להלן החלטה בנושא אי מסירת מכתב דחייה של חברת ביטוח: החלטה מבוא 1. הלכה היא כי על מבטח לפרט בכתב את נימוקי דחיית התביעה (להלן: "מכתב דחייה") וכי בהעדר טעמים מיוחדים, לא יוכל להעלות, בשלב מאוחר יותר, נימוקים נוספים אשר לא נטענו במכתב הדחייה. מה דינו של מבטח אשר כלל לא מסר מכתב דחייה? - זו השאלה העומדת לפתחנו, במסגרת הבקשה דנן. העובדות הרלבנטיות וטענות הצדדים 2. מדובר בתביעה לתשלום תגמולי ביטוח בגין נזקי שריפה. 3. התובע הינו בעלים של מוסך לפחחות וצבע, בשם "מוסך אוטו קליניק פחחות וצבע בתנור" (להלן: "העסק" או "המוסך"). הנתבעת ביטחה את עסקו של התובע, בפוליסה לביטוח בית עסק (להלן: "הפוליסה"). 4. על פי הנטען בתביעה, ביום 23.8.07, פרצה במוסך שריפה אשר כילתה לחלוטין את בית העסק ותכולתו. 5. התובע הודיע לנתבעת על השריפה ופנה אליה בדרישה לתשלום תגמולי ביטוח. התובע ציין בתביעתו כי הנתבעת שיגרה למוסך, שמאי וחוקר מטעמה. 6. ביום 25.11.07, פנה ב"כ התובע במכתב אל הנתבעת ודרש לקבל את תגמולי הביטוח או לחלופין את עמדתה של הנתבעת, ביחס לתביעה. בהעדר תשובה, שב ב"כ התובע ופנה לנתבעת, במכתבים מימים 18.12.07 ו- 13.1.08 ודרש לקבל עמדתה בכתב, באשר לארוע ולכיסוי הביטוחי על פי הפוליסה. הנתבעת השיבה, ביום 27.1.08, כדלקמן: "בתשובה למכתבכם מיום 25.11.07, טרם התקבלו המסמכים שנדרשו מהשמאי אפרים משה. רצ"ב שוב לנוחיותכם מכתבו של השמאי אפרים משה בנדון". במכתב השמאי, אפרים משה (להלן: "השמאי"), מפורטת רשימת מסמכים שהתובע התבקש להעביר לשמאי. משלמעט תשובה זו, לא התקבלה עמדת הנתבעת, לגופה של התביעה, הגיש התובע, ביום 20.2.08 את התביעה שבנדון. 7. בכתב ההגנה פרטה הנתבעת לראשונה את נימוקיה לדחיית התביעה, כמפורט בסעיפים א' - ט' ובסעיף 5 לכתב ההגנה. הנתבעת טוענת, בין היתר, כי התובע הסתיר, בכוונת מרמה או בלעדיה, הן לפני הוצאת הפוליסה והן לאחריה, עובדות מהותיות, הנוגעות לעסק ולמצבו ולאיומים שהופנו כלפיו וכלפי עובדיו לרבות סכסוך קשה עם שכניו לעסק, מקרי אלימות קשים ואיומים שננקטו מצד גורמים פליליים ואשר יותר מסביר להניח (כך לטענת הנתבעת - ב.ט.), התממשו בהצתה מכוונת של העסק. הנתבעת הוסיפה וטענה כי שום מבטח סביר, לא היה מתקשר בחוזה הביטוח, לו היה יודע את מצבו האמיתי של העסק אשר לא גולה ו/או הוסתר ממנה. עוד טוענת הנתבעת כי אין זו השריפה הראשונה בעסק וכי התובע הפר את חובתו כמבוטח, במהלך ניסיונותיה לברור החבות וסרב להעביר מסמכים שנדרשו. כן טענה הנתבעת להעלמת עובדות מהותיות וחשדות נוספים אשר התגלו, על פי הנטען, בחקירה חסויה. 8. התובע הגיש כתב תשובה לכתב ההגנה. כן הוגשה, הבקשה דנן, במסגרתה עותר התובע, להורות על מחיקת סעיפים א' - ט' וכן סעיף 5 לכתב ההגנה, מן הטעם שהנטען בהם, לא פורט במכתב דחייה. התובע טוען כי אין זה ראוי שמבטחת אשר לא העלתה את נימוקיה לדחיית התביעה, על הכתב, כנדרש בהוראות המפקח על הביטוח, תהנה מ"עדיפות" על פני מבטחת שהעלתה נימוקיה במכתב דחייה ועל כן, כבולה היא בנטען באותו מכתב דחייה. 