מומלץ לקרוא את הקטע להלן אשר נבחר מפסיקת הערכאות השיפוטיות בנושא אי תשלום על קניית כסאות: התביעה לפני תביעה כספית לחיוב הנתבעת בסך 48,000 ₪ בגין כיסאות שסופקו לה ע"י התובעת, ושתמורתם לא שולמה עד היום. התובעת, חברה העוסקת בין היתר במכירת כיסאות למגזר המוסדי לאולמות אירועים. הנתבעת מפעילה אולם אירועים ושמחות הידוע בשם "קאלה". אין חולק כי בחודש מאי 2010 או בסמוך לאחר מכן, סיפקה התובעת לנתבעת, לבקשתה, שלדי כיסאות (הכוונה לקונסטרוקציה ממתכת של הרגליים שאליה מחברים את התושבת). אין גם חולק כי עד היום לא שילמה הנתבעת דבר על חשבון התמורה. לטענת הנתבעת הכיסאות שסופקו היו פגומים ולכן עומדת לה זכות קיזוז בשל הנזק מאותם פגמים. טענות הצדדים וראיותיהם התובעת טוענת כי סופקו 585 כיסאות. טענתה נתמכת בתעודות משלוח חתומות ע"י נציג הנתבעת. התובעת מסרה לנתבעת שתי חשבוניות מס בגין עסקה זו המסתכמות בסך 55,748 ₪ לפי תמחור של 83 ₪ + מע"מ לכל כיסא, בתוספת 1,000 ₪ עבור ההובלה. הואיל ובהצעת המחיר (להבדיל מהחשבוניות), ננקב סכום של 73 ₪ (ולא 83 ₪ כפי שננקב בחשבוניות), עומד הסכום על 50,895 והתובעת העמידה, בהתאמה, את סכום התביעה ע"ס כולל של 48,000 ₪. לטענת התובעת חרף דרישותיה החוזרות סירבה הנתבעת לשלם כל סכום שהוא, תוך היאחזות באמתלות שווא לפיהן יש פגמים בכיסאות. כאשר הדרישות בע"פ ומכתבי ההתראה לא הועילו, לא נותר בידה אלא להגיש את התביעה כאן. התובעת טוענת כי הנתבעת התעשרה על חשבונה שלא כדין, הואיל וחרף טענותיה (המוכחשות), בדבר פגמים לא ביטלה את ההסכם ולא החזירה את הכיסאות ותחת זאת המשיכה להשתמש בהם, ליהנות מהם ולא לשלם דבר. מר חיים כהן, מנכ"ל התובעת, העיד בתצהירו (ת/5) כי הנתבעת הזמינה מהתובעת 600 כיסאות מסוג "אולם ניקל" עם רגליים ישרות ולא קונוס. הנתבעת יצרה את הקשר הראשוני עם בנו מר אבי כהן, מנהל השיווק בתובעת ולאחר מכן העבירה בפקס את ההזמנה (נספח א' לתצהיר חיים כהן). לטענת מר כהן, בהתאם לדרישת הנתבעת וטרם ביצוע הייצור נשלח לנתבעת כיסא לדוגמא ואישור. הנתבעת אישרה את הדוגמא ולאחר אישורה החל הייצור. מר כהן מעיד בתצהירו כי הסטנדרט של הכיסא הוא ליטוש לפני ציפוי הניקל, רק ברגליים הקדמיות של הכיסא ולא האחוריות. על פי עדותו, בטעות נשלחו בחלק מההובלות גם כיסאות בהם בוצע ליטוש נוסף ברגליים האחוריות, ליטוש שכאמור, לא היה צריך להתבצע. הנתבעת בהתחמקותה מלשלם, עטה על ענין זה כמוצאת שלל רב וטענה כי הואיל ולא כל הכיסאות מלוטשים הרי זה פגם, שגורם לה נזקים, ואין היא מוכנה לשלם את התמורה. עוד הוא מעיד כי במהלך אספקת הכיסאות ומשעלו טענות על פגמים, החזירה הנתבעת מס' כיסאות, ולאחר שנבדקו ולא נמצא פגם הוחזרו לנתבעת. ועוד הוא מוסיף כי כל הכיסאות עברו בדיקת איכות ולא נמצא בהם פגם. לטענת הנתבעת המחיר שסוכם היה 75 ₪ כולל מע"מ ולא הוסכם על חיוב בגין הובלה. בפועל, הכיסאות שסופקו היו