הקביעה שבשעת אירוע התאונה רכב האופל חנה במקום שאסור לחנות בו אינה מסיימת את הדיון בשאלת תחולת החזקה המרבה שעניינה חניה במקום שאסור לחנות בו, שכן על הטוען לתחולת החזקה להוכיח, כי קיים קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין החניה האסורה לבין הפגיעה בתובעת. לסוגיה זו התייחס בית המשפט העליון בפסק הדין שניתן בע"א 1675/06 אררט חב' לביטוח בע"מ נגד מנורה חב' לביטוח בע"מ, שם נידון מקרה שבו רכב א' פגע בנפגעת בשם סוהא, המשיך ופגע ברכב ב' שחנה בשולי הדרך. בית המשפט העליון קבע, כי על אף שרכב ב' חנה במקום שאסור לחנות בו כפי שמונח זה פורש בפרשת אדרי, הרי מאחר שאין קשר סיבתי בין הפגיעה בסוהא לבין ההתנגשות של רכב א' עם רכב ב', לא ניתן לומר כי רכב ב' מעורב בתאונה ולא ניתן לקבל את הטענה, כי מדובר בתאונה בה מעורבים מספר כלי רכב כאמור בסעיף 3(ב) לחוק. על כן נקבע, כי רק מבטחת הרכב הפוגע חבה בפיצוי התובעת שם בגין נזקיה. דוגמא לפסק דין בנושא תאונה עם רכב חונה במקום אסור: רקע עובדתי 1. ביום 18.10.08 נסעה התובעת ברכב מתוצרת אופל, מ.ר. 638-3906 (להלן: "רכב האופל"), שהיה נהוג בידי בתה רנין (הנתבעת מס' 1), מכיוון כללי אחיהוד לכיוון כללי כרמיאל והייתה בדרכה לביתה בכפר סג'ור. בקטע הכביש שמחבר בין הצומת הראשון של כרמיאל לצומת הראשי קפצה חיית בר בפני הרכב בו נסעה התובעת וכתוצאה מכך איבדה הנהגת את השליטה על רכבה, התנגשה במעקה ההפרדה שבאמצע הדרך, הרכב הסתחרר ועמד כשחזיתו בניגוד לכיוון התנועה. התובעת ירדה מהרכב על מנת לקרוא לעזרה ואחריה ירדה רנין. מספר שניות לאחר מכן הגיע רכב אחר מסוג מיצובישי טנדר שנסע אף הוא לכיוון כרמיאל, התנגש ברכב האופל, המשיך בנסיעה ופגע בתובעת שעמדה מאחורי רכב האופל. כתוצאה מכך נפגעה התובעת באופן קשה בגופה, ונותרה סובלת מנכות משוקללת בשיעור 64.36%. לרכב הטנדר לא היה ביטוח חובה במועד האירוע שמכסה את השימוש בו. 2 בגין הנזקים שנגרמו לה בתאונה, הגישה התובעת את תביעתה דנן נגד בתה רנין, הנהגת ברכב האופל ונגד מגדל חברה לביטוח בע"מ (הנתבעת מס' 2) בהיותה מבטחת השימוש ברכב האופל במועד אירוע התאונה וכן נגד ח'טיב מוחמד (הנתבע מס' 3) בטענה כי היה הנהג או מתיר השימוש ברכב הטנדר ונגד קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (הנתבעת מס' 4 - להלן: "קרנית") נוכח העובדה שלרכב הטנדר לא היה ביטוח חובה בתוקף במועד אירוע התאונה. 3. ביום 13.11.11 הגישו הצדדים הסכם פשרה, אשר הסדיר את מערכת היחסים בין הנתבעים לבין התובעת לעניין גובה הפיצוי המגיע לה. בהתאם להסכם זה הועמד סכום הפיצוי שמגיע לתובעת על סך 676,560 ₪ כולל הוצאות משפט ושכ"ט, כשסכום זה הוא מעבר לתשלומים התכופים ששולמו לתובעת על ידי מגדל ומעבר לקצבאות שקיבלה ומקבלת התובעת מהמוסד לביטוח לאומי. עוד הוסכם כי הסכום המגיע לתובעת ישולם על ידי מגדל כמימון ביניים, וכי החבות הסופית באשר לתשלום הסכום או חלקו תיקבע במסגרת פסק הדין שיינתן לאחר שמיעת ראיות וטענות הצדדים בשאלת החבות. הסכם זה אושר על ידי וקיבל תוקף בפסק דין חלקי שניתן על ידי ביום 13.11.11. טענות הצדדים 4. מגדל טוענת, כי האחריות לפצות את התובעת בגין הנזקים שנגרמו לה בתאונה מוטלת על הנתבעים 3 ו - 4 בלבד, שכן בעת אירוע התאונה לא נעשה ברכב האופל שימוש כלשהו שנמנה עם אחד השימושים המוכרים שבהגדרת המונח "שימוש" בסעיף 1 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק"). מגדל