מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תביעת פיצויים על ניסיון לבצע תרגיל עוקץ: בפניי ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בחיפה (כב' השופט רמזי חדיד) מיום 27/09/11 בע"ר 6694-05-11 (להלן: פסק הדין או פסק הדין בערעור). העובדות הצריכות לענייננו: 1. ביום 05/8/09 הגישה המשיבה, חברה צרפתית, תביעה כספית כנגד המערערים על סך 289,144 ₪, בטענה כי היו מעורבים ב"תרגיל עוקץ", במסגרתו היה נסיון להוציא ממנה במרמה שני נגררים (להלן: הנגררים) אשר נשלחו לישראל על ידי אדם בשם דוד ג'ירו (להלן: ג'ירו) באמצעות חברה צרפתית שרכש בשם "GP ELECTRONIQUE". נטען כי ג'ירו חכר את הנגררים מהמשיבה, חדל לשלם את דמי החכירה, ושלח את הנגררים למערערת 2 (להלן: החברה) ולמערער 1 (להלן: המערער) בישראל. המשיבה, לה נודע הדבר, פעלה להשיבם לחזקתה בצרפת, ואולם מהלך זה גרם לה לטענתה הוצאות, אובדן רווחים ונזקים נוספים. בכתב התביעה טענה המשיבה כי החברה הייתה שותפה לתרגיל העוקץ, וכי ידיעתה אודות העוקץ הייתה מלאה, בהיות ג'ירו מנהלה ובעל המניות בה במועד הרלוונטי. המשיבה טענה בין היתר כי החברה לא רכשה את הנגררים ולא שילמה לאיש את ערכם הריאלי. כן נטען כי המערער היה שותף לעוקץ, ולחלופין כי ידע כי לא שולמה התמורה המלאה בעד הסחורה. המשיבה יחסה למערערים התרשלות ו/או ביצוע עוולות גזל ו/או הפרת חובות חקוקות כלפיה במעשיהם ו/או במחדליהם. 2. א. כתב התביעה הומצא לחברה ביום 9/8/09 בכתובתו של בא כוחה הרשום כמענה, ולמערער ביום 11/12/09, לאחר שעו"ד איתי גלסברג ממשרד ב"כ המשיבה שוחח עמו והודיע לו על הגשת כתב התביעה נגדו. המערערים לא הגישו כתב הגנה. ב. ביום 20/1/10 נתן כב' הרשם ניר זיתוני (להלן: הרשם) פסק דין נגד המערערים בהעדר הגנה (להלן: פסק הדין הראשון). פסק הדין הראשון הומצא לידי המערערים ביום 22/6/10, וביום 21/10/10 הגישה המשיבה את פסק הדין לביצוע. ג. המערערים הגישו בקשה לביטול פסק הדין הראשון רק ביום 25/1/11, זאת ללא בקשה להארכת מועד להגשתה, וללא תצהיר תומך לה, אלא בצירוף תצהיר על דרך ההפניה. הרשם נתן החלטה לפיה לא ידון בבקשה ללא תצהיר תומך, ובהיות המערערים בלתי מיוצגים, הסביר במפורש כי על הבקשה להיתמך בתצהיר מפורט ולהתייחס גם לאישורי המסירה הקיימים בתיק. המערערים הגישו שתי בקשות נוספות, הרשם חזר על החלטתו, ובסופו של דבר הוגש תצהיר חלקי בתמיכה להן. ד. ביום 10/4/11 התקיים דיון בבקשה לביטול פסק הדין הראשון, לאחר שנתקבלו תגובת המשיבה ותשובת המערערים. לאחר סיום הדיון, ניתנה החלטתו של הרשם, במסגרתה קבע כי אישורי המסירה מלמדים שכתבי בי הדין נמסרו למערערים ופסק הדין הראשון ניתן כדין, אך יבוטל מכח שיקול דעתו של בית המשפט, בכפוף להפקדת סך של 5,000 ₪ על ידי המערערים. (להלן: ההחלטה). 4. א. המשיבה ערערה על החלטתו של כב' הרשם זיתוני ביום 3/5/11, והדיון בערעור נקבע ליום 27/9/11 בפני כב' השופט רמזי חדיד בע"ר 6694-05-11 (להלן: תיק הערעור). במקביל, נקבע גם דיון מקדמי בתביעה ליום 5/12/11 בת"א 4542-08-09, גם הוא בפני כב' השופט חדיד. (להלן: השופט קמא). ב. אין חולק כי המערערים היו מודעים להגשת הערעור ואף למועד שנקבע לדיון בערעור, על אף שאישורי המסירה חזרו בציון "לא ידוע". ביום 5/5/11 הגישו המערערים באמצעות המערער בקשה בפני הרשם ל"פנים משורת הדין" לעיון מחדש בהחלטתו, ולהורות