דוגמא לפסק דין בנושא תאונה של אורחים בבית: 1. תביעה כספית בגין נזקי גוף שאירעו לתובעת, ילידת 1947, בתאונה מיום 20.6.09, עת שהתה בביתם של הנתבעים 1- 2. הצדדים חלוקים הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק. נסיבות ואחריות העובדות שאינן שנויות במחלוקת 2. התאונה אירעה עת התובעת התארחה עם בעלה וחברים נוספים בביתם של הנתבעים, לארוחה בשעות הצהריים. עם סיום הארוחה, התובעת קמה מכיסאה, אחזה בידה שתי צלחות בכוונה לפנות אותן למטבח, שם הנתבעת שקדה על הכנת הקינוח. התובעת נפלה לאחר מספר צעדים, בטרם הגיעה למטבח. המחלוקת 3. המחלוקת נטושה בשאלה, האם היה מפגע שגרם לנפילתה של התובעת, ואם כן, האם הנתבעת אחראית לו. העדויות מטעם התובעת 4. בתצהירה, התובעת העידה כי במהלך דרכה למטבח היא החליקה, "ככל הנראה" (כלשונה) על חומר נוזלי "כלשהו" ונפלה ארצה תוך שהתגלגלה בגרם מדרגות סמוך. התובעת ציינה כי ביתם של הנתבעים מתוחזק היטב, רצפתו עשויה שיש, והבריקה לאחר פוליש. עוד ציינה התובעת כי בעת התאונה נעלה סנדלים נוחים, אותם היא נוהגת לנעול מדי יום. 5. מטעם התובעת העידה גם גב' זמירה חורש, חברה טובה של התובעת ושל הנתבעים, שאף היא התארחה אצל הנתבעים אותה עת. חורש העידה כי הבחינה כיצד התובעת קמה מכיסאה בתום הארוחה, בעודה אוחזת שתי צלחות ריקות ויבשות. לאחר שהתובעת צעדה מספר צעדים לכיוון המטבח, היא החליקה, נפלה והתגלגלה בגרם המדרגות סמוך. אף חורש ציינה כי בית הנתבעים היה מתוחזק, ורצפת השיש שלו הבריקה לאחר פוליש. תצהירה של הנתבעת 6. הנתבעת העידה כי בביתה בוצע שיפוץ לפני כשבע שנים, במהלכו הוחלף הריצוף, והונחו אריחי שיש. עם זאת, ציינה כי במועד התאונה הרצפה לא הייתה אחרי "פוליש". לפי עדותה, כאשר עסקה בהכנת הקינוחים במטבח, שמעה קול ניפוץ צלחות. הנתבעת הסתובבה, ראתה שהתובעת נפלה ושהיא יושבת כאשר רגלה מורמת מכאב. הנתבעת ציינה כי התובעת לא "התגלגלה" במורד המדרגות. הנתבעת ציינה כי רצפת דירתה לא הייתה חלקה. הנתבעת ציינה כי לא שטפה את הרצפה בסמוך לנפילה, מקום הנפילה לא היה רטוב ולא נשפך בו נוזל כלשהו. עוד ציינה כי במהלך האירוע או לאחריו איש לא התייחס לרטיבות או לשמנוניות על הרצפה. הנתבעת אף לא נדרשה לנגב את המקום לאחר האירוע, שכן הוא היה יבש. דיון 7. השאלה הראשונה היא: האם התובעת אכן החליקה עקב קיומו של חומר נוזלי על הרצפה? 8. אני קובעת כי התובעת לא הוכיחה קיומו של חומר נוזלי שגרם להחלקתה. 9. למעט עדותה של התובעת, לא הובאו כל עדויות אחרות התומכות בקיומו של חומר נוזלי על הרצפה, עובר לאירוע התאונה. העדה, גב' חורש, לא התייחסה לקיומו של חומר נוזלי בתצהירה, ובבית המשפט העידה במפורש כי לא בדקה את הרצפה ואינה יודעת האם היו עליה מים לפני האירוע (עמ' 19 ש' 13). 