דוגמא לפסק דין בנושא תביעת עורך דין נגד לקוח לשעבר: 1. תביעת שכר טרחה מוסכם של עו"ד כנגד לקוחותיו לשעבר. הנתבעים הם אח ואחות שפנו אל התובע בשנת 2007 על מנת להוציא צווי ירושה ולרשום מקרקעין על שמם בשלושה נכסים שבעיר אשקלון: שני מגרשים בשטח זהה של 600 מ"ר כל אחד, וכן דירת מגורים. 2. לתובע הייתה היכרות מוקדמת עם הנתבע שיסודה בשירותים משפטיים שסיפק לו החל משנת 2003 ואינם נוגעים לשירותים בגינם נתבע שכר הטרחה בתיק זה. הנתבעת מצדה, הסתמכה על היכרותו של אחיה את התובע, עת נשכרו שירותיו של האחרון. בין הצדדים נחתם הסכם שכר טרחה, נספח ב' ו-ג' לכתב התביעה. לטענת התובע נוהל מו"מ על ההסכם לאור השגות הנתבעים על גובה השכר שהתבקש בתחילה. כך או אחרת, אין חולק כי בעלי הדין משני צדי המתרס מחויבים בהוראות ההסכם עליו חתמו. לא זו המחלוקת לאשורה בתיק זה, אלא השאלה האם אכן זכאי התובע לשכר-טרחה על פי הוראות ההסכם. 3. הסכם שכר הטרחה: סעיף 2 של ההסכם מגדיר את מהות הטיפול והפעולות הנדרשות: נרשם שמדובר בבקשות לשני צווי ירושה עבור האם ואח ורישום הדירה באשקלון על שם הנתבעים. כמו כן, טיפול בשני מגרשים באשקלון ובכללו בירור סגירת חובות, הסרת שעבודים, ובמידת הצורך שערוך ומכירה. הפעולות הנדרשות הוגדרו כדלקמן: בעניין הדירה - הגשת בקשה לצו ירושה לאח, ובקשה לצו ירושה לאם, וכן רישום הדירה על שם הלקוח על פי שלושה צווי ירושה. אציין כי אין חולק כי צו ירושה אחר האב המנוח כבר הוצא (לא על ידי התובע). בעניין המגרשים - בירורים במנהל מקרקעי ישראל, בעיריית אשקלון, ברשות המיסים ואצל הגורמים המשעבדים (במידה ויש שעבודים נוספים על המגרשים). כמו כן, ניהול מו"מ עם הגורמים לשם סגירת החובות, הסרת השעבודים בטאבו, ובמידת הצורך גם שמאות ועריכת חוזי מכר. זה המקום לציין שהמגרשים והדירה היו רשומים על שם אביהם המנוח של הנתבעים, ועל שלושת הנכסים נרשמו הערות אזהרה לטובת פקיד שומה אשקלון (הנכסים צורפו כנספחים 4-6 לתצהיר התובע). שכר הטרחה המוסכם הוגדר בסעיף 3 להסכם כדלקמן: 1,350$ לשם הוצאת שני צווי ירושה לאם ולאח ורישום הדירה על שם הלקוח בטאבו. 500$ לניהול מו"מ מול גורם שלזכותו דרישת חוב על כל אחד מהנכסים + 18% מן הסכומים שיופחתו מדרישת החוב הראשונית, ועריכת הסכם אם יידרש לסגירת כל חוב. 900$ להסרת השעבוד בגין כל חוב שייסגר. 500$ לרישום המגרשים על שם הלקוח בטאבו. מטלות שלא תומחרו לעיל וכל טיפול נוסף אם יהא, לפי 120$ לשעה, אלא אם יוסכם אחרת בין הצדדים. הובהר שלכל הסכומים יש לצרף מע"מ. סעיף 3.3 להסכם קבע ששכר הטרחה לא כולל אגרות והוצאות שיחולו על הלקוח, וכי בעת החתימה על ההסכם שולם על חשבון הוצאות אלה סכום של 1,352 ₪. סעיף 3.4 להסכם קבע ששכר הטרחה צמוד לשער הדולר, ויתווסף עליו שכר טרחה שייפסק לטובת הלקוח על ידי כל ערכאה, לרבות בהחלטות ביניים. סעיף 3.5 להסכם קבע כי התובע רשאי לקזז המגיע לו מתוך כספים המגיעים ללקוח והועברו לידיו למשמרת. בסעיף 3.6 להסכם מתחייבים הנתבעים לשלם מלוא שכר הטרחה גם במקרה של פשרה בכל שלב, או אם ייגבו תשלומים באופן ישיר מהצד שכנגד על ידי הלקוח, או אם יופסק הטיפול של עוה"ד בכל שלב בין ביוזמת הלקוח, ובין ביוזמת עוה"ד, אשר במקרה האחרון יהא חייב להראות סיבות סבירות להפסקת הטיפול בעניינו של הלקוח. במקרה דנן, אכן הופסק הטיפול אך לא ביוזמת התובע אלא ביוזמת הנתבעים. סעיף 4 להסכם, קובע שעם תחילת הטיפול תשולם מקדמה בסך 2,500$ בצירוף מע"מ ושכר הטרחה ייפרע בסיומו של כל שלב. עוד קובע ההסכם שהנתבעים חייבים ביחד ולחוד במלוא חיוב שכר הטרחה. 