מומלץ לקרוא את הקטע להלן אשר נבחר מפסיקת הערכאות השיפוטיות בנושא אי תשלום מחצית שניה של האגרה: מבוא 1. בגדרי פסק הדין שיינתן , תידון תביעתם שכנגד של הנתבעים על סך 74,260 ₪ ומנגד עומדת לעת הזו אף תביעה קטנה שהגיש התובע כנגדם על סך 2,500 ₪. הדיון בהליכים אלו אוחד. 2. ראשית ההליכים בתיק היה עם הגשת תביעה כספית מטעם התובע כנגד הנתבעים על סך 110,000 ₪. לפי שהתובע לא שילם את המחצית השנייה של האגרה, למרות אורכה שניתנה לו ,לפנים משורת הדין ולאחר שמיעת הראיות (ר' החלטתי מיום 7.5.12 עמ' 8-9 לפרוטוקול), נדחתה תביעתו בהתאם להחלטתי מיום 11.6.12. 3. ראוי לציין כי תביעת הנתבעים במקור היתה אף לסעד של פינוי. בדיון שהתקיים ביום 5.9.11 ולאור המלצת בית המשפט, הגיעו הצדדים לכלל הסדר באשר לפינוי הדירה, וכל שנותר לדון היה בתביעותיהם הכספיות ההדדיות (ר' עמ' 5 ו-6 לפרוטוקול מאותו יום). כמו כן, במסגרת הסדר הפשרה סוכם כי התובעים ישלמו לנתבע סך השווה לשלושה חודשי שכירות לצורכי פשרה בלבד, סכום אשר יתווסף לתביעתם הכספית כנגדו ובמקביל יגרע מתביעתו של הנתבע כנגדם. טענות הצדדים בתמצית 4. התובעים שכנגד (להלן: "התובעים") טענו בכתב תביעתם ,בין היתר , כי הם הבעלים של דירה בת 5 חדרים ברח' טרומן 5 בכפר סבא (ר' נספח א' לכ"ת), כי ביום 7.12.09 נחתם בינם לבין הנתבע שכנגד (להלן: "הנתבע") הסכם שכירות בלתי מוגנת (ר' נספח ב' לכ"ת). לטענת התובעים, כמפורט בסעיפים 3, 4 ו-5 לכ"ת, הנתבע לא קיים את התחייבויותיו על פי ההסכם, כמו למשל השקעת 30,000 ₪ בדירה, תשלום דמי שכירות במועד ,תשלום מיסים לרשות המקומית ואף גרם נזקים לדירה. בנסיבות אלו, עתרו התובעים לסילוק ידו של הנתבע מן הדירה ולחיובו בסך של 74,260 ₪. 5. בתביעה הקטנה שהגיש הנתבע כנגד התובעים, ציין בין היתר, כי הוא מתגורר בדירה במשך כשנה, שיפץ אותה על חשבונו. כבר בחודש הראשון נתגלו בה נזילות, תקלות ובלאי כתוצאה ממגורי הדיירים הקודמים. בית המשפט מתבקש לחייב התובעים לשלם לו את הסך של 2,500 ₪ וזאת נוכח הוצאותיו כמפורט בסעיף 5 לכתב התביעה, בין היתר בגין החלפת גוף חימום בדוד החשמל, התקנת רשת כנגד יונים, תשלום השתתפות עצמית בגין נזקי הצפת הדירה ותשלום יתרת חובות קודמים לרשויות השונות. מאחר ולעניין תביעה קטנה אין צורך בתשלום מחצית שניה של אגרה, הרי שתביעתו זו של הנתבע, לא נדחתה בגדרי פסק הדין החלקי מיום 11.6.12. 6. שמיעת הראיות בתיק התקיימה ביום 7.5.12. מטעם הנתבע העיד הוא בעצמו ומטעם התובעים העיד התובע מס' 1. בהמשך לפסק הדין החלקי שניתן מיום 11.6.12, הגישו הצדדים סיכומים קצרים בכתב בהתאם. המסגרת ההסכמית 7. בין הצדדים נחתם הסכם שכירות ביום 7.12.09 (להלן : "ההסכם" ). בהתאם לסעיף 5.1 להסכם, תקופת השכירות הינה מיום 20.12.09 כאשר צוין שהמפתח נמסר לנתבע ביום 8.12.09 . עוד נקבע בהסכם כי דמי השכירות החודשיים הינם בסך 4,400 ₪ (סעיף 6.1), כאשר השוכר (הנתבע - ד.