תאונת דרכים שבר בגולגולת (הולכת רגל)

דוגמא לפסק דין בנושא תאונת דרכים שבר בגולגולת: תביעה בגין נזק גוף בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975. המחלוקת היא בשאלת הנזק בלבד. א. מבוא: התובעת, ילידת 1970, נפגעה בתאונת דרכים שארעה ביום 20.11.09 בהיותה הולכת רגל (בת 39 במועד התאונה, בת 42 היום). התובעת נחבלה בראשה (אובחן שבר בבסיס הגולגולת) ובברכה השמאלית (שבר בעצם הפיקה). לאחר שבוצע בירור בביה"ח כרמל הועברה התובעת לביה"ח רמב"ם (בשל הפגיעה בראש) ואושפזה במחלקה הנוירוכירורגית לצורך השגחה. בזמן שהותה בביה"ח גובסה רגלה השמאלית והיא הוזמנה לניתוח בברך שהיה אמור להיערך לאחר חודש. התובעת שוחררה מביה"ח כעבור 6 ימים עם הנחיה להליכה ללא דריכה ולמנוחה בת חודש. בבדיקה שנערכה לה ביום 6.12.09 הוחלט שלא לנתחה אלא להמשיך טיפול שמרני בגבס מלא כולל איסור דריכה. ביום 10.1.10 הורד הגבס והתובעת הופנתה לקבלת טיפולי פיזיוטרפיה. לאחר הסרת הגבס התהלכה התובעת באמצעות הליכון ובהמשך עברה להשתמש במקל הליכה אשר נטען כי היא עושה בו שימוש עד היום. 5. התאונה הוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה. התובעת פנתה תחילה לקבלת דמי פגיעה בלבד ועתרה למינוי מומחים רפואיים בבית המשפט. לבקשתה מונו 4 מומחים: בתחום האורטופדי - ד"ר קליגמן קבע נכות צמיתה בשיעור 19%: 10% בגין שבר דחיסה במשטח טיביאלי לטרלי בהתאם לסעיף 35(1)(ב), ו - 10% נכות בגין נזק מיניסיקיאלי בהתאם לסעיף 48(2) ז1. בתחום א.א.ג. - ד"ר גורי קבע נכות צמיתה בשיעור 5% בגין ירידה בשמיעה באוזן ימין. כן קבע המומחה כי לא נותרה נכות בגין תלונותיה בנוגע לסחרחורות. בתחום הנוירולוגי - ד"ר ולר קבע 5% נכות בגין תסמונת לאחר חבלת ראש עם שבר בגולגולת ודימום תת עכבישי. מאחר והתובעת סבלה עובר לתאונה מכאבי ראש ייחס המומחה רק מחצית מהנכות לתאונה, קרי, 2.5%. כן קבע המומחה כי קיימת חפיפה בין התחום הנפשי לתחום הנוירולוגי וככל שתיקבע נכות בתחום הנפשי בשיעור של 5% ומעלה, הרי שאין מקום למתן נכות נוירולוגית בנוסף. בתחום הנפשי מונה פרופ' קליין אשר קבע כי בשנה הסמוכה לתאונה סבלה התובעת מנכות נפשית זמנית בשיעור של 10% (בהתאם לסעיף 34ב לתקנות המל"ל), וכי נכותה הנפשית הצמיתה הינה בשיעור 5% (מותאמת לסעיפים 34א-ב). 6. לאחר קביעת המומחים הרפואיים הגישה התובעת בקשה לקביעת דרגת נכות במל"ל. ועדות רפואיות קבעו נכות רפואית משוקללת בשיעור של 24% ע"פ הפירוט כדלקמן: בתחום האורטופדי 20% בגין שינויים ארטריטים לאחר שבר דחיסה. בתחום א.א.ג 5% נכות בגין ירידה בשמיעה. בתחום הנוירולוגי נקבע כי לא נותרה נכות. בתחום הפסיכיאטרי נקבעה נכות זמנית בשיעור 10% מיום 22.2.10 עד ליום 31.12.10, ונכות צמיתה בשיעור 0% מיום 1.11.11. כן הופעלה תקנה 15 במחצית כך שהנכות הועלתה ל - 36% נוכח הקביעה כי התובעת אינה מסוגלת לשוב לעבודתה כסייעת לגננת. 7. בישיבת ההוכחות שהתקיימה בתיק נשמעה עדות התובעת, בעלה, אחותה ועדה נוספת מטעם התובעת. הנתבעת לא הביאה עדים מטעמה, וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה. ב. הנכות הרפואית: 8. ב"כ התובעת מעלה טענות ביחס לקביעות המומחים הרפואיים בתחום א.