התובעת טוענת כי עם סיום ההופעה היא ביקשה לחזור ליאכטה הקטנה היא אחזה במעקה היאכטה, הניחה רגל אחת על היאכטה הקטנה ולפתע החליקה רגלה על הסיפון הרטוב והיא נפלה ארצה על רגלה השמאלית ונשארה שכובה על הסיפון. עקב כך נגרמו לתובעת נזקי גוף ברגלה השמאלית דוגמא לפסק דין בנושא תאונה במהלך שייט ביאכטה: לפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף על פי סעיפים 35 (3) לפקודת הנזיקין. התובעת ילידת 1.1.48, עובדת בנק לאומי השתתפה בטיול שארגנה הנתבעת 1 - חברת נסיעות ותיירות. נתבעת 2 היא המבטחת של נתבעת 1 בכל הזמנים הרלבנטיים. על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 24.10.07 יצאה התובעת במסגרת קבוצה של עובדי בנק לאומי לטיול באיי סיישל אשר שווק על ידי נתבעת 1 בליווי מדריכים מטעמה של הנתבעת 1. ביום 26/10/07 בעת שקבוצת המטיילים לרבות התובעת יצאה לשייט ובילוי בין האיים נפגעה התובעת. בפני בית המשפט הוגשו כתבי טענות, תיקי מוצגים, תצהירי עדות ראשית מטעם שני הצדדים. אולם מיום קביעת דיון ההוכחות ועד למועד שמיעת הראיות לא הגישו הנתבעות את תיק מוצגיהם ותצהירי העדות הראשית, חרף התקופה הארוכה שעברה בין המועדים. לפיכך באיחור כה רב לא התרתי לדחות הדיון בשנית ועדיהם של הנתבעות לא נשמעו. התביעה: על פי המתואר בכתב התביעה, בשעות הצהריים הועברה הקבוצה אל שתי יאכטות לארוחת צהריים, כאשר בסיומה עברו נוסעי היאכטה הקטנה, בהם התובעת, אל סיפונה של היאכטה הגדולה על מנת לצפות במופע של זמר מקומי. כל הנוסעים נדרשו לחלוץ נעליהם ולעלות ליאכטות ברגליים יחפות וחלק מהנוסעים הורשו לרדת מן היאכטה הגדולה אל המים, לטבול ולרחוץ במים ולחזור ולעלות אל סיפון היאכטה באופן שהסיפון נרטב במי ים. שתי היאכטות עגנו במים כשהן קשורות אחת אל השנייה והמרחק ביניהן היה עשרות ס"מ בלבד, כך שהמעבר התבצע ללא גשר מתאים. התובעת טוענת כי עם סיום ההופעה היא ביקשה לחזור ליאכטה הקטנה היא אחזה במעקה היאכטה, הניחה רגל אחת על היאכטה הקטנה ולפתע החליקה רגלה על הסיפון הרטוב והיא נפלה ארצה על רגלה השמאלית ונשארה שכובה על הסיפון. עקב כך נגרמו לתובעת נזקי גוף ברגלה השמאלית (להלן: "התאונה"). התובעת מייחסת לנתבעות אחריות בגין התאונה, עקב מעשיהם ומחדליהם של המדריכים המלווים בטיול אשר התרשלו כלפיה, בין השאר, מהטעמים הבאים: הורו למטיילים לעלות על הסיפון ברגליים יחפות ובכך חשפו אותם לסכנת החלקה. אפשרו למטיילים לעלות לסיפון רטובים ולא דאגו להתקין משטחים מונעי החלקה. לא התקינו גשרון מעבר בטוח בין היאכטות אלא אילצו את המטיילים לאלתר באופן עצמאי מעבר בין היאכטות. התובעת טוענת כי המלווים לא דאגו לתכנון השהייה על היאכטות באופן בטוח ורק לאחר התאונה שינו את הנהלים באופן שלא התאפשר מעבר מטיילים מיאכטה אחת לשנייה ולא התאפשר למטיילים לרדת אל המים במהלך השהייה על היאכטות והיאכטות הופרדו האחת מהשנייה. כתב ההגנה: הנתבעת 1 טוענת כי היא כלל לא ארגנה את השיט אלא הוא נרכש