הוסיפה, כי בשעת אירוע התאונה, רכב האופל היה בעצירה מוחלטת, הוא לא תרם באופן כלשהו לאירוע התאונה, ולפיכך אין קשר סיבתי בין הפגיעה בתובעת לבין רכב האופל. בהעדר קשר סיבתי בין מקום ואופן עצירתו של רכב האופל לבין פגיעתה של התובעת, אין לראות ברכב זה כרכב שמעורב בתאונת דרכים בהתאם להגדרת מונח זה בסעיף 1 לחוק הפיצויים. מאחר שרכב האופל לא היה מעורב בתאונת דרכים בהתאם לסעיף 1 לחוק, לא ניתן לראות בו רכב מעורב בהתאם לסעיף 3(ב) לחוק. בנסיבות אלו, כך נטען, האחריות לפצות את התובעת בגין נזקיה רובצת על קרנית שכן רק רכב הטנדר היה מעורב בתאונה. לחילופין טענה מגדל, כי מדובר בתאונה מעורבת בהתאם לסעיף 3(ב) לחוק הפיצויים, כאשר התובעת הייתה בגדר הולכת רגל שלא עשתה שימוש באף אחד מהרכבים. במקרה זה, הנוהגים ברכבים נושאים באחריות כלפי התובעת ביחד ולחוד ובינם לבין עצמם הם נושאים באחריות בחלקים שווים. מאחר שלרכב הטנדר לא היה ביטוח, הרי קרנית נכנסת לנעליו של הנוהג בו לעניין הנטל לשאת בתשלום ועל כן, על קרנית לשפותה במחצית הסכום ששילמה לתובעת כמפורט לעיל. 5. קרנית לא כפרה בטענת מגדל, כי בשעת אירוע התאונה סיימה התובעת את השימוש שעשתה קודם לכן באופל, וכי היא (התובעת) הייתה בבחינת הולכת רגל. קרנית טענה, כי עסקינן בתאונה שבה מעורבים שני כלי רכב, כאשר הנפגעת הייתה מחוץ לכלי הרכב ולפיכך חלה במקרה דנן הוראת סעיף 3(ב) לחוק הפיצויים, אשר מטילה על הנוהגים והמבטחות שלהם אחריות כלפי התובעת ביחד ולחוד. על כן, נהגת האופל, המבטחת שלה ונהג הטנדר נושאים, ביחד ולחוד, באחריות לפצות את התובעת בגין נזקיה. קרנית הוסיפה, כי כאשר מדובר בתאונה שבה היו מעורבים שני כלי רכב ויותר, די שלאחד הרכבים היה ביטוח חובה בתוקף כדי לשלול את אחריותה כלפי התובע. לטענתה, בהתאם לסעיף 12 לחוק הפיצויים "תפקידה של הקרן היא לפצות נפגע הזכאי לפיצויים לפי חוק זה ואין בידו לתובע פיצויים מאת מבטח". במקרים של תאונה מעורבת כשלאחד הרכבים המעורבים היה ביטוח חובה ולחלק אין (כבמקרה דנן), בידי הנפגע לתבוע את מלוא נזקיו מהמבטחת, ולפיכך אין להכיר בקיומה של חובת פיצוי על קרנית. קרנית אף התייחסה לתכלית שעמדה בבסיס הקמתה ושלטענתה שוללת הטלת חבות עליה במקרה של תאונה מעורבת שרק לחלק מכלי הרכב היה ביטוח חובה בתוקף. נטען, כי מטרת ותכלית הקמת הקרן היא שלא להשאיר נפגעים שנפגעו בתאונת דרכים ללא יכולת לקבל פיצוי מגורם שיכול לעמוד בתשלום הפיצויים. מדובר במטרה סוציאלית שבאה למנוע מצב שבו נפגע לא יקבל את הפיצוי המגיע לו. מאחר שבתאונה מעורבת נושאים הנוהגים בחבות כלפי הנפגע ביחד ולחוד, כך שהוא (הנפגע) יכול לתבוע את המבטחת על מלוא נזקיו, הכרה בחובת הפיצוי של קרנית אינה מתיישבת עם תכלית החוק ותכלית הקמתה. מעורבות רכב האופל בתאונה 6. כפי שהובא לעיל, אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת נפגעה בהיותה הולכת רגל וכי לא ניתן לראות בה כמי שעדיין הייתה משתמשת ברכב האופל. אין גם מחלוקת כי רכב הטנדר שהתנגש באופל ולאחר מכן פגע בתובעת הינו רכב שמעורב בתאונה ולפיכך מוטלת על הנוהג בו אחריות לפצות את התובעת בגין נזקיה. השאלה שנשארה במחלוקת בהקשר זה היא, האם ניתן לראות ברכב האופל כרכב שהיה מעורב בתאונה בהתאם להגדרת המונח תאונת דרכים שבסעיף 1 לחוק הפיצויים. אם תינתן תשובה חיובית לשאלה זו, יהא צורך להמשיך ולדון בשאלה אם נושאת קרנית, במקרה זה, בחלק מהפיצוי. 