לטענת התובע, הדרישה שהוא יחתום על מסמך רציפות זכויות היא טענת סרק מאחר שלא היתה עליו חובה לחתום על מסמך כלשהו, שעה שהמצב של חילופי מעבידים מוסדר בדין. מומלץ לקרוא את הקטע להלן אשר נבחר מפסיקת הערכאות השיפוטיות בנושא דרישה לחתום על מסמך רציפות זכויות: 1. התובע עבד בנתבעת מס' 2 מיום 1.4.96 ועד פיטוריו שנכנסו לתוקף ביום 9.2.08, על רקע רכישת פעילותה של הנתבעת מס' 2 ומניות השליטה שלה על ידי הנתבעת מס' 1. בתביעה שלפנינו נתבעים הרכיבים הבאים - א. פיצוי על פטורים שלא כדין ללא קיום חובת שימוע, בחוסר תום לב ופיצוי על עגמת נפש לתובע, בגובה 12 חודשי שכר (240,000 ₪); ב. החזר הפחתת שכר שנוכה משכרו בשנים 2001-2002, בסך 32,598 ₪; ג. תשלום גמול עבודה בשעות נוספות בסך 91,583 ₪; ד. פיצוי בגין פיגור בהפרשות לקופת גמל בסך 910 ₪; ה. פיצוי בגין פיגור בהפרשות לקרן השתלמות בסך 1,030 ₪. 2. בתיק זה הוגשו כתבי טענות, התקיימה ישיבת קד"מ, הוגשו תצהירי הצדדים והתקיימה ישיבת הוכחות. לאחר שהתובע הגיש את סיכומיו, הנתבעת מס' 1 הודיעה כי מונה לה מפרק זמני. בהתאם, ביום 21.5.11 ניתנה החלטה על עיכוב ההליכים כנגד נתבעת זו. עקב טעות, בשל ההחלטה על עיכוב ההליכים לא ניתן פסק דין כנגד הנתבעת מס' 2, למרות שההחלטה מיום 21.5.11 לא נגעה אליה. הנתבעת מס' 2 לא הגישה סיכומיה עד היום. מאחר שבתיק כבר נשמעו העדויות, פסק הדין ניתן על יסוד הראיות המצויות בתיק וההתרשמות מהעדויות שנשמעו. להלן נדון בכל אחד מרכיבי התביעה כנגד הנתבעת מס' 2 (להלן - הנתבעת). פיצויים בגין פיטורים שלא כדין 3. לטענת התובע, הדרישה שהוא יחתום על מסמך רציפות זכויות היא טענת סרק מאחר שלא היתה עליו חובה לחתום על מסמך כלשהו, שעה שהמצב של חילופי מעבידים מוסדר בדין. מעבר לכך, התובע העיד שלא סרב לחתום על מסמך כזה, אלא דרש שיושלם החסר בקופות הפיצויים, כאשר אין מחלוקת שהנתבעת פיגרה בהפרשות. לטענת התובע, בעת חילופי מעבידים, הוא יכול היה לדרוש קבלת פיצויי פיטורים. מכאן התובע לומד שפוטר בשרירות לב וזאת בניגוד להסכם הקיבוצי החל על הנתבעת, שהיא חברה בהתאחדות התעשיינים. 4. מהראיות עולה התמונה הבאה - א. בחודש דצמבר 2007, התחייבויותיה, נכסיה, פעילותה ומניות השליטה של הנתבעת מס' 2, שהיתה חברה ציבורית, הועברו לנתבעת מס' 1 שהיא חברה פרטית (סעיפים 4-6 לתצהיר הגב' אדיבה אשר, מנהלת כח אדם בנתבעות; להלן - אשר). ב. ביום 9.10.07 נמסר לתובע המכתב הבא (נספח נ/4 לתצהירי הנתבעת) - "אל: אילן שחר כאן הנדון: הפסקת עבודתך בחברה בהמשך לשיחה שנערכה בינן לבין הממונים עליך ביום 7.10.07 סוכם כי עבודתך בחברה תסתיים בתאריך 9.2.08 בו יסתיימו יחסי עובד - מעביד (לאחר 4 חודשי הודעה מראש). בתקופה זו תבצע חפיפה עם מחליפך וכן תנצל ימי החופשה שנצברו לזכותך. במשכורת פברואר 2008 יערך לך גמר חשבון כחוק. תחילת עבודתך בחברה: 1.4.1996. אנו מודים לך על תקופת עבודתך בחברה ומאחלים לך הצלחה בהמשך דרכך." ג. ביום 