דוגמא להחלטה בנושא תקיפה על ידי שניים: בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו, על רקע כתב אישום המייחס לו תקיפה על ידי שניים או יותר הגורמת חבלה של ממש. על פי המתואר בכתב האישום, ביום 23.10.12, בהיותו בבית המעצר במשטרת דימונה בגין חשד למעורבות בתיק אחר, תקף המשיב יחד עם אחר את המתלונן על ידי כך שבעט בו בראשו בעוד האחר מכה אותו במכות אגרוף בגופו. בגין כך, נגרמה למתלונן חבלה המתבטאת בחתך במצח מימין. במהלך הדיון שנערך בפני ביום 7.11.12, חלק ב"כ המשיב על קיומן של ראיות לכאורה ולמצער טען כי קיימת בהן חולשה ממשית. המשיב מכחיש לחלוטין את מעורבותו באותו מעשה אלימות, כאשר לדבריו המתלונן נחבל במקלחת. במובן זה מדובר בעדות מול עדות. במצב דברים זה, כאשר המשיב טוען כי הפציעה הינה פרי נפילה במקלחת, ואילו המתלונן טוען כי הדבר נעשה אגב הטחת ראשו בסורגים, כל שניתן היה לעשות הוא לאתר את מקום המצאות הדם, ובכך לאשש ולהפריך את מי מגרסאות המעורבים. יש לראות בכך מחדל חקירה, אשר יש בו להשפיע על שאלת השחרור. עוד ציין, כי לא ניתן לשלול כי טענת המתלונן בדבר הכאתו נועדה אך להוציאו מתוך התא, כפי שניסה לעשות כן עובר לביצוע המעשים המיוחסים למשיבים. מעבר לכך, מדובר במשיב צעיר, ללא עבר פלילי. גם אם קיים בענינו תיק מב"ד, הרי שבית משפט המחוזי חיווה דעתו שהראיות קלושות, ומשכך אין כלל לקחתו בחשבון. המסוכנות, אם בכלל, אינה קונקרטית, ובוודאי שאינה מתקיימת אל מחוץ לכתלי בית המעצר. המשיב הינו חייל בצה"ל אשר קיבל חוות דעת חיוביות ממפקדו, אשר מוכן אף לפקח עליו אצלו בבסיס. לאור כל האמור לעיל, ביקש ב"כ המשיב להורות על שחרורו ללא תנאים, למצער שחרורו חזרה אל הצבא תוך ריתוקו לבסיס ושלילת חופשות, ולחילופין, בתנאי מעצר בית בבית אמו. מפקדו של המשיב התייצב בפני בית המשפט ועתר להורות על שחרורו לבסיס ובפיקוחו, וכך גם אמו של המשיב התייצבה וביקשה לפקח עליו בתנאי מעצר בית. מנגד, ב"כ המבקשת סבור כי מדובר בתיק שיש בו די ראיות לכאורה, המבוססות בעיקרן על עדות המתלונן. גרסת המשיבים לפיה המתלונן נפל במקלחת הושמעה על ידי העצורים האחרים במקום אשר עודדו את המשיב והאחר לתקוף אותו. לאור זאת יש לבחון בזהירות את עדויותיהם. אשר למסוכנות הנשקפת מן המשיב, מדובר במעשה אלימות אשר מבוצע על רקע חשד בדבר מעורבותו של המתלונן בעבירות מין. שילוב תיק זה יחד עם התיק המחוזי, יש בו כדי ללמד מסוכנות הנשקפת מן המשיב המחייבת הותרתו במעצר. לחילופין, כל חלופה בענינו מן הראוי שתהיה מיטבית ומן המעלה הראשונה. לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים, ועברתי על חומר החקירה שהובא בפני, מצאתי קיומן של ראיות לכאורה למיוחס למשיב. המדובר בראיות המבוססות בעיקרן על עדויותיו השונות של המתלונן, מיום 23.10.12 ו- 