תביעת חוב על פי חוזה

דוגמא לפסק דין בנושא תביעת חוב על פי חוזה: 1. לפני תביעה לתשלום חוב כספי בסך 19,533 ₪ לפי חוזה שנחתם בין הצדדים ביום 29.05.08. רקע: 2. תחילתה של התביעה בסדר דין מקוצר, ומשניתנה רשות להתגונן , עברה התביעה להתברר לפני. 3. התובעת, טכנומטיק א.ש. בע"מ, היא חברה העוסקת בין היתר בייצור לוחות חשמל ובקרה. הנתבעת 1, צוות נכסי גור בע"מ, הינה חברה העוסקת בין היתר בעבודות בניה וחשמל (להלן: "הנתבעת"). הנתבע 2, מר יצחק גור, הינו הבעלים ומנהלה של הנתבעת (להלן: "הנתבע"). ביום 29.05.08, נפתח לנתבעת כרטיס לקוח אצל התובעת (להלן: "חוזה ההתקשרות" או "החוזה"). על פי הכתוב בחוזה, תנאי התשלום עבור הסחורה הינם "90 +" , שמשמעותם "שוטף +90 ימים", כאשר איש הקשר לעניין התשלומים, הינו הנתבע. הנתבע אף חתם בתחתית טופס ההתקשרות, כי הוא אחראי וערב ערבות אישית ללא הגבלת סכום, לחיובי הנתבעת אצל התובעת (נספח א' לכתב התביעה). 4. התביעה דנן עניינה יתרת חוב בסך 19,533 ₪, אותה קיזזה הנתבעת מהסכום אותו היתה אמורה לשלם לתובעת בגין לוחות חשמל ואביזרים שסיפקה התובעת לפרוייקטים של הנתבעת במהלך חודש מרץ. הנתבעת לא התכחשה לקיומו של החוב אלא טענה לקיזוז חוב נגדי בסך 16,383 ₪, בגין ליקויים בלוחות החשמל שסיפקה לה התובעת. 5. בהחלטתי מיום 17.05.11, קבעתי, כי עיקר טענות הנתבעים הינן בגדר הודאה והדחה וכן טענת קיזוז כנגד חוב שאינו שנוי במחלוקת. משכך, הוריתי כי הנתבעים יפתחו בהבאת ראיותיהם. טענות התובעת 6. התובעת טענה, כי בהתאם לחוזה, הזמינה ממנה הנתבעת מעת לעת עבודות חשמל לרבות לוחות חשמל ובקרה בעסקאות שונות ונפרדות לפי הזמנות שונות ונפרדות, כאשר עבור כל עיסקה, הנפיקה לנתבעת חשבונית מס אותה היה על הנתבעת לשלם, תוך 90 ימים מתום חודש הנפקת החשבונית. הנתבעים ביצעו את התשלומים באיחור, ואף לא העבירו את מלוא הסכום שחייבת הנתבעת לתובעת בהתאם לחשבוניות מחודש מרץ 2009. לטענת התובעת, בסוף חודש ינואר, שנת 2009, פנתה אליה הנתבעת וביקשה להזמין ממנה מספר לוחות חשמל לפרוייקט פסגת אונו (להלן: "פרוייקט אונו"). הצעת מחיר שמסרה לה בסך של 122,080 ₪, אושרה על ידי הנתבעת ביום 19.02.09 (נספח ב' לכתב התביעה). בתחילת חודש מרץ, הזמינה ממנה הנתבעת לוח חשמל זמני לבניין בנתניה (להלן: "פרוייקט נתניה"), וביום 3.03.09 אישרה הנתבעת את ההצעה המתוקנת, בסך 13,860 ₪, לתשלום (נספח ג' לכתב התביעה). ביום 19.03.09, הזמינה הנתבעת מספר פריטים עבור הוספה ושינויים שביצעה בלוחות החשמל בפרוייקט הגוש הגדול בתל-אביב (להלן: "פרוייקט תל אביב"), וביום 22.03.09 אישרה הנתבעת את הצעת המחיר בסך 4,689 ₪ (נספח ד' לכתב התביעה). 