6.1.08 נמסר לתובע מכתב פיטורים נוסף, בזו הלשון (נ/5 לתצהירי הנתבעת): "לכבוד אילן שחר כאן הנדון: פיטוריך מעבודתך בחברה בהמשך למכתבנו אליך בנדון בתאריך 9.10.07 הננו מצטערים להודיעך כי עבודתך תופסק בתאריך 9.2.08, מועד בו יסתיימו יחסי עבוד - מעביד. מכתב זה הינו חלק בלתי נפרד ממכתבנו אליך מתאריך 9.10.07. גמר חשבון יערך במשכורתך האחרונה, כחוק." מכתב זה נמסר לתובע על פי בקשתו, לצרוך הצגתו למוסד לביטוח לאומי (סעיף 17 לתצהיר התובע וסעיף 30 לתצהיר אשר). ד. התובע ידע על כך שהחברה בה עבד עומדת לעבור לידי חברה אחרת (עמוד 7 לפרוטוקול, שורה 18). ה. לא חל כל שינוי במקום העבודה או שינוי אחר בעבודה (עדות התובע בעמוד 7, שורות 21-29). ו. כל עובדי החברה נדרשו לחתום על מסמך רציפות זכויות, למעט התובע - "במסגרת השינוי המבני שעברה החברה והעברתה לחברה פרטית, היה תהליך ספציפי וברור שכל העובדים ללא יוצא מהכלל ממשיכים לעבוד בחברה הפרטית החדשה עם היצירה מהבורסה תוך שמירה על רצף הזכויות והעברת כל הזכויות והחברות [צ"ל - חובות - ד.ו.] לחברה החדשה. כל העובדים ללא יוצא מן הכלל עברו לחברה החדשה בתנאים האלה, והתובע לא היה מוכן כי הוא רצה למשוך את הפיצויים בגלל הסיבות שלו ולכן הסתיימו יחסי העבודה איתו והוא קיבל את כל המגיע לו וזה עם 4 חודשי הודעה מוקדמת שהוא קיבל במסגרת העבודה למרות שהיה יכול לפרוע ולמרות תוספת העלות" (חקירתו הנגדית של מר דני פורטנוי, סמנכ"ל כספים בנתבעת (להלן - פורטנוי), עמוד 15 לפרוטוקול, שורות 20-25) נבהיר כי תוספת העלות בה מדובר היא העלאת שכר שהתובע היה זכאי לה על פי חוזה העבודה ואשר המועד לה היה בתקופת ההודעה המוקדמת (עדות התובע בעמוד 5, שורות 17-19). ז. התובע נפגש עם מנהלת משאבי אנוש של הנתבעת, גב' אדיבה אשר (להלן - אשר). בפגישה זו עלתה דרישת הנתבעת שהתובע יחתום על הסכם רציפות והתובע התנה זאת בתנאים - השלמת הפרשות המעסיק לקופת הפיצויים (עמוד 8 לפרוטוקול, שורות 10-16, וכן בעמוד 9, שורה 1 - "אמרתי שאני על מסמך כזה לפני העברת הכסף לא חותם"). בנוסף, מחקירתו הנגדית של התובע עולה כי הוא מאשר, הגם שלא במפורש, את גרסת הנתבעת, לפיה הוא מבקש את שחרור הפיצויים, למרות שבחילופי מעבידים אין חובה כזו. הדברים עולים מהעדות לפיה: "... היתה שיחה מה אתה תעשה אם תקבל את הפיצויים? ואמרתי לה שמגיל 50 ומעלה בנאדם רוצה לשנות פאזה, עובר דירה, נוסע לחו"ל, זה היה תוכן השיחה, לא הדגשתי שאני רוצה את הכסף של הפיצויים עכשיו..." (עמוד 8 לפרוטוקול, שורות 24-26) ח. כאמור, גרסת הנתבעת לפיה התובע התנה את חתימתו על מסמך רציפות בקבלת פיצויי פיטורים עולה גם מחקירתו הנגדית של התובע והיא לא נסתרה בחקירתם הנגדית של עדי הנתבעת - "הוא הביע התנגדות על הדבר הזה מהתחלה, ואמר שהוא בלי למשוך את הפיצויים לא ממשיך לעבוד בחברה." (עמוד 16 לפרוטוקול, שורות 11-12 ור' גם החל משורה 1 באותו עמוד). ובמקום אחר (חקירתה הנגדית של אשר, עמוד 