מומלץ לקרוא את הקטע להלן אשר נבחר מפסיקת הערכאות השיפוטיות בנושא הגשת תביעה לנכות זמנית באיחור: 1. בפנינו תביעתו של התובע לתשלום גמלת נכות זמנית, לתקופה 10/6/07 עד 19/9/07 , שעה שהתביעה לקביעת דרגת נכות הוגשה ביום 22/2/10 . 2. אלה העובדות המוסכמות על הצדדים, כפי שגובשו בישיבת קד"מ: א. התובע נפגע ביום 9/6/07. ב. ביום 8/7/07 הגיש התובע תביעה למל"ל בגין הפגיעה האמורה. ג. ביום 7/11/07 נדחתה התביעה. ד. ביום 5/11/08 הוגשה תביעה לבית הדין כנגד ההחלטה הנ"ל תיק 5465/08. ה. ביום 2/9/09, אושרה התביעה לדמי הפגיעה בעקבות הליך זה. ו. ביום 22/2/10 הוגשה תביעה לקביעת דרגת נכות בעבודה. ז. התביעה אושרה אולם הנכות הזמנית נקבעה בתוקף מיום 10/6/07 עד 19/9/07, אך לא שולמה גמלה בשל טענת המוסד כי יש ליישם את סעיף 296. 3. אלה טענות התובע א. התובע טוען כי הגיש תביעתו במועד. התביעה לקביעת דרגת נכות הוגשה כחמישה חודשים לאחר ההכרה בפגיעה. ב. במקרה הנדון כאן אין להחיל את סעיף 296 לחוק, החל על תביעות שהוגשו באיחור. משהוגשו במועד ההודעה על התאונה, התביעה הראשונה והתביעה לקביעת דרגת הנכות, הרי שאין למנות הליכים אלו בתקופת מרוץ השיהוי. ג. אין למנות במירוץ השיהוי את התקופה שבין מועד הגשת ההודעה על התאונה לפקיד התביעות לבין מועד הכרתה על ידו. ד. מירוץ השיהוי לפי סעיף 296 לחוק, מתחיל להימנות מהיום שבו הוכרה התביעה על ידי פקיד התביעות, ובמקרה הנדון, לכל הפחות ביום 25/01/2010. ה. משלא חלפו 12 חודשים מהיום בו הוכרה התביעה ועד היום בו הוגשה התביעה לקביעת דרגת הנכות, הרי שהיא הוגשה במועד. ו. התובע מפנה למקרים דומים, בהם התביעה לקביעת נכות הוגשה רק לאחר שהכיר הנתבע בפגיעה, ועדיין לא קוזזה הגמלה. 4. אלה טענות הנתבע: א. ביום 07/11/2007 הודיע הנתבע לתובע על דחיית התביעה הראשונה בשל אי שיתוף פעולה משלא הגיע לחקירות אליהן זומן. ב. התביעה לבית הדין לעבודה הוגשה קרוב לשנה לאחר דחיית התביעה. ג. תביעת התובע לגמלת נכות מעבודה אושרה עקרונית, אולם התובע אינו זכאי לתשלום בגין גמלת נכות זמנית משום שחלפו יותר מ-12 חודשים בין תקופת הנכות הזמנית לבין הגשת תביעתו לגמלת נכות מעבודה. ד. התובע מתבסס על מקרים בהם הצדדים הגיעו להסכמה ביניהם. מדובר במקרים פרטיים אשר אין בהם כדי לחייב את הנתבע לפעול באופן דומה גם בתביעות אחרות. ממילא, ההסכמות באותם תיקים אינן רלוונטיות לתביעה דנן. ה. השיהוי חל על התביעה לגמלת נכות, בין אם מונים ובין אם לא מונים את תקופת הטיפול בתביעה במל"ל או בבית הדין. ו. התובע היה מיוצג וחזקה עליו שקבל יעוץ בנוגע לסעיפי השיהוי וההתיישנות שבחוק הביטוח הלאומי. ז. התביעה לגמלת נכות הוגשה למעלה מחמישה חודשים לאחר אישור הפגיעה ולמעלה מ- 18 חודשים ממועד הפגיעה. תקופה זו היא באחריותו הבלעדית של התובע. לא ניתן להפחית תקופה זו ממניין תקופת השיהוי. 5. המחלוקת בתיק זה התעוררה פעמים רבות במהלך השנים. דומה שעל המחוקק ליתן דעתו בנושא זה, באשר יש לו השפעה כלכלית עצומה לגבי זכויות המבוטחים. נסביר במה הדברים אמורים. 