7. כידוע, הגדרת "תאונת דרכים" בסעיף 1 לחוק כוללת ההגדרה הבסיסית ושלוש חזקות מרבות. אין מחלוקת בין הצדדים, כי ההגדרה הבסיסית אינה רלוונטית לענייננו, שכן בשעת אירוע התאונה לא עשתה התובעת ברכב האופל שימוש הנמנה עם אחד השימושים המוכרים שבסעיף 1 לחוק. אין גם מחלוקת, כי שתיים מהחזקות המרבות שעניינן ניצול הכוח המיכני והתפוצצות חלק מהרכב החיוני לכושר נסיעתו, אינן מתקיימות. המחלוקת במקרה דנן מתמקדת בתחולת החזקה המרבה שעניינה חניה "במקום שאסור לחנות בו". 8. החזקה שעניינה נזק גוף שנגרם עקב חניה במקום שאסור לחנות בו זכתה להתייחסות בפסק הדין שניתן ברע"א 1953/03 הכשרת הישוב חב' לביטוח בע"מ נגד יצחק אדרי, שם נידון מקרה שבו ישב הנפגע ברכב שחנה בשולי הכביש בשל תקלה מיכנית שהתגלתה בו. רכב אחר שנסע בכביש סטה ממסלולו והתנגש ברכב החונה. השאלה שעמדה לפתחו של בית המשפט העליון היתה, האם מבטחת השימוש ברכב הפוגע חייבת לפצות את הנפגע, או שמא חבות זו מוטלת על מבטחת השימוש ברכב החונה. בית המשפט העליון קבע, כי יש לפרש את המונח "חניה במקום שאסור לחנות בו" שבחזקה המרבה כחניה במקום או באופן שיוצרים סיכון תחבורתי בין שמדובר בחניה מותרת על פי דין ובין שמדובר בחניה אסורה לפי חוקי התעבורה. עוד נקבע, כי חניית רכב בשולי כביש בין עירוני עקב תקלה היא חניה מותרת על פי דין, אך יוצרת סיכון תחבורתי, כגון הסיכון של התנגשות עם רכב שסוטה ממסלול נסיעתו, ועל כן היא בגדר חניה אסורה כמשמעה בחוק. 9. בענייננו לא צריכה להיות מחלוקת, כי המיקום והאופן שבהם עמד רכב האופל לפני שהתנגש בו רכב הטנדר, יצרו סיכון תחבורתי חמור מאוד ולפיכך מדובר רכב שחנה במקום שאסור לחנות בו כמשמעות מונח זה בחוק הפיצויים. כפי שהובא לעיל, בטרם התנגש רכב הטנדר באופל, איבדה נהגת האופל את השליטה על רכבה, התנגשה במעקה הבטיחות שמפריד בין שני כיווני הנסיעה, הרכב הסתחרר ונעצר באמצע המסלול השמאלי מבין שני נתיבי נסיעה באותו כיוון, כשחזיתו לכיוון הנסיעה הנגדי. האירוע התרחש בשעות לילה ובמקום שרר חושך מוחלט בשל העדר תאורה בקטע הכביש בו אירעה התאונה. אין ספק שעצירת רכב האופל בנסיבות אלה יצרה סיכון חמור של התנגשות עם הרכבים שנסעו במסלול הנסיעה השמאלי לכיוון כרמיאל. לצערנו, סיכון זה אף התממש במקרה דנן. על פניו ברור, אם כן, כי רכב האופל חנה, בשעת אירוע התאונה, במקום שאסור לחנות בו. 10. הקביעה שבשעת אירוע התאונה רכב האופל חנה במקום שאסור לחנות בו אינה מסיימת את הדיון בשאלת תחולת החזקה המרבה שעניינה חניה במקום שאסור לחנות בו, שכן על הטוען לתחולת החזקה להוכיח, כי קיים קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין החניה האסורה לבין הפגיעה בתובעת. לסוגיה זו התייחס בית המשפט העליון בפסק הדין שניתן בע"א 1675/06 אררט חב' לביטוח בע"מ נגד מנורה חב' לביטוח בע"מ, שם נידון מקרה שבו רכב א' פגע בנפגעת בשם סוהא, המשיך ופגע ברכב ב' שחנה בשולי הדרך. בית המשפט העליון קבע, כי על אף שרכב ב' חנה במקום שאסור לחנות בו כפי שמונח זה פורש בפרשת אדרי, הרי מאחר שאין קשר סיבתי בין הפגיעה בסוהא לבין ההתנגשות של רכב א' עם רכב ב', לא ניתן לומר כי רכב ב' מעורב בתאונה ולא ניתן לקבל את הטענה, כי מדובר בתאונה בה מעורבים מספר כלי רכב כאמור בסעיף 3(ב) לחוק. על כן נקבע, כי רק מבטחת הרכב הפוגע חבה בפיצוי התובעת שם בגין נזקיה. 