אוסטאופורוזיס תאונת דרכים

קראו את הקטע הנבחר מפסיקת הערכאות השיפוטיות להלן בנושא אוסטאופורוזיס תאונת דרכים: התובע נפגע בתאונה שאירעה ביום 9.2.03. על פי המצוין בכתב התביעה, אירעה התאונה כאשר תוך כדי ירידה מהרכב , נתפסה רגלו של התובע תחת דוושת הבלם. (להלן: "התאונה"). ממקום התאונה פונה התובע לבית החולים "בלינסון" שם אובחן כסובל משבר בעצם עקב רגל ימין. התובע טוען כי עקב הפציעה לקה גם במחלת ה- RSD ואוסטאופרוזיס. הצדדים חלוקים ביניהם בנושא החבות, שכן הנתבעת מכחישה את עצם קרות האירוע. הצדדים מינו בהסכמה מומחה רפואי וחוות הדעת הרפואית צורפה לתביעה. הצדדים במחלוקות לגבי שיעורי הנכות התפקודית ושיעורי הפיצויים הנטענים. הנתבעת הגישה בקשה למינוי מומחה בתחום הקרדיולוגיה עקב מצב רפואי קודם. בית המשפט נעתר לבקשה ומינה את פרופ' יעקב דרורי כמומחה. דיון בסוגיית האחריות בכתב התביעה לא פרט התובע את נסיבות התאונה אלא ציין כי תוך כדי ירידה מהרכב נתפסה רגלו הימנית תחת דוושת הבלם וכתוצאה מכך נפל ונחבל. לכתב התביעה צורפו המסמכים הבאים: טופס חדר המיון מיום התאונה מציין כי סיבת הגעתו של התובע למיון : "לדבריו נחבל היום חבלה סיבובית בקרסול ימין..." על המדבקה צויינה סיבת הגעה כ"נפילה-חבלה". בטופס ההודעה על תאונת הדרכים מיום 3/3/03 נכתב כי "בתאריך הנ"ל החנתי הרכב הנ"ל בחניון קניון איילון. היה יום גשום תוך כדי ירידה מהרכב נתקלה רגלי הימנית ונפלתי. לאחר זמן מה הגיע חברי ולקח אותי משם לבית החולים בלינסון לחדר מיון שם נבדקתי". עדות התובע על פי המפורט בתצהיר עדות ראשית של התובע, התאונה התרחשה ביום 9/2/03 בסמוך לשעה 9:30-10:00. התובע פרט כי היה בדרך לחברו- אריה כהן, המתגורר בפ"ת. בדרך עצר בקניון איילון כדי למסור את הטלפון הנייד שלו לתיקון בתחנת שירות של אורנג'. החנה את הרכב בחניית הקניון וביקש לרדת מהרכב. הוציא את רגל שמאל מהרכב משך את גופו כדי לצאת, אך רגל ימין נתפסה תחת דוושת הבלם (בין הדוושה לרצפת הרכב) ואז נפל. התובע הצהיר כי היה זה יום גשום ואבני השפה היו רטובות מגשם ולכן גם רגל שמאל החליקה ועל כן רגל ימין נתפסה מתחת לדוושת הבלם. בנוסף, פירט התובע בתצהיר עדות ראשית, לאחר הפציעה ישב כעשרים דקות ברכבו ובמהלך זמן זה התקשר אליו חברו אריה כהן, ולאחר ששמע הסיפור הגיע עם האופנוע שלו למקום התאונה והסיע את התובע ברכבו עד לבית חולים בלינסון. שם המתינו זמן ממושך עד שפתחו לתובע גליון קבלה למיון. במיון הרופא שאל לנסיבות התאונה ולאחר שהתובע הסביר לו הרופא אמר כי מדובר בתאונת דרכים. על כן הודבקו שתי מדבקות האחת נפילה והשניה תאונת דרכים. במהלך החקירה הנגדית השיב התובע