פגומים, התובעת לא ניאותה לתקנם על אף שנדרשה לעשות כן ובכך הפרה את ההסכם ואין היא זכאית לדבר. בנוסף ולחלופין נטען לזכות קיזוז בגין הפגמים העולה על סכום התמורה המוסכמת. בתצהיר מר גדי כספי, מנהל ובעל מניות בנתבעת, בבקשת הרשות להתגונן, מעיד הנ"ל כי התובעת לא עמדה בהתחייבותה וסיפקה לנתבעת כיסאות פגומים וחלקם אף שבורים. על פי עדותו, הפגומים הוחזרו לתובעת והתקינים נשארו אצלה. (הוא לא נוקב במספר הפגומים או התקינים...) לטענתו הכיסאות שסופקו לא תאמו את הדוגמא עליה הוסכם במפורש. הפגמים התבטאו בריתוכים שלא שויפו טרם ציפויים בניקל, דבר שיוצר מלבד פגם אסתטי, גם מפגע לאורחים שבגדיהם נתפסים בכיסאות ונקרעים. מר כספי טוען בתצהירו כי לאחר האספקה בה נתגלו הפגמים, ונוכח הנחיצות בכיסאות, הציעה התובעת לנתבעת להשאיר אצלה את הכיסאות לשבועיים שלושה תוך שהבטיחה לספק כיסאות תקינים במקומם בפרק זמן זה. (סעיף 11 לתצהיר התמיכה בבר"ל). ע"פ עדותו התובעת לא עמדה בהתחייבותה. לאחר שחזרה התובעת ודרשה את הכסף שלח לה ביום 17/8/10, מכתב באמצעות עורך דין מטעמו בו חזר על הטענה כי סופקו כיסאות פגומים. במכתב זה הוא נותן ארכה של שבועיים לספק 240 כיסאות במקום הפגומים שסופקו ומודיע כי אם לא ייעשה כן, יזמין מספק אחר ויתבע אותה. על פי תצהירו של כספי, לא זו אף זו, כבר באותו מועד החלו להתגלות פגמים של חלודה וקילוף ניקל (מבלי שנאמר בכמה כיסאות). מר כספי טוען, כטענת קיזוז, כי בשל מחדלי התובעת נגרמו נזקים למוניטין הנתבעת בסך 100,000 ₪. (סעיף 15 לתצהיר הבר"ל). יצוין כבר עתה, טענת הקיזוז נטענה בכלליות וסתמיות. התצהיר הוגש ב-24/2/11 היינו כ- 9 חודשים לאחר שסופקו הכיסאות, מועד בו מן הסתם נתגבשו נזקים, ככל שהיו, וניתן היה לשום אותם. בתצהיר עדות ראשית שמסר מר כספי ביום 24/1/12 (נ/6) חזר על אותם דברים שהצהיר בתצהיר הבר"ל, מבלי שנוספו טענות חדשות. גם כאן אין פירוט של מספר הכיסאות התקינים, אין פירוט של מספר הכיסאות בהם משתמשים בפועל, אין פירוט של הנזק וכל שנטען הוא טענה כללית על פגיעה בתדמית ובמוניטין בסך 100,000 ₪. הנתבעת צירפה בתמיכה לטענותיה בדבר הפגמים אף חוו"ד של אינג' מרדכי שטיינר מהנדס איכות בבניה. בחוות הדעת (נ/1), מצא המומחה באולם האירועים חלק מכיסאות התובעת וחלק אחר- כיסאות מסַפָּק אחר. (הוא לא מפרט מה מספר כיסאות התובעת שבשימוש או מה חלקם מתוך כלל הכיסאות שבאולם). לטענתו כיסאות התובעת אינם עומדים בתקני מתכת מחייבים, לטענתו כל הכיסאות פגומים בכך שאינם משויפים ברגליים האחוריות ובכך גורם לקריעת בגדי האורחים ולקריעת ריפוד המושבים. בחלקם מצא כתמי חלודה (לא נוקב במספר), הוא טוען להפרשי גדלים בין הכיסאות, טוען כי מגני הרגליים מפלסטיק בלויים ומפורקים ובסך הכל סבור כי נזק בגין כל כיסא עומד על 270 ₪ וכן סבור כי יש לחייב את התובעת בליטוש הרצפה של האולם. בתגובה לחווה"ד מטעם הנתבעת, הגישה התובעת ביום 