11. על הלכה זו חזר בית המשפט העליון ברע"א 9115/11 מנורה חברה לביטוח בע"מ נגד עיזבון המנוח חראזי אייל ואח', שם נידון מקרה שבו משאית שנסעה בשולי הכביש התנגשה במספר כלי רכב שחנו בשוליים וגרמה לפציעתם של מספר אנשים. בתי המשפט השלום והמחוזי קבעו, כי האחריות לפצות את עיזבון המנוח אייל חראזי שנהרג בתאונה מוטלת הן על המשאית והן על כלי הרכב שחנו בשולי הדרך. נקבע, כי מתקיים קשר סיבתי עובדתי בי חניית הרכבים בשולי הדרך, חניה שיצרה סיכון תעבורתי, לבין פגיעתו של אייל ולפיכך שלושת הרכבים שחנו הם רכבים מעורבים בתאונה בהתאם להגדרת תאונת דרכים בסעיף 1 לחוק. עוד נקבע, כי הרכבים שחנו בצד הדרך והמשאית הם בגדר רכבים מעורבים בהתאם לסעיף 3(ב) לחוק ולפיכך, האחריות לפיצוי בגין הפגיעה באייל חראזי מוטלת על ארבע המבטחות של הרכבים באופן שווה. בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור שהוגשה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי וקבע: "דרישת הקשר הסיבתי בין החזקה המרבה לבין התאונה נובעת מפרשנות התנאי "מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו", שבסעיף 1 לחוק הפיצויים (ההדגשה הוספה). במסגרת בחינת הקשר הסיבתי יש לתת את הדעת הן לקשר הסיבתי העובדתי, הן לקשר הסיבתי המשפטי. באשר להוכחת הקשר הסיבתי לעניין חניה במקום אסור ציינתי: "יש להוכיח אפוא שתיים: קיומו של שימוש ברכב או התקיימות אחת החזקות המרבות; וקשר סיבתי בין השימוש או החזקה המרבה לבין התאונה. אין די בעובדה כי התרחש מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב במקום שאסור לחנות בו. על מנת שתקום זכאות לנפגע צריך שתתקיים הזיקה התחבורתית בין ההתרחשות לבין התוצאה - גישה הבאה לידי ביטוי בשאלת הקשר הסיבתי המשפטי הנדרש להקמת הזכאות בהתרחש האירוע ושיא החזקה החלוטה הזו". (ריבלין, בעמ' 308). 12. על כן נפנה כעת לבחון אם מתקיים במקרה דנן קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין חניית רכב האופל במקום שאסור לחנות בו לבין התרחשות התאונה והנזק שנגרם לתובעת. לטעמי, קשר סיבתי זה מתקיים. כפי שהובא לעיל, לאחר שרכב האופל התנגש במעקה ההפרדה, הוא הסתחרר ונעצר באמצע הנתיב השמאלי כאשר באותה עת שרר במקום חושך מוחלט. עצירתו של רכב האופל באמצע נתיב הנסיעה, במקום חשוך, גרמה להתנגשות רכב הטנדר ברכב האופל ולפגיעת התובעת. אין ולא יכולה להיות מחלוקת, כי אילו רכב האופל לא היה נעצר באמצע נתיב הנסיעה, הטנדר לא היה מתנגש בו, והתאונה כלל לא הייתה נגרמת. בחינה זו של הקשר הסיבתי העובדתי תואמת את הבחינה שבית המשפט העליון עשה בפרשת אדרי, שם נקבע: "אין חולק כי בנסיבות המקרה מתקיים קשר סיבתי - עובדתי בין חניית הרכב במקום אסור לבין הפגיעה. משמעות הדבר שאלמלא היה חונה הרכב בשולי הכביש, לא היתה מתרחשת התאונה". בענייננו, קיומו של קשר סיבתי עובדתי בין עצירת רכב האופל לבין אירוע התאונה ברור עוד יותר. בפרשת אדרי, הרכב הפוגע סטה ממסלולו והתנגש ברכב החונה מבלי שהייתה לרכב החונה תרומה כלשהי לעצם ההתנגשות. בענייננו לעומת זאת, רכב האופל חסם את נתיב נסיעתו של רכב הטנדר וגרם לנהג הטנדר לבלום את רכבו בלימת חירום ולנסות להסיטו לצד שמאל. ברם, בשל האופן בו נעמד רכב האופל, תנאי הראיה והכביש, לא יכול היה נהג הטנדר להימנע מהתאונה, התנגש ברכב האופל, המשיך ופגע בתובעת. אין ספק, אם כן, כי במקרה דנן, להבדיל מהמקרה שנידון בפרשת אדרי, לרכב האופל הייתה תרומה משמעותית ואף מכרעת לאירוע התאונה. 