7. בהתאם לחוזה, הנפיקה התובעת לנתבעת ביום 30.03.09 שלוש חשבוניות נפרדות, בסכום כולל של 140,629 ₪, עבור שלוש העיסקאות לעיל (נספחים ה'1-ה'3 לכתב התביעה). לטענת התובעת, מועד התשלום היה לא יאוחר מיום 29.06.09, אולם הנתבעת העבירה לידיה ביום 10.08.09 שלוש המחאות על סך כולל של 124,246 ₪ בלבד ולזמני פרעון עתידיים. ההמחאה הראשונה על סך 40,000 ₪, זמן פרעון 9.08.09, השניה על סך 40,000 ₪, זמן פרעון 20.08.09, והשלישית על סך 44,246 ₪, זמן פרעון 31.08.09, כאשר בספח ההמחאה הראשונה נרשם, כי הופחת מהסך של 140,629 ₪, סך של 16,383 ₪ בגין עבודות שבוצעו על ידי הנתבעת בשטח והשלמת אלמנטים (נספחים ו'1-ו'5 לכתב התביעה). לטענת התובעת ההזמנות שסיפקה לנתבעת בחודש מרץ אושרו על ידה ומעולם לא נדרשה להשלים דבר בגין אותן עיסקאות. הנתבע חתם כי הינו אחראי וערב אישית, ללא הגבלת סכום לחיובי הנתבעת (נספח א' לכתב התביעה). משכך, על הנתבעים ביחד ולחוד לשלם את יתרת החוב, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מתום תקופת האשראי עד ליום הגשת התביעה. סך התשלומים עולה כדי 19,533 ₪. טענות הנתבעים 8. הנתבעים מכחישים את עיקרי העובדות שתוארו על ידי התובעת. לטענתם, כרטיס הלקוח אינו מהווה הסכם בין הצדדים. הנתבע לא הסכים להיות אחראי באופן אישי לחובות הנתבעת ואף נמנע במכוון מלמלא את סעיף 2 בכרטיס הלקוח. הנתבע טען, כי חתימתו אינה מהווה הסכמה מדעת להיות ערב אישית ללא הגבלת סכום לחיובי הנתבעת שכן התובעת, בחוסר תום לב, נמנעה מלהסב שימת ליבו לכך שחתם כי הינו ערב אישית. לטענת הנתבעים, תנאי התשלום הינם "שוטף + 90 ימים", מיום אספקת לוחות החשמל ולא מיום הנפקת החשבוניות. בשל הליקויים בלוחות החשמל בפרוייקט אונו ובפרוייקט תל אביב, נאלצה הנתבעת לבצע בהם תיקונים, זאת לאחר שהתובעת לא לקחה אחריות על הכשלים בייצור לוחות החשמל. כתוצאה, עוכבה עבודתה ואף התייקרה ובגין נזקים אלה, היתה זכאית לבצע קיזוז בסך 16,383 ₪ מהחשבון. הנתבעת טענה, כי התשלום עבור לוחות החשמל בוצע במועד, מהיום בו הפכו לוחות החשמל לתקינים. וגם מן הטעם הזה אין התובעת זכאית לתשלום ריבית והפרשי הצמדה בגין איחור נטען בתשלום. הראיות: 9. מטעם התובעת הוגש תצהירו של מר אמיר שמוט, מנהל מפעל לוחות החשמל אצל התובעת (להלן: "מר שמוט"). מטעם הנתבעים הוגשו תצהיריהם של הנתבע ושל מר ארקדי גונטה, מהנדס החשמל של הנתבעת (להלן: "מר גונטה"). הצדדים צירפו לתצהיריהם מסמכים שונים ותכתובות שנערכו ביניהם. המצהירים נחקרו על תצהיריהם. דיון והכרעה: 10. טרם אפנה לגופן של עילות התביעה, אקדים מספר הערות בנושא הראייתי. נטל ההוכחה ומידת ההוכחה 11. הנתבעים הודו בקיומו של חוזה ההתקשרות, טופס פתיחת כרטיס לקוח, ואף בחיוב המוטל עליהם לשלם לתובעת. להגנתם טענו טענת קיזוז הפוטרת אותם מתשלום החוב הנתבע. הודאה והדחה 12. כאמור, עסקינן בסיטואציה של "הודאה והדחה". הנתבעים הודו בעובדותיה המהותיות של עילת התביעה והוסיפו טענות אחרות העשויות להביא לדחייתה. לסיטואציה זו פן מהותי ופן דיוני. הפן המהותי הוא העברת נטל השכנוע לכתפי הנתבע, כאשר המשמעות היא, כי "אם כפות המאזניים יישארו בסופו של המשפט מעוינות באשר לטענות הנתבע, יזכה התובע בתביעתו, שהרי הנתבע הודה בכל רכיביה" (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית-1995,עמ' 