דוגמא לפסק דין בנושא החזרי דלק - רשלנות רואה חשבון: 1. הנתבעת הינה חברה העוסקת בדפוס דיגיטלי וייצור שלטים. התובע רואה חשבון במקצועו, אשר שימש כרואה חשבון של הנתבעת מאז הקמתה בשנת 2000 ועד סוף שנת 2009. 2. בשנת 2010 הועברו כל מניותיה של הנתבעת לאחד מבעלי המניות, הוא מר מרק ציפניוק (להלן "מר ציפניוק"). עם ההעברה הנ"ל, הודיעה הנתבעת לתובע, בחודש ינואר 2010, על הפסקת ההתקשרות עימו, ועל העברת הטיפול בספריה לרואה חשבון אחר. במצב שנוצר, הציע התובע למר ציפניוק, שהדו"ח השנתי עבור שנת 2009 יוגש על ידי רואה החשבון החדש, אולם האחרון עמד על כך שהדו"ח יוגש על ידי התובע. 3. התובע הכין את הדו"ח השנתי עבור שנת 2009 (להלן "הדו"ח") ומסרו לידי מר ציפניוק בחודש 12/10, יחד עם חשבון שכר טרחה על סך של 5,800 ₪. לטענתו, מר ציפניוק הבטיח לשלם לו את שכר טרחתו הנ"ל בשלושה תשלומים, אך הוא לא עמד בהבטחתו הנ"ל, ומכאן התביעה המונחת בפניי שהועמדה על ידי התובע על סך של 6,300 ₪. 4. הנתבעת באמצעות מנהלה מר ציפניוק, לא הכחישה את עצם הגשת הדו"ח על ידי התובע ואת סכום שכר הטרחה שסוכם, אך טענה כי קמה לה זכות קיזוז כנגד הסכום הנ"ל, בגין נזקים שנגרמו לה לטענתה, עקב התרשלותו של התובע שהתבטאה בשני העניינים הנ"ל: א. איחור בהגשת הדו"ח, ותשלום קנס בסך 4,250 ₪ על ידה בגין האיחור הנ"ל. ב. אי יידועה אודות זכאותה עלפי דין, להחזרי בלו בגין סולר, דבר שגרם לה הפסד בסך של 12,739 ₪ על פי הנטען. 5. לצערי, כל הניסיונות להביא את הצדדים להסכמה לאור מהות המחלוקת וסכום התביעה, נתקלו בחומה בצורה מטעם התובע, ומכאן הצורך במתן פסק דין. 6. מטעם התובע העיד התובע ומטעם הנתבעת העיד מר ציפניוק. 7. האיחור בהגשת הדו"ח אין מחלוקת כי הדו"ח הוגש באיחור ובשל כך שולם קנס על ידי הנתבעת. אולם בעוד שהתובע טוען כי האיחור נבע מהעיכוב בהמצאת המסמכים הרלוונטיים לידיו על ידי הנתבעת, טענה הנתבעת כי החומר הומצא לתובע בטרם חלוף המועד החוקי להגשת הדו"ח, וכי האיחור נבע ממחדליו של התובע. 8. משהעלתה הנתבעת טענת הקיזוז המתבססת על האיחור בהגשת הדו"ח על ידי התובע, רובץ עליה הנטל להוכיח טענה זו על כל מרכיביה, ובכלל זה המועד שבו נמסרו המסמכים לידיו של התובע. אולם הנתבעת לא עמדה בנטל זה, שכן מעדותו של מר ציפניוק התברר כי המסמכים הועברו לידי התובע על ידי שותפו לשעבר מר צבי גרינבלט אשר לא הובא לעדות, ומר ציפניוק לא יכול היה להעיד על מועד העברת המסמכים לידי התובע (ראה עדותו בעמ' 5 ש' 11-10). 