א.ג. ונוירולוגיה. נטען כי בהתאם לבדיקות השמיעה שבוצעו לתובעת ראוי היה להעמיד הנכות בגין הירידה בשמיעה בשיעור של 15%, וכן לקבוע לה נכות בגין הסחרחורות מהן היא סובלת. בעניין זה הפנה ב"כ התובעת לבדיקות שמיעה שבוצעו לתובעת ביום 12.8.10, 16.2.11 ולבדיקת BERA מיום 1.11.10. באשר לתחום הנוירולוגי נטען כי לא היה מקום לקבוע חפיפה בין הנכות הנוירולוגית לנכות הפסיכיאטרית, שכן הפגימה בגולגולת אשר גרמה לדימום, אבדן הכרה, הקאות, סחרחורות וכאבי ראש, אינה קשורה לנכות נפשית. עוד נטען כי לא היה מקום לייחס מחצית מהנכות לעבר בשל תלונות בודדות על כאבי ראש, שכן הכאבים מהם סבלה התובעת עובר לתאונה קשורים לבעיה במבנה מחיצת האף שגרמו לכאבים באזור האף ולא מדובר בתלונות "טהורות" של כאבי ראש. 9. ב"כ הנתבעת מעלה, מנגד, טענות ביחס לנכות האורטופדית. נטען כי הומלץ לתובעת לעבור ניתוח ארתרוסקופיה בברך. משזו מסרבת לבצעו כאשר סיכויי ההצלחה גבוהים, יש לראותה כמי שאינה מקטינה את הנזק ולחשב הפיצוי בהתאם. כן נטען ביחס לנכות הפסיכיאטרית כי לא היה מקום לקבוע נכות בשיעור 5%, שכן כל הבדיקות הראו כי מצבה של התובעת תקין על אף שאינה מקבלת טיפול פסיכיאטרי ו/או פסיכולוגי. עוד נטען כי ממילא סבלה המערערת מעצבנות יתר גם לפני האירוע. 10. הכרעה: אין מקום לסטות מקביעת המומחים הרפואיים. ראשית אומר כי שני הצדדים בחרו שלא לזמן את המומחים לחקירה (מטעם התובעת הוגשה בקשה לזמנם אך משלא הופקד השכר בגין הגעתם הם לא זומנו), ודי בכך על מנת לאמץ את האמור בחוות הדעת שכן יש לראות את הצדדים כמי שמסכימים לתוכנן. ראה בעניין זה האמור בע.א. 214/68 אברהם נ' משה פד"י כב(2), 858, קדמי על הראיות (חלק 2) תשס"ד, עמ' 828, ריבלין, תאונות דרכים, עמ' 598. עוד למעמדו המיוחד של מומחה המתמנה מטעם בית המשפט ולכך כי ממצאיו יאומצו בדרך כלל, אלא אם קיימת סיבה ממשית ובולטת שלא לעשות כן ראה האמור בפסקי הדין הבאים: ע"א 558/96 שיכון עובדים נ' רוזנטל פ"ד נב(4) 563, ע"א 293/88 ניימן נ' רבי ניתן ביום 31/1288, ע"א 5602/03 סגל נ' שו"פ ניתן ביום 28.2.05. 11. ואולם גם לגופו של עניין אין מקום לסטות מהאמור בחוות הדעת כפי שאפרט להלן: אף אוזן גרון: ד"ר גורי נתן דעתו לעובדה כי התובעת סבלה מדימום באוזן ימין (ראה פירוט תולדות המקרה), כן נתן דעתו לכלל בדיקות השמיעה שבוצעו לה, ואף שלח אותה לבדיקה נוספת שבוצעה ביום 27.3.11. בשתי הבדיקות שבוצעו בימים 12.8.10 ו-16.2.11 נמצאו, לדעת המומחה, תגובות לא עקביות וחוסר התאמה: "בדיקה מיום 12.8.10 - תגובות לא עקביות - חוסר התאמה בין הסף לדיבור לבין הסף לתדר טהור... "בדיקת שמיעה 16.2.11 ... גם כאן חוסר התאמה בין סף לדיבור לסף לתדר טהור". תוצאות בדיקת השמיעה שנערכו לתובעת ביום 27.3.11 (במכון גל) הדגימו ליקוי תחושתי עצבי קל בתדרים הגבוהים משמאל וליקוי שמיעה בינוני מעורב בתדרי הדיבור מימין. בגין ליקוי שמיעה בינוני מימין וליקוי קל בתדרים גבוהים משמאל נקבעה נכות