דוגמא לפסק דין בנושא אופנוע התנגש ברכב מאחור וברח: 1. א. בתיק זה הוגשה תביעת שיבוב בגין כספים ששילמה התובעת כמבטחת למבוטחה דבח, באמצעות חב' פמה מימון בע"מ בסך של 5,745 ₪ ובצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית. סכום התביעה התגבש לסך של 6,500 ₪. ב. הנתבע צורף לכתב התביעה המתוקן והתובעת טוענת כי בזמנים הרלוונטיים לתביעה הוא היה הנהג ו/או הבעלים של אופנוע מסוג "ימאהה" מ.ר. 3856156 והאחראי לתאונה (להלן:"האופנוע"). הנתבע מכחיש כל קשר לאופנוע ולתאונה. 2. טענות התובעת בתמצית: א. אבי דבח היה הבעלים של רכב סקודה מ.ר. 77-466-25 להלן:"הסקודה", וביום 23.10.08 הוא נהג ברחוב בן-צבי בתל אביב בנתיב האמצעי מתוך 3 נתיבים ואותת ימינה במטרה להכנס לנתיב הימני והחל בפניה ימינה. לפתע הגיע מאחור האופנוע אשר היה שייך אותה עת לנתבע, פגע בו מאחור, וברח מהמקום ולא השאיר את פרטיו. לארוע הנ"ל ייקרא להלן - "התאונה". בנסיבות אלו ברור כי האחריות לתאונה חלה על רוכב האופנוע. ב. כתוצאה מהתאונה נגרמו לסקודה נזקים כמפורט בחוו"ד השמאי פילאס שלמה בסך כולל של 11,260 ₪, צורפה לכתב התביעה, והתובעת כמבטחת הסקודה, שילמה לחברת פמה מימון בע"מ בהתאם לפוליסה - את הסך של 5,745 ₪, אשר מגיעים לסך של 6,500 ₪ במועד הגשת כתב התביעה - 1.2.2010. לכתב התביעה צורפו אסמכתאות על ביטוח הסקודה וביצוע התשלום כאמור לעיל. ג. לטענת התובעת, האופנוע נמכר לנתבע ע"י בעליו הקודם טורג'מן אלון לצורך פירוק, מאחר והאופנוע היה לאחר תאונה קשה, הוא הורד מהכביש ולכן נמכר לחלקים בלבד. זכרון דברים שנעשה בין טורג'מן והנתבע ביום 20.7.08 צורף לכתב התביעה. ד. הגם שרוכב האופנוע בעת התאונה לא הזדהה, הרי נוכח היות הנתבע הבעלים של האופנוע ע"פ זכרון הדברים, טוענת התובעת כי הנתבע הינו האחראי לתאונה ע"פ הכלל "הדבר מדבר בעדו" ובהעדר ראייה אחרת, חזקה עליו כי הוא זה שרכב על האופנוע בעת התאונה והינו האחראי לגרימתה. ה. לפיכך יש לחייבו לשפות את התובעת בגין הכספים ששילמה למבוטחה. 3. טענות הנתבע בתמצית: א. מכחיש כי רכש את האופנוע דנן או כל אופנוע אחר מטורג'מן אלון. ב. מכחיש כי פגש אי פעם או כי מכיר את טורג'מן אלון. ג. מכחיש את זכרון הדברים. ד. מכחיש כי היה באיזור התאונה הנטענת ו/או כי השתמש באופנוע. ה. אינו מכחיש נכונותה של חוו"ד השמאי והסכום ששולם למבוטח. 4. א. בדיון 26.6.12 נתתי החלטה ובה קבעתי כי אכן אירעה תאונת דרכים בין הרכב המבוטח (סקודה) לבין האופנוע. כמו כן אני קובע כי התובעת שילמה לחברת פמה מימון בע"מ את הסכום של 5,745 ₪ ע"פ חוו"ד השמאי אשר אינה מוכחשת ע"י הנתבע. ב. לצורך הדיון בטענות יש להכריע בקיומם או באי קיומם של שני אירועים: * מכירת האופנוע לנתבע, ומעורבותו בתאונה. 