4. התובע מפרט כי לעניין הגשת הבקשות לצווי ירושת האם ואח, נסע לאשקלון על מנת להחתים עדה בביתה. אולם, אין פירוט באיזו עדה מדובר ומה היה הצורך בדבר, כאשר התובע אף לא צירף אסמכתא שתלמד מי העדה ועל מה הוחתמה. לפיכך משמכחישים הנתבעים הטענה, ומשלא הוכחה, אין אכן לקבלה. בפרט כאשר ניתן היה לצרף מסמך ועליו חתימת העדה המדוברת ואף לציין שמה, היינו מדובר בראיה זמינה שלא צורפה על מי שעליו נטל השכנוע להוכחת התביעה, ובידיו אף אמור להיות המידע שיאפשר איתור וזימון העדה. 5. התובע טוען שפרע חוב ארנונה ומים לעיריית אשקלון, שהיה חוב של האב המנוח; וכן פעל לרישום שם הנתבעים כמחזיקים בספרי העירייה. בנספח 13 לתצהירו, מופיע פירוט חובות מים וארנונה בדירה לעיריית אשקלון (בסכומים של 223 ו-644 ₪ בהתאמה). התובע צירף גם דרישה של הרשם לענייני ירושה (נספח 7 לתצהירו) ולפיה מאחר ומקום מושבו של האח המנוח, קודריאנו גבריאל ז"ל, היה בארה"ב, יש להמציא חוות דעת של עו"ד המוסמך במקום מושב המנוח, שבה תצוין עמדת הדין הזר באשר לחלוקת ירושת המנוח. התובע טוען כי לפיכך, נזקק לאיתור מומחה לדין הזר, וקבלה של חוות דעתו; כאשר מדובר בעו"ד בעל רישיון אמריקאי לעניין דין הירושה התקף במקום מושבו של האח המנוח. שוב - אין פירוט מי הוא אותו עו"ד ואין כל אסמכתא על תשלום שניתן לו בבחינת הוצאה שהוצאה. אין מדובר במסמכים שלא היו אמורים להישמר או שהגיונית לא ניתן היה לאתרם. אמנם יכול ולאור הדרישה הראשונית של רשם הירושות, נדרשה אכן פניה לעו"ד מומחה לדין הזר. ואולם מדובר רק בהשערה, כאשר לא ידוע מה עלה בהמשך באותה בקשה להוצאת צו ירושה אחר האח המנוח, ושמא בא ויתור על הדרישה לחוות דעת מומחה לדין הזר. מכל מקום, מדובר שוב בראיות שאמורות להיות זמינות ולו לשם כימות הסכום, ולא צורפו על ידי התובע. בתצהירה ציינה הנתבעת כי שלמה 800 דולר לתובע עבור אותה חוו"ד לדין הזר ולא קיבלה קבלה. כמו כן ציינה כי את החוב הקטן של כמה מאות ₪ לעירית אשקלון עבור ארנונה ומים סיפקה היא במישרין לאחר שהתובע הודיע לה על כך. התובע אכן לא צירף כל אסמכתא שהיתה אמורה להיוותר בידו, לו אכן דאג הוא לסילוק חוב זה מכספי המקדמה או ההוצאות ששולמו לו על ידי הנתבעים לעת חתימת ההסכם (2500 דולר ומע"מ ו 1,352 ₪ בהתאמה). לפיכך יש לקבוע שלא הוכח גם שהוא סילק הוצאה זו במישרין. 