16/10/12, חוו"ד מטעמה של המומחה ויקטור קגנוביץ' (ת/4). מר קגנוביץ' ביצע בדיקה באולמי קאלה ביום 5/6/12 בנוכחות מר גדי כספי שהציג בפניו את הכיסאות. על פי הספירה שערך, מצא 550 כיסאות מהדגם שסופק ע"י התובעת (מתוך 585 שנטען ע"י התובעת כי סופקו). הכיסאות הללו נמצאו בחלקם בתוך האולם מסביב לשולחנות, וחלקם במחסן משמע הכיסאות הללו (לפחות חלקם) בשימוש שוטף. תלונות הנתבעת היו כאמור: מגני פלסטיק בלויים ברגלי הכיסאות, גְרָדִים (שבבים לא מלוטשים לאחר הריתוך) בחלק העורפי של הכיסאות הגורמים לקרע בבגדי האורחים וקריעת ריפוד הכיסאות,חיבור לקוי של התושבת עם הרגליים, חלודה, רגליים עקומות. המומחה ערך בדיקה מדגמית של 56 כיסאות (כ-10%),חלקם מהאולם וחלקם מהמחסן. ממצאי המומחה היו כי אכן חלק מהכיסאות אינם מושחזים כאשר לא ברור אם הוסכם על השחזתם אם לאו, הוא מצא נקודות חלודה ב-23 כיסאות. בכיסא אחד נמצאה רגל עקומה וברוב הכיסאות התבלו מגני הפלסטיק לרגליים. המומחה מצא כי הכיסאות באולם היו מכוסים בבד (ת/2) ולכן מסקנתו היא כי הטענה בדבר אי השחזה או גרדים לא מהווה ממילא, מטרד או בעיה. נקודות החלודה נגרמו כתוצאה משריטות בציפוי הניקל שמקורן בשימוש וגם הן מזעריות ואינן מהוות בעיה אסתטית. לענין העקימות- זו נגרמה עקב שימוש חריג ואשר למגני הפלסטיק מדובר בחלק מתבלה ועלות הפלסטיקים זניחה. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים וראיותיהם, דין התביעה להתקבל. הצדדים חלוקים בשאלה כמה כיסאות סופקו בפועל, והאם חרף הטענות על הפגמים הקשים השתמשה הנתבעת בכיסאות בפועל, וככל שהתשובה חיובית מה ההשלכות של שימוש זה. עוד יש להכריע בשאלה מה היה המחיר המוסכם והאם עבדה התובעת לפי דוגמא שהוסכמה ואם הוסכם או לא הוסכם על שיוף לפני הניקל? לבסוף יש לדון בטענת הקיזוז מהותה והיקפה (הפגמים הקונקרטים), והסכומים שהוכחו. בשאלה כמה כיסאות סופקו טענה התובעת כי סופקו 585 כיסאות (במקור 600 אך חלק הוחזרו). התובעת תמכה את טענתה בתעודות משלוח החתומות ע"י הנתבעת כמו גם חשבוניות שהנתבעת לא חלקה על האמור בהן בזמן אמת. הנתבעת מעלה טענה שלא סופק המספר הזה אך חרף היות הנתון המדויק בידיעתה, היא מילאה פיה מים בשאלה כמה כיסאות בעצם סופקו לה וביקשה ליצור מצג לפיו כל הכיסאות פגומים ואינם ברי שימוש (שאחרת מדוע לא שילמה עבור הכיסאות התקינים ומדוע אם כולם פגומים לא החזירה אותם?). עד שלב הסיכומים לא מצאה לגלות את המספר המצוי בידיעתה ושליטתה. במהלך ניהול התיק נתגלו עובדות, שלא נודבו ע"י הנתבעת, השופכות אור על הענין. כך למשל במכתב הנתבעת לתובעת מיום 17/8/10 (חודשים לאחר האספקה) (נספח ג' לתצהיר כספי) כותב עורך הדין כי ישנם 240 כיסאות פגומים שיש להחליף (משמע שיש 345 כיסאות תקינים). כך, בבדיקת המומחה מטעם התובעת הוצגו לו ע"י כספי 550 כיסאות של התובעת חלקם ממש סביב השולחנות באולם וחלקם במחסן לצורך עתודה לאירועים