6. מושכלות ראשונים הם כי לא ניתן לקבל גמלה מהמוסד לביטוח לאומי, ללא הגשת תביעה. עוד בבחינת מושכלות ראשונים, ההבחנה בין תביעה להכיר בפגיעה כפגיעה בעבודה לבין תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה, המוגשת מכוח סעיף 104 לחוק. מדובר בשתי תביעות שונות ונפרדות. האחת משמעה שאדם מוכר כנפגע בעבודה וזכאי בעקבות כך לדמי פגיעה. האחרת משמעה שוועדה רפואית בודקת את המבוטח וקובעת האם נותרה לו נכות בגין התאונה. הועדה קובעת את אחוזי הנכות ככל שקיימים. קביעה זו מזכה את המבוטח בין בתשלום חד פעמי (במקרה של נכות עד 19%) ובין בתשלום קצבת נכות חודשית. 7. הגשת תביעה לקביעת דרגת נכות, מעוגנת בסעיף 104 (א) לחוק: "נסתיימה תקופת דמי הפגיעה לפי סימן ד' והמבוטח הגיש תביעה לגמלה לפי סימן זה ונמצא נכה עבודה כתוצאה מהפגיעה בעבודה, ישלם לו המוסד קצבה או מענק לפי סימן זה". הסעיף אינו קובע מועד להגשת תביעה לקביעת דרגת נכות. המועד היחיד הנקוב בסעיף הוא "נסתיימה תקופת דמי הפגיעה לפי סימן ד'". 8. סעיף 296 לחוק קובע מועדים להגשת תביעות והם: "מועד לתביעת גמלת כסף והתקופה שבעדה תשולם: 296. (א) כל תביעה לגמלת כסף, תוגש למוסד תוך שנים עשר חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה. (ב) הוגשה התביעה אחרי המועד האמור בסעיף קטן (א), וקבע המוסד כי התובע זכאי לגמלה בעד תקופה שקדמה להגשת התביעה, תשולם לו הגמלה שהוא זכאי לה, ובלבד שלא תשולם גמלה בעד תקופה העולה על 12 חודשים, שקדמו בתכוף לפני החודש שבו הוגשה התביעה כאמור; היתה התביעה שהוגשה כאמור, למענק או לגמלה אחרת שאינה משתלמת בעד תקופה מסוימת, ישולמו המענק או הגמלה האמורים, בתנאי שבחודש שבו הוגשה התביעה למוסד, טרם חלפו 18 חודשים מהחודש שבו נוצרו התנאים המזכים בגמלה." 9. בעניין עב"ל (ארצי) 660/07 אנה שניידרמן נ' המוסד לביטוח לאומי דן בית הדין הארצי בשאלה מהו המועד שבו יש להגיש תביעה לגמלה. כך נקבע בסעיף 10 לפסק הדין: "תביעה לגמלה יש להגיש תוך פרק זמן קבוע "מהיום בו נוצרה עילת התביעה", כנאמר בסעיף 296(א) לחוק. המושג "עילת תביעה" אינו מוגדר בחוק, אך בית דין זה קבע כי מדובר ב"מסכת העובדות הדרושות כדי להראות כי התובע זכאי לזכות על פי חוק הביטוח הלאומי" (דב"ע נה/198-0 נעים עמרי ואח' - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כרך ל, 9) או המועד "שבו נוצרו התנאים המזכים במענק" הינו "מועד תחילת הנכות" (עב"ל 96/03 דוד פריג' - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 18.4.04). מטרת הגמלה היא להעניק לנפגע סיוע במימון צרכיו השוטפים, עקב הנכות שנגרמה לו ולכן תביעה לגמלה יש להגיש קרוב ככל האפשר למועד בו נוצרה "עילת התביעה", דהיינו - מועד תחילת הנכות. בכל מקרה, אם מוגשת תביעה לגמלה לאחר המועד בו נוצרה עילת התביעה, מוגבלת הזכאות לתשלום למפרע לתקופה קצובה של שנה לפני מועד הגשת התביעה. לכן, המועד הרלבנטי לעניין התשלום למפרע הוא מועד הגשת התביעה ולא מועד קביעת הנכות או מועד תחילתה" (עב"ל (ארצי) 660/07 יונה שניידרמן נ' המוסד לביטוח לאומי, ס' 10 לפסה"ד). 