דוגמא לפסק דין בנושא תביעה בגין רכישת חומרי בניין: 1. בפני תביעה על סך 93,200 ₪ בגין יתרת חוב שנותרה לנתבעים כתוצאה מרכישת חומרי בניין (לרבות הובלתם), לבית שבנו הנתבעים 1,2 (להלן: "הנתבעים") בישוב חד נס. הנתבע 3 (להלן גם:"יוסי") שימש כקבלן עימו התקשרו הנתבעים לצורך בניית הבית. בהתאם להחלטה מיום 10.2.11, ההליכים נגד נתבע 3 עוכבו, לאור צו כינוס בתיק פש"ר, אשר מתנהל כנגדו. יצוין כי בתחילה הוגשה התביעה גם כנגד נתבעת 4- חברת ביטסק (להלן: "החברה"), אשר הנתבע 3 היה עימה בקשרים עסקים, אשר יפורטו להלן. אולם, בתאריך 23.11.11 הגיעו התובעת והחברה להסדר פשרה על פיו הועמד חוב החברה על סכום חוב של 15,708 ₪ והתביעה כנגד החברה נמחקה. כתוצאה מכך, נמחקה גם הודעת צד ג' שהגישה החברה, כנגד הנתבעים. 2. לטענת התובעת במהלך 4/08 הגיעו הנתבעים יחד עם נתבע 3 למתחם התובעת. הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), הציג עצמו בפני עובד התובעת בשם איציק (להלן: "איציק"), וכן הציג את נתבע 3 כאדריכל והמפקח על בית אותו הינו בונה בחד נס. לטענת התובעת, הנתבע ביקש לפתוח כרטיס לקוח אצלה והודיע כי את ההזמנות יבצע יוסי כשאת כל החשבוניות ישלם הנתבע. ההסכמות הועלו לטענת התובעת על הכתב וצורפו כנספח א' לתצהיר מטעמה. לטענת התובעת, להבטחת התשלום, מסר הנתבע לתובעת שיק ריק משוך מחשבון הנתבעים, ואשר צורף כנספח ג' לתצהיר מטעמה. התובעת טענה, כי סיפקה את חומרי הבניין לפי דרישת והזמנת יוסי, כאשר הנתבע שילם את תמורת הציוד בהתאם לחשבוניות שהפיקה התובעת. לפי גרסת התובעת, במהלך 6/08 ביקש יוסי מאיציק, בהסכמת הנתבע, כי החשבוניות יופקו על שם החברה, על מנת שיכול להזדכות על המע"מ, כאשר הנתבע ימשיך לשלמן. לפיכך, העבירה התובעת את כרטסת הנתבעים על שם החברה. עוד לפי גרסת התובעת, החל יוסי בנוסף, לרכוש מהתובעת חומרים גם עבור החברה ולצורך כך מסר שיק ריק משוך מחשבון החברה, (השיק צורף כנספח ו' לתצהיר התובעת). התובעת טענה, כי בתחילת 8/08 הודיע לה הנתבע כי עקב סכסוך, הופסקה עבודת יוסי ואולם הנתבע סירב לשלם את החשבונית שהוצאה לו באותו מעמד על סך של 91,079 ₪. לטענת התובעת, סכום החוב נשוא החשבונית לא כלל חומרים שרכשה החברה לצרכיה אלא רק את החוב בגין ציוד שרכשו הנתבעים. התובעת הפנתה לכרטסת, החשבוניות ותעודות המשלוח שצורפו לתצהירה. לטענת התובעת, הנתבעים התכחשו לחובם למרות שקיבלו מוצרים בהתאם להזמנות שביצע יוסי ובהתאם לתעודות המשלוח שצורפו. התובעת טענה כי הנתבעים חבים לשלם את סכום התביעה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט. בהתאם לסעיף 22 לתצהירה טענה התובעת כי הנתבעים חבים לשלם לה את סכום החוב בסך של 91,079 ₪ המופיע בכרטסת שצורפה לתצהירה. 