13. ב"כ מגדל טענה, כי לא הוכח שעקב התנגשות רכב הטנדר ברכב האופל, שינה הטנדר את מסלול נסיעתו באופן שהוסט לעבר התובעת שעמדה מאחורי רכב האופל. על כן, כך נטען, לא ניתן לקבוע קיומו של קשר סיבתי עובדתי בין הימצאות רכב האופל במקום לבין הפגיעה בתובעת. אין ממש בטענה זו. מעדות רנין, עולה כי בטרם פגע רכב הטנדר בתובעת הוא התנגש באופל, המשיך בנסיעה והתנגש בתובעת. אין ספק שאילו האופל לא היה במקום, הטנדר לא היה מתנגש בו, התאונה לא הייתה מתרחשת והפגיעה בתובעת הייתה נמנעת. יתרה מכך, מעיון בדו"ח הבוחן ועדותו לפניי עולה, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי לעובדת הימצאו של רכב האופל בנתיב הנסיעה השמאלי הייתה השפעה ממשית לא רק על עצם אירוע התאונה, אלא גם על אופן אירוע התאונה. מדו"ח הבוחן ועדותו עולה, כי נהג הטנדר בלם את רכבו והסיט אותו שמאלה, ככל הנראה במטרה להימנע מהתאונה. בהתאם לעדות הבוחן, נהג הטנדר ניסה להימנע מהתאונה ולעבור במרווח שנותר בין האופל בין מעקה ההפרדה. עובדות אלו מלמדות, כי לאופל היתה תרומה רבה ואף מכרעת לא רק לעצם אירוע התאונה, אלא גם לאופן התחרשותה ולמסלול נסיעת רכב הטנדר מרגע שנהגו הבחין באופל ועד הפגיעה בתובעת. על כן, טענת מגדל שלא מתקיים קשר סיבתי עובדתי היא טענה חסרת יסוד. 14. גם הקשר הסיבתי המשפטי מתקיים במקרה דנן. אחד הסיכונים שהחזקה המרבה באה לפצות בגינם הוא הסיכון שרכב אחר יתנגש ברכב החונה עקב הסיכון התעבורתי שיצר הרכב החונה (ראו פסק הדין בפרשת אדרי). על כן, מקום שאירעה התנגשות בין שני כלי רכב עקב וכתוצאה מהסיכון התחבורתי שיצרה החניה, יש להכיר בקיומו של קשר סיבתי משפטי. בענייננו, אין ספק כי הטנדר התנגש באופל עקב הסיכון התעבורתי שיצר רכב האופל כתוצאה מעצירתו באמצע הנתיב השמאלי. במקרה זה, אירוע התאונה והפגיעה בתובעת נופלים בגדר הסיכון שהחזקה המרבה באה לפצות בגינו, ועל כן מתקיים במקרה דנן קשר סיבתי משפטי. 15. סיכום ביניים - התובעת נפגעה בהיותה הולכת רגל עקב חניית רכב האופל במקום שאסור לחנות בו ולפיכך רכב האופל הינו בבחינת רכב מעורב בתאונת דרכים בהתאם להגדרת מונח זה בסעיף 1 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. כפי שהובא לעיל, גם רכב הטנדר הוא בגדר רכב מעורב בתאונת דרכים, שכן פגיעת התובעת נגרמה עקב נסיעתו של רכב זה ופגיעתו בתובעת. עולה, אם כן, כי עסקינן בשני רכבים שעונים על הגדרת תאונת דרכים כמשמעות מונח זה בחוק הפיצויים. רכבים מעורבים בהתאם לסעיף 3(ב) 16. כידוע, בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, הבדיקה אם מדובר ברכבים שמעורבים בתאונת דרכים אחת בהתאם לסעיף 3(ב) נבחנת בשני שלבים. בשלב ראשון יש לבחון אם כל אחד מהם הוא בבחינת רכב שמעורב בתאונת דרכים בהתאם להגדרת מונח זה בסעיף 1 לחוק. לאחר מכן ורק לאחר שייקבע כי כל אחד מהם הוא בבחינת רכב מעורב בתאונת דרכים, יש להמשיך ולבדוק אם מתקיימים המבחנים הקבועים בסעיף 3 (ב) לחוק הפיצויים לענין מעורבותם של מספר כלי רכב בתאונה אחת (ראו ע"א 6527/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נגד ארד, וכן פסק הדין בפרשת סוהא ופסק הדין בפרשת עיזבון המנוח חראזי אייל שהובאו לעיל). 17. לעניין השלב הראשון - כפי שנקבע לעיל, שני הרכבים הם בגדר רכבים שהיו מעורבים בתאונת דרכים כמשמעות מונח זה בסעיף 1 לחוק הפיצויים. רכב הטנדר גרם לתאונה ולפגיעתה של התובעת וזאת עקב הנסיעה בו, שימוש שנמנה עם אחד השימושים המוכרים בהגדרת "שימוש" שבסעיף 1, ואילו רכב האפל גרם לפציעתה של התובעת עקב כך שהוא חנה במקום שאסור לחנות בו כפי שמונח זה פורש בפסיקה (פרשת אדרי). על כן, אין ספק שהשלב הראשון מתקיים ועל כן, יש להמשיך ולבחון אם מדובר ברכבים מעורבים בהתאם למבחנים שבסעיף 3(ב). 18. לא הייתה מחלוקת בין הצדדים, כי אם ייקבע שרכב האופל הינו בגדר רכב מעורב בתאונת דרכים בהתאם להגדרה שבסעיף 1 לחוק, מדובר בעצם ברכבים מעורבים בהתאם לסעיף 3(ב) לחוק. שני הצדדים מסכימים בעניין זה ולפיכך מתייתר הצורך לדון בעניין זה. מעבר לנדרש אוסיף, כי מסקנה זו, עליה הסכימו הצדדים, היא מסקנה מתבקשת וברורה נוכח נסיבות האירוע. כפי שהובא לעיל, בטרם פגע רכב הטנדר בתובעת, הוא התנגש ברכב האופל שעמד באמצע נתיב נסיעתו. על כן, מתקיימת במקרה דנן דרישת המגע בין שני כלי הרכב ודרישת המגע בין אחד מהם לבין התובעת. על כן, אין ספק כי מדובר ברכבים מעורבים בהתאם למבחנים שבסעיף 3(ב) לחוק. חלוקת האחריות 19. השאלה האחרונה הטעונה הכרעה היא, מה הדין כאשר מדובר בתובע שנפגע בהיותו הולך רגל על ידי מספר רכבים שהיו מעורבים בתאונה בהתאם לסעיף 3(ב) לחוק הפיצויים, כאשר לאחד מהם היה ביטוח חובה בתוקף שכיסה את אחריותו של הנוהג בו, ואילו לרכב השני, או ליתר הרכבים, לא היה ביטוח חובה בתוקף. האם במקרה זה מתחלקות המבטחת וקרנית בנטל הפיצוי בחלקים שווים כפי שנקבע בסעיף 3(ב) לחוק הפיצויים לעניין אחריותם של הנוהגים, או שמא במקרה כזה אין לתובע, וממילא אין למבטחת, עילת תביעה נגד קרנית? 20. מגדל טוענת, כי בהתאם לסעיף 3(ב) לחוק, כאשר מדובר בהולך רגל שנפגע על ידי מספר כלי רכב שהיו מעורבים בתאונה, "יהיו הנוהגים חייבים כלפיו יחד ולחוד; בינם לבין עצמם יישאו בנטל החיוב בחלקים שווים". מאחר שבמקרה דנן מדובר בתאונה בה מעורבים שני כלי רכב, הרי נושאת נהגת האופל והמבטחת שלה, ביחסים בינם לבין נהג הטנדר, ב - 50% מהאחריות ואילו נהג הטנדר וקרנית שחבה בחובו הפסוק נושאים ב - 50% מהאחריות. על כן, כך נטען, יש לחייב את קרנית לשפות את מגדל ב - 50% מהסכום ששולם על ידה לתובעת כמימון ביניים. בעניין זה מבקשת מגדל להקיש מהפסיקה, אשר קבעה כי לעניין סעיף 42 לפקודת הראיות שעניינו קבילות פסק דין מרשיע כראיה בהליך אזרחי, יש לראות בקרנית כמי שחבה בחובו הפסוק של הנוהג. לטענתה, הכוונה בסעיף 12 לחוק שאין בידי הנפגע לתבוע פיצויים מאת מבטחת היא שאין בידו לתבוע פיצויים ממבטחת בגין חלקו באחריות של הנוהג. מאחר שאין בידי התובע במקרה דנן לתבוע פיצוי ממבטחת בגין חלקו של נהג הטנדר באחריות, הרי אין מניעה שתוכר חבותה של קרנית בגין חלק זה. קרנית טענה מנגד, כי החבות שלה מתגבשת אך ורק במקרים בהם אין בידי התובע לתבוע את נזקו ממבטח מחמת אחת הסיבות המנויות בסעיף 12 לחוק הפיצויים. לטענתה, התכלית והמטרה, שעמדו ביסוד הקמתה הם למנוע מצב שבו נפגע בתאונת דרכים, יישאר ללא פיצוי. על כן, מאחר שבהתאם לסעיף 3(ב) לחוק הפיצויים, נושאות הנהגת ברכב האופל והמבטחת שלה כלפי התובעת במלוא האחריות, אין להכיר בחבותה של קרנית. 