בעל דין שלא יודע שהגישו נגדו תביעה

עיקר טענת המערערים התייחסה לביטול פסק הדין מחובת הצדק משלא בוצעה להם לטענתם מסירה כדין וכי נודע להם על הגשת התביעה נגדם רק לאחר מתן פסק הדין. מומלץ לקרוא את הקטע להלן אשר נבחר מפסיקת הערכאות השיפוטיות בנושא חברה/אדם שלא יודע שהגישו נגדו תביעה: 1. מונח לפני ערעור על החלטת כב' הרשם מיום 29.12.11 שבמסגרתה נדחתה בקשת המערערים לביטול פסק דין שניתן כנגדם בהעדר הגנה. רקע עובדתי 2. כנגד המערערים הוגשה תביעה בגין שירותים שונים בתחום הבניה שסיפקה התובעת לחב' עטאף מוסא ושות' בע"מ (להלן: "החברה"). בבסיס התביעה עילת תביעה חוזית, נזיקית והרמת מסך כנגד בעלי השליטה ונושאי המשרה של החברה (המערערים 1-3), לרבות מהנדס החברה (המערער 6) וכנגד חברות אחרות של בעלי המניות והמנהלים הנ"ל (המערערות 4, 5). החברה המצויה כיום בהליכי פירוק הינה חברה קבלנית אשר התקשרה עם המשיבה לקבלת שירותי בניה וכוח אדם וחסתה בזמנו תחת צו הקפאת הליכים שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת ביום 19.5.09 לכן לא הוגשה התביעה כנגדה. צו הקפאת ההליכים הנ"ל הגן גם על הערבים לחובות החברה. 3. ביום 20.12.10 ניתן פסק דין כנגד המערערים בהעדר הגנה על יסוד אישורי מסירה (להלן: "פסק הדין"). המערערים הגישו בפני הרשם בקשה לביטול פסק הדין בהסתמך על מספר טענות כמו ליקויים ופגמים במסירת כתבי בי"ד, תחולת צו הקפאת ההליכים על המערערים 1-3 והגנתם כנגד הרמת המסך המתבקשת. כב' הרשם בהחלטתו מיום 29.12.11 קבע כי הבקשה מושתתת ברובה על טענות ביטול מחובת הצדק זאת מחמת העדר פירוט כדבעי של טענות וסיכויי הגנה. לכן משמצא כי בוצעה מסירה כדין דחה את הבקשה. החלטת הרשם 4. הרשם תמך החלטתו באימוץ גרסת שליח המסירה מטעם המשיבה, מר אלאל חברוני (להלן: "השליח"). בהתאם לתצהירו ולתצהירי המסירה שהוגשו כנספחי הבקשה למתן פס"ד עלה כי השליח התייצב ביום 5.5.10 במענו של המערער 1 בכפר בועיינה נג'ידאת (להלן: "הכפר") על מנת למסור את כתבי התביעה לכל המערערים אשר הינם בני משפחה אחת ועובדים בכפר. השליח נתקל לטענתו ביחס עוין של המערער 1 שסרב לחתום על אישורי המסירה. לפיכך השאיר את כתבי התביעה שהיו נתונים במעטפות על מפתן ביתו של המערער 1 אשר איים כי יזרוק אותם. עוד הצהיר כי ביום 4.5.10 התייצב השליח באתר בניה של המערערת 4 בצורן ובקש למסור את כתב התביעה למערער 6 אך זה גרש אותו באלימות מהמקום. 5. ביחס למסירת התביעה וההזמנה לדין למערערים, מצא הרשם כי גרסת השליח עדיפה בהיותו אובייקטיבי ובלתי תלוי והן משום שבגרסת המערער 1 נתגלו "בקיעים היורדים לשורשה" כהגדרתו, בפרט ביחס לאופן הנמקת סירובו לקבל את המעטפות מידי השליח. משסבר הרשם כי עדות המערער 1 לקתה בחוסר מהימנות העניק משקל נמוך אף לעדותו, כי לא מסר את כתבי התביעה ליתר המערערים. תמיכה נוספת להחלטתו מצא הרשם בעובדה כי הן המערער 2 והן המערערת 4 לא פרטו כתובת מדויקת אחרת. 6. ביחס למערער 6 קבע הרשם כי האחרון