3. הנתבעים טענו כי יש לדחות התביעה, שכן התובעת מנסה לגבות מהם חובות של יוסי ו/או החברה (עימה כאמור הגיעה התובעת, בין לבין, להסדר פשרה). לטענת הנתבעים, התקשרו עם יוסי בהסכם לבניית ביתם (לרבות 2 צימרים), עד להשלמתו ומסירתו, כשהתמורה סוכמה על סך של 1,070,000 ₪, וכללה עבודות וחומרים (להלן: "התמורה"). מיד לאחר התחלת העבודות, הודיע יוסי לנתבעים כי אין ברשותו חשבון בנק וביקש מהנתבע כי ימסור לו שיקים, ללא שם הנפרע, על מנת שיעבירם לספקים וקבלנים עימם עבד. בהמשך ביקש יוסי מהנתבע אף לשלם לתובעת עבור בלוקים שהזמין ממנה והסכים לקזז התשלום מהתמורה. לטענת הנתבעים, תוך כדי עבודה הודיע להם יוסי כי עבר לעבוד במסגרת החברה וכי עם פתיחת חשבון בנק על ידה, תבצע החברה את ההזמנות ישירות מהתובעת. כתוצאה מבקשת יוסי לתשלום עבור הבלוקים בטרם פתח חשבון בנק, טען הנתבע, כי בראשית 5/08 נפגש עם איציק- עובד הנתבעת במושב כחל, ציין בפניו כי הופנה על ידי יוסי, עימו התקשר לבניית ביתו וכי באופן חד פעמי ישלם עבור הזמנת הבלוקים. הנתבע טען כי הבהיר באותה פגישה שמדובר בתשלום חד פעמי וכי כל הזמנה עתידית תשולם על ידי יוסי. הנתבע הכחיש כי הציג את יוסי בפני איציק וטען כי באותו מעמד נכחו רק הוא ואיציק (וכי בוודאי לא הציג את יוסי כאדריכל ומפקח שכן יוסי היה רק קבלן מבצע). לטענת הנתבע, מאחר שבאותה פגישה מסר שיקים דחויים, ביקש איציק להחתימו על שטר חוב, אך מאחר שלא היה עימו שטר בהישג יד, ביקש שיק ביטחון. הנתבע טען, כי הבהיר לאיציק שאינו מבין מה ההיגיון במסירת שיק נוסף לביטחון, שהרי אם השקים שמסר יחוללו, לא יהיה גם ערך לשיק הביטחון. אולם, לבקשת איציק, מסר לו שיק שפרטיו הושארו ריקים ורשם על גביו "לביטחון". הנתבעים טענו כי בנוסף לתשלום זה, ביצע הנתבע הזמנה אישית מס' ימים לאחר מכן, לרכישת ריצוף ופריטים לבריכת שחיה, שתכנן להקים ואשר יוסי לא היה אחראי לאספקתם. לטענת הנתבע, שווי אותה הזמנה עמד על סך של 17,128 ₪ והיא שולמה בהמחאה עתידית ליום 30.6.08. בתצהירו טען הנתבע כי בפועל לא סופק כל פריט מאותה הזמנה, שכן חלק מהפריטים בסך של 9,302 ₪ ביקש לבטל ואילו אספקת יתר הפריטים עוכבה, לבקשתו, בשל עיכובים בהתקדמות הבניה. הנתבע טען כי בסופו של דבר, סכום ההזמנה נגבה ממנו ואולם קוזז, לא כדין, מחובה של החברה, במקום מחובו האישי בגין הזמנה זו. הנתבעים טענו, כי בתחילת 8/08 לאור פיגור בעבודות ודרישה שלא נענתה לתוספת תשלום מעבר לתמורה, נטשו יוסי והחברה את אתר הבניה. הנתבעים טענו, כי בשלב נטישת האתר על ידי יוסי, עמדו העבודות במצב של גמר שלד הבית, מבלי שהחל בבניית הצימרים. לטענת הנתבעים, בעקבות זאת פנה הנתבע לאיציק והודיע לו על הפסקת ההתקשרות עם יוסי תוך שהתייעץ עימו ביחס לעלויות הצפויות עד להשלמת הבית. באותו מעמד, ביקש ממנו איציק לפרוע את חובות החברה ואולם הנתבע סירב שכן, לטענתו, אין המדובר בחוב שלו ומעולם לא נמסרה לו החשבונית הנטענת על סך 91,079 ₪ והיא אף לא צורפה לתצהיר התובעת. לטענתו, למרות התכחשותו לחוב, נטלה התובעת את השיק שנמסר להבטחת פירעון השקים שנמסרו על ידו עבור הזמנת הבלוקים ואשר כבר נפרעו, מחקה את המילה "לביטחון" וללא ידיעתו, או הסכמתו, מילאה בו הסכום של 93,200 ₪. הנתבעים