9. הנתבעת מתנגדת לבקשה וטוענת כי לסנקציה החמורה הנטענת בבקשה, אין כל בסיס בהוראות החוק, בהוראות המפקח על הביטוח או בהלכה הפסוקה. עוד טוענת הנתבעת כי התובע הוא שנמנע מלהעביר מסמכים שנדרשו ממנו, לשם סיום בדיקת החבות ועל כן מנע את הוצאת מכתב הדחייה של הנתבעת. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי פרטה בכתב ההגנה את כל טענות הגנתה, שרובן מתייחסות לעובדות המצויות בידיעת התובע, לפיכך, לא דבק בהתנהגותה חוסר תום לב ואין היא נהנית מיתרון דיוני כלשהו, כך שאין מקום לשלול ממנה את האפשרות להתגונן בפני התביעה. 10. בהחלטתי מיום 27.7.08, הוריתי לנתבעת להודיע האם המכתב מיום 27.1.08, הינו המכתב היחיד שנשלח על ידה לתובע או לבא כוחו. כן התבקשה הנתבעת להגיש את מכתב השמאי ואת התנאים הכלליים של הפוליסה לתיק בית המשפט. ביום 4.8.08, הוגשה על ידי הנתבעת הודעה אליה צורפו מכתבים שנשלחו לתובע על ידי השמאי, בימים 1.11.07 ו- 26.11.07. כן צורפו מכתבי הנתבעת אל ב"כ התובע, ימים 17.12.07 ו- 27.1.08, שתוכנם זהה: "בתשובה למכתבים מיום 25.11.07, טרם התקבלו המסמכים שנדרשו מהשמאי אפרים משה...". מכאן - שהנתבעת לא שלחה לתובע או לבא כוחו, עובר להגשת התביעה, מכתב דחייה המפרט את נימוקיה לדחיית התביעה. דיון 11. בהנחיות המפקח על הביטוח, מיום 9.12.98, התייחסה המפקחת, לחובתה של חברת הביטוח, לפרט ולפרש בפני המבוטח, בכתב, את הנימוקים לדחיית תביעתו והורתה, כדלקמן: "3. מבוטח או צד ג' המגיש תביעה לחברת הביטוח (להלן: "התובע") זכאי וצריך לקבל לידיו, בכתב, את מלוא עמדתה של חברת הביטוח בנוגע לכל עילות תביעתו. הסברים ארוכים ושונים שנמסרו לתובע, בשיחות טלפון רבות ארוכות ומנומקות ככל שיהיו, אינן משנות את העובדה שללא מסמך כתוב בו מוצגת עמדתה של המבטחת, התובע אינו יכול להתייעץ עם גורמים מקצועיים ולפיכך גם אינו יכול לכלכל את צעדיו. 4. כאשר נדחית תביעתו של תובע, על המבטחת לפרט את כל נימוקי הדחייה לתביעתו בהזדמנות הראשונה שיש לה ואם לא עשתה כן, לא תוכל המבטחת להעלות, במועד מאוחר יותר נימוק נוסף לדחייה, אותו יכלה לטעון בהזדמנות הראשונה. 5. על מנת שהתובע יוכל להתמודד עם טענת המבטחת הדוחה את תביעתו ואולי אף יצליח לשכנע אותה לשנות את עמדתה, עליו לקבל את עמדתה המפורטת בכתב". למען שלמות התמונה, יש לציין כי בהשלמה להנחיה האמורה, הוסיפה ה מפקחת על הביטוח, ביום 29.5.02 וקבעה כי: "... חברת הביטוח רשאית להעלות נימוקים נוספים מעבר לנימוק שהובא לידיעת המבוטח בהזדמנות הראשונה רק מקום בו מדובר בעובדות ו/או נסיבות שנוצרו לאחר אותו מועד או אם לא היה ביכולתה של חברת הביטוח לדעת עליהם, במועד בו דחתה את התביעה". 