ח.) התחייב לשלם למשכיר (לתובעים - ד.ח.) סך של 12,600 ₪ בעבור שלושה חודשים בהפקדה , ותוך 60 יום להפקיד דמי שכירות בגין 9 חודשים נוספים (סעיף 6.4). 8. בסעיף 7.1 להסכם נקבע כי הנתבע לא ירשה לאחר להשתמש במושכר מבלי לקבל את רשות התובעים מראש ובכתב. סעיף 11.1 להסכם קובע, כי במקרה של הפרה יסודית של ההסכם על ידי הנתבע - הפרה שלא תוקנה לאחר התראה בכתב של 14 יום - על הנתבע לפנות מידית את המושכר ולהחזיר החזקה בו לתובעים במצב תקין. סעיף 13.1 להסכם קובע כי במידה והנתבע לא יפנה את המושכר בתום תקופת השכירות על פי חוזה זה, הוא ישלם לתובעים דמי שכירות מוסכמים בסך 100$ לכל יום של פיגור בפינוי. סעיף 13.3 להסכם קובע כי פיגור בתשלום דמי השכירות המגיעים לפי הסכם זה, העולה על 7 ימים, מהווה הפרה יסודית של החוזה ובמקרה כזה יהיה על הנתבע לפנות את המושכר ולהחזיר החזקה בו לתובעים, כאשר מוסכם כי במקרה כזה יעמוד דמי השכירות על דמי השכירות המקוריים בתוספת 35$ עבור כל יום של פיגור. סעיף 13.4 להסכם קובע כי אם נאלצו התובעים לתבוע פינוי המושכר בבית המשפט עקב הפרת ההסכם על ידי הנתבע, ישלם להם הנתבע בנוסף לכל פיצוי אחר את מלוא ההוצאות שיהיו להם בגין תביעת הפינוי לרבות שכ"ט עו"ד והכל בכפוף להחלטת בית משפט. בהתאם לסעיף 13.6 להסכם, הפרת אחד הסעיפים 6,7,8,9,10,11,12 ו- 13 תחשב להפרה יסודית של ההסכם ותקנה לתובעים זכות ביטול במידה וההפרה לא תוקנה לאחר הודעה בכתב. סעיף 16 להסכם קובע כי כבטחון לפינוי המושכר לתשלום התשלומים החלים על הנתבע , עליו להמציא לתובעים שטר חוב, חתום על ידו ועל שני ערבים נוספים על סך 50,000 ₪. 9. בסייפת ההסכם הוסיפו הצדדים בכתב יד הוראות נוספות לפיהן: 1. הנתבע יתקין מזגנים בדירה על חשבונו, כאשר בסיום השכירות המזגנים יישארו בידי התובעים. 2. הנתבע יתקין דלפק אוכל במטבח אשר יישאר רכוש התובעים. 3. הנתבע יחליף ברזים ויתקן את הטעון תיקון במידה ויהיה צורך, כאשר הברזים החדשים יישארו בדירה. 4. הנתבע יתקן תריסים בדירה במידת הצורך ותקעים. 5. הנתבע יחליף אסלות לפי שיקול דעתו במידת הצורך. דיון והכרעה 10. כפי שצוין לעיל נדחתה תביעתו הכספית של הנתבע כנגד התובעים (למעט התביעה הקטנה). ברם, אולם, נוכח טענתו בסעיף 8 לכתב ההגנה בתביעה שכנגד, כי קיימת לו זכות קיזוז, יהיה מקום לבחון את טענותיו בקשר עם הנזקים וההוצאות שנגרמו לו כמפורט בתצהירו, בהיות טענת הקיזוז, טענת הגנה. השיפוץ בבניין 11. טענת הנתבע הינה כי התובעים לא גילו בפניו במועד חתימת ההסכם ועובר לו, כי יתבצעו עבודות שיפוץ בבניין. 