טענו, כי מעולם לא קיבלו לידיהם, או אישרו את קבלת הציוד שהוזמן על ידי יוסי וסופק לאתר בניית ביתם בחד נס. הנתבעים טענו, כי מעולם לא קיבלו תעודות משלוח וכי הם שילמו בפועל ליוסי ולחברה סכומים נכבדים, אשר כיסו גם את עלות רכישת החומרים שנרכשו מהתובעת. לטענת הנתבעים, קבלת התביעה כנגדם, תגרום להם לשלם פעמיים, שכן כבר נשאו בתשלום עבור החומרים כששילמו ליוסי עבורם, וזאת למרות שלא הוצגה כל התחייבות שלהם לערוב לחובות יוסי לתובעת. הנתבעים הוסיפו כי שיק מס' 10247 ע"ס 13,908 ₪ שנפרע, לא נזקף בכרטסת שפתחה התובעת על שמם ואף לא נזקף בכרטסת החברה. הנתבעים טענו, כי עצם אספקת ציוד, על פי הזמנת יוסי, אינה יוצרת חבות שלהם לתשלום עבור אותו ציוד, שכן לא הם הזמינו את הציוד ולא הם התקשרו בקשר חוזי עם התובעת. לטענת הנתבעים, הקשר שלהם היה עם יוסי- הקבלן המבצע, אשר לו כבר שולמה תמורה כאמור, גם עבור רכישת הציוד. בנוסף, טענו הנתבעים כי חלק מהפריטים המצוינים בחשבוניות שצורפו לתצהיר התובעת, כלל לא יכלו לשמש לבניית ביתם שכן בשלב נטישת יוסי את האתר, הבית היה במצב של גמר שלד ולכן לא סיפקה התובעת לאתר כלים סניטריים המורכבים רק בשלב הגמר. לאור האמור טענו הנתבעים, כי לא רק שאינם חבים לתובעת כל סכום שהוא, אלא שאף היא חייבת להשיב להם את הסכום על סך 17,182 ₪, בגין ההזמנה האישית שביצעו ואולם תמורתה לא סופקה. 4. מטעם התובעת העיד איציק שכאמור, עבד אצלה בזמנים הרלוונטיים. מטעם הנתבעים העיד הנתבע, כן העידו יוסי והבעלים והמנהל של החברה. דיון: 5. לאחר עיון בטענות הצדדים ובמסמכים שבפני ולאחר שהתרשמתי באופן בלתי אמצעי מהעדים שהעידו, שוכנעתי כי דין התביעה להידחות. אמנם התובעת השתיתה תביעתה גם על עילת תביעה שטרית בהסתמך על שיק הביטחון שמסר התובע, יחד עם זאת, גם אם מכוח עילה זו חל נטל ההוכחה על הנתבעים, שוכנעתי כי הרימו נטל זה וכי יש להעדיף את גרסתם בעניין נסיבות מסירת השיק והתנאי להבטחתו נמסר. לפיכך, הגעתי למסקנה כי התובעת חרגה מההרשאה שניתנה לה על ידי הנתבע ומילאה את פרטי השיק בניגוד לתנאי להבטחתו נמסר. בהערת אגב אציין, כי ספק אף, אם למרות כותרת התביעה גם כתביעה שטרית, יש לראות בה ככזו וזאת נוכח העובדה שהסכום שמולא על ידי התובעת בשיק עמד על 93,200 ₪ הינו סכום השונה למעשה מהסכום אותו תובעת התובעת, כמפורט בתצהירה והעומד על סך של 91,079 ₪ בלבד, כמפורט בכרטסת שצורפה לתצהיר (ראה סעיף 22 לתצהיר התובעת). לפיכך, לכאורה, זנחה התובעת את העילה השטרית והתבססה על הכרטסת לעניין סכום החוב. יחד עם זאת וכאמור גם אם אתייחס לתביעה כתביעה שטרית, מצאתי כאמור כי הנתבעים הרימו את נטל ההוכחה המוטל עליהם כי התנאי להבטחתו נמסר השיק, אשר הוגדר כשיק ביטחון, לא התקיים. בהערת אגב אציין,כי אלמלא צירופו של שיק הביטחון וככל שמדובר בעילה חוזית בלבד,הרי שאין לקבל את טענת התובעת בסיכומיה לעניין נטל ההוכחה. אין המדובר במקרה דנן בטענת הודאה והדחה שכן הנתבעים התכחשו מפורשות להתחייבות לשלם עבור ציוד שהוזמן ע"י יוסי,גם אם היה מיועד לביתם. 