בשיעור 5%. בתשובותיו לשאלות הבהרה הבהיר המומחה כי הנכות השמיעתית נקבעת לפי ממוצע תדרי הדיבור ועל כן עומדת על 5%. בהתייחס לשתי הבדיקות הראשונות שבצעה התובעת חזר המומחה וענה בתשובות ההבהרה כי לא ניתן לסמוך על אותן בדיקות: "בבדיקה הראשונה מאורטופון מיום 12.8.10 יש חוסר עקביות וחוסר התאמה בין מדדי הבדיקה השונים - דהיינו הגזמה בחומרת ליקוי השמיעה מצד הנבדקת. גם בבדיקה השניה מיום 16.2.11 יש חוסר התאמה בין מדדי הבדיקה השונים כאשר הסף לשמיעת הדיבור טוב משמעותית מממוצע תדרי הדיבור בעיקר באוזן שמאל". רק בבדיקה השלישית שבוצעה במכון גל נמצאה התאמה בין מדדי הבדיקה השונים: "בבדיקה זו (השלישית - לא במקור - ע.ב.) בניגוד לבדיקות הקודמות בוצעו גם בדיקות עזר אובייקטיביות המחזקות את תוצאות הבדיקה. כך למשל בבדיקת המענים הקוכליארים נתקבלו מענים תקינים באוזן שמאל עד לתדר 7,000 הרץ המחזקים את תוצאות בדיקת השמיעה המעידה על שמיעה תקינה לפחות בתדרי הדיבור באוזן זו. גם ההחזרים האקוסטים השמורים מחזקים את תוצאות בדיקת השמיעה". אשר על כן יש לקבל קביעתו לפיה בדיקת השמיעה האחרונה היא שמשקפת נכונה את מצב שמיעתה של התובעת ואין מקום להתערב בחוות דעתו. בנוגע לסחרחורות קבע המומחה כי הן בבדיקה גופנית והן על בסיס בדיקת ENG (שהינה בדיקה אובייקטיבית של המערכת הוסטיבולרית) אין עדות לממצא וסטיבולרי פתלוגי ומכאן שהמקור לסחרחורות לא נמצא באוזניים: "בבדיקה גופנית ובבדיקת ENG אין כל עדות לפגיעה וסטיבולרית. בדיקת ה-ENG היתה תקינה לחלוטין". תשובות המומחה לשאלות הבהרה מיום 6/6/11. גם בנושא זה לא מצאתי כל סיבה להתערב בקביעתו. נויורלוגיה ופסיכיאטריה: הנכות בתחום הנוירולוגי ניתנה בגין תלונות התובעת על כאבי ראש, סחרחורות, שכחה ורגישות בעור הקרקפת. תלונות אשר לדעת המומחה מתאימות לתסמונת שלאחר חבלת ראש עם שבר בגולגולת. המומחה אף הבהיר כי לאחר החבלה עברה התובעת מספר בדיקות נוירולוגיות אשר היו תקינות כמו גם בדיקת CT מיום 14/4/10 ובדיקת EEG. בגין תלונות התובעת (שפורטו לעיל) סבר המומחה כי ראוי להעניק לה נכות על בסיס סעיף 29(11) כאשר הנכות שנקבעה מותאמת-חלקית לאמור בתקנה 34 א-ב (תקנה זהה לזו בה עשה שימוש המומחה בתחום הפסיכיאטרי). יובהר כי המומחה בתחום הנוירולוגי אף סבר כי אין עדות לסחרחורות על רקע פגיעה מרכזית: "הסחרחורות אינה ממקור מרכזי ואין עדות להפרעה בשווי משקל בבדיקה" - ראה תשובותיו לשאלות הבהרה מיום 5/8/11, וכי אין עדות להפרעה בריכוז ובזיכרון ומכאן שלא היה כל מקום לבצע אבחון נוירו-קוגניטיבי. חוות דעתו של המומחה בתחום הנוירולוגי הוצגה למומחה בתחום הפסיכיאטרי אשר אף הוא קבע כי הנכות הנפשית חופפת לנכות הנוירולוגית, שכן גם הנכות הנפשית ניתנה על ידו בגין תסמונת לאחר חבלת ראש המתבטאת, בין היתר (ובפרט בטווח הארוך) בכאבי ראש: "האבחנה המתאימה למצבה של התובעת הינה תסמונת שלאחר חבלת ראש - post concussion syndrome המתבטאת בכאבי ראש, הפרעת שינה ותסמינים התנהגותיים מתונים. הביטויים הקלינים של התסמונת היו בולטים יותר במהלך השנה הראשונה לאחר התאונה ובשנה האחרונה התסמינים התמתנו לכדי תסמינים קלים הגורמים להפרעה מתונה בתפקוד...