ביטוח כל הסיכונים - גניבת רכוש מתוך הרכב

דוגמא לפסק דין בנושא ביטוח גניבת רכוש מתוך הרכב: זוהי תביעה ע"ס 50,000 ₪ לתשלום תגמולי ביטוח. התובע רכש אצל הנתבע פוליסת ביטוח מסוג "כל הסיכונים" (להלן: "הפוליסה"). ביום 28.9.11 רכבו של התובע, אשר חנה בחניה מקורה ברחוב הירקון 4 בתל אביב, נפרץ ונגנב ממנו שעון ברייטלינג אשר בוטח בפוליסה ושוויו 42,400 ₪ נכון ליום 19.3.09, יום ביצוע הערכת הסוקר מטעם הנתבעת. התובע פנה אל הנתבעת לתשלום תגמולי הביטוח אך תביעתו נדחתה מהטעם שהפוליסה מחריגה אובדן, הרס או נזק שייגרם לרכוש בעת הימצאו בכלי רכב ללא השגחת אדם מבוגר. עיקר טענות התובע הצטרפות התובע לביטוח נעשתה טלפונית ע"י נציגה מטעם הנתבעת. במהלך הצטרפותו, לא נאמר לו כי קיים חריג לפיו גניבת תכשיטים ודברי ערך מרכב חונה אינה מכוסה בפוליסה. ברשימת הביטוח אשר הועברה אל התובע, אין כל אזכור לגבי התנאי המחריג גניבת דברי ערך. החריג הנטען מופיע רק בתנאי הכלליים של הפוליסה ואינו מודגש כמתחייב מסעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: "החוק"), ולכן הנתבעת אינה זכאית להסתמך על תנאי זה בדחותה את התביעה. אין מקום לטעון כי השעון הושאר ללא השגחה שעה שרכבו של התובע היה מצוי בחניה פרטית מקורה. עיקר טענות הנתבעת הפוליסה והרשימה הומצאו לתובע. טענת התובע כי הפוליסה לא הומצאה לו נולדה רק לאחר קרות מקרה הביטוח ולאחר שהוברר לתובע כי המקרה אינו מכוסה עפ"י תנאי הפוליסה. מעולם, עד קרות אירוע הפריצה לא הודיע התובע לנתבעת כי לא קיבל את הפוליסה על נספחיה. התובע ביטח בעבר את דירתו ותנאי הפוליסה והחרגותיה ידועים לו היטב. החריג לפוליסה מודגש באותיות אדומות. הפוליסה קיבלה את אישור המפקח על הביטוח במלואה. על פי הוראות הפוליסה, אין כיסוי ביטוחי במקרה של גניבת חפצים אשר הושארו ברכב בלא השגחה. רכבו של התובע הושאר במקום פתוח לציבור כאשר אין כל מניעה לעובר אורח להכנס לשם. לחילופין, יש לייחס לתובע רשלנות תורמת רבתי בשיעור 100% כאשר השאיר שעון יקר ערך בתוך רכב חונה בלא כל השגחה. דיון בישיבת ההוכחות העידו התובע, הגב' ציפורה בן שלמה - סוכנת הביטוח אשר טיפלה בעריכת הביטוח לתובע, והגב' ורדה ואן דר ויין כרמלי - עובדת הנתבעת. המצאת הפוליסה לתובע בסעיף 2 (א) לחוק, נקבע: "נכרת חוזה ביטוח, על המבטח למסור למבוטח מסמך חתום בידי המבטח המפרט את זכויות הצדדים וחיוביהם (להלן - פוליסה), זולת אם נהג באותו סוג ביטוח שלא להוציא פוליסה". בע"א 6181-04 (מחוזי - י-ם) יוזמה ותשואה חברה לשירותים בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (16.6.2010) סקר ביהמ"ש את