6. התובע טוען, וטענתו מקובלת עלי, כי ביום 25/11/07 נסע לרשות המיסים (לדבריו מדובר בעיר אשקלון). לדבריו, אותה נסיעה נועדה לגרום לביטול החובות בסך כולל של 491,344 ₪ (סכום קרן), והוא אכן קיבל מסמכים המאשרים למחוק השעבודים לטובתה בטאבו. על יסוד פעולה זו שלו, נתבע הסכום שהינו החלק הארי שבתביעה בשיעור 18% מסכום הקרן שצוין לעיל, בתוספת שערוך מיום 25/11/07. נכון ליום התביעה, עומדת הדרישה של התובע כאן לשכ"ט בשיעור 96,105 ₪. אציין כבר כעת, כי אין כל מקום לדרישה זו. הסכם שכר הטרחה זיכה את התובע ב-18% (אחוז לא מבוטל) מסכומים שיופחתו על ידו מדרישת החוב הראשונית. ההסכם, הן על פי לשונו, והן על פי הגיונם של דברים (היינו שעורו הלא מבוטל באחוזים של שכר טרחה), מניח כי הזכאות לשכר טרחה כאן, מותנית בכך שהיה צורך בפעולה של התובע להפחתת חוב. היינו משא ומתן, השגה, ניהול משפט וכיוצא באלו. הקריטריון כאן אמנם הינו קריטריון של הצלחה ולא של מאמץ. אולם מאידך נדרש שתהא דרישת חוב קיימת שעלה בידי התובע להפחית. מן המסמכים שצורפו עולה בבירור כי לא היתה שום דרישת חוב. מה שהיה הינו הערות אזהרה "היסטוריות" על חוב רשום של האב המנוח לטובת רשות המיסים, שנרשמו על הדירה והמגרשים. ככל שהיה חוב, הוא נסגר משכבר, עוד בחיי המנוח (לכל המאוחר ב 2006), וכל שעשה התובע היה לדאוג למחיקת ההערות בנסחי הרישום שהיו אמורות להימחק משכבר. מוצג נ/1 הינו אישור רשות המיסים לגבי האב המנוח ובו מצוין כי "לנישום תיק סגור במשרדנו". ותאריך האישור עוד מ 11.12.06. התובע לא נדרש לכל השגה מול רשות המיסים וכל פעולתו התמצתה בבירור מולה, כאשר האחרונה לא הערימה כל קושי, והתשובה שקיבל התובע הייתה כי אין חוב למנוח, היינו התיק סגור. רשות המיסים כלל לא התנגדה למתן אישורים שיאפשרו מחיקת הערות האזהרה לטובתה בטאבו שכן לא היתה כל דרישת חוב, ולא חוב שעה שפנה התובע. ממילא אפוא לא נזקק התובע אפילו למו"מ, לא כל שכן להשגה או דיון בערכאות ולא הפחית חוב או דרישת חוב. בגין פעולותיו למחיקת ההערות, פעולות שאכן נדרשו, זכאי התובע לשכר טרחה על פי מנגנון ההסכם, אך לא בחלופה של ניהול מו"מ או הפחתת דרישת חוב. אלא שפעולות אלה מבחינת גובה השכר שסוכם בגינן, פוחתות מסכום המקדמה שקיבל התובע בשיעור 2,500 דולר ומע"מ לעת חתימת הסכם שכה"ט (ראה להלן). אותם אישורים שסיפקה רשות המיסים לתובע לשם מחיקת ההערות או העיקולים שנרשמו בשלושת הנסחים, צורפו על ידי התובע לתצהירו כנספחים 8-10. מדובר בתדפיס מסך של רשות המיסים, חתום בחותמת מס הכנסה, כאשר אותו תדפיס המיועד ללשכת רישום המקרקעין מודיע כי יש למחוק את רישום השעבוד שנרשם בספרי המקרקעין על פי פקודת המיסים (גבייה). הרשות הוציאה שלושה אישורים כאלה כאמור, בחתימת פקידת השומה הרלוונטית ובתוספת הערה בכתב יד, החתומה אף היא בחותמת רשות המיסים, שיש לבטל שעבודים מכל תאריך שהוא. האישורים הינם מתאריך 29/01/08. קדמה להם פגישה של התובע עם גב' דליה איטח בלשכת רישום המקרקעין הרלוונטית לעיר אשקלון, ובה רשמה האחרונה בכתב ידה על כריכת תיק הלשכה ברחובות, הערות נדרשות כדי להעביר בסופו של יום את שלושת הנכסים על שם התובעים: ראה מוצג נ/2 מ 9.1.08. הגב' איטח רשמה באותה פגישה מ 9.1.08 כי לגבי שני הביטולים בפקיד שומה באשקלון, יש להוסיף במפורש הערה שנרשמה בכתב יד (וכאמור נרשמה באותם שלושה אישורים של רשות המיסים בעקבות הדרישה), וכי יש להגיש בקשה לרישום צו הירושה חתומה על ידי היורש ומאומתת על ידי עו"ד. הערות נוספות היו שלגבי גוש 1942 חלקה 1019/4, החלקה לא קיימת בגוש הנ"ל, וכי יש לצרף אגרה לרשם הירושה ואגרה נוספת בסך 27 ₪. פעולותיו של התובע בנסיעה לרשות