דוגמא לפסק דין בנושא תאונה במהלך רכיבה על אופניים: ביום 19.10.07 נפגע התובע בתאונה במהלך רכיבה על אופניים (להלן: "התאונה"), ונגרמו לו נזקי גוף. לטענת התובע נפגע על ידי רכב נוסע, ועל כן התאונה הינה תאונת דרכים והוא זכאי לפיצוי בגין נזקיו לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"). מנגד גורסים הנתבעים כי אין מדובר בתאונת דרכים, שכן התובע נפל מאופניו מבלי שפגע בו רכב. הדיון פוצל כך שבשלב ראשון נדונה סוגיית האחריות. הרקע העובדתי ביום 19.10.07 רכבו התובע ואביו על אופניים בכביש סמוך ליישוב מצפה עדי. התובע רכב ראשון ואביו רכב אחריו. במהלך רכיבתם נפגע התובע בתאונה שנסיבותיה שנויות במחלוקת. התובע טוען כי נפגע על ידי רכב שבו נהג נתבע מס' 1 (להלן: "הרכב" ו"הנתבע"). ואילו הנתבע טוען כי לא פגע בתובע, אלא נסע בסמוך אליו, ואז הבחין כי התובע נפל, ועצר על מנת להושיט לו עזרה. אחיו של הנתבע, צד ג' מס' 2 (להלן: "מחמוד"), היה במועד התאונה המחזיק ברכב. הרכב היה רשום על שם בנו של מחמוד, צד ג' מס' 3 (להלן: "חמוי"). לרכב לא היה ביטוח חובה, ולנתבע לא היה רישיון נהיגה תקף. לאחר התאונה הובהל התובע על ידי מד"א לבית חולים. אופניו נלקחו למשמורת על ידי עובר אורח שגר ביישוב סמוך - כעביה. מספר חודשים לאחר התאונה תיקן התובע את האופניים. האופניים לא נבדקו על ידי הנתבעים או על ידי משטרת ישראל טרם תיקונם. הואיל והנתבע נהג ללא כיסוי ביטוחי הגיש התובע תביעתו נגד הנתבע ונגד נתבעת מס' 2 (להלן: "קרנית"). קרנית שלחה הודעה לצדדים שלישיים לנתבע, למחמוד ולחמוי. סדר הדיון יהיה כדלקמן: אדון תחילה בתביעה. אם אמצא כי התאונה אינה תאונת דרכים תדחה התביעה. ואילו אם אמצא כי התאונה הינה תאונת דרכים אדון בהודעה לצדדים השלישיים. דיון בתביעה המחלוקת בין הצדדים הינה מחלוקת עובדתית באשר לאופן התרחשות התאונה. אין חולק כי אם נפגע התובע, כגרסתו, על ידי הרכב שבו נהג הנתבע אזי מדובר בתאונת דרכים המקימה חבות של קרנית ושל הנתבע לפצותו בהתאם לחוק הפלת"ד. ואילו אם נפגע התובע בשל נפילה עצמית, כגרסת הנתבע, אזי אין מדובר בתאונת דרכים ודין התביעה להידחות. ראיות התובע מטעם התובע העידו התובע, אביו ואריאל קריגר - חובש מד"א שהגיע למקום התאונה. התובע מסר בתצהירו כי הוא עוסק בפעילות ספורטיבית אינטנסיבית, ובין היתר נהג לרכב על אופניים מידי יום עד התאונה. אביו נהג להצטרף אליו לעיתים. ביום האירוע יצאו התובע ואביו לרכיבה בחורשה ליד היישוב מצפה עדי. כשהיו בדרכם חזרה ליישוב, בשעה 17:00 - 17:30 לערך, רכבו בטור. התובע רכב ראשון ואביו רכב אחריו במרחק של כעשרה מטרים. הכביש במקום הוא כביש דו סיטרי חד נתיבי. במהלך נסיעתם בכביש במגמת ירידה, באחת העקומות, שמע התובע צעקה ואז חש מכה מהכיוון השמאלי האחורי של האופניים. כתוצאה מכך עף מהאופניים אל הכביש. התובע ציין כי למיטב זכרונו פגע הרכב בו, אך יתכן כי פגע גם באופניו או רק בהם. לאחר התאונה פונה על ידי מד"א לבית החולים רמב"ם. אביו התלווה אליו. לגבי תיקון האופניים מסר התובע כי נציגי המשטרה ביקשו שימתין עם תיקון הנזק עד לבדיקת האופניים על ידי המשטרה. לאחר שבמשך חודשיים - שלושה לא הגיע איש לבדוק את האופניים, מסר אותם לתיקון. התובע ציין כי התקשר אליו גם אדם שהציג עצמו כחוקר וביקש לראות את האופניים, אך באותה שיחה הם לא הצליחו לתאם מועד, ואותו אדם לא התקשר אליו יותר. בחקירתו הנגדית מסר התובע כי נסע בצידו הימני של נתיב הנסיעה, סמוך לשוליים, אך שלל את האפשרות כי נפל נפילה עצמית משולי הכביש (עמ' 18 שו' 1-3). אביו של התובע, שלמי בר מור (להלן: "שלמי"), מסר בתצהירו (ת/5) כי התובע עסק בפעילות ספורטיבית, לרבות רכיבה על אופניים, והוא נהג להתלוות אליו לרכיבה אחת לשבועיים בממוצע. ביום האירוע יצאו שניהם לרכיבה באזור החורשה שליד מצפה עדי. הם רכבו כשלוש שעות. בשעה 17:00 - 17:30 לערך רכבו בטור בנתיב הימני לכיוון מצפה עדי, כשהוא רכב מאחורי התובע במרחק של כעשרה מטרים. בהתקרבם לכניסה למצפה עדי עקף אותו רכב מסחרי משמאל. הנהג חזר מייד לנתיב הימני ואז פגע בתובע. כתוצאה מן הפגיעה התובע עף מהאופניים לעבר הכביש ונחבל. ייתכן שצעק לתובע "אייל תיזהר", אך הדבר לא הועיל שכן הדברים התרחשו במהירות רבה. הנתבע הוא נהג הרכב המסחרי שפגע בתובע והעיפו. שלמי הוסיף כי לאחר הפגיעה צעק על הנתבע: "מה עשית? איך אתה נוהג?! כמעט הרגת לי את הילד!!!", והנתבע מלמל בתגובה: "לא קרה כלום, לא קרה כלום". שלמי התקשר למשטרה ולמד"א, והתובע פונה מן המקום באמבולנס. בחקירתו הנגדית מסר שלמי, כי הוא והתובע רכבו בסמוך לשוליים הימניים של הכביש (עמ' 29 שו' 20-24). עוד מסר, כי הוא מתקשה להעריך בדיוק באיזה מהירות נסעו, והערכתו היא כי נסעו במהירות של כ-10-15 קמ"ש (עמ' 34 שו' 30-31). שלמי אף נשאל בחקירתו אודות טענתו בתצהירו כי יתכן שלפני הפגיעה בתובע צעק לעברו, ומסר כי אינו זוכר שצעק, וכי ציין את הדברים בתצהירו ככל הנראה בעקבות כך שמאז התאונה נחשף לגרסת התובע (עמ' 35 שו' 27 - עמ' 36 שו' 10). שלמי נשאל בחקירתו הנגדית ביחס לאופן הפגיעה בתובע: "ש. הרכב ראית האם או (צ"ל: "הוא") פגע באופניים עצמם? ת. לא ראיתי אם הוא פגע באופניים עצמם, אני ראיתי את המסה של הרכב עולה על המסה שהיא ביחד אייל והאופניים. ש. איפה בדיוק ביחס לאופניים ראית את הפגיעה, מאחור, מהצד? ת. הניסיון הזה לפרוט משהו שאני אמרתי מספר פעמים שראיתי את שני המאסות האלה מתאחדות, הניסיון הזה לפרוט את זה לפרטים מאוד מקשה עלי ואני מבקש להפסיק עם כיוון השאלות האלה. כמיטב זכרוני, אני לא זוכר פרטים כאלה. ש. אתה יכול להגיד לנו אם זה פגע מאחור, בצד ימין, בצד שמאל של אייל או של האופניים? ת. מצד שמאל. מאחור-שמאל. ש. את האחור את זוכר היום טוב? ת. לא. אני זוכר את הכיוון הנסיעה שלו, המאסה הזו של המכונית באה מאחור והיא פגעה בו מצד שמאל" (עמ' 36 שו' 27 - עמ' 37 שו' 9). אריאל קריגר, נהג אמבולנס במד"א וחובש רפואת חירום, מסר בעדותו כי כאשר הגיע למקום התאונה ראה את התובע שוכב, וראה את הרכב שמספרו מצוין בדו"ח מד"א שסומן ת/2 (להלן: "דו"ח מד"א"). ראיות הנתבעים הנתבע מסר בתצהירו כי ביום התאונה נהג ברכב ליד מצפה עדי. במהלך נסיעתו הבחין ברוכב אופניים, אשר בדיעבד הסתבר לו כי הינו אביו של התובע. לאחר שחלף על פניו ראה רוכב אופניים אחר, שבדיעבד