גדולים יותר. מדובר בגריעה של 5% בשנתיים ביחס למה שנטען שסופק (585), המהווה לדעתו של המומחה בלאי סביר, ואני מסכימה עם מסקנה זו. בישיבת ק"מ מיום 8/3/12 הודה מר כספי כי הוא עובד עם 500 כיסאות של התובעת (עמ' 5 לפרו'). אני קובעת אפוא כי התובעת הרימה את הנטל למעלה מהנדרש להוכיח כי סופקו 585 כיסאות. עוד אני קובעת כי בניגוד לטענה לפיה אי אפשר להשתמש בכיסאות, הוכח כי בפועל הנתבעת משתמשת בהם או בחלקם הארי באירועים השוטפים וגם כעתודה במחסן לאירועים גדולים יותר עד היום. אם טענת הנתבעת היא להפרה יסודית של ההסכם, הרי שהתרופות שבחוק בגין הפרה הן לבטל את החוזה או לדרוש בבית המשפט אכיפתו עם או בלי פיצוי. בנסיבות עניננו (שעה שהוברר לנתבעת, לפי טענתה, שאין בדעת התובעת לקיימו), נראה כי דרך המלך היא ביטול ההסכם אגב השבה, אלא שהנתבעת העדיפה להשתמש בכיסאות, ולא להשיבם תוך שאינה משלמת דבר. התנהלות זו אינה נקיית כפיים ונוגדת לטעמי כל סטנדרט בסיסי של הגינות ותום לב. במילים אחרות, או שהכיסאות אינם בני שימוש ואז לא ניתן להבין מדוע לא הוחזרו, או שהם בני שימוש ושומה על הנתבעת לשלם תמורתם (או לפחות לשלם עבור מה שלא שנוי במחלוקת שמשתמשים בו). נקודת מוצא ערכית/משפטית זו הוסברה לנתבעת על ידי בישיבת ק"מ מיום 8/3/12. באותה ישיבה אף הודה מר כספי כי הוא עובד עם 500 כיסאות של התובעת (עמד 5 לפרו') והסכים, "בטובו", להחזיר 300- 400 כיסאות בלבד. לאור השימוש בן השנתיים בכיסאות התובעת, הצעתי באותה ישיבה לסיים את כל המחלוקות בין הצדדים באופן שכל הכיסאות יוחזרו בתוך 30 יום ובית המשפט ייקבע את שווי השימוש(ההנאה) לפי סעיף 79 א לחוק בתי המשפט עם מחיר רצפה ומחיר תקרה. התובעת הסכימה להצעה. הנתבעת לא הסכימה והתיק נקבע להוכחות. (ראה עמ' 5 לפרו' ש' 32-33) מסתבר כי ביום 4/7/12 (3 חודשים אחרי אותה ישיבה) שלח ב"כ הנתבעת מכתב לתובעת בו היא נדרשת לבוא לקחת את הכיסאות (נ/4), ודרישה חוזרת ביום 20/8/12 (נ/5). התובעת לא נאותה בשלב זה לקבל את הכיסאות הן מחמת הזמן שעבר והבלאי של שימוש אינטנסיבי בן שנתיים שלא מאפשר לה לעשות עמם דבר, והן מחמת קבלת רק מחצית מהצעת בית המשפט היינו רק לקבל את הכיסאות אך לא לקבל כל תמורה עבור ההנאה מהם במשך שנתיים, הנאה שאין חולק שנתבעת הפיקה מהם. אני סבורה שיש גבול לכל ציניות ועזות מצח. בדין ובצדק, דחתה התובעת את הדרישה. אשר לשאלה מה היה המחיר המוסכם והאם סופקו הכיסאות בהתאם לדוגמא והאם הוסכם על שיוף או לא הוסכם אני מבכרת את עדותו של מר כהן על פני עדות כספי. עדותו של כהן היתה כנה ומהימנה. הוא העיד מדם ליבו על העוול שנעשה לו. עדותו לא נסתרה, בחלקים המהותיים שבה, להבדיל מהפרכות והחלקלקות המתפתלת שבעדות כספי. כך למשל, כספי לא הצליח להסביר מדוע המשיך להשתמש בכיסאות אם הם היו כל כך פגומים. הוא טען שניסה להחזיר אך כהן לא הסכים לקבלם אלא שכספי לא טרח לדייק ולהסביר שאי ההסכמה