המחלוקת העיקרית נסובה על טענת המבקשת (המוכחשת על ידי המשיבה), האומרת - כי ביום 11.12.2011 השביתה המשיבה את מקום העבודה ומנעה מעובדיה את מימוש הזכות לעבוד וזאת במסגרת ההפגנה והשביתה עליה הכריזה וועדת המעקב לאותו היום; המחלוקת הנוספת היא בשאלת תום הלב שהפגינה המשיבה בדחיית דרישת המבקשת לשכר לעובדיה על יום השביתה. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תשלום משכורות לעובדים בזמן שביתה: מבוא: עניינו של פסק דין זה, בקשת צד בסכסוך קיבוצי שהגישה הסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן: "המבקשת") במסגרתה התבקש בית הדין להורות בצו לעיריית רהט (להלן: "המשיבה") לשלם את שכרם של העובדים ליום 11.12.2012 ופיצויי הלנת שכר. הצדדים: 1. המבקשת, הסתדרות העובדים הכללית החדשה, היא ארגון העובדים היציג של עובדי המשיבה. 2. המשיבה, עיריית רהט, הינה רשות מקומית הפועלת במסגרת פקודת העיריות [נוסח חדש] תשכ"ט-1969, חברה במרכז השלטון המקומי. 3. יחסי העבודה במשיבה מוסדרים במישור הקיבוצי, בהסכמים והסדרים קיבוציים ובמרכזם חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות. הבקשה והתשובה: 4. בבקשה שלפנינו טענה המבקשת כי ביום 11.12.2011 (להלן: "יום השביתה"), השביתה המשיבה את מקום העבודה במסגרת הפגנה ושביתה שיזמה וועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל (להלן: "וועדת המעקב"), לאותו היום. המבקשת הוסיפה כי עובדי המשיבה היו מוכנים ומזומנים לעבוד ביום השביתה ועבודתם נמנעה בידי המשיבה, המעביד, ולפיכך הם זכאים לשכר על יום העבודה - ה-11.12.2011. 5. המבקשת הוסיפה כי לאחר שפנתה בשמם של עובדי המשיבה בדרישה לתשלום השכר על יום השביתה, היא נדחתה בטענה שאין בה ממש, האומרת כי מקום העבודה לא הושבת. על רקע זה הוגשה העתירה לפיצויי הלנת שכר על שכר העבודה הנתבע. 6. הבקשה מתייחסת לכלל העובדים במשיבה, למעט העובדים המועסקים במערכת החינוך (ראה: עדותו של מר אלגרינאוי סמי, עמ' 5 לפרוטוקול מיום 18.12.2012, שורה 24, והתייחסות הצדדים בכתבי הטענות לקבוצת העובדים אליה מתייחס הסכסוך ולדוגמא סעיף 10 לכתב התשובה). 7. בתמצית טוענת המשיבה, כי לא היו דברים מעולם. לעניין זה טוענת המשיבה כי לא הורתה לעובדיה לשבות מעבודתם ביום 11.12.2011, ולא מנעה מאותם עובדים אשר התייצבו לעבודה באותו היום, מלעבוד - והראיה בפועל מקצת מהעובדים עבדו ביום השביתה. במאמר מוסגר הוסיפה המשיבה, כי בבוקר יום ה-11.12.2011 (יום השביתה) "בשעה 07:30 לערך, התייצבו לעבודה מספר עובדים בודדים ומצאו את שער החניה נעול... בשעה 08:00 באותו היום, שער החניה היה פתוח והעובדים כבר נכנסו ללא הפרעה לבניין העירייה (שלא היה נעול), החתימו את כרטיס הנוכחות ועבדו..." סעיף 9 לתשובת צד בסכסוך קיבוצי. 8. על רקע זה טוענת המשיבה, כי העובדים אשר לא התייצבו לעבודתם ביום השביתה - אינם זכאים לשכר. בפרט טוענת המשיבה, כי אין בסיס לדרישת המבקשת לשכר לאותם עובדים אשר מקום עבודתם הרגיל, איננו בבניין העירייה ומכאן שעובדים אלה, והמבקשת בשמם, אינם יכולים לטעון כי ההפרעה הזמנית בכניסה לחניה בבניין העירייה - מנעה מהם את מימוש הזכות לעבוד. 