דוגמא להחלטה בנושא הגשת תביעת חוב מזונות לנאמן: הנושים, גרושתו וילדיו של החייב, הגישו ערעור על החלטת הנאמן בשתי תביעות חוב שהוגשו לו: האחת - חוב של אישה למזונות, והשנייה - תביעת חוב של הילדים למזונות. שתי התביעות הוגשו באיחור, אך הנאמן קיבל את הבקשה להארכת המועד להגשת תביעת החוב. הנאמן קיבל את תביעת החוב שהוגשה על ידי הילדים, אך קבע כי על חוב זה יחול "דין רגיל" והוא לא יוכר כחוב ב"דין קדימה". את תביעת החוב של האישה דחה הנאמן, כמפורט בהחלטתו. תביעת החוב למזונות הילדים - בעניין מזונות הילדים נימק הנאמן את התנגדותו להחיל עליו דין קדימה בטענה שבטופס תביעת החוב לא צוין שמבוקש להכיר בחוב זה כחוב בדין קדימה, ומשלא דרש הנושה שהחוב יוכר כחוב בדין קדימה יש להתייחס אליו כחוב בדין רגיל. במהלך הדיון הודיע הנאמן כי בהתחשב בהערות בית המשפט ולאחר שהתייעץ עם ב"כ הכנ"ר, הוא מסכים שתביעת החוב של מזונות הילדים תסווג כחוב בדין קדימה. ואכן, סעיף 78(3)(ד) קובע דין קדימה ל"כל כסף המגיע בעד פיגורים במילוי צווי מזונות שבית משפט מוסמך נתנם או מוציאים לפועל". חוב מזונות שזמן פירעונו חל לפני יום מתן צו הכינוס, חל לגביו דין קדימה. לפיכך, בהתחשב בעמדת הנאמן והכנ"ר שהסכימו לקבלת הערעור ובהתחשב בהוראות סעיף 78 לפקודה, הערעור בעניין תביעת החוב של הילדים מתקבל. על חוב זה יחול דין קדימה. תביעת החוב למזונות אישה - החלטת הנאמן - למרות שהנאמן הסכים להארכת מועד להגשת תביעת החוב, הוא דחה את התביעה לגופה. הנאמן מפנה להחלטת בית הדין הרבני מיום 13/2/02 ממנה הוא למד כי ככל שניהול משק הבית יועבר לאישה, לא רק שהיא איננה זכאית לתשלום מזונות, אלא שעליה לשלם לבעל - החייב סך של 10,000 ₪ לחודש החל מיום 1/2/02. הנאמן מציין בהחלטתו כי אין מחלוקת שמי שמחזיקה בפועל במשק הינה האישה. לפיכך, נדחית תביעת המזונות ולחילופין, סכום המזונות יתקזז עם הסכום שהיה עליה להעביר לחייב - 10,000 ₪ מדי חודש צמוד למדד. נימוקי הערעור - תביעת החוב מתבססת על החלטת בית הדין הרבני מיום 19/11/02, שם נקבע כי על החייב לשלם לאישה מזונות. החלטת הנאמן המתבססת על החלטה מיום 13/2/02, שגויה, שכן החלטה זו היתה רק "המלצה" שבוטלה בהחלטה המאוחרת יותר מיום 19/11/02. בכל מקרה, ההחלטה מיום 13/2/02 מורה על תשלום "על חשבון הרווחים שיפיק המשק", אולם בפועל לא היו רווחים. החייב מפריע לנושה לנהל את משק הבית וגורם לה קשיים. תגובת החייב - החייב טוען כי הנושה קיבלה לידיה את ניהול משק הבית על פי החלטת בית הדין הרבני ומאז 12/10/04, מזה 9 שנים, היא מנהלת אותו בלעדית. החייב הגיש טענת "פרעתי" ללשכת ההוצל"פ, שם טען כי איננו חייב את החוב שהנושה מייחסת לו. דיון - כאשר הנאמן נדרש להכריע בתביעת חוב הוא ממלא תפקיד שיפוטי [ראה ספרם של ש.לוין וא.