האם מותר לפטר עובד שעבר תאונת דרכים ? מומלץ לקרוא את הקטע להלן אשר נבחר מפסיקת הערכאות השיפוטיות בנושא פיטורים עקב תאונת דרכים קשה: רקע תובענה זו הוגשה ביום 28.8.07, ובה עתרה התובעת לתשלום פיצויי פיטורים בגין פיטוריה מעבודתה כעוזרת גננת, במועצה המקומית דיר חנא (להלן: הנתבעת ו/או המועצה), לאחר שנפגעה בתאונת דרכים קשה; בנוסף תבעה להצהיר, כי היא זכאית לפנסיה תקציבית החל ממועד פיטוריה. התביעה באה בעקבות הליך קודם בין הצדדים [תיק עב 4018/01 (אז' חיפה), פסק-דין מיום 3.5.07 (להלן: פסה"ד הקודם)], בו נקבע, כי התובעת פוטרה שלא כדין, ביום 1.9.00, והיא זכאית לשכר עבודה עבור התקופה 5/00 - 8/00, כולל, וכן לפיצוי בגין סיום העסקה שלא כדין, בשווי 6 משכורות; והכל - בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, מיום 1.9.00 ועד למועד התשלום בפועל. בכתב הגנתה טענה הנתבעת, כי בפסה"ד הקודם נקבעה התשתית העובדתית וצוין, כי במסגרת אותו הליך לא נתבעו פיצויי פיטורים והתובעת אף לא הראתה שפנתה בבקשה לתשלום פנסיה, ומשלא עשתה את המוטל עליה, התביעה בעניין זה היא מוקדמת ולכן - פסה"ד הקודם לא התייחס אליה. יחד עם זאת, נקבע שם, מפורשות - "... ברור הוא, כי המדובר בחלופות דהיינו ככל שתאושר לתובעת פנסיה, היא לא תהא זכאית לפיצויי פיטורים." [ס' 9 לפסה"ד הקודם]. הוסיפו וטענו בכתב ההגנה, כי התובעת ניהלה את התביעה הראשונה, נשוא פסה"ד הקודם, בה עתרה לחזרה לעבודה ויותר מאוחר לסעדים בגין פיטורים, אך, היא נמנעה מלתבוע פיצויי פיטורים ואף לא עתרה ולא קיבלה את אישור בית-הדין לפיצול סעדים. הדגישו, כי התובעת היא אשר מעכבת את אישור תביעתה לפנסיה, מחוסר שיתוף פעולה שלה עם הרשויות ומנסה - "לאחוז בחבל משני קצותיו", כאשר היא תובעת בתביעתה הנוכחית פיצויי פיטורים. לכתב ההגנה צורפו הן פסה"ד הקודם והן תכתובות למשרד הפנים, בעניינה של התובעת. כמו כן, נטענה טענת שיהוי, מאחר שהתביעה הוגשה "רק ביום 28.08.2007 - כשלושה ימים לפני תום תקופת ההתיישנות." [ס' 5 לכתב ההגנה]. בדיון המוקדם הראשון, שהתקיים ביום 5.6.08, הבהיר ב"כ התובעת, כי: "הוגשה התביעה דנא בגין פיצויי פיטורים ולחילופין תביעה לפנסיה" [עמ' 1 בראשית הדיון]. באותו דיון, לאחר שנציגי הצדדים הבהירו, כי הנתבעת פנתה בעניינה של התובעת למשרד הפנים, ביום 30.5.05, ולאחר איסוף מסמכים נוספים שנדרשו מהתובעת, נשלחה בקשה מעודכנת למשרד הפנים, ביום 23.11.07 - נדרש משרד הפנים להבהיר, מדוע עד אז טרם אושרה פנסיה לתובעת [עמ' 2 לפרוטוקול, דברי באי-כוח הצדדים וההחלטה לאחריהם]. בדיון שהתקיים ביום 30.12.08, בפני הרשמת דרוקר, הופיע ב"כ התובעת על דעת שני הצדדים ומסר, כי קיבל רק ביום הקודם - "אישור מאת משרד הפנים המאשר פנסיה לתובעת בשיעור 53%, לרבות תשלום 12 משכורות" [עמ' 3, ש' 8 ואילך]; לשם בדיקת המצב התבקשה אורכה של 30 ימים. בדיון נוסף בפני