10. אלא, שאפילו עדותה היחידה של התובעת, הטילה ספק בקיומו של חומר נוזלי. התובעת העידה בתצהירה כי החליקה "ככל הנראה" על חומר נוזלי. עדותה בבית המשפט המחישה כי הדברים כפי שהובאו בתצהיר, אינם פליטת קולמוס, אלא משקפים את העובדה שהיא העלתה השערה בלבד. בתשובתה הראשונה בנושא זה, בטרם מהלך החקירה הנגדית שיקף את הבעייתיות שבגרסתה, התובעת שנתה: "סביר להניח שהיה משהו על הרצפה כשהחלקתי. סתם ככה אני לא אחליק (הדגשה לא במקור)". רק לאחר שהתובעת עומתה עם העובדה שלא הציגה גרסה ממשית לקיומו של חומר נוזלי (עמ' 9 ש' 26, עמ' 10 ש' 7 - 9), היא תיקנה וציינה כי התכוונה שבוודאות החליקה על חומר נוזלי, אך אינה יודעת על מה בדיוק, אם כתם שמן, רוטב של מרק או רוטב סלט (עמ' 10 ש' 13 - 14). אני דוחה גרסה זו, לא רק משום שהיא סותרת את האמור בתצהיר, אלא משום שהיא סותרת את תשובתה הראשונה של התובעת בחקירה הנגדית, שניתנה באופן ספונטני ובטרם התובעת הבינה את הקושי הקיים בגרסה זו. התובעת אמנם הסבירה כי שפתה שפה פשוטה, אלא שמרבית התובעים המגיעים לבית המשפט אינם עורכי דין, סופרים או בלשנים, ולמרות זאת, מתארים את המפגע הנטען כהווייתו. לא בכדי, שהרי מציאות החיים היא כי יש ואדם מחליק, או נופל, ללא כל סיבה או מפגע. אין בנפילה או החלקה כשלעצמן כדי להעיד על רשלנות - ע"א 371/90 חמוד סובחי נ' רכבת ישראל, פ"ד מז (3) 345, בעמ' 351. זאת ועוד, קיים קושי בהסברה של התובעת. לא ניתן ליישב את הטענה כי התובעת לא ידעה על מה בדיוק החליקה, שמן, מרק או רוטב סלט, כדבריה, עם טענתה שכל רגלה הייתה "רטובה" לאחר האירוע (עמ' 9 ש' 18 - 19). בהנחה שאותו חומר נוזלי נמרח לכל אורך רגלה של התובעת, לא סביר שקיימת עמימות כה תהומית בשאלת טיבו של הנוזל, עד כדי מצב שהתובעת לא הבחינה בסוגו, נוזל מלכלך כמרק או כרוטב סלט או מים בלבד. 11. אף עדותה של התובעת, באשר לרטיבות שנגרמה לרגלה או לבגדיה, לא הייתה עקבית. בתצהירה, התובעת כלל לא הזכירה כי רגלה נרטבה כתוצאה מאותו חומר נוזלי. בעדותה בבית המשפט, התובעת העידה בתחילה כי בגדיה נרטבו (עמ' 9 ש' 29 - 31), ולאחר מכן העידה כי בגדיה לא נרטבו, אלא רגלה בלבד (עמ' 10 ש' 31 - 32, עמ' 11 ש' 1 - 2). 12. גם באשר לסנדל אותו נעלה התובעת, עדותה הותירה רושם מאולץ. התובעת עומתה עם האפשרות שאמרה לחוקר מטעם הנתבעים כי הסנדל עף במהלך הנפילה. התובעת ניסתה להעתיק את מועד מעופו של הסנדל - מרגע הנפילה, לרגע שלאחריה. אלא שהסברה לפיו: "מהכאב אני הורדתי את הסנדל מהרגל, וזה עף... הוא עף מהרגל כשהורדתי אותו מהרגל (עמ' 11 ש' 19, 25)", אינו מתיישב עם לשון יום יומית או שגורה. כאשר אדם מוריד נעל, הוא אינו "מעיף" אותה. 13. גרסתה של התובעת באשר לקיומו של החומר הנוזלי, היא אף בגדר עדות כבושה. אפתח בכך שאני מקבלת את עמדתו של עו"ד רוזנר, כי אין להקפיד עם התובעת באשר לרישום בתעודת חדר המיון או בסיכום המחלה. החבלה היא חבלה ממשית, שהצריכה ניתוח ואשפוז. מעבר לכך שהתובעת אינה יכולה לתת דין וחשבון באשר למה שהרופאים רשמו, הרי הדעת נותנת שאין מקום לדקדק בפרטים שנמסרו לרופאים עת הייתה בשיא כאביה, ונדרשה לטיפול רפואי דחוף. אני אף נכונה להניח כי ביום שבו התובעת מילאה את טופס התביעה לסיעוד מהמוסד לביטוח