321-320). הפן הדיוני הוא, כי "סדר הטיעון הרגיל הקבוע בתקנה 158 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד1984- נהפך. כלל דיוני זה קבוע בתקנה 159" (רע"א 3592/01 עיזבון המנוח סימן טוב מנשה ז"ל נ' ע. אהרונוב קבלנות בניין (1988) בע"מ (2001), (19.7.01)). לנוכח טענת ההודאה והדחה נהפכו נטלי הראייה והשכנוע. קיזוז 13. לענין טענת קיזוז נקבע, כי הנטל להוכחתה רובץ על הטוענים אותה "כאשר מידת הפירוט שיש ליתן לה בכתבי הטענות הנו כמידת הפירוט שיש ליתן בכתב תביעה" (ע"א 579/85 אריאן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד מ (2) ע' 765, 767 - 768). ככל שהנתבעים לא ירימו את הנטל הרובץ לפתחם ויוכיחו את הקיזוז לו הם טוענים, יהיה הדין עם התובעת. קיומה של יתרת חוב 14. לגרסת הנתבעת, הפרה התובעת את חובתה לייצר לוחות חשמל בהתאמה לתוכניות המאושרות על ידי יועץ החשמל. בלוחות החשמל בפרוייקט תל אביב התקינה התובעת מפסקים שלא התאימו לתוכניות לוחות החשמל, ובחלק מלוחות החשמל בפרוייקט אונו לא התקינה את כל האביזרים הדרושים. כתוצאה, נדרשה הנתבעת לתקן בעצמה את הליקויים, במהלך תקופת האחריות של התובעת. לפיכך יש לקזז מחובה סך של 19,257 ₪, בגין עבודות תיקון הליקויים בלוחות החשמל שביצעה בפרוייקט אונו ובפרוייקט תל אביב. להלן פירוט הסכומים שלגישת הנתבעת יש לקזזם מסכום התביעה: 1. זיכוי בסכום של 5,865.50 ₪, בגין עלויות תיקון 4 לוחות חשמל בפרוייקט תל-אביב, כולל איסוף אביזרים, עלות שעות עבודה ועלות נסיעה תל אביב- כפר סבא, אל הספק של התובעת. 2. זיכוי בסכום של 13,528 ₪, בגין עלויות ביצוע התקנת אביזרים ב-2 לוחות חשמל בפרוייקט אונו, כולל שעות עבודה של מהנדס הנתבעת ונזקים בשל עיכוב של 7 ימי עבודה בהמשך ביצוע עבודות החשמל בפרוייקט. הנתבעת הפחיתה מסכום זה את עלות רכיב "בקר מערכת החלפת חברת חשמל-גנרטור" בפרוייקט תל-אביב, וכן הפחיתה את כמות שעות העבודה שנדרשו לעובדיה כדי לבצע את התיקונים בלוחות, כך שסכום הקיזוז הועמד על 16,383 ₪. 15. אם-כן, הנתבעת מודה בקיומו של החוב אך מעלה טענת הקיזוז. לפי הזמנות העבודה המאושרות שהנתבעת עצמה צירפה (נ/2), עולה מפורשות כי נותרה יתרת חוב בסך 16,383 ₪. הדברים עולים גם מהרישומים על גבי ספח ההמחאה שהוציאה הנתבעת לתשלום על-חשבון חודש 03/09, שם צויין הסכום 140,629 ₪, ממנו הופחת סך של 16,383 ₪ בגין "עב' שבוצעו על ידנו בשטח והשלמת אלמנטים" (נספח 2 לנ/2). גם בכתבי טענותיה ובעדויות מטעמה, מודה הנתבעת במפורש ביתרת חוב, כעולה מעדותו של הנתבע "בגין הפרוייקטים הנ"ל שילמה הנתבעת לתובעת למעלה מ-130,000 ₪ ואילולא הליקויים שהתגלו בלוחות החשמל, הנתבעת לא היתה מקזזת סכומים אלו" (סעיף 22 לתצהיר הנתבע). וכן "אם הוגש חשבון, כנראה ששילמתי. הליקויים התעוררו אחר כך, לא לפני" (מתוך עדותו של הנתבע, ע' 25 ש' 20 לפרוטוקול). לאור דברים אלה, עצם קיומה של יתרת חוב אינו שנוי במחלוקת. הצדדים חלוקים בעניין טענת הקיזוז. 