דוגמא לפסק דין בנושא תביעה נגד פנדור שנדחתה: בפני תביעה ותביעה שכנגד הנוגעות להזמנה ואספקה של דלתות ומשקופים. התובעת היא חברה הרשומה באיטליה, בעלת מפעל לייצור דלתות ומשקופי עץ. הנתבעת היא חברה פרטית העוסקת בייצור, מכירה, הפצה ושיווק של דלתות ומשקופים. בין הצדדים התקיימו יחסי מסחר משנת 1997 ועד שנת 2005. טענות התובעת התובעת סיפקה לנתבעת דלתות ומשקופי עץ ונלווים בהתאם להזמנות שהעבירה הנתבעת מעת לעת. התובעת נהגה לחייב את הנתבעת בגין הסחורה שנשלחה, הנתבעת העבירה לתובעת תשלומים בעבור הסחורה והתובעת נהגה להפחית תשלומים אלו מיתרת החובה. התובעת טוענת כי עזרה לנתבעת לקשור קשרים עסקים בשוק האיטלקי, ובמהלך השנים סיפקה התובעת לנתבעת מכונות שונות לסייע לה בייצור דלתות במחירים נמוכים משמעותית. התובעת טוענת כי העניקה לנתבעת אשראי של 60 יום, אך הנתבעת חרגה על בסיס קבוע מתקופת האשראי, התובעת נמנעה מלחייב את הנתבעת בריבית בגין חריגה זאת. בשלהי שנת 2004 הפסיקה הנתבעת את התשלומים בעבור הסחורה שסופקה, בטענה כי נשלחו אליה חשבוניות שגויות התובעת בדקה טענות אלו ומצאה כי אין בהן ממש. התובעת פנתה לנתבעת ביום 14/10/05 ודרשה כי זו תשלם לה סך של 112,460.18 אירו בגין ארבעה חשבוניות (נספח ה' לכתב התביעה). עוד טוענת התובעת כי במחסניה הצטברה סחורה שיוצרה לבקשת הנתבעת ומתאימה לנתבעת בלבד, סחורה בשווי 97,000 אירו. התובעת עותרת לחייב את הנתבעת בתשלום סכום זה. עוד נטען כי הנתבעת מפרסמת באתר האינטרנט שלה תמונות מתוך קטלוג התובעת. הנתבעת פועלת בניגוד להוראות חוק עוולות מסחריות ואף פוגעת בזכויות יוצרים של התובעת. התובעת עותרת לחייב את הנתבעת בתשלום בסך של 40,000 ₪ בגין נזק זה. טענות הנתבעת הנתבעת טוענת כי החל מ-1/1/03 ועד 17/2/05, מועד המשלוח האחרון, היא שילמה את מלוא הסכומים הנקובים בחשבונות התובעת. הנתבעת מציינת כי ה"חוב" הרשום בספרי התובעת נובע מטעויות של חיוב יתר בשל מחירים שגויים, החיובים השגויים נובעים מהחלפת תוכנת המחשב אצל התובעת. סך החיובים השגויים הסתכם בסך של 152,178.50 אירו, הנתבעת טוענת שהתובעת הייתה מודעת לחיוביים השגויים כבר בספטמבר 2001 והתחייבה לתקנם בהתאם למחירים המוסכמים בין הצדדים. עוד טוענת הנתבעת כי התובעת סיפקה לה ביולי 2001, משקופים פגומים בערך של 42,985.74 אירו. הנתבעת מוסיפה שלו הייתה התובעת מתקנת את החיובים השגויים ומוציאה את הזיכוי בגין המשקופים, היה מתברר שלנתבעת יתרת זכות אצל התובעת בסך של 42,985.74 אירו. התביעה שכנגד הנתבעת טוענת כי החל מיוני 2001 שלחה התובעת חשבונות הכוללים חיובים שגויים, אשר עמדו בסתירה למחירון המוסכם לפיו פעלו הצדדים. בנוסף, בחודש יולי 2001 סיפקה לה התובעת משקופים פגומים בערך של 42,985.74 אירו. התובעת התחייבה לזכות את הנתבעת בגין חיוב זה, אך הדבר לא נעשה. בין הצדדים התנהל דין ודברים ממושך כאשר הנתבעת דורשת מן התובעת