כי התאונה התרחשה כאשר איבד את שיווי המשקל בגלל הרטיבות מהגשם בעת יציאתו מהרכב וחזר על גרסתו בתצהיר עדותו הראשית. הרכב חנה במקביל למפרצון כאשר הגלגלים לא על המדרכה (נ/1). כאשר הגיע למקום לא ירד גשם, המדרכה הייתה רטובה לאחר גשם, פתח את דלת רכבו הוציא רגל שמאל ידו השמאלית על הדלת, משך את עצמו על מנת להתרומם בעוד רגלו הימנית עדיין ברכב וכף רגל נתפסה מתחת לדוושה. העיד כי כל זכרונו בנוי על סמך נוהג וניסיון. בדיוק את זוית היציאה אינו זוכר במועד חקירתו (כשש שנים לאחר התאונה). כאשר נפל כל בגדיו נרטבו. דוושת הבלם לא נהרסה בעקבות התאונה. לשאלה מדוע הודבקו בחדר המיון שתי מדבקות על הגיליון אחת מסיבת נפילה והשניה מסיבת תאונת דרכים, השיב התובע נודע לו על שתי המדבקות השונות בסמוך לכתיבת התצהיר כך שבכלל לא שם לב לכיתוב על גבי המדבקות, שם לב רק לשמו. את השוני בין המדבקות העלתה אשתו כאשר שמה לב . עדות אשתו של התובע הגברת חיה דבילנסקי בתצהיר עדות ראשית פירטה אשתו של התובע, גב' חיה דבילנסקי, שביום התאונה, שוחחה עמו בטלפון והם נפגשו לאחר שהיה במיון אז סיפר לה כי תוך כדי יציאה מהרכב נתקלה רגלו בדוושת הבלם וכתוצאה מכך הוא נפל. עוד הוסיפה כי כאשר נפגשה עם עוה"ד לצורך עריכת תצהיר העדות הראשית הבחינה בשוני בין שתי המדבקות. במהלך חקירתה הנגדית אישרה אשתו של התובע שהיא לא הייתה עדה לתאונה עצמה אולם שוחחה עמו כאשר היה לבדו במקום התאונה. עדות מר אריה כהן: בתצהיר עדותו הראשית ציין העד כי הוא חברו של התובע ובדרך לפגישה איתו נפצע התובע. העיד כי ביום התאונה התובע היה אמור להגיע לביתו בפ"ת בשעה עשר. טלפן אליו לבדוק היכן התובע נמצא . התובע השיב לו כי הוא בחניון קניון איילון ברמת גן ואינו מסוג לזוז ונפגע ברגלו. על כן נסע למקום על גבי הקטנוע ומצא את התובע יושב על מושב הנהג ורגליו בחוץ. התובע סיפר לו כיצד התרחשה התאונה והעד הצהיר כי הבחין בנפיחות ברגלו של התובע. העד השאיר את הקטנוע בחניה ונהג ברכבו של התובע לבית החולים בלינסון. במיון, אחרי זמן המתנה ממושך פנה לשאול מדוע לא מטפלים בתובע ורק אז פתחו לתובע גיליון טיפולים. הפקידה שאלה מה קרה, העד השיב לה כי התובע נפל ונפגע ברגל ימין. העד ציין בחקירתו כי כאשר הגיעו לחדר המיון חיכו בכניסה לאחר המתנה ממושכת ניגש לראות מדוע לא מקבלים את התובע ואז התבקש לפתוח תיק והאחות לא שאלה אותו מה קרה ורק התובע נשאל על ידי הרופא מה היו נסיבות התאונה. דיון והכרעה בשאלת החבות מצאתי לקבל את גרסת התובע על כן אני סבור כי אירעה לתובע תאונת דרכים. וזאת על פי סעיף 1 לחוק הפיצויים בהגדרת השימוש ברכב כיציאה מרכב. התובע חזר באריכות על גרסתו