16. לאחר שעיינתי בחומר הראיות ושקלתי את טענות ב"כ הצדדים הגעתי לכלל מסקנה, כי הנתבעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם. לגרסת הנתבעים, כאמור, בעת ביצוע ביקורת מטעם חברת החשמל בבניינים שבפרוייקט תל- אביב, לצורך קבלת מתח לבניינים, התגלה כי בלוחות החשמל הותקנו מפסקים שונים מאלו המופיעים בתוכנית לוח החשמל. נרשם שמקור הבעיה בייצור הלוח, והנתבעת נדרשה לבצע את התיקונים תוך 24 שעות, על מנת לקבל מתח לבניינים (סעיף 9 לנ/3). הנתבעת טענה, כי פנתה לתובעת לבצע את התיקונים, אולם בשל הריחוק הגאוגרפי של התובעת מתל אביב, היא לא יכלה להענות לבקשתה לבצע את התיקונים בלוחות החשמל מיידית, והפנתה אותה לקחת את האביזרים הנדרשים לתיקון מהספק שלה שנמצא בכפר-סבא. משום כך, נאלצה, לבצע את התיקונים באמצעות עובדיה (סעיף 14 לנ/1). 17. הנתבעת טוענת אף לליקויים בלוחות החשמל בפרוייקט אונו. לטענתה, על-פי תוכנית לוחות החשמל, היה על התובעת להתקין בלוחות החשמל אביזרים מסוגים מסויימים, אולם היא לא התקינה אותם. לאחר שפנתה לתובעת, ביצעה התובעת אך חלק מהתיקונים. הנתבעת נאלצה להשלים את התיקון בעצמה, תוך שנגרם לה עקב כך עיכוב של 7 ימי עבודה בהמשך ביצוע עבודות החשמל בפרוייקט, בנוסף לעלויות האחרות (התקנת אביזרים ב-2 לוחות חשמל, שעות עבודה של 2 עובדים ומהנדס הנתבעת) (סעיף 19 לנ/1). בשל כך, טענה הנתבעת, היא זכאית לבצע קיזוז בסך 13,528 ₪ מסכום התמורה המגיע לתובעת (סעיף 19 לנ/1). 18. טרם אפנה לגופן של טענות הנתבעת, אקדים ואציין, כי עדותו של מר גונטה לעניין הנזק הנטען בפרוייקט תל אביב, היתה עדות יחידה של בעל דין, שאין לה סיוע, על כל המשתמע מכך, לפי סעיף 54(2) לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א - 1971. כך לדוגמא, נאמר בע"א 295/89 חיים רוזנברג נ' שרה מלאכי, פ"ד מו(1) 733, כי רשאי בית המשפט להסתמך על עדות יחידה של בעל דין מקום בו הוא נותן "אמון מלא באמיתותה". דהיינו, סעיף 54 הוא מעין אזהרה שהפנה המחוקק לבית המשפט, כי נדרשת דרגה גבוהה יותר של מהימנות ואמון, שעה שבית המשפט מבקש להסתמך על עדותו היחידה של בעל הדין. הנזק הנטען ואחריות התובעת פרוייקט תל אביב 19. מעדויות הנתבעים עולה, כי הנתבעת הזמינה מהתובעת תוספות ללוחות החשמל בפרוייקט תל אביב טרם בדקה את לוחות החשמל שהתקינה. הנתבע העיד, כי לוחות החשמל לפרוייקט תל אביב התקבלו בחודש אוקטובר 2008, והנתבעת שילמה לתובעת עבורם ביום 29.12.08, כאשר לוחות החשמל לא הופעלו עד בדיקת חברת החשמל בחודש יוני 2009, "המהנדס מטעם היצרן ...מקבל את התוכניות מטעם המתכנן של הבניין ועל פי זאת הוא צריך לבצע את הלוחות. את זאת אנחנו לא בודקים ומה שנתגלה לאחר מכן זה בביקורת של חברת חשמל שהתוכניות והלוח אינם תואמים...