המצב המשפטי בכל הנוגע להמצאת פוליסה למבוטח. נקבע כי חובת המבטחת למסור למבוטח העתק מן הפוליסה הינה חובה מהותית ותכליתה להבטיח יכולת המבוטח לעמוד על זכויותיו וחובותיו - הן נקיטת צעדים בכל הקשור לשמירה על נושא הביטוח והקפדה על הוראות המבטח והן מימוש זכויותיו בעת קרות מקרה הביטוח. על המבטחת חלה החובה להוכיח שהמציאה את הפוליסה למבוטח ושזו אכן הגיעה על המבוטח הספציפי. מקום שהמבטחת לא המציאה את הפוליסה למבוטח, אין היא זכאית להסתמך על החריגים בפוליסה. ביהמ"ש מציין כי מסקירת הפסיקה בערכאות הנמוכות מצא כי נקבעו שלושה סייגים לחובה זו, דהיינו, יהיו מקרים בהם, על אף שהמבטחת לא המציאה למבוטח את הפוליסה, לא תישלל יכולתה להסתמך על החריגים שבפוליסה: האחד, ידיעת המבוטח אודות התנאים או החריגים לכיסוי. השני, שלילת הקשר הסיבתי בין אי המצאת הפוליסה לגרימת הנזק למבוטח, כגון מקום בו לא ניתן היה להשיג בשוק הביטוח במועד הרלוונטי פוליסה שאינה כוללת החריג לכיסוי הביטוחי שבמחלוקת. השלישי, חובתו המקבילה של המבוטח לוודא כי הפוליסה מצויה בידו ולהתריע בפני המבטח על אי קבלתה. כאשר המבטחת הפרה את חובתה להמציא את הפוליסה למבוטח, רובץ עליה נטל ההוכחה להוכיח התקיימם של הסייגים הנ"ל. התובע טען כי לא קיבל את הפוליסה אלא לאחר אירוע הביטוח ולבקשתו. התובע טען בעדותו כי רק לאחר שרכבו נפרץ, פנה לסוכנות הביטוח שם נמסר לו כי קיים כיסוי ביטוחי. כעבור מספר ימים מסרה לו הגב' בן שלמה כי האירוע אינו מכוסה. התובע טען כי מעולם לא נאמר לו על כך דבר והתשובה שקיבל היתה שהחריג מופיע בפוליסה "ואז היא אמרה לי תשלח לי במייל בצורה מסודרת ואז שלחתי לה מייל וקיבלתי את הפוליסה" (ע' 11 ש' 1-2). נטען בתצהירה של הגב' בן שלמה כי לאחר שהופקה הפוליסה, נשלחו אל התובע הפוליסה והרשימה. עוד נטען כי בכל שיחותיה עם התובע, מעולם לא אמר התובע כי לא קיבל את פוליסת הביטוח אלא לראשונה, לאחר קרות אירוע הביטוח, אז ביקש לקבלה במייל. בעדותה טענה הגב' בן שלמה כי הפוליסה נשלחה בדואר רגיל. דהיינו, אין בנמצא כל אסמכתא למשלוח ע"י הנתבעת ולקבלת הדואר ע"י התובע. גב' בן שלמה טענה כי התקשרה אל התובע מספר פעמים לאחר שהיה סירוב בכרטיס האשראי והתובע "מעולם לא אמר לי שהוא לא קיבל" (ע' 15 ש' 2-3). גב' בן שלמה השיבה כי לא זכור לה האם שאלה את התובע אם קיבל את הפוליסה. גב' בן שלמה אישרה את טענת התובע כי לאחר מקרה הביטוח ביקש לקבל את הפוליסה (ע' 15 ש' 31 - ע' 16 ש' 1). גב' בן שלמה טענה כי נוהגת לשלוח את הפוליסות למבוטחים עם מכתב נלווה וכן כי קיים במחשב הסוכנות תיעוד פנימי של משלוח פוליסות ללקוחות. שני המסמכים