המיסים וללשכת רישום המקרקעין שהביאה למחיקת הערות האזהרה לטובת רשות המיסים היו אמורות להיות כלולות בסך של 1350 דולר (שנקבע בהסכם עבור הוצאת שני צוו ירושה לאם ולאח ורישום הדירה על שם התובעים), וב 500 דולר (שנקבע בהסכם עבור רישום המגרשים על שם התובעים). בוודאי שבסכום של 900 דולר שנקבע בהסכם עבור הסרת השעבוד בגין כל החובות שיסגרו. כאן כאמור לא נסגרו חובות, אך השעבוד הוסר (הכוונה להערות בנסחים על פי פקודות המיסים (גביה), שכמותם כשיעבוד על מקרקעי הסרבן על פי פקודת המיסים (גבייה)). ניתן להניח ברמה של סבירות כי הוצאות נסיעותיו של התובע ללשכת רישום המקרקעין ולרשות המיסים, לא עלו יותר מאשר הסך של 1352 ₪ ששולם לו לעת החתימה על ההסכם, כפי שמאשרים הצדדים בסעיף 3.3 להסכם. אין חולק והדבר אף אושר על ידי התובע בחקירה, כי בנוסף שולם גם סך של 2500 דולר ומע"מ כפי שנזכר בסעיף 4 להסכם (כמקדמה). 7. לנתבעים טענות מטענות שונות לגבי העובדה שהתוצאה בה חפצו בסופו של יום, היתה שמגרש אחד ירשם על שם הנתבעת והאחר על שם הנתבע בלא צורך בפעולות של מכר; ואילו התובע "דחף" למנגנון של רישום צווי הירושה כך שהדירה ושני המגרשים יירשמו בחלקים שווים על שם הנתבעים, ולאחר מכן בפעולה של מכר הדדי בין הנתבעים ימכור כל אחד מהם מחצית המגרש שברשותו לצד שכנגד; כך שבסופו של יום יהא רשום מגרש אחד בשלמות על שם כל אחד מהם, וכך גם לגבי הדירה, כאשר מי מהם יקנה חלקו של רעהו באותה דירה. הנתבעים טוענים שרק בדיעבד נודע להם שמדובר במנגנון מסורבל ארוך ומיותר שעלויותיו בצידו, כאשר ניתן היה בפעולה פשוטה של הסכם חלוקה בין יורשים להביא לאותה תוצאה עצמה, וכך היה לאחר שהופסקו שירותי התובע. 8. התובע טוען כי נדרש גם לבירור במינהל מקרקעי ישראל האם נרשמו שעבודים. לא ברור הצורך לגופו בבירור במינהל, שכן מדובר בנכסים רשומים בלשכת רישום המקרקעין (שהיו רשומים על שמו של האב המנוח, כאשר פנו הנתבעים אל התובע). התובע מכל מקום אישר בחקירתו כי לא היה במינהל פיזית, אלא ערך רק בירור טלפוני, וכפי שציין בתצהירו אין הוא דורש כספים בגין בירורים אלה. טענה נוספת של התובע הינה שבמסגרת בירוריו נסע גם לרשות מיסוי מקרקעין, היינו למס שבח. הוצגה תרשומת בכתב ידו של התובע (נספח 31 לתצהירו) ובה נזכרות פעולות שונות, ואולם לא ברור לאיזו פעולה נזקק התובע מול מס שבח ולא צורף כל אישור בהתאם ממס שבח. זה גם המקום לציין כי התובע טוען שהשעבוד שנרשם בספרי המקרקעין על 3 הנכסים, היה בגין חוב נטען לאגף מס שבח, מה שמוכח מנסחי הרישום. החובות בהם טיפל כביכול היו עקב מיסי מקרקעין ולא עקב חוב למס הכנסה. אלא שעיון בנסחי הרישום מעלה כאמור שמדובר בהערות על פי פקודת המיסים (גבייה), שהמוטב שלהם הינו פקיד שומה אשקלון. הן על פי הנסחים והן על פי האישורים שסיפק פקיד השומה, עולה כי מדובר בחוב מס הכנסה בגינו הוטלו השעבודים על מקרקעי האב, ולא על חובות מיסוי מקרקעין. מכל מקום, יהא החוב למס הכנסה או יהא הוא למיסוי מקרקעין, מדובר על אותו חוב עצמו שאגף מס הכנסה (פקיד שומה) אישר שיש להסיר רישום השעבוד לגביו. 