12. ההוראה האמורה, הוצאה על ידי ה מפקחת על הביטוח, מכח הסמכות המוקנית לה, בסעיפים 62-60 לחוק הפיקוח על עסקי הביטוח, תשמ"א-1981, לברר ולדון, בתלונות הציבור. סמכותו של המפקח על הביטוח, נדונה ופורשה בהרחבה, בבג"צ 7721/96 אגוד שמאי ביטוח בישראל נ' ה מפקחת על הביטוח, פ"ד נה (3) 625, שם נפסק כי המפקח על הביטוח מוסמך, בין היתר, להתערב ביחסים החוזיים שבין חברת הביטוח והמבוטח ומעבר לברור תלונות פרטניות, רשאי הוא, להורות על הסדרים כלליים ולקבוע כללים מנחים, המחייבים את חברות הביטוח (עוד ראה לעניין זה, החלטת כב' השופטת דותן בבר"ע (מחוזי תל-אביב יפו) 2656/02 גולדברג נ' ביטוח ישיר אי.די.אי חברה לביטוח בע"מ, דינים מחוזי, כרך לד (1) 76. 13. ההנחיה האמורה, המחייבת את חברות הביטוח, לפרט את הנימוקים לדחיית התביעה, בהזדמנות הראשונה, נדונה ופורשה, על ידי בתי המשפט, במספר הזדמנויות. על הרציונל העומד בבסיס ההנחיה, עמדה כב' השופטת סורוקר, בהחלטתה בת.א. (שלום-ראשל"צ) 3090/04 חביב אסולין נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, באומרה: "הנחיות ה מפקחת על הביטוח נובעות מתוך מגמה לאפשר למבוטח "להתייעץ עם גורמים מקצועיים" ו"לכלכל צעדיו", כפי שההנחיה מעידה על עצמה. דומה כי לא רק האינטרס הפרטי של המבוטח מוגן באמצעות הנחיה זו, כי אם גם האינטרס הציבורי שבחסכון הוצאות ומניעת התדיינות שיפוטית מיותרת. מקום בו נימוקי הדחייה שקופים וגלויים מראש, יכול המבוטח להעריך את מידת עמידתם הצפויה בביקורת שיפוטית ולגבש החלטה מושכלת בדבר הגשת תביעה. כך יש לצפות כי יימנע מתביעה, אם חברת הביטוח שטחה בפניו נימוקים מבוססים. הגילוי המוקדם של מלוא נימוקי הדחייה נועד לאפשר דו-שיח ענייני ופורה בין המבוטח לחברת הביטוח, באופן שעשוי לחסוך התדיינות שיפוטית. חובת הבירור המלא אמנם מטיל על חברת הביטוח נטל מוגבר, אך יש בה כדי ליצור "משחק בקלפים פתוחים" כבר בראשית הדרך, ולחסוך הוצאות התדיינות בעתיד". כב' השופטת דותן, בהחלטתה מיום 9.10.05, בבר"ע (מחוזי תל-אביב יפו) 1182/05 אסולין חביב נ' הפניקס הישראלי, תק-מח 2005 (4) 766, ציינה כי: "מן המקובץ עולה כי חובת תום הלב בניהול משא ומתן בעת שנדרש ביצועו של חוזה ביטוח היא העומדת ביסוד ההנחיה ומטרתה לשים קץ לתופעה של מניעת מידע מן המבוטח ביחס לנימוקים לדחיית תביעתו או דחיית תביעות ללא הנמקה סבירה ו"שליפתן" של טענות מפתיעות בכתב ההגנה.... מעבר לדרוש, אציין כי להשקפתי מטרת ההנחיה היא לחייב את המבטחת לבדיקה יסודית של כל תביעה, אותה היא שוקלת לדחות ובכך למנוע ניצול כוחה הכלכלי העדיף על פני המבוטח, אשר לא אחת מותש מהמשא ומתן העקר ומוכן להגיע להסדר פשרה שאינו משקף את נזקו וזכויותיו. אם אכן יפעלו המבטחות על פי ההנחיה ויבדקו את העובדות באופן יסודי, יהיה בכך כדי למנוע הודעות דחייה בלתי מבוססות כפתח למשא ומתן בו יש לחברה יתרון ברור על המבוטח". בית המשפט העליון, בהחלטתו ברע"א 10641/05 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' חביב אסולין, תק-על 2006 (2) 1259, הדגיש את חשיבתה של ההנחייה האמורה בצמצום פערי הכוחות הקיימים בין המבוטח לחברת הביטוח וקבע כי על בתי המשפט לאמץ מדיניות שיפוטית