9. המשיבה הוסיפה כי כל עוד לא הוכח שנמנעה כניסתם של עובדים לעבודה, קיימת מחלוקת לעניין זכותם של העובדים לשכר, מחלוקת המצדיקה הפחתה/ביטול פיצוי הלנת שכר, אף אם יימצא כי היא חייבת לשלם למי מבין עובדיה שכר על יום השביתה. המחלוקות: 10. כתבי הטענות - בקשת הצד בסכסוך קיבוצי ותשובת המשיבה - תוחמים את גבולותיהן של המחלוקות נשוא פסק דין זה, מחלוקות שהן עובדתיות בבסיסן. המחלוקת העיקרית נסובה על טענת המבקשת (המוכחשת על ידי המשיבה), האומרת - כי ביום 11.12.2011 השביתה המשיבה את מקום העבודה ומנעה מעובדיה את מימוש הזכות לעבוד וזאת במסגרת ההפגנה והשביתה עליה הכריזה וועדת המעקב לאותו היום; המחלוקת הנוספת היא בשאלת תום הלב שהפגינה המשיבה בדחיית דרישת המבקשת לשכר לעובדיה על יום השביתה. בירור העובדות: 11. בירור העובדות - נושא פרק זה של פסק הדין - נפתח בהצגת העובדות אשר לטעמנו מהוות את המסגרת לדיון שיתפתח בשתי הסוגיות העובדתיות שבמחלוקת - טענת המבקשת לפיה השביתה המשיבה את מקום העבודה ביום השביתה; ושאלת תום הלב בדחיית בקשת המבקשת לשכר לעובדיה ליום שביתה; והעובדות הן כדלקמן: א. ועדת המעקב העליונה של ערביי ארץ ישראל הכריזה על הפגנה והשבתה במגזר הערבי שנועדה ליום ה-11.12.2011. ב. ביום 8.12.2011 כותב מר אבי הלר, הממונה על מחוז הדרום במשרד הפנים לראש עיריית רהט מר פאיז אבו צהיבאן את המכתב המצורף כנספח מב/6 לבקשה שבפנינו האומר כדלקמן: "הובאה לידיעתנו שמתוכננת שביתה במגזר הבדואי, ביום א' 11 דצמבר 2011, שלא אושרה על ידי אף גורם מוסמך. מצאתי לנכון להביא לידיעתכם שאין למנוע מהעובדים להגיע לעבודה, ואין לפגוע בעבודתם הסדירה. על מזכיר הרשות, לנהל רישום של העובדים שנעדרו מהעבודה. עובדים שבחרו להעדר מהעבודה - מבלי שקיבלו אישור ליציאה לחופשה קודם לכן, יש לנכות יום זה מהשכר, ואין לנכות היעדרות מיתרת ימי החופשה, ודאי הוא שאין לשלם שכר בגין יום היעדרות." ג. ביום 11.12.2011 התקיימה ההפגנה והשביתה במגזר הערבי על פי החלטת ועדת המעקב. מדוחות הנוכחות שהציגו הצדדים ומטענותיהם בפנינו, עולה כי באותו היום עבדו עובדים בודדים בלבד מעובדי המשיבה (כ-14 עובדים סה"כ, מתוך 130 העובדים בבניין העירייה ומתוך כ-300 עובדים נוספים המועסקים במתקנים שמחוץ לבניין העירייה). מכאן עולה כי בפועל עיריית רהט שבתה, בהתאם להחלטת וועדת המעקב. ד. ביום 8.2.2012 פנה ב"כ המבקשת לראש העירייה בדרישה לתשלום שכר העובדים ליום השביתה (להלן: "הדרישה"). בעקבות הדרישה התקיים דיון בלשכת ראש העיר ביום 19.2.2012. בישיבה זו הכחיש ראש העיר כי נתן הוראה להשבתת העירייה. ה. ביום 20.2.2012 השיב ב"כ המשיבה לדרישה במכתב מטעמו. במכתב נאמר כי: "בישיבה הנ"ל (ישיבת ה-19.2.2012, הוספה שלי-ט.