הרשמת, בתאריך 24.5.09, נטען, כי התובעת חולקת על מועד תחילת תשלום הקצבה, ואף לא קיבלה מידע, מה הוא השכר הקובע לצורך חישוב קצבת הפרישה, על כן, ביקשו שני הצדדים להתקדם בהליך - "תוך מתן אפשרות למשרד הפנים ליתן תשובה, שאולי ותייתר את הצורך בהמשך תביעה זו" [עמ' 5, ש' 23-20]. הוגשו תצהירים של התובעת, מחד, ושל גזבר המועצה, מאידך, ובפתח ישיבת הוכחות, שנקבעה ליום 2.6.10, בפני מותב בראשות כב' השופטת סמיר-עמאר, טען ב"כ התובעת, כי מאחר שהתובעת פוטרה ללא מכתב פיטורים, נגרם לה נזק בכך ש-8 שנים לא קיבלה פנסיה, ועל כן "היא זכאית לפיצוי בגובה הפנסיה שנמנעה ממנו במשך אותם 8 שנים" [כך במקור - עמ' 8, ש' 14]. בכך היה שינוי לעומת התביעה כפי שהוצגה, מלכתחילה. באותה ישיבה, הוסבה תשומת הלב, בין היתר, אל מכתב של משרד הפנים, בעניינה של התובעת, מיום 4.11.09 [נספח ל"א לתצהיר מטעם הנתבעת] - בו הובהר כך: "בפסק דין 004018/01 לגבי העובדת גב' הדאיה חטיב, לא נאמר מפורשות פרטים על זכויותיה לקצבה, סיום יחסי עובד מעביד בשנת 2001 עדיין אינו עילה לזכאות לקצבה מיידית. משרדנו קבע תוך פשרה את קצבתה כולל מענק בתחולה מ-11/8/08 במקום גיל 60 או גיל 67. עפ"י סעיף 60 לחוק שירות המדינה (גמלאות) (נוסח משולב), תש"ל 1970 נפגעי תאונות דרכים, צריכים לפנות לחברת קרנית למימוש זכויותיהם על אובדן השתכרות, על המועצה היה לפנות לחברה המבטחת נפגעי תאונות דרכים ולברר את תקופת אובדן השתכרות. לאור האמור אשורנו נשאר בעינו ואין משרדנו נכון לתקן את מועד תנאי פרישתה. אלטרנטיבה לאשורנו יכולה להיות גם ביטול קצבתה מ-11/8/08 ותשלום קצבתה בגיל 67." בהתחשב בכך, ניתנה לצדדים עוד אורכה, לבירור מצב זכויותיה של התובעת מול משרד הפנים, ושוריינו מועדים לדיון מוקדם ולישיבת הוכחות, לפני כב' השופטת סמיר-עמאר. עקב פרישתה המתוכננת, הועבר הטיפול בתובענה למותב הנוכחי ובדיון הראשון לפנינו, ביום 14.3.11, התברר, שביום 13.10.10, הגישה התובעת תביעה נוספת נגד הנתבעת, בה נתבע תשלום "חלף הכנסה ופיצויים", שעניינו, בעצם, תשלום בגובה הפנסיה, שהתובעת היתה זכאית לה מהפסקת עבודתה, החלחודש 9/00 ועד 11.8.08 [25634-10-10 (להלן: התיק הכפול)]. לא היתה כל הצדקה לבירור התיק הכפול במקביל להליך שלפניו והצדדים הודיעו שהסכימו לעכבו. עוד הובהר בישיבה לפנינו, כי מוסכם על הצדדים, שהתביעה לתשלום פיצויים מטעם המועצה, בגין העובדה שהתובעת לא מקבלת פנסיה לתקופה מיום פיטוריה, 9/00, ועד 8/08 - מועד בו החלה לקבל גמלת פרישה וגם קיבלה מענק פרישה - היא תביעה חלופית, בלבד, אשר תתייתר - "ככל שתתקבל תביעתה העיקרית לתשלום הפרשי גמלה עבור התקופה הנ"ל ..." [עמ' 11, ש' 12]. לא למותר לציין, כבר עתה, כי לימים נדחתה התביעה בתיק הכפול, בהסכמה, לשם הכרעה במחלוקת על ידנו [בקשה מוסכמת מיום 7.3.12, בתיק הכפול, ופסק-דין בו, כמבוקש, מיום 11.3.12]. לאור החומר