הנותנת תוקף להנחיות המפקח על הביטוח, כדברי כב' השופט רובינשטיין: "הנחיות אלה משקפות את המדיניות המשפטית שהוצגה לעיל בדבר ההגנה על המבוטחים וצמצום אי השיוויון בינם לבין המבטחות; הן אף עולות בקנה אחד עם עקרונות של יעילות משפטית, שכן מבוטח שבפניו תיפרש עמדה ברורה ומנומקת של המבטחת בנוגע לתביעתו, יוכל להעריך את כדאיותה של הגשת תביעה בבית משפט לכך חשיבות מהיבטים שונים, של המבוטח ושל בתי המשפט כאחד". 14. לאחר שעמדנו על חובת המבטחת, להשיב בכתב, על פניית המבוטח ולפרט את הנימוקים לדחיית תביעתו, וההלכה הפסוקה, הנותנת תוקף אופרטיבי, להנחיית המפקח על הביטוח באופן שחברת הביטוח לא תוכל להסתמך על נימוקים שלא הועלו על ידה, בהזדמנות הראשונה, אלא בנסיבות חריגות ומיוחדות, נשאלת השאלה, מה דינה של המבטחת אשר לא מסרה כלל מכתב דחייה? 15. לאחר שבחנתי ושקלתי טענות הצדדים, סבורה אני כי לא יהא זה ראוי, להקנות למבטחת, אשר הפרה חובתה, כאמור בהנחיות המפקח על הביטוח ולא מסרה בידי המבוטח, תשובה בכתב, המפרטת את נימוקיה לדחיית התביעה, יתרון ועדיפות דיונית המתבטאת בכך שמבטחת זו, תורשה למעשה, לטעון כל טענה בכתב הגנתה, בעוד שמבטחת שמסרה מכתב דחייה, תהא כבולה, למעט במקרים חריגים, לטענות שפורטו על ידה במכתב הדחייה. היה ונתיר למבטחת אשר לא טרחה למסור בידי המבוטח, מכתב דחייה, להעלות כל טענה שהיא, בכתב הגנתה, יצא חוטא נשכר ואף יהא בכך כדי לשגר מסר הסותר את המדיניות השיפוטית הראויה. תוצאה זו, עלולה להוביל לתופעה בלתי רצויה על פיה חברות הביטוח, לא תקפדנה ואולי אף תמנענה, במודע ובמכוון, מלקיים חובתן למסור בידי המבוטח, מכתב דחייה המפרט את הנימוקים לדחיית תביעתו, בכך יהא כדי לרוקן מתוכן את המדיניות השיפוטית המדגישה את חשיבות קיום הוראות המפקח על הביטוח, לשם הגנה על כלל ציבור המבוטחים מפני מניעת מידע, דחיית תביעות ללא הנמקה ו"שליפתן" של טענות מפתיעות או בלתי מבוססות, בכתב ההגנה. 16. טענת הנתבעת בדבר חשיבות ההגנה על זכות הגישה לערכאות, שהוכרה כזכות חוקתית ומתן אפשרות הוגנת, להתגונן בפני התביעה, שובה, במבט ראשון, את העין, אך אין בה כדי לסייע לנתבעת, במקרה הנדון. זכות הגישה לערכאות הינה, ככל זכות חוקתית, זכות יחסית. זכות הגישה לערכאות, אינה יכולה לעמוד, כהגנה בלתי מסוייגת, למבטחת אשר הפרה חובתה לפרט את הנימוקים לדחיית תביעתו של המבוטח, כאמור בהוראות המפקח על הביטוח. בעניין זה, אין לי אלא לשוב ולהפנות לדברי כב' השופט רובינשטיין, בעניין חביב אסולין הנ"ל: "זה המקום להזכיר את הטענה החוקתית שהעלו המבקשים, ועניינה זכות הגישה לערכאות. אכן אין להקל ראש בחשיבותה של זכות זו... גם זכות זו כפופה לאיזונים מסוגים שונים... אף לענייננו שלנו קיימים איזונים: ראשית, ההנחיות צודקות; אין הן מונעות מחברות הביטוח לטעון כל טענה ובלבד שיפרטוה כדבעי במועד בפני המבוטח. באיזון שבין המשאלה ל"שמירת זכויות" לטענות נוספות מצד חברת הביטוח לבין הפרשי הכוחות בין הצדדים שביסוד