לא התייחס בתצהירו לאירוע האלימות הנטען על ידי השליח וממילא גרסת השליח בעניין זה לא נסתרה. עוד הוסיף כי מתצהירו של השליח עולה כי התבצעה פעולה של "הושטה" כהגדרתה בתקנה 476 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 שכן מציין כי המערער 6 סירב לקבל מידיו את המעטפה, ולכן נתמלאה דרישת התקנה בדבר מסירה כדין. טענות המערערים 7. עיקר טענת המערערים התייחסה לביטול פסק הדין מחובת הצדק משלא בוצעה להם לטענתם מסירה כדין וכי נודע להם על הגשת התביעה נגדם רק לאחר מתן פסק הדין. הרשם שגה לטענתם כשהתעלם מאופן המצאת כתבי בית דין והתעלמות מהוראות התקסד"א לפיהם יש לשלוח את כתב התביעה בדואר רשום ואילו נסיבות ביצוע המסירות כפי שפורטו מעידות על כי לא בוצעו כדין. כך למשל, מסירת כתבי התביעה כולם התבצעה בכפר כאשר המערער 6 הינו תושב נצרת. לטענת המערערים, לא קיבלו את כתבי התביעה וכי סרובו של המערער 1 לקבלם היה סביר, הן משום שלא כל המערערים התגוררו עמו וכן נוכח קיומו של צו הקפאת ההליכים שעמד בתוקף, לכן גם הפנה את השליח לנאמן. לדבריו לא ידע שבמעטפות ישנם כתבי תביעה ואף לא יכול היה לדעת זאת שכן המעטפות לא הושארו ברשותו. 8. לטענת המערערים שגה הרשם באמוץ גרסת השליח במלואה ובהתעלמות מסיכויי ההגנה שפורטו. כמו כן התעלם מזכותם החוקתית לבוא בשעריו של בית המשפט ולקבל יומם בבית המשפט. לדידם, התביעה הוגשה בחוסר תום לב ובמטרה לעקוף את צו הקפאת ההליכים בזמנו והכל מבלי שניתן למשיבה אישור להגשת התביעה על ידי בית המשפט המחוזי. גם ביחס לסיכויי הגנתם סבורים המערערים כי שגה הרשם בקבעו כי הגנתם עמומה ולקונית שכן טענתם המרכזית היא טענת הגנה ראויה לפיה אין יריבות בינם ובין המשיבה. כמו כן, ועל מנת להרים את מסך ההתאגדות כלפיהם, במקרה דנן, יש לעבור משוכות עובדתיות ומשפטיות רבות. לטענתם, המערער 6 הועסק כמהנדס בחברה ולא היה בעל סמכויות כפי שנטען נגדו בתביעה. כמו כן המערערת 4 היתה חברה פעילה בעל אישיות משפטית נפרדת מהחברה ועל כן אין לייחס לה אחריות חוזית או נזיקית. המערערת 3 היא אשת המערער 1 ובעלת מניות בחברה אך בפועל לא הייתה מעולם שותפה פעילה או מעורבת בניהול. 9. במסגרת בקשת המערערים להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין טענו כי במועד הגשת התביעה חסו תחת צו הקפאת הליכים ולא ניתן היה לפתוח נגדם בהליך משפטי אלא ברשות בית המשפט המחוזי האמון על הליך הקפאת ההליכים ועל כן התביעה הוגשה שלא כדין וזאת חרף שצו הקפאת ההליכים פקע לאחר מכן. טענות המשיבה 10. המשיבה סבורה כי יש להותיר את החלטת הרשם על כנה. לטענתה, גרסת השליח לא נסתרה והמערער 1 למעשה הודה שהומצא לו כתב התביעה וסירובו לקבל את המעטפות גם כן מעיד כי הניח כי מדובר בהליכים משפטיים נגד המערערים שהרי מסיבה זו הפנה את השליח לנאמן. קרי, כבר ביום 5.5.10 ידע כי הוגשה נגדו תביעה. יותר מכך, השליח השאיר את המעטפות על מפתן דלתו של המערער 1 ומשעשה כן היה על המערער 1 לפתוח אותן