לזכות אותה בגין החיובים השגויים והמשלוח הפגום ואילו התובעת הסכימה לזכות את הנתבעת בשני מוצרים בלבד. ביום 20/6/05 הודיעה התובעת כי היא "מקפיאה" הזמנות נוספות עד לתשלום חוב בסך של 70,000 אירו. הנתבעת טוענת כי התובעת חייבה אותה ביתר בסכום של 109,175 אירו בגין החיובים השגויים בחשבונות. הנתבעת טוענת כי בשל הפסקת אספקת הסחורה נגרם לה נזק בשל הצטברות מלאי במחסניה, והיא עותרת לחייב את התובעת בתשלום בסך של 889,684 ₪ בשל נזק זה. עוד היא עותרת לחייב את התובעת בתשלום בסך של 243,730 ₪ בגין המשקופים הפגומים. דיון תביעת התובעת כאמור בכתב התביעה מבססת התובעת את תביעתה על 3 אדנים: סך של 112,460 אירו בגין ארבעה חשבוניות שלא שולמו; סך של 97,000 אירו בגין סחורה שיוצרה והוכנה לבקשת פנדור ונותרה במחסני התובעת; סך של 40,000 ₪ בגין שימוש שעשתה הנתבעת בתמונה מקטלוג התובעת. ארבעת החשבוניות שלא שולמו התובעת טוענת כי הנתבעת חייבת לשלם לה סך של 112,460.18 אירו, בהתאם ל-4 חשבוניות (2961, 2966, 336, 347), כמפורט בנספח ה' לכתב התביעה. עוד בהליכי קדם המשפט שהתנהלו, טענה הנתבעת כי ארבעת החשבוניות נפרעו על ידה (ישיבות מיום 16/2/11 ו-3/7/11). הנתבעת אף הגישה 2 הודעות בתאריכים 1/3/11 ו-1/5/11 (בקשה מס' 5) בכדי להסביר את גרסתה בפרוטרוט. מר אהוד גת (להלן: "מר גת"), מנכ"ל הנתבעת, העיד בתצהירו כי החל מחשבון מס' 113 מיום 20/1/03 ועד להפסקת יחסי המסחר בשנת 2005 שילמה הנתבעת לתובעת כנגד כל משלוח (סעיף 24 לתצהירו). גם חשב הנתבעת, רו"ח דני בוחניק (להלן: "רו"ח בוחניק"), העיד כי מאז שנת 2003 נהגה הנתבעת לשלם בגין כל משלוח ומשלוח (סעיף 11 לתצהירו). מר גת ומר בוכניק מפנים לנספח ה' לתצהיר מר גת, טבלה המפרטת את החשבוניות ומועדי התשלום. חשבונית 2961 על פי נספח ה' לכתב התביעה סכום החשבונית מיום 23/11/04 עמד על סך של 48,000.68 אירו והנתבעת שילמה ביום 18/5/05 סך של 36,988.87 אירו. הנתבעת טוענת כי התשלום בוצע עוד ב-1/4/05 ומפנה למכתבה לתובעת מיום 31/3/05 (נספח ה' 1 לתצהיר מר גת) בו היא מודיעה לתובעת כי הועבר לה תשלום בסך של 46,437 אירו, כאשר מסכום החשבונית נוכה סכום של 1,564 אירו בגין חוסר בכמויות בחשבונית 2966. הנתבעת חוזרת על גרסתה בהודעה מיום 1/3/11 ו-1/5/11 (בקשה מס' 5). חשבונית 2966 סכום החשבונית מיום 24/11/04 עמד על סך של 44,071.94 אירו ולטענת התובעת לא שולם. הנתבעת טוענת כי חשבונית זו נפרעה במלואה ביום 7/2/05 (סעיף 8 לתצהירה של הגב' רונית מתתיהו (להלן: "גב' מתתיהו"), צורף להודעות מיום 1/3/11 ו-1/5/11). חשבונית 336 סכום החשבונית מיום 17/2/05 עמד על סך של 38,969.16 אירו. לטענת הנתבעת חשבונית זו שולמה במלואה ביום 17/5/05. הנתבעת מפנה להודעת הדוא"ל מטעמה למר טדיה מטעם התובעת ולתשובתו (נספחים כ1 ו-כ2 לתצהיר מר גת). חשבונית 347 סכום החשבונית מיום 23/2/04 עמד על סך של 36,210 אירו. התובעת