הללו לא הובאו לביהמ"ש (ע' 16 ש' 4-16). כידוע, אי הבאת עד רלוונטי או ראיה רלוונטית אשר יש בהם כדי להביא לגילוי האמת יוצרת הנחה כי דברי העד או הראיה עלולים לערער את גרסת הצד שנמנע מהבאתם (ע"א 293/90 גרינהולץ נ' מרמלשטיין). בענייננו, אי הצגת הרישום הפנימי המתנהל בסוכנות הביטוח אודות משלוח פוליסות למבוטחים עומד לחובת הנתבעת ויוצר הנחה כי הצגתו בביהמ"ש עלולה היתה לערער את טענת הנתבעת לפיה הפוליסה נשלחה את התובע. זאת ועוד, מוסכם גם על עדת הנתבעת כי לאחר מקרה הביטוח ביקש התובע לקבל את הפוליסה בדואר אלקטרוני וכי אכן שלחה לו הפוליסה בדואר האלקטרוני. אין מחלוקת כי הפוליסה הונפקה ב-25.7.11 ואירוע הביטוח ארע כחודשיים לאחר מכן ב-28.9.11. לטענת גב' בן שלמה, היא שלחה את הפוליסה מיד לאחר קבלתה מחברת הביטוח וכי תהליך זה, כולל משלוח, אורך כשבועיים. דהיינו, עפ"י גרסה זו, התובע היה אמור לקבל את הפוליסה באמצע חודש אוגוסט 2011. אם כך הם פני הדברים, נשאלה גב' בן שלמה מדוע שהתובע יבקש לקבל שוב את הפוליסה כחודש וחצי לאחר שקיבל אותה. גב' בן שלמה השיבה: "אתה יודע כמה פעמים לקוחות מתקשרים ואומרים שהם לא קיבלו את הפוליסה" (ע' 16 ש' 3). דומה כי כל מילה נוספת מיותרת. בהתחשב באמור לעיל, כאשר הנתבעת לא הציגה אסמכתא כלשהי להמצאת הפוליסה לתובע, הימנעות הנתבעת מהבאת ראיות רלוונטיות בעניין זה אשר מצויות בידי הנתבעת, אין לי אלא לקבוע כי הנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח כי המציאה לתובע את הפוליסה ולכן לא עמדה בחובתה בהתאם לסעיף 2 לחוק. החריג וחלותו פרק 3 לפוליסה (נ/1) עניינו "ביטוח תכשיטים ודברי ערך". בסעיף 2 נקבע: "בנוסף לסיכונים המפורטים בפרק 2 לעיל, מורחב הביטוח על פי פרק זה לכסות אובדן או נזק מכל סיבה שהיא, למעט החריגים המפורטים מטה, לתכשיטים ודברי ערך כדלהלן: א. ביטוח כל הסיכונים לתכשיטים וכלי זהב עד 15% מסכום ביטוח התכולה: הכיסוי לפי סעיף 2(ד) בפרק 2 מורחב לכסות נזק מכל סיבה שהיא לתכשיטים וכלי זהב השייכים למבוטח... בעת הימצאם בדירתו המפורטת ברשימה או מחוצה לה באופן ארעי בשטח מדינת ישראל, ובלבד שלא הותנה במפורש אחרת. .. ב. ביטוח כל הסיכונים לתכשיטים וכלי זהב מעל 15% מסכום ביטוח התכולה: תמורת פרמיה מתאימה כמפורט ברשימה, הביטוח לפי סעיף זה מכסה אובדן או נזק מכל סיבה שהיא לתכשיטים וכלי זהב השייכים למבוטח... בעת הימצאם בדירתו המפורטת ברשימה או מחוצה לה באופן ארעי בשטח מדינת ישראל. הביטוח מותנה בהערכה בתיק המבטח הכוללת את כל הפריטים המבוטחים...". בסעיף 3 נקבעו "הגבלות חריגים וסייגים": "ב. הביטוח לפי פרק זה אינו כולל אובדן, הרס או נזק שייגרם ל: - ... 