לגבי נסיבות התאונה, גרסה אשר נתמכת במסמכים שהוצגו מעטמו ולא מצאתי סתירה של ממש בגרסה זו. לכאורה מדובר בעדות בעל דין אולם הראיות הנוספות, עדות חברו, טפסים רפואיים, והסבריו להתרחשות התאונה (נ/1, הגשם שגרם להחלקת הרגל, צורת היציאה מהרכב והסבריו לגבי אופן הנפילה) מניחים את דעתי ומהימנים עליי. אף שבטופס המיון הודבקה גם מדבקה לפיה סיבת החבלה היא "נפילה" הרי שחברו של התובע הוא אשר פתח את תיק המיון והוא אשר דיבר עם פקידת המיון אשר פתחה התיק ועל כן סתירה זו אינה מהותית בעיניי. התאונה התרחשה שנים רבות לפני חקירת העדים ועל כן סביר בעיניי שלא יזכרו בדיוק את נסיבות הדיווחים על התאונה במיון בפני הגורמים הרפואיים. התובע הסביר כי רופא המיון הסביר לו כי מדובר בתאונת דרכים והא לא ידע זאת לפני כן. נכות רפואית: חוות דעת ד"ר ישראל אמנון: מומחה מוסכם בתחום האורטופדיה: בחוות דעתו הראשונה של המומחה מיום 4/9/04: המומחה בדק את התובע שנה וחצי לאחר התאונה ואבחן חבלה בכף רגלו הימנית. שבר בעצם העקב הימנית, החלמתו התאפיינה בהתפתחות תסמונת נוירולוגית אשר הפכה למרכיב דומיננטי במחלתו. המומחה סבר כי שבר בעצם העקב מתאחה וכי התובע יוכל לדרוך דריכה מלאה על העקב תוך כחצי שנה. נוכח התסמונת הנ"ל המומחה סבר כי התובע סובל ממחלה פעילה בכף רגלו הימנית המתבטאת בתפיחות, ,כאב ורגישות למגע. המומחה ציין כי לאחר שניסיונות לטיפול פיזיותרפיה ונוגד כאב לא הצליחו לאפשר דריכה על כף רגלו הוא טופל במחוך המאפשר הליכה על הרגל הימנית ללא נשיאת משקל על כף הרגל. בבדיקה מצא המומחה תפיחות ניכרת ורגישות בכף הרגל הימנית אשר לא אפשרה בדיקה ישירה. המומחה קבע כי מאחר והתסמונת הנוירולוגית עדיין פעילה בשלב בדיקתו הוא אינו יכול לקבוע נכות צמיתה. המומחה סבר כי משך הטיפול בתסמונת ארוך וסביר כי מצבו יתייצב לאחר שנתיים מיום הבדיקה. המומחה סבור כי בעת הבדיקה מצבו של התובע מתאים לסעיף 49 (2) נוכח עיוות קשה, הגבלות בתנועה וכאבים בכף הרגל. בהתאם לתאונה קבע המומחה כי התובע סבל מאובדן כושר עבודה לשנה וכן מנכות אורטופדית זמנית לפי סעיף 49(2) ה' לתקנות המל"ל בשיעור של 30% לשנתיים וחצי. בחוות דעתו השניה של המומחה מיום 20/12/06: מצא המומחה בבדיקתו כי התובע מהלך בצליעה על רגלו הימנית כשהוא נעזר בקביים. התובע משתמש במחוך לשוק המאפשר נשיאת משקל ללא לחץ על כף הרגל. המומחה מצא דלדול שרירי הירך הימנית בכשני ס"מ ללא הפרעה להתכווצותם. באשר לבדיקת קרסול וכף רגל ימין: המומחה ציין כי התובע אינו מאפשר מגע בכף הרגל והקרסול לצורך בדיקתו הישירה עקב פחד מכאב. התובע מצליח ללבוש גרב על כף הרגל בכוחות עצמו ללא תגובת כאב. המומחה