מ.) הכחיש ראש העיר בתוקף את הטענה הנ"ל והודיע שלא נתן כל הנחיה להשבית את העירייה ו/או לסגור את השערים לדלת מבנה העירייה..." במכתב נאמר עוד, כי: "... בכל מקרה הואיל וקיימת מחלוקת עובדתית באשר לנסיבות שבגללן נמנעו עובדים מלהגיע לעבודה ב-11.12.2012, מתבקש כל עובד אשר טוען כי נמנע ממנו מלהתייצב לעבודתו ולהטביע שעון נוכחות באותו היום, להגיש תצהיר מפרט..." המכתב מסתיים באמירה ולפיה: "לאחר קבלת תצהירים כמפורט לעיל, תוכל העירייה לבחון כל מקרה לגופו". ו. בעקבות התשובה על מכתב הדרישה הוגשה הבקשה נשוא הסכסוך. זאת מאחר ולטענת המבקשת סגירת שערי העירייה היא מעשה ב"מישור הקיבוצי" ובנסיבות הללו אין לדרוש מכל עובד בנפרד להגיש תצהיר המסביר את אי התייצבותו לעבודה ביום השביתה, ולהשאיר את ההחלטה אם לשלם לעובד שכר על יום ההיעדרות - למשיבה אשר לטענת המבקשת השביתה את מקום העבודה ביום השביתה. הטענות לעניין השבתת מקום העבודה ביום השביתה: 12. כאמור לעיל, ביום השביתה - 11.12.2012 - עבד מיעוט מבוטל מבין עובדי העירייה; ומכאן שבפועל שבתה העירייה ביום ההפגנה וההשבתה עליה הכריזה וועדת המעקב. אין בפנינו הוראה בכתב על השבתת הפעילות בעירייה ביום השביתה במסגרת החלטת ועדת המעקב הנ"ל ולחילופין - עדות ישירה על הוראה שכזו שניתנה בעל פה. לפיכך ההכרעה בשאלה אם שבתה העירייה בהתאם להנחיית ובהוראת ראש העיר תעשה על רקע מכלול העובדות: הדרך בה נהגה המשיבה בראשות ראש העיר המכהן באירועים קודמים בהם החליטה וועדת המעקב על השבתת פעילות, שאלת התוקף המחייב של החלטות וועדת המעקב על השבתת פעילות בעיני ראש העיר המכהן, האירועים של בוקר יום השביתה; וההתייחסות של מנגנון העירייה להיעדרותם של העובדים מעבודתם ביום השביתה. אירועי העבר: 13. וועדת המעקב העליונה של ערביי ארץ ישראל, שעל חבריה נמנה ראש העיר המכהן, החליטה בשני אירועים שקדמו לאירוע השביתה נשוא פסק דין זה, על השבתת העירייה. לעניין זה נשאל ראש העירייה והשיב: "ש. נכון בפעמים הקודמות שהייתה הפגנה בעניין של המסגד, בעניין של ההפגנה בירושלים של הרשויות, היה כזה דבר? ת. נגד האוצר על קיצוץ שכרם של עובדי הרשויות המקומיות. כן. ש. נכון שגם בהפגנות האלה בכרוזים (של וועדת המעקב, הוספה שלי-ט.מ.), אמרו שתהיה שביתה וגם הייתה שביתה. ת. הייתה שביתה". עמ' 10 לפרוטוקול מיום 18.12.2012, שורות 10-14. 14. להשלמת התמונה נוסיף, כי העד מטעם המשיבה, מר אבו האני, מנהל כוח האדם, אישר בחקירתו את דבריו של ראש העיר על השבתת העירייה בעקבות החלטת וועדת המעקב. מר אבו האני צירף, בעקבות החלטת בית הדין מיום 18.12.2012, הודעה לפיה באירוע ההשבתה עליה הכריזה וועדת המעקב בעקבות הריסת המסגד ברהט, נעדרו מהעבודה 253 עובדים (ראה: הודעה מיום 24.12.2012). 15. החלטות וועדת המעקב על השבתת הפעילות, פורסמו והועברו לידיעת העובדים, בכרוזים שפרסמה וועדת המעקב, אשר נתלו בבניין העירייה (ראה עדותו של מר אלגרינאוי בעמ' 7 לפרוטוקול מיום 18.12.2012 עמ' 7 שורה 7 "וועדת מעקב מוציאה את הכרוזים והם מופצים בבניין העירייה") וכך גם באירוע השביתה נשוא פסק הדין. כאן מבקשים אנו להפנות לפרוטוקול הישיבה מה-19.2.2012, לדבריו של ראש העיר: "פאיז אבו צהבאן: זה תמונת המצב, כב' החשב המלווה דני יש לציין שחולקו כרוזים שקוראים לשביתה, אך העירייה לא נתנה שום הנחיה להשבתה" עמ' 2 מב/7. 