מספק מקומי ועל כן אין יריבות בין הצדדים והיה על התובעת לתבוע את הספק המקומי. לגופו של עניין טוענות הנתבעות כי קודם ליציאה לשייט ניתנו הוראות בטיחות והדרכה מקיפה ויסודית לרבות עלייה לספינות ללא נעליים לשם מניעת החלקה. חרף ההנחיות התובעת לא חלצה את נעליה. על רצפת הספינות היה קיים משטח מונע החלקה וכן היה קיים מעבר בטוח בין הספינות באמצעות מעקה ולא נשקפה כל סכנה למי שנשמע להוראות הבטיחות. הנתבעות טוענות כי פגיעתה של התובעת ארע במהלך רגיל וטבעי של פעילות השייט ומצויה במסגרת סיכון מרצון אשר התובעת בחרה ליטול על עצמה . הנתבעות טוענות כי התובעת היא שלא נשמעה להוראות שניתנו, לא נזהרה כאדם סביר, לא עשתה מאומה למניעת התאונה, חשפה עצמה מרצון לסיכונים ונזקיה הנטענים מופרזים ומוגזמים. פסק דין זה יעסוק בפלוגתאות הבאות במידה ואמצא להידרש להן: טענת העדר היריבות. נסיבות התאונה. קיומה של חובת זהירות מושגית קונקרטית ובחינת הפרתן. נכויות רפואית ותפקודית. שיעור הנזקים. דיון: העדר יריבות: בסיכומיהם טוענות הנתבעות כי היה על התובעת להגיש התביעה כנגד החברה המקומית אשר היא הייתה בעלת הסירה והייתה אחראית על השייט וצוות העובדים מטעמה. הנתבעות אינן הבעלים ו/או חוכרות ו/או מפעילות הסירות אלא חברת נסיעות ותיירות המשמשת כמתווכת בלבד בין משתתפי הטיול לבין החברות העוסקות בביצוע הטיול בפועל בחו"ל. מעמדה של הנתבעת כשל סוכנת נסיעות, שיווקה הפלגת נופש ומכרה את הכרטיסים עבור הבעלים אך לא היה לה קשר לסירה, היא לא ארגנה את השייט אלא רכשה אותו מספק מקומי. הנתבעות מוסיפות שהוכח כי צוות מקומי של חברת השייט תפעל את הסירה, היה אחראי על התווית המסלול, לתקינות הסירה ולקיום כללי הזהירות. כל תפקידם של מדריכי נתבעת 1 ששהו במקום הייתה לפתור בעיות לוגיסטיות באם יתעוררו. מנגד טוענת התובעת כי ההלכה הפסוקה הכירה בחובתה של מארגנת טיולים לדאוג לבטיחות המשתתפים בטיול. התובעת הפנתה את בית המשפט לשני פסקי דין התומכים לשיטתה בטענה זו: ת.א. (שלום ת"א) 26287/97 לאה יחזקאל נגד חברת השטיח המעופף בע"מ וכן לת.א (שלום ראשל"צ) 7602/04 תלמה ישראלי נגד דוגל ייזום והשקעות בע"מ. התובעת טוענת כי הוכח כי הנתבעת הייתה מעורבת בכל שלבי ביצוע הטיול, נציגיה היו נוכחים במקום בזמן אמת והיא מארגנת הטיול והאחראית למעשיה ולמחדליה של נציגיה על סיפוני היאכטות והיא הייתה המוציאה והמביאה בכל הנוגע לטיפול במטיילים במקום. הכרעה בשאלת היריבות: התובעת הגישה התביעה כנגד הנתבעות בטענה לרשלנות עקב המעשים והמחדלים הבאים: דרישה מהמטיילים לחלוץ נעליים על הסיפון, מעבר בין שתי יאכטות - שהיה מסוכן, העדר איש צוות שיאבטח את המעבר ויסייע למטיילים לעבור אותו בבטחה, הוראות למטיילים לרחוץ בים ולעלות רטובים על הסיפון, והעדר הדרכה מצוות הנתבעות באשר לכללי הבטיחות והזהירות בעת השהייה על הסירות. לשיטתה כל הנסיבות הללו יחד הובילו לקרות התאונה, ויש להטיל בגינן אחריות על הנתבעות. עיינתי בפסקי הדין אותם אזכרה התובעת בסיכומיה. ב ת.