ולפעול כמתבקש. ביחס למערערים 3 ו - 5 טוענת המשיבה כי בוצעה המצאה באמצעות המערער 1 בהיות המערערת 3 רעייתו המתגוררת עמו. כמו כן כתובת המערערת 5 היא במענו של המערער 1 והוא בעל המניות והמנהל היחיד בה כך שגם ביחס אליה ההמצאה למערער 1 כמוה כהמצאה למערערת 5. ביחס למערער 2, שהוא בנו של המערער 1, טענה המשיבה כי יש להניח שהמערער 1 מסר לו את כתב התביעה שכן העיד שאם היה מקבל את התביעה היה עושה כן. כמו כן מדובר במסירה לאדם המתגורר עמו ולאור העובדה שהמערער 2 לא הציג אסמכתא למען אחר, הרי שיש לקבוע כי בוצעה לו מסירה. בנוסף, המערער 2 הינו בעל מניות ומנהל של החברות המשפחתיות יחד עם המערער 1 ועל כן מען המערער 1 היא גם מען משרדו של המערער 2. ביחס למערערת 4 - מדובר בחברה בניהולו ובבעלותו של המערער 1. משהומצאה התביעה למערער 1 הרי שהומצאה גם אליה. בדו"ח רשם החברות של המערערת 4 מופיעה כתובת "בעינה נג'ידאת בענה" - כתובה הזהה לכתובתו של המערער 1, כמו כן המערערים לא פרטו כתובת שונה קל וחומר שהמערער הינו בעל מניות ואחד משני מנהלים של המערערת 4 וברי כי המצאה למערער 1 כמוה כהמצאה למערערת 4. באשר למערער 6 הרי שהוא נמנע מלהתייחס באופן מפורט לתצהיר השליח ביחס למסירת כתב התביעה באתר הבניה ועל כן העדיף הרשם את גרסת השליח האובייקטיבי ונטול האינטרסים על פני גרסתו העמומה והמוטית של המערער 6. 11. המשיבה התייחסה לטענת המערערים בדבר אופן ההמצאה על ידי שליח במסירה אישית ולא בדואר רשום. לדבריה מדובר בהרחבת חזית ואין להתייחס אליה. לגופה של טענה טוענת כי תקנה 475 לתקסד"א קובעת את אופן המצאת כתבי הטענות לצד שכנגד ובין היתר מפרטת מסירה אישית. תקנה זו וודאי אינה באה לפגוע באפשרויות ההמצאה האחרות אלא מאפשרת המצאה אישית, קל וחומר שהדבר נכון נוכח הוראת תקנה 476 לתקסד"א לפיה הושטת כתב טענות דינה כהמצאה. 12. באשר לסיכויי ההגנה טוענת המשיבה כי המערערים לא הציגו טענות הגנה טובות ובכל מקרה בהעדר פירוט מספיק. כך לדוג', צו הקפאת ההליכים עליו הסתמכו פקע ואין הגנה מכוחו. כמו כן כתב התביעה העלה טענות שונות כנגד המערערים מעבר לטענות התומכות בסעד של הרמת מסך. כך נזכרו עילות נזיקיות של מצג שווא, רשלנות, ועילות חוזיות של הפרת חובת תום הלב במו"מ לפני כריתת חוזה ולאחריו. ביחס לכל הטענות האישיות לא העלו המערערים טענות הגנה. ביחס למערער 6 טוענת כי הוא צורף לתביעה כיוון שהוא זה שהתקשר עם המשיבה בשם החברה והטעה אותה. כמו כן טוענת המשיבה כי העובדה שהגישה תביעת חוב כנגד החברה אינה מלמדת על ויתור מצדה לתבוע את המערערים בגין עוולות שביצעו כלפיה. לחילופין מבקשת המשיבה כי אם בית המשפט יקבל את הערעור יתנה זאת בהפקדת מלוא סכום פסק הדין בקופת בית המשפט וכן יפסוק הוצאות בהתאם. דיון המען להמצאה 13. עיינתי במסמכים השונים שהוגשו לתיק ובייחוד בחקירת המצהירים השונים בפני הרשם מיום 13.7.11 ומהם ניתן לקבע ומבלי שקיימת מחלוקת על כך כי המען להמצאת מסמכים למערערים 1, 3 ו-5 היה