מאשרת כי ניתן לנתבעת זיכוי בסך של 10,064.04 אירו והנתבעת שילמה לה סך של 7,740.69 אירו. לטענת התובעת הנתבעת נותרה חייבת סך של 18,405.27 אירו. הנתבעת טוענת כי חשבונית זו נפרעה ביום 15/6/04 בניכוי זיכויים בסך של 3,462.72 יורו (תעודת זיכוי מספר 600 מטעם התובעת בגין 57 דלתות שלא הוזמנו ולא סופקו מתאריך 15/3/04, וזיכוי נוסף בגין החזרת 42 ידיות - הכל כמפורט בסעיפים 6 ו-7 לתצהיר משלים הגב' מתתיהו והודעת הנתבעת מיום 1/5/11 (בקשה מס' 5)) על פי תצהיר הגב' מתתיהו הנ"ל, ביום 17/6/04 הודיעה למר טדיה מטעם התובעת על זקיפת התשלום לחשבונית הנ"ל (סעיף 7 לתצהיר התומך בהודעה הנ"ל). יודגש כי מהעדויות והתצהירים עלתה מחלוקת ענפה המתייחסת לחשבוניות בגין סחורה שסופקה בשנים 2001-2003, ואולם פסק הדין מוגבל לעילת התביעה כפי שהוגדרה על ידי בעלי הדין. התובעת ביססה את תביעתה על ארבעת החשבוניות האחרונות. התוצאה היא שבכל הקשור לתביעת התובעת צומצמה המחלוקת לארבעת החשבוניות האחרונות בלבד. עילת התביעה בתביעה שכנגד צומצמה לשתי עילות בלבד כפי שעוד יפורט בהמשך. התובעת טוענת כי לאורך השנים נהגה הנתבעת לשלם באיחור ורק חלק מהתשלום הנדרש בחשבונית, על כן נהגה התובעת לזקוף תשלומים שבוצעו לחובות עבר. בהודעה מטעמה מיום 27/6/11 (בקשה 9) מדגישה התובעת כי החל מ-1/1/01 נמנעה הנתבעת מלציין את מספר החשבונית בהודעת ההפקדה, הסכומים לא תאמו את סכום החשבונית ו"רק לעיתים רחוקות הוכנסה הפניה וסימוכין לחשבונית ספציפית" (סעיף 2 להודעה). להודעה זו צורפו מסמכי ההפקדות שביצעה הנתבעת. המסמכים נכתבו באיטלקית ותרגום לא צורף. התובעת מבהירה כי כל תמורה ששולמה על ידי הנתבעת נזקפה לחובות עבר והנתבעת ולא בכדי לא ציינה בעת העברת הכספים לאיזו חשבונית מתייחס התשלום (סעיף 16 להודעה). רו"ח אפרתי מטעם התובעת העיד כי הנהלת החשבונות של התובעת פורעת חוב ישן וזכותו של מנהל החשבונות לעשות כן (עמ' 63 לפרוטוקול). זאת ועוד גם בחוות דעתו מאוזכרים כל התשלומים הנ"ל, אם כי התובעת זקפה תשלומים אלו בעבור חשבוניות אחרות, קודמות לחשבוניות הנ"ל (ראה בהרחבה סעיף 10 לסיכומי הנתבעת). סעיף 50 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 קובע: "סכום שניתן לנושה שעה שהגיעו לו מן החייב חיובים אחדים, רשאי החייב, בעת התשלום, לציין את החיוב שלחשבונו ייזקף הסכום; לא עשה זאת, רשאי הנושה לעשות כן." קרי, החייב זכאי כאשר משלם תשלום כלשהו לזקוף את התשלום לטובת חיוב קונקרטי, כאשר יש לו יותר מחיוב אחד כלפי אותו נושה. לפיכך לנתבעת עמדה הזכות במועד ביצוע התשלומים לזקוף את התשלום לחשבונית ספציפית, גם אם בעבר נהגו הצדדים אחרת. סעיף 50 לחוק החוזים מעניק כוח בידי החייב, לקבוע במועד התשלום בעבור איזה חוב ייזקף התשלום. אם לא עשה כן רשאי הנושה לזקוף את התשלום על פי רצונו. ברע"א 2443/98 ליברמן נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ נקבע על ידי הנשיא דאז ברק כי: "הכוח לייחס את התשלום מוקנה לחייב. לא הפעיל כוח זה, הוא עובר לנושה. הפעלת הכוח לייחס את התשלום מהווה פעולה משפטית חד-צדדית. ככל פעולה משפטית חד-צדדית בין החיים (inter vivosׁׂׂ), היא יכולה להיות בכתב, על-פה או בכל התנהגות אחרת. היא משתכללת בדרך-כלל עם קליטתה על-ידי האדם שאת זכויותיו היא משנה. לא די בגיבוש גמירות-דעת פנימית. נדרש ביטוי חיצוני לאומד-הדעת ואומד-דעת זה צריך שייקלט על-ידי "הצד השני" (ראו: א' ברק חוק השליחות (כרך א) [6], בעמ' 396; א' פורת "זקיפת תשלומים" דיני חיובים - חלק כללי [7], בעמ' 579)." נטל ההוכחה לעניין ההודעה עומד על כתפי הנתבעת, היא נדרשת להוכיח בכתב, בעל-פה או בהתנהגות אחרת את רצונה לזקיפה קונקרטית של תשלום, ועוד נדרשת היא שרצונה זה ייקלט על-ידי הצד השני. בהעדר הודעה מטעם החייב חוזרת הזכות לידיו של הנושה לעניין זקיפת התשלומים. מן הכלל אל הפרט, הנתבעת טוענת בהודעתה מיום 1/3/11 (בקשה מס' 5) כי החשבוניות שבמחלוקת נפרעו באמצעות "העברות swift מתועדות כדבעי המפרטות את מספר החשבונית שכנגדה שולם כל תשלום" (סעיף 1 להודעה) . דא עקא, שהעברות אלו כלל לא הוצגו על ידי הנתבעת ולא צורפו לתצהיר או להודעות הנ"ל. הנתבעת גם אינה מציינת באיזו דרך הועברו אסמכתאות אלו לידיעת התובעת. גם נספח ה' הנ"ל אינו מסייע בידי הנתבעת שכן זוהי טבלה שהוכנה על ידי הנתבעת לקראת הדיון ואין בה כדי ללמד כי נשלחה הודעה לתובעת בזמן ביצוע התשלום בדבר זקיפת התשלומים. לפיכך, טענת הנתבעת כי ההודעות נמסרו באמצעות העברות ה- swiftלא הוכחה ויש לבדוק את האסמכתאות שהועברו לתובעת בכל תשלום שבוצע. חשבונית 2961 - הגב' מתתיהו מטעם הנתבעת הודיעה למר טדיה מטעם התובעת ביום 31/3/2005 (נספח ה1 לתצהיר מר גת), כי תשלום של 46,437.76 אירו שולם בגין חשבון 2961. התובעת כאמור טוענת כי התשלום בוצע ב-18/5/05 ואילו הנתבעת טוענת כי התשלום בוצע ב-1/4/05. יצוין כי לא מצאתי בנספחי ההפקדות שצורפו להודעת התובעת מיום 27/6/11 (בקשה מס' 9) את אותה הפקדה. כך או אחרת, מכתבה של הגב' מתתיהו מיום 31/3/05 נשלח ביחד עם התשלום ובמכתב צוין במפורש כי ההעברה שבוצעה במועד זה הינה לפירעון חשבונית 2961. על כן יש לקבל את עמדת הנתבעת כי זקפה את התשלום שבוצע על חשבון אותה חשבונית וטענת התובעת בעניין זה נדחית. חשבונית 2966 - הנתבעת טוענת כי חשבונית זו נפרעה ביום 7/2/05 אך היא אינה מצרפת כל אסמכתא לפיה זקפה תשלום זה לחשבונית 2966. האסמכתא לאותה העברה בנקאית צורפה על ידי התובעת במסגרת הודעתה מיום 27/6/11 (בקשה מס' 9). המסמך כאמור נכתב באיטלקית ותרגום לא צורף, אך ככל שהצלחתי להבינו, במסמך זה נכתב במפורש כי סיבת התשלום הינה חשבונית 2966 מיום 24/11/04. לפיכך ניתנה על ידי הנתבעת במועד התשלום הודעה מפורשת כי יש לזקוף את ההעברה בסך של 44,071 אירו לחשבונית 2966 ויש לדחות את טענת