לאומי, בתאריך 2.7.09, כשבועיים לאחר אירוע התאונה, זמן קצר לאחר שחרורה מאשפוז, לא הייתה דעתה של התובעת נתונה לסיבת הנפילה או לכך שקיימת לה זכות תביעה כלפי צד שלישי, ומסיבה זו פרטים אלה אינם קיימים בטופס התביעה. אולם, בלתי סביר כי גרסתה של התובעת באשר לסיבת ההחלקה התעוררה רק עת הגיעה למשרד עורך הדין, כפי שטענה (עמ' 15 ש' 11), ואף הוסיפה כי לפני כן לא התייחסה לאותו חומר נוזלי, כי "לא היה ... למי להגיד" (עמ' 15 ש' 12). לא רק שהגיוני כי דברים אלה היו נאמרים לפני כן, לנתבעת, חברתה הטובה, שבביתה אירעה התאונה, אלא שעובדתית טענה זו סותרת את עדותה של התובעת לפני כן, לפיה כן שוחחה עם הנתבעת על סיבת הנפילה, לאחר התאונה, כאשר הנתבעים הגיעו לבקרה (עמ' 9 ש' 9 - 11). זאת ועוד: עדות זו של התובעת, כאילו העלתה בפני הנתבעים את נושא קיומו של הנוזל עליו החליקה, נשללה חד משמעית על ידי הנתבעת (עמ' 25 ש' 7 - 8). אם כן, אין עדות שבזמן אמת, בחודשים הסמוכים שלאחר התאונה, ובטרם התובעת פנתה לייעוץ משפטי, היא העלתה טענה לקיומו של חומר נוזלי שגרם להחלקתה. ראשית, הנתבעת הכחישה במפורש את הטענה כאילו סיבת הנפילה עלתה בשיחות ביניהן. שנית, קיימת סתירה בדבריה של התובעת. בתחילה טענה כי העלתה את הדברים לפני הנתבעים, ולאחר מכן העידה שנושא סיבת הנפילה עלה לראשונה בעת הפנייה לייעוץ משפטי. 14. עדותה של גב' חורש לא תרמה דבר לבירור נסיבות התאונה. מלכתחילה, גב' חורש לא העידה דבר באשר לקיומו של נוזל (לפני התאונה), כך שעדותה של התובעת נותרה בגדר עדות יחידה. יתר על כן, גב' חורש העידה שאפילו את רגע הנפילה לא ראתה (עמ' 20 ש' 5), כך שתצהירה בנושא זה ממילא חסר משמעות. משכך, אף העובדה שב"כ הנתבעים נמנע מחקירה ממושכת שלה, אינה יכולה לעמוד לנתבעים לרועץ, שהרי אין טעם להשלים בחקירה הנגדית את מה שלא קיים בעדות הראשית. 15. העדויות שהובאו נגעו גם למצב הצלחות אותן נשאה התובעת. גב' חורש העידה בתצהירה כי הצלחות היו ריקות ויבשות. ההקשר ברור: אם לאחר הנפילה הייתה סביבתה של התובעת מלוכלכת או רטובה, לא יכול להיות שהגורם לכך הוא שאריות האוכל, לאור מצבן של הצלחות. אין לנושא זה כל השפעה על ההכרעה. ראשית, גב' חורש חזרה בה וציינה כי יכול שהיו שאריות של אוכל, וכי לא דייקה בתצהירה (עמ' 19 ש' 25 - 26, 31 - 32). שנית, אין בשלילת האפשרות שמקור הנוזל בצלחות אותן נשאה התובעת כדי להוכיח שבכלל היה נוזל. שלישית, כל העדויות מצביעות על כך שגם אחרי התאונה לא היו שלוליות נוזלים של ממש. כך, לא רק לפי עדותה הבוטחת של הנתבעת (עמ' 24 ש' 21) אלא גם לפי עדותה של התובעת (עמ' 11 ש' 3). 16. ב"כ התובעת טען כי מנגנון התאונה תומך בגרסתה של התובעת. לטעמי, טענה מסוג זה היא טענה הגובלת בעניין שבמומחיות. מכל מקום, אין בה כדי לסייע, שכן מנגנון ההחלקה אינו מצביע על סיבת ההחלקה. עדיין, אף אם החליקה התובעת, אין בעצם ההחלקה כדי ללמד דבר באשר לסיבתה, החל מבעיה בסנדל, עבור בשלולית מים וכלה בביש מזל גרידא. 