בבית המערער 1. המערערת 3 העידה כי היא מתגוררת יחד עם המערער 1. המערער 2 העיד כי הינו בעל מניות בחברה ובמערערת 4 ושימש איש שטח וכן כי משרד החברה הוא בבית המערער 1. המערער 1 העיד גם כן כי מען החברה הוא בביתו וכך גם מענה של המערערת 5 ואילו המערער 6 העיד כי הוא גר כשנה בנצרת עילית וכי נודע לו על פסק הדין מהמערער 1 וזאת רק לאחר שניתן. בתצהיר התומך בבקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין הצהיר המערער 6 כי מענו אינו בכפר. ממסמכי רשם החברות שהוגשו בתיק המוצגים של המשיבה עולה כי מענה של המערערת 4 הוא בכפר וזוהי אף כתובתם של המערער 1. המסירה 14. לגבי נסיבות המסירה באמצעות השליח העיד המערער 1 (עמ' 5 שורה 25 לפ' מיום 13.7.11): "...אמרו לי שיש לו מעטפות, אמרתי שאני מבקש ממך היום אני נמצא תחת נאמן, יש לי כתובת הנאמן, את התביעה אפשר להגיש לנאמן ולא אליי. לא אמר לי למי יש תביעות בכלל. אמר שיש תביעה מהמשיבה, אני היום תחת נאמן, אין לי שום תפקיד ניהולי ולא יכול לקבל, אמרתי לו שימסור את זה לנאמן, לא ידעתי למי בכלל אפילו אם הייתי יודע, לא הייתי יכול לקבל כי לא כולם אצלי ביחד". המערער 1 הכחיש שאמר לשליח לזרוק את המעטפות לפח וכן הכחיש שהשליח השאיר את המעטפות על מפתן ביתו ואף ציין כי אם היה מקבל את כתב התביעה וודאי היה מעבירו למערער 2 . בסיום חקירת המערערים בקש בא כוחם לחקור את השליח אולם היות ולא זימן אותו מראש קבע הרשם כי הדבר לא יתאפשר ולמעשה קבע כי תצהירו עומד על כנו. עיון בתצהירו של השליח מעלה כי ביום 5.5.10 ביקר בכפר ומסר למערער 1 את כתבי התביעה אך זה לא הסכים לתקשר עמו, ביקש אותו לעזוב ונהג כלפיו בגסות ובבוז. כך מציין גם בסיפא לאישורי המסירה עליהם חתם: "הנחתי את כתב התביעה כנגד הנ"ל בתיק 3780-05-10 בבית משפט השלום בכפר סבא ואת ההזמנה לדין בתיק זה המופנית לנ"ל על מפתן הדלת שכן הנ"ל עמד בפתח הדלת וסירב לקבלם לידיו וסירב לחתום על מסמך כלשהו". עוד הוסיף השליח בתצהירו וציין, כי ניסיונותיו לפגוש במי מהנתבעים האחרים נתקלו בסירוב מצד המערער 1 לקרוא להם. לפיכך מסר 6 עותקי כתב תביעה למערער 1 עבור כולם. המסירה בוצעה בדרך של הנחת המסירות על מפתן הדלת. באשר לנסיבות המסירה למערער 6 הצהיר השליח כי ביום 4.5.10 בשעות אחר הצהריים הגיע לאתר בניה ביישוב צורן ופגש את המערער 6 אשר סירב לקבל ממנו את כתב התביעה ואף נקט כלפיו באלימות כך שנאלץ לעזוב את המקום מבלי שהתאפשר לו להשאיר את כתב התביעה וההזמנה לדין. במסגרת תיק המוצגים של המשיבה הוגש תצהירו של השליח אשר צורף לבקשה למתן פסק דין. במסגרת תצהיר זה ציין כי כל המערערים מתגוררים בכפר בבית המשמש הן בית מגורים למערערים 1-3 והן למשרדיהן של המערערות 4-5. המערער 6 הוא מהנדס בחברות אלו וכתובתו היא במקום עבודתו. 