9. התובע דיווח לנתבעים על מעשיו במכתב מיום 27.11.07 (נספח 17 לתצהירו). אלא שאז טוען הוא כי הנתבעים שינו דעתם, ובמקום לרשום את שני המגרשים בבעלות משותפת, הודיעו לו כי הם מעדיפים לרשום כל אחד מהם בבעלות אחד מן הנתבעים, וכמו כן החליטו שהנתבעת תמכור את חלקה בדירה לנתבע. לפיכך נאלץ התובע לדבריו, לפעול במהירות כדי לעצור הרישום בטאבו על אף שכבר הגיש התיק ולערוך הסכמים בין יורשים, האחד לעניין המגרשים והשני לעניין הדירה. הוא מפרט שעוד קודם לעריכת ההסכמים ועקב יחסיהם הרעועים של הנתבעים, פעל הוא כמפשר ביניהם משך שעות ארוכות, לכל הפחות 10 במניין, כדי להביאם להסכמה בשאלה מי מהם יקבל איזה מגרש ומה הסכום המתאים למחצית דירה. זאת למרות שהמגרשים זהים בגודל וסמוכים במיקום, כך שאין הבדל מהותי בערכם. עקב המחלוקות על שווי הנדל"ן, שכרו הנתבעים שירותי שמאי. התובע טוען כי לאחר שהחליטו הנתבעים מי מהם יקבל איזה מגרש, ניסח את שני ההסכמים לחתימתם אך לאחר הניסוח ביקשו הנתבעים להפחית מן המחיר הנדרש לניסוח הסכם מכר הדירה מאחר והסכם זה לא נכלל בשכר הטרחה. זאת למרות שהמחיר שנדרש היה 5,550 ₪ בלבד. התובע צירף את הטיוטה שערך עבור מכר הדירה כנספח 21. כפי שיבואר, ההסכם לא נחתם שכן בינתיים הופסקו שירותיו. 10.א. התובע השלים הוצאת צו הירושה של האם ואף פעל להוצאת צו הירושה השני שבהוצאתו התבקש לטפל - של האח. כך, על פי נספחים 22 עד 26 לתצהירו. לדבריו, הפסיק טיפולו לאחר שהנתבעים הורו במפתיע על ביטול יפוי הכוח, מה שגרר גם אי משלוח אישורי מחיקת העיקולים (ההערות לטובת רשות המיסים בנסחי הרישום). עם זאת בעניין זה, ניתן לראות בפעולות התובע כמי שהושלמו, שכן הבקשה להוצאת צו הירושה של האח, הגיעה למעשה "לישורת האחרונה" לאחר ההתכתבות של התובע מול הרשם לענייני ירושה והצו הפורמאלי שהוכן לחתימת ביהמ"ש. ב. לטעמי ועל פי אותה הנמקה, ניתן גם לראות בפעולה של רישום המגרשים והדירה על שם הנתבעים, כמי שהזכאות לשכר טרחה בגינה השתכללה על פי המוסכם במקור: היינו רישום 3 הנכסים בחלקים שווים על שם שני הנתבעים. שכן התובע למעשה כמעט והשלים הפעולות הנצרכות לשם כך, והרישום לא בוצע אך מחמת רצון הנתבעים בהעברת הייצוג ובהשגת המוגמר בעלויות פחותות, באמצעות רישום הסכם חלוקה בין יורשים במקום מכר הדדי של נכסים. נותרת השאלה בעינה מדוע אכן לא פעל התובע לרישום הסכם חלוקה בין יורשים, ומדוע לא הציע חלופה זו, שננקטה לבסוף על ידי הנתבעים משעה שהעבירו הייצוג. טענת הנתבעים הינה כי בכך ביקש התובע להכביר פעולות לא נצרכות וכך להגדיל שכר טרחתו במקום לנקוט בפעולה פשוטה שעלותה זולה. מכל מקום, אין חולק שב 14.7 שלחה הנתבעת מייל לתובע ובו הודיעה שטיפולו בעניינם של הנתבעים הופסק וכי הדבר התבקש גם בשיחה טלפונית מתחילת אפריל 2008, לאחר שבקשתו לשכ"ט בסך 14,000 ₪ עבור הסכם הירושה שבין הנתבעים (הכוונה כנראה להסכם חלוקה בין יורשים) לא נראתה הולמת. ג. לטעמי, על הנתבעים לשלם מה שהוסכם שישלמו עבורו בהסכם החתום. אין בפניי תביעה שכנגד על ייצוג או שליחות או פעולה ברשלנות, משעה שלא הוצגו כל האופציות לנתבעים ובכללן הסכם חלוקה בין יורשים . ואם אדרש לקיזוז, זה גם אינו חלק מן הבקשה לרשות להתגונן. הטענה היתה שהתובע ידע מראש שכל רצונם שכל רצונם של הנתבעים הינו שכל אחד מהם יקבל