25.10.12. בשתי הודעות אלו המתלונן מפרט את אופן תקיפתו על ידי המשיב והאחר. לא מצאתי בעדויות אלו סתירות ו/או פריכות מהותיות, אשר יש לייחס להן משקל בשלב המעצר. המתלונן מוסר אף מיד בסמוך לאחר שיצא מן התא כי המשיבים היכו אותו, תוך שהטיח בפניהם שיתביישו על מעשיהם. בעניין זה, גם אם לכאורה מדובר בעדות מול עדות זו, כאשר קיימות עדויות קוטביות של המשיב והאחר, אין בכך כדי לשלול קיומן של ראיות לכאורה. אין לי אלא להפנות להלכה הבסיסית כפי שנקבעה בהלכת זדה ובשורה ארוכה של פסקי דין מאוחרים, כך ראה בין היתר בש"פ 92/12 פלוני נ' מדינת ישראל: "לפנינו מקרה מובהק של גרסה מול גרסה, וברמת ראיות לכאורה. אין פגם בעמדת בית המשפט קמא, כי השתלשלות האירועים, ובכללם תחילת הדברים בתלונה בגין איומים שהתפתחה לתלונה בגין מעשה האינוס - הגיונית. התמיהות שהעלה העורר, טענותיו כי המניע לתלונה הכוזבת היה חשד לבגידה, וטענתו באשר לסדר התלונות, אינן כאלה המאיינות את הראיות לכאורה, וכמובן ייחקרו עליהן הצדדים ככל שינוהל משפט הוכחות. אין זה המועד לבחינת מהימנות..." וראה עוד - בש"פ 3742/08 דיאב עובייד נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופטת חיות); ראו גם בש"פ 8620/05 היזמי נ' מדינת ישראל (לא פורסם; בש"פ 7547/06 ע' אבו ק' נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 1131/06 אברהם חשימה נ' מדינת ישראל. כך גם, לא מצאתי את העדר בדיקת מיקום סימני הדם של המתלונן ככל שהיו כאלו, כמחדל חקירתי אשר יש בו כבר בשלב המעצר כדי להצביע על כרסום. טענות אלו ונפקותן בדבר הפגיעה ביכולתו של המשיב להתגונן דינן להתברר במסגרת התיק העיקרי, ולא בהליכי המעצר, וראה בין היתר בש"פ 2323/12 שמלוילי נ' מדינת ישראל, בש"פ 4211/09 עליה נ' מדינת ישראל, בש"פ 4329/12 מוחמד עימם נ' מדינת ישראל. לציין כי על המתלונן, כפי שעולה מדיסק הצילומים שמצוי בתיק, נמצאו סימני חבלה במצח ובפנים, וכן סימני אדמומיות בגב, דבר אשר שאינו עולה בקנה אחד עם נפילה במקלחת. אסיים דברי ואציין כי תהייה מסוימת עולה מכך שגם בשעה שהמתלונן הוכה, לכאורה, זה בחר לצעוק שנפל במקלחת ולא פשוט ציין כי מוכה על ידי המשיבים, או לחילופין, להימנע מציון העובדה שנפל במקלחת ורק לקרוא לשוטרים. לאור האמור לעיל, הנני לקבוע קיומן של ראיות לכאורה. אשר לעילת המעצר, נדמה כי זו מתקיימת נוכח השימוש באלימות בצוותא חדא כלפי המתלונן ופציעתו כפי שעולה מחומר החקירה בתיק. משקבעתי קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, נשאלת שאלת אפשרות שחרורו של המשיב לחלופה, וזאת בשים לב למאפייניו, העבירות המיוחסות לו וטיב החלופה המוצעת. התשובה לכך הינה חיובית. ראשית, אקדים ואציין, ביחס לסוגיה הנוגעת לתיק האחר בעניינו של המשיב, כי באופן עקרוני, ניתן להתייחס לתיק מב"ד אשר תלוי