18, שורות 14-24)- "אנחנו לא פיטרנו אותו כי רצינו. רצינו שהוא ישאר בחברה. הוא היה עובד טוב מאד, הראיה שהיו לו משכורות טובות. הוא לא רצה לעבור לחברה החדשה. הוא קיבל פריבילגיה לא רגילה כשהוא עבר, נתנו לו 4 חודשים למרות שזו חברה שהוא לא עבד בה. בשיחה כזו כמו שוחחתי עם הרבה אנשים אמרתי לו שהוא יצטרך לחתו על נייר שיישמר רצף הזכויות וצריך לחתום ואז הוא יעבור לחברה החדשה. הוא אמר שהוא לא מוכן והוא רוצה לעבוד בחברה החדשה אבל הוא דורש לקבל את פ"פ שלו, לא כפי שאתה טוען שהוא ביקש שהם יושלמו. לא היה חוסר בקרנות. ... זה ממש לא נכון [לטענת ב"כ התובע שהיה חוסר בקרנות - ד.ו.] הוא דרש את פיצויי הפיטורים. זה פשוט לא נכון. ולא היה חוסר כי בקופות הפיצויים היה שם יותר ממה שהיה צריך להיות." ט. טענותיו של התובע טרם ההחלטה להביא לסיום עבודתו נשמעו והתובע ידע מהי עמדת הנתבעת ומהו המהלך המתבצע בחברה - "היו שיחות איתו, היו שיחות של חנן ואני ביחד איתו ורק חנן ביחד איתו, אדיבה איתו, התנאים היו ידועים לכל העובדים בחברה, התובע ישב לידי, מרכז העצבים של זה היה אצלי, הוא שמע ממני וקיבל עדכון ממני כל הזמן, הוא חדר לידי והוא מאד קרוב אליי, ושהוא נכנס ושאל שאלות כל הזמן. הדלת שלי פתוחה כל הזמן והוא יכול היה לשאול. ... תוכן השיחה היה שוב ושוב שהוסבר המתווה, והוסבר שלא יהיה שום חריגה לגבי אף אחד, כל חריגה מהמתווה הזה מבחינתו מסכן את הנושא של העברת הפעילות לחברה פרטית וזה יותר חשוב מכל אדם בחברה, ולכן לא תהיה שום חרגה ביחס לתובע וביחס לעובדי החברה, וזה הוסבר לו על ידי בצורה הכי ברורה שיכולה להיות." (עדות פורטנוי במועד 16, שורות 14-22) ובמקום אחר - "ש. עשית לתובע שימוע? ת. מה זה שימוע? לדבר איתו ולהסביר לו ואז לתת לו לענות לי? אז כן עשיתי לו שימוע, אז בתקופה הזו." (עדות אשר, עמוד 18, שורות 26-28). י. לא הוכחה טענת התובע כי הנתבעות חברות בהתאחדות התעשיינים. הנתבעות הכחישו זאת (סעיף 32 לתצהיר אשר) ולא הוכח אחרת. לפיכך, אנו דוחים כל הטענות המבוססות על הסכמים קיבוציים. 5. מכל המתואר לעיל עולה כי המהלך של העברת הפעילות והנכסים של הנתבעת מס' 2, שהיתה חברה ציבורית, לידיה של חברה פרטית (הנתבעת מס' 1) היה מהלך שהיה ידוע וגלוי לכלל העובדים. על רקע מורכבות ההליך של העברת פעילות חברה ציבורית לידי חברה פרטית, במיוחד נוכח הדיווחים לציבור הנדרשים במהלך כזה, מובנית התעקשות הנתבעות כי העובדים יחתמו על מסמך רציפות זכויות, גם אם לא היתה כל כוונה לשנות מתנאיהם. זאת ועוד, מהעדויות ששמענו שוכנענו כי התובע ביקש למשוך את כספי הפיצויים ולהתחיל את עבודתו בנתבעת מס' 1 כעובד חדש, אך הנתבעות סרבו לכך. על רקע הכללים של רציפות במקום העבודה, מדובר בסירוב הגיוני ולגיטימי. התובע ידע על המהלך, נוהלו איתו שיחות בנושא, ניתנו לו הסברים לגבי החתימה על מסמך רציפות הזכויות, אך מאחר שהתובע רצה למשוף את הפיצויים ולהתחיל כעובד חדש, הנתבעות סרבו לכך ופיטרו אותו. 6. לא מצאנו שנפל פגם בפיטורי התובע. על פי הראיות ששמענו, לתובע ניתנה הזדמנות להציג את עמדתו ביחס לתנאי הנתבעות למעבר בין החברות ועמדתו לא התקבלה. אין מדובר בפגם בהליך הפיטורים. גם לא הוכח חוסר תום לב בפיטורי התובע. 