על ביטולה של ההפקדה בסך 5,000 ₪ כתנאי לביטול פסק הדין, עקב מצבו הקשה הנטען של המערער. בבקשה זו, שהוגשה אף היא ללא תצהיר בה ציינו כי "מתברר שהמשיבים החליטו לערער על פסק הדין בפני כבוד השופט רמזי חדיד ובקשתם התקבלה ודיון הערעור נקבע 27/9/11 בתיק ע"ר מס' 6694-05-11". (מוצג ד' לעיקרי הטיעון של המשיבה). משנדחתה בקשתם, הופקד הסך שנקבע על ידי המערערים. המערערים הגישו בקשה נוספת בפני הרשם להבהרה לענין חובתם להגיש כתב ההגנה, לאחר שהוגש ערעור על החלטתו ואף נקבע מועד לשמיעתו, בציינם כי "נקבע דיון בפני כב' השופט רמזי חדיד ליום 27/9/11" (החלטה בבקשה זו ניתנה ביום 17/7/11). (מוצג ה'). רק לאחר שניתנה החלטה נוספת בבקשה זו הוגש כתב הגנה על ידם. ביום 22/9/11 הגישה המשיבה בקשה להארכת מועד להגשת תיק מוצגים ועיקרי טיעון, בצירוף תיק המוצגים ועיקרי הטיעון עצמם. בבקשה צוין במפורש "קבוע לדיון ליום 27/09/11" (מוצג ו'). המסמכים נשלחו למערערים בדואר אלקטרוני, והם אישרו קבלתם ביום 25/9/11, במכתב קצר בו כתב המערער לעו"ד גלסברג: "בס"ד עוד גלסברג שלום רב אני מאשר קבלת המייל ומאחל לכם שנה טובה ומבורכת" (נספח ז'). 5. פסק הדין בערעור המערערים לא הגישו עיקרי טיעון ולא התייצבו לדיון בערעור. בית המשפט קמא המתין למערערים כחמישים וחמש דקות, וקיים את הדיון בהעדרם. בדיון טענה המשיבה בין השאר כי הסך של 5,000 ₪ כתנאי לביטולו של פסק הדין הינו נמוך ביותר ביחס לסכום התביעה, ונקבע על יסוד טענה בלתי נכונה של המערער, לפיה הנו סובל מחסרון כיס, זאת שעה שהתגורר במרינה בהרצליה תמורת שכר דירה של 11,000 ₪, ולאחר מכן בוילה ברעננה. המערערים לא היו מיוצגים בהליך זה, אך באותו זמן היו מיוצגים בהליך אחר בו היו תובעים, ושם זכו בתביעה בהיקף של 200 אלף יורו. כן טענה שהבקשה לביטול פסק דין הוגשה כששה חודשים לאחר המועד, ללא כל בקשה להארכת מועד, ואין מקום לקבלה. לחלופין נטען כי אין כל הצדקה לבטל את פסק הדין נגד החברה, אשר לא העלתה כל טענת הגנה נגד התביעה. משלא הגישו עיקרי טיעון ולא התייצבו, על אף שהוכח כי היו מודעים למועד הדיון, נתקבל הערעור, החלטת הרשם מיום 10/4/11, המבטלת את פסק הדין הראשון שניתן על ידו בהעדר הגנה בוטלה, פסק הדין נותר על כנו, והמערערים חויבו בהוצאות. מטבע הדברים, בוטל גם הדיון המקדמי שנקבע ליום 5/12/11 בת"א 4542-08-09. 6. הבקשה לביטול פסק דין בערעור א. ביום 24/10/11 הגישו המערערים בקשה לביטול פסק הדין בערעור. לבקשה לא צורף תצהיר, וכל שנטען בה הוא כי פסק הדין ניתן בטעות, וכי המערערים לא הופיעו לדיון ביום 27/9/11 מכיוון שנקבע דיון בתיק ליום 5/12/11. ב. המשיבה ביקשה לדחות את הבקשה, הן בגין העדרו של תצהיר והן לגופה, בטענה להעדר סיבה מוצדקת למחדלם של המערערים וכן להעדר סיכויים להצלחתם בהליך הערעור בפני השופט קמא, מהנימוקים דלקמן (חלקם זהים לטיעונים קודמים): הבקשה לביטול פסק הדין הראשון הוגשה באיחור רב, ללא בקשה להארכת מועד ומבלי שניתנו טעמים מיוחדים המצדיקים קבלתה, משחלפו למעלה מ-6 חודשים מיום המצאתו של פסק הדין למערערים, מעבר למועד הקבוע בדין; בבקשה עצמה לא הועלו טענות המצדיקות קבלתה; למערער טענות הגנה דחוקות ואין בפיו טענה המצדיקה את ביטול פסק הדין, ואילו לחברה אין כל טענת הגנה כנגד התביעה, והיא למעשה שותפה פעילה לתרגיל העוקץ שבוצע כנגד המשיבה; עוד נטען כי שני המערערים פועלים בחוסר תום לב ומערימים קשיים מכוונים לגביית החוב. ג. בתשובתם לתגובת המשיבה חזרו המערערים על עיקר טענתם כי בשל קבלת ההזמנה לדיון ליום 05/12/11 לא התייצבו לדיון ביום 27/9/11, והעלו שלל טענות דיוניות נגד המשיבה ביחס לתביעה עצמה. לתשובה זו צורף תצהיר קצר של המערער, לפיו "כל האמור בכתב התגובה לכתב הערעור הנ"ל הינו בידיעתי האישית". 