16. במאמר מוסגר נוסיף מיד - על רקע דבריו של ראש העיר בפרוטוקול הדיון בראשותו של הישיבה מיום 19.12.2012, אין לנו אלא להצביע בצער על חוסר האמת בעדותו בפנינו, במהלכה הוא נשאל והשיב: "יש כרוזים שתלויים שם, אם באותו יום היה תלוי כרוז של וועדת המעקב, אני לא יודע". עמ' 10 לפרוטוקול מיום 18.12.2012, שורה 3. 17. יוצא מכאן כי כל אימת שהכריזה וועדת המעקב על השבתת העירייה, בפועל עיריית רהט בראשות ראש העיר המכהן - הושבתה. 18. באירועי העבר קיבלו העובדים שכר על יום ההשבתה (ראה: מכתבו של ראש העיר למנהלת מדור השכר, המצורף כנספח מב/4 לבקשה, המתייחס לשיחה שקיים ראש העיר עם מנהל המנהל לשלטון המקומי, שבה "אישר (מר רוני פינצ'י, מנהל המנהל לשלטון מקומי, הוספה שלי-ט.מ.) לשלם לעובדים שכר עבור יום השביתה"); והם הרקע למכתבו של הממונה על המחוז, מר הלר, לראש העיר מיום 8.12.2011, המתריע בפני ראש העיר מראש, שלא לפגוע בעבודתם הסדירה של העובדים ומודיע כי אין לשלם שכר לעובד שייעדר ביום השביתה. התייחסות ראש העיר: 19. במכתב מאוגוסט 2010 זומן העובד אלהוזייל לשימוע בפני ראש העיר. במכתב השימוע בחתימת ראש העיר, נאמר: "בהתאם להחלטת וועדת המעקב לראשי הרשויות הערביות מיום 26/7/2010, הוחלט על יציאה להפגנה בתאריך 4/8/10 מול משרד רוה"מ בירושלים. הודעה על כך הודבקה מעל שעון הנוכחות. כמו כן בהודעה נכתב כי עובד שלא יגיע יקוזז יום זה משכרו. עיריית רהט, כמו כלל הרשויות הערביות בישראל, סובלות ממחסור בתקציבים ונלחמות על קיומן, עובד שלא מצא לנכון להגיע להפגנה חשובה זו ואף לא קיבל אישור על היעדרות מבעוד מועד, מפגין חוסר אכפתיות ולואליות למערכת. לאור זאת הנך נדרש להגיע לוועדת שימוע שתתקיים ביום חמישי... במשרד ראש העיר (הדגשות שלי-ט.מ.)". 20. מכתבו של ראש העיר מדבר בעד עצמו, והעובדה כי בפועל לא נערך שימוע לעובד המדובר בעקבות התערבות ארגון העובדים, אין בה כדי להפחית מהמעמד המחייב שיש להחלטות וועדת המעקב על ההשבתה בעיני ראש העיר - כמו גם מהחומרה בנקיטת צעדים משמעתיים נגד עובד שנמנע מלפעול בהתאם להנחיותיה. 21. נזכיר כאן כי בפועל ההיענות של עובדי העירייה, הן באירועי העבר בהם הכריזה וועדת המעקב על ההשבתה והן באירוע נשוא פסק הדין - הייתה מלאה. עובדה המלמדת כי עובדי המשיבה ראו בהחלטות וועדת המעקב - כהחלטות המחייבות אותם בשל התוקף שניתן להם על ידי ראש העיר המכהן. שהרי החלטת וועדת המעקב לכשעצמה, איננה מחייבת את עובדי העירייה. כך העיד מנהל כוח האדם ובעדותו ביטא את הדברים בלשון שאינה משמעת לשתי פנים: "ש. הטענה שלך שעיריית רהט הוציאה כרוז שאומר ביום הזה מושבתת העבודה בעירייה? ת. לא זוכר כרוז כזה. עובדי העירייה שובתים באם יש החלטה של העירייה, באם אין החלטה של העירייה לא שובתים וכל אחד עושה דין לעצמו" עמ' 15 לפרוטוקול מיום 18.12.2012 שורות 3-5. ובהמשך: "ש. אמרת שהחלטה של וועדת מעקב לא מספיקה כדי להשבית את העירייה. ת. אמרתי שעובדי העירייה שובתים רק אם יש החלטה של ראש העירייה והנהלת העירייה, וועדת המעקב לא מחייבת את העובדים (הדגשה שלי-ט.