17. עדותה של הנתבעת ששללה קיומו של חומר נוזלי שגרם לנפילה, הייתה עקבית, ולכן העדפתי אותה. הנתבעת והתובעת הן חברות (עמ' 8 ש' 23) ושתיהן - עם הגב' חורש. הדיון התנהל באווירה נינוחה ורגועה בין בעלי הדין. הנתבעת פירטה - תוך אמפתיה וכאב - את סבלה של התובעת לאחר התאונה (עמ' 26 ש' 19 - 23). זאת ועוד: הנתבעים יוצגו בתיק זה על ידי מבטחתם, במשמע: לא היו צפויים לשלם, מעבר לדמי השתתפות עצמית, כל סכום כסף שייפסק לתובעת. למרות האמור, הנתבעת נותרה איתנה בדעתה, גם לאחר החקירה הנגדית, כי רצפתה לא הייתה רטובה מנוזלים (עמ' 24 ש' 10 - 12, 21, עמ' 15 ש' 13 - 14). השתכנעתי, כי לוּ היה בידה של הנתבעת לסייע לתובעת באשר לנסיבות התאונה, היא הייתה עושה כן, ואף מייתרת את ההליך המשפטי. בכך יש לחזק את מהימנות גרסתה. אמנם, הנתבעת לא ראתה את האירוע, אך היא הגיעה למקום מיד לאחר ההתרחשות, ועל כן אין כל פגם בקבלת עדותה באשר למצב הרצפה סמוך לפני התאונה או לאחריה. לא מצאתי כל פגם בעובדה שהנתבעת לא זכרה פרטים הנוגעים לארוחה שקדמה לתאונה (כגון: סדר הישיבה או האוכל שהוגש), אך זכרה את אירוע הנפילה עצמו ואת העובדה שלא היה נוזל נראה לעין בסביבת הנפילה. הארוחה הייתה ארוחה שגרתית, אחת מיני רבות בבית הנתבעים. התאונה, לעומת זאת, הייתה אירוע חריג. השאלה "מה קרה" היא שאלה מאוד שכיחה ומאוד אנושית בסיטואציה בה אדם נפגע בביתו של מאן דהוא. הדעת נותנת, כי אם היה דבר מה חריג בסביבת הנפילה של התובעת (מעבר לשברי הצלחות והשאריות שהתפזרו), הייתה הנתבעת זוכרת אותו. על כן, העובדה שהנתבעת זוכרת באופן פוזיטיבי כי לא היה נוזל, מתיישבת עם ניסיון החיים. 18. איני רואה לנכון לזקוף לחובת הנתבעים את העובדה שהנתבע לא העיד, או כי עדותה של הנתבעת הייתה יחידה. על התובעת להוכיח את התרחשות התאונה, ולא על הנתבעת להוכיח את ההפך. התובעת עצמה הביאה עדות יחידה, מהוססת, באשר לסיבת התאונה. בנסיבות אלו, לא הייתה מוטלת כל חובה על הנתבעת להביא עדים נוספים. יתר על כן, לו היה לעדים אלה מה לתרום, החובה הראשונית להביאם הייתה מוטלת על התובעת. הדעת נותנת, כי הנתבע - כמו גם יתר המוזמנים אותו יום - לא העיד מאותה סיבה שהובאה בסיכומי התובעת באשר לאי העדתו של בעלה (שאף הוא היה נוכח - עמ' 28 ש' 22), קרי: חוסר היכולת לתרום תרומה כלשהי לשאלה בדבר נסיבות האירוע. אזכיר, כי העדה היחידה (פרט לבעלות הדין), גב' חורש, אכן לא תרמה דבר בסוגיה זו. בדומה, הנתבעים היו רשאים לוותר על עדותו של החוקר. כאשר נתבע סבור שלא עלה ביד התובע להוכיח את גרסתו, הוא רשאי לוותר על עדיו, כולם או חלקם. 19. לבסוף, מובן כי לא ניתן לזקוף לחובת הנתבעים את העובדה שהנתבעים 1 - 2 ביקרו את התובעת בבית החולים ובבית. התאונה הייתה אירוע קשה, ללא ספק. הצדדים הם חברים. ההתעניינות, שמירת הקשר והביקורים היו חלק מאותה מערכת יחסים חברית, לבטח ללא כל משמעות משפטית. הדברים אף עולים בבירור מעדותה של הנתבעת: "מה שניתן לעשות אנחנו כחברים ניסינו לעזור, אבל זה לא היה מספיק (הדגשה לא במקור)" (עמ' 26 ש' 22 - 23). 