7. ההחלטה לדחיית הבקשה לביטול פסק הדין בערעור ביום 18/1/12 דחה כב' הש' חדיד את הבקשה לביטול פסק הדין בערעור מהנימוקים הבאים: א. בהעדר מחלוקת כי המערערים הוזמנו לדיון בערעור, מדובר בביטול פסק דין על פי שיקול דעת בית המשפט, ולא מחובת הצדק. הוא בחן את השאלות הרלוונטיות לענין, דהיינו מה סיבת המחדל אשר בעטיו ניתן פסק הדין בערעור, ומהם סיכויי המערערים לזכות בערעור באם תתקבל בקשתם והערעור ישמע לגופו. ב. השופט קמא קבע כי אין לקבל את הבקשה הלקונית לביטול פסק הדין, הכוללת טיעון קצר בלבד לעניין סיבת אי התייצבותם של המערערים לדיון ביום 27/9/11: "... המשיב בתיק לא הופיע לדיון שהתקיים ביום ה-27/09/11 היות ובית המשפט בכבודו ובעצמו זימן את המשיב לדיון ביום 05/12/11...", ממספר טעמים: 1) הבקשה לא נתמכה בתצהיר לאימות הנטען בה, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה בכללותה, וזאת מעבר לסיבת המחדל הנטענת. השופט קמא ציין כי גם בבקשה לביטול פסק הדין הראשון נמנעו המערערים לתמוך בקשתם בתצהיר מפורט, חרף החלטותיו והוראותיו של הרשם לעשות כן, והפנה להחלטת הרשם, בה נאמר: ''חרף שתי החלטות בהן הוסבר לנתבע 2 כי עליו להגיש תצהיר מפורט צירף הנתבע 2 לבקשה השלישית תצהיר שמתייחס באופן חלקי רק לטענות שהועלו בכל הנוגע לסיבת המחדל''. מכאן כי המערערים נמנעו מלצרף תצהיר תמיכה בבקשתם לביטול פסק הדין בערעור, על אף שהיו מודעים לחבותם זו. 2) עוד נקבע כי הזמנת המערערים לדיון המקדמי בתביעה ליום 5/12/11 לא הצדיקה את אי התייצבות לדיון בערעור. השופט קמא ציין כי מתשובתם של המערערים לתגובת המשיבה, ניתן להבין כי סברו כי הדיון בערעור יתקיים במועד שנקבע לדיון מקדמי בתביעה, ואולם טיעון זה חסר בסיס לא רק מפני שלא נתמך בתצהיר, אלא גם מפני שבהזמנת הצדדים לדיון המקדמי אין זכר לשינוי מועד הדיון בערעור, וגרסת המשיבה לפיה המציאה למבקשים העתק מבקשתה להארכת מועד להגשת עיקרי טיעון, בה צוין מפורשות מועד הדיון (27/9/11), לא נסתרה. 3) עוד קבע השופט קמא כי המנעותם השיטתית של המערערים לתמוך בקשותיהם בתצהירים ולהתייצב לדיון בערעור, נובעים מזלזול כלפי בית המשפט, כפי שקבע גם הרשם בהחלטתו. לצד זכותו של בעל דין ליומו בבית המשפט, עומדת חובתו לשכנע את בית המשפט כי לא השתמש לרעה בהליך השיפוטי, נטל שהמערערים לא הרימו, משהוכח כי הם עושים בו שימוש לרעה, ומתעלמים מקיומו ומהחלטותיו של בית המשפט כל אימת שהדבר נוח להם. לדבריו לכך "אין לתת יד ויש לשים קץ להתנהלותם הנ"ל של המבקשים". (שם). 4) אשר לסיכוייהם של המערערים לזכות בערעור, אם תתקבל בקשתם לבטל את פסק הדין, השופט קמא סבר כי אלה קלושים, משהוגשה בקשתם לביטול פסק הדין הראשון רק ביום 25/1/11, למעלה משנה מהמועד בו ניתן, וכעבור 7 חודשים מהמועד בו נמסר למבקשים. אכן, ככלל ראוי לברר טענות של בעלי דין לגופן, אך המבקשת תמכה טענותיה בדבר נזקיה במסמכים, והרשם התרשם כי קיימת מערכת יחסים ארוכת שנים בין המערער לג'ירו. לפיכך, דחה את הבקשה וחייב את המערערים בהוצאות משפט. על כך הערעור שבפני. 