מגרש וכי הזכויות בדירה תרשמנה על שם הנתבע; והנתבעים כמי שאינם משפטנים לא היו מודעים לטכניקה המשפטית היעילה. אלא שאין בתצהירים התומכים הבר"ל טענה לרשלנות. לפיכך ובחזיתות הקיימות, זכאי התובע לתשלום עבור פעולותיו כפי שתומחרו והוסכמו בין הצדדים בהסכם שכר הטרחה. יתירה מזו ואף לגוף העניין, אין לקבל טענות הנתבעים כאילו ידע התובע מראש שכל רצונם הוא בייחוד מגרש על שם כל אחד מהם וכי הנתבע הוא שיזכה בדירה בהתחשבנות עם אחותו. גם אם הנתבעים אינם משפטנים הרי שהסכם שכר הטרחה המפורט מעלה כי הצדדים ביקשו לתמחר בפרוטרוט את כל הפעולות הנדרשות. אין בהסכם רמז לכך שלאחר רישום שלושת הנכסים על שם הנתבעים בחלקים שווים, תיערך פעולה של מכירה בינם לבין עצמם. ההסכם מדבר ברישום שלושת הנכסים על שמם בחלקים שווים ובמידת הצורך מכירת המגרשים (בלבד). נניח שהתובע לא היה מודע או לא גילה את אוזנם של הנתבעים שניתן להשיג התוצאה שהם טוענים כיום שחפצו בה על דרך רישום הסכם בין יורשים. גם אז, אם היתה ידועה מראש כוונתם שבדירה יזכה הנתבע לאחר התחשבנות עם אחותו וכל מגרש ירשם בנפרד ובשלמות על שם כל אחד מהנתבעים, ניתן היה לצפות שהדבר ימצא ביטויו וגם את תמחורו בהסכם שכה"ט; ולו בדרך "המסורבלת" (לשיטת הנתבעים) של מכר הדדי. רוצה לומר, סבירה יותר היא גרסת התובע שמה שהוצג לו מראש הינו רק שברצון הנתבעים לרשום 3 הנכסים בחלקים שווים על שמם. הא ותו לא. ובהמשך הדרך "התעוררו" הנתבעים ושינו דעתם כאשר הודיעו לתובע שברצונם לרשום מגרש אחד על שם האח והשני על שם האחות, ושהאחרונה תמכור חלקה בדירה לאחיה. יתירה מזאת הנתבעים ממילא מחויבים בהוראות ההסכם הכתוב שבין הצדדים. ד. הנתבעת בתצהירה לא מתכחשת לכך שהנתבעים הם ששכרו השמאי "לאחר שחשתי אי נוחות מכך שהתובע מנסה להשפיע על ערך תמורת הדירה באשקלון. הוא אמר לי שערך הבתים באשקלון ירד משמעותית בשל המצב הבטחוני" (סעיף 5 לתצהיר הנתבעת בבקשת הרשות להתגונן). מכאן יש להבין, למרות שהדברים לא נאמרו במפורש בתצהירה, כי הפניה לשמאי נערכה לצורך חישוב השווי של הדירה, היינו מה התמורה הכספית שהנתבעת אמורה לקבל מאחיה הנתבע עבור מכירת המחצית או לחלופין מה יהא ערך הדירה במכירה לצד שלישי. רמז לכך ניתן בסעיף 4ב' לאותו תצהיר כאשר הנתבעת מציינת שהיא ואחיה לא התכוונו לכל האורך למכור את הנכסים לצד שלישי. מסיבה זו לא חתמו על טיוטת הסכם שכר הטרחה הראשון (נספח א' לכתב התביעה). אלא שאם כך, נזקקה הנתבעת לשמאי אליו היא מודה שפנתה, כדי להעריך את שווי המחצית לצורך ההתחשבנות עם אחיה. למעשה הדבר עולה במפורש מסעיף 9 לתצהירה שתמך הבר"ל (נ/4). בסעיף 9 לכתב התביעה טוען התובע שלאחר שנודע לו שהנתבעים שינו דעתם וכעת הם מעוניינים לרשום כל מגרש בבעלות אחד מהם, ושהנתבעת תמכור חלקה בדירה לנתבע, נאלץ כאמור לפשר בין הנתבעים כדי להביאם להסכמה מי יקבל איזה מהמגרשים ומה הסכום המתאים למחצית הדירה. טוענת הנתבעת ביחס לסעיף 9 לתביעה, כי "סוגיה זו התנהלה בצורה מסורבלת הודות להתנהלותו הלא מקצועית של התובע שבמקום לקבוע שווי הנכסים על פי הערכת שמאי, "זרק לאויר" הצעות מחיר לא ראויות וניסה להשפיע עלי בטענה שהמצב הבטחוני גורם לירידה משמעותית של