לקבל את הכסאות היתה לאחר למעלה משנתיים של שימוש כאילו לא היה דבר. (והדברים כאמור מתועדים בפרוטוקול). משעומת בפני העובדה שההצעה להחזיר לא הגיעה בזמן אמת ניסה לטעון שגם בשנת 2010 בעצם דרש להחזירם אלא שטענה כזו פשוט אינה מתיישבת עם הראיות. ב-2010 היתה הנתבעת מיוצגת ע"י עו"ד שדאג להעלות את כל הטענות על הכתב במכתב מיום 17/8/10, ולא העלה באותו מכתב כל הצעה או דרישה לפיה תבוטל העסקה והכיסאות יוחזרו (וראה תשובותיו של כספי לבית המשפט בעמ' 26 לפרו'). עדותו היתה בעייתית, כמו גם התנהלותו מעת קבלת הכיסאות ועד היום בו נאלץ להודות שהשתמש בכיסאות (26-27 לפרו'). מר כהן העיד כי את ההזמנה ערך בנו אבל לאחר האספקה הוא טיפל בכל הענין. (עמ' 18 לפרו'). על פי עדותו, כל הכיסאות יוצרו באותה שבלונה כך שלא יתכן שיש הפרשים בגדלים. אשר לשאלה אם הכיסא נערך על סמך דוגמא או לא אני סומכת ידי על גרסת כהן שהעיד כי שלח דוגמא, ודוחה גרסת כספי לפיה התובעת לא שלחה דוגמא. מר כהן העיד כי : "קיבלתי מקאלה כיסא ואמרתי במפורש שאני לא יכול לייצר את הכיסא הזה. הוא שאל מה אני יכול לייצר ואמרתי לו שאעשה דוגמא. עשיתי לו דוגמא בצבע ולא בניקל ושלחתי אליו והוא אישר את הדוגמא וביקש שזה יה בניקל ולא בצבע". (עמ' 21 לפרו'). מר כהן אף מסביר בהמשך: "שבלונה והשחזה זה שני דברים לחוד. שבלונה עושים במפעל כשמייצרים את הכיסא ומרתכים אותו. השחזה עושים איפה שעושים ניקל. השחזה זה דבר מאד יקר. המתכת מגיעה לשלב שהיא כמו ראי. אז דיברנו עם אדון קאלה ואמרנו לו שהשחזה מושלמת על כל הכיסא עולה תשלום והוא בשום פנים ואופן לא רצה לשלם ולכן רק חלק מהכיסאות היו מושחזים מאחור. אני הורתי להפסיק את ההשחזה מאחור. החשבונית יצאה לפי 83 שקלים. זה מה שסיכמו איתו והוא לא הסכים לשלם את זה. זה הסיפור האמיתי."... ולמטה מזה: "ההסכם שלי עם קאלה הוא הכיסא שנתתי לו דוגמא. זה מה שהוא אישר וזה מה שהוא קיבל. זה הכל. עכשיו, כששלחתי את הכיסאות לניקל אז הם הבינו שצריך להשחיז מאחור וראיתי שהם השחיזו מאחור ואמרתי לקאלה שזה עולה תשלום והם לא הסכימו לשלם, אז הפסקתי את ההשחזה". אני קובעת אפוא כי המחיר נקבע אמנם במקור לפי 75 ₪ לכיסא, כי התובעת שלחה לנתבעת דוגמת כיסא בצבע ולא בניקל ובסופו של דבר ביקשה הנתבעת לקבל ניקל. כשנשלחו כיסאות משויפים ביקשה התובעת לחייב בחשבונית לפי 83 ₪ לכסא אך בהיעדר הסכמה, שלחה כסאות לא משויפים (ברגליים האחוריות). אני קובעת כי התובעת לא התחייבה לספק כיסאות משויפים. מכל מקום התובעת התעשתה ותיקנה תביעתה באופן שהעמידה את התמורה לכיסא בתביעתה לפי הצעת המחיר היינו 75 ₪ לכיסא ולא לפי כיסא משויף. הואיל ולא נכתב אם המחיר כולל מע"מ או לא, אני מוכנה להניח לטובת הנתבעת, ובהתאם לדין, כי המחיר כולל מע"מ ועוד אני מוכנה להניח, לטובת הנתבעת, כי הואיל ולא הוסכם על מחיר הובלה אין לחייבה בסכום נוסף עבורה. סוף דבר בענין זה, אני קובעת