8. טענות המערערים המערערים חזרו על טענותיהם בפני הרשם ובפני השופט קמא. בכתב הערעור טענו כי לא התייצבו לדיון ביום 27/9/11 מכיוון שראו באתר נט המשפט כי הדיון שנקבע ליום 27/9/11 נדחה, ובנוסף הוזמנו לדיון ביום 5/12/11; המשיבה לא קיימה הליכים מקדמיים; התביעה שהוגשה מסתורית וללא כל הוכחה; המערערים לא התעלמו מההליך השיפוטי ולא זלזלו בו; פסק הדין ניתן בלי ליתן למערערים את יומם בבית המשפט, וההלכה היא כי אם יש למבקש הביטול הגנה סבירה לגופו של עניין יטה בית המשפט לתת לו את יומו. לראשונה בהודעת הערעור טענו המערערים כי בתאריך 10/11/11 הדפיס המערער מאתר נט המשפט דף ובו קביעה כי הדיון הקבוע ליום 27/9/11 נדחה, וסיבת הדחיה "תיקון טעות". עוד טענו כי בתאריך 21/1/12 הדפיס המערער מאתר נט המשפט את דף מועדי הדיון ושם נכתב כי סטטוס הדיון "נדחה" וכי סיבת הדחיה "תיקון טעות". המערערים אף הפליגו בטענות על בירור שעשה המערער עם מזכירתו האישית של כב' השופט קמא ובה התברר כי הדיון נדחה מיום 4/5/11, ועוד טענות שלא נטענו בפני בית משפט קמא בבקשה לביטול הדיון. המערערים לא הציגו ולו טענת הגנה כלשהי בהודעת הערעור, ואלה נטענו לראשונה בקצרה (מעבר לאמור בכתב ההגנה), בעיקרי הטעון. בעיקרי הטיעון הוסיפו המערערים טענות שלא נטענו בבית משפט קמא בבקשה לביטול פסק הדין, כגון טענה כי מדובר במשיבה שאינה אישיות משפטית, כי בא כוחה אינו מוסמך לייצגה וכדומה. (טענות אלה נטענו בכתב ההגנה אך לא בבקשה לביטול פסקי הדין הנטענים). כן הועלו טענות נוספות שלא הועלו בהודעת הערעור, וכן ביקשו סעדים נוספים, כגון הוצאות לדוגמא, טענות על אי הגשת תביעה כנגד ג'ירו, טענות כנגד הליכים קודמים ועוד. 9. טענות המשיבה המשיבה חזרה על טענותיה הקודמות, והוסיפה כי המערערים העלו בכתב הערעור טענות שלא הועלו בבית משפט קמא, ובעיקרי הטיעון העלו טענות שלא הועלו בכתב הערעור, תוך זניחת טענות שהועלו בכתב הערעור. טענות אלה אינן יכולות להשמע, כאמור בתקנה 415 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי). עוד טענה כי המערערים צרפו לטענותיהם תצהירים ללא בקשת רשות מבית המשפט, ובהיותן ראיה נוספת שלא הובאה בפני בית משפט קמא, אין לקבלן. 10. טענות הצדדים בדיון בדיון שהתקיים חזרו הצדדים בעקרון על טענותיהם. א. המערער לא הכחיש כי היה מודע לקיומם של שני הדיונים, בערעור ובתביעה, אך טען כי לא קיבל זימון לערעור במועד שנקבע אלא במועד אחר. משנאמר לו כי הוכח שהיה מודע למועד הדיון בערעור, על אף שלא קיבל לטענתו את הזימון לו, מיקד את טענותיו בקביעת התיק לדיון מקדמי בתביעה עצמה. כן חזר וטען כי הדיון בערעור עצמו נדחה וכי כך הופיע הדבר בנט המשפט. המערער אף הוסיף וטען טענות בדבר מצבו הכלכלי הקשה, אשר בגינו נאלץ לפנות את ביתו. הצעתו של בית המשפט לבטל את פסק הדין לפנים משורת הדין, בכפוף להפקדת סכום נוסף של 50,000 ₪, נדחתה על ידי המערערים, בטענה כי אין באפשרותם הכלכלית להפקיד שקל אחד נוסף, מעבר לסכום שהופקד בתיק ההוצאה לפועל שפתחה המשיבה. ב. המשיבה חזרה אף היא על טענותיה, והתנגדה לכל טענה חדשה שלא הועלתה בפני השופט קמא. בא כח המשיבה הדגיש כי כב' הש' חדיד בדק במערכת נט המשפט בדיון כי לא אירעה תקלה וכי הדיון אכן קבוע כסדרו. לכן, אין ממש בטענות המערער, שנתמכו בתצהירים מאוחרים