התובעת בעניין. חשבונית 336 - הנתבעת טוענת כי חשבונית זו שולמה ביום 17/5/05. הנתבעת מפנה להודעות הדוא"ל מטעמה מיום 15/5/05 (נספח כ/1 לתצהיר) בו הודיעה הגב' מתתיהו כי חשבונית 336 תשולם ביום 18/5/05, ולתשובת מר טדיה מטעם התובעת מיום 19/5/05 (נספח כ/2 לתצהיר) לפיה הבנק אישר כי בוצע התשלום. הודעה זו מלמדת כי הנתבעת הודיעה כי יש לזקוף את התשלום לחשבונית 336 והתובעת קיבלה הודעה זו במועד התשלום. זאת ועוד גם במסמך ההעברה הבנקאית שצורף להודעת התובעת מיום 27/6/11 (בקשה מס' 9), מצוין כי התשלום הינו בגין חשבונית 336. גם באשר לחשבונית זו יש לקבל את עמדת הנתבעת ולדחות את טענת התובעת. חשבונית 347 - התובעת טוענת כי מסכום החשבונית בסך של 36,210 אירו, יש להפחית סך של 10,064 אירו בגין תעודת זיכוי, והנתבעת שילמה בגין חיוב זה סך של 7,440.69 אירו בלבד. הנתבעת טוענת כי ביום 15/6/04 שולם לתובעת סך של 32,728.80 אירו וזאת לאחר הפחתה בסך של 3,462.72 אירו (תעודת זיכוי מספר 600 מטעם התובעת). הגב' מתתיהו טוענת בתצהירה מיום 27/4/11 שצורף להודעת הנתבעת מיום 1/5/11 (בקשה מס' 5), כי היא הודיעה למר טדיה במכתב מיום 17/6/04 כי ההעברה בסך של 32,728 אירו מהוה את התמורה בגין חשבונית 347. מכתב זה לא צורף אך ההעברה שבוצעה צורפה על ידי התובעת כנספח להודעתה מיום 27/6/11 (בקשה מס' 9), גם בהעברה זו מצוין כי סיבת התשלום הינה חשבונית 347. מסמך העברה זה הגיע לידי התובעת ויש לראות בו הודעת זקיפה. מר בראצגי, מנהל התובעת, אישר בחקירתו הנגדית כי התובעת ביקשה לזקוף את התשלומים שביצעה על חשבון אותן חשבוניות אחרונות (עמ' 35-38 לפרוטוקול). ועדותו זו תואמת את המסמכים כמפורט לעיל. לאור האמור, טענת הנתבעת כי זקפה תשלומים שביצעה לארבעת החשבוניות האחרונות הוכחה במלואה. אני דוחה את טענת התובעת בסיכומיה כאילו מדובר בחוסר תום לב בניגוד לנטען, זקיפת התשלומים לא נעשתה בסמוך לחלוף מועד ההתיישנות, אלא במועד ביצוע כל תשלום ותשלום. היה לתובעת די זמן בכדי לכלכל את צעדיה. לא למותר לציין כי הנתבעת פנתה לתובעת מספר פעמים על מנת שיבדקו טענותיה באשר לחשבוניות השגויות כך שהתובעת ידעה היטב על השגות הנתבעת באשר לחשבוניות הישנות (תצהירה של רונית מתתיהו והאסמכתאות שצורפו). מלאי במחסני התובעת התובעת טוענת כי במהלך יחסי המסחר בין הצדדים יצרה עבור הנתבעת מלאי המתאים אך ורק למידות המשווקות ע"י הנתבעת, בסך של 97,000 אירו. לטענתה המלאי הצטבר על בסיס הבטחות הנתבעת לרכישת סחורה עתידית. מלאי זה נותר במחסני התובעת כאבן שאין לה הופכין. מנגד, טוענת הנתבעת שלא הזמינה את הסחורה האמורה. הנתבעת טוענת שהתובעת מטעה את ביהמ"ש, משום שבמכתב מיום 14/4/06 מטעם התובעת (נספח כג' לכתב הגנה) מציינת כי יש ברשותה חומרי גלם שמישים היכולים לשמש את הנתבעת בשווי של 19,979 אירו בלבד. מנהל התובעת, העיד בחקירתו הנגדית כי הכין את הסחורה מבלי