6. אין חולק כי יוסי ביצע הזמנות אצל התובעת עבור ביתם של הנתבעים. יחד עם זאת, גרסת התובעת כאילו בטרם החל בביצוע ההזמנות, התקיימה פגישה משולשת בין איציק, יוסי והנתבע, במהלכה התחייב הנתבע כי ישלם עבור ההזמנות ומסר את השיק להבטחת התחייבות זו, לא נמצאה מהימנה: לפי גרסת התובעת נספח א' לתצהירה (להלן: "המסמך"), המשקף את הסכמת הצדדים בעניין, נערך ונחתם בפגישה המשולשת בחודש 4/08, עת הציג הנתבע את יוסי בפני איציק כאדריכל והמפקח על בניית ביתו, ובאותה עת אף מסר את השיק . אולם בניגוד לגרסה זו, תאריך המסמך המופיע על גבי המסמך הינו 14.8.08. אינני מקבלת את טענת איציק בחקירתו, כאילו המדובר בטעות בהדפסה. הסבירות כי יירשם תאריך שגוי שהינו 4 חודשים מאוחר יותר ובדיוק במועד בו החל הסכסוך בן הנתבע ליוסי ונותקו יחסיהם ודווקא לאחר שנודע לתובעת על כך, הינה בלתי הגיונית. גם יוסי בעדותו אישר מפורשות כי המסמך נערך רק אחרי גמר העבודה (ראה עמ' 32 שורה 17 לפרוטוקול) ובהמשך (עמ' 39 שורות 26 והלאה לפרוטוקול) אישר יוסי כי המדובר במסמך שנערך בדיעבד: "כן זה לשחזר את מה שהיה אחר שהפסקתי לעבוד אצל המאירי". כן אישר יוסי כי חתם על המסמך לבקשת איציק או אזולאי (מטעם התובעת). כלומר, התאריך הרשום על המסמך משקף את מועד עריכתו של המסמך ואשר הינו בדיעבד, על מנת שהתובעת תוכל לבסס אסמכתא לטענתה כי המדובר בהסכמה מטעם הנתבעים, כי יוסי יבצע עבורם את ההזמנות. זאת היא גם הסיבה שחתימת הנתבעים לא מופיעה על המסמך. אילו אכן המדובר היה במצב בו סוכמו הדברים מראש עוד ב- 4/08 והנתבעים הסכימו לאמור במסמך, מדוע לא חתמו אף הם על המסמך, שלטענת התובעת, נערך בנוכחותם?!! זאת ועוד, בהמשך חקירתו הודה יוסי כי מעולם לא נתבקש על ידי התובעת לחתום על מסמך דומה מסוג זה וזאת למרות שביצע הזמנות גם עבור החברה. וראה גם בעדות איציק (עמ' 16 שורה 10) ובעדות בעל החברה, על כי כלל לא נפגשו ומשיכת הסחורה על ידי יוסי עבור החברה, נעשתה רק על פי דברי יוסי לאחר שהמציא שיק של החברה וללא כל פגישה משולשת. בכך נסתרה טענת איציק בחקירתו כאילו המדובר בנוהל רגיל אצל התובעת, על פיו מחתימים רק את הבחור שמושך סחורה בשביל המשלם, אולם ביחס למשלם, מסתפקים בסוג של ביטחון (עמ' 8 שורה 26-28 לפרוטוקול). משהתברר כי ביחס למשיכת סחורה עבור החברה לא נערך מסמך דומה, אין ליתן אמון בגרסה כי המדובר בנוהל מקובל המשקף גם את הסכמת המזמין לתשלום עבור משיכת סחורה על ידי אחר כאשר רק אותו אחד חתום על המסמך. אין כל היגיון בהחתמת מושך הסחורה בלבד. העובדה שאין ברשות התובעת כל התחייבות מטעם הנתבעים לשלם עבור ההזמנות שביצע יוסי, בצירוף נוסח ההסכם שנחתם בין הנתבעים ליוסי ואשר על פיו כפי שיפורט, התמורה ששולמה ליוסי כללה גם את החומרים, גורמת להעדיף את גרסת הנתבעים, כי לא התחייבו לשלם לתובעת עבור ההזמנות שביצע יוסי והשיק נמסר על ידם להבטחת תשלום ספציפי ולא את כלל הרכישות שיבצע