12. התובע בתצהירו מיום 9.6.11 ציין בין היתר כי הדיונים בדבר השיפוץ נמשכו זמן רב והתובעים לא ידעו מתי אם בכלל יחלו העבודות. בעדותו ציין התובע כי "בתקופה שחתמתי על ההסכם לא ידעתי שהבית אמור לעבור בתקופה הקרובה שיפוץ... וועד הבית דיבר על שיפוץ 3 שנים קודם, הדירה היתה ברשותי כעשרים שנה והעמדה שלי היתה לוועד הבית שאנו לא רוצים להשתתף בהחלטה באשר לשיפוץ אך אם יחליטו לשפץ אנחנו נצטרף והעלות תהיה על חשבוננו. באותו יום שדיברתי עם מר רבין לא ידעתי שהדבר הזה יכול לקרות בתקופה שמר רבין קרא לי אליו בפברואר" (עמ' 22 ש' 21 -28). התובע נשאל האם נכון שכבר בשנת 2007 נודע על דיבורים ורצון לשפץ את הבניין והוא אישר את הדברים. הוא נשאל מדוע בהסכם השכירות לא צוין הנושא והשיב "זה לא היה בחוזה הקודם ולא היה נראה לי פרט מהותי כי לא ידעתי את המועד ומתי ישפצו או לא ישפצו. דובר על טייח, צבע חיצוני, לא לשבור את יסודות הבניין. משהו כללי". (עמ' 23 ש' 2-5). 13. התובע נשאל מתי ידעה אשתו על השיפוץ והשיב כי אינו יודע. (עמ' 22 ש' 30). הוא אישר כי מסמך שהוצג לו נשלח למייל של אשתו ביום 5.9.09. (עמ' 23 שורות 6-10). 14. התובע נשאל האם הוא חושב כי מגיע לנתבע פיצוי על התקופה של השיפוצים והוא השיב "אם הייתי יודע שהשיפוץ יהיה בפברואר... אני חושב שכן. אך אני רוצה לציין שהבית נראה היום במצב של בית חדש..." (עמ' 24 ש' 9-12). 15. לאחר עיון בנספחי תצהירו של הנתבע, הנוגעים לעניין השיפוץ ובהינתן העובדה שהתובעת לא הגישה תצהיר ולא הובאה להעיד מטעם התובעים, דבר המיוחס בנקודה זו לחובתם, מצאתי כי אי גילוי העובדה שקיימת אפשרות לשיפוץ הבית המשותף, אכן מהווה התנהגות שלא בתום לב ובניגוד לדרך המקובלת מצד התובעים. 16. ברם, אולם, מעיון בחומר הראיות עולה כי השיפוץ החל בסוף חודש פברואר 2010 ונמשך כשלושה חודשים. גם אם ניתן לומר כי אי גילוי דבר השיפוץ עולה כדי הפרה של ההסכם במפורש או מבכללא , הרי שהנתבע בהתנהגותו גילה כי אין רצונו לבטל את החוזה והוא לא ביקש להתירו. נהפוך הוא הנתבע המשיך להתגורר בדירה ומכאן שהוא זכאי לפיצוי מסוים , רק בגין אי הנוחות שנגרמה לו במהלך שלושת חודשי השיפוץ. לעניין זה אף הסכים התובע הגינותו בעדותו ( ר' סעיף 14 לעיל ) . 17. אשר על כן, וביחס לשלושת חודשי השיפוץ, מצאתי כי הנתבע יהא זכאי לקיזוז מדמי השכירות בשיעור של מחציתם, לאמור 2,200 ₪ לחודש ובסך הכל 6,600 ₪. 