דוגמא לפסק דין בנושא תאונת דרכים של אדם בן 70: לפניי תובענה שהוגשה בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. 1. התובע, יליד 9.3.42, בן 70 היום, נפגע בתאונת דרכים, עת ישב כנוסע ברכב, לצד הנהג. 2. התובע לא אושפז בעקבות התאונה, ובהתאם למסמכים שצירף (במסגרת נספח ב' לתצהיר עדותו הראשית - תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה, וכן תעודת חדר המיון) היה באי כושר מלא משך שלושה ימים. 3. ביום 20.6.10 קבע המומחה מטעם בית המשפט, פרופ' חיים שטיין, מנתח אורטופדי, כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 15% בהתאם להוראות סע' 37(5)(ד) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגות נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן - "תקנות הביטוח הלאומי"). פרופ' שטיין ייחס מחצית ממצבו של התובע בעת הבדיקה לשינויים ניוונים במפרקים הבין חולייתיים במשך שנים עובר לתאונה, וקבע כי כתוצאה מהתאונה נשוא תובענה זו נותר התובע עם נכות צמיתה בשיעור שלעיל. מומחה בית משפט בתחום הנוירולוגי קבע, כי לתובע לא נותרה נכות בתחום זה בעקבות התאונה. 4. אין מחלוקת בין הצדדים, כי האירוע בו נפגע התובע הינו תאונת דרכים, והנתבעת אינה מכחישה חבותה בתשלום נזקיו של התובע, בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. הצדדים חלוקים בשאלת גובה נזקיו של התובע, וכן בשאלה האם יש לבצע ניכוי רעיוני של תגמולי המוסד לביטוח לאומי, אשר לטעמה של הנתבעת היה התובע אמור לקבל. 5. בדיון שהתקיים בפניי ביום 30.5.12 נחקר התובע על תצהירו. בדיון שהתקיים בפניי ביום 11.7.12 נחקר פרופ' שטיין ע"י ב"כ הנתבעת, אשר ביקש לזמנו. בסיומו של הדיון מיום 11.7.12 נקבעו מועדי הגשת סיכומי הצדדים; התובע הגיש סיכומיו ביום 31.7.12. הנתבעת הגישה סיכומיה ביום 30.8.12. 6. נכות רפואית ותפקודית 6.1 בחקירתו של פרופ' שטיין הובהר הטעם בעטיו קבע לתובע נכות רפואית בשיעור של 15%. 6.2 פרופ' שטיין הסביר, כי צילומים דינאמיים, אשר התובע לא ביצע עובר לבדיקה, ואשר התובע נשלח לבצע בהוראתו של המומחה, יחד עם בדיקתו הקלינית של התובע ע"י המומחה, הם שהביאו את המומחה לקביעת דרגת נכותו (עמ' 17 ש' 29-33, עמ' 18 ש' 4-9, ש' 17-23). המומחה הסביר, כי סוג זה של צילומים הוא כלי עבודתם של האורטופדים או הנוירוכירורגים (עמ' 19 ש' 5-7), וכי בצילומים מסוג אחר לא תימצא אי יציבות בעמוד השדרה, המקנה אחוזי נכות עפ"י תקנות הביטוח הלאומי, מאחר והיא כלל לא נבדקה (עמ' 19 ש' 8-9). 6.3 עוד הסביר המומחה, כי תלונות הנבדק בדבר הגבלה בתנועה אינן מהוות שיקול בקביעת הנכות הרפואית (עמ' 19 ש' 26-27 ועמ' 20 ש' 3-7), אלא הדבר נקבע על סמך צילום מהסוג המתאים (צילום דינאמי במקרה זה) ובדיקה קלינית על ידי מומחה בתחום. 6.4 כן הבהיר המומחה את הטעם לייחוס מחצית מנכותו הנוכחית של התובע בהתאם לתק' 37(5)(ד) לתקנות הביטוח הלאומי לתאונה נשוא תובענה זו - "ש. ואת האי יציבות ייחסת חצי לתאונה וחצי לשינויים ניוונים. ת. נכון כי אין לי הוכחה מרישום הרופאים שלו לאי יציבות קודם לתאונה, אז עשיתי את זה חצי חצי. לא נתתי לו נכות בגלל ההגבלה בתנועות" (עמ' 20 ש' 10-12). 