נכותה הנפשית של התובעת כיום הינה בשיעור של 5% מותאמת לסעיף 34 א'-ב' לתקנות המל"ל. נכות זו..חופפת את הנכות בשיעור 2.5% שנקבעה לתובעת על ידי הנוירולוג". אין סיבה לסטות מקביעת שני המומחים, שכאמור, לא נחקרו על חוותם דעתם. אין צורך לדון בטענת ב"כ התובעת לפיה לא היה מקום לייחס חלק מהנכות הנוירולוגית לכאבי ראש קודמים שכן ממילא מדובר בנכות חופפת לנכות הפסיכיאטרית שהינה גבוהה יותר (5%). אורטופדיה: אין לקבל את טענת הנתבעת לפיה ראוי היה להפחית הנכות בתחום זה נוכח סירוב התובעת לעבור את הניתוח שהוצע לה. לא הונחה תשתית ראייתית מינימאלית לביסוס הטענה לפיה יפחית הניתוח את הנכות שנקבעה, ואף לא הונחה כל תשתית ראייתית לשאלה סיכוי הצלחתו של הניתוח משהמומחה לא הוזמן לחקירה ולא נשאל שאלות הבהרה בעניין. 12. לסיכום פרק זה אומר כי לא מצאתי כל סיבה לסטות מהאמור בחוות דעת המומחים הרפואיים, ומכאן שיש להעמיד את נכותה הרפואית הצמיתה של התובעת על 27% (במעוגל). ג. בסיס השכר והפסד כושר ההשתכרות (הנכות התפקודית): 13. התובעת עלתה לארץ מאזרביג'אן בשנת 1995. ממועד עלייתה לארץ ועד אירוע התאונה עבדה באופן חלקי בלבד ולתקופות קצרות כמטפלת בקשישים (הוצגו תלושי שכר בודדים משנת 2008 על סך של כ - 1,000 ₪ לחודש). כן נטען כי עבדה מספר שבועות כפועלת יצור במפעל, וכעוזרת בית. 14. החל מחודש 11/08 החלה התובעת לעבוד כסייעת גנים בעיריית חיפה זאת עד חודש 7/09. מחודש 7/09 החלה לעבוד במתנ"ס עירוני כסייעת בצהרון ובקייטנה. 15. שכרה הרבע שנתי של התובעת על בסיס נתוני המל"ל כפי שהם מופיעים ב-"אישור על תשלומים בגמלת נכות מעבודה מיום 2/4/12), עמד על סך 11,547 ₪, דהיינו, שכר חודשי של 3,849 ₪, ועל בסיס שכר זה מבקש ב"כ התובעת לבסס את ההפסד לעבר. 16. את ההפסד לעתיד מבקש ב"כ התובעת לבסס על השכר הממוצע במשק, שכן נטען כי בסמוך לתאונה חתמה עם העירייה על הסכם העסקה לפיו הייתה אמורה להתחיל לעבוד גם בבקרים (כסייעת בגני הילדים באופן קבוע ובמשרה מלאה) ולהשתכר שכר של 6,000 ₪. עוד נטען כי עובר לתאונה עבדה התובעת גם בבקרים וגם בשעות אחר הצהרים בניקיון בתים ובטיפול בילדים, במשך כ - 4 ימים בשבוע, כאשר במסגרת זו הרוויחה שכר נוסף לשכר המצוין בתלוש השכר, שנע בין 3,000 ₪ ל - 3,500 ₪. 17. באשר לעתיד נטען כי התובעת אינה יכולה לשוב לעבודתה כסייעת בגן ואף לא לכל עבודה אחרת זאת נוכח מגבלותיה ומכאן שנכותה התפקודית מגיעה לשיעור של 100%. 18. הנתבעת טוענת, מנגד, כי גם עובר לתאונה סבלה התובעת מבעיות רפואיות רבות (סינוסיטיס כרוני, השמנת יתר, כאבי גב תחתון, קשיי נשימה, יתר לחץ דם וכו'). כן נטען כי התובעת החלה לעבוד מס' חודשים בודדים לפני התאונה, במשרה חלקית משעה 13:00 עד 17:30 (כעובדת זמנית), וכי ממוצע שכרה לחודשים יולי 2009 עד נובמבר 2009 עמד על סך 2,345 ₪ בלבד ולא על השכר הרבע שנתי במל"ל. עוד נטען כי אין בפגיעתה כדי להצדיק הימנעות מוחלטת מעבודה, כי נכותה התפקודית נמוכה בהרבה מנכותה הרפואית (מבוקש