כי על הנתבעת היה לשלם לתובעת סך 43,875 ₪ עם אספקת הכיסאות במאי-יוני 2010. היא קיבלה את הכיסאות והשתמשה בהם ועליה לשלם את התמורה. אשר לטענות הקיזוז, כזכור, טען כספי בתצהירו לפגיעה במוניטין. מושכלות יסוד הם כי טענת קיזוז לא יכולה להטען בסתמיות. עליה להיות, בהתאם לדרישות הדין, מפורטת ומגובה בראיות. מיותר לציין כי לא הובאה בעניננו כל ראיה על המוניטין הקיים של הנתבעת, על שוויו הכספי, על פגיעה בהכנסות ועל הקשר הסיבתי בין הפגמים הנטענים לבין הפגיעה במוניטין. רכיב נזק זה, המשמש עילה לקיזוז, נותר סתמי ובלתי מוכח. באשר לטענת הפגמים כמשתקף מחוות דעת המומחה- חוות הדעת של המומחה מטעם הנתבעת מבקשת לטעון כי אחרי כל השימוש וההנאה של הנתבעת, עלות תיקון כל שלד כיסא עומד על 70 ₪, עוד 200 ₪ להחלפת הריפודים ועוד, על הדרך בבחינת הרחבת חזית, ליטוש רצפת השיש לפי 100 ₪ למ"ר כל זאת כאשר עלות כל כיסא שהוזמן עמדה כזכור על 75 ₪ ושעה שהנתבעת התעקשה להמשיך להשתמש בכיסאות. כנראה שאין גבול למה שניתן להעלות על הכתב. המומחה מטעם הנתבעת קובע כי הכיסאות אינם עומדים בתקני מתכת מקצועיים, אלא שבחקירתו הוברר שהוא כלל לא מתייחס לתקני מתכת בכיסאות אלא לתקני מתכת בסורגים וגדרות (עמ' 8 לפרו') שהקשר בינם לבין עניננו מקרי בהחלט. מר שטיינר טוען בחוות דעתו כי יש לעמוד בסטנדרטים של מפרטים ותקנים ברם לא מפנה לכל תקן שהוא בענין הכיסאות (ויש לחדד ולומר, מה שאולי לא היה ידוע למומחה, כי התובעת סיפקה רק את השלד היינו הרגליים והחיבור לתושבת ולא את המושב). המומחה מציין באופן כללי וסתמי (ללא ספירה) כי מצא כתמי חלודה בשל גלוון לקוי. הפגם המרכזי לטעמו הוא ריתוך לא משויף שמופיע בכל הכיסאות, אלא שכפי שקבעתי לעיל, כלל לא מדובר בפגם. לטענת המומחה מטעם הנתבעת, יש הבדלים במידות של הצלע האחורית של עד 3 מ"מ בעוד שלטענתו הדיוק מחייב סטיה של לא יותר מ1 מ"מ (כיון שלא צורף שום תקן לא ברור ליקוי זה ועל מה הוא מתבסס, שכן אין מדובר על הפרשי מידות או גובה באותו כיסא אלא בטענה של הבדלים בין כיסאות שונים). לא הובא שום תקן שיתמוך בטענה שמרווח הסביר הוא עד 1 מ"מ והטענה על פגם כאן נראית מאולצת אם לא קטנונית ממש, פגם שהומצא כדי להצדיק את אי התשלום. עוד אוסיף כי הטענה לשוני במידות אינו הגיוני בעיני נוכח עדות מר כהן לפיה כל הכיסאות נעשו לפי אותה שבלונה. המומחה אף מדבר על בעיית כוון לא מדויק של התקנת הרגל לתושבת שיוצרת הטיות בגבהים, אלא שהמומחה לא ידע כי התובעת בכלל לא ספקה את התושבת ובודאי שלא ביצעה את עבודת ההרכבה שלה אלא סיפקה את השלד בלבד. המומחה קובע כי הריתוך פגום עד שגורם לקריעת בגדי האורחים. מובן כי קביעה זו הינה עדות שמיעה ומבוססת כולה על טענת בעלי האולם שככל הנראה נטענה בפניו אלא שלטענה זו אין תימוכין בראיות שהנתבעת הביאה. לא הובאה ראיה ולו אחת אחת בדבר קריעת בגד של אורח או נזק שנגרם או פיצוי בו נשאה הנתבעת