6.5 כן הסביר המומחה כיצד יכולה להיגרם אי יציבות בעמוד השדרה - "ש. איזה סוג של חבלה יכולה לגרום לאי יציבות ת. צליפת שוט כאשר הראש עף קדימה ואחורה.. אצלו זה לא [הכוונה - low, ר.ב.] אנרג'י. רוב ההרוגים בתאונות דרכים זה מהמושב שליד הנהג הם מקבלים את רוב האנרגיה בתאונה. זה נקרא המושב [של - ר.ב.] האיש המת. בגלל המיקום המכני של המושב גם בלאו אנרגי הנזק קיים בצורה משמעותית כי רוב האנרגיה נספגת שם. בהיי אנרגי הוא יוצא משותק" (עמ' 20 ש' 23-30). 6.6 לאחר שעיינתי עיין היטב בממצאי חוות דעתו של פרופ' שטיין ושמעתי חקירתו בפני, אשר עוד חיזקה ואיששה ממצאי חוות הדעת, שלא נסתרו כמלוא הנימה, אני מקבלת את חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט במלואה, וקובעת כי כתוצאה מהתאונה דנן נותרה לתובע נכות רפואית צמיתה בשיעור של 15%. 6.7 בחינת נסיבותיו של תובע זה, כפי שעולה מחומר הראיות ומעדותו בפני, אינן מצדיקות סטייה מן החזקה אשר נקבעה בפסיקה שלפיה שיעור הנכות הרפואית משקף בדרך כלל את שיעור הנכות התפקודית (וראו: ע"א 3049/93 סימא גירוגיסיאן נ' סייף רמזי, פד"י נב(3) 792); הואיל ועבודתו של התובע, כמנהל פרויקטים, היא עבודה הכוללת עבודת שטח, נוכח פגימתו האורטופדית של התובע, קרי: אי יציבות בעמוד השדרה הצווארי, המגבילה אותו בתנועותיו ובעבודתו, ובמיוחד דברי המומחה בדבר הסיכון בו נתון התובע לעתיד מפאת פגימה זו (עמ' 21 ש' 26, עמ' 22 ש' 1-2: "אך הוא יכול למעוד על מדרגה ואני לא מאחל לך לראות מה יקרה"), ובשים לב למהות עבודתו של התובע הספציפי שלפניי, אני קובעת כי נכותו התפקודית של התובע, הינה בשיעור 15%, כשיעור נכותו הרפואית. 7. כאב וסבל 7.1 תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976 קובעות אופן חישוב כאב וסבל. 7.2 בהתאם לתקנות אלה, ועל בסיס הנתונים שהובאו לעיל בנוגע לתובע (15% נכות רפואית, ללא ימי אשפוז ובניכוי גיל), עומד הפיצוי בגין כאב וסבל על הסך של 19,000 ש"ח (מעוגל) נכון להיום. 8. הוצאות רפואיות (לעבר ולעתיד) 8.1 בהתאם להסכמת ב"כ הצדדים בדיון מיום 30.5.12, יהוו המסמכים שצורפו כנספחים לתחשיבי הנזק שהוגשו מטעם הצדדים כחלק מהראיות בתיק (עמ' 10 ש' 26-27). 8.2 לתחשיב הנזק מטעמו צירף התובע קבלה אחת מיום 20.9.10 בסך של 1,440 ש"ח בגין טיפולים בשיטת פאולה. התובע טען, כי המדובר בהוצאה חודשית, אך הדבר אינו עולה מהקבלה או מהמסמך שצורף לה, ואשר נערך ע"י המטפלת, הגב' קורין שבת. 8.3 כן צירף התובע זימון לטיפולי פיזיותרפיה במרפאת שיכוך כאב בעשרה מועדים בחודשים אוקטובר עד דצמבר 2009, כאשר לכתב התביעה צורפו אישורים על ביקורים במכון לפיזיותרפיה משנת 2007 בלבד. מכאן, שהתובע לא הוכיח כל הוצאה בגין טיפולים פיזיותרפיים שעבר, זאת בפרט כאשר בזימון שצורף לתחשיב הנזק נרשם כי על התובע להצטייד בהתחייבות מטעם קופת החולים, עובדה המלמדת על כך שקופת החולים שילמה עבור הוצאה זו, ככל שהוצאה בפועל (לא הוצגו אישורים על כך). 8.4 מלבד אותה קבלה בודדת שצוינה לעיל, התובע לא צירף כל אסמכתא על טיפולים אליהם הלך בפועל מאז שנת 2007, בחודשים הסמוכים לאחר אירוע התאונה, ובהתאם לעדותו - "אני כבר התייאשתי מרוב טיפולים שעברתי וניסיתי כל מיני שיטות, מרפאת כאב רמב"ם.." (עמ' 13 ש' 21). 