לערוך החישוב בהתאם לנכות תפקודית בשיעור של 19%), וכי היא זכאית ממילא לקבל שיקום מקצועי דרך המל"ל. 19. הכרעה: בסיס השכר: שכרה הממוצע של התובעת בחודשים שקדמו לתאונה, על בסיס תלושי השכר שהוצגו עמד על סך של 3,057 ₪ ובשערוך להיום (הפרשי הצמדה) השכר הינו 3,275 ₪. חישוב השכר הממוצע מבוסס על החודשים הבאים: יולי 2009: 3,240 ₪ (עבודה במתנ"ס) ו - 451 ₪ ( עבודה בעירייה) סה"כ 3,691 ש"ח. ספטמבר 2009 - 2,052 ₪. אוקטובר 2009 - 3,430 ₪. בקביעת השכר הממוצע לא נלקח בחשבון חודש אוגוסט 2009 בו הוצג תלוש שכר על סך 521 ₪ בלבד שברור כי הינו חודש חריג שאינו משקף את השתכרות התובעת זאת נוכח יציאת הצהרונים והגנים לחופשת קיץ (התובעת הבהירה בתצהירה כי בחודש זה היה מקובל לחתום על דמי אבטלה - ראה האמור בסעיף 80 לתצהירה). יצוין כי שכרה הממוצע בשנה שקדמה לתאונה (בעת שעבדה כסייעת בעירייה) היה נמוך בהרבה (12/08 - 2,134 ₪, 1/09 - 1,552 ₪, 2/09 - 1,418 ₪, 3/09 - 1,176 ₪, 4/09 - 752 ₪, 5/09 - 1,604 ₪). 20. אין בידי לקבל את טענת התובעת לפיה חתמה עם העירייה על חוזה במסגרתו הייתה אמורה להתחיל לעבוד במשרה מלאה בשכר של 6,000 ₪ החל מחודש ספטמבר 2009, שכן התובעת לא הביאה ראיות מספקות על מנת לתמוך בטענתה זו שהינו עדות יחידה של בעל דין על כל המשתמע מכך: לא הוצג ההסכם שנטען כי נחתם עם העירייה, לא הוצגו תלושי שכר של סייעות אחרות ו/או הובאה עדות מטעם סייעות אחרות על מנת להוכיח כי מדובר בשכר של 6,000 ₪. ודוק - מתלושי השכר שהוצגו מחודש 11/08 ועד 7/09 ניתן לראות כי שכרה של התובעת בעירייה עמד על שכר מינימום - 21 ₪ לשעה כך שגם לו הייתה מתקבלת טענתה כי חתמה עם העירייה על הסכם למשרה מלאה סביר כי שכרה היה עומד על שכר מינימום, ולא על השכר הנטען. 21. יתר על כן - נטען כי לפי ההסכם שנחתם בין התובעת לעירייה הייתה התובעת אמורה להתחיל לעבוד במשרה מלאה כבר בחודש ספטמבר. ראה בענין זה האמור בסעיף 82 לתצהירה וכן עדותה בעמ' 13 שר' 16: "ש. לפי מה שאת אומרת היית צריכה להתחיל לעבוד מספטמבר 2009 באופן קבוע במשרה מלאה? ת. נכון". ואולם עד מועד התאונה (20/11) טרם החלה התובעת לעבוד באותה משרה מלאה. התובעת הסבירה בעדותה כי לא החלה לעבוד בגלל החגים ואולם החגים בשנת 2009 הסתיימו כבר בתחילת חודש 10/09 (10/10/09), למעלה מחודש עובר לתאונה. כן לא ניתן להסתמך על האישור שהציגה התובעת מהעיריה (מכתב מיום 31/3/11) בו נכתב כי התובעת "..היתה מועמדת לעבודה כסייעת בגני ילדים בשנת 10/2009 אך לא עבדה", שכן אין בו הסבר כלשהו מדוע עד מועד התאונה לא החלה התובעת לעבוד כסייעת בגניים כפי שכבר צויין לעיל. האמור במסמך זה אף סותר עדותה לפיה כבר נחתם בינה לבין העירייה חוזה העסקה. לסיכום פרק זה אומר כי אין בידי לקבל טענת התובעת לפיה הייתה אמורה להתחיל לעבוד במשרה מלאה ובשכר של 6,000 ₪. 