שלא הותרה הגשתם. כל שהיה במערכת נט המשפט הינו דחיה של חצי שעה בדיון ותו לא. לכך השיב המערער כי הענין תוקן בדיעבד ולא במועד הדיון, טענה חדשה, כאמור. אשר למצבו הכלכלי של המערער, נטען כי המערערים היו מיוצגים בהליך אחר בבית משפט באשדוד, במשך רוב ההליך, שם זכו בתביעה בהיקף כספי נרחב, וגרסתם בדבר חסרון כיס היא גרסה חסרת בסיס. אשר לגרסת המערער בדבר חסרון כיס, המערער לא חלק על כך כי התגורר בשכירות במרינה בהרצליה, בדמי שכירות של 11,000 ₪ ולאחר מכן עבר לוילה ברעננה. דבריו, לפיהם אז היה לו כסף וכיום אין (כלשונו), אין בהם די כדי ללמד על מצב כלכלי ירוד. לשאלת בית המשפט מדוע לא צורף ג'ירו כנתבע נוסף, הסביר בא כח המשיבה כי ג'ירו אינו בר השגה, מבוקש על ידי המשטרה ועל ידי האינטרפול, ורק המערער הצליח להפגש עמו ולקבל ממנו חתימה על מסמך שהיה מהותי עבורו לצורך הדיון שהתנהל בבית משפט באשדוד, עובדה שתמכה בטענות המשיבה לגבי הקשר ביניהם. דיון והכרעה 11. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הן בבית משפט זה והן בפני הרשם והשופט קמא, את כל המסמכים והתכתובות שבאו שהוגשו על ידי הצדדים, את כל ההחלטות ואת פסק דינו של בית משפט קמא, שוכנעתי כי דין הערעור להדחות על כל חלקיו. על המבקש ביטולו של פסק דין שניתן במעמד צד אחד, בהעדר הגנה או בהעדר התייצבות, שלא מחובת הצדק, להראות כי היתה סיבה מוצדקת למחדלו וכן להצביע על סיכוייו הטובים לזכות בהליך. והמערערים לא עמדו בנטל המוטל עליהם. 12. הליקויים בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין בערעור א. בקשתם "הבהולה" של המערערים מיום 24/10/11 לבטל את פסק הדין שניתן בהעדר התייצבות, בטענה כי היו משוכנעים שמשנקבע התיק לדיון מקדמי ביום 5/12/11, בוטל הליך הערעור, הוגשה כבקשה לקונית ללא תצהיר תומך בבקשה, למעט תצהיר על דרך הפנייה שצורף לתשובתם לתגובת המשיבה, אשר התנגדה מכל וכל לבקשה, על אף שהיו מודעים לחובתם לצרפו. הדיון המקדמי בתביעה נקבע בתיק האזרחי עוד ב-15/8/11, כפי שציינו המערערים עצמם בתשובתם לתגובת המשיבה. המערערים היו מודעים למועד הדיון כמפורט לעיל בחודש מאי 11', ואף לעובדה כי הוא מתקיים במועדו, למצער עת קיבלו את הבקשה של המשיבה להארכת מועד וכן את עיקרי הטיעון שלה ומוצגיה, דהיינו, לא יאוחר מיום 22/9/11, משאישר המערער את מכתבו של בא כח המשיבה בדואר אלקטרוני ביום 25/9/11. דא עקא שהמערערים בחרו שלא להגיש את המסמכים המתחייבים על פי דין, דהיינו תצהיר הכולל את כל העובדות שמבוקש להוכיחן, לגבי הדיון אליו נמנעו להתייצב. (לעניין החובה לצרף תצהיר לאימות העובדות המשמשות יסוד לבקשה בכתב ראו תקנה 241 לתקנות סדר ודין האזרחי; לעניין נוסחו של התצהיר והנפקות של אי הגשתו ראו א' גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", (מהד' עשירית, תשס"ט), עמ' 756- 757; ע"א 166/90 מרדכי אזולאי נ' א"ב מפעלי תיירות איילת בע"מ, פ"די מו(5), 344, 348, מפי כב' הש' מלץ; ע"א 5578/93 נדב נ' הנאמן על נכסי פושט הרגל אליעזר נדב, פ"ד מט(2) 459, 481, מפי כב' הנשיא שמגר). "המצהיר חייב להביא בתצהירו את כל העובדות שהוא מבקש להוכיח. אין לערוך תצהיר על ידי איזכור מסמך אחר והפניה אליו, כגון "כל העובדות המפורטות בכתב התביעה הן נכונות. תצהיר כזה הוא פסול ולא יתקבל". (גורן, שם, עמ' 756). ועוד, גם בבקשה זו לביטול פסק הדין בפני