הסתבר לו כי מדובר בתובע, מידרדר ונופל, והוא עצר בצד על מנת לסייע לו. הנתבע הדגיש כי לא פגע באופניים שעליהם רכב התובע ואף לא בתובע עצמו, ולא היה מגע בין הרכב שבו נהג לבין התובע. בחקירתו הנגדית מסר הנתבע כי אחיו הינו סוחר מכוניות. הרכב שבו נהג היה אחד מכלי הרכב מעסקו של אחיו. הנתבע אישר כי ידע שלרכב אין ביטוח (עמ' 49 שו' 21-22). הנתבע מסר כי באותה תקופה עסק באיסוף בקבוקים (עמ' 49 שו' 3-8). במועד התאונה היה באותו אזור לצורך איסוף בקבוקים שהושלכו במקום (עמ' 51 שו' 8-9), ואולם במקום התאונה עצמו לא ניתן לאסוף בקבוקים שכן אין מקום עצירה הואיל ואין שוליים, רק פס צהוב ומעברו חצץ. התאונה ארעה בעת שהיה בדרכו חזרה לביתו (עמ' 51 שו' 28 - עמ' 52 שו' 5). הנתבע ציין כי אביו של התובע ניגש אליו ואמר לו "הרגת לי את הילד", והוא בתגובה השיב כי לא פגע בו (עמ' 56 שו' 30 - עמ' 57 שו' 9). הנתבע אישר בחקירתו הנגדית כי לא היה לו רישיון נהיגה במועד התאונה (עמ' 61 שו' 14-15). מטעם קרנית העיד יצחק בכר (להלן: "בכר"), חוקר פרטי שניהל חקירה ביחס לנסיבות התאונה וחקר את המעורבים. בכר העיד כי כל השיחות שניהל עם המעורבים בעניין הוקלטו, ואולם פרט לתמליל שיחה בינו לבין מחמוד לא הוגשו תמלילים של שיחות אחרות שניהל וראיות אחרות שאסף. מטעם קרנית העיד גם השוטר מאיר רוט, שבתקופה הרלבנטית שימש כבוחן תאונות דרכים במשטרת ישראל והיה מעורב בחקירת התאונה על ידי המשטרה. בחקירתו מסר כי אופניו של התובע לא נבדקו על ידי המשטרה במהלך חקירתה הואיל ותוקנו על ידי התובע, כפי שפורט על ידיו בזכרון הדברים נ/8. ראיות נוספות בהסכמת הצדדים מיניתי מומחה רפואי בתחום האורטופדי על מנת שיחווה דעתו ביחס למנגנון הפגיעה בתובע. מחוות דעתו של המומחה, ד"ר אלי שטיינברג, עולה כי כל אחד משני מגנוני הפגיעה (נפילה עקב פגיעת רכב או נפילה עצמית) הינו אפשרי. ביום 21.2.11 התקיים ביקור במקום התאונה, שבמהלכו אף אפשרתי לצדדים להציג שאלות נוספות לעדים. הכרעה לאחר שבחנתי את מכלול הראיות אני סבורה כי התובע עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו, והוכיח במידת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי, היא מאזן ההסתברויות, כי נפגע על ידי הרכב שבו נהג הנתבע. להלן אפרט נימוקיי. כבר בסמוך לאחר התאונה, בעת שהתובע מוטל על הכביש ומצבו הרפואי אינו ברור, הייתה גרסתם של שלמי ושל התובע כי התובע נפגע על ידי רכב. בשיחת הטלפון למד"א, שבה הזעיק שלמי את מד"א (ת/7), אמר שלמי בפתח השיחה: "הייתה תאונת דרכים בדרך מ...". בהמשך נשאל על ידי מוקדן מד"א כמה רכבים מעורבים בתאונה, והשיב: "רכב עלה על אופניים". בדו"ח מד"א שמולא במקום התאונה (ת/2) נכתב: "לדבריו רכב על אופניים ונפגע ע"י רכב ...". בתעודת חדר המיון נכתב ביחס לסיבת הפניה: "רוכב אופניים שנפגע ע"י רכב - מתלונן על כאבים בצוואר, שפשופים בגפיים ובגב". דברים אלה נאמרו, כאמור, בסמוך לאחר התאונה, כשהתובע סובל מכאבים. הדברים נאמרו לגורמים המטפלים לצורך קבלת טיפול רפואי מתאים. מהאזנה לשיחתו של שלמי עם מד"א (ת/7) ניתן להתרשם ממצבו הנפשי של שלמי באותה עת, מכך שכל מעייניו היו