15. הרשם בהחלטתו קבע תחילה כי בוצעה מסירה כדין למערערים 1,3 ו-5 עת שהשליח ביצע מסירה למענם למסירת מסמכים שלא היה שנוי במחלוקת. בהתייחס למערערים 2, 4 ו-6 קבע הרשם כי משלא קיבל את גרסת המערער 1 בדבר אי מסירת כתבי בי"ד לידיהם והסתמך על גרסת השליח, אותה קיבל ובייחוד על העובדה כי תצהירו של השליח לא נסתר, הותיר את פסה"ד על כנו כפי שניתן גם כנגדם. ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד- אימתי? 16. בפסק הדין שניתן על ידי בית המשפט העליון במסגרת רע"א 8292/00, גבריאל יוספי נ' שמואל לוינסון ואח' ( 27.2.01) (פסקה 5) מסכם בית המשפט את המסגרת הנורמטיבית לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד: "המסגרת הנורמטיבית המסדירה את השיקולים לביטול פסק דין שניתן על פי צד אחד בנויה על שני אדנים: האחד - סיבת אי התייצבותו של בעל הדין; אם התברר כי לא הומצאה הזמנה כדין לנתבע, כי אז יש לבטל את פסק הדין בין מתוך "חובת הצדק" ובין מהטעם כי בהעדר הזמנה לא קנה בית המשפט סמכות אישית לדון בעניינו של הנתבע. אם הומצאה הזמנה כדין, עדיין יכול בעל הדין המבקש ביטול לבוא ולהסביר את מחדלו ועשוי להיות כי הסבר זה יניח את דעת בית המשפט כי נמצא הצדק לאי ההופעה חרף הזמנתו כדין של בעל הדין. השני - סיכויי ההצלחה של המבקש אם יבוטל פסק הדין... לכל אחד מן ההיבטים האמורים משקל יחסי, וככל שהתשובה לאחד מהם משכנעת יותר ובעלת משקל, כך קטן המשקל שיש לייחס להיבט האחר". הפריזמה דרכה מתבונן בית המשפט על בקשה לביטול פסק דין הינה פריזמה חוקתית כדברי בית המשפט בפ"ד הנ"ל: "ההתייחסות להליך ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד נעשית על רקע ההכרה הבסיסית בקיומה של זכות גישה חוקתית לכל אדם לערכאות המשפט. זכות זו משקפת הכרה חוקתית בזכותו של הפרט לקיים דיון אמיתי, מלא והוגן בבית המשפט. האופי החוקתי של זכות הגישה לערכאות מקרין על הפרשנות העקרונית הניתנת להוראות סדר הדין, ומשליך על אמות המידה להפעלת שיקול הדעת השיפוטי המיושמות ביחס להסדרים הדיוניים הספציפיים. בכלל זה יש לדבר השלכה גם על המבחנים מתי ובאלו נסיבות ראוי לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד מבלי שלצד האחר ניתן יומו בבית המשפט להעלות את הגנתו. אכן, "יש לכלול את הזכות לביטולו של פסק דין שניתן על פי צד אחד במשפחת הזכויות המרכיבות את זכות הגישה לבית המשפט שהפכה לזכות חוקתית. מכאן, שאם לא ניתנה לבעל דין ההזדמנות לנצל את הזכות, שומה על בית המשפט לבטל את הפסק, בין אם ההזדמנות לא ניתנה לו בגלל העדר המצאה, ובין מחמת נימוקים אובייקטיביים או סובייקטיביים המצדיקים את ביטול הפסק". (ש. לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד, עמ' 204) עוד קבע בית המשפט העליון במסגרת בע"מ 8674/10 פלוני נ' פלונית ( 25.1.12) (פסקה 12): "...שתי העילות לביטול ההחלטה הן מחמת הצדק (דוגמת אי-המצאה של כתב בי-דין רלבנטי לבעל הדין), שאז אין ככלל חשיבות לסיכויי הצלחתו של מבקש הביטול בהליך, או בתוקף שיקול דעתו של בית המשפט, שאז יש לבחון את הסיבה לכך שמבקש הביטול לא הביע את עמדתו בהליך במועד, ובעיקר - מה סיכויי ההצלחה של המבקש, אם תבוטל ההחלטה". 