18. מאחר והנתבע עצמו על דרך התנהגות והמעשה לא ראה בשיפוץ כאמור הפרת ההסכם מצד התובעים ותאורי למידת השפעת השיפוץ עליו ועל אחרים אשר ספק אם היו רשאים להתגורר בדירה עפ"י הוראות ההסכם , נראים לי מוגזמים , הרי שהוא היה מחויב להמשיך ולקיים את הוראות ההסכם ככתבן וכלשונן . השיפוץ עצמו לא היווה גורם אשר היה בו לבטל או להשהות את קיום החיובים על פי הסכם השכירות. הפרות הנתבע 19. בהתאם למסמכים (הפקדות והעברות של דמי השכירות) שצירף הנתבע לתצהירו, הוא שילם לתובעים ביום 7.12.09 סך של 12,600 ₪ - שכר דירה בגין שלושה חודשי שכירות. על פי ההסכם היה עליו לשלם לתובעים סך נוסף השווה ל- 39,600 ₪ בגין 9 חודשי שכירות וזאת בחלוף שלושה חודשים, דהיינו ביום 7.3.10. מהתיעוד עולה כי התשלום הנוסף הבא שביצע הנתבע לזכות התובעים, היה ביום 21.3.10 על סך של 13,200 ₪ בלבד. להשלמת התמונה יצוין כי הנתבע הוסיף ושילם לתובעים סך של 3,300 ₪ ביום 22.6.10, סך של 4,400 ₪ ביום 27.10.10, סך של 4,200 ₪ ביום 3.8.10. סך של 4,400 ₪ ביום 12.10.10 וסך של 4,400 ₪ ביום 4.11.10. סה"כ שילם הנתבע לתובעים על פי המסמכים שצירף סך של 45,900 ₪. יוער כי, הנתבע החזיק בדירה מיום 20.12.09 ועד יום 23.10.11 (מועד הפינוי בהתאם להסדר שגובש בבית המשפט) דהיינו כ- 22 חודשים, כאשר היה עליו לשלם במהלך חודשים אלו לתובעים סך של כ- 96,800 ₪. 20. נוכח העובדה שהנתבע לא השלים את תמורת דמי השכירות בגין תשעת החודשים במועד, נשלח מכתב ב"כ התובעים אל באת כוחו (נספח ג' לתצהיר התובעים). בנספח זה צוין כי הנתבע נותר חייב 600 ₪ בגין התשלום בעבור שלושת החודשים הראשונים וכן לא שילם את יתרת דמי השכירות בעבור השנה הראשונה בסך 39,600 ₪. בסעיף 7 להסכם, ניתנה לנתבע אורכה בת 21 ימים לתקן את כל ההפרות, כאשר אי תיקון הפרה כלשהי יחייבו לפנות את הדירה בתום הארכה. נראה כי במענה ועל רקע מכתב זה , הזדרז הנתבע והגיש את תביעתו ביום 15.4.10. 21. תביעת הנתבע אשר נדחתה לבסוף עקב אי תשלום אגרת מחצית השנייה של האגרה, הינה תביעה כספית. אף בגדרי תובענה זו ובזמן שהשיפוץ התקיים, לא תבע הנתבע ביטולו של ההסכם, אלא טען כי לאחר כניסתו לדירה הסתבר לו שהיא אינה ראויה למגורים וקיימים בה ליקויים רבים שהוא נאלץ לתקנם , כאשר עלות השיפוצים הסתכמה בסך של 62,000 ₪ וכן נתבע פיצוי בגין עגמת נפש והעדר הנאה בסך 20,000 ₪. 22. כפי שצוין לעיל, הנתבע הפר את הוראות הסכם השכירות כאשר עוד בטרם הגיש את תביעתו - בתחילת חודש מרץ 2010 - היה עליו לשלם לתובעים סך נוסף של 39,600 ₪, סכום שהוא לא שילם. בהינתן האמור ועל רקע המכתב נשלח, במסגרתו הוא נדרש לפנות את הדירה באם לא יתקן את ההפרה, הרי שביום 25.3.10, היה עליו לפנות את הדירה כמתחייב מהוראות ההסכם. בפועל הנתבע לא עשה כן ורק בסיוע בית המשפט במהלך הדיון, גובש הסדר והוא פינה את הדירה, ביום 23.10.11. 