דוגמא לפסק דין בנושא אי הסכמה להצעת פשרה של בית המשפט: רקע טענות הצדדים ד"ר אורי קינן, מומחה אורטופד מטעם בית המשפט קבע בחוות דעתו כי לתובעת נותרה לאחר התאונה נכות צמיתה בשיעור 14.5%. לאחר שהצדדים הגישו תחשיבי נזק מטעמם, הצעתי ביום 5.9.2011 לצדדים כי ינסו להגיע להסדר פשרה על בסיס הצעת בית המשפט. משהצעתי לא התקבלה לא היה מנוס מלקבוע התיק להוכחות ולהכריע בו לפי העיקרון של "ייקב הדין על ההר" (מסכת סנדהרין דף ו' עמוד ב'). ביום 16.12.2012 העידו התובעת, גב' אולגה גולובקין, גב' מגי חלפון ומר יהודה צהל . הצדדים ביקשו להגיש סיכומים בכתב. ביום 3.2.13 התובעת הגישה את סיכומיה והנתבעת הגישה את סיכומיה ביום 18.3.13. ב"כ התובעת המלומדת טוענת שהתובעת נפגעה בהיותה הולכת רגל ברחוב דוד אלעזר בטבריה. כתוצאה מכך היא נפגעה בכל חלקי גופה. התובעת פונתה באמבולנס לבית חולים "פוריה" בטבריה, שם אובחנה כסובלת מחבלת ראש, מכאבים ומהגבלה בתנועת ברך ימין והגב, עם שבר דחיסה בגוף חוליה בגב. התובעת אושפזה למשך ארבעה ימים ושוחררה למעקב והפנייה לטיפולי פיזיותרפיה, שימוש בחגורת גב ובמשככי כאבים. ב"כ הנתבעים המלומד לא התכחש לחבות פיצוי בגין התאונה. אך לטענתו התובעת נפגעה בתאונה פגיעה קלה, והיא מנסה לקשור לתאונה דנן נזקים שאינם קשורים לתאונה, ולקשור לתאונה את כל בעיותיה הרפואיות והתפקודיות שהיו לה טרם התאונה, תוך ניסיון לטעון כי יצאה לפנסיה מוקדמת בשל התאונה. דיון והכרעה אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת החבות והכיסוי הביטוחי, המחלוקת שניטשה בין הצדדים הנה בשאלת גובה הנכות וכנגזר מכך, שיעור הפיצויים שיש לפסוק לתובעת. הנכות הרפואית והתפקודית לצורך בדיקת מצבה הרפואי של התובעת בעקבות התאונה, מיניתי את ד"ר אורי קינן כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה ( להלן: "המומחה"). המומחה בדק את התובעת ביום 10.2.2011 וקבע בחוות דעתו: "נכותה של התובעת כיום הינה תולדה ישירה של התאונה מתאריך 8.4.2007" בסיכום חוות הדעת ציין המומחה את הדברים הבאים: "לאור האמור לעיל, יש לקבוע את נכותה הצמיתה של הגב' יהודה נזימה בעקבות התאונה מיום 8.4.07 בצורה הבאה: בגין הגבלה קלה בחלק מתנועות עמוד השדרה המותני: נכות צמיתה בשיעור 5% לפי סעיף 37(7)(א) מותאם. בגין שבר של חוליה שהתרפא עם תזוזה ניכרת: נכות צמיתה בשיעור 10% לפי סעיף 37(8)ב' מותאם." דהיינו, המומחה קבע נכות רפואית רפואית צמיתה משוקללת בשיעור של 14.5%, המחייבת לעניינו. בנוסף לכך, קבע המומחה נכות זמנית לתובעת בשיעור של 30% למשך תקופה של שלושה חודשים מיום התאונה. לעניין הנכות התפקודית, הנתבעת טוענת כי לתובעת אין כל נכות תפקודית. הנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח שנכותה התפקודית נמוכה משיעור זה. המומחה לא נחקר על חוות דעתו, ובעיניי קביעתו משקפת נכונה גם את נכותה התפקודית של התובעת. לפיכך ומונחה על ידי הפסיקה לפיה בדרך כלל הנכות הרפואית משקפת נאמנה את הנכות התפקודית (ראה למשל ע"א 3049/93 גירגיסיאן נ' רמזי ואח' פ"ד נב(3) 792), הנני קובע נכותה התפקודית של התובעת תהא בגובה 14.5%. הפסד שכר לעבר ולעתיד ערב התאונה עבדה התובעת במחלקת משק בית בבית החולים "פוריה" משך 32 שנים, עד לפגיעתה בתאונה. כמו כן עבדה במקביל כעובדת משק בעיריית טבריה עד לשנת 2006. אין להתעלם מהעובדה כי יש בחומר הרפואי שצורף ללמד כי בתקופה הסמוכה לתאונה התובעת נזקקה לטיפולים רפואיים שבעקבותיהם היא נעדרה מעבודתה ונגרמו לה הפסדי שכר, אושפזה במשך כמה ימים, ועל פי חוות דעתו של