אבחן תפיחות קלה של הקרסול ושל כף הרגל, הפחותה מזו שנצפתה בבדיקה הקודמת. המומחה ציין כי ישנם סימנים לכך שחלף המצב החריף של התובע. קיימת תחושת יתר קשה בכף הרגל ושינויים מבנים בה, הנובעים מהתסמונת הנוירולוגית. תופעות אלו מתבטאות בחוסר יכולת לשאת משקל על כף הרגל , כך שמשתמש בקביים ובמחוך מיוחד להגנה על השוק ועל כף הרגל. המומחה קבע כי מצבו תואם לתקנה 47(4)ד הדנה בפציעות קשות מאד בכף הרגל הכרוכה ב-30% נכות מלאחר שנת אי כושר בשיעור 100% לאחר התאונה. המומחה המוסכם לא נחקר ולמעשה קביעותיו לא נסתרו ומקובלות עליי. אני קובע כי נכותו הרפואית של התובע עקב התאונה כדעת המומחה, ותואם לתקנה 47(4)ד הדנה בפציעות קשות מאד בכף הרגל הכרוכה ב-30% נכות מלאחר שנת אי כושר בשיעור 100% לאחר התאונה. חוות דעת פרופ' יעקב דרורי: המומחה סבור כי התובע סובל נכות קרדיולוגית שאינה בזיקה לתאונה בשעור של 25%. מחלת הלב לא פגעה ביכולתו של התובע לנהל אורח חיים עצמאי ומבלי להיזדקק לעזרת צד ג'. מבחינת חומרת מחלת הלב ניתן לסווג את התובע בדרגת סיכון נמוכה. התובע סובל מגורמי סיכון אולם אם יאזן וישמור על בריאותו הרי שלדעת המומחה, קיצור תוחלת חייו עקב הבעיות הלבביות בשנתיים לכל היותר. נכות תפקודית: התובע טוען בסיכומיו כי במקצועו טכנאי ומפעיל ציוד מכאני כבד וכן טכנאי אלקטרו-מכאניקה. בסמוך ולפני התאונה עבד כמפעיל באגר אצל מעביד פרטי : "שמעון כהן עבודות עפר והובלה בע"מ" וטוען להכנסה בסך של 7,000 ₪ נטו לחודש. ביום התאונה היה בחופשה ועל כן אין המדובר בתאונת עבודה. התובע טוען כי עבד אצל מעבידו בסמוך לפני התאונה ללא תלוש שכר ועל כן אין בידו ראיות אלו. התובע הסביר כי מעבידו הוא מכר שלו שנים רבות ונהג לעבוד אצלו שנים רבות לפני התאונה בשכר זהה. התובע טוען כי לאחר התאונה הנו סובל ממגבלת ניידות קשה והוא אינו מסוגל לדרוך על הרגל ולשאת את משקלו על גביה נעזר בקביים ובעזרים על מנת להתהלך ביומיום. התובע לא שב לעבודה מיום התאונה ועד היום ופגיעתו צמיתה ללא הטבה או שיפור. התובע שוהה במוסך חברו על מנת להעביר את הזמן וכדי להעסיק את עצמו ולא לשבת בביתו לבדו. התובע אינו עובד במוסך חברו ואינו משתכר. גם נתוני החקירה מחזקים את העובדה כי התובע אינו עובד במוסך, המעקב צולם יום בודד אחד בה נצפה התובע עושה שימוש בקביים ובתותב , מבלה שעות במוסך בחוסר מעש. התובע מבקש בסיכומיו לקבוע כי אפילו המל"ל לא יכול היה לסייע לתובע בשיקום מקצועי או במציאת עבודה בשל גילו. התובע מבקש כי בית המשפט יקבע כי הוא אינו עובד מיום התאונה מפאת אי מסוגלות. מנגד, הנתבעות טוענות בסיכומיהן כי, התובע לא ביקש לחקור את המומחה הרפואי אשר לא קבע כי התובע נעדר כל יכולת תפקודית. הנתבעות טוענות כי התובע לא עבד עובר לתאונה במהלך שמונה חודשים ועל כן ממילא אינו עובד שלא בזיקה לתאונה. הנתבעות טוענות כי התובע נצפה עובד במוסך בכמה רכבים, מתנהל והולך בשליטה במוגבולותיו, מסיע את אשתו לעבודתה ואף מחזירה.