המדיניות כאמור, ידה של ההנחיה על העליונה. שנית, ייתכנו נסיבות - אם גם חריגות - שיצדיקו העלאתן של טענות נוספות בבית המשפט מעבר לנטען בתשובות המבטחות למבוטחים, והדלת לא תינעל כליל. נסיבות אלה, בסופו של יום, יהיו כאלה שהצדק זועק בהן כנגד יישום ההנחיה, כגון שנטען למרמה של המבוטח - התובע, כבפרשת מנורה הנזכרת, ואין מקום לקבוע רשימה סגורה. זאת בנוסף לסייגים שבהנחיית המפקח מיום 23.5.02, כאמור. מכל מקום, ראוי שנסיבות אלו יפורשו בצמצום, שאחרת ירוקנו מתוכן הנחיות המפקח. במבחני השכל הישר, לחברות הביטוח די משאבי כסף ומשאבי זמן כדי להיערך כך שתשובותיהן למבוטחים לא יהיו חלקיות אלא מבוססות ורציניות, ובכך יינטל עיקר העוקץ מן הטענה" (פסקה 6 לפסה"ד). 17. כן ראיתי להפנות לפסק דינה של כב' השופטת נד"ב, בת.א. (ראשל"צ) 675/05 חברת אליהו שייח ושות' בע"מ נ' וינוגרד ואח' (פסק דין מיום 2.7.08, פורסם בנבו), כדלקמן: "… לכאורה נראה, כי משך זמן של שבעה חדשים הוא משך זמן ממושך ומספיק למתן תשובה על ידי המבטח. בנסיבות המיוחדות שלפני, נראה שאכן אין מקום ליתן יתרון למבטח להעלות בכתב הגנתו כל טענה שעולה על רוחו, בעוד שאילו טרח לשלוח מכתב דחייה, היה מוגבל לטענות הכלולות בו. על כן אני מקבלת את טענת התובעת, כי בענייננו מנוע המבטח מלהעלות טענת הגנה כלשהי. מובהר, כי האמור אמור בנסיבות המיוחדות של המקרה דהיינו - חלוף הזמן הממושך עד הגשת התביעה, טיבו של מקרה ביטוח, והיעדר הוכחה לקיומו של טעם כלשהו למחדל, ואין בו משום קביעה שלעולם, אי משלוח מכתב דחייה יקים מניעות למבטח לטעון טענות הגנה" (פסקה 7 לפסה"ד). 18. דומה כי בשלב זה, עלינו להידרש לשאלה, מהי מסגרת הזמן בה על המבטחת לשלוח מכתב דחייה בו יפורטו הנימוקים לדחיית התביעה? סעיף 23 (א) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: "החוק"), קובע כי: "משנמסרו למבטח הודעה על קרות מקרה הביטוח ותביעה בכתב לתשלום תגמולי הביטוח, על המבטח לעשות מיד את הדרוש לבירור חבותו". החוק אינו קובע מהו אותו פרק זמן בו על המבטחת, להשלים ברור התביעה אך מלשון הוראת סעיף 23 (א) לחוק, הנוקטת בדיבור "מיד", ניתן להסיק כי מדובר במסגרת זמן, קצרה יחסית. בהנחיית המפקח על הביטוח, לא נקבעה מסגרת זמן לברור התביעה ומשלוח מכתב דחייה. פניה לחוזה הביטוח, גם היא לא תועיל, להגדרת מסגרת הזמן, לברור התביעה שכן בתנאים הכללים של הפוליסה, לא נמצא הוראה המחייבת את המבטחת, להודיע עמדתה ביחס לתביעה, תוך פרק זמן מסויים. אין חולק כי יש לאפשר למבטחת, זמן סביר, לבדיקת התביעה וגיבוש עמדתה. יחד עם זאת, מלשון סעיף 23 (א) לחוק, עולה כאמור, כי מדובר במסגרת זמן, קצרה יחסית, והרציונל ברור - שיפוי המבוטח, על נזקיו, תוך זמן סביר. שיקול נוסף שיש להתחשב בו, בהקשר זה, הינו מניעת תוצאה בלתי רצויה הנותנת בידי מבוטח שנחפז להגיש תביעה לבית המשפט, בטרם קיבל עמדת המבטחת בכתב, עמדת כח בלתי סבירה, שיכול ויהא בה, כדי לחסום את המבטחת, מלהעלות טענות