יוסי בהמשך. זאת ועוד, יוסי אף לא זכר כי באותו מועד נטען של פגישה משולשת, נמסר שיק הביטחון (ראה עמ' 35 שורות 8-9) וכשנשאל האם היה במעמד שנמסר שיק הביטחון, השיב "אני לא זוכר", והרי לגרסת התובעת, השיק נמסר באותה פגישה משולשת בה נכח לדידה גם יוסי?!! עוד עולה מעדותו של יוסי, כי גם הטענה כאילו הנתבע הוא שהציגו בפני התובעת נסתרה, שכן יוסי אישר כי בעצמו הציג את עצמו בפני התובעת בסמוך לבנייה ובוודאי לא כאדריכל, כטענת איציק בתצהירו, אלא כאדם שהולך לבנות עבור הנתבע (ראה עמ' 38 שורות 10-13 לפרוטוקול). הנה כי כן,צודקים הנתבעים בסיכומיהם עת הפנו לכך שבסיכומי התובעת,בחרה התובעת להתעלם מנספח א' האמור(עליו ביססה תביעתה וטענתה להסכמת הנתבעים לשלם עבור ציוד שיזמין יוסי מהנתבעים). התובעת לא יישבה הסתירות האמורות בין גרסתה לתאריך המופיע על גבי הנספח והעדויות שהושמעו בפני ובחרה להתעלם בסיכומיה מהבעייתיות בגרסתה,כמפורט לעיל. גם העובדה שבהמשך כשהנתבע ביצע הזמנה אישית,הוא שילם בשקים במועד ההזמנה ,יש כדי להעיד ששיק הביטחון שמסר לא נועד להבטיח חשבון פתוח של רכישות עתידיות עבורו. כאשר היה מדובר בהזמנה של הנתבע, להבדיל מהזמנות שביצע יוסי,הוא נדרש לשלם לאלתר והתובעת לא ראתה בו,בניגוד ליוסי,בעל אותו חשבון פתוח לרכישות. 7. זאת ועוד, עיון בהסכם שנחתם בין הנתבעים ליוסי (נספח 1 לתצהיר הנתבע), מעלה כי התמורה שסוכמה שם בסך 1,070,000 ₪ כללה את התחייבות יוסי לבניית הבית, לרבות אספקת החומרים שאלמלא כן, מדוע פורטו החומרים בהסכם ומדוע צוינו בסעיף 17 "אביזרים שאינם נכללים". כן ראה בסעיף טז' בהסכם, בו נאמר כי הקבלן מתחייב להעביר ללקוח את שם המקום בו נרכשו הפרטים וכי הלקוח יהיה רשאי למשכם בעצמו במקרה של הפסקת עבודה על ידי הקבלן (לו היו הנתבעים אחראיים לאספקת החומרים בוודאי היו יודעים היכן נרכשו ולא היה צורך בסעיף זה). גם יוסי עצמו העיד כי התמורה שסוכמה כללה עבודה וחומרים ראה עמ' 32 שורות 5-6: "ש. מה כללה התמורה בסך מיליון ושבעים אלף ₪? ת. כל העבודה כולל חומרים". בהתאם להסכם זה, אין כל היגיון בקבלת גרסת התובעת על פיה הנתבעים אשר התחייבו לשלם ליוסי עבור חומרים, התחייבו פעם נוספת מייד בסמוך לעריכת ההסכם עימו, לשלם גם לתובעת עבור החומרים. אכן לתובעת הגיעו שיקים של הנתבעים, אך אין בכך כדי להעיד על התחייבות הנתבעים כלפי התובעת. לגבי 3 שיקים אין חולק כי נמסרו לתובעת על ידי הנתבע, שניים נמסרו לגרסת הנתבע עבור רכישת בלוקים לבקשת הנתבע מתוך הסכמה עם יוסי כי סכום התשלום יקוזז מתמורת ההסכם וראה תמיכה בכך גם בעדות יוסי: "הוא היה צריך לשלם לתובעת לנכות זאת ממני עמ' 32 שורה 15- כלומר גם לדידו, הנתבעים לא היו אמורים לשלם פעמיים גם לו וגם לתובעת. שיק נוסף אשר הנתבעים הודו כי מסרו לתובעת, הינו בגין רכישה פרטית שבוצעו עבור אביזרים שלא נכללו בהסכם עם יוסי. אמנם, שיקים נוספים של הנתבעים הגיעו לתובעת. אולם, מהעדויות הסתבר כי המדובר היה בהתנהלות יוסי, אשר קיבל