שהתקבלה הזמנה, על מנת להתכונן לעתיד, ומדובר בשירות שסיפק לנתבעת (עמ' 45, שורות 6-18 לפרוטוקול). משלא בוצעה הזמנה בפועל הרי לא ניתן לחייב את הנתבעת במלאי זה. זאת ועוד, התובעת היא זו שהודיעה לנתבעת על הפסקת ההתקשרות ומה לה כי תלין על תוצאות מעשיה. על פי נספחים כב' ו-כג' לתצהיר הנתבעת: ביום 6/6/05 הודיעה התובעת כי היא תמשיך לשתף פעולה עם הנתבעת על בסיס תשלום מראש וכי על הנתבעת לשלם את החיובים בסך של 70,000 אירו; ביום 8/6/05 הודיעה התובעת נחרצות כי תנאי להמשך שיתוף הפעולה הוא תשלום חוב העבר. לפיכך, התובעת אשר הפסיקה את ההתקשרות וסירבה להמשיך ולספק הזמנות חדשות אינה יכולה לדרוש תשלום בגין מלאי אשר לא הוזמן, ואף נשללה על ידה מבחירתה האפשרות לספקו לנתבעת. שימוש בתמונה באתר האינטרנט התובעת טוענת כי הנתבעת מפרסמת את מוצריה באתר אינטרנט, תוך שימוש בתמונה מתוך קטלוג השייך לה, תוך פגיעה בזכויות יוצרים, תיאור מסחרי כוזב וגניבת עין. נספח י' בכתב התביעה מציג תמונה מאתר האינטרנט של הנתבעת, התאריך שמוטבע על דף האינטרנט הוא 5/4/08 (יום לפני מועד הגשת התביעה). הנתבעת טוענת כי התובעת מסרה לידיה את התמונה סייעה לה בהכנת הקטלוג ועד למועד הגשת התביעה לא דרשה כלל את הסרתה (סעיף 49 לתצהירו של מר גת). עדות זו לא נסתרה בדרך כלשהיא. מסירת התמונה לנתבעת משמעותה מתן הרשאה להפצה בכל דרך לרבות פרסום באינטרנט. התובעת לא הוכיחה כי פנתה וביקשה את הפסקת השימוש בתמונה בדרך כלשהיא טרם הגשת התביעה. אשר על כן יש לדחות את טענתה. התביעה שכנגד בסעיף 46 לכתב התביעה שכנגד עותרת הנתבעת לחייב את התובעת בתשלום נזק שנגרם לה בגין אספקת משקופים פגומים, וכן בתשלום נזקים שנגרמו לה כתוצאה מהפסקת אספקת הסחורה. בסיכומים מטעמה מדגישה הנתבעת כי בכתב התביעה שכנגד פרטה את השתלשלות העניינים שקדמה להפסקת יחסי המסחר, לרבות טענותיה לעניין החיוב השגוי ב-31 חשבוניות, אולם את תביעתה היא מגבילה לשתי העילות הנ"ל. המשקופים הפגומים הנתבעת טוענת שביולי 2001 סיפקה לה התובעת 1,244 משקופים פגומים (סעיף 11 לכתב התביעה שכנגד). מר גת מעיד כי התובעת ניסתה להסתיר את הפגם על ידי צביעת המשקופים, ולאחר שהנתבעת הודיעה לה על הפגם הודתה התובעת בקיומו ואף סירבה לקבל בחזרה את הסחורה הפגומה. מר גת מוסיף כי הנתבעת בלית ברירה השתמשה בחלק ממשקופים אלו כמשקופים זמניים, ובשלב מאוחר יותר החליפה אותם באחרים (סעיפים 16 ו-17 לתצהירו). עוד מעיד מר גת כי בחודש נובמבר 2001 הוא ורונית מתתיהו נפגשו באיטליה עם נציגי התובעת מר ברזגי ומר בנאפי. באותה פגישה התחייבה התובעת לזכות את הנתבעת בגין מלוא סכום המשקופים הפגומים (סעיף 20 לתצהירו). לאחר שהזיכוי המובטח לא התקבל, הנתבעת שבה ופנתה לתובעת בדרישה לזכות אותה בסכום הנ"ל ביחד עם זיכויים נוספים בשל חשבונות שגויים (מכתב הנתבעת מיום 27/6/02, נספח ט'). מר גת מתאר בתצהירו פניות נוספות שנערכו