התובע לא עשה כל נסיונות להשתלבות בשוק העבודה , התובע כלל לא פנה למחלקת שיקום במל"ל. התובע יכול לעסוק בייעוץ ולמעשה לא הראה כל ניסיונות להשתלב בעבודות ועל כן כלל לא הקטין נזקיו. על פי דוח רציפות בעבודה החודש האחרון בו דווח על עבודת התובע היה ינואר 2003 אצל מעביד בשם כהן שמעון, השתכר בעבור עבודה זו סך של 3,677 ₪. לא התקבלו כל תלושי שכר בסך של 7,000 ₪ כפי שטוען התובע ולא זומן מר שמעון כהן למתן עדות שתתמוך בטענותיו של התובע. בבית המשפט העיד התובע כי, עבד בחברת DIT עד אוגוסט 2002 , לאחר מכן החברה נסגרה. עבד בחברת "רבל" - חברה לעבודות עפר שלוש, ארבע שנים עד שהיא נסגרה. עבד בחברות נוספות בעברו. במסגרת תפקידו במגוון העבודות נדרש גם לתיקונים של מוצרים, עבד כמנהל עבודה וגם בתחום של עבודות עפר. התובע העיד כי התחיל עבודה חדשה יומיים לפני התאונה כמפעיל בגר, ביום התאונה ירד גשם ועל כן לא עבד. היה בתקופת ניסיון. ביום עבודה הרוויח 350 ₪ אם עבד על בסיס יומי מדובר בתשלום במזומן אם עבד מספר ימים מוציאים תלוש שכר. לאחר התאונה, העיד התובע כי, המעביד הקודם שלו- אבי זמיר ניסה להעסיק אותו אבל היו התנגדויות מטעם קצין הבטיחות במקום העבודה בגלל שהתובע התהלך עם קביים. היו ימים שהיה מפעיל הרכב לשלושת רבעי השעה , היה מגיע בשבע בבוקר למקום העבודה יושב שעתיים שלוש מסתובב בשטח עד לשעה חמש או שחותם על ניירת. היו חודשים בהם עבד באופן מלא והיו חודשים בהם לא עבד כלל . חוץ מנסיונות להפעלת ציוד מכאני כבד עבד בייעוץ. מבחינת השיקום במסגרת המל"ל העיד התובע כי לא הפנו אותו להסבה מקצועית בגלל גילו. כיום רוב שעות היום יושב במוסך ברמת גן, מוסך לפחחות רכב, שם יש הרבה עבודות אלקטרו-מכאניקה כמו תיקון חלונות חשמל, תיקון מנעולים. מתעסק גם עם תחביב הצורפות שלו. לא מקבל תשלום בעבור הזמן שהוא במוסך. אשת התובע העידה כי כיום התובע אינו עוזר בניהול משק הבית הוא לא הולך לקניות. בעקבות התאונה של התובע לא נעדרה ממקום עבודתה . התובע מסיע ומחזיר אותה למקום העבודה. העדה הוסיפה כי התובע נמצא במוסך במהלך יום העבודה . מר פלח שמואל: בתצהיר עדותו הראשית ציין העד כי הוא חברו של התובע ובבעלותו מוסך לפחחות רכב. הצהיר כי יום אחד התובע הגיע למוסך עם קביים וסיפר כי יצא מהרכב ונפגע ברגל. מאז פציעתו של התובע העד ציין כי התובע מגיע