנטען לא אירע כלל ו/או לא אירע בתקופת הביטוח, האירוע הנטען לא עונה על הגדרת פריצה, רשלנות רבתי של המבוטח, החמרת סיכון שלא דווחה", אך אין לי אלא לחזור על ראשית דבריי ולקבוע כי יש בתשובתה זו משום להוות חריגה מטענותיה כפי שפורטו במכתב הדחייה מיום 13.7.05. יחד עם זאת, אני מוצא כי יש במכתב הדחייה משום להוות הכחשת חבותה בדבר קרות מקרה הביטוח באשר לסימני הפריצה שלא נמצאו, כעולה מסעיף 33 לכתב ההגנה ובאשר לרכיב זה בלבד. 10. מעבר לנדרש אני מוצא מקום להתייחס לנכתב במכתב הדחייה המדובר אשר מסיים את הכתוב בזו הלשון: "לאור האמור לעיל, ומבלי שהדבר יחשב לויתור על טענות נוספות, דין התביעה להידחות" ולקבוע כי אין המבטחת ובמקרה דנן, המשיבה 1, יוצאת ידי חובתה תוך הוספת הכיתוב "... ומבלי שהדבר יחשב לויתור על טענות נוספות.." מלמלא אחר הנחיות וההלכות אשר נקבעו לעיל שכן, לו היה הדבר מתקבל הרי מתייתרת הייתה מתוכן קביעת ה מפקחת על הביטוח כאמור, וההלכות אשר נזכרו לעיל. יתרה מזאת, שב אני וקובע כי ביצוע בדיקה מקיפה ויסודית הינה פעולה אלמנטארית בבירור כל תביעה נגד חברת ביטוח וחובה על חברת הביטוח בטרם תענה על מכתבי הדרישה מטעם מבוטחיה, כי תערוך בירור מקיף ורק אז תשיב ותתייחס לכל פנייה באופן מקיף ומעמיק. 11. בנסיבות אלו, דין הבקשה להתקבל, למעט סעיף 33 לכתב ההגנה באשר לסימני הפריצה שלא נמצאו ובאשר לרכיב זה בלבד. 12. הנתבעת תשא בהוצאות בסך 2,000 ₪ בתוספת מע"מ. 13. בהמשך להחלטתי מיום 5.4.06 יוגשו תצהירי הצדדים כדלקמן: ע"י התביעה עד ליום 1.11.06. ע"י ההגנה עד ליום 1.1.07. 14. הדיון הקבוע ליום 26.10.06 בטל. 15. קובע לדיון הוכחות ליום 25/03+/2007 בשעה 14:00. 16. כדי לנצל את הזמן שהוקצה באופן מיטבי בקשות ביניים או בקשות מקדמיות תוגשנה לא יאוחר מיום 15/01/2007. בונוסביטוח עסק