23. סבורני כי אנו מצויים בגדרי סעיף 13.3 להסכם השכירות אשר הינו סעיף ספציפי המטפל בסיטואציה בה קיים פיגור בתשלום אשר מהווה הפרה יסודית של ההסכם . סעיף זה קובע כי על הנתבע להפנות את המושכר ולהחזיר החזקה לתובעים , כאשר דמי השכירות יעמדו במקרה כזו על דמי השכירות המקוריים (4,400 ₪) בתוספת 35$ עבור כל יום של פיגור. 24. כאמור לעיל, היה על הנתבע לפנות את הדירה ביום 25.3.10 והוא פינה אותה בפועל רק ביום 23.11.10. דהיינו בחלוף כ- 19 חודשים. אשר על כן, בהינתן האמור אין חולק כי זכאים התובעים לתשלום יתרת דמי השכירות המגיעה להם מהתובע, כפי שתבעו בכתב תביעתם בסך 26,400 ₪. 25. הנתבע היה זה שצירף לתצהירו מיום 9.3.11 את רשימת כל התשלומים שביצע לתובעים החל מיום 7.12.09 ועד יום 4.11.10. במהלך הדיון שהתקיים ביום 7.5.12 לא טען הנתבע כי הוא שילם תשלומים נוספים לתובעים ומכאן שאין לבית המשפט להסיק כי אלו היו התשלומים היחידים ששילם ואין בילתם - בסך כולל של 45,900 ₪ כמפורט בסעיף 19 לעיל. 26. כפי שפורט לעיל היה על הנתבע לשלם לתובעים דמי שכירות בגין כלל החזקתו בדירה סך של 96,800 ₪ ומשכך נותר הוא חייב להם סך של 50,900 ₪. כאמור לעיל, בכתב התביעה נכון למועד הגשתו נתבע סך של 26,400 ₪ בגין חוב דמי שכירות באותה עת . בע"א 9137/07 אוסיפובה נ' קלישטיין (נבו- 30.12.08) נפסק בין היתר: "בנסיבות מיוחדות, רשאי אמנם בית המשפט לפסוק סעד שלא התבקש מפורשות לתיתו, גם בלא שהוגשה בקשה לתיקון כתבי טענות, אך זאת במקרים חריגים בלבד ובהתקיים מספר תנאים ובהם התנאי כי המדובר בסעד הנובע ישירות מן הסעד המקורי שהתבקש וכן כי כל העובדות הדרושות להענקת אותו הסעד נתבררו בפני בית המשפט והצדק או הצורך ללבן את השאלות המהותיות שבמחלוקת, יחייבם את מתן הסעד אף שלא נתבקש" (ר' גם : ע"א 253/84 ספיר נ' ספיר פ"ד מב (3) 18,14). 27. בענייננו אנו, לאור האמור לעיל ובשים לב להתנהלותו של הנתבע בתיק לרבות אי תשלום המחצית השניה של האגרה, אשר מעיד על עצם אמונתו בעוצמת תביעתו ואמינותה, ובשים לב לעובדה כי הסעד המקורי (תשלום דמי שכירות שלא שולמו) נתבע בגדרי התובענה שכנגד והעילה נתבררה בפני בית המשפט במלואה , וכן לפי שכל העובדות הדרושות הובררו בפני בית המשפט ואף הובאו נתונים מספקים להכרעה בעניין, מצאתי כי יש מקום, הן משיקולי צדק והן על מנת שהנתבע לא יתעשר שלא כדין ויצא נשכר מהפרותיו , לפסוק לתובעים את מלוא יתרת דמי השכירות המגיעה להם בסך של 50,900 ₪. 