ועומד נגד המשיב, בהתאם לקריטריונים שנקבעו בפסיקה. יחד עם זאת, בשעה שהראיות בתיק האחר נבחנו ועברו תחת ביקורתו השיפוטית של בית משפט המחוזי, אשר מצא כי המדובר בראיות קלושות ביותר, הרי שלענייננו לא ניתן לקחת במכלול השיקולים ביחס לתיק שבפנינו, שכן אין בית משפט זה יושב כערכאת ערר על החלטת כב' השופט חזק. נמצא, אם כן, כי מדובר במשיב צעיר, ללא עבר פלילי, כאשר זו הסתבכותו הלכאורית הראשונה שלגביה נמצאו ראיות לכאורה. המדובר במשיב אשר שירת כחייל בצבא עובר למעצרו, וכפי שעולה מחומר החקירה וכן ממפקדו, פעל לשביעות רצון כל הסובבים אותו. המסוכנות הנשקפת מן המשיב הינה מסוכנות קונקרטית כלפי המתלונן אשר בוצעה לכאורה ב"סיטואציה ייחודית". הוצגו בפניי מספר חלופות. נדמה כי מבין שתי החלופות שהוצגו בפניי ברי כי החלופה אשר תוכל ליתן מענה טיפולי טוב יותר למשיב, הינה במסגרת הצבאית, אשר שם המשיב יהיה תחת כללים נוקשים, יהיה פעיל ופרודקטיבי, חלף הימצאותו במעצר בית מלא. הקושי הנובע ביחס לחלופה זו נובע מכך שגם אם מפקדו הישיר של המשיב יתייצב בפניי ויתחייב לפקח עליו וגם אם המשיב ומפקדו מסכימים כי המשיב ירותק לבסיס, הרי יש לקבל עמדה רשמית מטעם הצבא בדרך המקובלת. על מפקדי המשיב לדעת את המיוחס למשיב, לקרוא את החלטת בית משפט ובאמצעות תסקיר שירות מבחן לבחון את שילובו המחודש בצבא. נשאלת אפוא השאלה, האם יש להותיר את המשיב במעצר עד אשר תתקבל חוות דעת שכזו, או לחילופין, להורות על שחרורו לחלופת מעצר זמנית. לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים, תוך שאני מודע שאמו של המשיב אינה החלופה המיטבית, מצאתי כי בנסיבת המתוארות יש להורות על שחרורו לחלופה הזמנית בתנאים מכבידים עליהם אורה, תוך קבלת תסקיר מעצר אשר ייבחן את המשך שילובו בצבא. בהקשר האמור לעיל, לקחתי בחשבון את המשמעות של המשך הותרתו של המשיב בפרק זמן של מספר שבועות במעצר והתחברותו לאוכלוסייה שולית, על כל המשתמע מכך. להשלמת התמונה אציין כי החלופה לעולם נבחנת אל מול כתב האישום והמסוכנות הנשקפת מן המשיב ובעניינו של המשיב זה מצאתי את האם ככזו שיכולה לשמש חלופה זמנית וזאת בהצטרף לכך שכיום החלופה מעובה, באופן משמעותי, בהצטרפות אביו, אשר מצוי בקשר טוב עם המשיב ומעוניין לסייע כל שהדבר יידרש, עד אשר יתקבל תסקיר. לאור האמור לעיל, הנני מורה על שחרורו של המשיב בתנאים הבאים: א. מעצר בית מלא בכתובת: קציעות 80/1 דימונה. ב. המשיב יהיה בפיקוח מלא ותמידי לסירוגין של הערבים ג. הפקדה כספית על סך 1,500 ₪. ד. ערבות עצמית וערבות צד ג', של כל אחד מהערבים, בגובה 6,000 ₪. נדחה לקבלת תסקיר ליום 28.11.12 שעה 12:00. עותק החלטה זו יועבר לידי שירות המבחן אשר יגיש תסקיר עד למועד הנדחה ובו התייחסות לגבי שילובו של המשיב חזרה בשירות הצבאי. משפט פליליאלימותתקיפה