גרוניס/פשיטת רגל, מהדורה שלישית עמ' 286 והערה 16 שם]. מבחינה מסוימת כוחו עולה על כוחו של בית משפט. כאשר החייב מבוסס על פסק דין שניתן נגד החייב, רשאי הנאמן לבדוק את התמורה שניתנה בעדו, אם הובאה בפניו ראיה, או שהוא, מתוך בחינת חומר הראיות, הגיע למסקנה שהפסק הושג בנסיבות שיש בהן משום עיוות דין, או שהחוב האמיתי שונה מחוב פסק הדין. במקרים כאלה, רשאי הנאמן לדחות את תביעת החוב, כולה או מקצתה. כאשר מוגשת לנאמן בפשיטת רגל הוכחת חוב המתבססת על פסק הדין, רשאי הנאמן "להציץ מאחורי פסק הדין" ולבחון את התמורה שניתנה בעדו [ע.א. 1057/91 גבריאל הרצל נ' יחיאל מכטיגר, פד"י מו(4), 353 מפי הנשיא שמגר]. מכח סעיף 178(א) לפקודה, מוסמך בית המשפט בפשיטת רגל, גם בדונו בערעור על החלטת הנאמן, להכריע בשאלות שבעובדה ולגבות לצורך כך ראיות - בין אם הועלתה השאלה קודם לכן לפני הנאמן ובין אם לאו. בשונה מפסק הדין בעניין מזונות הקטינים, שניתן במסגרת תביעתם למזונות בבית המשפט לענייני משפחה, פסה"ד הנטען בעניין מזונות האישה ניתן במסגרת תביעה לגירושין בה נכרך עניין הרכוש ועניין מזונות האישה. על כך ניתן ללמוד, בין היתר, מההחלטה שניתנה בתיק תמ"ש 2690/00 מיום 11/3/11 שורות 5-8[ צורפה כנספח ע"י המערער]. מהחלטת בית הדין מיום 19/11/02 ניתן להבין שאין מדובר למעשה בחיוב מזונות אלא בחיוב של תשלום לאישה עבור הרווחים הצפויים מהמשק המשותף של הצדדים, כאשר בית הדין היה בדעה כי המשק צפוי להניב רווחים שיאפשרו לצד שיקבל לידיו את ניהול המשק לשלם לבן זוגו סך של 10,000 ₪. החלטת בית המשפט מיום 19/11/02 הינה המשך ישיר וקשורה באופן הדוק להחלטה מיום 13/2/11 המהווה את הבסיס לחיוב כפי שבית הדין בעצמו מציין בסעיף ב' להחלטה מיום 19/11/02. על כן, יש חשיבות להתייחס להחלטה מיום 13/2/11 על מנת להבין את ההקשר שיש בו כדי להשליך באופן ישיר על החלטתו של הנאמן. בהחלטת בית הדין מיום 13/2/11 נקבע : "החלטה הוגשה בפנינו תביעה לחייב את הבעל במזונות האישה בסך 10.000 ₪, וכן לחייב את הבעל לשתף את האשה בניהול המשק וביתר דיוק להעביר את הניהול לידיה שכן טענתה שישנם הכנסות שלא שזפתם עין ואף אם הוא יעביר את המידע על פי הכתוב אין בכך לשקף את המציאות (שהרי האשה ניהלה את המשק במשך כמה שנים). תשובת הבעל היא שהוא מוכן לשתפה ברווחים בתנאי שתישא גם בחובות הגדולים שהצטברו בניהול המשק, לאחר עיון בחומר שבתיק (מבלי להתייצס בשלב זה לתביעת המזונות האם זה סותר את ש נתבע בביהמש"פ) מחליט ביה"ד: א. מחייבים את הבעל לשלם לאשה (מזונות עבורה) על חשבון הרווחים סך 10.000 ₪ לחודש החל מתאריך 01.02.2002 צמוד למדד, ולחילופין באפשרותו להעביר את ניהול המשק לידי האשה והיא תשם לבעל את הסכום הנ"ל. ב. על הצדדים להגיש רשימה של רואי חשבון המתמחים בענף הלול בכדי לוודא האם החובות נוצרו עקב השבחת הנכס - המשק, או שהכספים הועברו לעסקיו הפרטיים של