4. רכוש בעת הימצאו בכלי רכב ללא השגחת אדם מבוגר". בענייננו וכאמור, אין מחלוקת כי עת אירע ארוע הפריצה, הרכב לא היה בהשגחת אדם מבוגר. בעניין זה, אינני מקבלת את טענת ב"כ התובע כי כיוון שהרכב היה מצוי בחניה פרטית, יש לקבוע כי החריג אינו חל. מעדות התובע ומתמונות החניה אשר צורפו (ת/1), עולה כי מדובר בחניה מקורה אשר אינה סגורה מכל הכיוונים שכן החזית פתוחה לגמרי. הכניסה לחניון כולו היא בהרמת מוט באמצעות שלט, המצוי בידי כלל דיירי הבנין והחניה פונה לרחוב. בנסיבות אלו, הרכב מצוי למעשה ללא כל השגחה ואין כל צורך לדון בשאלה האם במקרה בו הרכב מצוי בחניה מקורה וסגורה הרמטית, מתקיימת הדרישה בפוליסה. האם הובא החריג לידיעתו של התובע? בסעיף 3 לחוק נקבע: "תנאי או סייג לחבות המבטח או להיקפה יפורטו בפוליסה בסמוך לנושא שהם נוגעים לו, או יצויינו בה בהבלטה מיוחדת; תנאי או סייג שלא נתקיימה בהם הוראה זו, אין המבטח זכאי להסתמך עליהם". בע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' מנשה ישר, פ"ד מט(2), 749, נקבע כי סעיף 3 לחוק אמנם אינו מטיל חובת הודעה בעל-פה, אך תכליתו היא להסב את תשומת ליבו של המבוטח אל הגבלות החבות של המבטחת. עוד נקבע כי חברת ביטוח שלא דאגה לוודא שהמבוטח יהיה ער לסייגים שנקבעו על ידיה, לא תוכל מאוחר יותר, על סמך אותם סייגים, להתנער מחבותה על פי הפוליסה - "לאור הנסיבות המיוחדות המאפיינות את ההתקשרות בחוזה הביטוח, אין מנוס מקביעת אמות מידה בסיסיות שרק בהתקיימן תוכל החברה המבטחת להישען על סייגים לחבותה כפי שנקבעו בפוליסה. אם לא דאגה קודם לכן לוודא שהמבוטח היה ער לסייגים שנקבעו על-ידיה, לא תוכל מאוחר יותר, שעה שהמבוטח יטען לזכותו החוזית, להתנער מחובת השיפוי. חברה מבטחת המסייגת את גבולות חבותה, פועלת בכך באופן לגיטימי, אולם היא גם נוטלת על עצמה, יחד עם זאת, אחריות אקטיבית בדמות חובת הגילוי והווידוא. חברת הביטוח חייבת להסב את תשומת לבו של המבוטח לתנאי הפוליסה בצורה שתהא מובנת וברורה לו, ולוודא את ערנותו לכך שתוקפה חל רק בהתקיים אותם תנאים, וכי במקרים שבהם לא התקיימו לא יוכל ליהנות מגיבוש זכותו לשיפוי". סעיף 3 לפוליסה, בו נקבעו החריגים, מודפס באותיות אדומות ויש בכך כדי לענות על דרישת הוראות סעיף 3 לחוק לפיו יש לציין את החריגים בפוליסה בהבלטה מיוחדת. השאלה היא, האם, בהתחשב בקביעה כי לא הורם הנטל להוכיח כי הנתבעת המציאה לתובע את הפוליסה, הובא החריג לידיעתו של התובע. בעדותו טען התובע כי ערך את הפוליסה בטלפון, לאחר שהוסברו לו תנאים שונים ע"י הנציגה: "היא הסבירה לי שזה גם על