מידי יום למוסך משעות הבוקר ועד לחמש אחר הצהריים. בשעות האלה הוא יושב במוסך ולפעמים מתעסק בכל מיני רכיבים ותיקונים כדי להעסיק את עצמו. העד הצהיר כי הוא אינו מעבידו של התובע ואינו משלם לו שכר או תמורה. בחקירתו, כאשר עומת עם צילומים בהם נראה התובע כמטפל ברכבים במוסך שלו השיב כי המוסך עוסק בפחחות וצבע והתובע לא נוטל חלק בעבודות המוסך. לפעמים התובע מסתכל ברכבים אולם הוא לא עובד. מר זמיר אבישי:בתצהיר עדותו הראשית ציין העד כי הוא חברו של התובע הכירו במקום העבודה "רבד" שניהם הפעילו ציוד מכאני כבד. שמע על תאונת הדרכים מחברו שמעון כהן אשר העסיק את התובע. בחקירתו, העיד כי הוא ושותפו שמעון כהן העסיקו את התובע שנים לפני התאונה, אולם לאחר התאונה התובע לא יכול להשתלב באתרי הבניה מפאת מצבו הרפואי. לעתים רחוקות היה מגיע לאתר אולם לא קיבל שכר או תמורה. מר רובין מאיר:בתצהיר עדותו הראשית, חברו של התובע העיד כי הוא יודע כי התובע סיפר לו שעבר תאונת דרכים וגם ראה אותו עם קביים. מידיעתו התובע גם לא עבד בשל מצבו הרפואי. בחקירתו העיד כי הוא קבלן לעבודות בניה כשלושים שנים עם התמחות במעליות. העיד כי מגיע הרבה למוסך שם רואה את התובע יודע כי התובע אינו עובד במוסך גם לפי דברי בעל המוסך. הצעת המחיר לשיטתו להתאמת הדיור בביתו של התובע בטווח של מאתיים אלף ₪. מר משה מאדי:חוקר הנתבעת אשר הגיש דוח מעקב אחר התובע במוסך, וכן קלטת בה נצפה התובע בתוך רכבים במוסך. בחקירתו הנגדית צין העד כי, עקב אחרי התובע יום אחד בלבד. העיד כי יום המעקב החל בשבע בבוקר מהרגע שיצא מביתו עם אשתו עם הפסקות בשל תנאי ונסיבות ההקלטה. לאחר שקילת מכלול הטענות והראיות שהובאו בפני באשר לתפקודו של התובע ובעיקר על יכולתו להשתכר אני סבור כי התובע הוכיח כי לא שב לעבודה לאחר התאונה ולמעשה אינו עובד כלל עד ליום זה. יחד עם זאת סבורני כי נכותו התפקודית היא בשיעור של 30% בלבד ולא 100% כטענתו וזאת בהתאם לראיות בדבר תפקודו שהובאו בפני. התובע יוצא השכם בבוקר ברכבו ומסיע את אשתו למקום עבודתה, עד לשעות אחר הצהרים בהן מחזיר את אשתו ממקום עבודתה הוא מבלה את ימיו במוסך חברו שם מעסיק את עצמו בתיקונים מכאניים שונים וזאת על פי עדותו ועל פי עדות חברו - בעל המוסך. משכך, אין בליבי ספק כי התובע אינו יכול להפעיל ציוד מכאני כבד כמקודם לתאונה אולם כן יכול לעשות שימוש בכישוריו וידע שצבר בכל הנוגע לעבודות מכאניות כדוגמא זו שעושה בשעות הפנאי ללא תמורה. לקחתי בחשבון את מצבו האישי של התובע הכולל את השכלתו, מקצועו עובר לתאונה וגילו ועל כן סבורני כי הנכות הרפואית משקפת את מידת הנכות התפקודית כתוצאה ממקרה התאונה. בסיס שכרו של