כב' הש' חדיד, הקפידו המערערים שלא להתייחס להגנתם לגופו של ענין. ב. אין חולק כי לא ניתנה כל החלטה אודות ביטול הדיון הקבוע ליום 27/09/11 בתיק הערעור. ההחלטה מיום 15/08/11 בה נקבע דיון מקדמי בתביעה ניתנה בת"א 4542-08-09, וברור כי אין כל זהות בינו לבין הדיון שנקבע לשמיעת הערעור. גם בהזמנה לא נאמר כי הדיון בערעור התבטל. למעלה מן הצורך ייאמר כי המערערים לא טענו בבקשתם שהתייצבו לדיון ביום 5/12/11 והתברר להם שהדיון בוטל. משכך, סביר להניח כי היו מודעים להחלטתו של בית המשפט לבטל את הדיון המקדמי עוד ביום 2/10/11, עת ניתן. מדוע אם כך הגישו רק ביום 24/10/11 בקשה "בהולה" לביטול פסק הדין, ללא תצהיר, כמנהגם, ולא מיד כאשר נודע להם כי ניתן פסק דין בעניינם? ג. לראשונה בהודעת הערעור, טענו המערערים כי בתאריך 10/11/11 הדפיס המערער מאתר נט המשפט דף ובו קביעה כי הדיון הקבוע ליום 27/9/11 נדחה, וסיבת הדחיה "תיקון טעות". המערערים אף הפליגו בטענות על בירור שנעשה עם מזכירתו של כב' השופט קמא ובה התברר כי הדיון נדחה מיום 4/5/11, ועוד טענות שלא נטענו בפני בית משפט קמא בבקשה לביטול הדיון. המערערים לא חזרו על גרסה זו בעיקרי הטיעון, אלא העלו הסתייגויות לרישום בנט המשפט, אך בדיון חזרו שוב על טענה זו. המשיבה הדגישה כי מדובר בטענה חדשה שהומצאה לצורך הדיון, וכי נספח 1 לעיקרי הטיעון מטעמם מלמד כי מועד הדיון אליו לא התייצבו מופיע אף מופיע בנט המשפט, והדיון המופיע כמבוטל מתייחס לאותו יום בשעה אחרת. הסבריהם המאוחרים של המערערים בדבר ביטול הדיון במערכת נט המשפט לא נטענה בפני השופט קמא בבקשתם לבטל את פסק הדין שניתן בהעדרם, לא נתמכו בתצהיר בפני השופט קמא, ונטענו לראשונה בפני. לא זו אף זו, אם נתגלו למערערים עובדות חדשות כפי שטענו בפני, מדוע לא הגישו בקשה לעיון חוזר בפני הש' קמא, והעלו בפניו את כל ממצאיהם הנטענים הן לגבי האמור במערכת נט המשפט והן לגבי בירוריהם עם מזכירתו האישית?! לא למותר לציין כי לדברי המשיבה בדק השופט קמא את הדברים, ואין כל ממש בטענה כי מועד הדיון נדחה. לכל היותר נדחתה שעת הדיון במחצית השעה, אך בית המשפט קמא המתין למערערים כ- 55 דקות. בית משפט שלערעור אינו אכסניה להעלות טענות חדשות שלא נטענו בפני הערכאה הראשונה, ואיני רואה לדון בטענות אלה, שמקומן היה להתברר בפני כב' השופט חדיד, גם נוכח התנגדות המשיבה, זאת מעבר לכך שכל טענה כאמור היתה צריכה להיתמך בתצהיר מפורט, באופן שהמערער היה נחקר עליה שם. "... למבקש היה די והותר זמן להיערך לאיסוף המסמכים על מנת שיוכל להגישם באופן הראוי לערכאה הדיונית במסגרת הבקשה לביטול פסק הדין. המבקש אף הגיש מסמכים שונים לבית משפט השלום אשר גרס כי אינם תומכים בגרסתו העובדתית באופן המצדיק את ביטול פסק הדין. ערכאת הערעור אינה יכולה ואינה צריכה להוות אכסניה למקצה שיפורים ביחס לראיות שהיו בידי בעל דין או שהיה ביכולתו להשיגן במהלך הדיון לפני הערכאה הדיונית." (רע"א 974/12 גדעון רביב בע"מ נ' דני רז, ניתן ביום 17/6/12, מפי כב' הש' דנציגר). דין נסיונם של המערערים להוסיף ראיות בבית המשפט שלערעור, ללא בקשת רשות לכך וממילא ללא היתר להדחות. ד. למעלה מן הצורך ייאמר כי גם לגופו של ענין, איני רואה לקבל את טענתם של המערערים, לגבי טעותם בהבנת הדיונים שנקבעו בעניינם. מתשובתו של המערער בשם המערערים לתגובת המשיבה, בה טען למחדלים דיוניים של המשיבה, עולה