הגנה כנגד התביעה. נראה על כן כי על המבטחת, לפעול לברור התביעה ולפרט את הנימוקים לדחייתה, תוך זמן סביר. בענייננו, לא ראיתי צורך להידרש לתחימת והגדרת אותו זמן סביר, שכן נראה כי ששה חודשים, הינם למעלה ממסגרת זמן סבירה, לברור התביעה ופרוט הנימוקים לדחייתה. מדובר בתביעה לתגמולי ביטוח, בגין נזקי שריפה אשר כילתה את עסקו של המבוטח. ברי כי תגמולי הביטוח נועדו, בין היתר, ליתן בידי המבוטח, אפשרות לשקם את עסקו. נראה על כן כי פרק זמן של ששה חודשים, הינו למעלה מן הסביר, לגיבוש עמדתה של חברת הביטוח ופרוט הנימוקים לדחיית התביעה, על אחת כמה וכמה, שבנסיבות העניין, התביעה הוגשה רק לאחר שפניות ב"כ התובע אל הנתבעת, מימים 25.11.07, 18.12.07 ו- 13.1.08, בדרישה לקבל עמדתה ביחס לתביעה, לא נענו. 19. על אף כל האמור לעיל, נראה כי יהא זה מרחיק לכת לקבוע כי מבטחת שלא מסרה מכתב דחייה, דוגמת הנתבעת בענייננו, לא תורשה להתגונן בכל טענה שהיא. סבורה אני כי ניתן לעמוד על שני סוגי טענות, בהן מבטחת שלא מסרה מכתב דחייה, תורשה להתגונן. הסוג הראשון, הינן טענות ביחס לגובה הנזק, וזאת מכח הכלל על פיו דמי נזק, בתביעה אזרחית, יראו, בכל מקרה, כמוכחשים וראה לעניין זה, תקנה 84 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. הסוג השני של טענות, עניינו בכל אותם מקרים ונסיבות מיוחדות, בהן יותר למבטחת, אשר מסרה מכתב דחייה, להוסיף ולהתגונן בטענות נוספות שלא נטענו במכתב הדחייה. מבלי לנסות ולקבוע רשימה סגורה של טענות, בהן יותר למבטחת להתגונן, הגם שלא מסרה מכתב דחייה, ניתן לעמוד על מספר חריגים, שהוכרו בעניין זה. על פי ההנחייה המשלימה, שיצאה מלפני המפקח על הביטוח, ביום 29.5.02, מבטחת תורשה להעלות טענות נוספות, מעבר לאלה שפורטו במכתב הדחייה, מקום בו מדובר בעובדות ו/או נסיבות שנוצרו מאוחר יותר ואשר לא היה ביכולת המבטחת לדעת עליהם, במועד דחיית התביעה. בענייננו, ניתן לגזור גזירה שווה ולומר כי מבטחת שלא שלחה מכתב דחייה, תורשה להתגונן בטענות שעיקרן בעובדות ו/או נסיבות שלא היה ביכולתה לדעת עליהן. בבש"א (חיפה) 12838/02 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' גידולי שדה נטופה אגודה שיתופית חקלאית בע"מ, תק-מח 2002 (4) 2366, קבע כב' השופט כהן כי יישום הנחיית המפקח על הביטוח, תסוייג בשניים: "א) במקרה בו מדובר בעובדה, שנודעה למבטח לאחר שהמבטח דחה את תביעת המבוטח, והמבטח לא יכול היה לדעת העובדה שנתגלתה עת פעל לבירור חבותו; ב) מקרה בו הסנקציה שעל פי הנחיית המפקח על הביטוח תרחיב את מסגרת הכיסוי הביטוחי גם על סיכונים, שמלכתחילה לא היו מבוטחים על פי חוזה הביטוח". באותו עניין, נקבע כי אין מקום להפעיל הסנקציה האמורה, מקום בו מדובר בטענה בדבר החרגת הכיסוי הביטוחי שהיה ידוע עליה למבוטח. זאת ועוד, כפי שנפסק בהלכת חביב אסולין הנ"ל, יתכנו נסיבות חריגות, שיצדיקו מתן היתר להעלאת טענות נוספות, בבית המשפט, וזאת כאשר הצדק זועק כנגד יישום דווקני של ההנחייה האמורה, דוגמת מקרה בו נטען למעשה מרמה מצד המבוטח, ראה לעניין זה בר"ע (חיפה) 1636/04 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' ד.