8.5 התוצאה היא כי ככל שהדבר נוגע להוצאות רפואיות לעבר, הוכיח התובע הוצאה רפואית נכון ליום 20.9.10 בסך של 1,440 ש"ח, שהם כ-2,000 ש"ח נכון להיום (מעוגל). אשר להוצאות רפואיות לעתיד, בשים לב לכך שלא הוצגו קבלות מלאות על ידי התובע מחד גיסא, ומאידך גיסא לנכותו הרפואית של התובע, הטיפולים להם נדרש, ומתוך הנחה כי מרבית ההוצאות מכוסות בסל הבריאות ובהתחשב בהוראות חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו - 2010) התשס"ט - 2009, אני קובעת בראש נזק זה פיצוי גלובלי בסך של - 8,000 ש"ח, נכון להיום, לעתיד. 9. עזרת צד ג' (לעבר ולעתיד) 9.1 בתצהירו טוען התובע כי הוא נזקק לעזרת צד ג' בכל הנוגע לפעילותו היומיומית בטיפול במשק הבית (סע' 20). 9.2 בעדותו, אישר התובע כי לא נזקק לעזרה בשכר (עמ' 12 ש' 20-21), אך עובר לתאונה נהג לבשל ולשטוף רצפה. כיום אינו יכול לעשות כן (ש' 24-25). התובע תיאר, כי כאשר הוא הולך לקניות עם אשתו, אין הוא יכול לסייע לה עם השקיות (ש' 25-26). 9.3 בתצהיר תשובותיו לשאלון (שאלה 49), הצהיר התובע כי לא נזקק לעזרת צד ג' כלשהי לאחר התאונה (השאלון ותצהיר התשובות הוגשו וסומנו נת/4 ו-נת/5). כשנשאל בעדותו לגבי סתירה בין דבריו האמורים לתשובותיו בתצהיר תשובות לשאלון, השיב - "ישנה טעות בתשובות. התשובה הנכונה היא מה שעניתי עכשיו" (עמ' 12 ש' 32). 9.4 הן מתשובותיו של התובע אשר הובאו לעיל, הן מתשובותיו בדבר המשך פעילות גופנית על ידו (עמ' 13 ש' 10-18), והן מסרטי הוידאו, שהוצגו ע"י הנתבעת במהלך חקירתו ואשר הוא נדרש להגיב עליהם (עמ' 14 ש' 17 ו-21), ניראה כי התובע לא נזקק לעזרת צד ג', והעזרה שמושיטה לו אשתו בעקבות התאונה (וליתר דיוק: העדר העזרה שהוא מושיט לה) הינה בגדרה של עזרה סבירה שבני זוג אמורים ליתן זה לזו. 9.5 מכאן, שהתובע לא הצליח להוכיח פריטי ראש נזק זה כנדרש בהליך אזרחי. יחד עם זאת, הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט רשאי לפסוק פיצוי בגין עזרת הזולת, אף מבלי שהובאה ראיה לכך, והוא אף יכול לערוך אומדנא ובלבד שהשתכנע כי העזרה שהושטה לנפגע ניתנה לו מעבר לזו המקובלת בין בני משפחה (וראו: ע"א 93/73 ושני נ' קראוז, פד"י כח (1)277, ע"א 370/93 מלכה נ' אטקין, פד"י מ"ד (4) 168). אשר על כן ועל אף שמדובר בנזק מיוחד שחובה להוכיחו, בשים לב לנכות הרפואית שנקבעה, למהות הפגיעה, הטיפולים להם נדרש התובע ולמוגבלותו בעקבותיה, ומנגד - גילו ועברו הרפואי והתפקודי, כמפורט לעיל, אני סבורה כי הוא נזקק לעזרת אשתו מעט מעבר למקובל, ועל כן אני קובעת פיצוי על דרך האומדנא, בסך של 2,000 ש"ח, נכון להיום, עבור העבר והעתיד. 10. הפסדי השתכרות 10.1 כאמור, לתובע נקבעה נכות תפקודית בשיעור של 15%. התובע טוען בסיכומיו, כי יש לחשב הפסדי השתכרותו עד גיל 80 ולפי נכות תפקודית בשיעור של 15%. 