28. כן זכאים התובעים לתוספת התשלום של 35$ ליום בסך 9,580 ₪ כפי שתבעו בכתב תביעתם (הגם שאת חישובם החלו ביום 4.3.10) וזאת על רקע מועד הפינוי בפועל. ביחס לראש נזק, זה ומשלא לא ביקשו התובעים לתקן את תביעתם ולעדכנה בפיצוי בסך 35$ ליום, על רקע מועד הפינוי בפועל של הדירה, לא מצאתי כי זהו המקרה החריג וכי מתקיימות הנסיבות לאורן ייפסק לתובעים בראש נזק זה פיצוי כספי העולה על זה שתבעו בפועל, להבדיל מהפיצוי בגין דמי השכירות כמפורט לעיל. 29. איני סבור כי יש מקום לחייב את הנתבע בנוסף, בתשלום כאמור בסעיף 8.ג לכתב התביעה שכנגד וזאת מן הטעם שסעיף 13.1 להסכם ממנו יונק הסעד את חיותו, מתייחס כך נדמה ספציפית לפינוי "בתום תקופת השכירות על פי חוזה זה" שהינה 20.12.11 (ככל שלא הופעלה האופציה) ולפי שסעיף 13.3 הינו הסעיף המסוים הדן בענייננו. 30. בשים לב לאמור לעיל, סבורני כי התובעים זכאים אף להחזר הסך של 13,200 ₪ שווה ערך לשלושה חודשי שכירות, אשר הם שילמו לצורכי פשרה לנתבע וזאת על רקע הסכמת הצדדים כאמור בפרוטוקול מיום 5.9.11. לאחר עיון בטענות הצדדים לא מצאתי כל טעם ענייני והצדקה שהנתבע זכאי לסכום זה. 31. הנני דוחה את תביעת התובעים לפיצויים בסך של 20,000 ₪ בגין נזק ממוני ושאינו ממוני, לפי שראש נזק (מנוסח בכלליות ) זה לא הוכח בפניי במידת ההוכחה הנדרשת ולא הובאו לו ראיות מספקות. סיכום ביניים 32. אשר על כן ולאור המפורט לעיל חייב הנתבע לשלם לתובעים את הסך הכולל של 73,680 ₪ (ר' גם סעיף 38 להלן). טענת הקיזוז 33. אמנם תביעת הנתבע נדחתה כאמור, אך עדיין יש לבחון האם עומדת לזכותו זכות לקזז סכומים כלשהם שנתבעו על ידו. כפי שפורט לעיל, יקוזז מכל חוב שחב הנתבע לתובעים סך של 6,600 ₪ (ר' סעיף 17 לעיל). 34. לטענת הנתבע הוא נאלץ להוציא הוצאות שונות בגין ליקויים בדירה, והשקיע בה כספים עקב מצבה הקלוקל ושילם חשבונות בגין חובות עבר. הנני דוחה את טענתו של הנתבע לפיו מצב הדירה היה בכי רע עת קיבל את החזקה בדירה לידיו. בעניין זה אמינה בעיני עדות התובע לפיה טרם שנכנס הנתבע לדירה בוצעה בה שיפוץ על ידו בסך של כ- 20,000 ₪ (ר' נספחים ד1 וד2 לתצהירו; עמ' 19 לפרוטוקול שורה 28; עמ' 23 לפרוטוקול ש' 29-32). 35. לאחר עיון בנספחים שצורפו לתצהיר הנתבע, מצאתי להכיר בזכותו לקזז את הסכומים הבאים: א. סך של 103.6 ₪ בגין חוב מים נכון ליום 27.12.09. ב. חוב בסך 231.1 ₪ בגין חוב גז נכון ליום 8.2.10. ג. סך של 750 ₪ בגין התקנת רשתות הגנה מפני יונים נכון ליום 15.12.09. 