הקירות במידה ויש שריפה וגם ביטחתי בגדים ודברים יקרים והיא אמרה לי שזה גם ושאלתי על הדברים החשובים טלוויזיה, על הדברים היקרים בעיקר. על התכשיטים לא התכוונתי לבטח לא ידעתי שזה בקטע של דירה והיא הציעה לי את נושא כל הסיכונים והסבירה לי מה זה אומר כל הסיכונים בדיוק כמו שזה נשמע. לא התעכבנו על הנושא הזה אלא על הדירה וזהו. אח"כ היא אמרה לי את המחיר ואמרתי לה שאחזור אליה. בדקתי עם מישהו אחר שהמליצו לי בקפה וחזרתי אליה ועשתה לי הנחה של 200-300 ₪ והיא שלחה לי בפקס לעבודה... פקס אחד לחתום על האישור.... לא היה כתוב שם הרבה" (ע' 8 ש' 8-17). התובע תאר כי לאחר קרות מקרה הביטוח, התקשר לסוכנות הביטוח ונמסר לו כי האירוע מכוסה וכי תוך 10 ימים יקבל את הכסף. מאוחר יותר שוחח עם הגב' בן שלמה: "כשדיברתי איתה היא אמרה שאני לא יאמין ביש מזל היא היתה ממש בצד שלי ואמרה שאין ביטוח על גניבה מרכב. כמובן שהייתי מאוד נסער והיא ניסתה להסביר לי. ... ואז התקשר אלי מנהל שוחחתי איתו אולי שלוש פעמים הוא אמר לי והסביר שהיה כאן חוסר מזל בכל מקרה אחר זה היה מכוסה, ברכב זה לא מכוסה... אמרתי לו שלעולם לא אמרו לי דבר כזה, ולא ידעתי על זה ומה שהכי עצבן אותי אם זה מבוטח על הכל חוץ מהרכב איך לא אומרים לי דבר כזה. ואז היא אמרה לי שזה כתוב בפוליסה. אמרתי לה איזה פוליסה. עשיתי את הביטוח אצלך והסתמכתי על כל מה שאמרת לי ולא אמרת לי שום דבר כזה ואז היא אמרה לי אני לא אשב ואסביר לכל אדם את הפוליסה. היא צודקת לגמרי אבל יש חריג אחד ואני מצטט אותה. ואז היא אמרה לי תשלח לי במייל בצורה מסודרת ואז שלחתי לה מייל וקיבלתי את הפוליסה" (ע' 10 ש' 18 - ע' 11 ש' 2). הגב' ציפורה בן שלמה, אשר ערכה את הפוליסה לתובע, מסרה בתצהירה כי התובע ערך בעבר מספר פעמים ביטוחי דירה באמצעות הסוכנות בה היא עובדת ולאחר שנת הפסקה שב ופנה לקבל הצעת ביטוח לדירתו. הגב' בן שלמה מציינת כי לאחר התמקחויות רבות, שיפרה את ההצעה והוצאה הפוליסה. בהמשך נטען, ואין על כך מחלוקת, כי טרם הפוליסה נשוא הדיון, ערך התובע ביטוח דירה שנה אחת בלבד באמצעות הסוכנות הנדונה. בעדותה נשאלה הגב' בן שלמה האם הסבירה לתובע את משמעות הפוליסה והשיבה: "במסגרת השאלות שהוא שאל הוא קיבל תשובות" (ע' 11 ש' 27). בהמשך נשאלה "רק על מה שהוא שאל הסברת לו" והשיבה: "לא. זה לא בדיוק כך. כאשר הוא התקשר אליי הוא היה בעבר מבוטח שלנו, הביטוח שהיה לו אצלנו ביטוח שערכנו לו בזמנו את הסקר. בתום שנת הביטוח הוא החליט שהוא לא רוצה לבטח יותר. כעבור שנה התקשר שוב ואמר שהוא רוצה לעשות ביטוח דירה כמו שהיה לו. ז"א שהוא ידע על מה אני מדברת איתו. קיבל הצעה