10.2 הפסיקה קובעת - "אמת, כשאין לבית המשפט נתונים הולמים אחרים לקביעת כושר הפסד ההשתכרות, רשאי בית המשפט לחשב הפסד זה על פי שיעור אחוז הנכות לצמיתות של התובע עקב התאונה, כמשקף את שיעור הפסד כושר ההשתכרות. אך במה דברים אמורים? כשהנכות, והמגבלות הרפואיות שבעקבותיה, אכן מגבילים את כושר ההשתכרות, ויש בהן ללמד לכאורה על גובהו של ההפסד. השאלה אם כך הוא, תלויה בטיבה של הנכות, טיב התעסקותו של התובע ומידת הסתגלותו של התובע לעבודתו על אף נכותו, ושיקולים כיוצא באלה הקשורים בכושר השתכרותו על אף מומו (השווה ע"א 586/84, 587, 588 מכלוף ואח' נגד עירית תל אביב, פד"י מג (1) 137). השאלה היא האם בפועל מגבילה נכותו, או עתידה להגביל, את כושר השתכרותו. ואם כן - האם ההגבלה, על פי הראיות או אומדנת בית המשפט, היא בשיעור הדומה לשיעור הנכות. ברי, שקורותיו של התובע מיום התאונה ועד מועד פסק הדין יש בהם להשליך וללמד בדבר קיומה או אפשרות קיומה של הגבלה כזו" (מתוך: ע"א 286/89 קז נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב, ). 10.3 במקרה דנן, אין חולק כי התובע עצמאי, וכי ביום התאונה מלאו לו 65 שנה. כן אין חולק, כי בחודש מרץ שנה זו (2012) מלאו לתובע 70 שנה. 10.4 תצהיר עדותו של התובע הוגש ביום 3.5.11, עת מלאו לתובע 69 שנה, והתובע נחקר בפניי ביום 30.5.12, לאחר שמלאו לו 70 שנה. 10.5 בתצהיר עדותו הראשית הפנה התובע למסמכים שצורפו לתחשיב הנזק מטעמו (שהוגש ביום 15.11.10), אשר כללו פירוט הכנסותיו בשנים 2006 ועד 2010 (כולל) ולא צירף כל מסמך לגבי הכנסותיו בשנת 2011. אף בתחילת עדותו בפניי, טרם חקירתו הנגדית, לא ביקש התובע לצרף אסמכתאות לגבי הכנסותיו בשנים 2011-2012 בדרך של השלמת חקירה ראשית. 10.6 מכאן, שהתובע לא הוכיח כי המשיך לעבוד עד גיל 70, בוודאי שלא מעבר לכך, ולמעשה - עפ"י נתונים שהובאו ע"י התובע עצמו - השנה האחרונה בה היו לו הכנסות של ממש מעבודתו הייתה שנת 2009, עת מלאו לתובע 67 שנה. 10.7 בהתאם לנתוני רואה החשבון של התובע, בשנת 2006 עמדו רווחיו השנתיים על 40,045 ש"ח (סכום מחזור ללא מע"מ - 73,394 ש"ח), בשנת 2007 עמדו רווחיו השנתיים על 126,880 ש"ח (סכום מחזור ללא מע"מ - 126,880 ש"ח), בשנת 2008 עמדו רווחיו השנתיים על 159,666 ש"ח (סכום מחזור ללא מע"מ - 241,314 ש"ח) ובשנת 2009 עמדו רווחיו השנתיים על 168,093 ש"ח (סכום מחזור ללא מע"מ - 168,093 ש"ח). בהתאם לדברים שמסר התובע עצמו לנציג המוסד לביטוח לאומי, מינואר 2004 ועד ספטמבר 2006 לא עבד כלל (וראו: הודעה מס' 1 של התובע מיום 19.2.08 שצורפה לתיקו של התובע במוסד לביטוח לאומי, כתעודת עובד ציבור, אשר הוגשה ביום 30.5.12). 10.8 במילים אחרות, בשנתיים שעובר לתאונה לא הייתה לתובע הכנסה כלל. בשנה שעובר לתאונה (2006) הייתה הכנסתו של התובע נמוכה כדי שליש מהכנסתו בשנה בה ארעה התאונה (2007), כדי 25% מהכנסתו בשנה שלאחר אירוע התאונה (2008) וכדי שיעור דומה (23%) בשנה שלאחריה (2009). 10.9 כפי שצוין לעיל, התובע לא אושפז בעקבות התאונה, והוכיח כי היה באי כושר שלושה ימים בלבד בעקבותיה. בעדותו, אישר התובע, כי בגין הפרויקט בו עבד במועד אירוע התאונה קיבל שכרו במלואו (עמ' 9 ש' 29-30). 