7. למעלה מהדרוש נזכיר כי על פי הפסיקה, "על מנת לקיים את חובת השימוע, אין משמעות הדבר כי חייבים להתקיים 'כללי טקס' צורניים מסויימים. השאלה האם מולאה חובת השימוע נגזרת בכל מקרה מנסיבותיו הוא. לא דומה מקרה בו התשתית העובדתית או האחרת לפיטורים רחבת היקף למקרה פשוט. זאת ועוד, לא כל 'פגם' בשימוע בהכרח יש בו כדי להצדיק מתן פיצוי - כל מקרה צריך להבחן בנסיבותיו ע"ע (ארצי) 93/07 גיורא ארבל - נ.א.ס.ס. נוירומסקולר אלקטריקל סטימיולשין סיסטם בע"מ ואח', (2008)." (ע"ע (ארצי) 554/09 צבר ברזל הספקה ושיווק מתכת בע"מ - שמיר, (13.1.11)). עוד נפסק (ע"ע (ארצי) 701/07 חברת החשמל לישראל בע"מ - תורג'מן, (3.3.09)) - "אי מתן זכות שימוע לעובד לפני פיטוריו הינו פגם במעשה הפיטורים עצמו. עם זאת, פגם זה אינו מוחלט ואינו חייב להביא בהכרח לביטול הפיטורים או להענקת פיצוי כספי לעובד. סוג הסעד ושיעורו תלוי במידה רבה בנסיבות כל עניין, בטיבה של ההעסקה, בציפיותיו של העובד להתקשרות לאורך זמן, בצידוק מעשה הפיטורים, בהסדרים המיוחדים לכל מעסיק ובשיקולים אחרים כיוצאים באלה ובכל מקרה עניין זה נתון לשקול דעתה של הערכאה השיפוטית." 8. לסיכום האמור בפרק זה - התביעה לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין נדחית. החזר הפחתת שכר שנוכה 9. בתקופה שבין 4/01 ל - 6/02 נוכו משכרו של התובע 7.5% (נספחים נ/6 ונ/7 לתצהירי הנתבעת). לטענת התובע, על פי כלל המסמכים שהוצגו בנושא - ב/1, ט/1 וט/2 לתצהיר התובע, עובד שיפוטר זכאי להחזר הסכומים שנוכו, ותנאי זה אינו מוגבל בזמן. בנוסף, ישנו תנאי לקבלת ההחזרים והוא תלוי ברווחיות החברה וחל אם העובד ממשיך לעבוד בחברה. עוד נטען כי האיש המרכזי שיכול היה לשפוך אור על פרשנות המסמכים - סמנכ"ל הכספים שהיה בתפקיד בתקופות הרלוונטיות, לא הגיע להעיד והדבר פועל לחובת הנתבעת. 10. בתמיכה לטענות התובע, צורפו לתצהירו שלושה מסמכים. הראשון, מיום 18.4.01 (נספח ט/1 לתצהירו), שבו נרשם כך: "לכבוד מח' משאבי אנוש כאן לאור בקשת הנהלת החברה הריני מסכימ/ה בזאת להפחתת 7.5% משכרי החל ממשכורת אפריל 2001 ועד משכורת דצמבר 2001 וזאת עד למעבר החברה לפסי רווחיות (רשמתי לפני את החלטת ההנהלה שאם עד סוף שנה זו תעבור החברה לרווחיות יוחזרו לי הפחתות אלה רטרואקטיבית מתוך הרווחים שיושגו). אני מודע/ת לכך שלא תהיה פגיעה בתנאים הסוציאליים שלי, אותם תמשיך החברה לשלם על פי שכרי טרם ההורדה." התובע חתם בתחתית מסמך זה. המסמך זהה לנספח נ/6 לתצהירי הנתבעת, למעט רישום בכתב ידה של אשר, לצד התוספת בכתב יד נרשם: "זו תוספת שלו!" המסמך השני מבחינה כרונולוגית הוא נספח ב'1 לתצהיר התובע, שהוא הודעת דוא"ל בתפוצה רחבה (63 נמענים), מגב' ברכה אמסלם, שהיא מזכירתה של אשר, ובו נרשם: "הנושא: הבהרות לגבי בקשת הנהלת דגם להפחתה בשכר להלן מס' הבהרות לבקשת הנהלת החברה: 1. ההפחתה בשכר לא תפגע בפיצויי הפיטורין של העובדים שיהיו זכאים לפיצויי פיטורין 2. תוקף המסמך הוא עד ל - 31.12.2001. 