ממני באימייל. חזר אלי עם הצעה נגדית מסוכן אחר. היו המון המון התמקחויות על המחיר בעיקר וסופו של דבר הוא קיבל את ההצעה הסופית שנתתי לו אחרי הרבה הנחות ודברים. שלחתי לו טופס הצעה באימייל ולהחזיר לי חתום ... קיבלתי אותו חתום ופרטי כ. אשראי כי אנו עורכים ביטוח כולל תשלום. העברתי לביטוח לעריכת הפוליסה כאשר הפוליסה התקבלה שלחתי אליו בדואר רשימה ופוליסה..." (ע' 11 ש' 28 - ע' 12 ש' 4). הגב' בן שלמה נשאלה האם מיוזמתה מסרה אינפורמציה לתובע והשיבה: "בהחלט. אני הסברתי שהפוליסה מכסה את כל תכולת הדירה כולל תכשיטים. התכשיטים מכוסים בכל הסיכונים ובכל מקום בארץ למעט ברכב וזה אני אומרת באופן עקרוני לכל המבוטחים. ש. לתובע אמרת? ת. לא יכולה להגיד במאה אחוז אבל את המילה הזו אני תמיד אומרת לכל מבוטח" (ע' 11 ש' 6-10). בהמשך נשאלה: "אמרנו קודם שכל מה שכתוב בתצהיר שדיברת איתו לפני עשיית הפוליסה זה על פרמיות. את לא הסברת לו מה החריגים בפוליסה. ת. אני לא אמורה להסביר את החריגים. הוא מקבל פוליסה והוא קורא" (ע' 12 ש' 22-24). תשובה זו עומדת בסתירה לתשובתה הקודמת לפיה כדרך שיגרה נוהגת להסביר לכל מבוטח. העדה נשאלה על סתירה זו והשיבה: "אני בד"כ מסבירה למבוטח שהתכשיטים מכוסים מכל הסיכונים. כששואל מה זה כל הסיכונים אני אומרת אובדן, שבר וגניבה ופריצה לתוך הבית. אני לא מתחילה לפרט פריט פריט. כשדולב (התובע-ר.א.) התקשר מה שעניין אותו זה רק המחיר" (ע' 12 ש' 28-30). הנה גרסה שלישית אודות הדברים שמסרה כאשר הפעם טוענת העדה כי היא אומרת למבוטח שמדובר בפוליסה המכסה את כל הסיכונים ורק אם המבוטח שואל היא מסבירה מה זה אומר. גם עפ"י גרסה זו לא ציינה בפני התובע קיומו של החריג הרלוונטי לענייננו, או כל חריג אחר. בענייננו אף טענה כי התובע לא שאל מה זה כל הסיכונים אלא התעניין אך ורק במחיר. גרסה זו מתיישבת היטב עם גרסת התובע לפיה הוסבר לו כי מדובר בפוליסה המכסה את כל הסיכונים, פשוטו כמשמעו, וכי ביקש הנחה במחיר בעקבות הצעה אחרת שקיבל מסוכן אחר והנחה כזו ניתנה. גרסה זו אף מתיישבת עם דברי התובע כי לאחר אירוע הביטוח, כאשר הלין בפני הגב' בן שלמה על כך שלא הביאה לידיעתו את קיומו של החריג, השיבה "אני לא אשב ואסביר לכל אדם את הפוליסה". בהמשך חזרה שוב העדה על הגרסה השלישית שמסרה לעיל: "ש. אמרת שאת לא יכולה להסביר על כל חריג וחריג בפוליסה. כמה חריגים יש בפוליסה? ת. לא זוכרת. אני לא לומדת את הפוליסה בעל פה כדי להגיע לביהמ"ש. ש. האם את יכולה לומר מה הם החריגים לאחר שתעייני בפוליסה? ת. אני מעיינת. ש. האם יכול להיות שיש בסך הכל 7 חריגים? ת. כן. ש. כמה זמן לוקח בשיחה