א. (שלום ת"א) 26287/97 לאה יחזקאל נגד חברת השטיח המעופף, נדחתה הטענה בדבר העדר עילה מבלי לדון בה לגופה מהטעם של הרחבת חזית ואי העלאת הטענה במועד. בת.א (שלום ראשל"צ) 7602/04 תלמה ישראלי נגד דוגל ייזום והשקעות בע"מ, שם דובר על טיול בארץ, כאשר הטיול בוצע בפועל על ידי מדריך הנתבעת 1 המטיילים קיבלו ממנו הוראות כיצד לנהוג ובאיזה אופן לעלות על הסירות בו בוצע השייט. על כן לא מצאתי תימוכין בפסיקה הנ"ל. בעניינו התובעת מלינה על סדרת התנהגויות המיוחסות לצוות האחראי מטעם הנתבעות שליוו את הטיול וכן על הנתבעות כמארגנות הטיול וכמשווקות טיול בו נפגעה התובעת בשל מעשי רשלנות שונים שהתבצעו ביאכטות. בע"א ( מחוזי י-ם) 2124/08 דוידיאן אילן נגד קשרי תעופה בע"מ התייחס כבוד השופט דוד חשין למעמדו של מי שארגן טיול ובו סופק טיול ספארי על ידי ספק מקומי אשר במהלכו נפגע התובע עקב התהפכות הרכב בו נסע, ובגין שלל מעשים רשלניים בזיקה לטיול זה. כאמור הטיול שם בוצע על ידי הספק המקומי, אולם הנתבעות הן יזמו ושיווקו הטיול- לתובע. בית המשפט קבע כי קשרי תעופה לא הייתה רק מתווכת ויש להטיל עליה אחריות במידה ושאר רכיבי התביעה יוכחו. קשרי תעופה שיווקה את החבילה המליצה עליה ויש לקבל את ההסתמכות של רוכשי החבילה כלפיה. הסתמכות אשר נובעת מהעובדה שהיא שיווקה החבילה. מכאן, יכלו הרוכשים לחשוב כי מדובר בטיול העומד בסטנדרטים ראויים וברמה עליה קשרי תעופה התחייבה. בנוסף, בית המשפט מצא לייחס אחריות גבוהה יותר מקום בו נציגי נתבעת 2 היו במקום והם אלו שיצרו את הקשר עם החברות המקומיות בכל הנוגע לטיולים במקום. הנציגים במקום שם היוו את הקשר, סיפקו את ההסברים בשפה העברית והמליצו על שירותי החברות הזרות. למרות שהאחריות מוטלת על הספק המקומי בית המשפט לא פטר את החברות המארגנות מאחריותן למקרה הנ"ל. בית המשפט שם הפנה גם להלכות נוספות בהן נעזר בכדי לקבוע מסקנותיו. ככל העולה במקרה שלפניי, הרי שלאור הנחיית בית המשפט המחוזי, מקום בו התובעת הוזמנה לנפוש בטיול מאורגן אשר שווק על ידי הנתבעות, ואשר על פי עלון הטיול הוכתב כמעט במלואו באשר למסלולים ולתכנים בו יש מקום להחיל את ההנחיה בעניין דוידיאן הנ"ל, ולקבוע כי ישנה יריבות בין התובעת לנתבעים. עלה בידי התובעת להוכיח בעדויות כי הטיול לווה על ידי נציגי הנתבעות כאנשי הקשר דוברי העברית, ואלו ליוו את הקבוצה בכל המסלולים אליהם פנו והמטיילים יכלו להסתמך על הנתבעות כאחראים כלפיהם במעשים ובמחדלים שנבעו מתכנית הטיול. על כן מצאתי לנכון לקבוע כי רשאית התובעת להוכיח תביעתה. נסיבות התאונה: התובעת הצהירה כי עם סיום ההופעה ביקשה לחזור ליאכטה הקטנה מהיאכטה הגדולה שסיפונה כבר היה רטוב עקב המתרחצים. היא אחזה ביד שמאל במעקה היאכטה עליה עמדה וביד ימין אחזה את מעקה היאכטה הקטנה אליה ביקשה לעבור. הניחה רגל ימין על היאכטה הקטנה והרימה את רגל שמאל על מנת להעביר גם אותה ולפתע החליקה רגלה הימנית על הסיפון