כי היו מודעים להבדל בין תיק הערעור לבין תיק התביעה, וכן לכל הדקויות בהליכים ובאספקטים הדיוניים. לכן, אין כל סבירות בטענה כי משנקבע דיון מקדמי בתיק התביעה, הניחו שמועד הערעור בוטל. ממה נפשך, אם המערערים התמצאו במערכת נט המשפט ברמה בה היו ומסוגלים לבדוק את מועדי הדיון, ודאי שמו ליבם לכך שמדובר בישיבות שנקבעו בשני תיקים שמספריהם שונים וכך גם הגדרותיהם, שהרי גישה אליהם חייבה הקשה של ספרות ואותיות שונות, וכן שמו ליבם כי הוגשו עיקרי טיעון ומוצגים בתיק הערעור. אם לא היו מסוגלים לכך, היו צריכים להתייצב לדיון במועד שהודע להם ואף ציינו את קיומו. ה. משלא התייצבו המערערים לדיון בערעור, רשאי בית המשפט לקיים את הדיון בהעדרם, מכח תקנה 450 (2) לתקנות סדר הדין האזרחי, וכך עשה השופט קמא. מקובלים עלי דברי המשיבה כי משעה שהחליט השופט קמא שלא לדחות את מועד הדיון, עסקינן בפסק דין לגופו של עניין בערעור. (ע"א 289/89 ברקוביץ נ' מנהל עזבון המנוחה ניומן, פ"די מו(1), 168, פסקה 2, מפי כב' הש' לוין). זכותו של אדם ליומו של בית המשפט שרירה וקיימת, היא זכות יסוד, אך אינה אבסולוטית. משניתנה לו האפשרות להיות נוכח בדיון בענייננו, והוא בחר שלא להתייצב מטעמיו, אין מקום להעמיס על בית המשפט ועל הצד שכנגד עומס והוצאות מיותרות, בעיקר כאשר מדובר בהתנהלות שיטתית. אין זו הפעם הראשונה בה לא קיימו המערערים דנן את הוראות הדין, כמפורט לעיל, כגון הגשת בקשות במועד, צירוף מסמכים כנדרש. הפעם לא התייצבו לדיון, לו היו מודעים. 13. סיכויי הערעור לאחר בחינת הסיכויים כי המערערים יזכו בערעורם, הרי שגם אלה קלושים למדי. א. דין הבקשה לביטול פסק הדין הראשון להדחות על הסף, משנקבע על ידי כב' הרשם זיתוני, לאחר דיון יסודי בשאלת ההמצאה כי כתבי בית הדין נמסרו למערערים כדין, והחלטה זו הינה חלוטה, בהעדר ערעור על קביעות אלה על ידי המערערים. הבקשה לביטול פסק הדין הראשון הוגשה רק לאחר שבעה חודשים מיום המצאתו למערערים, ללא תצהיר התומך בטענות העובדתיות של המערערים, ללא כל הסבר או הצדק ממשיים, ללא בקשה להארכת מועד להגשתו באיחור, ובהעדר הסבר לאי הגשתו של כתב ההגנה. מקובלת עלי טענת המשיבה כי אין מקום להאריך מועד משחדלו המערערים ולא הגישו בקשה להארכת מועד לבקשותיהם לביטול פסק הדין ולא נתנו כל הסבר להגשתן. ממילא לא הצביעו על טעם מיוחד המצדיק הארכתו (ראו תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי; וכן רע"א 10436/07 ציון נ' בנק הפועלים, ניתן ביום 26/4/08, פסקה 10, מפי כב' הש' דנציגר, פסקה 10; רע"א 6241/08 ד"ר זילבר נ' אהרוני, ניתן ביום 17/11/08, פסקה 12, מפי כב' הש' דנציגר; השוו גם ע"א 10152/07 פדידה נ' רפאלי, ניתן ביום 15/12/10, מפי כב' הש' דנציגר). לא למותר לציין כי הבקשה היתה לקונית, המערערים חדלו מלהעלות בפני הרשם כל טענה ביחס לסיכויי הגנתם, וכל שטענו הוא כי התביעה טורדנית וכי בהליך אחר הסכים להחזיר את הנגררים למשיבה. (ע"א 1782/06 משרד הבינוי והשיכון נ' סולל בונה, ניתן ביום 6/4/08, מפי כב' הש' דנציגר; ע"א 2503/11 עיזבון המנוחה בועז ז"ל נ' בנק אוצר החייל, ניתן ביום 18/12/11, מפי כב' הש' עמית). הרשם טרח וציין בהחלטתו מיום 26/1/11 במפורש "יש להגיש תצהיר מפורט (להבדיל מתצהיר על דרך ההפניה) בו מתייחס המבקש לאישור המסירה הסרוק בתיק...". אף על פי כן, בחרו המערערים להמנע מכך, ויש להניח כי