הבעל. ג. האמור בסעיף א' היא הוראה זמנית עד שתתקבל חוו"ד של איש המקצוע שימונה ע"י ביה"ד". מההחלטה ברור שהחיוב הוא לא "מזונות" במובן הרגיל, אלא תשלום חלקה של האישה ברוווחים מהמשק המשותף, מכח זכותה הקניינית במשק המשותף. הדבר ברור מסעיף א' להחלטה. "א. מחייבים את הבעל לשלם לאישה [מזונות עבורה] על חשבון הרווחים סך של 10,000 ₪ לחודש מתאריך 01.02.02 צמוד למדד ולחילופין באפשרותו להעביר את ניהול המשק לידי האישה והיא תשלם לבעל את הסכום הנ"ל". בהחלטה המאוחרת יותר מיום 19/11/11 קובע ביה"ד : "לאחר שמיעת טו"מ הצדדים ועיון בחומר שבתיקים ומאחר והבעל לא קיבל הצעת בית הדין מיום א' באדר - 13/02/02 שבה הוצע לבעל להעביר את ניהול המשק לאישה והיא תשלם לו על חשבון הרווחים סך - 10,000 ₪, מחליט בית הדין: א. יש למנות אקטואר... על מנת לבדוק את ההכנסות במשק וכן את החובות וממה נבעו החובות. ב. עד לקבלת דוח האקטואר חוזר ביה"ד על החלטתו מתאריך א' אדר תשס"ה 13.02.02 בדבר חיוב המזונות על הבעל עבור האישה סך 10,000 ₪ לחודש צמוד למדד". בהחלטה הורה בית הדין גם על מתן צו המורה לצד ג' שחכר את המשק להעביר לידי האישה את תשלום דמי השכירות עד לסך 10,000 ₪ עבור מזונותיה. בהחלטתו מיום 19/11/02 חזר בית הדין ואישרר את החלטתו המקורית מיום 13/02/02 כפי שנכתב בסעיף ב' הנ"ל. ההחלטה מיום 13/2/02 נתנה לבעל את האפשרות להעביר את המשק לאישה ותמורת העברה זו לקבל מהאישה סך של 10,000 ₪ לחודש. במהלך הדיון הציג הנאמן מכתב שקיבל מב"כ הקודם של הנושה - האישה מיום 2/3/11 שם נכתב : "1. מרשתי מבקשת לעשות שימוש בלולים הקיימים במשק אשר ברשותה, אם לצורך גידול עופות ואם לצורך הקמת מערכת סולארית על גג הלולים ככל שיתאפשר הדבר. 2. לצורך כך, מתנה אגודת המושב את הסכמתה בקבלת אישורך כנאמן על נכסי מר אלי מורן. 3. כפי שידוע לך מרשתי ומר מורן פרודים וחיים בנפרד מאז שנת 2000. 4. במסגרת הליכי הגירושין המתנהלים בין הצדדים, חתם מר מורן בתאריך 12/10/04 על תצהיר, אשר הוגש לבית הדין הרבני בחיפה ולפיו נמסר על ידו בתאריך 25/7/04 ניהול המשק החקלאי לידי הגב' מורן והחל ממועד זה היא מנהלת את המשק לבדה וללא כל מעורבות מצידו. מצ"ב העתק התצהיר. 5. בתאריך 30/11/04 ניתנה החלטת בית הדין הקבועת כי יש לתת בידי הגב' מורן את ניהול והפעלת המשק באופן בלעדי על מת לאפשר לה לגבות את חוב המזונות. החלטת בית הדין ניתנה זמן רב בטרם החלו הליכי הפש"ר כנגד מר מורן. 6. אף במסגרת חוות דעתך שהוגשה לכנ"ר ביום 18/11/07 ציינת כי לטענת מר מורן סוכם כי הגב' מורן תנהל את המשק לבדה תמורת תשלום המזונות". ... בתשובה למכתב זה כתב הנאמן לב"כ הנושה ביום 2/3/04: "בתוקף תפקידי כנאמן על נכסי החייב אליאס מורן וכל עוד הוא בהליכי פש"ר וכל עוד הוא אינו מתגורר במשק בכפר יחזקאל, אין לי התנגדות שהגב' מורן תפעיל את