שהונח לפנינו, ראינו לנכון לקבל את עמדת מדינת ישראל - משרד הפנים, הממונה על הגמלאות ברשויות המקומיות, מי שלכאורה, הוא הגורם שהיה אמור לתרגם את הקביעות שנפסקו בפסה"ד הקודם, על המקרה הפרטי של התובעת. המדינה צורפה, אפוא, כנתבעת נוספת להליך שלפנינו. עמדת משרד הפנים הוגשה ביום 30.5.11, והובהר בה, כי בהתאם להוראת משרד הפנים, מועד תחילת עבודתה של התובעת במועצה, לעניין חישוב קצבתה, יהא - 1.10.76; כאשר מועד הזכאות לתשלום קצבת פרישה יהא מיום 1.9.00. עוד הבהירה המדינה, כי: "התמשכות ההליכים בתיק זה נובעת בראש ובראשונה מן העובדה כי רק בחודש אוגוסט 2008 הועברו למשרד הפנים הטפסים הנדרשים לצורך תשלום גמלה. באותו שלב לא עמד לנגד עיני הגורמים הרלוונטיים פסק הדין בתיק עב 4018/01 ומכאן ההחלטה כי לתובעת תשתלם גמלת פרישה רק מחודש אוגוסט 2008. ... על כן עתה במסגרת החישוב והשלמת גמלת הפרישה של התובעת תתוקן הגמלה שמשתלמת לתובעת כך שתקופת עבודתה לצורך קבלת הגמלה תהא מיום 1.10.76 ועד ליום 1.9.2000." מאז נדחה הדיון, שוב ושוב, מטעמי הצדדים, החל בהודעה של התובעת והמועצה, כי - "הגיעו, קרוב לודאי, להסכם פשרה מחוץ לכותלי בית-הדין ...". עקב אי דיווח של התובעת, על התקדמות המגעים, בתוך מועדים שנקצבו לה ע"י בית-הדין, אף נאלצנו להתרות בה מפני דחיית התובענה מחמת חוסר מעש [החלטה מיום 11.9.11]. התובעת השיבה בהודעה על קשיים במשא ומתן, תגובת הנתבעת לא הוגשה והצדדים הוזמנו לדיון בפני אב"ד. בישיבת 29.12.11, דיווח ב"כ המועצה, כי בידיו אישור של משרד הפנים לגבי המועדים הרלבנטיים לחישוב זכויותיה של התובעת, כי מועד הזכאות לתשלום קצבת הפרישה הוא מיום 1.9.00 ואף נקב בסכום ההפרשים המגיעים לתובעת. מאחר שב"כ התובעת טען, כי לפי חישוביו מגיעים לתובעת סכומים שונים מאלה עליהם הסכימו משרד הפנים והמועצה - נקבע, כי ב"כ המועצה יעביר את החישובים הנדרשים לידי ב"כ התובעת, עוד באותו היום, ועל ב"כ התובעת להודיע כיצד הוא מבקש להתקדם בהליך, עד 9.1.12. עוד הומלץ לצדדים, להגיע להבנה גם בנושא שכ"ט עו"ד, שנותר פתוח ביניהם, והמדינה שוחררה מהמשך ההליך. ביום 5.1.12, הודיעה התובעת, כי היא מקבלת את טבלאות חישובי הפנסיה, שנערכו ע"י הנתבעת, אך - "קיימת עדיין מחלוקת לגבי תשלום הפרשי הצמדה וריבית על אותם תשלומים, שכן המדובר הינו בסכומים שהיו אמורים להשתלם בחלקם לפני יותר מ-11 שנה." בהחלטה מאותו יום, הורינו לצדדים להגיש, עד סוף אותו חודש, את התשתית העובדתית המוסכמת, בעניין סכומים ומועדים, כדי לסכם בכתב בשאלה שנותרה. שוב התעלמו מתאריכים שקצבנו ושוב היינו צריכים להאיץ בתובעת, עקב חוסר המעש מצידה [החלטה מיום 26.2.12]. רק ביום 8.3.12, הוגשה הודעה על הסדר דיוני, לפיה - התובעת זכאית לקבל מהמועצה פנסיה עבור התקופה שלא שולמה לה, כאמור; עוד הוסכם, כי: "השאלות שנותרו במחלוקת הן האם התובעת זכאית לקבל בנוסף