דוגמא לפסק דין בנושא ביטול מינוי לשגריר עקב קשר אישי עם ראש הממשלה: על-פי הצעת שר החוץ, ולאחר שנועצה בוועדת המינויים שבראשות נציב שירות המדינה, החליטה הממשלה למנות את המשיב 6, מר חפץ, למשרת שגריר ישראל בלונדון. בעתירתה, כי בית-המשפט יורה לבטל את ההחלטה האמורה, השיגה העותרת הן על כישוריו של מר חפץ למלא את התפקיד האמור והן על איכות הבדיקה שקוימה בעניינו על-ידי ועדת המינויים. ברם, עיקר טענת העותרת הוא, כי לנוכח קיום זיקה אישית בין מר חפץ לבין ראש הממשלה - ועל-פי האמור בהחלטת הממשלה מס' 4990 מיום 18.4.1999 - לא הייתה ועדת המינויים רשאית להמליץ על מינויו "זולת אם מצאה כי יש לו רקע וכישורים מיוחדים העושים אותו ראוי למשרה האמורה", תנאי שלדידה של העותרת איננו מתקיים במר חפץ.   מן החומר שהוצג לפנינו עולה, כי בעקבות הגשת העתירה ומידע נוסף שהגיע לידיו, הנחה היועץ המשפטי לממשלה את ועדת המינויים לקיים בירור מחודש ומשלים בעניין מינויו של מר חפץ, הן בהיבט קורות החיים שהגיש לוועדת המינויים על אודות ניסיונו בתחומי עשייה שונים, והן בשאלת קיומה של זיקה אישית בינו לבין ראש הממשלה או שר משריה, המחייבת עמידה בתנאי של "כישורים מיוחדים". במסגרת ההליך המשלים לפניה נדרשה ועדת המינויים לבדיקה חוזרת של העובדות, וכן של המידע הנוסף שנמסר לה. כן הזמינה את מר חפץ לריאיון נוסף. בסוגיית קיומה של זיקה אישית בין מר חפץ לבין מי משרי הממשלה הוברר, כי למר חפץ יחסי ידידות עם חבר הכנסת עומרי שרון וכי במסגרת קשר זה ביקר מר חפץ במעונו הפרטי של ראש הממשלה בחוות השקמים, שהוא גם מקום מגוריו של חבר הכנסת עומרי שרון. כן עלה, כי במקרה אחד הוזמן ראש הממשלה ובא לאירוע רב-משתתפים שהתקיים בביתו של מר חפץ. על יסוד נתונים אלה, ומשנוכחה כי ראש הממשלה לא היה מעורב בהצעה (שהועלתה על-ידי שר החוץ) למינויו של מר חפץ, קבעה הוועדה, כי מהעובדות שעלו בפניה "אין מתחייבת לכאורה מסקנה נורמטיבית כי קיימת 'זיקה אישית' הדורשת 'כישורים מיוחדים'". על רקע מסקנה זו, ולאחר שחזרה ובדקה את שאלת כישוריו של מר חפץ על יסוד המידע הנוסף שנמסר לה, והתרשמותה מן המועמד בהופעתו השנייה לפניה, לא ראתה הוועדה מקום לחזור בה מחוות-דעתה המקורית.   במכתבו אל נציב שירות המדינה מיום 14.4.04 הודיע היועץ המשפטי לממשלה, כי מקובלת עליו "מסקנת הוועדה כי מהעובדות שהיו בפניה לא עולה מסקנה נורמטיבית בדבר קיום 'זיקה אישית' בין מר חפץ לבין השר הממנה (שר החוץ), או ראש הממשלה, או כל שר אחר, ולפיכך לא נדרשים ממר חפץ כישורים מיוחדים לשם מינויו כשגריר בלונדון". בנסיבות אלו, ולאור המסקנות אליהן הגיעה הוועדה בדבר התאמתו של מר חפץ למילוי התפקיד, על יסוד הבחינה הנוספת של התשתית העובדתית שביסוד קורות חייו של המועמד, לא ראה היועץ המשפטי מקום לחלוק על המלצת הוועדה. עיינו בכל החומר שלפנינו ושקלנו את טענות הפרקליטים. בדומה לעמדה שנקט היועץ המשפטי לממשלה, אף לנו נראה, כי העובדות שהיו לפני ועדת המינויים אינן מבססות, ברמת הסתברות מספקת, את טענת העותרת בדבר קיומה של זיקה אישית בין מר חפץ לבין ראש הממשלה. בנסיבות אלו, מתייתר הצורך לבחון את השאלה אם מר חפץ ניחן ב"כישורים מיוחדים". גם לעניין היותו של מר חפץ בעל הכישורים הרגילים הנדרשים למילוי התפקיד, אין בחומר המצוי שהציגה העותרת כדי להקים תשתית מספקת להתערבות בית-המשפט בהחלטת המשיבים.   אשר-על-כן, ומשלא מצאנו מקום להתייחס לטענות אחרות שהעלתה העותרת, החלטנו לדחות את העתירה. עם זאת, ובנסיבות העניין, החלטנו להימנע מעשיית צו להוצאות.   המשנה לנשיא   השופט א' א' לוי: אני מסכים.   ש ו פ ט   השופטת מ' נאור: אני מסכימה.   ש ו פ ט ת   הוחלט כאמור פסק-דינו של המשנה לנשיא א' מצא. משפט בינלאומיהממשלהשגרירות