מ.)" עמ' 16 לפרוטוקול מיום 18.12.2012 שורות 18-20. הבוקר של יום השביתה: 22. "שעות העבודה השבועיות הרגילות הן 42.5 שעות שבועיות, עובד שאין לו קיצור יום עבודה, אמור להגיע בשעה 07:30 עד השעה 16:00, עם אופציה בבוקר של 10 דקות ללא ניכוי משכרו". עדותו של מר סלים אבו האני, מנהל כוח אדם, עמ' 11 לפרוטוקול מיום 18.12.2012, שורות 25-26. 23. ביום 11.12.2011, יום השביתה, התייצבו עובדי עיריית רהט המועסקים בבניין העירייה, בסמוך לשעה 07:30 ומצאו את שער החניון והכניסה לבניין העירייה, נעול; וכאן נפנה שוב לפרוטוקול הישיבה שהתקיימה בלשכת ראש העיר ב-19.12.2012, שנערך על ידי המשיבה והמצורף כמב/7: "סמי אלקרינאוי (יו"ר וועד העובדים, הוספה שלי-ט.מ.): בקשר לתאריך זה (ה-11.12.2011, הוספה שלי-ט.מ.), הגענו לעירייה, שיירה של עובדים, בשעה 07:29 כרגיל, מצאנו שער העירייה החשמלי מנוטרל והשער הקטן של הולכי הרגל היה נעול וגם שער החירום היה נעול וגם השער מכיוון בניין הגזברות היה נעול. התברר שחאלד (מנהל בניין העירייה, הוספה שלי-ט.מ.) היה בתוך העירייה ויש לו מתקן שליטה בשער החשמלי, שער הכניסה. ... דניאל גרון (החשב המלווה, הוספה שלי-ט.מ.) ... סלים אבו האני (מנהל כוח האדם, הוספה שלי-ט.מ.): חזרתי בשעה 08:00 כי בבוקר לא הצלחתי להיכנס, השער היה פתוח וכניסת העירייה הייתה פתוחה החתמתי כרטיס והמשכתי לעבוד". 24. בין העובדים שביקשו להיכנס לבניין העירייה ומצאו את המקום נעול, היה יו"ר וועד העובדים מר סמי אלקרינאוי אשר ביקש, כך על פי גרסתו, לברר מדוע הבניין נעול ונאמר לו מפי עוזר ראש העיר כי ראש העיר נתן הנחיה לסגור את השערים ואין עבודה (ראה: סעיף 9 לבקשה ועדותו של מר אלקרינאוי בפנינו שמספר על דיווח שהתקבל "ראש העיר נתן הנחיה לסגור את השערים ואין עבודה..." עמ' 5 לפרוטוקול מיום 18.12.2012, שורה 7). 25. על רקע זה - השער הנעול וההבנה של הנוכחים כי ראש העיר נתן הוראה להשבתת העירייה - חזרו העובדים על עקבותיהם והועברה הודעה לעובדים שלא התייצבו, כי "אין עבודה יש שביתה" (ראה עדותו של מר סלים אבו האני, עמ' 12 לפרוטוקול מיום 18.12.2012, המספר כי: "אני הגעתי בשעה 07:30 לשער החנייה, שם ראיתי בערך בין 6 ל-8 רכבים, ביניהם היה יו"ר וועד העובדים עם מצלמה ביד, וכל רכב שמגיע הוא מצלם אותו ואומר 'שביתה אין עבודה' זה מה שהוא אמר. אני לא פתחתי, השער היה נעול"). 26. מי שאמור לטפל בתקלה בשער הכניסה - הוא מנהל בניין העירייה, מר חאלד אלעוברה. בעדותו בפנינו טען מר אלעוברה כי הוא לא יודע היום, בדיעבד, ולא ידע בזמן אמת על תקלה בשער הכניסה ביום השביתה. על פי עדותו, הוא לא קיבל הודעה על תקלה שכזו ביום השביתה, והוא עצמו לא מודע על תקלה שכזו, מאחר והיה באותה השעה (שעת ההתייצבות לעבודה 07:30) בסידורים מחוץ לעירייה. לא כאן המקום להתעכב על מידת האמת של עדות זו. עם זאת, די לומר כי