20. התובעת וגב' חורש מצאו לציין בעדותן כי רצפת הבית הייתה לאחר "פוליש". עדות זו הנתבעת הכחישה. באי כוח הצדדים לא התייחסו לעדויות בנקודה זו, אך למעלה מהצריך, אציין כי אין בטענה זו של התובעת כדי לשנות מתמונת האחריות. ראשית, התובעת עצמה תלתה את האשם בקיומו של חומר נוזלי, ובכך בלבד. שנית, הגרסה העובדתית באשר לביצוע הפוליש נשללה חד משמעית על ידי הנתבעת, שהיא בעלת הבית, בידיעתה המיוחדת האם אכן בוצע פוליש, ושאת עדותה מצאתי מהימנה. 21. למעלה מהצריך, אני מקבלת את עמדתו של עו"ד אברהם, לפיה אף לוּ הוכיחה התובעת קיומו של חומר נוזלי שגרם להחלקתה, אין בכך משום רשלנות. אין חולק, כי המפגע שתיארה התובעת הוא מפגע בהתהוות. אין עסקינן בפגם במבנה או ברהיט פגום. לפי העדויות, בית הנתבעים היה מתוחזק ומטופח, כך גם ביום התאונה - ולפני התרחשותה (עמ' 19 ש' 11, 16 - 17). גם אם אניח שנשפך חומר נוזלי כלשהו, איש מהאורחים (אף לא התובעת) לא ראה את החומר, ולמצער, התובעת לא הוכיחה כי היה על הרצפה זמן רב מבלי שינוקה. חובתו של מחזיק במקרקעין - כחובתו של האדם הסביר - היא לנקוט אמצעים סבירים למניעת תאונה, אך לא למנוע כל תאונה באשר היא. בהיעדר ראיה כי אותו חומר נוזלי כיסה את רצפת בית הנתבעים באופן גלוי וממושך, ממילא אין מקום לקביעה המשפטית בדבר קיומה של אחריות. 22. לסיכום, אני קובעת כי לא הוכח קיומו של מפגע שגרם לתאונה, ואף לו הוכח קיומו של חומר נוזלי, לא היה בכך כדי להקים אחריות כלפי הנתבעים. הנזק 23. למרות התוצאה אליה הגעתי, ולצורך השלמת התמונה, אתייחס לנושא הנזק. פגיעות וטיפולים 24. כתוצאה מהתאונה התובעת נחבלה ברגל ימין. התובעת פונתה לבית חולים מאיר, שם אובחן שבר בעצם העקב הימני, והיא אושפזה עד ליום 28.6.09. במהלך האשפוז נותחה לקיבוע השבר. התובעת גובסה למשך כחודש וחצי, ולאחר מכן טופלה בפיזיותרפיה למשך כחודש וחצי מעבר לכך. הנכות 25. הצדדים הגישו חוות דעת מטעמם. 26. ד"ר דודקביץ', המומחה מטעם בית המשפט, קבע את נכותה של התובעת בשיעור 10%, לפי סעיף ליקוי 49 (2) ו', בהתאמה, בגין מצב לאחר שבר בעקב ימין שטופל ניתוחית והתחבר בעמדה מתקבלת עם שינויים ניווניים תוך מפרקיים. ד"ר דודקביץ' ציין כי מצבה של התובעת מתבטא בהגבלת תנועה סוב-טאלרית , ברגישות ובכאב. כן העריך ד"ר דודקביץ' את נכותה הזמנית של התובעת כדלקמן: 100% למשך ארבעה חודשים מיום התאונה; 30% למשך שלושה חודשים נוספים; 27. בדיון שהתקיים ביום 5.12.11 הצדדים הסכימו כי הנכויות הרפואיות בתיק תהיינה בהתאם לקביעתו של ד"ר דודקביץ'. העדויות 28. התובעת העידה בתצהירה כי בתום האשפוז שוחררה לביתה, כאשר רגלה מגובסת, והיא קיבלה הוראות לפיהן עליה להימנע מלדרוך על הרגל המנותחת. התובעת הייתה מרותקת לכיסא גלגלים במשך 3 חודשים, ולאחר מכן התהלכה באמצעות קביים משך חצי שנה. התובעת העידה כי במהלך תקופת אי הכושר, סבלה מתופעות של ירידה בתיאבון, התקפי חרדה, הזעה, חוסר אוויר וחולשה ואף הופנתה לשלוותה, שם