21. הדין עם קרנית. כאמור, המטרה שעמדה בבסיס הקמתה של קרנית היא למנוע מצב שבו נפגע בתאונת דרכים לא יוכל לתבוע פיצויים מאת מבטחת. כדי למנוע מצב שנפגע תמים יימצא במצב של חסר כל, ונוכח מטרתו הסוציאלית של חוק הפיצויים, הוחלט על הקמת הקרן שתפקידה לפצות נפגע שאין בידו לתבוע את נזקיו ממבטחת מחמת אחת הסיבות המנויות בסעיף 12 לחוק. תכלית זו שעמדה בבסיס הקמתה של קרנית הובעה באופן מפורש בסעיף 12 לחוק הפיצויים, שבו נקבע: (א) תפקידה של הקרן היא לפצות נפגע הזכאי לפיצויים לפי חוק זה ואין בידו לתבוע פיצויים מאת מבטח מחמת אחת מאלה;". (ההדגשה הוספה). הנה כי כן, גם לשון הסעיף וגם התכלית העומדת בבסיסו קובעות, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי כאשר בידי הנפגע לתבוע פיצויים מאת מבטחת, בין אם מדובר בתאונה בה מעורב כלי רכב אחד ובין אם מדובר בתאונה מעורבת, אין לאותו נפגע עילת תביעה נגד קרנית ועילת התביעה שלו היא כלפי המבטחת. 22. אין לקבל את טענת מגדל, כי נוכח הוראת סעיף 3(ב) לחוק הפיצויים, אשר מטילה את האחריות לפצות את הנפגע על כל הנוהגים המעורבים, יש להכיר בחבותה של קרנית, שכן היא חבה בחובו הפסוק. אין גם להקיש מהפסיקה שעניינה קבילות פסק דין פלילי כראיה בהליך אזרחי לעניין שלנו. הוראת סעיף 42 לפקודת הראיות קובעת במפורש, כי ניתן להגיש פסק דין פלילי מרשיע כראיה בהליך אזרחי, כאשר המורשע, חליפו או מי שחב בחובו הפסוק צד להליך האזרחי. על כן, הקביעה שפסק דין פלילי מרשיע יהיה קביל גם בהליך אזרחי שבו צד מי שחב בחובו הפסוק של המורשע נקבעה במפורש בפקודת הראיות. מאחר שקרנית חבה בחובו הפסוק של הנוהג כלפי התובע, הרי ברור שניתן להגיש את פסק הדין שהרשיע את הנהג גם בתביעה אזרחית שקרנית צד לה. אין בין הוראה זו ולא כלום לעניין חבותה המהותית של קרנית לפצות נפגע בתאונת דרכים. 23. שונים פני הדברים באשר להטלת חבות על קרנית בשל כך שהנוהג ברכב ללא ביטוח נושא באחריות. קרנית אינה חליפתו של הנוהג ברכב, היא אינה נכנסת בנעליו ועל כן, לא ניתן להטיל חבות על קרנית אך ורק בשל העובדה שהונהג חסר הביטוח נושא בחבות לפיצוי הנפגע. מאחר שהתביעה נגד קרנית אינה תביעת סוברוגציה, יש להצביע על הוראת חוק רלוונטית שמכוחה ניתן להטיל אחריות על קרנית. הוראה כזו נמצאת בסעיף 12 לחוק הפיצויים, אם כי תנאי ראשוני ומקדמי לחבותה של קרנית בהתאם לסעיף זה הוא העדר חבות של מבטחת לתשלום הפיצויים. מאחר שהתביעה נגד קרנית אינה תביעת תחלוף, גם ההפניה לסעיף 3(ב) לחוק הפיצויים אינה יכולה לסייע למגדל. הוראת סעיף 3(ב) קובעת את אחריותם של הנוהגים כלפי התובע ביחד ולחוד ואת חלוקת האחריות ביניהם. הוראה זו נוגעת, כאמור, לחבותם של הנוהגים, והיא אינה נוגעת לאחריותה של קרנית, אשר נכנסת לתמונה רק במקרים שבהם אין בידי הנפגע לתבוע את נזקיו ממבטחת כלשהי. 24. דברים ברוח זו נקבעו בת"א (ת"א) 2295/80 חנוך בגר נגד רותם חברה לביטוח בע"מ וקרנית פ"מ חש"ן (ג) 24, שם קבע השופט מישר כי חבותה של קרנית בהתאם לסעיף 12 לחוק הפיצויים קמה רק מקום שבו אין בידו של הנפגע לתבוע את נזקיו מאת מבטחת כלשהי. על כן, כך נקבע, במקרה שמדובר בתאונה מעורבת, כאשר לרכב אחד יש ביטוח ולשני אין או שזהותו אינה ידועה, עילת תביעתו של התובע היא כנגד המבטחת ואין לו עילת תביעה נגד קרנית. בהקשר זה נקבע: "מאידך, חובתה של קרנית, הנתבעת מס' 2, לפצות נפגע קמה, עפ"י סעיף 12(א) לחוק הפיצויים, רק כשאין בידי הנפגע בתאונת דרכים לתבוע פיצויים מאת מבטח כלשהו. בנסיבות ענייננו, מאחר שיש לתובע זכות תביעה לפיצוי מאת מבטחו, הנתבעת מס' 1, אין לו עילת תביעה כנגד קרנית בגין פגיעתו באותה תאונה". 