10.10 למרות האמור, נוכח נכותו התפקודית של התובע, אשר נקבעה לעיל, והואיל וניראה כי קיימת עלייה מתמדת בשכרו של התובע, למצער בשנים 2007-2009, עלייה אשר יכול והייתה גבוהה יותר אלמלא נכותו של התובע, אני מוצאת כי יש מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין הפסדי שכר לעבר בלבד, לרבות הפסדי זכויות סוציאליות, בסכום גלובלי של 35,000 ש"ח. יובהר, כי הפסיקה על דרך האומדנה נעשית הואיל וישנם שיקולים לקולא ולחומרא, ואינני סבורה כי בנסיבותיו של מקרה זה יהא בחישוב מתמטי כדי לבטא נכונה את נזקו של התובע בגין רכיב זה: גיל התובע, עברו התעסוקתי (בפרט העבר בסמוך לפני התאונה) אל מול שכרו בפועל בתקופה שלאחר התאונה וההגבלה המוחשית, הקיימת לתובע, ואשר עלתה ברורות מסרטי הוידיאו שהובאו ע"י הנתבעת, בהם צולם התובע ללא ידיעתו, ובמיוחד נוכח קיומו של סיכון לתובע, המתבטא בנכות שנקבעה לו, ובדברי המומחה בעניין זה בדבר התממשות הסיכון (כמובא לעיל). כן אציין, כי העלייה בשכרו של התובע היא עובדה שהוכחה, ואין קביעתי לעיל, לפיה הכנסתו של התובע יכולה הייתה להיות גבוהה יותר בגדר ספקולציה: השוואת שיעור הגידול בשכרו בין השנים 2006 ל-2007 לעומת שיעור הגידול בשכר בין השנים 2007 ל-2008, מלמדת על כך, להבנתי. 11. ניכוי רעיוני 11.1 אין מחלוקת בין הצדדים, כי תאונת הדרכים נשוא תובענה זו ארעה לתובע במהלך עבודתו. 11.2 משום כך, סבורה הנתבעת, היה על התובע למצות זכויותיו במוסד לביטוח לאומי, ומשלא עשה כן, יש לבצע ניכוי רעיוני מהפיצוי המגיע לו. 11.3 בהתאם לתעודת עובד ציבור המוסד לביטוח לאומי (שהוגשה ביום 30.5.12), התובע הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי, אך היא נדחתה. 11.4 התובע לא זכר בעדותו מה היו נסיבות השלמתו עם דחיית התביעה (עמ' 10 ש' 1-18), וייתכן, כי התשובה מצויה בדברים שאמר הוא עצמו לנציג המוסד לביטוח לאומי ביום 19.2.08 - "במהלך 2.5 השנים לא היו לי הכנסות שלא מעבודה. גם לא היו לי הכנסות מעבודה. אשתי באותו זמן קבלה ק. זקנה ובשל כך שדיווחתי שאני לא עובד קבלה תוספת עבורי" (ש' 17-19). 11.5 אלמלא פנה התובע למוסד לביטוח לאומי לשם מיצוי זכויותיו, היה בית המשפט רשאי להעריך את גובה הגמלאות להן היה זכאי, ולנכות סכום זה מהפיצויים המגיעים לו. עם זאת, חובתו של הנפגע למצות את זכויותיו מול המוסד לביטוח לאומי צריכה להיעשות בסבירות ובתום לב. אם פעל כך אין דורשים ממנו שימשיך ויתדיין עם המוסד כתנאי לכך שהתנהגותו תיחשב סבירה (ראו: ע"א 727/87 שור נ' בן הרוש, פד"י מד(3) 142; ע"א 92/87 דנן נ' חודדה, פד"י מה(2) 604 וע"א 8133/03 עודד יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ ואח', תק-על 2004(4), 426). 11.6 משפנה התובע למוסד לביטוח לאומי, אך תביעתו נדחתה, לא הייתה מוטלת עליו כל חובה להמשיך ולהתדיין עם המוסד לביטוח לאומי, ולפיכך אין מקום לניכוי רעיוני. 12. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 66,000 ש"ח, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 13%, אגרת משפט משוערכת, אם שולמה, ויתרת אגרה אם חלה. נוכח האופן אליו הגעתי לתוצאה זו, בפרט אופן חישוב הפסדי השכר של התובע, אני סבורה כי הוצאות ששילם כל צד למומחים מטעם בית המשפט, יושת על אותו צד. החיובים ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום. תאונת דרכים