לסכום הגמלה, שטרם שולמה, ריבית והפרשי הצמדה לפי חוק פסיקת ריבית ממועד זכאותה לגמלה ועד ליום התשלום בפועל כטענת התובעת או שמא יש לחשב את כל הסכום לפי סכום הגמלה המשתלמת לתובעת היום וכן שאלת זכאותה של התובעת לשכ"ט עו"ד והוצאות משפט. ..." בנוסף, הצדדים אף הסכימו שכל צד יהא רשאי לצרף לסיכומיו מסמכים שיש בהם לתמוך בטענותיו. חזרנו, אפוא, וקבענו מועדים לסיכומי הצדדים - סיכומי התובעת הוגשו ביום 15.4.12 וסיכומי הנתבעת ביום 16.5.12. דיון והכרעה לאחר שחזרנו ועברנו על כל החומר המצוי בתיק בית-הדין, לרבות ביחס להליכים אחרים בין הצדדים, דעתנו היא, כי לשני הצדדים תרומה להתמשכות ההליכים וכל אחד מהם חטא בסחבת, שהשפיעה על כך שההחלטה בדבר הקצבה המגיעה לתובעת התמהמהה. ברם, חלקה של התובעת, בעניין זה, הינו משמעותי ביותר, והדבר משליך על אופן תשלום ההפרשים הנתבעים. מלכתחילה, לא היה ראוי שלא לכלול תביעות כספיות חלופיות במסגרת הליך הראשון, בו תבעו החזרה לעבודה. המסכת העובדתית הרלבנטית היא אחת ולא היתה שום הצדקה ששני הרכבים שונים של בית-דין זה יידרשו ליחסי הצדדים. לאחר שניתן פסה"ד הקודם, ובו תוארו מחדלי שני הצדדים, לא היה מקום לתבוע - כפי שנתבע כאן - במצטבר, הן פיצויי פיטורים והן הצהרה לזכאות לפנסיה תקציבית ומענק פרישה [ראו: הגדרת "מהות התביעה: פיצויי פיטורים ופנסיה", בפתח כתב-התביעה; והסעדים המבוקשים בסעיפים 12 ו-15, שם], הואיל ופנסיה - מכח הוראות חוק שירות המדינה (גמלאות)[נ"מ], התש"ל-1970, החלות על עובדי רשויות מקומיות ובהתאם להן הוגשה התביעה - לא משלמים במקביל לתשלום פיצויי פיטורים, מכח חוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963, נוכח הוראה מפורשת, בסעיף 15 לחוק פיצויי פיטורים, הקובעת: "היה עובד או שאירו זכאי על פי חיקוק לגימלה מן המעביד עקב פרישת העובד מהעבודה או מסיבה אחרת, תבוא הגימלה במקום זכותו לפיצויי פיטורים לפי חוק זה." [הההדגשות הוספו]. אם היה לתובעת ספק, בנקודה זו, בא פסה"ד הקודם והדגיש בפניה, כי המדובר בחלופות וככל שתאושר לה פנסיה, לא תהא זכאית לפיצויי פיטורים [ס' 9, שם]. בפסה"ד הקודם אף צויין, שהתובעת לא הוכיחה שפנתה וביקשה פנסיה, על כן - לטעמנו - היה על התובעת להקדים ולהשלים את נושא הפניה בעניין הפנסיה ולגרום לקבלת החלטה מהגורם המוסמך, במשרד הפנים, ככל שטרם קיבלה, תחת למהר ולהגיש תביעה זו, שהוגשה כשלושה חודשים לאחר שהתקבל פסה"ד הקודם, ללא שצויינה פעולה כלשהי, בנושא הפנסיה, מאז ועד הגשת התביעה דנן. דומה, כי חששו מטענת התיישנות ולא טרחו לאסוף את כל הפרטים החשובים קודם הפניה לערכאה השיפוטית, כפי שצריך היה לעשות. על מנת שאדם יזכה לקצבה לפי הוראות חוק הגמלאות, החל בהתאמה גם על עובדי רשויות מקומיות, בהם התובעת - חובה עליו להגיש תביעתו לממונה על הגמלאות. כאשר בפסה"ד הקודם הוער לתובעת, כי לא הסדירה פניה כזו, היתה זו חובתה