ערך הבתים באשקלון. הדבר נפתר על ידי כך שהלכתי לשמאי מקצועי, שלמתי עבור שירותיו ומאותו רגע פעלנו אחי ואני על פי הסכומים הנקובים בהערכת השמאי". אם כן, אמור מעתה כי גרסת הנתבעים הינה שמלכתחילה חפצו בתוצאה של רישום מגרש על שם כל אחד מהם ורישום הדירה על שם הנתבע, ואותו שמאי אליו פנתה הנתבעת נועד רק לצורך ההתחשבנות בינם לבין עצמם. אך אם כך, כאמור, ומאחר ולא ידעו על האופציה לרישום הסכם יורשים, מדוע, אם חשפו רצונם מראש בפני התובע, לא נזכרת ולו במילה אותה תוצאה סופית של רישום מגרש על שם כל אחד מן הצדדים ומכר של הדירה מן הנתבעת לנתבע? לא אזכור ולא תמחור. מכל מקום טוענת הנתבעת שמאותו שמאי למדה על האופציה של הסכם ירושה; וכאשר העלתה בפני התובע אפשרות זו, הוא מסר לה שמדובר בשני חוזים נפרדים, חוזה מכר בינה לבין אחיה לגבי הדירה שעלותו כ 14,000 ₪ ועוד חוזה לגבי המגרשים. אז גמלה בלבה ההחלטה שמדובר בעלויות מופרזות והיא לא מסכימה שהתובע ימשיך בטיפול. ה. בפסק הדין שבע"א 8854/06 חיים קורפו עו"ד נ' משה סורוצקין נקבע כי משעה שהופסקו שירותיו של עו"ד שלא נפל פגם בשירות שנתן, והוא היה נכון להשלים השירות, זכאי הוא לשכר שהיה מקבל אלמלא הופסקו שירותיו. וכאמור טענות לרשלנות, בודאי נזק שהוסב בגין רשלנות, אף לא נכנסו כדין לזירת הפלוגתאות העומדות לבירור. יש משמעות אפוא לדחיית גרסתם של הנתבעים כאילו הודיעו מראש לתובע בדבר רצונם בייחוד מגרש בשלמות על שם כל אחד מהם והעברת מחציתה של הנתבעת בדירה לאחיה. שכן התובע לא השלים החוליה האחרונה בשרשרת הפעולות של מחיקת השעבודים מן הנסחים והוצאת צו הירושה לאח, רק משום שהנתבעים שינו דעתם ביחס למה שחפצו בו, לעומת מה שהודע לתובע בראשית הדרך, ומצא ביטויו בהסכם שכר הטרחה. 11. אלא מאי?: רובו ככולו של השכר שלו זכאי התובע על פי ההסכם, גם בהנחה שהנתבעים לא היו משנים דעתם ואף לא מפסיקים ההתקשרות מול התובע, שולם לו. התובע כאמור לא זכאי לכל סכום בגין הפחתת חוב, וסכום זה הינו החלק הארי בתביעתו. יתרת הסכומים הנתבעים על ידו הינם: א. 1350 דולר בגין הגשת בקשות לצווי ירושה והכנת התיק לרישום הדירה בטאבו. לסכום זה זכאי הוא. ב. 500 דולר לניהול מו"מ מול רשות המיסים באשקלון. ממש כפי שאינו זכאי ל 18 אחוז מסכום החוב שהופחת, כך לא זכאי התובע ל 500 דולר בגין מו"מ שלא התקיים. ג. 900 דולר להסרת שיעבוד בגין החובות לרשות המיסים. לסכום זה אכן זכאי התובע, שכן אך הפעולה האחרונה של הסרת השעבוד מן המרשם לא בוצעה על ידו, כאמור בשל הפסקת שליחותו על ידי הנתבעים. אך מדובר בחוליה האחרונה שבשרשרת, כאשר כל יתר הפעולות להסרת השעבודים מן הנסחים הושלמו, קרי: פגישה ברשות המיסים בעקבותיה אושש שאין חוב וניתנו אישורים, פגישה בטאבו, בה הוברר שנדרש גם כיתוב מפורש של רשות המיסים על אותם אישורים המבקש מפורשות הסרת השעבודים, וחזרה לרשות המיסים - שם התקבלו האישורים הנדרשים עם אותה תוספת נדרשת שבכתב יד. ד. 500 דולר לרישום המגרשים על שם הנתבעים: גם כאן ועל פי הרציונל של פסק דין קורפו וקביעותיי העובדתיות, זכאי התובע לסכום זה. שכן, אי השלמת הפעולה נבעה מהפסקת ייצוגו, ועוד קודם לכן משינוי דעתם של הנתבעים ביחס למה שהתבקש ממנו בתחילת הדרך. ה. 2160 דולר עבור 18 שעות עבודה למטלות שלא תומחרו מראש, כמפורט בסעיף 3ה' להסכם לפי 120 דולר לשעה. הפעולות המנויות הן: שעה ומחצה להחתמת העדה באשקלון - פעולה שכאמור לא הוכחה על ידי התובע. 