דוגמא לפסק דין בנושא אב שהתעלל בילדיו: 1. המערער הורשע על-פי הודאתו בביצוע שורה של מעשי התעללות ותקיפה אותם ביצע בבנו הקטין לאורך שנים, מאז היה תינוק כבן חצי שנה. כמו-כן, הורשע המערער על-פי הודאתו במספר מקרים של תקיפת אשתו. מסכת האירועים הקשה, אשר בגינה הורשע המערער בעבירות שיוחסו לו, מתוארת בהרחבה בכתב-האישום וממנה עולה, כי במשך כחמש שנים וחצי, נהג המערער להתעלל בבנו הקטן ולהכותו באמצעות חפצים, תוך שהוא גורם לו חבלות. במספר מקרים רחץ המערער את בנו במי קרח, כשהוא שופך את המים על גופו הערום של הבן, למרות ניסיונותיה של אשתו למנוע את המעשה. במקרים אחרים הכה המערער את בנו בכל חלקי גופו, כשהוא מצליף בו בחגורה ובמקל המשמש לפתיחת סתימות בשירותים וגרם לו חבלות ברגלו ובגבו. במקרים נוספים, הכה המערער את בנו במקל של מטאטא, בעפרונות עבים ובמנעול של אופניים, בשל כך שהבן איחר לשוב מבית-הספר, וביום 28.11.2002 אחז בכף ידו של הבן והכניסה לאש בוערת, לאחר שהדליק את הכיריים וגרם לו לכוויה מדרגה ראשונה עד שנייה, שהצריכה חבישה. המערער אף נהג לכוון לעבר בנו כלי עבודה כגון מקדחה ומברג ולהפעילם כדי להפחידו, וכשנה קודם להגשת כתב-האישום צבט המערער את בנו במפשעה והותיר שם סימנים כחולים. אם לא די בכל אלה, היטה המערער את בנו, בשלוש הזדמנויות לפחות, אל מעבר למעקה המרפסת שבחזית הדירה בה מתגוררת המשפחה בקומה השביעית, כשהוא מאיים להשליכו מטה וגורם לו פחד.   בשל מעשיו אלה נגזרו על המערער שבע שנות מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי המעצר, וכן שלושים ושישה חודשי מאסר על תנאי, למשך שלוש שנים מיום שחרורו.   2. הערעור שבפנינו מופנה כנגד חומרת העונש. הסנגורית המלומדת הדגישה בטיעוניה את העובדה, כי המערער ואשתו פנו בעבר אל שלטונות הרווחה בבקשת עזרה, הן בשל מצוקה כלכלית והן בשל התובנה שאליה הגיעו בעצמם, כי למערער יש קושי לתפקד כהורה וכי מעשיו טעונים טיפול.   הסנגורית הציגה בפנינו מתוך תיק החקירה את מכתבה של גב' רבקה ג'אן, אשר נשלחה מטעם שירותי הרווחה לטפל במשפחת המערער, כסומכת. מכתב זה, הנושא תאריך 1.9.1997 הופנה אל העובדת הסוציאלית, ציפי יעקובי, ובו התריעה הגב' ג'אן על התנהגותו החריגה של המערער כלפי בנו הקטין, שהיה אז כבן שנה וחצי, תוך שפירטה בדוגמאות מוחשיות את מעשיו החמורים. למרות זאת, לא זכו הדברים לתשומת הלב הראויה ולטיפול הדחוף שנדרש, עד אשר נחשפה ההתעללות בקטין, באמצעות הגורמים המטפלים בבית-ספרו, כארבע שנים לאחר מכן. הסנגורית טענה, כי אזלת ידם של שירותי הרווחה במקרה הנדון צריכה להיזקף כנסיבה מקלה לזכותו של המערער. עוד הדגישה הסנגורית המלומדת בטיעוניה את נסיבותיו האישיות הקשות של המערער, ואף מתחה ביקורת על עמדת שירות המבחן הנמנע מהמלצה טיפולית, לאחר שלא מצא את המערער מתאים לטיפול, בראיון שנערך עמו בין כתלי הכלא. לבסוף טענה הסנגורית המלומדת, כי העונש הכולל שהושת על המערער מסתכם בעשר שנות מאסר, ובכך לשיטתה חרג בית-המשפט