ס.א.ל. מרחבים חברה לעבודות עפר בע"מ, תק-מח 2004 (4) 8622. בהקשר זה יצויין כי בפסק דינה של כב' השופטת פינצ'וק, בת.א. (תל-אביב יפו) 37951/03 בנימין שושנה נ' איילון חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2006 (2) 9897, אליו הפנתה הנתבעת בתגובתה, אין כדי להועיל לה בטענתה שכן שם דובר בטענת מרמה בתגמולי ביטוח, כמשמעה בסעיף 25 לחוק. 20. מן המקובץ עולה כי מבטחת אשר לא מסרה מכתב דחייה, לא תורשה להתגונן בטענות אותן היה עליה להעלות, במסגרת מכתב דחייה אלא בטענות הנוגעות לגובה הנזק ובנסיבות חריגות ומיוחדות - ויודגש, הנטל להוכיח כי מדובר בנסיבות חריגות שלא היה בידי המבטחת, לדעת עליהן, עובר להגשת כתב ההגנה, מוטל על המבטחת, בכל מקרה לגופו. 21. ומן הכלל אל הפרט; הנתבעת לא השיבה, לפניות התובע ובא כוחו ולא פרטה נימוקיה לדחיית התביעה, משך ששה חודשים, וזאת למרות פניות חוזרות של ב"כ התובע. בנסיבות אלה, סבורה אני כי יש לראות את הנתבעת כמנועה מלטעון טענות כנגד התביעה. זאת ועוד, בתשובת הנתבעת, מימים 17.12.07 ו- 27.1.08, הופנה התובע, לדרישת השמאי, להמצאת מסמכים שונים, הנדרשים בעיקרם, לצורך ברור היקף הנזק לפיכך, יש לראות בנתבעת, כמי שהכחישה את גובה הנזק בלבד. 22. הטענות הנטענות בסעיפים א' - ה' וח' - ט', לכתב ההגנה, הינן טענות הנוגעות לשלב המו"מ לקראת כריתת חוזה הביטוח. משטענות אלה, לא נטענו במכתב הדחייה - מנועה הנתבעת מלהעלותן בכתב ההגנה. למעלה מן הדרוש יאמר כי סעיף ט' לכתב ההגנה, מנוסח בצורה כוללנית ביותר ובעוד ש"הלכת סוויסה", אליה מפנה הנתבעת, עוסקת בדחיית גילויים של דו"חות חקירה, אין היא פוטרת את הנתבע מלפרט טענות עובדתיות או מלטעון טענות דוגמת אי גילוי, מרמה או ביום מקרה ביטוח, בכתב ההגנה. בסעיף ו' לכתב ההגנה, נטען להפרת חובות המבוטח עד כדי סרוב להעברת נתונים ומסמכים שנדרשו - נוכח האמור במכתב הנתבעת מיום 27.1.08, אין למחוק סעיף זה מכתב ההגנה ככל שהנטען בו מתייחס להפרה נטענת של חובות המבוטח, בשל סרוב להעברת נתונים ומסמכים. המילה "ועוד" - תימחק. סעיף ז' לכתב ההגנה - עניינו הכחשת הנזקים הנטענים לפיכך אין מקום להורות על מחיקתו. סעיף 5 לכתב ההגנה - עוסק בטענה להפרת חובות המבוטח, עפ"י תנאי הפוליסה והדין, לרבות במו"מ לקראת כריתת חוזה הביטוח, במהלך חיי הפוליסה ובמהלך בירור החבות - דין הנטען בסעיף זה, למעט הטענה המתייחסת לאי העברת נתונים ומסמכים לצורך ברור החבות להימחק משהנטען בו, לא נטען בהזדמנות הראשונה ובמסגרת מכתב הדחייה. סוף דבר 23. אני מורה על מחיקת סעיפים א' - ה' וח' - ט' לכתב ההגנה. כן אני מורה על מחיקת סעיף 5 לכתב ההגנה, למעט בנוגע לטענה של אי העברת נתונים ומסמכים. הוצאות הבקשה, תלקחנה בחשבון, בסיום ההליכים. פוליסהמסמכיםמכתב דחיה (חברת ביטוח)חברת ביטוח