17. המצאה של כתב טענות עת שבעה"ד מיוצג על פי התקסד"א יכול שתבוצע במסירה אישית כמצוות תקנה 475 ואם לא הורה ביהמ"ש לעשות כן ,הרי עפ"י תקנה 475 א(2) תבוצע המסירה בדואר רשום. אני מוצאת כפי שקבע כב' הרשם בהחלטתו הנוספת מיום 29.12.11 כי אין התקנה מחייבת ביצוע מסירה בדואר רשום אלא מתירה כך. אמנם מתקין התקנות העדיף המצאה בדואר רשום על פני המצאה אישית על ידי שליח עת שתקנה 497 קבעה בצידה של מסירה כנ"ל חזקה לכאורית בדבר מסירה כדין - דבר שלא חל במקרה של מסירה ע"י שליח הנדרש לאמת את המסירה וניתן לחקרו על נסיבותיה. אולם ככלל ,מטרת המצאת כתבי בית דין היא יידוע הצד שכנגד על פתיחת ההליך המשפטי נגדו. וודאי שתובע המעוניין לבצע המצאה אישית באמצעות שליח מטעמו זכאי לעשות כן חלף ברירת המחדל בדואר רשום. מן הכלל אל הפרט 18. מן העובדות עולה כי המסירה בוצעה למערער 1 בעבור כל המערערים . אני מוצאת כי בנסיבות של המחלוקת בתיק אודות נסיבות וכשרות המסירה, היה על ביהמ"ש לעמוד על חקירת השליח גם מיוזמתו במיוחד בנסיבות המסירה דכאן כשהשליח ביצע מסירה כוללנית למשיבים 2-6 בדרך שאינה מתיישבת במוקפד לכאורה עם התקסד"א. כמו כן אינני סבורה כי בנסיבות אלו היה מקום להסתייע בהוראת תקנה 522 לתקסד"א ולאמץ את גרסת השליח ללא חקירתו. בפסק הדין שניתן במסגרת רע"א 322/11, חיים ליבוביץ נ' מרכז רפואי תל אביב ( 13.7.11) התייחס בית המשפט למצב דומה (פסקה 9): "...פגם הנוגע לאי המצאה, לרבות אי המצאת כתב התביעה, הינו פגם ממשי היורד לשורש ההליך השיפוטי ומשכך הוא מצדיק ביטול מחובת הצדק...משכך, הייתה חשיבות רבה בבירור השאלה האם כתב התביעה הומצא למבקש ולכן נכון היה כי הרשם לא ידחה מטעם טכני גרידא את בקשתו של המבקש לחקור את שליח הדואר ויאפשר לו לעשות כן במועד מאוחר יותר. כמו כן יצויין, כי כאשר מתבקש ביטול מחובת הצדק אין בית המשפט צריך להידרש לסיכויי הגנתו של מבקש הביטול, להבדיל מביטול "על פי שיקול דעת"...ומשכך גם אם מצא הרשם כי סיכויי הגנתו של המבקש לגופה של תביעה אינם טובים לא היה בכך כדי להוות נימוקי לאי ביטול מחובת הצדק". 19. בהתייחס למסירה למערערים 1, 3, 4 ו-5 בוצעה המסירה למענם הנכון. מכאן עובר הנטל אל המערערים הנ"ל להוכיח כי המסירה הנ"ל אינה מהווה מסירה כדין. את נטל השכנוע ביקשו לממש באמצעות עדותו של המערער 1 כי סרובו לקבל את כתבי בי"ד בעבורו ובעבורם היה מוצדק. לגרסת המערערים הפנה המערער 1 את השליח לנאמן ולא ידע מה תוכנן של המעטפות וזאת למול גרסת השליח לפיה הותיר את כתבי התביעה בידי המערער 1 ובכך השלים את המסירה. אני סבורה, כי הסברו של המערער 1 לסיבת סירובו לקבל את המסמכים אינו תלוש מהמציאות הנכונה לאותה עת ומכל מקום לא נשמע השליח שסתר את הגרסה הנ"ל. אינני מתעלמת מקביעות הרשם כי עדותו של המערער 1 לא הצטיינה באמינותה לעניין הסבר זה, אולם מכאן ועד להעדפת גרסת השליח ללא חקירה הדרך לטעמי רחוקה. 