לברר את היכן עומדים הדברים, ביחס אליה, קודם לפניה חוזרת לערכאות. התובעת, ככל הנראה, לא גמרה אומר בדעתה, מה הזכויות שהיא סבורה שמגיעות לה, בשל תאונת הדרכים שעברה, וראינו את הבלבול בהצגת עמדותיה גם בנוסח הראשוני של תובענה המקורית שלפנינו, בה נתבעו תביעות מצטברות, שהפכו לחלופיות ולא כומתו כראוי עד סוף ההליך. לדוגמה, התביעה נפתחה על סך 85,406 ₪ קרן, לא כולל הפרשי הצמדה וריבית [ס' 10 לתביעה], ובסיכומיה, העמידה התובעת את תביעתה, על סכום נומינלי בסך 267,565 ₪, לפני הוספת הדרישה לריבית והצמדה [ס' 22-21 לסיכומים]. העובדה, שסכום הקרן - 267,565 ₪ - הוא היום סכום מוסכם, אין בה כדי לשנות מחוסר המסויימות שליווה את צעדי התובעת, במהלך כל התביעות המשפטיות השונות שניהלה. גם פסה"ד הקודם משקף, כי סעד חלופי הוסף לאותה תביעה רק תוך כדי ניהולה, לאחר שאף לא אצה הדרך לתובעת להגיש הליכים משפטיים, לשם חזרה לעבודה, כפי שתבעה, שם; והסעדים הכספיים העיקריים, החלופיים: פיצויי פיטורים או פנסיה, לא נתבעו על ידה במסגרת ההליך הקודם, ללא כל סיבה נאותה לפיצול. עוד צויין, שהתנהל בין הצדדים גם הליך נזיקין ולא מן הנמנע, שהדבר גם השפיע על אופן ניסוח התביעה לפנינו. כאמור, העובדה, שהתובעת הגישה לבית-דין זה, בתחילה, תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, על אף שהיתה זכאית, למעשה, לקבל קצבה - כפי שהיא עצמה מודה, בסופו של יום - רק סרבלה את ההליכים ולא הוסיפה לזרוז הבירור בעניין זכויותיה. לא למותר להזכיר, כי הסכום המסויים שנתבע בתביעה הוגדר כפיצויי פיטורים, והינו נמוך מההפרשים המגיעים לתובעת בגין פנסיה, ובתביעתה היא הסתפקה בבקשת סעד של הצהרה, בלבד, בכל הקשור לזכאות לפנסיה תקציבית, שלא כומתה בראשית הדרך. במצב דברים זה, כל התעקשותה של התובעת, שמגיעים לה תשלומים יחד עם הפרשי הצמדה וריבית, לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, לא היתה ממין העניין, שכן, לא הונחה לפתחנו תביעה לפסוק סכום קצוב, בקשר לפנסיה. סעיף 2 לחוק האמור קובע: "רשות שיפוטית שפסקה לבעל דין סכום כסף, או שציוותה על ביצועו של פסק כזה, או שקבעה סכום כסף המגיע על פי חיקוק, רשאית, לפי שיקול דעתה, לפסוק ריבית על אותו סכום, כולו או מקצתו." ובסעיף 3א(א), שם, נאמר: "במקום לפסוק ריבית רשאית רשות שיפוטית, לפי שיקול דעתה, לפסוק הפרשי הצמדה או הפרשי הצמדה וריבית, במלואם או במקצתם." הנה כי כן, לצורך פסיקת ריבית ו/או הפרשי הצמדה, חובה שייפסק סכום כסף. התובעת לא כימתה את תביעתה בנושא הפנסיה ולא שילמה אגרה בגינה. הסכום המוסכם הנ"ל נולד עקב מגעי הצדדים, בשיתוף נציגי משרד הפנים, תוך כדי ניהולו של ההליך - בעקבות ארכות שניתנו לתובעת לגיבוש עמדתה; ניתן היה להגיע להסכמה זו מראש, לו היתה התובעת פותחת במגעים ישירים, בעוד מועד, ולו לאחר פסה"ד הקודם, אם לא לפני כן - כפי שאנו סבורים שהיה עליה