האירוע ביום השביתה בו מצאו העובדים את שער הכניסה נעול, איננו אירוע של תקלה, שהרי אף לא עובד אחד דיווח על תקלה ומי שאמור לתקן את התקלה לגרסתו, לא בא לתקנה - כך גם לא שמענו על אירוע קודם של תקלה בשער של בניין העירייה, אשר הביא בסופו של יום להשבתת העירייה, על אף ותקלות בשער הן עניין שכיח (ראה: עדותו של ראש העיר עמ' 9 לפרוטוקול מיום 18.12.2012 שם נשאל האחרון והשיב: "יש לפעמים תקלה והדלת ננעלת לבד, אני לפעמים נשאר בחוץ עד שאני מתקשר לטכנאי. יש לנו בעיה עם השער ביום שלישי וביום חמישי..."). מנקודת המבט של המנגנון: 27. נוהל העבודה התקין מחייב עובד המבקש להיעדר, לבקש אישור מראש על ההיעדרות. ככל שהדבר לא ניתן, לדווח על ההיעדרות בדיעבד (ראה: עדותו של מר סלים אבו האני, מנהל כוח האדם, עמ' 11 לפרוטוקול מיום 18.12.2012 שורה 30 עד עמ' 12 שורה 2). 28. נוהל עבודה תקין דורש קיום בירור לעובד שנעדר מעבודתו, מבלי שביקש וקיבל אישור להיעדרות בין מראש ובין בדיעבד. 29. במקרה שלפנינו, באירוע נשוא פסק הדין העובדים שנעדרו מעבודתם בפועל, לא הגישו בקשה להיעדר (ראה: עדותו של מר סלים אבו האני עמ' 14 לפרוטוקול מיום 18.12.2012, שורות 7-9שם נשאל העד והשיב: "ש. לא היו טפסי בקשה כאלה ליום חופשה, ליום הזה של השביתה. ת. נכון."). על אף האמור לא נערך כל בירור עם העובדים שלא התייצבו לעבודה מבלי לבקש אישור על כך בדיעבד (ראה: עדותו של מר אבו האני בעמ' 14 לפרוטוקול מיום 18.12.2012שורות 7-9). 30. כך גם סיפר מר אבו האני בעדותו כי על אף ושמע את ראש הוועד שאומר כי 'אין עבודה יש שביתה', הוא לא ביקש לברר את הטענה. גם כאן נביא את עדותו גופה. "ש. אתה הרי לא אחד העובדים, אתה מנהל כוח אדם. ראית הודעה על סכסוך עבודה, הודעה על שביתה או השבתה? ת. אני לא אמרתי שסמי (יו"ר וועד העובדים, הוספה שלי-ט.מ.) השבית. אני לא ראיתי מודעה של העירייה ולא של אף גוף שהעירייה צריכה להיות מושבתת. לא ראיתי ולא שמעתי, בשבילי לא קיימת השביתה. ש. לא יצאת מהאוטו ואמרת לסמי מה קורה, מה אתה מבלבל את המוח, אין שביתה היום? ת. לא יצאתי מהאוטו. ... ש. לא ביררת עם אף אחד מהעובדים שלא הגיעו, למה הם לא הגיעו? ת. אני לא ביררתי. ש. התקשרת לראש העיר ואמרת לו שיש שביתה? ת. לא. ש. אתה מנהל כוח אדם. ת. אני לא התקשרתי. ש. אתה מנהל כוח אדם, מנהל כוח אדם מגיע לעירייה רואה שער סגור ורואה אנשים ששומעים שיש שביתה, הוא לא יודע מזה, אתה לא חושב שצריך לעדכן מישהו בעירייה? ת. יש אחרים שמעדכנים, יש אב בית, אני לא יצרתי שום קשר עם ראש העיר בעניין הזה" עמ' 12 שורה 31 עד עמ' 13 שורה 18. 