22. יחד עם האמור לעיל יש לקבל באופן חלקי את טענת התובעת לפיה עבדה גם בטיפול בילדים ובניקיון במקביל לעבודתה כסייעת. התובעת אכן נמנעה מלהצהיר על עיסוקה בעבודה נוספת הן בטפסים שמלאה במל"ל - ראה מסמך מיום 26/1/12 שם ענתה כי: "לפני הפגיעה עבדה 5 שעות ליום, 25 שעות שבועיות", כן ראה הצהרתה בטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה (מיום 26/11/09): "אני מצהיר כי שעות עבודתי במשלח יד או בעבודה לפני הפגיעה היו משעה 13:00 עד שעה 17:30", וכן ראה האמור בתצהיר תשובות לשאלון (נ/1) שם ענתה כי עבדה כסייעת בגני ילדים בעירייה ולאחר מכן במתנ"ס אך לא הצהירה על עבודות נוספות. היא אף לא הצהירה על כך במסגרת בקשותיה לקבלת תשלום תכוף. 23. ואולם מטעם התובעת זומנה להעיד, בענין זה, גב' תומא אשר אישרה בעדותה כי במהלך השנים 2008-2009 טיפלה התובעת בבנותיה התאומות במשך 4 שעות ביום 5 ימים בשבוע (בשעות אחר הצהריים) והשתכרה שכר חודשי של כ - 2,000 ₪-2,500 ש"ח. עדה זו נחקרה עובר לדיון על ידי חוקר מטעם הנתבעת (הוגש תמליל החקירה). גם בפני החוקר אישרה כי התובעת טיפלה בבנותיה אם כי אמרה שלא היה מדובר במשרה קבועה וכי השכר ששלמה לתובעת היה נמוך (כ-15 ₪ לשעה). משמיעתה קלטת וקריאת התמליל דומה כי העדה לא הרגישה בנוח למסור פרטים לחוקר ובפרט ניסתה להצניע את היקף העבודה משהוברר כי לא דיווחה למוסד לביטוח לאומי על העסקת התובעת: "ש. את שלמת עליה ביטוח לאומי ? ת. לא. לא שלמתי ואני גם כאילו זה היה חודש סך הכל. ש. סך הכל חודש ? ת. לא, אולי. חודש חודשיים...כמה שבועות ואחרי תקופה אני הצטרכתי עוד לאן לצאת ואני בקשתי ממנה, באמת אני לא זוכרת את הפרטים, זה לא היה ככה שכן קבוע זה היה לא יודעת" - עמ' 14 לתמליל. יחד עם זאת עולה באופן ברור מעדותה כי אכן העסיקה את התובעת בשמירה על הבנות וזאת לאורך זמן: "ש. ..אז בקיצור היא לא עבדה אצלך באופן קבוע לאורך זמן ? ת. לאורך זמן אבל לא באופן קבוע... ... ש. פה ושם פה, מה שהבנתי ממך זה פה יום אחד, פה יומיים ת. כן זה במקרה אם הייתי למשל צריכה לצאת לאיזשהו מקום, תכלס היה לי פחות או יותר את הסידור לבנות... ... אחרי הצהרון אולי אני צריכה..כמו שאני צריכה לעבוד.. ...אולי בחגים במצבי חגים. ש. בחופשים, דברים כאלו ? ת. כן, חגים, חופשים, מקרים כאלה זה כן, זה באופן כבר יותר קבוע.. .... ש. מחיר סמלי ? לא כמו שבייבי סיטר משלמים 40 ₪ ? ת. מה פתאום... .... ש. כמה היית משלמת שמה ? ת. 15, לא יודעת... ש. 15 שקל לשעה ? ת. משהו כזה ש. זה לא הרבה כסף ת. זה לא, לא...עמ' 29. . 24. בחקירתה הנגדית בבית המשפט וכן בפני החוקר ספקה מידע גם בנוגע לשכר שלה באותה תקופה וההוצאות עימן נדרשה להתמודד (שכר של כ-4,500 ₪, והוצאות שכר דירה של כ-2,000 ₪) כך שאין לקבל עדותה בבית המשפט לפיה שלמה מידי חודש סכום של 2,500 ₪-2,000 ₪ לתובעת, ויש להעמיד את הסכום הנוסף שהרוויחה התובעת בגין עבודה בשמירה על ילדים, על סכום נמוך יותר כאשר יש לזכור בנוסף כי לא היה מדובר בעבודה קבועה ומסודרת אלא משתנה מעת לעת. 25. בשקלול האמור לעיל ראוי להעמיד החישוב בגין הפסד השכר לעבר על בסיס שכר של 3,275 ₪ (שכר בגין עבודה במתנ"ס) ובתוספת של 1,500 ₪ בגין עבודות שמירה על ילדים. סה"כ: 4,775 ₪ ובניכוי מס הסכום הינו 4,608 ₪. 