לאורח כלשהו בגין קריעת בגדיו. לא זו אף זו, מתמונות של הכנת האולם לאירוע עולה כי הכיסאות מולבשים בבד באופן שגם אם יש גרדים אין הם באים במגע עם האורח. אם לא די בכך, הרי מוסכם על הכל שיש ליטוש ברגליים הקדמיות ורק באחוריות אין וקשה להבין כיצד נקרעים במנח זה בגדי האורחים. המומחה מצביע על קרעים בריפוד חלק מהכיסאות. אין בפני ראיות על טיב בד הריפוד (שלא סופק ע"י התובעת) ועל הבלאי כתוצאה משימוש רגיל בכיסאות הנ"ל. יש תלונה על פקקים של הרגליים שנפלו. לא ברור שזה לא בלאי טבעי ומכל מקום מדובר בעלות זניחה ביותר(שקלים בודדים). מה שבולט וזועק לעין הוא כי חרף הפגמים הכל כך קשים משתמשת הנתבעת בכיסאות התובעת עד היום. להבדיל מחוות דעת זו, חוות הדעת של מומחה התובעת היתה הגונה, מאוזנת ואני מבכרת אותה על פני חוו"ד הנתבעת. מר קגנוביץ' ביצע כאמור בדיקה באולמי קאלה ביום 5/6/12 בנוכחות מר גדי כספי שהציג בפניו את הכיסאות. על פי הספירה שערך, מצא 550 כיסאות מהדגם שסופק ע"י התובעת בחלקם בתוך האולם מסביב לשולחנות, וחלקם במחסן משמע הכיסאות הללו (לפחות חלקם) בשימוש שוטף. ממצאי המומחה היו כי אכן חלק מהכיסאות אינם מושחזים דבר שכאמור קבעתי שאינו מהווה פגם. הוא מצא נקודות חלודה ב-23 כיסאות. בכיסא אחד נמצאה רגל עקומה וברוב הכיסאות התבלו מגני הפלסטיק לרגליים. בכל מקרה הואיל והמומחה מצא כי הכיסאות באולם היו מכוסים בבד, ולמעלה מהצורך אני מקבלת את מסקנתו לפיה ממילא אי השחזה או גרדים לא מהווה מטרד או בעיה. נקודות החלודה נגרמו כתוצאה משריטות בציפוי הניקל שמקורן בשימוש וגם הן מזעריות ואינן מהוות בעיה אסתטית. לענין העקימות- זו נגרמה עקב שימוש חריג ואשר למגני הפלסטיק מדובר בחלק מתבלה ועלות הפלסטיקים זניחה. סוף דבר, כל טיעוני הנתבעת ביחס לפגמים נמצאו כאמתלות לאי התשלום. שמעתי מהצדדים שתלויה ועומדת תביעה נפרדת לנזקים בגין הכיסאות. אולי שם ישנן ראיות טובות ואינני יודעת אם יש השקה בטענות. מכל מקום, בתביעה שבפני, הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכחת זכות הקיזוז כטענה ראויה בכלל, ובדבר גובה הקיזוז הראוי בפרט. ומילה לסיום על חוסר תום לב והתעשרות שלא במשפט- אין חולק כי הנתבעת קיבלה חשבוניות מס. לא רק שהיא לא העבירה לתובעת את סכום החשבוניות או חלקן אלא שמן הסתם, כעוסק מורשה, היא הזדכתה בגינן על ההוצאה במס הכנסה ועל מס התשומות במע"מ. וכל המוסיף גורע. אשר על כן אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך 43,875 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהמדד הידוע בחודש יוני 2010 ועד התשלום בפועל. הנתבעת תשפה את התובעת בהוצאות המשפט (אגרה משוערכת ששולמה בתיק והוצאות המומחה מטעמה- הן שכ"ט בגין הכנת חוות הדעת- לפי קבלה שתומצא, והן 900 ₪ + מע"מ שפסקתי בגין התייצבותו לעדות). בנוסף תשא הנתבעת בשכ"ט עו"ד של התובעת בסך כולל של 10,000 ₪. רהיטים (תביעות)