10. על פי האמור לעיל, את התביעה לגמלה יש להגיש קרוב ככל האפשר למועד שבו נוצרה "עילת תביעה", דהיינו - מועד תחילת הנכות. ואכן, במקרה שם הוגשה התביעה שנים רבות לאחר התאונה אשר הוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה ולכן נקבע שהמבוטחת זכאית לתשלום רטרואקטיבי של 12 חודשים ממועד הגשת התביעה. 11. למסקנה דומה הגיע בית הדין הארצי בעניין עב"ל (ארצי) 96/03 פריג' דוד נ' המוסד לביטוח לאומי, שם הוכרה הפגיעה בשנת 1990 ואילו התביעה לקביעת דרגת נכות הוגשה בשנת 2000. שם נקבע בסעיף 10 לפסק הדין: "המערער הגיש כאמור את תביעתו לגמלת נכות בעבודה אך ורק בחודש אוגוסט 2000. לכן, על פי סעיף 104 כפי שתוקן בתיקון 19, ואשר חייב הגשת תביעה לגמלת נכות מעבודה - גם על פי הדין טרם תיקונו של סעיף 296 לחוק, לא היתה קמה לו זכאות לתשלום מענק הנכות בעבודה, משחלפו למעלה משבע שנים ממועד הגשת תביעתו למוסד עד למועד בו נוצרו לגביו התנאים המזכים באותו מענק. ביסוד האמור, ההנחה שהוא לא ידע על זכאותו לתבוע גמלת נכות מעבודה, שהרי אם ידע על זכותו לתבוע ולא תבע - תקופת התשלום הרטרואקטיבית על פי ההלכה כפי שקבע בשעתו בית הדין - הוגבלה לשנתיים בלבד מאז הגשת התביעה למוסד". וכן בעניין עב"ל 1096/04 המוסד לביטוח לאומי נ' מוריס בדעאן, שם הוכרה הפגיעה בשנת 1994 והתביעה לקביעת דרגת נכות הוגשה בשנת 2001. 12. ואולם, מה קורה במצב שבו אין התאמה בין מועד התאונה לבין המועד שבו הוכרה התאונה כתאונת עבודה. במקרה כזה יש לבחון שני מצבים. האחד - התביעה להכיר בפגיעה בעבודה הוגשה באיחור (לדוגמא - פגיעה משנת 2000 שהתביעה להכיר בה כפגיעה בעבודה הוגשה בשנת 2005). השני - תביעה שהוגשה במועד אך עקב סירוב המוסד להכיר בה, הוגשה תביעה לבית הדין לעבודה וההליכים לקחו, מטבע הדברים, זמן רב. (לדוגמא - פגיעה משנת 2000 שלא הוכרה על ידי המל"ל ולפיכך הוגשה תביעה לבית הדין לעבודה בשנת 2001 שהסתיימה בפסק דין המכיר בתביעה, בשנת 2005). 13. מקרים כאלה התבררו בבתי הדין האזוריים לעבודה. בעניין בל (י-ם) 2047/00 אסתר חריש נ' המל"ל (מיום 14/10/01) נדון מקרה של תובעת שנפגעה בעבודה בשנת 1989, הפגיעה הוכרה, תביעה לקביעת דרגת נכות הוגשה ביום 22/10/99 (10 שנים לאחר התאונה), ועדה רפואית קבעה ביום 20/7/00, שלתובעת נכות מיום התאונה דהיינו 2/1/89. בית הדין קבע כי מאחר וסעיף 104 אינו קובע מועד להגשת תביעה לקביעת דרגת נכות, הרי שאין להעניש את מי שאיחר בהגשת התביעה על ידי שלילת הגמלה. לפיכך נקבע שלא חל על התובע סעיף 107 (ב) לחוק ולכן היא זכאית לגמלת נכות רטרואקטיבית. 