3 שעות למציאת עו"ד למתן חוו"ד לדין הזר - כאמור לא הומחש ואף לו היה מומחש, נראה שפעולה זו כלולה מאליה בטיפול הנדרש לשם הוצאת צו הירושה עבור האח ואינה מזכה בשכר טרחה שתימחורו נפרד. שעתיים ומחצה לניסוח הסכם מכר הדירה - לשכר זה בתעריף 120 דולר לשעה זכאי התובע, היינו שמדובר על 300 דולר. מחצית השעה לניסוח הצו הפורמאלי לביהמ"ש לענייני משפחה - לא ברור מדוע עניין זה אינו קשור בטבורו בהוצאת צווי הירושה שתומחרו בנפרד בהסכם. 10 שעות עבור ניהול מו"מ בין הנתבעים לבין עצמם לענין ההסכמים בין יורשים משעה שגילו האחרונים דעתם בפני התובע שברצונם לילך בנתיב זה. גם ביחס לטענה אחרונה זו, מודה הנתבעת כאמור כי אכן נוהל מו"מ בינה לבין אחיה בשאלה איזה מגרש הוא יקבל ואיך יוערכו המגרשים והדירות (סעיף 9 לתצהירה נ/4 שתמך הבר"ל). אולם לטעמה מעולם לא הגיע הדבר לעשר שעות. יש להניח כי איש מן הצדדים לא יכול כיום לתת אמדן מדויק כמה בדיוק השקיע התובע במו"מ שבין הנתבעים לבין עצמם וניתן לקבל כאן באומדנא 5 שעות בתעריף 120 דולר עליו הוסכם, היינו 600 דולר. משכך, זכאי התובע לסך 3650 דולר. היינו 1150 דולר מעבר לסך מקדמה ששולם לו בשיעור 2500 דולר. אני מקבל שהיו לתובע הוצאות סבירות בכל הקשור לטיפול בהוצאת צוי הירושה ולנסיעות ללשכת רישום המקרקעין ולרשות המיסים, אולם הוצאות אלה במצטבר לא צריך שתעלינה באומדנא על הסך של 1352 ₪ ששולם לו לעת החתימה על ההסכם. לא צורפו קבלות על אגרות ששילם התובע במישרין. אף לא אסמכתאות כלשהן להוצאות נוספות שיכול ותעלינה במצטבר על הסך של 1352 ₪. 12. את הסך של 1150 דולר יש לשערך על דרך הכפלתו בשער היציג, נכון למועד שלגביו לא יכולה להיות מחלוקת שהופסקו שירותיו של התובע (מועד המייל של הנתבעת מ 14.7.08), ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד זה. השער היציג אותה עת עמד על 3.329 ₪ לדולר. מדובר אפוא על 3828 ₪. לסך זה יש להוסיף מע"מ כערכו ב 14.7.08 (15.5%), עת קמה הזכאות לתשלום שכה"ט. עם מע"מ מדובר אפוא על 4421 ₪. סכום זה משוערך להיום על דרך תוספת הפרשי ריבית והצמדה עומד על 5326 ₪. 13. א. אני מקבל אפוא התביעה באופן חלקי, ומחייב הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע את הסך של 5326 ₪. ב. ביחס להוצאות המשפט, לא ניתן להתעלם מכך שהתביעה הוגשה על סך של 105892 ₪ בתוספת מע"מ, נכון ליום הגשת התביעה. בנסיבות אלה, ולמרות שזכאי עו"ד הטוען לעצמו לפסיקת הוצאות, ישא כל צד בהוצאותיו. משיקולים דומים אני מחייב הנתבעים ביחד ולחוד להשיב לתובע רק 700 ₪ ביחס לאגרה ששלם, והוא זה שישא ביתרת האגרה. ג. עוד בהקשר זה, אציין כי במערכת קלוט רק תשלום מחצית ראשונה של אגרה. הסכום של 6026 ₪ בו חויבו הנתבעים יחד ולחוד (סכום פסה"ד ו 700 ₪ בגין אגרה) ישתלם אפוא לתובע על ידי הנתבעים (בצירוף הפרשי הצמדה וריבית) בתוך 30 יום מיום שיציג להם או לבא כוחם אסמכתא על תשלום מחצית האגרה השניה. עורך דיןלקוחות