כנראה שזה ביוני 2009" (ע' 24 ש' 21-23; 25 לפרוטוקול). הנתבע הבהיר בעדותו, כי "במהלך העבודה ישנן בקשות ע"י המזמין מאיתנו לבצע אי אילו תוספות והרחבות בתוך הפרוייקט וזה מאלץ אותנו לתת ביטוי לאותן תוספות גם בלוח. זה לא אומר שבדקנו את הלוח. זה אומר שהוספנו בלוח פריטים שלא היו קיימים בתוכניות ושגם לא הזמנו מלכתחילה, ולגביהם אין לנו טענות, הזמנו אותם באופן עצמאי ועל זה שילמנו...הליקויים התעוררו אחר כך..." (ע' 24 ש' 31-32; ע' 25 ש' 1-2; ש' 20 לפרוטוקול). מר גונטה הצהיר, כי חתם על הצעת מחיר מיום 19.03.09, לגבי תוספת של ממסרים ושנאים ללוחות החשמל בפרוייקט תל אביב (ת/1), ובעדותו אישר, כי אינו יכול להזמין שינויים בלוח החשמל מבלי שבדק אותו (ע' 37 ש' 22 לפרוטוקול). קיומה של סתירה זו פוגע במהימנות שניתן לייחס לגרסתו, הגם שמדובר בענין שולי לתביעה זו. 20. זאת ועוד, הנתבעת טענה, כי רק כאשר ביצעה חברת החשמל ביקורת בפרוייקט תל אביב, התגלה כי לוח החשמל שיצרה התובעת אינו מתאים לתכנית לוח החשמל, וכי התובעת התקינה ב-3 לוחות חשמל 8 "מאמ"תים" רגילים עם הגנת טרמי קבוע, במקום להתקין "מאמ"תים" עם הגנה מגנטית (סעיף 9.1.1-9.1.2 לנ/3). מר גונטה הצהיר, כי התקשר אל נציג התובעת, בנוכחות בודק חברת החשמל, ונאמר לו, כי כשהכין את הלוחות, לא היו מאמ"תים מתאימים במלאי ולכן החליפם באחרים (סעיף 9.1.4 לנ/3). מר גונטה העיד, כי הבודק של חברת החשמל היה לידו עת התקשר למר שמוט (ע' 40 ש' 30 לפרוטוקול). מר שמוט הכחיש בעדותו דבר קיומה של השיחה (ע' 60 ש' 10-20 לפרוטוקול): "ש. אתה זוכר את השיחה שארקדי מתקשר אליך ואומר לך: "עצרו לי ביקורת חברת חשמל בגוש הגדול בתל אביב כי הותקן מפסק לא נכון? ת. לא. ש. ...מעולם לא פנו אליך וביקשו ממך לשנות את המפסקים בפרויקט? ת. הוא לא ביקש ממני להחליף מפסקים בפרוייקט הגוש הגדול. ש. האם היה ידוע לך שהותקנו מפסקים לא נכונים? ת. לא. ש. ארקדי לא אמר לך שמפסקים לא נכונים? ת. לא זוכר אם הוא אמר לי. לא היתה פניה בכתב. בעל פה הוא לא פנה אלי וביקש ממני להחליף מפסקים." 21. הנתבעת לא הציגה כל מסמך לפיו בביקורת שערכה חברת החשמל בפרוייקט תל אביב נפסלו לוחות החשמל. הנתבע העיד, כי מסמך הפסילה של חברת החשמל אינו נמצא ברשותו, "איננו כרגע. אולי זה קיים במערכת ואין כל בעיה להוציאו מחברת החשמל" (ע' 27 ש' 13 לפרוטוקול), ומר גונטה העיד, כי אין בידיו אסמכתא לכך שחברת החשמל פסלה את לוחות החשמל בפרוייקט תל אביב (ע' 38 ש' 18 לפרוטוקול). הנתבעים גם לא מצאו לנכון להעיד את הבודק מטעם חברת החשמל בעניין זה, והדבר פועל לחובתם. 22. זאת ועוד, קיומם של הליקויים הנטענים בלוחות החשמל הינו עניין שבמומחיות. כעולה מעדותו של מר גונטה, הוא כלל לא הכיר את לוחות החשמל בפרוייקט תל אביב, "הציוד הזה אז שקיבלנו את הלוחות הזה לא הכרתי את הציוד הזה. בד"כ מגיע כזה מפסק בלי כלום למטה ומפסקים של חברות אחרות בשבילי היו מגנטים. בשביל זה הייתי בטוח ובדקתי את הלוח שזה מגנטי. התחלתי להתווכח עם נציג חב' חשמל עד שהוא הראה לי איפה רואים בסוג של המפסק שזה מגנטי בלבד. אז למדתי את זה" (ע' 40 ש' 1-4 לפרוטוקול). מר גונטה הצהיר, כי ביצע את התיקונים בלוחות החשמל