26. עתיד: יש לקבל טענת התובעת לפיה צפוי היה כי בשנים הבאות ועם התבגרות ילדיה (ועזיבתם את הבית) הייתה יכולה לעבוד שעות רבות יותר מחוץ לבית (להמשיך עבודתה במתנ"ס וכן לטפל בילדים בשעות הבוקר או אחר הצהרים). ברם אין מקום לבסס החישוב בהתאם לשכר הממוצע במשק שכן עברה התעסוקתי של התובעת, שבמועד התאונה הייתה כבר בת קרוב לארבעים (וילדיה היו כבר גדולים) מלמד כי זו הייתה רחוקה מאוד מהשכר הממוצע במשק. בהתחשב בגילה של התובעת, בהיותה חסרת השכלה, ובהתחשב בעברה התעסוקתי ראוי לבסס את חישוב הפיצוי בגין הפסד כושר ההשתכרות לעתיד על שכר ברוטו של 6,000 ₪ ובניכוי מס הכנסה השכר הינו (במעוגל) 5,100 ₪. 27. הנכות תפקודית: אין ספק כי לנכות הרפואית שנקבעה לתובעת בתחום האורטופדי יש משמעות תפקודית לא מבוטלת והיא אף מונעת ממנה לחזור ולעבוד כסייעת. כן סביר לקבוע כי היא אף מונעת ממנה לעבוד בעבודה המצריכה עמידה ממושכת, הליכה או עבודה פיסית אחרת, וראה בעניין זה האמור באישור רופא תעסוקתי מיום 8/6/10: "..הנ"ל לא מסוגלת בשלב הזה לחזור לעבודתה הנוכחית בתור עוזרת לגננת". הנכויות שנותרו לתובעת בתחום האף אוזן גרון ובתחום הפסיכיאטרי הינן נכויות נמוכות ואינן משקפות נכות תפקודית זהה. יחד עם זאת יש לבחון את מכלול הנכויות בצירוף הסימפטומים מהם סובלת התובעת מאז התאונה ועד היום ולקבוע כי למכלול הפגימות יש להעניק משמעות גבוהה יותר מהמשמעות החלקית שהייתה מוענקת לכל אחת מהן לו עמדה לבדה. 28. מנגד - יש לדחות מכל וכל את טענת התובעת לפיה איבדה לחלוטין את כושר השתכרותה ואין לומר כי יש בנכויות שנקבעו לה כדי להשביתה ולהוציאה ממעגל העבודה. על אף הנכויות שנקבעו ברי כי התובעת מסוגלת לבצע עבודות רבות ומגוונות כגון פקידות, מזכירות ועבודות נוספות שניתן לבצע בישיבה או ללא עמידה ממושכת. 29. בשקלול האמור לעיל, ותוך מתן משקל רב לנכות האורטופדית המשמעותית שבגינה סובלת המערערת מקושי בהליכה ובעמידה, ראוי להעמיד הנכות התפקודית (ממועד התייצבות הנכות הרפואית הצמיתה) על בסיס נכות בשיעור של 35%. ד. ראשי נזק נוספים: 30. עזרת צד ג': נטען כי אחותה ואמה של התובעת סייעו ומסייעות לה. עוד נטען כי בגין הסיוע שניתן לה על ידי האחות אף שולם לה שכר של כ - 700 ₪ לחודש. ב"כ התובעת עותר לפסיקת פיצוי בסך 24,000 ₪ לעבר (1,000 ₪ לחודש) וסך של 290,000 ₪ לעתיד (על בסיס 1,000 ₪ לחודש ועד סוף תוחלת החיים). ב"כ הנתבעת טוענת מנגד כי התובעת סבלה ממגבלה זמנית חולפת בגינה ניתנה לה עזרה בין בני משפחה כאשר לא הוכח כי אכן שולם שכר בגין אותה עזרה, ומכאן שראוי לפצות בסכום גלובלי בסך 10,000 ₪. 31. הכרעה: אין ספק כי התובעת אכן נזקקה לעזרה מוגברת בסמוך לתאונה, בוודאי בחודשים הראשונים בהם הייתה רגלה נתונה בגבס (הגבס הוסר ביום 10/1/10, דהיינו, כעבור כחודש וחצי לאחר התאונה), וכן בהמשך משנאלצה לעשות שימוש בהליכון עם איסור דריכה. כן יש לקבל את עדות התובעת ובעלה שנתמכה בעדות אחותה של התובעת לפיה ניתן לה סיוע מאת האחות אשר בגינו אף שולם לאחות מידי פעם שכר מסוים אם כי לא ניתן לקבל את הטענה לקבלת עזרה בהיקף נרחב שכן האחות אישרה בעדותה כי