לתובעת (סעיפים 24-29 לתצהירו). לבסוף הודיעה התובעת ביום 6/6/05 כי היא מוכנה לזכות את חשבון הנתבעת בסכום של 42,000 אירו בגין משקופים פגומים, ובלבד שתשולם לה יתרת החוב בסך של 70,000 אירו. התובעת טוענת כי הפגם הנטען היה פגם זניח ועל אף זאת נשלחו לנתבעת רצועות משקופים במקום אלו הפגומים. התובעת מפנה בעניין זה למכתבה מיום 14/10/05 במסגרתו היא מודיעה לנתבעת כי נשלחו אליה 1,224 רצועות משקופים בשנת 2001 בצירוף חשבונית עסקה 858 מ-20/9/01, בעוד שהנתבעת כלל לא מצאה לנכון להחזיר את המשקופים הפגומים. התובעת מוסיפה כי נציגיה דרשו לראות את הסחורה הפגומה לרבות בביקורם בישראל, אך הנתבעת לא אפשרה את בדיקת אותה סחורה. מר' ירון זיגי, מטעם התובעת, אשר עבד בתקופה זו אצל הנתבעת העיד שאכן המשקוף יוצר בפער של 2 מילימטר מזה שהוזמן, וכי הודיע טלפונית על התקלה למר בנאפי והתובעת שלחה תחליף לסחורה זו (עמ' 21-22 לפרוטוקול). מר גת מנהל הנתבעת מעיד כי התובעת שלחה מיד הודעה על הפגמים באמצעות ירון זיג. עוד העיד כי הוא פנה בכתב לתובעת בעניין זה (עמ' 85 לפרוטוקול), אך לא הוצגה בפני פניה בסמוך למועד המשלוח חתומה על ידי מר גת או מי מטעמו. מר גת הוסיף והעיד כי אפשר לנציגי התובעת לבדוק את הסחורה וכי נציגי התובעת הודיעו לו כי לא ישתמשו בסחורה הפגומה, וסחורה זו עמדה במחסני הנתבעת עד לפני כשנה וחצי ולאחר מכן הושלכה (עמ' 86 לפרוטוקול). ככלל עדותו של מר גת בעניין הסחורה הפגומה לא שכנעה אותי; גרסתו לפיה הנתבעת ביקשה להחזיר את הסחורה והתובעת סירבה לכך אינה מופיעה בתצהירו. בנוסף, אין תיעוד לדין ודברים שכזה. עוד תמוהה התנהגות הנתבעת כאשר זו מצאה לנכון להשליך את אותה סחורה לאחר שהוגשו תצהירי התובעת, בהם נטען במפורש כי לא התאפשר לה לבדוק את הפגם הנטען (סעיף 14 לתצהירו של מר' ברצגי). הגב' מתתיהו מטעם הנתבעת נחקרה בעניין תשובתה של התובעת מיום 14/10/05 לפיה המשקופים סופקו והעידה כי לא מצאה את אותה חשבונית, עוד העידה כי יכול וענתה על פניה זו ואולם אין לה את התשובה. יצוין בעניין זה כי הגב' מתתיהו נכנסה לתפקידה בחודש אוקטובר 2001 על פי עדותה מר זיג העביר לה את האינפורמציה בעל פה. תמוהה בעיני העובדה שהגב' מתתיהו לא מצאה לנכון לפנות בכתב לתובעת בסמוך לאחר תחילת עבודתה והיא גם לא מצאה לנכון להעלות על הכתב את סיכום הפגישה שנערכה בחודש נובמבר 2001. פניה ראשונה מתעודת בעניין זה יוצאת מאת מר גת רק ביום 27/6/02. התובעת כאמור הפנתה לתעודת המשלוח 858 ומר זיג העיד כי אכן נשלחו רצועות משקופים במקום המשקופים הפגומים. עדותו בעניין זה אמינה בעיני. הנתבעת בסיכומיה מלינה כי התובעת לא טרחה להציג את אותה חשבונית עסקה, אך חשבונית זו מצויה גם בידיה וגם בידיה האפשרות להציגה. עדות הגב' מתתיהו בחקירתה הנגדית לפיה חיפשה את החשבונית ולא מצאה אותה אין די בה. העובדה כי התובעת הסכימה במסגרת הסדר כולל להעניק זיכוי כאמור