טלפונית להגיד את כל החריגים? ת. לא יכולה להגיד כי אף פעם לא פרטתי את כל החריגים. ש. קודם אמרת שיש דברים שאת כן מפרטת. ת. אני מפרטת דברים עיקריים. כאשר מבוטח מתקשר לגבי ביטוח דירה ושואל מה זה כולל אני אומרת שזה כולל אש, פריצה, גניבה פשוטה, נזקי טבע, רעידת אדמה במידה ורוכש, נזקי צנרת או פרטי או אחד שנותן שירות והעניין של 10 אחוז של התכשיטים ואם יש יותר גובים על זה פרמיה ונושא של תת ביטוח. ש. חריגים את לא מסבירה. ת. לא. ש. קודם אמרת שאת מסבירה לגבי רכב. ת. כאשר מבוטח שואל אותי מה זה כל הסיכונים ואני מסבירה לו. אם הוא לא שואל אני לא עונה. ש. את רק אומרת כמה כסף זה עולה לו? ת. כן" (ע' 13 ש' 9-28). שוב חזרה העדה וטענה כי לא הסבירה לתובע את קיומם של החריגים ומשמעותם. הגב' בן שלמה הציגה מספר גרסאות באשר לתוכן השיחה שקיימה עם התובע, עובר לכריתת חוזה הביטוח, כאשר בכל אחת מהן נטענו טענות שונות באשר לדברים שמסרה, אם בכלל, לתובע אודות תנאי הפוליסה. בסופו של דבר, מסרה גרסה המתיישבת היטב עם גרסת התובע, כמפורט לעיל. מנגד, התובע עשה עלי רושם מהימן. עדותו היתה סדורה ורצופה. התרשמתי מהתובע כמי שמביא בפני ביהמ"ש את האמת להווייתה, גם כאשר זו אינה נוחה לו ואינה מתאימה לטענות התביעה. למשל, כאשר נשאל על המקום בו החנה את הרכב, ציין התובע פרטים מהם ניתן להסיק כי החניה פתוחה לכל עובר ברחוב (ע' 6 ש' 25). גם בעניין הפסד ימי עבודה העיד התובע כי לא נגרם לו הפסד (ע' 7 ש' 22-26), בניגוד לנטען בכתב התביעה. התרשמתי מהתובע כמי שנתן מבטחו בסוכנת הביטוח אשר מסרה לו כי הפוליסה מכסה את כל הסיכונים, פשוטו כמשמעו, ולכן גם לא שאל שאלות בענין זה ולענין חריגים. כאמור, גרסה זו מתיישבת במדוייק עם הגרסה המאוחרת שהציגה הגב' בן שלמה בחקירתה. פועל יוצא, אין לי אלא לקבוע כי הנתבעת לא הביאה לידיעת התובע את קיומו של החריג הרלוונטי לענייננו, או כל חריג אחר, והדבר עולה ברורות מעדות התובע ומעדות הגב' בן שלמה אשר אישרה כי אינה נוהגת לפרט בפני המבוטחים את החריגים, אלא אם שואלים. במקרה זה גם התובע וגם העדה בן שלמה העידו כי הדבר לא נשאל ע"י התובע ולא נמסר ע"י גב' בן שלמה. בהתנהלות זו הפרה הנתבעת את חובתה לידע את המבוטח על קיומם של חריגים לפוליסה. בנוסף ובנסיבות הענין יש לקבוע כי התובע לא היה מודע לחריג לפיו נזק לדברי ערך ותכשיטים אינו מבוטח בהיות דברי הערך ברכב ללא השגחת אדם מבוגר. אמנם מוסכם כי שנתיים קודם לכן רכש התובע פוליסה דומה אצל הנתבעת באמצעות אותה סוכנות ביטוח, אולם לא הוכח כי הפוליסה הומצאה אז לתובע, כאשר התובע טען כי גם אז לא קיבל את הפוליסה (ע' 7 ש' 