בפרוייקט תל אביב בעזרת שני חשמלאים מוסמכים, עובדי הנתבעת (סעיף 9 לנ/3), "לאחד קוראים חאלד ולשני אני לא זוכר איך קוראים" (ע' 40 ש' 32 לפרוטוקול). מר גונטה העיד, כי באתרי הנתבעת ישנו מנהל עבודה, שרושם את שעות העבודה של העובדים (ע' 37 ש' 5-8 לפרוטוקול), אולם הנתבעת לא הציגה את יומני העבודה של העובדים בפרוייקט תל אביב בימים בהם ביצעו את העבודות הנטענות בגין הליקויים בלוחות, ואף לא העידה את מנהל העבודה באתר או את העובדים שעל פי הנטען עבדו בתיקון לוחות החשמל. 23. הנתבע הצהיר, כי הנתבעת נאלצה להביא בעצמה את האביזרים לתיקון לוחות החשמל בפרוייקט תל אביב ואף לבצע את התיקונים בלוחות החשמל באמצעות עובדיה (סעיף 14 לנ/1). כעולה מעדותו של מר גונטה, הוא נסע לספקית הציוד של התובעת בכפר סבא כדי להביא את הנדרש לצורך תיקון לוחות החשמל, וחתם על תעודת משלוח בעבור 8 מאמ"תים, אולם התעודה לא הוצגה, אינה בידיו, "אם אני לא טועה שמתי אותם ביחד עם המפסקים שחזרו לתובעת עם מה שפירקתי" (ע' 41 ש' 3 לפרוטוקול). פרוייקט אונו 24. לטענת הנתבע, התובעת כלל לא התקינה אביזרים שאותם התחייבה להתקין, בהתאם להזמנה ולתוכניות המאושרות, בשני לוחות חשמל בפרוייקט אונו. התובעת לא השלימה את כל התיקונים הדרושים, והנתבעת נאלצה להשלימם באמצעות עובדיה. עקב כך נגרמו לנתבעת נזקים כלכליים, ובכלל זה עיכוב של 7 ימי עבודה בביצוע עבודות החשמל בפרוייקט (סעיף 19 לנ/1). עת נשאל הנתבע אילו אביזרים הותקנו בניגוד לתוכניות בפרוייקט אונו השיב: "אם בית המשפט יבקש מאיתנו להוכיח זאת, אנו נוכיח זאת" (ע' 29 ש' 14 לפרוטוקול). הנתבע לא ידע לומר מהם האביזרים שהותקנו בלוחות החשמל בפרוייקט אונו בניגוד לתוכניות: "אני יודע, רק אינני זוכר בדיוק מה היה" (ע' 29 ש' 16 לפרוטוקול). 25. לעניין העיכוב של 7 ימים בעבודה בפרוייקט אונו הבהיר הנתבע, כי הוא "מבטא את שעות העבודה של הבחורים והמהנדס אשר ביצעו את העבודה במקום אותו בחור שביצע לנו את ההזמנה" (ע' 30 ש' 22-23 לפרוטוקול). מר גונטה הצהיר, כי חלק מלוחות החשמל שסיפקה התובעת לפרוייקט אונו, לא התאימו לתוכנית החשמל של הלוחות ובנוסף, חיווט הלוחות לא היה נכון, ותיקון הליקויים ארך יומיים (סעיף 10 לנ/3). הנתבעת לא הציגה את יומני העבודה של העובדים בפרוייקט אונו מהם ניתן היה גם ללמוד על העיכוב הנטען בעבודות. הנתבעת אף לא העידה את מנהל העבודה באתר או את העובדים שעל פי הנטען עבדו בתיקון לוחות החשמל. הנתבעים לא מסרו פירוט של הרכיבים שלא התאימו לטענתם לתוכניות החשמל של הלוחות בפרוייקט אונו, ואף לא את היקף הליקויים. הם לא פירטו במדוייק כיצד הפרה התובעת את החוזה, מהיכן נובעת אחריותה ואת שיעורו של הנזק. משכך, לא עמדו בנטל. 26. הנטל להוכיח את הליקויים שנתגלו בלוחות החשמל מוטל על הנתבעים. לא די בטענה בעלמא כדי להוכיח קיומם של הליקויים הנטענים. לא ברור באילו ליקויים מדובר, מה שווי הליקויים, וכיצד ניתן להעריך אותם. הנתבעים לא השיבו לשאלות הללו ולא פירטו את העובדות