לעשות - והכל, בלי לערב את בית-הדין במגעים כאלה. אמנם, הסכמת הצדדים שלפנינו על הזכויות המגיעות לתובעת חסכה פתיחת הליך נוסף, אך, זאת - לא לפני שהתובעת פתחה הליך שלישי, הוא ההליך הכפול, שלא לצורך. לא זו אף זו - בסיכומיה, כלל לא הבהירה התובעת מתי פנתה - לראשונה - בבקשה בעניין גמלתה. מחדל זה חמור בעיננו שבעתיים, לאחר שבפסה"ד הקודם הופניתה תשומת הלב להכרח לפנות בבקשה בעניין גמלה. לעומת זאת, מהמסמכים שצורפו לסיכומי המועצה מצטייר חוסר שיתוף הפעולה מצד התובעת, בקשר להמצאת מסמכים שהיו נחוצים לשם קבלת אישור משרד הפנים, על מנת שיאושר לשלם לה גמלה, לרבות אי הצגת אישורים רפואיים רלבנטיים, במועד שהתבקשו. המסמכים האמורים נדרשו, משום שהתובעת טרם הגיע לגיל הפרישה, על-פי חוק הגמלאות, והם היו נחוצים כדי לקבוע את עצם זכאותה לקצבה. יובהר, כי המגעים לקבלת המידע הדרוש נפתחו, מטעם המועצה, עוד לפני שניתן פסה"ד הקודם והתובעת היא שהתעכבה במילוי החסר. על יסוד כל האמור לעיל - אנו בדעה, כי אף שמוסכם היום, שהתובעת זכאית לפנסיה תקציבית גם מחודש 9/00 ועד המועד בו החלה לקבלה - 11.8.08 - אין לפסוק שההפרשים לעבר ישולמו לה בצרוף הפרשי הצמדה וריבית, כבקשתה. סיכום בהתחשב בהתנהלותם של שני הצדדים שלפנינו, ובמיוחד בחוסר הנחישות מצד התובעת, העדר שיתוף פעולה מצידה והסרבול שנבע מהאופן בו הציגה את תביעותיה - אנו בדעה, כי את הפרשי הפנסיה התקציבית המגיעים לה עבור התקופה המוסכמת בין הצדדים 8/00 - 10.8.08, יש לשלם לה לפי ערכי הגמלה בחודש התשלום, במועדים שיפורטו להלן. בהתחשב בסכום הנומינלי הגבוה, יחסית, הפרשים בגין קצבה לתקופה 1.9.00 - 10.8.08 ישולמו ב-8 תשלומים חודשיים עוקבים, החל מיום 1.12.12, כאשר כל תשלום חודשי יהא בגין גמלה עבור 12 חודשים, מתוך התקופה האמורה, בנוסף לקצבה השוטפת, לפי הערכים העדכניים של הגמלה החודשית, באותו זמן; למעט התשלום השמיני והאחרון, ביום 1.7.13, שיתייחס לתשלום הפרשי קצבה עבור התקופה 1.9.07 - 10.8.08, שאינה שנה מלאה. ככל שאחד התשלומים דלעיל לא ישולם במועדו, תעמוד היתרה הבלתי מסולקת של ההפרשים הנ"ל, לפירעון מיידי, לפי ערכי החודש האחרון בו לא שולמו לתובעת הפרשי הקצבה בגין העבר, עפ"י פסק-דין זה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, כחוק, מהיום ועד יום התשלום המלא בפועל. [לדוגמא: אם לא ישולם התשלום הראשון של ההפרשים- האמור להשתלם ביום 1.12.12, בגין החודשים 8/01-9/00 - הקצבה הקובעת לתשלום כל ההפרשים תהא זו של חודש נובמבר 2012; וכך הלאה]. בהתחשב בתוצאה - כל צד ישא בהוצאותיו. חסד נעשה עם התובעת ולא נחייבה בהוצאות לאוצר המדינה, למרות האופן בו ניהלה את ענייניה, תוך פיצול התביעות, ללא קבלת היתר, והגשת תביעות כפולות ואף מנוגדות. זכות ערעור לבית-הדין הארצי לעבודה, בירושלים, תוך 30 ימים מיום קבלת פסק-הדין. שאלות משפטיותפיטוריםתאונת דרכים