29-30) או כי הוסבר לו על החריגים לפוליסה. עוד יש לקבוע כי בהתחשב בהסתמכות התובע על דברי הגב' בן שלמה, כי הובאו לידיעתו כל פרטי הפוליסה, מבלי שנמסר לו קיומם של חריגים כלשהם, ובהתחשב כי גם בעבר לא הומצאה לו הפוליסה, אין לזקוף לחובתו את העובדה כי לא פנה אל הנתבעת בבקשה לקבל פוליסה, טרם אירוע הביטוח. חוסר מודעותו של התובע לעובדה כי בכלל אמור היה לקבל פוליסה מהנתבעת (ראו בענין זה עדותו בע' 9 ש' 22 - ע' 10 ש' 15) מקבל חיזוק בעובדה כי גם בשיחות שקיים עם נציגי הנתבעת אודות ביצוע התשלום, לאחר שכרטיס האשראי שמסר לא עבר, לא ביקש לקבל את הפוליסה, כאשר מנגד, גם נציגי הנתבעת לא שאלו ולא ווידאו נושא קבלת הפוליסה. בעניין זה טען ב"כ הנתבעת כי כשם שבמסגרת ביטוחי רכב, נהג התובע לקבל פוליסות, היה עליו לדעת כי גם בביטוח דירה עליו לקבל פוליסה וככל ולא קיבל, לפנות לנתבעת בענין זה. התובע העיד כי אין לו נסיון בביטוח דירות וכי כך היה בהתחלה גם בביטוח רכב (ע' 10 ש' 10). עת נקבע כי הנתבעת הפרה את החובה המוטלת עליה להמציא לתובע את הפוליסה, אין מקום בנסיבות ענייננו, להטיל על התובע את האחריות בעניין זה, מקום שהסתמך על דברי והתנהלות נציגת הנתבעת. סוף דבר, התובע עמד בנטל המוטל עליו להוכיח תביעתו, למעט רכיב הפסד ימי עבודה, כמפורט לעיל. אני דוחה את הטענה החילופית של הנתבעת לפיה יש לייחס לתובע רשלנות תורמת של 100% באשר טענה זו לא הוכחה. ב"כ התובע ביקש כי ביהמ"ש יפסוק לתובע 30% שכר טרחה, בהתאם להסכם שכר הטרחה עליו חתם. הסכם שכר הטרחה לא הוצג ולא מצאתי לפסוק שכ"ט בשיעור המבוקש. עוד ביקש ב"כ התובע לחייב את הנתבעת בריבית מיוחדת בהתאם לסעיף 28א לחוק. פסיקת ריבית כאמור, אשר מהווה סנקציה עונשית והרתעתית, תעשה רק במקרים מיוחדים ונדירים, מקום שהוכח בבירור כי המבטחת סירבה לשלם תגמולי ביטוח שלא היו שנויים במחלוקת בתום לב (ראו למשל רע"א 3121/04 מנחם עברוני נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (17.5.05) וכן הלכת ישר). בענייננו, המבטחת הציגה בפני המבוטח את הטעם לסרובה לשלם את תגמולי הביטוח. התרשמתי כי הטעם היה ענייני ואמיתי וכי אין המדובר במקרה המצדיק חיוב בריבית מיוחדת. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 42,400 ₪ כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה מיום 19.3.09. בנוסף, אני מחייבת את הנתבעת לשאת בהוצאות התובע בסך 1,257 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסך 8,400 ₪. הסכומים ישולמו תוך 30 ימים שאחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 45 ימים. גניבת רכבביטוח כל הסיכונים