הדרושות להוכחת הליקויים, זאת בנוסף לכך שטענת הליקויים בלוחות היא טענה שבמומחיות, אשר היה מקום לצרף חוות דעת מומחה לשם הוכחתה. הנתבעים נמנעו מלהציג את מסמך הביקורת של חברת החשמל בפרוייקט תל-אביב שלטענתם חשף ליקויים בלוחות החשמל, ואף לא העידו את הבודק מטעם חברת החשמל שבדק את לוחות החשמל בפרוייקט תל אביב. הנתבעים לא הגישו תצהירים של עובדיהם שעבדו בתיקון הליקויים, ואף לא הוגש תצהיר של ספק התובעת בכפר סבא ממנו נלקחו האביזרים לתיקון לוחות החשמל. בנוסף, לא הוצגה תעודת המשלוח ל"מאמת"ים" שנלקחו מהספק. הימנעות לא מוסברת זו מלהביא לפני בית המשפט ראיות שהיה בהן כדי לתמוך בטענותיהם, מקימה חזקה שאילו היו מובאות היו פועלות נגדם. יפים לענין זה דברי כבוד השופטת בן עתו בע"א 548/78 שרון נ' לוי, פ"ד ל"ה(1) 736, 760: "...כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה היתה פועלת נגדו... הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר, נגד מי שנמנע מהצגתה." (ראו לענין זה גם: י' קדמי, על הראיות, חלק שני (תל אביב, 1991), 917; ע"א 9656/05, ע"א 11189/05 נפתלי שוורץ ואח' נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ (27.07.08), וכן ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר נ' סלימה מתתיהו, פ"ד מה(4) 651). הנתבעים, כאמור, גם לא הוכיחו קיומו של הנזק הנטען ואף לא את שיעורו. לפיכך אני קובע כי הנתבעים לא הצליחו להרים את נטל ההוכחה המוטל עליהם. משכך, דין טענת הקיזוז להידחות. חבות הנתבע 27. לטענת הנתבע, יש לדחות על הסף את התביעה נגדו, בהעדר יריבות. לטענתו, נמנע במכוון מלמלא אחר סעיף 2 בטופס פתיחת כרטיס לקוח, המקים את ערבותו האישית לחיובי הנתבעת. התובעת לא עמדה על מילוי הסעיף, ובכך ויתרה למעשה על ערבותו האישית. הנתבע טען, כי התובעת ביצעה הטעייה כלפיו, עת הוסוותה הערבות האישית בטופס פתיחת כרטיס לקוח, ומר שמוט נמנע מלהסב את שימת ליבו לכך שהוא חותם על ערבות אישית, וכי מילא את פרטיו האישיים אגב טעות בהבנת פשר המסמך (סעיפים 5-7 לנ/1). עוד טען הנתבע, כי חתם בלי משים, בשל גודלן הקטן האותיות, על היותו ערב אישית לחובות הנתבעת (סעיף 7 לנ/1). מאידך, מר שמוט הצהיר, כי הבהיר לנתבע כי עליו לחתום ערבות אישית לחובות הנתבעת אצל התובעת, כתנאי לפתיחת כרטיס לקוח לנתבעת, והנתבע ביקש לקבל את הטופס לידיו על מנת להתייעץ עם עורכי דינו, שכן לא שש לערוב לחובות הנתבעת. לבסוף הנתבע חתם על טופס פתיחת כרטיס לקוח (נספח א' לת/2) והחזירו לתובעת ביום 29.05.08 באמצעות הפקס (סעיפים 5-6, 9 לת/2). מר שמוט אישר, כי ראה שהנתבע לא מילא את סעיף 2, "שמות מנהלי העסק האחראים אישית" (להלן: "סעיף 2"), אולם לא פנה אליו בעניין (ע' 54 ש' 21 לפרוטוקול). 