הרטוב והיא נפלה ארצה על רגלה השמאלית ונותרה שכובה על הסיפון של היאכטה הקטנה. עוד הצהירה כי היא כן חלצה נעליה כפי שנדרשה. התובעת העידה כי, ביום השייט חלק מהנוסעים עלו על היאכטה הקטנה וחלק על היאכטה הגדולה כי היאכטה הקטנה לא הספיקה לכל האנשים לצורך השייט המשותף. הצוות שתפעל את היאכטות היה צוות מקומי של חברת השייט, הם היו אחראים לספק את המזון ולהשיט את היאכטות. לפני שעלו על היאכטות לא הוסבר להם מדוע עליהם לחלוץ את נעליהם אלא עמדו שני אנשים מלווים מטעם הנתבעת 1 אשר הורו למטיילים לחלוץ את הנעליים ולהפקיד את הנעליים אצלם בקערות גדולות, התובעת מפנה לסרטון שצולם לפיו רואים כי היא עולה יחפה וזאת בכדי שהיאכטה לא תישרט. התובעת העידה כי לא ירדה להתרחץ במים וכל קבוצה אכלה את ארוחת הצהריים ביאכטה שלה. בישלו הכול ביאכטה הגדולה והעבירו את האוכל המוכן ליאכטה הקטנה כאשר הגיעו ליאכטות הכול היה כבר מוכן ורק בישול ברביקיו נותר על היאכטה הגדולה. התובעת העידה כי לאחר סיום ארוחת הצהריים מלווי הטיול מטעם הנתבעת 1 אמרו להם לעבור ליאכטה הגדולה כדי ליהנות ממסיבה וממופע. המטיילים עברו ליאכטה הגדולה וכאשר המופע הסתיים היו כאלה שהתרחצו בים והסיפונים נרטבו. כאשר התובעת ביקשה לחזור למקומה ביאכטה הקטנה היא החליקה. העידה כי היא החזיקה במעקה הגדול בקוטר של 3 ס"מ של היאכטה הגדולה העבירה רגל ימין ליאכטה הקטנה העבירה לאחר מכן רגל שמאל, לפתע החליקה רגל ימין בגלל הרטיבות על הסיפון. התובעת העידה כי היא פעלה לשיטתה נכון ואחזה במעקה שהיה, הלכה לאט ולא היו שם שטיחים מונעי החלקה. לא סברה שיש סכנת החלקה כי בפעם הראשונה שעברה הכול היה יבש לכן לא חששה ובפעם השנייה ביקשה לעבור בין היאכטות כמו שאר המטיילים. העידה כי לא חששה לעבור בפעם השנייה כי בפעם הראשונה הסיפון היה יבש ובעת המעבר לא חשבה כי יהיה רטוב ומחליק. לא ביקשה עזרה מאנשים כדי לעבור. לא יכולה הייתה לקרב את החבל שקשר בין היאכטות. הגיעה ליאכטה עם נעלי גומי מסוג שקפקפים אולם התבקשה לחלוץ אותם. הגברת שרה שגב סאלי: אשר יצאה אף היא לטיול עם התובעת,העידה כי במהלך השייט גם היא התרחצה בים והבחינה כי הסיפון רטוב. העידה כי הסיפון היה מאד מחליק, התבקשו להתהלך יחפים ולא היו משטחים מנועי החלקה. ביקשו מהם לחלוץ נעליים כדי לא לפגוע ברצפת הפיברגלס ביאכטה. העידה כי היא עברה לפני התובעת מהיאכטה הקטנה לגדולה. לא הרגישה שהמעבר מסובך או בעייתי במעבר הראשון, רק כאשר היה רטוב במעבר השני, הרגישה שהיא צריכה להפעיל כוח. העידה כי לא הבחינה באנשי צוות שיכלו לעזור להם לעבור בין היאכטות. העידה כי רוב האנשים היו ביאכטה הגדולה או במים. הרגישה כי המעבר רטוב ולא הספיקה להזהיר את התובעת על כך. מר חיים שלמה הירש, עובד עם התובעת בבנק, העיד כי הצוות המקומי הוא שתפעל את היאכטות. הם דאגו לאוכל במהלך השייט. כאשר עבר בפעם הראשונה ליאכטה הגדולה הרגיש כי המעבר מסוכן. היה יחף נזהר לא ליפול. העיד כי גם הוא ירד להתרחץ בים. שם לב כי הסיפון רטוב מאד והתהלך בזהירות כדי לא להחליק. חקירת מר שמעון פליישמן, העיד כי בעת התאונה היה במים ולא ראה את נפילת אשתו. הצוות שטיפל בתובעת היה צוות מקומי והיה במקום גם הצוות של נתבעת 1. לא היו מגבות במקום ועל כן לא יכול היה לייבש עצמו לאחר שיצא מהמים. מכל האמור לעיל אני מקבל את גרסת התובעת לאופן קרות התאונה. גרסתה מהימנה עליי ונתמכה על ידי העדים האחרים. אני סבור כי התובעת אכן החליקה בעודה יחפה בעת שביקשה לעבור מיאכטה אחת לשנייה. המעבר התבצע על גבי סיפון רטוב ללא מעבר או גשר. אחריות הנתבעות: הנתבעות אחראיות כלפי התובעת וקיימת חובת זהירות מושגית של חברת טיולים מארגנת כלפי מטייליה, כבעלת הידע, הניסיון והיכולת לתכנן את הפעילויות למטיילים. לגבי חובת הזהירות הקונקרטית, בנסיבות דנן מדובר בפעילות השייט לקהל עובדי בנק אשר נאלצו להיות חשופים לסיכון שאינו סביר לטעמי מבלי שינקטו אמצעי זהירות מינימאליים על מנת למנוע או לצמצם הסיכון. על פי העדויות שלפניי, מדריכי הנתבעת 1 היו אלה שליוו את המטיילים וביניהם את התובעת בכל שלבי הטיול. הם אלו אשר היוו את אנשי הקשר בין הצוות המקומי לבין המטיילים והם היו אמונים על פתרון בעיות העלולות להתרחש. באשר לסכנת ההחלקה שהתממשה, סכנה זו נוצרה עקב שילוב נסיבות מצערות יחד. מדריכי הנתבעת 1 הם אלו שאספו את נעליהם של המטיילים ולמעשה הורו לתובעת להתהלך בסיפון יחפה. מדריכי הנתבעת 1 היו ערים למעבר המסוכן בין היאכטות שאינו נח נוכח הרטיבות על הסיפון. אני מאמין לתובעת ולעדים מטעמה לפיהם לא היה מי שיעזור למטיילים לעבור בין היאכטות. אני מאמין לעדי התביעה כי על הסיפון לא היו מגבות או כל מונעי החלקה אחרים אשר היו יכולים למנוע את ההחלקה. מכלול הנסיבות יחד מוציאות את הסיכון מגדרו של סיכון סביר ורגיל לאופי הפעילות ולמעשה משכללות אותו כדי סיכון שאינו סביר. אין זה סביר בעיניי ליצור מעבר מאולתר על ידי קשירת שתי יאכטות בגדלים שונים אך בחבל כאשר הסיפון רטוב והיאכטות מתנועעות על פני המים, ולטעון כי החלקתה של התובעת תוצאת איבוד שיווי משקל שלה עצמה. במיוחד כאשר ישנם אמצעים קלים ופשוטים שיכלו למנוע את הסכנה שהתממשה בפועל. המטיילים נתבקשו לעבור בין היאכטות ולעשות שימוש במעבר המאולתר על מנת ליהנות מתוכנית הבידור שהייתה חלק מתכני הטיול. התובעת החליקה בשל צירוף הנסיבות יחד. איני סבור כי מדובר בטענות שבמומחיות ועל כן איני נדרש לחוות דעת מומחה בטיחות. מדובר בנסיבות שעל פי מבחני ההיגיון שילובם גם יחד יוצר סיכון. דווקא הנתבעות הטוענות כי נעילת נעליים לא הייתה מונעת את ההחלקה, ואי היכולת לשים במקום המעבר מונעי החלקה למיניהם כגון שטיחונים או מגבות - יכולות היו להתכבד ולהציג ראיותיהן לכך. התובעת העידה עדים מטעמה אשר היו נוכחים בטיול ונחקרו באריכות בבית המשפט. גרסאותיהם השתלבו עם גרסתה של תובעת ולא נסתרו. מכל האמור לעיל מצאתי לנכון לקבוע כי יש מקום להורות כי הנתבעות אחראיות כלפי התובעת