קיבלה טיפול תרופתי לטיפול במצבה. התובעת העידה כי מאז התאונה היא סובלת מקשיים בהליכה, קושי בעמידה, בעלייה ובירידה ממדרגות ובשכיבה ממושכת. כן העידה כי מאז התאונה אינה מסוגלת לבצע פעולות הקשורות במשק הבית, כגון: בישול, תליית כביסה והורדתה, שטיפת הבית, שטיפת כלים וקניות. התובעת העידה כי היא נזקקת לעזרת בני משפחה בפעולות אלו. חורש אף היא העידה כי התובעת סובלת מקשיים בהליכה, בעמידה, בשכיבה ובביצוע פעולות יומיומיות. עוד העידה, כי התובעת הפכה ל"שבר כלי" לאחר התאונה. לעדות זו הצטרפה אף הנתבעת, שתיארה את סבלה הרב של התובעת לאחר התאונה, והסכימה כי התאונה השפיעה על התובעת גם מהבחינה הנפשית. בחקירתה הנגדית של התובעת התברר, כי הגישה תביעה למחלקת סיעוד של המוסד לביטוח לאומי, וכי קיבלה עזרה מגורם זה (עמ' 15 ש' 19 - 20). לא הובאו ראיות באשר להיקף העזרה, הן מבחינת מספר השעות והן מבחינת משך הזמן שבו העזרה ניתנה, אך הדעת נותנת שהעזרה ניתנה בחודשים הראשונים שלאחר התאונה, ועובדה זו תובא בחשבון בהערכת שווי העזרה מעבר למה שניתן על ידי המוסד לביטוח לאומי. בנוסף, התובעת העידה כי היא מבצעת עבודות שונות במשק הבית: פינוי כלים מהמדיח, הכנסת כבידה למכונה, בישול וגיהוץ. התובעת התלוננה על כך שהיא לא יכולה ללכת מהר ולא לרוץ (עמ' 17 ש' 1 - 10). רכיבי הנזק 29. התובעת לא עבדה עובר לתאונה, ולפיכך רכיבי הנזק הם עזרה, הוצאות וכאב וסבל. 30. עזרה לעבר לתקופת הנכויות הזמניות: התובעת הייתה מרותקת לכיסא גלגלים למשך שלושה חודשים. אף בשים לב לכך שקיבלה עזרה באמצעות המוסד לביטוח לאומי (כ- 10 - 15 שעות שבועיות), הרי העדויות בדבר היותה תלותית ונדרשת לעזרה בהיקף משמעותי משך כמעט כל שעות היממה, הינן סבירות. באומדן של שווי העזרה, ובהתחשב בקיומה של עזרה מהמוסד לביטוח לאומי, אני מעריכה את העזרה לשלושה חודשים אלה בסך של 12,000 ₪. לתובעת אושרה נכות בשיעור של 100% למשך חודש נוסף וכן נכות זמנית בשיעור של 30% למשך 3 חודשים. את העזרה לתקופה זו אני מעריכה בסך כולל של 7,000 ₪. 31. עזרה מתום תקופת הנכויות הזמניות ולעתיד: התובעת לא העסיקה עזרת צד ג' בשכר. נכותה בשיעור 10% היא נכות נמוכה שאינה מבססת פסיקת עזרה בהיקף משמעותי. התובעת הסכימה כי היא ממשיכה לבצע עבודות משק בית שונות, לרבות עבודות הכרוכות בעמידה (כגון: גיהוץ). בנסיבות אלו, אני מוצאת לנכון לפסוק פיצוי גלובאלי נוסף לעבר ולעתיד בסך של 35,000 ₪. 32. הוצאות: התובעת הציגה קבלות חלקיות. בשים לב לפגיעה שהצריכה אשפוז, ישיבה בכיסא גלגלים ונסיעות לטיפולים רפואיים רבים, אני מעריכה את הוצאותיה לעבר בסך כולל של 7,000 ₪. לא הוכח הצורך בהוצאות מיוחדות לעתיד. 33. כאב וסבל: לנוכח האשפוז, תקופת הנכות הזמנית הממושכת ובהינתן גובה הנכות (10%), מוערך רכיב כאב וסבל בסך של 45,000 ₪. סיכום 34. התביעה נדחית. 35. בנסיבות החבלה הקשה וסבלה של התובעת, בשים לב לכך שאירוע התאונה עצמו היה אמיתי, ובכלל נסיבות העניין, לא מצאתי לעשות צו להוצאות. תאונה בבית