לא בכדי. ב. אשר לטענות ההגנה שהעלו המערערים בכתב ההגנה שהוגש באיחור, המערערים טענו בקליפת אגוז כי לא היו מעורבים בעסקה נשוא התביעה, הסכימו להעביר את הנגררים למשיבה בהליך אחר, כי האחרונה בחרה שלא לצרף את ג'ירו כנתבע נוסף, וכי הנזקים הנטענים היו מופרזים. דא עקא שהמשיבה תמכה טענותיה במסמכים ובאסמכתאות, שיש בהן לכאורה ממש. עוד התברר כי למערער עצמו היה קשר עם ג'ירו, בעוד שהאחרים חיפשו אחריו, וכי המערער עצמו הסכים להעברת הנגררים אשר נשלחו ארצה למשיבה בהליך אחר. להסרת ספק נדרשה המשיבה להמציא את מסמכיה ואת יפוי הכח שניתן לבא כוחה, ועשתה כן. משכך, עסקינן בענין שהיה צריך להתברר אלמלא נגרר משנת 09', עד היום - אוקטובר 12', עקב מחדלי המערערים. ג. אפילו בוטל פסק הדין לפנים משורת הדין, כשנה לאחר שניתן, שבעה חודשים שלאחר שנמסר למערערים, מקובלת עלי טענת המשיבה לפיה בנסיבות ובנתונים הקיימים, הותנה ביטול פסק הדין בסכום נמוך ביותר. לא למותר לציין כי נסיונו של בית משפט זה להביא את הצדדים לידי הסכמה דיונית, לפיה יופקד סכום של 50,000 שאף הוא אינו גבוה בהתחשב בגובה סכום התביעה, על מנת שיהיה למערערים יומם בבית המשפט, אף שעקב הזלזול המתמשך שהפגינו במשך שנים אינם זכאים לו עוד, נדחה על ידי המערערים, בטענה של חסכון כיס. זאת ללא הסבר ממשי לטענה זו משזכו בתביעה כספית רחבת היקף (26 מכולות וכל הציוד בהן, בשווי של מאות אלפי יורו) בבית המשפט השלום באשדוד בתאריך 25/7/11 (בה"פ 77/08), הליך אותו טרחו לנהל בהיותם מיוצגים בחלק גדול מהזמן. לא נעלם מעיני כי משעומת המערער עם עובדות אלה הפטיר "ריק מתוכן", אך נמנע מלהסביר לבית המשפט מדוע טרח לנהל דווקא הליך זה כתובע, אם הנתבעים שם חסרי יכולת כלכלית לבצע את פסק הדין, ואף התייצב לערעור, אשר נדחה בהסכמת הצדדים, בעוד שבהליך דידן, שעה שהינו נתבע אישית, בחר להמנע מייצוג, על אף שהיה מיוצג בתחילת ההליך, ומודע לתוצאות החלטתו העסקית. בנתונים אלה, אף שברגיל יעדיף בית המשפט ליתן לצדדים את יומם בבית המשפט, במקרה דנן, נוכח סדרת המחדלים של המערערים, איני רואה להורות על ביטול פסק הדין. "...יהיו מקרים בהם מחדלו של בעל דין הוא כה משמעותי עד שיהא בו כדי להאפיל על התשובה לשאלת הסיכויים (ראו והשוו, ע"א 1782/06 משרד הבינוי והשיכון נ' סולל בונה ( 6.4.2008) וההפניות שם; רע"א 2159/00 פנחסי נ' סוויסה ( 19.6.2000); ראו גם פרשת חלה). אכן, יש להבחין בין מקרים בהם סיבת ההיעדרות נעוצה באי הבנה, היסח דעת, צירוף נסיבות אומללות או אף בשל רשלנות מסוימת, לבין היעדרות שמקורה בזלזול בבית המשפט וללא כל סיבה סבירה (ראו, ע"א 32/83 אפל נ' קפח, פ"ד לז(3) 431, 438 (1983))". (רע"א 7657/11 גריסרו ואח' נ' ברמן ואח', ניתן ביום 18/6/12, מפי כב' הנשיא גרוניס). בנסיבות העניין שבפני, שוכנעתי כי אי התייצבותם לדיון בערעור ביום 25/9/11 - שעה שהיו מודעים לקיומו של הדיון, כעולה ממסמכים שהגישו עוד במאי 11', ואף אישרו לבא כח המשיבה ביום 25/9/11, כי קיבלו את בקשתו להארכת מועד להגשת עיקרי טיעון ומוצגים בענין הדיון בערעור שהיה קבוע ליום 27/9/11 - לא נבעה מאי הבנה, מהיסח הדעת ואפילו לא מרשלנות, אלא מזלזול מתמשך בבית המשפט ובצד שכנגד. 14. הערעור נדחה איפוא. המערערים ישאו בהוצאות המשיבה בסך 10,000 ₪ כולל מע"מ, אשר ישולמו מתוך הערבון שהופקד להבטחת הוצאות ההליך. פיצוייםתרגיל עוקץ