3. במקרה של פיטורין, יוחזרו הכספים שהופחתו רטרואקטיבית. במקרה של התפטרות - הכספים לא יוחזרו. את הטפסים יש להחזיר עד סוף היום (22.4.01) תודה, מח' משאבי אנוש" המסמך השלישי הוא נספח ט'2 לתצהיר התובע, מיום 28.1.02, שבו נרשם כך - "לכבוד דגם מערכות מח' משאבי אנוש כאן בהמשך לבקשת הנהלת החברה מאפריל 2001 להפחתת השכר החל ממשכורת אפריל 2001, ואשר בוצעו בפועל, ו- לאור בקשת הנהלת החברה הריני מסכימ/ה בזאת להפחתת 7.5% משכרי, ממשכורת ינואר 2002 עד משכורת יוני 2002. רשמתי לפני את החלטת ההנהלה שאם עד 30/06/2002, תעבור החברה לפסי רווחיות, יוחזרו לי הפחתות אלה רטרואקטיבית מתוך הרווחים שיושגו. אני מודע/ת לכך שלא תהיה פגיעה בתנאים הסוציאליים שלי, אותם תמשיך החברה לשלם על פי שכרי טרם ההורדה. במקרה של פיטורין בתקופה זו (01/01/2002-30/06/2002) יוחזרו ההפחתות רטרואקטיבית, שנוכו החל ממשכורת חודש אפריל 2001." התובע חתם בתחתית מסמך זה. המסמך זהה לנספח נ/6 לתצהירי הנתבעת, למעט רישום בכתב ידה של אשר, בראש העמוד, לפיו: "אילן, תודה אך לא מקובלות התוספות שלך ואינן רלבנטיות. שנת 2001 הסתיימה והמסמך הזה מתייחס לשנת 2002 בלבד. נא חתום על הטופס החדש ללא תוספות. תודה (-)". 10. האמור במסמכים אלה אינו תומך בגרסת התובע. מהמסמכים עולה כי הנתבעת ביקשה וקיבלה את הסכמת העובדים, לרבות התובע, להפחתת שכר של 7.5% לתקופה מוגדרת וקצובה מאפריל 2001 ועד יוני 2002. מדובר במהלך שנעשה בשני שלבים. בשלב הראשון, התבקשה הפחתת שכר מאפריל 2001 ועד דצמבר 2001. מאחר שהנתבעת לא הצליחה להיחלץ מהמשבר הכלכלי באותה תקופה, התובע התבקש והסכים להמשך ההפחתה לחצי שנה נוספת (ר' גם סעיף 38 לתצהיר אשר). התובע חתם על הסכמתו למהלך בכל אחת מהתקופות. בחתימתו ובהתנהגותו במהלך השנים, הסכים להפחתת השכר על פי התנאים שהוצגו לו. על פי נספח ט'1 לתצהירו, בתקופה הראשונה לא הוסכם ולא נזכרה אפשרות של החזרת הניכויים, אלא אם החברה תעבור לפסי רווחיות עד סוף אותה שנה (וזאת לא קרה). נספח ב' לתצהירו אינו תומך במסקנה אחרת, מאחר שנרשם בו במפורש כי המסמך שהועבר לעובדים לחתימה (ט'1 לתצהיר התובע) הוא עד יום 31.12.01. לגבי התקופה השניה, נרשם במפורש כי "במקרה של פיטורין בתקופה זו (01/01/2002-30/06/2002) יוחזרו ההפחתות רטרואקטיבית." התוספת שהתובע הוסיף בכתב יד שלא היתה מקובלת על הנתבעת, לפיה גם ההפחתות משנת 2001 יוחזרו במקרה כזה, אינה משנה את הסכמת החברה להשיב את ההפחתות רק אם התובע יפוטר עד יום 30.6.02 - מה שלא קרה בפועל. בהקשר זה נעיר כי האופן שבו התובע קורא את המסמכים שהציג אינו הגיוני ויש בו לעוות את לשונם הפשוטה של האמור במסמכים אלה. 11. לא הוכחה טענת התובע בתצהירו כי כאשר חתם על המסמכים שצורפו לתצהירו, הובטח לו על ידי סמנכ"ל הכספים באותה עת (חנן בשן) שהסכומים שהופחתו יוחזרו לו. נציין שהטענה לגבי אי העדת סמנכ"ל הכספים במועדים הרלוונטיים (השנים 2001-2002) רובצת לפתחו של התובע, מאחר שעדותו יכלה לתמוך בגרסתו שאינה נתמכת במסמכים כלשהם. 