14. בעניין בל (נצרת) 31342-11-10 מזאווי נ' המוסד לביטוח לאומי (מיום 26/2/12), ניתח המותב בראשות כב' השופט ארמון את המצב המשפטי בסוגיה זו. שם דובר על אדם שפנה בשנת 2001 להכיר בו כנפגע בשמיעה מכוח תורת מקרוטראומה. תביעתו נדחתה. התובע הגיש תביעה לבית הדין לעבודה בשנת 2002, שנדחתה אף היא. בעקבות תיקון סעיף 84 א לחוק הגיש תביעה נוספת, בשנת 2008 שבעקבותיה הודיע המל"ל שהוא מכיר בפגיעה כפגיעה בעבודה. להודעה זו ניתן תוקף של פסק דין בשנת 2010. רק אז הגיש התובע, בחודש מאי 2010, בקשה לקביעת דרגת נכות מעבודה. המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעת התובע לתשלום מענק, לאור הוראות סעיף 296 לחוק. על פי קביעת בית הדין בעניין הנ"ל: "כאשר הנתבע דוחה את תביעתו של מבוטח להכיר בו כנפגע עבודה, אין המבוטח יכול להיראות באותו שלב כמי שאילו היה נבדק על ידי ועדה רפואית הוא היה מוכר כנכה עבודה. שלב זה יכול להיפתח בפניו רק לאחר שמתבטלת קביעת הנתבע בדבר דחיית התביעה להכיר באותו מבוטח כנפגע עבודה (ביטול שיכול להיות על ידי פסק דין בתובענה כנגד החלטת הנתבע, או בהחלטה מחודשת של הנתבע). בעקבות דברים אלה נקבע: "המועד הראשון שבו, אילו היה התובע נבדק בו הוא היה יכול להיות מוכר כנכה עבודה, היה יום 21/4/10 (מיד לאחר מתן פסק הדין שקיבל את תביעתו השניה). תביעתו של התובע לגמלת נכות מעבודה הוגשה ביום 16/5/10, פחות מחודש לאחר המועד שבו נוצרה עילתה של אותה תביעה, כך שכלל אין צורך להזקק להוראות בדבר שיהוי בסעיפים 296 ו- 107 לחוק". על יסוד דברים אלה, קיבל בית הדין את התביעה. 15. הדברים שכתב חברי השופט ארמון, נכונים ויפים גם למקרה שבפנינו. א. כאמור לעיל, התובע נפגע בחודש 6/07, הגיש הודעה על הפגיעה בחודש 7/08 ומשהודע לו שתביעתו נדחתה (בהודעה מיום 11/08) הגיש תביעה לבית הדין לעבודה ביום 11/08. ב. לגבי התקופה מנובמבר 2007 עת הודע על ידי המל"ל על דחיית התביעה לבין 11/08 עת הוגשה התביעה לבית הדין לעבודה, לא חלפה תקופת ההתיישנות ביחס לתביעה להכרה בפגיעה כפגיעה בעבודה, משלא חלפו 12 חודשים מלאים. ג. במסגרת ההליכים בבית הדין לעבודה, הכיר המל"ל בתביעה, בהודעה מחודש 9/09 שקיבלה תוקף של פסק דין. ד. התביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה הוגשה בחודש 2/10, חודשים ספורים לאחר פסק הדין, אף כאן, ללא שחלפה תקופת ההתיישנות. 16. התובע לא יכול היה לבקש לקבוע דרגת נכות, בטרם תוכר הפגיעה כפגיעה בעבודה. בענין זה נקבע: "... בתביעה המוגשת למוסד לשם קבלת גמלה, נפסק כי "עילת תביעה" ... היא מסכת העובדות הדרושות כדי להראות כי התובע זכאי לזכויות על פי חוק הביטוח הלאומי ...". דב"ע נה/ 0-198 נעים עמרי נ' המל"ל פדע' ל' 9. 17. נכון שיכול היה, טכנית, להגיש טפסים לקביעת דרגת נכות, ביחד עם ההודעה על פגיעה בעבודה. יחד עם זאת, לא היתה עליו כל חובה לעשות כן. אין הוראה בחוק שמחייבת אותו לעשות כן. באותה מידה ניתן לחשוב שלו היה עושה כן, היתה התביעה מוחזרת אליו כתביעה מוקדמת. 