בגין אי נקיטת אמצעי זהירות מספיקים: כך למשל היה על נציגי הנתבעות לפעול למען הפרדת שתי היאכטות למשל או לדאוג לייבש את מקום המעבר בין היאכטות על ידי שטיחי מונעי החלקות או מגבות, לדאוג להורות למתרחצים להתנגב על מנת למנוע רטיבות, להורות לצוות המקומי לייבש את הסיפון, לסייע לתובעת לעבור. מדובר באנשים מבוגרים, עובדי בנק אשר בילו בפעילות לה אינם מורגלים על פי עדויותיהם. מכל האמור אני סבור כי יש להטיל אחריות בגין האירוע לכתפי הנתבעות. אשם תורם: הנתבעות סבורות כי יש להטיל על התובעת אשם תורם מכריע, שכן התובעת לא התנהלה בזהירות ולא הפעילה שיקול דעת הגם שידעה כי מדובר בפעילות בה אפשר להחליק ממי הים. התובעת לא ביקשה עזרה מהמדריכים במקום ולא ביקשה לנעול נעליה אם חששה לשלומה. איני מקבל את טענותיהן של הנתבעות לעניין זה. התובעת לא עברה דווקא במעבר זה על דעת עצמה. התרשמתי כי התובעת פעלה כפי שהתבקשה, בעת המעבר לא חשבה כי יש סכנה ותיארה את צעדיה כאיטיים תוך כדי אחיזה במעקה. התובעת העידה כי פעלה כמו שאר המטיילים. נכות רפואית: לאחר נפילתה ביאכטה פונתה התובעת לבית חולים מקומי, שם נבדקה, רגלה צולמה ואובחן כי היא סובלת משבר ספירלי בעצם השוק משמאל, רגלה גובסה. התובעת אושפזה בבית החולים המקומי יומיים ולאחר מכן שוחררה למנוחה במלון ליממה עד למועד הטיסה. בשדה התעופה פונתה לבית החולים תל השומר, רגלה צולמה בשנית והומלץ לה המשך טיפול בגבס ארוך, הליכה ללא נשיאת משקל בעזרת הליכון, שימוש במדללי דם ומעקב במרפאת חוץ. התובעת ציינה כי הגבס הורד לאחר ארבעה חודשים, לאחר מכן חודשיים נוספים התהלכה באמצעות הליכון לאחר מכן הלכה עם דריכה חלקית ובהדרגה חזרה לדריכה מלאה. התובעת חזרה לעבודה חלקית של ארבע שעות ביום למשך שלושה חודשים ולשש שעות ביום למשך שלושה חודשים נוספים. עובדת במשרה חלקית על פי אישור רופא תעסוקתי. התובעת צרפה חוות דעת רפואית שנערכה על ידי ד"ר צבי כהן, אורטופד מנתח, לפיה בבדיקתו מצא הגבלה בטווח התנועות של ברך שמאל עם רגישות מעל מדורי הברך, שינוי בציר הקרסול, הגבלה בינונית בטווח תנועת מפרק קרסול שמאל ורגישות באזור השבר. המומחה סבור כי התובעת סובלת מנכות צמיתה בשיעור של 14.5% על פי הפירוט הבא: 5% בגין הפגיעה בברך ושוק שמאל לפי תקנה 35(1) ב' לתקנות המל"ל וכן 10% בגין הפגיעה בקרסול שמאל לפי תקנה 48(3) א לתקנות המל"ל. בנוסף קבע המומחה כי התובעת סובלת מנכויות זמניות כדלקמן: 100% מיום התאונה ועד ליום 31.5.08 וכן 50% לשישה חודשים נוספים. מומחה התובעת לא נחקר אודות חוות דעתו. מנגד הגישו הנתבעות חוות דעת שנערכה על ידי ד"ר יוסף וייס, אורטופד מנתח, מיום 20.5.10 לפיה, בבדיקתו מצא הגבלה קלה בתנועות הקרסול. המומחה סבור כי טענת התובעת לגבי צורך בשימוש במקל אינה סיברה בהתחשב בממצאי בדיקתו וגם לא מגבלותיה להליכה למרחקים או עליית מדרגות. השברים התחברו באופן סולידי כבר בחודש מאי 2008. המומחה סבור כי התובעת סובלת מנכות בשיעור 5% בלבד בשל