31. עדות זו של מנהל כוח האדם המתארת את שוויון הנפש בו התקבלה ההודעה על "השביתה" ביום 11.12.2011, כמו גם העובדה שלא נעשה כל ניסיון לברר את סיבת היעדרותם של העובדים ביום השביתה - מתיישבת יפה עם הגרסה של המבקשת לפיה הושבתה העירייה בהנחיית מכוון ומכאן שאין על מה להתפלא ואין מה לברר. לסיכומה של מחלוקת זו: 32. כאמור לעיל, שער החניון הנעול בכניסה לבניין העירייה בשעת ההתייצבות לעבודה, לא היה אירוע של תקלה. העובדה כי כניסתם של העובדים נמנעה ביום עליו הכריזה וועדת המעקב כיום של השבתה, העובדה כי באירועים קודמים בהם הכריזה וועדת המעקב על השבתה, הושבתה העירייה, העובדה כי ראש העיר המכהן נתן תוקף מחייב לאותן החלטות של וועדת המעקב על השבתה ושוויון הנפש של המנגנון, נוכח ההיעדרות המלאה של העובדים ביום ההשבתה - כל אלה בנפרד מחייבים את המסקנה ולפיה השביתה המשיבה את העבודה ביום 11.12.2011, בהתאם להנחיות וועדת המעקב; קל וחומר במצטבר. העובדה כי רק לאחר שהתברר שהעובדים אינם בעבודה, "נפתח השער" - איננה משנה עובדה זו. 33. בשולי הדיון במחלוקת זו, נוסיף כי אין אנו רואים מקום להיכנס ולדקדק בסתירות בעדויותיהם של העדים מטעם המשיבה (ראה: פרוטוקול הדיון בעירייה של הישיבה מיום 19.2.2011,המתאר פניה של החשב המלווה למנהל כוח האדם כדלקמן: "ש. האם ניסית לפתוח את השער בשלט שאתה מחזיק? ת. כן ולא הצלחתי". ולשאלה ולתשובה של העד בפנינו: "ש. יש לך שלט של השער לעירייה? ת. יש לי שלט. ש. ובאותו יום השלט לא עבד? ת. אני לא השתמשתי לא בשלט ולא בשער..."פרוטוקול מיום 18.12.2012 עמ' 12 שורות 17-20. ראה גם ההתייחסות בסתירה בעדותו של ראש העיר לעניין פרסומם של כרוזים של וועדת המעקב בבניין העירייה, אליה התייחסנו לעיל; כמו גם את הסתירה בין דבריו של ראש העיר בדיון לפנינו, לפיה יש למר אלעוברה אפשרות לשלוט על שער הכניסה לחניון ממשרדו (עדותו של ראש העיר בעמ' 8 לפרוטוקול מיום 18.12.2012 שורות 31-32, דברים שהוכחשו על ידי מר אלעוברה, עמ' 20 לפרוטוקול מיום 6.1.2013 שורות 18-20). כך גם אין מקום רואים מקום להתעכב על הימנעותה של המשיבה להביא עדים שיש בהם כדי להזים את טענות המבקשת (העד אבו סויס, עוזר ראש העיר). עובדה שאף היא פועלת נגד קבלת גרסתה. די לומר כי מכלול העובדות מחייבות את קבלת טענת המבקשת, לפיה הושבתה העירייה בהוראת מכוון ביום 11.12.2012 ועדויותיהם של עדי המשיבה בפנינו, הותירו רושם עגום של חוסר מהימנות ואמינות. ההתנהלות נוכח דרישת המבקשת לתשלום שכר לעובד על יום ההשבתה: 34. בעובדות בהן פתחנו את הדיון בפרק זה - פרק בירור העובדות - ציינו כי ביום 8.2.2012 פנתה המבקשת בדרישה לראש העיר לשלם לעובדים שכר על יום ההשבתה; ודרישה זו נדחתה בטענה לפיה פעילות העירייה ביום 11.12.2011 לא הושבתה על ידי המשיבה. על הטענה האמורה חזרה המשיבה לאורך ההליך נשוא פסק דין זה. 35. כמפורט בהרחבה לעיל, העובדות מלמדות כי המשיבה השביתה את הפעילות בעירייה ביום 11.12.2011; ומכאן נובע כי טענת ההגנה של המשיבה לדרישת השכר של המבקשת, טענה עליה חזרה לאורך הליך זה, המתנערת מאחריותה להשבתת הפעילות על ידה ביום 11.12.2011, בהתאם להחלטות וועדת המעקב - היא טענת בדים. 36. מעביד המעלה ביודעין טענות שאינן אמת בתשובה לדרישת שכר של ארגון העובדים, פועל בחוסר תום לב קיצוני והדברים מכוונים לדרך התנהלות המשיבה בהליך זה. 37. באמור לעיל הסתיים הדיון בפרק העובדתי של פסק הדין, ומכאן נפנה לסוגיית הסעדים. הסעד: 38. עובד המעמיד עצמו לרשות העבודה, זכאי לשכר. אשר על כן, במציאות המתוארת, מציאות שבה השביתה המשיבה את פעילות העירייה, זכאים העובדים לשכר משעבודתם בפועל נמנעה בעקבות השבתת המשיבה את הפעילות בעירייה. 