את התמורה מהנתבעים בשקים פתוחים ללא שם מוטב, ונהג להעבירם לספקים. לפיכך, ברי כי אין בהגעת השקים אל הנתבעת כדי להצביע על התקשרות ישירה של הנתבעים עם התובעת, או על התחייבותם לשאת בעלות ההזמנות שטרם שולמו על ידי יוסי. בעניין זה ראה עדות מנהל החברה אשר העיד כי גם אליו הגיעו שיקים של הנתבעים וזאת למרות שלא הייתה כל התקשרות חוזית בינו לבין הנתבעים (עמ' 29 שורות 18-22 לפרוטוקול וכן ראה נ/1). בעניין זה, ראה גם נ/2- ספחי השקים הרבים של הנתבעים המעידים על תשלומים לספקים ולקבלנים שונים, כשיוסי אישר בחקירתו כי הוא חתום על הספחים וכי בדרך כלל כשהנתבע היה נותן לו שיק לשלם לספק, היה מחתים אותו על הספח שקיבל את השיק (עמ' 36 שורות 25-27). ברור כי בין הנתבעים לבין כל אותם ספקים או קבלני משנה, לא נוצר קשר חוזי וזאת למרות מסירת השקים ליוסי והעברתם על ידו לספקים. השקים שנמסרו ליוסי ואושרו בחתימתו על גבי הספחים, היו חלק מהתמורה ששולמה ליוסי ואשר כללה כאמור, בין היתר, גם את עלות החומרים והתשלום לספקים, אליהם העביר יוסי מטעמו, את התשלומים. 8. מהעדויות שבפני שוכנעתי עוד, כי מהתמורה ששולמה ליוסי, לא נוכתה עלות החומרים. ראשית יוסי הודה בעצמו בתשובה לשאלה: "ש. האם הסכום כולל שמאירי שילם לך עד שהפסקת את העודה, כיסה תשלום עבור חומרים וכל מיני דברים שעשית? ת. כן" (עמ' 38 שורה 6-7 לפרוטוקול). הנה כי כן, על פי הצהרת יוסי, עד הפסקת העבודה שילמו לו הנתבעים את כל התמורה אשר כללה תשלום בגין עבודה וחומרים שנרכשו עד אותו מועד. וראה גם בעמ' 33 שורות 5-6 שם השיב יוסי כי הסכום ששולם לו עד הפסקת העבודה עמד על כ- 750,000-800,000 ₪: "לי אישית כולל הכל היה חסר 200,000-300,000 ₪ למחיר שסיכמנו". גם הנתבע עצמו העיד כי שילם ליוסי 700,000-800,000 ₪ )עמ' 51 שורות 25-26). בהערת אגב אציין, כי יוסי לא התכחש לאפשרות שקיבל אף תמורה גבוהה מהמצוין, ראה בעמ' 37 שורה 2:"אז מגיעים לסכום של מיליון ₪, אני לא עשיתי חשבון". הסכום האמור שיקף את התמורה שהגיעה ליוסי במועד הפסקת העבודה ואשר כללה כאמור תשלומים גם עבור החומרים. לטענת הנתבעים, בעת הפסקת העבודות עמד הבית במצב של גמר שלד בלבד (עמ' 45 שורה 5).בהתאם לעדות יוסי היה זה "לקראת הסוף בזמן הריצוף בעבודות הגמר..." (עמ' 33 שורה 1). גם אם בהתאם לעדויות, לא הקפידו הנתבעים ויוסי על לוח התשלומים המסודר שצורף להסכם, הרי שעיון בסכום הכולל של התשלומים שהיה צריך להשתלם ליוסי עד שלב 12 בלוח התשלומים- דהיינו לפני גמר ריצוף, עמד על סך של 760,000 ₪ ולאחר גמר ריצוף 840,000 ₪. יוסי והנתבע חלוקים, האם בעת הספקת העבודות כבר הסתיים שלב הריצוף אם לאו, ואולם בכל מקרה, המדובר בסכומים התואמים את הסכומים ששולמו ליוסי כמפורט לעיל ,אם על פי עדויות יוסי והנתבע ואם על פי ספחי השיקים נ/2. בסיכומיה חלקה התובעת על קבילות ספחי השקים-נ/2. מעבר לעובדה שבמהלך הדיון לא התנגדה התובעת להגשת הספחים ולכן, כבר הוכשרה הגשתם,אציין כי גם לפי גרסת התובעת