הגבלה קלה בתנועות הקרסול על פי סעיף 48 (3) א' מחציתה או לחילופין על פי סעיף 35 (1) א-ב. עוד מוסיף המומחה כי תקופת היעדרותה ממקום העבודה הייתה סבירה לשבעה חודשים עד ליום 31.5.10. מצאתי לנכון לקבל את חוות דעתו שלמומחה התובעת ולקבוע כי התובעת סובלת מנכות רפואית בשיעור של 14.5% לצמיתות. שני המומחים לא נחקרו ועל מנת לקבוע מסקנתי זו עיינתי בשתי חוות הדעת, בתלונותיה של התובעת ובמסמכים השונים שהוגשו. הפגיעה התרחשה ביום 26.10.07 בינואר 2010 קבע מומחה הנתבעות במסגרת תביעת פוליסה כי נכותה הרפואית מגיעה לעשרה אחוזים בהפעילו את תקנה 35 (1) ב'. ארבעה חודשים לאחר מכן במסגרת תיק זה קבע מומחה הנתבעות על סמך אותם מסמכים ואותן נסיבות כי שיעור נכותה של התובעת מגיע כדי 5% נכות צמיתה בלבד על פי סעיף 48 (3) א' מחציתה או לחילופין על פי סעיף 35 (1) א-ב. נכותה של התובעת התגבשה וודאי עובר לינואר 2010. משלא נחקרו המומחים, ומשהחלטתו של מומחה הנתבעים שונתה באחוזים גבוהים בתקופת זמן של כמה חודשים בלבד אני סבור כי יש לקבל את חוות דעתו של מומחה התובעת. בחוות דעתו מפורטות בדיקותיו וטווחי התנועה וממצאיו. משלא נסתרה יש לראות בה כמחייבת בתיק זה. הנזקים: נכות תפקודית, בסיס שכר ואובדן שכר לעבר ולעתיד: התובעת העידה כי היא עובדת כפקידה בבנק, רוב העבודה מתנהלת בישיבה. עבדה עובר לתאונה שמונה שעות ביום וכיום עובדת שבע שעות בלבד, יש ברשותה אישור מרופא תעסוקתי לפיו עליה לעבוד רק 6 שעות ביום אבל אמרו לה בבנק שאם תרד בהיקף המשרה יאלצו להעבירה לתפקיד אחר. משום שחששה שיעבירו אותה לעבודה במחסן עובדת בהיקף שעות גדול יותר. העידה כי ההספק של העבודה שלה נמוך, בהוראת האורטופד צריכה לקום לאחר שעת ישיבה, גם בגלל הכאבים ברגל שמקרינים לגב ולמותן. הקידום שלה נעצר במשך שלוש שנים, טוענת כי עקב עצירת הקידום ירדו לה גם כל תוספות השכר שהייתה יכולה לקבל לו הייתה עובדת משרה מלאה, כך גם ההפרשות לפנסיה. התובעת שבה לעבודתה והיא מתפקדת כעצמאית למעט הפסקות פעם בשעה להתרעננות. סבורני כי פגיעה זו אינה מגיעה כדי פגיעה תפקודית משמעותית בעבודתה. ככל העולה גם מטפסי 106 שצורפו התובעת עובדת שעות נוספות בגינן מקבלת תוספת מאמץ או ארגנה אירועים מיוחדים מעבר לשעות הפעילות הרגילות. לפיכך, התרשמתי כי נכותה התפקודית של התובעת הנה בשיעור 10% בלבד. בסיס שכר:על פי תלוש השכר של חודש יולי 2007 (התובעת נפגעה ביום 26/7/07) סך ההכנסה ששולם לה היה 72,165 ₪, משמע שכר חודשי של 10,309 ₪ ברוטו ובשערוך להיום (תוספת הצמדה בלבד): 12,203 ₪ ברוטו. אובדן שכר לעבר:שני המומחים אישרו לתובעת אי כושר מיום התאונה עד ליום 31.5.08 כעשרה חודשים. התובעת העידה כי בתקופה זו שולם שכרה על חשבון ימי מחלה. התובעת לא המציאה אישור מאת המעביד בדבר כמות ימי מחלה שנוצלו בפועל ומהם כמה הפסידה לצבירה הלכה למעשה על פי ההסכמים במקום העבודה. איני יכול לכמת את אובדן ימי המחלה בדרכה של התובעת. התובעת מחשבת 100 ימי