20. בהתייחס למערערים 2 4, נטען על ידם כי המסירה לא בוצעה למענם הרשום. אינני מקבלת את קביעת הרשם כי הנטל היה עליהם להוכיח כי מקום מגוריהם שונה מזה שנקבע ע"י השליח. כנקבע על ידו היה על המערער 2 להוכיח בראיה היכן מצוי ביתו בכפר ביחס לביתו של המערער 1 ולא הובא מצהיר נוסף מהכפר להעיד על כך או על כתובתה של המערערת 4. אני מוצאת כי דווקא קביעת השליח בהתייחס למערער 2 לא התבססה על מידע מפורט ועל כן המסירה שבוצעה למערער 1 ביחס אליו בספק יסודה. בנוגע למערער 6 קבע הרשם כי גרסתו של השליח עדיפה על זו של הראשון מחמת שהוא מתאר נסיבות ביצוע מסירה באתר בנייה ואילו המערער 6 כלל לא התייחס לכך בתצהירו. אינני מקבלת את הקביעה כי שעה שהשליח ציין כי בשל סירובו כביכול של המערער 6 לא נתן בידו את כתב התביעה יש לפרש את הדבר כי היתה פעולת הושטה כמצוות תקנה 476 לתקסד"א שעה שעצם תקינות ההליך מוטל בספק. נסיבות המסירה לא מעידות על ביצוע מסירה במען המגורים אלא באתר בנייה שזיקתו של המערער אליו לא הוכיחה את תקינות המסירה. אינני מתעלמת מקביעתו הנכונה של הרשם כי ביהמ"ש לא יתן ידו להכרה בסירוב לקבל כתב טענות במעשה אלימות כסירוב מוצדק. ברם, המערער 6 כלל לא נחקר על גרסת המסירה הנ"ל בפני הרשם ולא ניתן להסיק כי גרסת השליח בעניין עדיפה היא. 21. יודגש כי הכלל השולט בשיטתנו המשפטית הינו "כלל ההמצאה", בעוד "כלל הידיעה" הינו חריג השמור למקרים חריגים ויוצאי-דופן של חוסר תום-לב דיוני, השתק או מניעות. (ראו: רע"א 8467/06 אבו עוקסה נ' בית הברזל טנוס בע"מ ([], 8.7.2010) לפיכך, לאור האמור לעיל, נמצא בסיס לביטול פסה"ד מחובת הצדק לגבי כל המערערים. מסקנתי זו מקבלת משנה תוקף נוכח חשיבותה ועליונותה של זכות הגישה לערכאות אשר זכתה למעמד חוקתי כפי שמצוין לעיל. בית המשפט מעלה על נס את חשיבותה של זכות הגישה לערכאות אשר יכולה להוות עילת ביטול לפסק דין שניתן במעמד צד אחד בין אם יומו לא ניתן לו מחמת העדר המצאה כדין ובין אם מחמת נימוק אובייקטיבי או סובייקטיבי המצדיק זאת. ודוק, משקבעתי כי קיים ספק לגבי תוקף ההמצאה הרי שאיני נדרשת לשאלת סיכויי ההגנה. בנוסף, ביטול מחובת הצדק אינו מכריח בחינה של סיכויי הגנת המערערים. 22. מעבר לנדרש ומבלי להתעלם מכלל טענות ההגנה אם הייתי בוחנת את הסוגיה בראי עילת הביטול מכוח שיקול דעת של בית המשפט נראה כי המסקנה היתה דומה. קבלת תוצאה לפיה יחויבו המערערים בפס"ד המבוסס בין היתר על עילות תרמית, הטעיה והרמת מסך ההתאגדות בין החברה ובינם, וזאת ללא ברור עובדתי, ומבלי שיינתן להם יומם בבית המשפט גם בהתבסס על טענות ההגנה כפי שהעלו, לא מתיישבת לטעמי עם זכות היסוד ומטרותיה. סיכום 23. לנוכח כל האמור אני מורה כדלקמן: א. פסק הדין מיום 20.12.10 בטל. ב. המערער 1 דווקא לאור התנהלותו, כפי שפורטה, יישא בהוצאות הערעור, ובסך של 2,500 ₪. ג. יוגש כתב הגנה בתוך 30 יום (ימי הפגרה במניין). ד. התיק (3780-05-10) יקבע לקדם משפט בפניי ליום 31.12.12 שעה 09:00. כלל הידיעה / כלל ההמצאה