כנגד התשלום אינו מביא למסקנה כי התובעת הכירה בזיכוי זה באופן עצמאי וכי היא מקבלת את כל טענות הנתבעת בעניין. לסיכום, האמנתי לעדות מר זיג לפיה התובעת שלחה סחורה חליפית, ומאידך גרסת הנתבעת בעניין זה אינה משכנעת במיוחד שתיקתה במשך חודשים כה ארוכים. בנוסף לא נסתרה טענת התובעת כי היא ביקשה לבדוק את הסחורה והנתבעת לא אפשרה לה לעשות כן. בהתאם להוראות חוק המכר קונה המודיע על אי התאמה מחויב לאפשר את בדיקת הממכר(סעיף 17(א)) העובדה כי הנתבעת אינה מאפשרת את הבדיקה ואף משליכה את הסחורה במהלך ניהול התביעה, שוללת ממנה את הזכות להסתמך על אי ההתאמה (ראה ספרו של איל זמיר, חוק המכר, תשכ"ח- 1968, עמ' 349). מלאי במחסני הנתבעת הנתבעת טוענת שביום 6/6/05 הודיעה לה התובעת באופן חד צדדי על שינוי התנאים המסחריים וזאת בחוסר תום לב בוטה ותוך ניצול תלותה של הנתבעת בתובעת כספק קבוע. לטענתה בין הצדדים התקיימו יחסי מסחר ממושכים, כך שנוצר בין הצדדים "חוזה יחס" והתובעת בחוסר תום לב הפסיקה את יחסי המסחר לאלתר וזאת בכדי לכפות על הנתבעת לשלם תשלומים שכפרה בהם. בסעיף 48 לסיכומיה מדגישה הנתבעת כי היא אינה תובעת את עלויות ביטול העסקאות עם הצרכנים ולא את עלות אחסנת המלאי, או אובדן המוניטין, אלא רק את עלויות המלאי וההפסד הישיר בגינו. הנתבעת מדגישה כי התובעת ידעה כי היא נדרשת להשלמות מלאי כדי לספק את כלל הסחורה שהוזמנה. סירובה של התובעת לספק לנתבעת סחורה נוספת שלל מן הנתבעת את האפשרות למכור חלק גדול מהמלאי. הנתבעת עותרת לחייב את התובעת בתשלום בסך של 889,684 ₪ בגין נזק זה. איני סבורה כי הנתבעת עמדה בנטל המוטל עליה להוכחת טענה זו: לטענת הנתבעת ערב הפסקת ההתקשרות נצבר במחסניה מלאי בשווי של 945,508 ₪ (מחירי עלות). מלאי בהיקף כה ניכר מצביע על התנהלות לקויה של הנתבעת; מלאי שכזה אינו נצבר תוך הסתמכות על משלוח אחד או שנים כטענת הנתבעת, שכן היקף ההזמנות לשנת 2005 עמד על כ-38,000 יורו; הנתבעת לא שכנעה אותי בטענתה לפיה כאשר הזמינה את המלאי שנותר במחסניה הסתמכה על אותם יחסי מסחר וכי בעקבות הפסקת יחסי המסחר נבצר ממנה להשתמש במלאי; הנתבעת פרסמה את דלתות התובעת כ"דלתות יוקרה" וככאלה בוודאי שהיה באפשרותה לשווקם בנקל; היה על התובעת לפרט במדויק את המלאי שנותר, המועד בו הוא הוזמן (כאמור אין מדובר במלאי שנצבר כתוצאה ממשלוח אחד או שניים), ומדוע לא היה באפשרותה לספקו ללקוח הספציפי (לאיזה חלק נוסף נדרשה וזה לא היה בידיה); טענתו הכללית והבלתי מפורטת של מנכ"ל התובעת אין די בה בכדי להרים את הנטל; זאת ועוד התובעת מעידה על עצמה בפרסומיה כי היא יצרנית של דלתות ומשקופים, ואין בפיה הסבר מדוע לא יכלה בעצמה לבצע את ההתאמות הנדרשות לצורך אותם חוסרים הנטענים במלאי. לאור האמור אני דוחה טענה זו של הנתבעת. סוף דבר מכל האמור לעיל, דין התביעה והתביעה שכנגד להידחות. בנסיבות העניין, אין צו הוצאות. דלתות (תביעות)