מחלה עליהם קיבלה שכר אולם לא צרפה אישור לפיו יכולה הייתה לצבור 100% ימים אלו. על כן אני סבור שיש מקום לפסוק על לדרך האומדנא בגין הפסד צבירה בסך של חודש אחד בלבד- 12,203 ₪ בעבור שנת 2007 וכן 12,203 ₪ בעבור שנת 2008. סך הכל אובדן שכר לעבר: 24,406 ₪. מעבר לימי אי הכושר שנוצלו ממאי 2008 ועד ליום זה יש לערוך חשבון לפי הנכות התפקודית של התובעת בגין הורדת היקף העבודה: 12,203 ₪ X 10% X 55 חודשים מתום ימי אי הכושר ועד היום= 67,116 ₪. אובדן שכר לעתיד: על פי גילה, בסיס שכרה והנכות התפקודית במקדם ההיוון המתאים: 12,203 ₪ (בסיס שכר) X 10% (נכות תפקודית) X 23.2660 (מקדם היוון ל-24 חודשים עד הגיעה לגיל 67)= 28,391 ₪ בתוספת אובדן פנסיה- 30,000 ₪. סך הכל אובדן שכר לעבר ולעתיד: 121,522 ₪. עזרת הזולת לעבר ולעתיד: פני עבר: התובעת העידה כי הייתה מרותקת לכסא גלגלים ארבעה חודשים ולאחר מכן נעזרה בהליכון חודשיים ובקביים. העידה כי העסיקה מטפלת באמצעות חברת מט"ב אשר עבדה גם בימי שישי אצלה תמורת תשלום מכיסה של התובעת. העידה כי מאז שהופסק לה העזרה ממט"ב היא מעסיקה מטפלת לצורך בישול. המטפלת גברת תמרה אמינוב: הצהירה כי היא מועסקת מאז חודש נובמבר 2007 אצל התובעת כמטפלת סיעודית בהיקף של שש שעות יומיות דרך חברת מט"ב עד מאי 2008. וממועד זה עד היום באופן פרטי אצל התובעת. היקף עבודתה כיום אצל התובעת ארבע שעות שבועיות בבישול בלבד ובעבור זה משלמת התובעת 40 ₪ לשעה והחזר נסיעות. העידה כי היא עובדת כיום אצל התובעת. הגיעה אל התובעת דרך מט"ב נשלחה לעבוד שש שעות בימים ראשון עד שישי. היום עובדת אצל התובעת פעם בשבוע עד חמש שעות, בעבודות בישול ושכרה עד 220 ₪. מקבלת שכר לפי שעות מגיעה בימי שישי בבוקר לבשל. מצאתי לנכון לפסוק לתובעת פיצוי פני עבר בלבד הואיל ואיני סבור כי היא נזקקת בגין התאונה הנוכחית לעזרת הזולת לעתיד. אני סבור כי סכום של 30,000 ₪ הנו ראוי בנסיבות מקרה זה פני עבר. הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה עבר ועתיד: התובעת המציאה קבלות חלקיות בעבור הוצאות הנסיעה ורכישת אביזרים נלווים. אני סבור כי פיצוי בסך 5,000 ₪ פני עבר ראוי במקרה זה. לגבי העתיד התובעת לא הוכיחה כי תידרש עקב התאונה לטיפולים מיוחדים או להוצאות מיוחדות. כאב וסבל: נוכח חומרת הפגיעה, תקופת ההחלמה, אובדן ההנאה מהטיול, תקופת השיקום שעברה התובעת הנכויות הזמניות שנפסקו והצמיתה יש מקום לקבוע פיצוי בגין פרק זה בסך של 60,000 ₪. סוף דבר: הנתבעות ישלמו לתובעת את סכום התביעה בסך של 216,522 ₪ ביחד ולחוד. בנוסף יישאו הנתבעות בשכר טרחת המומחים הרפואיים בהם נשאה התובעת לצורך הוכחת תביעתה על פי קבלות, סכומים אלו ישוערכו מיום התשלום על ידי התובעת ועד ליום התשלום בפועל על ידי הנתבעות. בנוסף ישלמו הנתבעות אגרות בית המשפט ושכר טרחת עו"ד התובעת בשיעור 20%. כל הסכומים שנפסקו יישאו הפרשי ריבית והצמדה מיום מתן פס"ד ועד ליום התשלום בפועל. משפט ימי - דיני ימאות