המומחה, נקבעו לתובעת נכות זמנית בשיעור של 30% בת שלושה חודשים מיום קרות התאונה, והיא נאלצה אף לפדות ימי מחלה. אי לכך, סבורני כי יש לפצות את התובעת בגין הפסדי שכר לעבר בסך כולל של 15,000 ₪ התובעת טוענת גם שבעקבות התאונה פרשה מעבודתה ביום 31.5.08 לאחר שוועדה רפואית של לשכת הבריאות המחוזית קבעה שאינה כשירה עוד לעבוד בעבודות משק. התובעת הציגה תעודת זהות אשר מוכיחה כי היא ילידת 6.9.1941, וכן הציגה תעודת ציבור אשר צוין בה כי מועד פרישתה היה צפוי ליום 30.9.2008. הנתבעת טענה כי התובעת לא פרשה מוקדם לפנסיה, לתובעת לא היה תאריך לידה מדויק, ועל כן נקבע לה תאריך לידה לפי התקשיר שהינו 1.4.1941, ועל כן, מועד פרישתה היה אמור להיות ביום 30.4.08. טענת הנתבעת אינה מקובלת עליי. הוגשה תעודת זהות מטעם התובעת אשר מעידה כי תאריך לידתה של התובעת הינו 6.9.1941, כן הוגשה תעודת ציבור אשר תוכנה מעיד בפני עצמו. יתירה מזו, עדותה של גב' אולגה גולובקין, מנהלת מחלקת משאבי אנוש הייתה אמינה ומקובלת עליי. לאחר שקראתי בעיון את סיכומי הצדדים והאסמכתאות שצורפו, שוכנעתי לקבל את טענת התובעת כי היא יצאה לפנסיה מוקדמת ביום 31.5.08 במקום 30.9.08. כמו כן אני מאמץ את החישובים שבסעיפים 89-90 לסיכומי התביעה. משכך סבורני כי יש מקום לפצות את התובעת בגין תקופה זו בסך 17,024 ₪. הוצאות רפואיות ונסיעה לעבר ולעתיד לגבי העבר עסקינן בנזק מיוחד אשר יש להוכיחו בראיות של ממש. (ראו ע"א 524/74 אסבסטוס נ' פזגז פ"ד ל(3) 281,285; ע"א 355/80 אנסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע פ"ד לה(2) 800,809(. התובעת הגישה רק חלק קטן מהקבלות שלטענתה נשמרו בידיה. בעניין ראש נזק זה, טענותיה של הנתבעת בסעיפים 44 עד 49 לסיכומיה מקובלים עליי. משכך סבורני כי אין לפצות את התובעת בגין ראש נזק זה. עזרת הזולת לעבר ולעתיד גם כאן מדובר בנזק אשר יש להוכיחו בראיות של ממש ולא הומצאו לבית המשפט הוכחות כי התובעת נזקקה לעזרה החורגת מהעזרה המקובלת בין בני משפחה (ע"א 327/81 ברמלי נ' חפוז פ"ד לח(3) 588, 580). דא עקא, הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט רשאי לפסוק פיצוי בגין הוצאות , אף מבלי שהובאה ראיה לכך, והוא אף יכול להעריך על דרך האומדנא (ראה א. ריבלין תאונת הדרכים "סדרי דין וחישוב פיצויים " מהדורה רביעית, עמוד 912 ,וכן ע"א 5994/96 - מתיתיהו בן יאיר ואח' נ' עזבון המנוחה נופיה תק-על 97(1), 933). בשל האמור לעיל, ובשים לב כי התובעת נאלצה לשכור את שירותיה של חברת תגבור אשר נותנת שירות סיעודי, ולאור הקבלות שצורפו על שם בנה של התובעת, מר צהל יהודה, ראיתי לפסוק לתובעת פיצוי גלובלי עבור ראש הנזק דנן (לאחר שניכיתי מה ששולם ישירות על ידי הנתבעים לתגבור) לעבר ולעתיד בסך 15,000 ₪ . כאב וסבל בהתחשב בגילה של התובעת, לימי האשפוז, ובהתאם לתקנות הפיצויים (חישוב נזק שאינו נזק ממון) תשל"ו - 1976 אני מקבל את חישובי ב"כ הנתבעת ומעמיד את הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך 19,695₪. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הנתבעת תפצה את התובעת על פי הפירוט שלהלן: הפסדי שכר לעבר ולעתיד: 32,024 ₪ עזרת הזולת לעבר ולעתיד: 15,000 ₪ כאב וסבל: 19,695 ₪ סה"כ פיצויים: 66,719 ₪ כמו כן תישא הנתבעת בהוצאות משפט (לרבות האמור בסעיפים 126 ו- 127 לסיכומי התביעה) וכן בשכ"ט עו"ד בגובה 10%. יובהר כי שיעור שכ"ט עו"ד הופחת מהמקסימום הקבוע בחוק לאור העובדה שב"כ התובעת חרגה ממגבלות שנקבעו לעניין הסיכומים, מבלי שקיבלה רשות לכך. הצעת פשרהפשרה