12. לסיכום האמור בחלק זה, לא הוכח שהתובע זכאי להפרשי שכר בגין הפחתות שכר מהתקופה אפריל 2001 - יוני 2002. 13. פיצויי הלנה בגין איחור בהפקדות לקופות גמל ולקרן השתלמות על פי הדין, הזכות לפיצוי הלנת שכר בשל איחור בהעברת הסכומים לקופת הגמל, היא זכות של קופת הגמל ולא של העובד. אף שהעובד זכאי לדרוש שהמעביד יעביר את הנדרש אל קופת הגמל וכן הוא זכאי לדרוש מהמעביד פיצוי על הנזקים שנגרמו לו אם המעביד לא עשה כך, העובד אינו זכאי לפיצויי הלנת שכר על הסכום שהמעביד לא העביר (או העביר באיחור) לקופת הגמל. כך, למשל, נקבע בדב"ע נא/ 3-2 צח - דחף בע"מ, פד"ע כב 462 (1991): "זכות זו היא זכות שהחוק קבע, ועל כן היא מוענקת אך ורק למי שהחוק התכוון להגן עליו או לפצותו, היינו - קופת הגמל עצמה ... לאור כל האמור לעיל, אין למערערת 'מעמד' בנושא פיצוי הלנה לקופת גמל על פי סעיף 19א(א) ו-(ב) לחוק הגנת השכר, ואין היא זכאית לתובעם." על הלכה פסוקה זו בית הדין הארצי לעבודה חזר בפסקי דין נוספים, ר' למשל: דב"ע נו/ 5 - 62 תע"ש-תעשיות לישראל בע"מ - קרן השתלמות למהנדסים בע"מ, פד"ע לא 449 (1996); ע"ע (ארצי) 731/07 אברהים - המועצה המקומית מע'אר, (22.6.08). לפיכך, התביעה ברכיב זה נדחית. תמורת עבודה בשעות נוספות 14. ברכיב זה נתבעה תמורת עבודה בשעות נוספות המחושבת משנת 1998 ועד סוף שנת 2007. התובע צירף לתצהירו דוחות נוכחות ממוחשבים ועל פי הראיות, אין מחלוקת לגבי האמור בהם (בשונה מטענות הגנה שונות, כגון שחוק שעות עבודה ומנוחה לא חל על התובע, שהדוחות משקפים את דיווחיו ולא את עבודתו בפועל או טענות התיישנות). 15. לטענת התובע, מאחר שאין חולק שהחתים כרטיס נוכחות ועבד בשעות המפורטות בדוחות, וכן כי עד אפריל 98' קיבל תמורת עבודה בשעות נוספות, הרי שהוא זכאי לתשלום תמורתן גם לתקופה שלאחר מכן. בתשובה לטענת הנתבעת כי עם מינויו למנהל מחלקת יצוא, הוא קיבל רכב והופסק תשלום העבודה בשעות נוספות, לאור בכירות תפקיד, השיב התובע כי לא היה קשר בין הקידום ובין קבלת הרכב מהעבודה. כמו כן, יש לדחות את הטענה שחוק שעות עבודה ומנוחה לא חל עליו, וזאת על פי המבחנים שנקבעו בפסיקה. 