9. במצב דברים זה, הנני קובעת כי הנתבעת לא הרימה את נטל הוכחת טענת הקיזוז, הנסמכת על האיחור בהגשת הדו"ח. 10. החזרי הבלו ביום 23.12.04 חוקק צו הבלו על דלק (פטור והישבון), תשס"ה-2005, שלפיו הנתבעת היתה זכאית להחזרי בלו על סולר (להלן "צו הבלו"). אין מחלוקת כי במסגרת הביקורות שהתובע ערך על ספריה של הנתבעת, הוא לא הביא לידיעתה את דבר קיומו של הצו, ואת עצם זכאותה להחזרי בלו על סולר בהתאם לצו הנ"ל. 11. הנתבעת טוענת כי במחדלו הנ"ל, גרם לה התובע נזק בסך של 12,739 ₪ על פי מכתב של רואה חשבון שצורף לתצהירה נ/1, אם כי בסיכומיה היא הסכימה להעמיד את הסכום הנ"ל על סך של 8,468, לאחר ניכוי סך של 4,271 ₪ עבור שנת 2010. 12. התובע לעומתה טען כי השירות שניתן על ידו לנתבעת הסתכם בהכנת תלושי שכר לעובדים והכנת דו"חות שנתיים, וכי הייעוץ ו/או הטיפול בעניין החזרי הבלו, היה אמור להיעשות על ידי הנהלת החשבונות השוטפת של הנתבעת, שלא התנהלה באמצעותו. 13. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בעניין זה, הגעתי למסקנה כי הדין עם הנתבעת. בעיסוקו כרואה חשבון, חזקה על התובע שהוא ידע על קיומו של צו הבלו, וכפועל יוצא מכך, היה עליו ליידע את הנתבעת, עת ביקר את ספריה וטיפל בהגשת הדוחות השנתיים שלה לרשויות המס, על דבר קיומו של הצו ועל זכאותה להחזר כספים מכוחו, ואינני מקבלת בהקשר זה את עמדתו של התובע שלפיה חובה זו חורגת מהשירות שהוא התחייב להעניק לנתבעת. יובהר כי אין המדובר בחובת טיפול בהגשת הדוחות להחזר בלו, שכן חובה זו מסורה להנהלת החשבונות של הנתבעת שלא היתה מופקדת בידיו של התובע, אלא בחובת היידוע בדבר קיומו של הצו והעמדת הנתבעת על זכאותה להחזר כאמור, והנני מפנה בהקשר זה לעדותו של מר ציפניוק בעמ' 4 ש' 28-22, עמ' 6 ש' 32-25, ועמ' 7 ש' 2-1. כבר נפסק כי תפקידו של רואה חשבון אינו מתמצא בבדיקה מכאנית של מסמכים וחישובים, אלא עליו לוודא שאין נעשות טעויות הנובעות ממעשים או מחדלים, והנני מפנה לדברים שצוטטו בע"פ 2910/94 ארנסט יפת ואח' נ' מדינת ישאל, פ"ד נ (2), 221, כדלקמן: "אין לצמצם את תפקיד רואה-החשבון למי שבודק מכאנית אסמכתאות ועושה חשבונות אריתמטיים. אין להתייחס אליו כאל מחבר ומחסר פרופסיונלי. תפקידו המרכזי לוודא שאין נעשות טעויות אם אלה נובעות מחשבון, או ממעשים או מחדלים כלשהם, או גם כמובן ממעשי כזב. כדי לבצע את תפקידו זה עליו לגשת למלאכה עם מחשבה חקרנית, לאו דווקא חשדנית, אם ייתקל בשאלה משפטית תוך ביצוע הביקורת אזי חייב הוא לחקור אותה ולהיכנס לנבכיה ואם יש צורך אף לפסול את הפעולה (דברי הלורד דנינג כפי שהובאו בפרשת FOMENTO, LTD. V. SELSDON, LTD. (1958) [124], AT 23 וצוטטו בהזדמנויות שונות; התרגום שלי - ד' ל')" בענייננו, בבואו לבקר את ספריה של הנתבעת, היה על התובע לוודא שאין נעשות טעויות על ידי הנתבעת הנובעות ממעשה או מחדל, ולדידי, אי דיווח על החזר בלו מקום שהחזר כאמור היה מגיע לנתבעת על פי דין, הינו בגדר טעות, שחובה היה על התובע להעמיד את הנתבעת על דבר קיומה. משלא עשה כן, התרשל התובע במילוי תפקידו כלפי הנתבעת, ומשכך