התובע לא הוכח כשבעת אלפים ₪ בחודש לא על ידי תלושי שכר, לא על ידי אישורי מעביד ולא על ידי זימון עדים. טענה זו נותרה טענת בעל דין יחידה. על כן יש לבחון את הראיות החשבונאיות שהובאו בפני על מנת לקבוע את בסיס השכר. על כן אני קובע כי עובר לתאונה השתכר התובע בסך של 4,000 ₪ בלבד וכערכם נכון ליום זה- 4,853 ₪. הפסדי שכר בעבר ובעתיד בהתאם לחוות דעת המומחה הרפואי התובע שהה בשנה מלאה באי כושר. התובע העיד על כך וגם אשתו. על כן הפיצוי בגין שנה לאחר התאונה ועד ליום 9.2.04: 4,853 ₪ X 12 = 58,236 ₪. מיום 10.2.04 ועד ליום זה, 102 חודשים X 4,853 ₪ X 30% נכות תפקודית = 148,501 ₪. התובע הגיע לגיל הפרישה ביום 9/9/12 ועל כן אין מקום לאובדן שכר פני עתיד. עזרת הזולת בהתאם לתקופת אי הכושר שנקבעה לתובע, שיעור הנכות ומהותה, העובדה שאשתו של התובע סעדה אותו סמוך למועד התאונה, הטיפולים והיזדקקות לעזרים שונים, קשיי הניידות בהם נתקל, העובדה שהתובע מבצע בפועל עבודות שונות בתיקונים במוסך ללא תמורה, , ניתן להעריך שהתובע נזקק בעבר לעזרת בני משפחתו, מעבר לחובתם המוסרית, וכי הוא עלול להזדקק לה גם בעתיד. לפיכך אני סבור כי יש מקום לפסוק לתובע פיצוי על דרך האומדן, בסכום של 35,000 ₪ בראש נזק זה, נכון ליום מתן פסק הדין. הפסדי שכר לאשת התובע התביעה הוגשה בעילת חוק הפלת"ד ולא על פי חוק הטבת נזקי גוף על כן צודקת הנתבעת כי המדובר בהרחבת חזית אסורה. בנוסף, הנתבעת נושאת בתשלום עזרת הזולת פני עבר ועתיד אשר עיקרם נשענים על עזרת אשת התובע. אין לפסוק כפל פיצוי. הוצאות רפואיות וניידות לעבר ולעתיד: לאחר עיון בטענות הצדדים אשר הובאו באריכות בסיכומיהם לעניין פרק זה, מצאתי לנכון לפסוק פני עבר ועתיד סך של 30,000 ₪, סכום הכולל גם הוצאות נסיעה לטיפולים, ואת העזרים הרפואיים אותם היה על התובע לרכוש עקב התאונה. כאב וסבל: על בסיס 30% נכות רפואית, גילו ונסיבות התאונה: פיצוי בסך של 51,404 ₪. ניכויים: ניכוי תשלום תכוף בסך של 10,000 ₪ מיום 29.6.04 בסכום משוערך של 15,422 ₪. ניכוי תשלומי מל"ל בזיקה לתאונה- 185,532 ₪ בהתאם לסיכומי הנתבעת משוערכים ליום זה בסך של 191,290 ₪. סוף דבר: סכום התביעה 323,141 ₪ בניכוי תשלום תכוף בסך של 15,422 ₪= 307,719 ₪. מסכום התביעה יש להפחית ניכוי מל"ל משוערכים בסך של 191,290 ₪= סכום התביעה לאחר הניכוי- 116,429 ₪. הסכומים ישולמו בתוספת הוצאות משפט, וכן בתוספת שכר טרחת עורך דין בגובה של 13%. הסכום שנפסק לתובע ישולם בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לידי בא כוח הנתבעת, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מקבלת פסק הדין. תאונת דרכים