36. לא מצאתי להכיר בחוב בסך 1,000 ₪ שרשם התובע ידנית בנספח ב' - חוב חשמל בגין חודש 4.10 וזאת בשים לב למועד החוב ולפי שלא הוכח כי רכיב של 1,000 ₪ הינו חוב עבר קודם לדצמבר 2009. לא מצאתי להכיר בתשלום לחברת הגז בסך 350 ₪ כמופיע במסמך שצרף התובע לתצהירו מיום 18.12.09. קיזוז בגין חוב לחברת הגז בוצע לעיל. התשלומים המוגדרים במסמך זה בגין העברת הברז ושאר הדברים הכרוכים בכך, שומה שיחולו על הנתבע (ר' גם תשובת הנתבע בעמ' 15 שורות 23 - 29). אין מקום להכיר בהוצאות השונות שהוציא התובעת במהלך חודש דצמבר כחלק מכניסתו לדירה וארגונה לצרכיו. אין מקום להכיר בהוצאה בגין אסלות וברזים לפי שהוצאה זו חלה על התובע כאמור בתוספת להסכם השכירות. 37. בהתייחס לתביעה הקטנה סעיף 5.1 - דוד חשמל שנשרף - לא הוכחה אחריות התובעים לשריפת הדוד והנזק אף הוא לא הוכח כמתחייב. סעיף 5.2 - פוצה לעיל. סעיף 5.3 - הנזק לא הוכח כנדרש ולא הוצגה אסמכתא באשר לגובה ההשתתפות העצמית ששילם לכאורה הנתבע בעצמו. סעיף - 5.4 פוצה לעיל. לסיכום 38. לאחר שמיעת העדויות בתיק ובחינת כלל הראיות ,סבורני כי ניתן לקבוע כי הנתבע מצא לנצל דבר ביצוע השיפוצים במעטפת הבית המשותף (בבנין),משך כשלושה חודשים (עד סוף חודש 5/10 ) ככלי/אמתלא לשיחרורו מקיום חיוביו עפ"י ההסכם עד תום מועד החזקתו בדירה . הנתבע התעלם מהוראות ההסכם לענין מועדי תשלום דמי השכירות , שילם את דמי השכירות בסכומים שקבע לעצמו, במועדים שהחליט ומעת לעת אף קיזז מהם עפ"י שיקול דעתו סכומים אלו ואחרים (ר' סע' 19 לעיל ) . התנהגותו זו הינה התנהגות מפירה שאין מקום להסכים עימה . הנימוק האמיתי כך נראה למעשי הנתבע ומחדליו כאמור, נבע , כך נראה ,ממצוקה הכספית . 39. בהינתן האמור הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובעים הסכומים כדלקמן: א. סך של 50,900 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 23.10.11 (מועד פינוי הדירה עפ"י ההסדר) ועד מועד התשלום בפועל. ב. סך של 9,580 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת כתב התביעה שכנגד ועד מועד התשלום המלא בפועל. ג. סך של 13,200 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 24.10.11 ועד מועד התשלום בפועל. 40. מאידך זכאי הנתבע , והתובעים יקזזו מחובו להם כמפורט לעיל , את הסכומים כדלקמן: א. סך של 6,600 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10.4.10 (תאריך אמצע) ועד מועד הקיזוז בפועל. ב. הסכומים שנפסקו בסעיף 35 לעיל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהמועד שצוין לצד כל אחד מהם. 41. כן ישלם הנתבע לתובעים את אגרות המשפט ששילמו , בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד כל תשלום. 42. כמו כן ישלם הנתבע לתובעים בגין שכ"ט עו"ד סך כולל של 20,000 ₪. 43. הנתבע ישלם לתובעים את הסכומים שנפסקו עד יום 1.2.13. 44. ב"כ התובעים ימציא בתוך 15 ימים פסיקתא מתאימה לחתימתי. זכות ערעור כחוק אגרת בית משפטאגרה