18. המועד הראשון שבו יכול היה לבקש לדון בדרגת נכות, היה לאחר שהפגיעה בעבודה הוכרה. כך בדיוק עשה. 19. במצב דברים זה, לא יהיה זה נכון לומר שהמועד שממנו יש לספור 12 חודשים רטרואקטיבית הוא מועד הגשת התביעה לקביעת דרגת נכות. 20. הדבר ייצור איפה ואיפה בין מובטחים שהגישו את שתי התביעות ביחד לבין כאלה שנהגו על פי הוראות החוק, והגישו תביעה אחת, חיכו לתוצאותיה ורק כשתביעתם אושרה, הגישו את התביעה לקביעת דרגת נכות. 21. כפי שציינו בראשית הדברים, להבנתנו יש מקום להתערבות המחוקק בסוגיה זו, בין בדרך של תיקון החוק על ידי חיוב המבוטחים להגיש, ביחד עם התביעה להכיר בפגיעה כפגיעה בעבודה, גם תביעה לקביעת דרגת נכות ובין בדרך של הסדרת המועדים להגשת תביעה שכזו בהתייחס לתקופת ההתיישנות. 22. בסיכומי המל"ל נטען כי יש למנות את התקופה ממועד הפגיעה ועד להגשת התביעה (חודש) ועוד התקופה מדחיית התביעה ועד להגשת תביעה לבית הדין לעבודה (שנה) ועוד התקופה שבין אישור התביעה על ידי ביטוח לאומי עד להגשת תביעה לקביעת דרגת נכות (חמישה וחצי חודשים) וסה"כ 18.5 חודשים המהווים יותר מ- 12 חודשים הקבועים בסעיף 296 לחוק. 23. מנגד טוען התובע שכל התביעות שהגיש, הוגשו במועדים הקבועים בחוק. כך התביעה לבית הדין לעבודה לאחר שנבחנה התביעה למל"ל (בתוך תקופת שנה). כך התביעה לקביעת דרגת נכות (שהוגשה תוך 5.5 חודשים מאישור התביעה). 24. כל עוד לא יתוקן החוק, הרי שהדרך ליישב את אי הבהירות שבהוראות החוק בכל הנוגע למועד להגשת תביעה לתשלום דמי פגיעה, היא להבנתנו הדרך החלופית שפורטה בסיכומי המוסד לביטוח לאומי. על פי אופן בחינה זה, אין הכרח לבחון באופן קלדנרי את 12 החודשים הקבועים בסעיף 296, אלא יש לבחון אותם באופן מצטבר. לו יתברר שתובע השתהה, בכל התביעות הרלבנטיות, בסך הכל למעלה מ- 12 חודשים, תחול ההתיישנות על תביעתו. 25. במקרה שבפנינו, אם ננטרל מתוך פרק הזמן שבין תאונת העבודה (6/07) ועד להגשת התביעה לקביעת דרגת נכות (2/10) את פרק הזמן שחל עכוב בעטיו של התובע, נגיע למסקנה שחל שיהוי של למעלה מ- 12 חודשים. בנסיבות אלה, המסקנה המתבקשת היא כי יש ליישם על התובע את הוראות סעיף 296 לחוק ולפיכך לא יהיה זכאי לתשלום קצבת נכות זמנית שנקבעה עבור שנת 2007. 26. פתרון זה יהיה נכון, לטעמנו, בכל המקרים האפשריים בנוגע להגשת תביעה לקביעת דרגת נכות, בין כאשר התביעה לדמי פגיעה הוגשה באיחור ואילו התביעה לקביעת דרגת נכות הוגשה במועד, בין אם שתי התביעות הוגשו באיחור ובין אם שתיהן הוגשו במועד (בסה"כ פחות ש- 12 חודשים) אלא שבירור התביעה לדמי פגיעה (על ידי המל"ל או בהליך בבית הדין) נמשך תקופה ארוכה. 27. יישום לענייננו יישום הפתרון המוצע לעיל, על עניינו של התובע, יביא למסקנה שחלפו למעלה מ- 12 חודשים במצטבר. על פי הניתוח שנעשה בסיכומי המל"ל (המובא בסע' 22 לעיל) התובע הגיש את התביעה בחלוף למעלה מ- 12 חודשים במצטבר. לכן, יש להחיל עליו את הוראות סעיף 296 לחוק באופן המזכה אותו בגמלה עבור 12 חודשים לפני הגשת התביעה לקביעת דרגת נכות ולא מעבר לכך. 28. לאור האמור, התביעה נדחית. אין צו להוצאות. לצדדים זכות ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. נכות זמנית