המשק בהתאם להסכמתו של מר מורן מיום 12.10.04". כמו כן, הוצג תצהיר של החייב בו הצהיר החייב שהוא מסר לאישתו, כבר ביום 25.07.04 "את ניהול המשק החקלאי - לרבות הזיתים שבכפר יחזקאל, ומאז היא מנהלת אותו לבדה ומבלי שאני מעורב בכל פעולה שהיא כרוכה בכך". תצהירו זה של הבעל ניתן בעקבות החלטת בית הדין הרבני מיום 30/11/04 בה נקבע : "ניתנת בזה לבעל אורכה של 15 יום לסדר את כל הענינים הקשורים בהעברת הלולים ומטע הזיתים בפועל לידי האישה בצורה מסודרת וחלקה כולל עניין הניקיון של הלולים והמים והרישום במזכירות האגודה". למרבה הצער, הנושה לא צירפה מסמכים אלה לכתב הערעור, ולא גילתה ביוזמתה את דבר קיומם של מסמכים אלה וכן פרטים חשובים נוספים, אלא הסתפקה אך ורק בצירוף ההחלטה מיום 19/11/02. מסמכים אלה שיש להם השלכה ישירה על הנושא שבפנינו, הוצגו על ידי הנאמן, במהלך הדיון. בכך שנמנעה הנושה מלספק מיוזמתה את הפרטים והמסמכים האמורים היא באה לבית המשפט שלא בנקיון ידיים, ודי בכך כדי להצדיק את דחיית ערעורה. עוד התברר בדיון כי במסגרת הליכי הפקעה של מטע הזיתים שילמה מע"צ פיצויי הפקעה, שמחציתם הועברו לידי הנושה ומחציתם לקופת הכינוס. עוד התברר כי החייב איננו מתגורר במשק מאז שנת 2000 וכי במשק מתגוררים האישה וילדיה. עוד מתברר כי מתנהל הליך בלשכת ההוצל"פ בטענת "פרעתי" בשל הטענות של הבעל כי למעשה הוא פרע את חובו ואיננו חייב דבר. כידוע, חוב מזונות איננו חוב בר הפטר בהליך פש"ר, כפי שמורה סעיף 69(א)(3). החייבת רשאית להמשיך ולנקוט בהליכים נגד החייב, ככל שטענת פרעתי שטען תדחה. כך דחיית הערעור אין פירושה מחיקת חוב המזונות לו טוענת האישה, אלא רק קביעה שהחוב לא יגבה במסגרת הליכי פש"ר ועל כן, התוצאה של דחיית הערעור לא תגרום לנושה עיוות דין או נזק שלא ניתן לתיקון. מכל האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי החלטתו של הנאמן בדין יסודה והיא ניתנה במסגרת שיקול הדעת המוקנה לו. הנאמן היה רשאי לאור הנתונים שהתבררו לו שלא להכיר בתביעת החוב. הליך פש"ר הינו הליך קולקטיבי בו יש לקחת בחשבון את האינטרס של כלל הנושים ולמנוע מצב שחלק מהנושים יקופחו. בנסיבות כפי שהתבררו, קבלת תביעת החוב וככל שהיתה מתקבלת - מדובר בחוב בדין קדימה, שכן לכאורה מדובר בחוב מזונות, לאור אי הבהירות באשר לעצם החיוב כפי שפורט לעיל, היה בו כדי לפגוע ביתר הנושים פגיעה ממשית ולא מידתית. הטענות גם של הנושה וגם של החייב אמורות להתברר במסגרת הליכים בטענת "פרעתי" או בפני בית הדין הרבני הדן במכלול הנושאים שבמחלוקת שבין בני הזוג. הליך הפש"ר אינו המסגרת המתאימה לבדוק מי מילא ועד כמה אחר החלטות בית הדין הרבני ומה תוצאת ההתחשבנות בין שני הצדדים. אני מחליט לדחות את הערעור על דחיית תביעת החוב של האישה. המערערת תשלם לקופת הפש"ר הוצאות בסך 5,000 ₪. תביעת חובנאמנותחובמזונות