5. מכירת האופנוע לנתבע: א. מטעם התובעת העיד טורג'מן אלון אשר טען כי ביום 20.7.08 ערך את זכרון הדברים עם הנתבע אשר צורף לתביעה המתוקנת. טורג'מן העיד כי רכש את האופנוע ביוני 2008, ב-4.7.08 ביצע איתו תאונת דרכים, וב-18.7.08, נערכה חוו"ד שמאי ולפיה הנזק שנגרם לאופנוע כתוצאה מהתאונה הינו בגובה 95% משווי האופנוע. לפיכך נקבע כי האופנוע לא יתוקן אלא שרידיו יימכרו לפירוק בלבד. ר' עמ' 5 לחוו"ד שהוגשה בדיון וסומנה ת/1. בסע' 4 בעמ' 5 בסע' ההערות נקבע: "רשיונות הרכב הופקדו במשרד הרישוי (מצ"ב האישורים)". אמנם האישורים לא צורפו לחוו"ד שהוגשה לביהמ"ש, אך הנתבע לא חלק על נכונות האמור ב-ת/1 כי רשיונות הרכב (האופנוע דנן) הופקדו במשרד הרישוי. ב. לפיכך אני קובע כי נכון ליום 18.7.08 אופנוע ימאהה מ.ר. 3856156 לא היה רשאי לעלות על הכביש וכי חוקית ניתן היה למכור אותו רק לשימוש בחלקיו. 6. א. טורג'מן טוען כי לאחר מתן חוו"ד ת/1 פירסם באינטרנט את האופנוע למכירה לחלקים לפירוק בלבד, וביום 20.7.08 הגיע אליו - "בחור בשם עומר שרצה לקנות אותו, התעניין, אני כתבתי זכרון דברים...והוא קבל את זה עם רשיון אדום. כן כתוב בזכרון הדברים שהוא מורד מהכביש". ר' עמ' 1 לפרו' בעדות טורג'מן. ב. עיון בזכרון הדברים מאשר את דברי העד, לגבי תוכן הדברים. כמו כן בזכרון הדברים מופיע שמו ומספר תעודת הזיהוי של הנתבע, אשר אומת על ידי בתחילת חקירתו והדברים מצויינים בפרוטוקול הדיון. ג. אלא כשנתבקש העד טורג'מן לזהות את הנתבע באולם הדיונים, הוא הצביע על אביו של הנתבע - כאדם שבא אליו לצורך ביצוע העסקה והוסיף שבא איתו עוד בחור. דהיינו, בעוד שהנתבע הינו אדם צעיר, זיהה העד את אביו - כאדם שבא אליו לביצוע העסקה. ד. נוכח מיכלול הנתונים שבפניי, איני רואה בכך סתירה לטענת העד. העדות ניתנה ביוני 2012 והיא מתייחסת לאירוע שארע כ4 שנים קודם לכן, כאשר לא מן הנמנע שאכן אבי הנתבע הופיע גם אז אצל העד לצורך רכישת האופנוע, כפי שהופיע עם בנו לדיון בתביעה נגד בנו, ובכל מקרה הופיע עמו גם אז בחור צעיר, ותעודת הזהות שנמסרה לעד הייתה של הנתבע. דברי העד השאירו רושם מהימן על ביהמ"ש, בכל דבריו. אין כל סיבה שהעד לא יעיד אמת בקשר לזיהוי אבי הנתבע שבא אליו. מדובר באירוע שבד"כ מתקיים מספר דקות ולא מצופה מהעד שיזכור במדוייק את כל פרטיו. ה. שתי עובדות נוספות מכריעות את הכף לטובת קבלת עדות העד בעניין זה. הראשונה - ציון שמו ומספר תעודת הזיהוי של הנתבע בזכרון הדברים, כאשר העד מציין שהוא קיבל את תעודת הזיהוי ממי שחתם על זכרון הדברים. אם הדברים אינם נכונים - מניין השיג העד תעודת הזיהוי של הנתבע, ולמה דווקא בו בחר?! הרי אף אחד לא טען כי היה קשר אחר בין העד לבין הנתבע! השנייה - אין חולק כי הנתבע רכש ומחזיק במספר אופנועים במקביל, למעלה מהדרוש לאדם אשר מחזיק אופנוע רק לצרכי שימוש עצמי. ר' נספחים שצורפו לסע' 3 לכתב ההגנה. דהיינו הנתבע הינו אדם שמתעסק אם אופנועים, ולא סביר בעיניי כי שמו ומספר תעודת זהותו הגיעו באקראי לידי העד ללא שאכן הוא זה שפנה לעד - עקב הפרסום באינטרנט - במטרה לרכוש את האופנוע. ו. אמנם הנתבע