39. אין בידינו לקבל את טענת המשיבה לפיה הזכות לשכר על יום ההשבתה מוגבלת לקבוצת העובדים שמקום עבודתם הרגיל הוא בניין העירייה. לעניין זה יש לציין, כי חסימת הכניסה לחניון בניין העירייה הוא רק ביטוי למדיניות של העומדים בראשות המשיבה, שבאה לאכוף את השבתת הפעילות ביום 11.12.2011, בהתאם להנחיות וועדת המעקב; ומכאן שכלל העובדים שעבודתם בעירייה הושבתה, קבוצת העובדים הכוללת קרוב ל-300 עובדים, המועסקים בבניין העירייה ומחוץ לבניין העירייה (למעט עובדים המועסקים במוסדות החינוך), זכאים לשכר כפי שאכן שילמה המשיבה לעובדיה באירועי העבר. 40. חוק הגנת השכר תשי"ח-1958 (להלן: "החוק") קובע את מועד תשלום השכר לעובד וקובע עוד, כי שכר שלא שולם עד ליום הקובע (היום התשיעי לאחר המועד לתשלום שכר העבודה), ייחשב כשכר מולן. סעיף 17 לחוק קובע כי לשכר המולן יתווספו פיצויי הלנת שכר אותם רשאי בית הדין להפחית בתנאים שקבע המחוקק - אם מצא כי השכר המולן לא שולם במועדו בשל טעות כנה, או בגלל סיבה שלמעביד לא הייתה שליטה עליה או בשל חילוקי דעות בדבר עצם החוב שיש בהם ממש. 41. בענייננו, היה על המשיבה לשלם שכר על יום ההשבתה במשכורת חודש דצמבר 2011; ומשלא שולם השכר האמור עד היום - השכר נשוא פסק דין זה הוא שכר מולן בעיני החוק ואליו מתווספים פיצויי הלנת שכר. בנסיבות המתוארות לעיל בה נדחתה דרישת השכר של המבקשת בטענת שווא, בהתנהלות הנגועה בחוסר תום לב קיצוני, לא מתקיימים התנאים בהם רשאי בית הדין להפחית את פיצויי הלנת השכר לעובדים. 42. מכאן כי הבקשה מתקבלת באופן שנקבע כי על המשיבה לשלם שכר לעובדים שלא התייצבו לעבודתם ביום 11.12.2011, למעט עובדים שמקום עבודתם במוסדות החינוך, בצירוף פיצויי הלנת שכר וזאת במשכורת חודש פברואר הקרוב (לא יאוחר מיום 1.3.2013). לא בשולי הדברים: 43. לא ניתן להמעיט מהחומרה שיש לייחס לדרך הפעולה שאימצה המשיבה בהליך זה. דרך פעולה שבחרה להתכחש לעובדות ולהעלות טענות הגנה המבוססות על מצגי שווא; וזאת הן במישור היחסים שבין המשיבה לעובדיה ולארגון העובדים, הן במישור היחסים שבין המשיבה כרשות מנהלית לרשויות מנהל אחיות (הממונה על המחוז במשרד הפנים), והן במישור היחסים שבין המשיבה לרשות השיפוטית. לטעמנו התנהלות זו חמורה שבעתיים, מקום שהיא באה מצד רשות ציבורית והיא צריכה התייחסות של גורמי המנהל השונים ובפרט של גורמי המנהל האמונים על הייעוץ המשפטי, שהרי רשות ציבורית איננה אחוזתו הפרטית של העומד בראש הרשות; ותפקידו של הייעוץ המשפטי ברשות ציבורית איננה לשקף את עמדת העומד בראש הרשות, אלא לתת ביטוי לאינטרס הציבורי הרחב וזה מצדו דורש את הייעוץ המשפטי ברשות הציבורית להיצמד לתמונה העובדתית המלאה. סוף דבר: 44. סוף דבר הבקשה מתקבלת, כאמור בסעיף 42 לפסק דין זה; כנהוג בהליכים קיבוציים, אין צו להוצאות. משכורתשביתה