חב הוא בגין הנזקים שנגרמו לה עקב התרשלותו הנ"ל. 14. ב"כ התובע טען בסיכומיו כי אין המדובר ברואה חשבון "הצמוד" לנתבעת, אלא ברואה חשבון ששירותיו נשכרו לצורך עריכת תלושי שכר והכנת דוחות שנתיים תמורת סכום זעום של כ-5,000 ₪ בתוספת מע"מ, ומשכך, אין זה צודק להרחיב את אחריותו כפי שמבקשת הנתבעת. לצערי, אין בידי לקבל טענה זו, שכן אחריותו של רואה החשבון אינה נקבעת על פי התמורה המשתלמת לו, אלא על פי מהות התפקיד שנטל על עצמו. כך בענייננו, משנטל התובע על עצמו את האחריות לערוך ביקורת על ספריה של הנתבעת, שומה היה עליו, לדידי כאמור, להעמיד אותה על זכאותה להחזר בלו, ואין נפקא מינה אם הוא משמש כרואה חשבון "צמוד" לנתבעת או לא, ומהי התמורה ששולמה לו. 15. הנתבעת צירפה לתצהיר עדות ראשית שלה (נ/1) מכתב של רואה חשבון המפרט את ההפסדים שנגרמו לה עקב אי דיווח על החזרי הבלו עבור השנים 2007 עד 2010 (נספח ב' לתצהיר). בנוסף צירפה הנתבעת דוחות פירוט ודוחות ריכוז של רכישות הסולר שבוצעו על ידה בשנים הנ"ל. יוזכר כי הנתבעת ויתרה בסיכומיה על ההפסדים בגין החזר בלו עבור שנת 2010. בסיכומיו, טען ב"כ התובע כי אין לראות במכתבו של רואה החשבון שצורף לתצהיר הנתבעת כאמור, ראייה קבילה, וכי אין להסתמך עליו מאחר שאינו חתום, אינו ערוך כחוות דעת, ולא הוגש באמצעות עורכו. דומני כי ב"כ התובע איחר את הרכבת בהעלאת טענה זו. תצהיר עדות ראשית של הנתבעת על כל נספחיו לרבות מכתבו של רואה החשבון, הוגש בפתח ישיבת ההוכחות כראייה, ללא כל הסתייגות ו/או התנגדות מטעם ב"כ התובע. לא זו אף זו, ב"כ התובע חקר את מנהל הנתבעת על האמור במכתב רואה החשבון מבלי להעלות כל הסתייגות מפני תוכנו ו/או כל טענה בדבר קבילותו. הנתבעת הסתמכה על התנהלות זו, שכן, לוּ הועלתה התנגדות כאמור, סביר להניח כי הנתבעת היתה עומדת על מימוש זכותה בזימון עורך המכתב על מנת להיחקר על תוכנו. אי לכך, במצב דברים זה, מושתק התובע מלהסתייג ממוצג זה בסיכומיו, והוא מוחזק כמי שהסכים להגשתו. אציין בהקשר זה כי לא שוכנעתי בטענת ב"כ התובע שלפיה נבצר ממנו להתנגד להגשת המסמך מחמת האיחור בהגשת תצהיר עדות ראשית על ידי הנתבעת. 16. לאור האמור לעיל, הנני קובעת כי הנתבעת הוכיחה את טענת הרשלנות שיוחסה לתובע בנוגע להחזר הבלו, על כל מרכיביה לרבות מרכיב הנזק, ומשכך, זכאית היא לקזז מסכום החוב הנתבע, את הנזק שנגרם לה כתוצאה מרשלנות זו. 17. התוצאה התובע העמיד את תביעתו על סך של 6,300 ₪. הנתבעת הוכיחה כי הינה זכאית לקזז סך של 8,468 ₪ בגין הנזק שנגרם לה כתוצאה מרשלנותו של התובע בעניין החזר בלו על סולר. התוצאה היא אפוא, שדין התביעה להידחות. 18. אי לכך, הנני מורה על דחיית התביעה. התובע ישלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. מיסיםרשלנותרואה חשבוןדלק