16. הנתבעת טענה שכל תביעה שקדמה למאי 2002 (שבע שנים קודם להגשת התביעה), התיישנה. לטענת התובע, יש לדחות את הטענה מאחר שהוא סבר שהזכאות לרכב אינה מקנה לו זכאות לתשלום שעות נוספות, התובע לא היה מודע לזכותו והנתבעת הטעתה אותו לחשוב שאינו זכאי לתשלום זה. 17. מחומר הראיות לא עולה שהנתבעת הטעתה את התובע לחשוב שחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א - 1951 (להלן - החוק או חוק שעות עבודה ומנוחה) לא חל עליו. נציין שמשך כל ההליך הנתבעות חזרו על עמדתן כי לאור בכירותו של התובע בארגון, יש לראותו כמי שהחוק לא חל עליו. בנוסף, התובע העיד בחקירה נגדית שפנה לייעוץ משפטי בשנת 2003, כאשר התנגד להפחתות נוספות משכרו (נ/1; עמוד 4 לפרוטוקול, שורות 3-4). הסברו של התובע לפיו הסתמך על עמדת הנתבעת (עמוד 4, שורות 7-13) מטיל על התובע את האחריות לאי בירור המצב המשפטי לאשורו, והוא אינו מהווה נימוק משפטי לעצירת מירוץ ההתיישנות. לפיכך, התביעה לגמול עבודה בשעות נוספות תידון רק לגבי התקופה שממאי 2002. 18. בע"ע (ארצי) 188/06 בוג'ו - קל בניין בע"מ, (28.11.10), סוכמו המאפיינים העיקריים לתפקיד הנהלה, כפי שנקבעו בע"פ (ארצי) 16/08 מדינת ישראל - בסט ביי רשתות שיווק בע"מ, מיום 4.1.09 - "1. מיקום בהירארכיה הארגונית: המושג "תפקיד הנהלה" צריך להתפרש כמתייחס לשכבת ההנהלה הבכירה בארגון אשר באופן טבעי מזוהה עם מעמד 'המעסיק'. המושג אינו מתייחס למנהל בדרג הזוטר, הממונה הישיר או מי שנמנה עם ההנהלה בדרג הביניים של המפעל, אלא למנהל בכיר, שתפקידו כרוך בעבודה הדורשת שעות רבות. 2. סמכות לקבוע מדיניות: סממן מהותי בהגדרת תפקיד כ'תפקיד הנהלה' הוא הסמכות לקבוע מדיניות. אין די בעובדה שמוטלת על מנהל אחריות רבה או שניתנות בידיו סמכויות נרחבות כדי להצביע על כך שתפקידו הוא 'תפקיד הנהלה'. תפקידו של עובד הוא 'תפקיד הנהלה' רק אם הוא מעורב בהתוויית מדיניות הנהלת החברה תוך הפעלת שיקול דעת עצמאי שאינו מוכתב על ידי מדיניות זו. 3. שכר ותנאי עבודה: תפקיד הנהלה נהנה בדרך כלל משכר גבוה ומתנאים נלווים מיוחדים וגבוהים, הן בכלל והן ביחס לעובדים האחרים במקום העבודה. 4. טיבו של התפקיד: מאפיין נוסף הוא "טיבו של התפקיד ומעמדו בארגון" כאשר הכוונה היא ל'אותם תפקידים בארגון בהם נדרש העובד - בין אם על פי דרישות המעסיק ובין אם בשל טיבו ומהותו של התפקיד - לעמוד לרשות המעסיק בשעות לא שגרתיות או לעבוד בלא מסגרת קבועה של שעות עבודה'. באשר למאפייניו של תפקיד הדורש 'מידה מיוחדת של אמון אישי' נפסק בעניין זיוה כץ [עע (ארצי) 570/06 עו"ד עמוס אגרון - עו"ד זיוה כץ, מיום 14.10.07] כי ככלל מדובר ב - 'עובד בכיר, בעל אחריות מיוחדת, שמקבל שכר גבוה התואם את האמון האישי המיוחד לו הוא זוכה', ו- 'ההיבט של 'מידה מיוחדת' צריך להתבטא הן בשעות עבודתו של העובד והן בשכרו'. המאפיינים של עובד בתפקיד הדורש 'מידה מיוחדת של אמון אישי' הם: שכר גבוה; שותף למידע רגיש של המפעל; אחריות מיוחדת ואפשרות להחליט באופן עצמאי. בעניין בסט ביי נקבע כי כדי שחוק שעות עבודה ומנוחה לא יחול על עובד בשל 'מידה מיוחדת של אמון אישי' 'צריכה להתקיים זיקה קרובה ומיוחדת של בעל התפקיד בו מדובר ל'תפקיד הנהלה' עליו לא חל החוק, כגון - מנהל לשכה של מנהל חברה גדולה או נהג המנכ"ל'. כמו כן נקבע כי 'אפשר גם שהחוק לא יחול על עובד השותף לסודות המפעל או שהוא איש סודה של ההנהלה'." 