מן העונש המקסימאלי - תשע שנות מאסר - אותו ניתן להשית על המערער בגין עבירה של ההתעללות בקטין חסר ישע בידי מי שאחראי עליו, על-פי ס' 368ג לחוק העונשין, התשל"ז - 1977. טענתה זו התבססה על כך שבית-המשפט לא ייחס את שנות המאסר שגזר באופן מופרד לכל אחד מן האירועים המתוארים בכתב-האישום, אלא בחר לגזור עונש כולל על כל האירועים כאחד, ובכך, לשיטתה, גילה את דעתו כי מדובר ב"מעשה אחד", אשר לגביו ניתן לגזור את העונש המקסימאלי בגין העבירה החמורה מבין העבירות שהוא מוליד, אך לא יותר.   3. טענה אחרונה זו שהעלתה הסניגורית לעניין החריגה מן העונש המקסימאלי דינה להידחות. מסכת עובדתית אחת יכול שתוליד מספר עבירות, וקשה להבין כיצד מבקשת באת כוח המערער לראות במסכת ההתעללויות במקרה שבפנינו "מעשה אחד" נוכח העובדה שזו נמשכה לאורך שנים והולידה עבירות שהופנו כלפי יותר מקורבן אחד. שאלה אחרת היא השאלה האם מדובר במעשים שיש לחפוף את העונשים בגינם או שמא מדובר במעשים נפרדים המצדיקים את צבירת העונשים. התשובה לשאלה זו תלויה בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה, ואחד הכללים המנחים המשמשים בעניין זה ככלי עזר, הוא הכלל הנוגע לחומרת המעשה ולשאלה האם לווה באכזריות מיוחדת, המצדיקה צבירת עונשים לשם מיצוי הדין (ראו: ע"פ 3503/01 וופא תפאל נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). במקרה שלנו מדובר בשורה שלמה של מעשי התעללות ותקיפה אכזריים ו"מגוונים", שנמשכו לאורך שנים והופנו הן כלפי בנו הקטין של המערער והן כלפי אשתו. בנסיבות אלה, אין לומר כי העונש המקסימאלי המתאים למסכת האירועים המזעזעת שמגולל כתב האישום הוא העונש המקסימאלי הקבוע בחוק בשל מעשה התעללות אחד. הטענה כי בית-המשפט המחוזי חרג מעונש המקסימום שאותו יכול היה לגזור בנסיבות העניין דינה, אפוא, להידחות.   4. אשר לטענה, כי קיימות במקרה דנן נסיבות המצדיקות הקלה בעונשו של המערער. אכן, מדאיגה העובדה ששירותי הרווחה ידעו מאז שנת 1997 על מעשים חמורים שמבצע המערער בבנו הקטין, אך לא עשו דבר בנדון. עניין זה בהחלט ראוי לו כי ייבדק בקפידה ותוסקנה ממנו המסקנות הנדרשות. יחד עם זאת, לא מצאנו כי יש בכך כדי להוות שיקול להקלה בעונשו של המערער במקרה דנן. המעשים שבביצועם הורשע המערער הינם קשים ומעוררי פלצות. אכן, העונש שנגזר על המערער איננו מן הקלים, אולם בהתחשב בפרק הזמן הממושך שבו התרחשו האירועים, בגילו הרך של הקטין ובמספר הרב של המקרים שבוצעו כלפי הקטין וכן כלפי בת-זוגו של המערער, נראה כי העונש הולם את חומרת המעשים ויש בו כדי לבטא את שיקולי הענישה ובהם הצורך להוקיע מעשים כגון אלה ולתרום להרתעת היחיד והרבים מפניהם.   לפני סיום נוסיף ונציין כי אנו מצטרפים להמלצתו של בית-משפט קמא, לפיה יש למצות כל אפשרות לשלב את המערער בתוכנית טיפולית מתאימה בין כתלי הכלא, ויש לקוות כי המערער ישנה את גישתו בעניין זה ויגלה בעתיד רצון ונכונות לשיתוף פעולה.   הערעור נדחה.   אלימותאלימות במשפחההתעללות