25. אותה עמדה הובעה על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת בת"א (מחוזי) 284/87 עטיה עמנואל נגד הסנה ואח', שם קבע כב' השופט אור, כי כאשר מדובר בתאונת דרכים שבה נפגע הולך רגל ומעורבים בה מספר כלי רכב, שאחד מהם מבוטח והשני אינו מבוטח, במערכת היחסים שבין המבטחת לבין קרנית, נושאת הראשונה במלוא האחריות. ב"כ מגדל טענה, כי הקביעה בפרשת עטיה עמנואל מחייבת בדיקה מחודשת נוכח העובדה שב"כ המבטחת שם לא חלק על כך שרק המבטחת נושאת באחריות כלפי התובע וכי השאלה שעמדה במחלוקת היא חלוקת האחריות בין המבטחת לבין קרנית נוכח הוראת סעיף 3 (ב) לחוק. עוד נטען כי פסק דינו של כב' השופט אור מבוסס על הסכם שהיה בתוקף בין אבנר לבין קרנית, כך שאין בו כדי להשליך על הפרשנות שיש לתת להוראות סעיפים 12 ו-3(ב) לחוק. אין בידי לקבל טענות אלה וכמה טעמים לדבר: ראשית, מעיון בפסק הדין שניתן ע"י השופט אור ובעיקר בסעיף 11 שבו עולה, כי ההסכם שהיה בין אבנר לבין קרנית דווקא הטיל על קרנית חבות במקרה שבו מדובר בהולך רגל שנפגע על ידי שני כלי רכב שאחד מהם מבוטח והשני לא. ברם, מאחר שקרנית הגיעה למסקנה, כי נוכח הוראת סעיף 12 לחוק, לא תיתכן חבות של מבטחת ושל קרנית בגין נזק גוף שנגרם באותה תאונה, ביטלה קרנית את ההסכם, כך שבמועד מתן פסק הדין לא היה תוקף לאותו הסכם. על כן, קביעת השופט אור שקרנית אינה חבה בפיצוי במקרה כזה ניתנה על אף ההסכם שנכרת בזמנו בין אבנר לבין קרנית ושבוטל בינתיים. על כן, לא ניתן לקבל את הטענה שפסק דינו של כב' השופט אור מבוסס על הסכם ולא על הוראות החוק. שנית, אין ממש גם בטענה שהייתה הסכמה מטעם המבטחת שכלפי התובע רק המבטחת נושאת בחבות. בסעיף 3 לפסק הדין הגדיר השופט אור את המחלוקת שנותרה בין הצדדים כדלקמן: "נותרה המחלוקת בין קרנית מצד אחד לבין הסנה מצד שני, מי משתיהן ביחסים כלפי התובע וביחסים בינן לבין עצמן חייב לשאת בנזקי התובע". עולה, אם כן, כי בין הצדדים לא הייתה הסכמה שביחסים מול התובע חבה הסנה לבדה. יתרה מכך, בהמשך פסק הדין מציין השופט אור כי בין הצדדים הייתה מחלוקת אם המשאית שהייתה מבוטחת בהסנה, מעורבת בתאונה אם לאו, כאשר הסנה טענה כי המשאית לא הייתה מעורבת כלל בתאונה ולפיכך החבות לפצות את התובע בגין נזקיו מוטלת על קרנית. עולה, אם כן, כי בניגוד לטענות מגדל, לא הייתה כל הסכמה מצד הסנה שביחסים מול התובע רק היא נושאת באחריות. שלישית, קביעותיו של כב' השופט אור לעניין העדר חבות מצד קרנית לפיצוי בגין נזק שנגרם בתאונה כאשר מדובר בתאונה מעורבת כשלאחד הרכבים היה ביטוח חובה מבוססת על לשון החוק והתכלית שעמדה בבסיס הקמת הקרן.קביעות אלה מקובלות עליי. סוף דבר 26. התובעת נפגעה בתאונת דרכים בהיותה הולכת רגל על ידי שני כלי רכב מעורבים בהתאם להוראת סעיף 3(ב) לחוק הפיצויים. לאחד הרכבים (האופל) היה ביטוח במגדל ולרכב השני (הטנדר) לא היה ביטוח. במקרה זה, עילת התביעה שיש לתובע היא נגד מבטחת האופל, ואין לו עילת תביעה נגד קרנית, וזאת נוכח הוראת סעיף 12(א) לחוק ונוכח התכלית שעמדה בבסיס הקמת הקרן. בהתאם לכך, אין כל רלוונטיות להוראת סעיף 3(ב) לחוק הדנה בחלוקת האחריות בין הנוהגים. 27. אשר על כן, הנני מורה על דחיית התובענה נגד קרנית ומקבל אותה נגד הנתבעים 1-3. מאחר שסכום הפיצוי כבר שולם, אינני רואה צורך במתן הוראות אופרטיביות ביחסים כלפי התובעת. 28. מגדל תשלם לקרנית הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ש"י. הסכומים ישולמו תך 30 יום מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאותו מועד ועד התשלום המלא בפועל. רכברכב חונהנזק לרכב