19. המחלוקת בנושא תחולת חוק שעות עבודה ומנוחה על הצדדים היא אמנם משפטית, אך לצורך הכרעה בה נדרשת הכרעה בנושאים עובדתיים. הגם שמצאנו שהתובע ניסה להמעיט מחשיבות תפקידו בחברה (ר' למשל עדותו בעמוד 4, שורות 14 ואילך לפיה לא ידע כמה סמנכ"לים בחברה, וזאת מפי התובע שעבד כ - 12 שנים בחברה, ולעומת זאת העדות המפורטת לגבי עובדים שקיבלו רכב צמוד בחברה - עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 8-14), לא שוכנענו כי החוק לא חל על התובע. נסביר את מסקנתנו: לא הוברר מעמדו של התובע בחברה ביחס לשאר העובדים הבכירים. גם לא הובהר מעמדו של התובע בארגון. מהעדויות עולה כי תפקידו של התובע היה חשוב וכי נשא באחריות כבדה, אך לא הוצגו ראיות משכנעות בדבר אחריות מיוחדת או סמכות לקבוע מדיניות. מהעדויות עולה שהתובע לא היה מוסמך לפטר עובדים או לשכור עובדים (עדות פורטנוי, עמוד 13 לפרוטוקול), הרכב שניתן לו היה לצורכי עבודה ולא הובררה רמת שכרו ביחס לעובדים אחרים בחברה (הגם ששכרו לא היה מהנמוכים). בנוסף, טענת הנתבעת כי העובדה שניתן לתובע רכב צמוד מעידה על בכירותו לא הוכחה (ר' עדות התובע, למשל, לגבי רכב צמוד לקצין הרכב -עמוד 10 לפרוטוקול, שורות 27-29). בשים לב לכך שחוק שעות עבודה ומנוחה הוא חוק קוגנטי ואת החריגים לו יש לפרש בצמצום, לא שוכנעו על יסוד העדויות ששמענו, כי החוק לא חל על התובע. 20. כאמור לעיל, התביעה ברכיב זה כומתה בטבלה שצורפה כנספח ד' לתצהיר התובע. הרישום בטבלה זו לא נסתר. על כן, התביעה ברכיב זה מתקבלת באופן חלקי, החל ממאי 2002 ועד דצמבר 2007 (המועד האחרון המצויין בטבלה). נוסיף, כי לא מצאנו טעם לחייב את הנתבעת ב - 8% ריבית כפי שחושב בנספח ד' לתצהיר התובע והסברו בעניין זה אינו מקובל עלינו - "דגם מערכות לא שילמה עבור בביטוח המנהלים שלנו במשך כ - 6 חודשים וכאשר באתי ותבעתי את הכסף... באה החברה והגיעה להסדר תשלומים, ושם חייבה חברת מגדל את דגם מערכות לשלם 8.6 ואני רשמתי רק 8." (עמוד 10 לפרוטוקול, שורות 8-11 ור' גם שם בשורות 13-14). בשים לב למחלוקת המשפטית בין הצדדים ולאורך התקופה בגינה נתבע השכר, אנו סבורים כי על הנתבעת לשלם לתובע רבית והפרשי הצמדה כחוק בגין רכיב זה, ממרץ 2005, כלומר, ממחצית התקופה בגינה נתבעו הפרשי השכר. על פי הרישום בטבלה נספח ד' לתצהיר התובע, סך השעות הנוספות שהתובע עבד החל ממאי 2002 הוא 206 שעות, כלומר התובע זכאי על פי חישוביו, לתמורת עבודה בשעות נוספות בסך 23,193 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה ורבית כחוק מיום 1.03.05 ועד התשלום בפועל. 21. סוף דבר התביעה כנגד הנתבעת מס' 2 מתקבלת באופן חלקי ועל הנתבעת מס' 2 לשלם לתובע תמורת עבודה בשעות נוספות בסך 23,193 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.05 ועד התשלום בפועל. לאור התוצאה, לפיה רוב התביעה נדחתה, כל צד ישא בהוצאותיו. מסמכיםרצף בעבודה / רצף זכויותרציפות זכויות פנסיה