טען כי יש לו רישיון לאופנוע רק עד 350 סמ"ק ואילו האופנוע דנן הינו בנפח של 600 סמ"ק, אך אין זו סתירה לעובדה כי ייתכן והנתבע אכן רכש את האופנוע מאחר ונראה כי הוא סחר באופנועים ולאו דווקא עשה בהם שימוש אישי. ז. גם העובדה כי מי שחתום על זכרון הדברים בפועל הינו אחיו של העד ולא העד, לא יכולה כשלעצמה לפסול את עדותו של העד. יש לקבל את דברי העד כנכונים - כל זמן שלא הוכחשה עיקר עדותו לגבי עצם הארוע - בו נפגש העד עם הנתבע ו/או עם אביו והעד ואחיו מכרו את האופנוע לנתבע ולאביו. ח. לפיכך אני קובע כי אכן נעשתה עיסקה בין העד לבין הנתבע כמפורט בזכרון הדברים וכי הנתבע רכש וקיבל לחזקתו ולבעלותו את שרידי האופנוע. 7. מעורבות בתאונה: א. בהחלטתי מיום 26.6.12 קבעתי כי אכן אירעה תאונת דרכים בין הרכב המבוטח לבין האופנוע. ב. איננו יודעים מי רכב באופנוע. ג. לא ברור לי מדוע הוסיף ב"כ הנתבע בסע' 15 בסיכומיו את המשפט הבא המתייחס לנתבע - "...וביום התאונה היה (הנתבע) ושהה הוא בעבודתו בבית מלון הילטון בת"א..." כאשר אין בכתב ההגנה ובעדות הנתבע בדיון, אזכור כזה. ד. לאחר שקבעתי שהנתבע רכש את האופנוע לפי זכרון הדברים ביום 20.7.08, הרי יש גם לקבוע כי הוא האחראי לתאונה שארעה לאחר כשלושה חודשים ביום 23.10.08: שהרי - או שהנתבע מכר אותו לצד ג' לפני התאונה וצד ג' הינו האחראי לתאונה, אך אם הנתבע מכחיש קשר לרכישה ממילא נמצא כי הוא "כובש ראייתו" בקשר לצד ג', ולכן יש לחייבו לפי התביעה. אפשרות אחרת שהנתבע עצמו או מישהו מטעמו, רכב על האופנוע בעת התאונה, ואז בוודאי יש לחייבו לפי התביעה. בכל מקרה - הנתבע הוא אחראי לתאונה, ולכן יש לחייבו בסכום הנזק שנגרם לתובעת. 8. אשר על כן אני פוסק כדלהלן: א. הנתבע ישלם לתובעת את הסך של 6,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית חוקית החל מיום 1.2.10 ועד ליום התשלום בפועל. ב. כמו כן ישלם הנתבע לתובעת את אגרת ביהמ"ש בסך כולל של 720₪ והוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,000 ₪. יצויין כי התובעת שילמה רק את המחצית הראשונה של האגרה בסך של 347 ₪ ולא שילמה את המחצית השנייה המגיעה היום לסך של 373 ₪ ואני מורה לתובעת לשלם סכום זה במזכירות ביהמ"ש תוך 7 ימים מקבלת פסה"ד במשרד בא כוחה וסכום זה נכלל בתוך הסך של 720 ₪ שנפסק לטובתה בתחילת סעיף זה. ג. בנוסף ישלם הנתבע לתובעת את הוצאות העד בסך של 400 ₪. ד. הסכומים הנקובים בסע' ב'-ג' לפסה"ד ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית חוקית החל מהיום (20.11.12) ועד ליום התשלום בפועל. ה. מאחר והימצאותו של האופנוע על הכביש לאחר שנקבע כי הורד ממנו וכי רשיונותיו הופקדו במשרד הרישוי מהווה לכאורה עבירה פלילית, אני מורה למזכירות להעביר העתק מפסה"ד למשטרת ישראל, אגף התנועה, לצורך בירור משטרתי אם יש מקום לנקוט בהליך פלילי כנגד האחראים לשימוש האופנוע בכביש. רכבאופנועתאונת דרכיםהתנגשותתאונה מאחורנזק לרכב