לעניין הסכום ששולם ליוסי,שילמו הנתבעים עבור העבודה, כולל החומרים, עד לשלב בו נטש יוסי את העבודה. כאמור,הסכום ששולם ליוסי אושר בעדותו ובכל מקרה ע"פ סיפא סעיף 27 לסיכומי התובעת ,גם לדידה נותרו הנתבעים חבים ליוסי סכום של כ300,000 ₪ בלבד. ביחס לשלב בו הופסקה העבודה,כמפורט לעיל ,הרי שהסכום ששולם,גם לפי עמדת התובעת ,כיסה את התחייבות הנתבעים עד אותו שלב- התחייבות אשר התייחסה כאמור גם לעבודה וגם לחומרים. 9. לאור כל האמור, שוכנעתי כי שיק הביטחון לא נמסר להבטחת הפירעון ההזמנות שביצע יוסי עבור בניית בית הנתבעים. אמנם, המדובר בשיק שנמשך על ידי הנתבע ואמנם משיכתו להבטחת אי חילול השקים ששולמו בגין הבלוקים (כנטען על ידי הנתבעים) תמוהה. אולם, מששוכנעתי כי הנתבעים לא התחייבו כלפי התובעת לשלם לה עבור כל ההזמנות העתידיות שביצע יוסי, משהוצג הסכם על פיו התחייבו הנתבעים לשלם ליוסי עבור החומרים ומששוכנעתי כי עד שלב הפסקת העבודה שולמה ליוסי התמורה שכללה את עלות החומרים עד אותו מועד, הורם נטל ההוכחה כי גרסת איציק (אשר התבררה כבלתי מהימנה!!!), כאילו השיק נמסר להבטחת תשלום כל ההזמנות שביצע יוסי, אינה הגרסה הנכונה. 10. ייתכן שכל החומרים נשוא החשבוניות הגיעו לבית הנתבעים, אם כי גם בעניין זה לא ניתן לקבוע מסמרות, שהרי התובעת בעצמה בלבלה בין כרטסת החברה לכרטסת הנתבעים ורשמה תחילה את החוב אשר עתה הינה תובעת מהנתבעים, על שם החברה. יחד עם זאת,גם אם הנתבעים אכן קיבלו את כל החומרים לביתם, עדיין בנסיבות, לא ניתן לחייבם מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט כמפורט להלן: מהפסיקה עולה אבחנה ברורה במצב כגון דא בין התקופה הראשונה, בה התקיימה מערכת חוזית בין קבלן ראשי (יוסי במקרה דנן) למזמין (הנתבעים במקרה דנן). בתקופה זו, אין למזמין כל התחייבות כלפי הספקים, או קבלני המשנה עימם עבד הקבלן הראשי. תקופה זו נבדלת מהתקופה השנייה לאחר הפסקת התקשרות עם הקבלן הראשי וככל שהמזמין מקבל סחורה מהספק או עבודה מקבלן המשנה, גם בתקופה שנייה זו. כפי שיפורט להלן, בהתאם לעמדת הפסיקה, אילו היו החשבוניות מתייחסות לציוד שסופק לבית הנתבעים לאחר 8/08, דין התביעה היה להתקבל גם ללא הוכחת התחייבות כלשהיא מצד הנתבעים. יחד עם זאת, בכל המתייחס לציוד שסיפקה התובעת לבית הנתבעים בתקופה הראשונה בה עמדה בתקפה ההתקשרות החוזית בין הנתבעים ליוסי, אין לחייב אותם בעלות הציוד. בעניין זה ראה ע"א 1370/03 ונטורה הנרי אלומיניום ובנין בע"מ נ. פרנץ חברה לבנין ונכסים בע"מ ואח': "בתקופה הראשונה, הייתה קיימת מערכת אחת בין מזמין העבודה, חב' פרנץ לקבלן הראשי- חב' אימפריאל, צד אחד, ומערכת חוזית נפרדת ועצמאית, בין חב' אימפריאל, לבין "קבלן המשנה"- חב' ונטורה המערערת (ראה לצרוך השוואה ע"א 3470/96 יעקב פריצקר ושות', חברה לבנין חיפה בע"מ נ' עופר, שירותי שאיבת בטון בע"מ, פס"ד מיום 4/5/98 תק-על 98(2) 605). בענייננו, עד ליום 25/2/99 או בסמוך לאותו מועד, כאשר השיקים שמסרה חב' אימפריאל