28. עיון בטופס פתיחת כרטיס לקוח מעלה, כי אין המדובר בכתב ערבות מתוחכם, עם סעיפים רבים, אלא בכתב ערבות פשוט וברור. אכן, הנתבע לא מילא את סעיף 2, אולם הוא ציין בנפרד מחותמת הנתבעת וחתימתו, גם את שמו ומספר תעודת הזהות שלו, מתחת לכיתוב "אני החתום מטה מצהיר שהמידע שמסרתי לעיל הינו נכון ושאני אחראי וערב ערבות אישית ללא הגבלת סכום לחיובי העסק אצל טכנומטיק 1975, לרבות חשבוניות חובות וצ'קים שלא נפרעו...". סעיף 1(א) לחוק הערבות, תשכ"ז- 1967, קובע, כי "ערבות היא התחייבותו של אדם לקיים חיובו של אדם אחר כלפי אדם שלישי". אין בסעיף דרישה לצורת ערבות מסויימת, אף לא לכתב. ידועה ההלכה כי אדם נחזה למי שמבין, יודע וקרא את המפורט במסמך עליו חתם. חזקה היא כי חתימת אדם על גבי מסמך כלשהו מהווה עדות לכך שנתן הסכמתו לתוכן האמור במסמך, לאחר שקרא והבין את מהותו (ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור, פ"ד יט(2) 113, 117; ע"א  1548/96 בנק איגוד לישראל נ' לופו, פ"ד נד(2) 559; כב' השופט גרוניס ברע"א  11519/04 יפה לבקוביץ נ' בנק הפועלים (27.06.05)). משכך, אין בידי לקבל את טענת הנתבע כי חתם מבלי משים על ערבות אישית לחובותיה של הנתבעת לתובעת. 29. לא מצאתי ממש גם בטענת הנתבע, כי הוטעה על ידי מר שמוט. כידוע, הטענה עומדת רק למי שהונע לחשוב כי המסמך הוא בעל מהות בסיסית שונה ממה שהינו, ואינה עומדת למי שמודע לטיבו של המסמך עליו הוא חותם (ת"א (תל אביב) 21/98 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' טשיר בע"מ (9.10.03)), וברי, כי הנתבע ידע טיבו של טופס פתיחת כרטיס לקוח, על סעיף הערבות שבו. לפיכך, אני קובע כי הנתבע ערב אישית לחיובי הנתבעת כלפי התובעת. הפרשי ריבית והצמדה 30. לטענת התובעת איחרה הנתבעת בתשלום יתרת חשבון עסקאות חודש מרץ 2003 . המועד האחרון לתשלום, היה סוף חודש יוני 2009, ומאחר ושילמה בחודש אוגוסט 2009, עליה לשלם ריבית והפרשי הצמדה. הנתבעים טענו, כי אינם חייבים לשלם הפרשי ריבית והצמדה בגין עסקאות חודש מרץ 2009, שכן הסכום שולם במועד, "שוטף +90" מהיום בו הובאו לוחות החשמל למצב תקין. מעיון בטופס פתיחת כרטיס לקוח (נספח א' לת/1) עולה, כי בסעיף 4 נרשם: "תנאי תשלום: 90 +". אין פירוט נוסף. משכך בנוהג, כי התשלום הינו שוטף + 90, מיום הנפקת החשבוניות. התובעת הנפיקה לנתבעת ביום 30.03.09 שלוש חשבוניות נפרדות עבור שלוש עיסקאות חודש מרץ 2009. הנתבעת העבירה לתובעת את ההמחאות בעבור עיסקאות חודש מרץ 2009, בחודש אוגוסט 2009 (נספחים ו'1-ו'5 לכתב התביעה), כאשר המועד האחרון לתשלום היה 29.06.09. משכך, על הנתבעים, יחד ולחוד לשלם לתובעת הפרשי ריבית והצמדה מתום תקופת האשראי ועד ליום הגשת התביעה. 31. לאור המקובץ לעיל, מצאתי לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסך של 19,533 ₪, וכשהם משוערכים להיום, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה (17.1209), סך של 21,810 ₪. הנתבעים, יחד ולחוד, ישלמו לתובעת הוצאות משפט בסך 2,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ (כולל מע"מ). הסכומים הנ"ל ישולמו לתובעת, באמצעות בא-כוחה, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. חוזהתביעת חובחוב