במועד הרלבנטי עבדה במשרה מלאה כעובדת ניקיון באינטל (עמ' 17 שר' 4) וכן כי הייתה לה ילדה בת 11 באותו מועד. בהתחשב באמור לעיל יש להעמיד הפיצוי בגין עזרה לעבר בסמוך לתאונה על סכום גלובלי של 15,000 ₪, ולעתיד על סך של 50,000 ש"ח. 32. הוצאות: ב"כ התובעת עותר לפיצוי בסכום של 50,000 ₪. ב"כ הנתבעת מפנה לכך שהתובעת הגישה קבלות בודדות אשר חלקן לא קשורות לתאונה (בגדים). כן נטען כי מדובר בתאונת עבודה שבגינה ניתן לקבל החזר הוצאות מהמל"ל, מכאן שאין לטענתה מקום לפסיקת פיצוי כלשהו. 33. אני מתקשה לקבל את טענת התובעת לפיה לא שמרה על כל הקבלות. הקבלות שצורפו לתצהירה מעידות כי התובעת דווקא הקפידה לשמור ולצרף כל הוצאה כולל הוצאות נמוכות ובכלל זה הוצאות נסיעה באוטובוס (יצוין כי הסכום הנומינאלי של הקבלות שהוצגו מגיע לסך של כ - 7,800 ₪). כן יש לתת משקל לעובדה כי אכן מדובר בתאונת עבודה וכי התובעת זכאית לקבל החזר הוצאות בגין נסיעות לקבלת טיפולים. בהתחשב באמור לעיל, ונוכח האפשרות שהיו בכל זאת הוצאות נוספות שבגינן לא נשמרו קבלות, הנני מעמידה את הפיצוי בגין הוצאות לעבר ולעתיד על סך של 10,000 ₪. ה. חישוב הפיצוי: בהתחשב באמור לעיל, להלן חישוב הפיצוי. 34. א. כאב וסבל: בהתאם לנכות הרפואית, בצירוף 6 ימים אשפוז, בניכוי גיל, ובשערוך ממועד התאונה סכום מעוגל של 46,500 ₪. ב. הפסד הכנסה בעבר: לתובעת אושרה תקופת אי כושר מלאה בת כ - 5 חודשים (הוצגו תעודות אי כושר עד ליום 8/4/10). כן נקבעו במל"ל נכויות זמניות כדלקמן: 55% מיום 22/2/10 ועד 31/7/10 (כ-5 חודשים). 45% מיום 1/8/10 ועד 31/12/10 (5 חודשים). בהתחשב בנכויות הזמניות הגבוהות שנקבעו ובמצבה הרפואי של התובעת במהלך אותה תקופה כפי שהוא משתקף מהחומר הרפואי שהוצג (כאבים והגבלת תנועה קשה ברגל) ראוי לבסס החישוב לעבר על אובדן שכר מלא למשך 13 חודשים (עד תום הנכויות הזמניות): 4,608 ₪ X 13 חודשים ובצירוף ריבית מאמצע התקופה = 66,000 ₪ (במעוגל). מיום 1/1/11 ועד היום בהתאם לנכות התפקודית: 4,608 ₪ X 35% (נכות תפקודית) X 23 חודשים ובצירוף ריבית מאמצע התקופה = 38,500 ₪ (במעוגל). ג. הפסד כושר השתכרות לעתיד: 5,100 ₪ X 35% X 210.87 (מקדם למשך 25 שנים) = במעוגל 376,500 ש"ח ד. עזרת צד ג' (עבר עתיד): 65,000 ₪. ה. הוצאות: 10,000 ₪. ו. סה"כ: 602,500 ₪. 35. מהסכום שנפסק יש לנכות את תגמולי המל"ל המשוערכים ואת התשלומים תכופים ששולמו לתובעת. בהתאם לחוות דעת אקטוארית שהוגשה מסתכמים התגמולים בסכום של 269,181 ₪. התשלומים התכופים ששולמו הם כדלקמן: 15,000 ₪ מיום 27/4/10 ולהיום (בצירוף הפרשי הצמדה וריבית) 16,800 ₪. 11,276 ₪ מיום 2/12/10 ולהיום 12,170 ₪. 28,190 ₪ מיום 26/2/11 ולהיום 30,120 ₪. סה"כ ניכויים: 328,271 ₪. 36. סוף דבר - הנני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 274,230 ₪ בצרוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 13%+מע"מ. כן ישיבו הנתבעים לתובעת את האגרה ששולמה. הסכום ישולם בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק. דריסהגולגולתהולך רגלתאונת דרכיםשבר