לחב' ונטורה חזרו, אכן התקיימו- בהעדר ראיות אחרות- שתי מערכות יחסים נפרדות, וככלל אין לקשור את המזמין עם הספק/ קבלן המשנה ואין ליצור ביניהם מערכת יחסים המעמידה לספק עילה חוזית ו/או עילה של עשיית עושר ולא במשפט נגד המזמין. כל זאת, כאשר המזמין לא הציג עצמו כמי שהתחייב לשלם לספק עבור הקבלן הראשי ובמקומו. שונה הדבר לגבי התקופה השנייה. התקופה השנייה היא התקופה שבאה בעקבות הפרת אימפריאל את חוזי העבודה שלה עם המערערת והמשיבה. תאריך זה הוא תאריך מפנה במערכת העובדתית- משפטית שבין הצדדים... בהנחה שהיה המשך של ביצוע עבודות האלומיניום, עד כדי השלמתן, לאחר מועד ההפרה, הרי שזו יכולה הייתה להתבצע רק במסגרת התחייבות משפטית חדשה שנוצרה בין המערערת לבין המשיבה" (ההגדשה שלי ר.א). בהמשך הסביר בית המשפט שם, כי החובה האמורה לתשלום גם בהעדר מערכת חוזית מחייבת בשלב בו התמשכו העבודות לאחר שלב ניתוק היחסים עם הקבלן הראשי, הינה מכוח זכותו של הספק לקבל שכר ראוי ומכוח דיני היושר. אולם, זכות זו אינה קיימת כאמור, ביחס לתקופה בה עמדו היחסים עם הקבלן הראשי בתקפם. וראה גם ע"א 1189/03 סביח שאהין בע"מ נ. גלשני הצפון בע"מ דעת הרוב בפסק דין זה חזרה על ההלכה כפי שנקבעה בפסק ונטורה, על פיה מזמין הממשיך לקבל עבודה מקבלן משנה, לאחר שלב הפרת החוזה בינו לבין הקבלן הראשי, יחויב בתשלום. יחד עם זאת, וביחס לתקופה הראשונה בה עמדו היחסים בין המזמין לקבלן הראשי בתקפם, נאמר בסעיף 5 לפסק דינה של כב' השופטת וסרקרוג: "יש איפוא להבחין בין שתי תקופות זמן בהם התקיימו מערכות עובדתיות ומשפטיות בין הצדדים: התקופה הראשונה בה בוצעה העבודה על פי מערכת חוזית קיימת עובדתית ומשפטית נפרדת ועצמאית, עד למועד הפרת החוזים על ידי הקבלן הראשי. כל עבודה שבוצעה על ידי קבלן המשנה באותה תקופה, אין המזמין חייב לשלם עבורה אם השלים והעביר את התמורה הנדרשת לקבלן הראשי. הפר הקבלן הראשי את התחייבויותיו כלפי קבלן המשנה, באותה תקופה, לא יכולה לקום כל חבות ישירה בין המזמין לקבלן המשנה, אלא אם כן הוכיח קבלן המשנה שהמזמין הסכים להוסיף על התמורה אותה שילם כבר לקבלן הראשי. לעניין זה בענייננו, יש לקבל את קביעת בית המשפט קמא כי לא הוכחה הבטחה כאמור. ממילא, לא זכאית המערערת לכל תמורה נוספת מעבר לזו ששולמה לה בגין התקופה הראשונה. שונה המצב לגבי התקופה השנייה, שלאחר מועד ההפרה...". לאור האמור, לו היו הנתבעים ממשיכים לקבל סחורה מהתובעת לאחר 8/08, אין ספק כי היו חייבים בתשלום תמורתה. יחד עם זאת, על פי החשבונית מדובר בסחורה שסופקה עובר לניתוק היחסים עם יוסי ומשקיבלתי את גרסת הנתבעים כי לא התחייבו לשלם עבור יוסי ובמקומו ואף בנוסף לתמורה ששולמה על ידם ליוסי, ואשר כללה גם תשלום עבור חומרים, הרי שלא מצאתי לחייב את הנתבעים לשלם לתובעת את החוב בו היה אמור לשאת יוסי. לאור כל האמור,התביעה נדחית. התובעת תישא בהוצאות נתבעים 1-2 ,לרבות שכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 6,500 ₪. בניין