נתונים לדאוג לכך שהתובע לא יזוז, ולכך שיקבל את הטיפול המתאים במהירה. שלמי אף העיד כי בסמוך לאחר התאונה צעק על הנתבע "כמעט הרגת לי את הילד", או דברים דומים. הדברים אושרו בחקירתו הנגדית של הנתבע (עמ' 56 שו' 30). עובדות אלה מצביעות על אמיתותה של גרסת התובע ואביו. האפשרות כי באותו זמן, חרף הדאגה למצבו של התובע וחרף הכאבים שחש, בדו השניים גרסה כאילו נפגע התובע מרכב, אינה סבירה. קרנית טענה בסיכומיה כי התובע מסר בעדותו כי לא ראה מה פגע בו. עם זאת התובע העיד כי זכור לו היטב שהייתה פגיעה: "ש. לא יכול להיות מצב שנפלת בגלל ירידה מהכביש לשוליים? ת. לא. לא. אני זוכר טוב מאוד את הרגע התאונה, הפגיעה. זה לא הייתה נפילה מהשוליים זו היתה תאונה" (עמ' 18 שו' 2-3). בשום שלב במהלך הדיון לא נטען כי היה במקום רכב נוסף או דבר מה אחר שיכול היה לפגוע בתובע, ועל כן האפשרות היחידה היא כי התובע נפגע מהרכב שבו נהג הנתבע. הנתבעים בסיכומיהם מצביעים על תמיהות, סתירות ואי התאמות בגרסאותיהם של התובע ואביו. סתירות אלה כוללות הן סתירות בין הגרסאות שמסר כל אחד מן השניים בהזדמנויות שונות - בהודעות שנגבו במשטרה, בעדות במסגרת ההליך הפלילי שהתנהל נגד הנתבע בבית המשפט לתעבורה (להלן: "ההליך הפלילי") ובעדות במסגרת תביעה זו. הסתירות נוגעות לפרטים שונים, חלקם בעלי משמעות פחותה וחלקם משמעותיים יותר, כגון: היכן נסע התובע עובר לתאונה (בצמוד לשוליים או באמצע הנתיב), מהירות הרכיבה, המרחק בין התובע לבין אביו ומיקום הפגיעה (בתובע עצמו או באופניים). אף שסתירות אלה פוגעות במשקלן של עדויותיהם של התובע ושל אביו, אינני סבורה כי הן משמיטות את הקרקע מתחת לטענה המרכזית של התובע ושל אביו, כי הנתבע פגע בתובע. קיים הסבר סביר והגיוני לסתירות שעליהן מצביעים הנתבעים. מדובר באירוע מהיר מאוד, שנמשך לכל היותר שניות בודדות. אין תימה כי ניסיון לפרוט אירוע כה קצר לפרטים עשוי להוביל לסתירות, ובפרט שמדובר באירוע טראומטי עבור התובע ועבור אביו. הדברים בוטאו על ידי אביו של התובע בחקירתו הנגדית: "אני ראיתי אותו, כיוון הנסיעה של המכונית הוא מאחור. אתם עכשיו מבקשים אותי באמת, לפרוט לפרטים משהו שלא ניתן לפרוט לפרטים כי זה קרה בחטף. אני רואה אותו בא מעליו מאחור. אני לא יכול להבדיל יותר או לפרט יותר את התמונה הזו" (עמ' 37 שו' 18-20). שלמי התייחס במפורש גם לקושי שלו לומר היכן בדיוק הייתה הפגיעה - בתובע או באופניים: "ש. הרכב ראית האם או (צ"ל: "הוא") פגע באופניים עצמם? ת. לא ראיתי אם הוא פגע באופניים עצמם, אני ראיתי את המסה של הרכב עולה על המסה שהיא ביחד אייל והאופניים. ש. איפה בדיוק ביחס לאופניים ראית את הפגיעה, מאחור, מהצד? ת. הניסיון הזה לפרוט משהו שאני אמרתי מספר פעמים שראיתי את שני המאסות האלה מתאחדות, הניסיון הזה לפרוט את זה לפרטים מאוד מקשה עלי ואני מבקש להפסיק עם כיוון השאלות האלה. כמיטב זכרוני, אני לא זוכר פרטים כאלה" (עמ' 36 שו' 27 - עמ' 37 שו' 4). דברים אלה מהימנים עליי, שכן הם תואמים את העובדה כי הפגיעה עצמה הינה אירוע קצר ביותר. בכל הנוגע לסתירות בגרסת התובע עצמו, אזי בנוסף לכך שמדובר באירוע טראומטי שהתרחש במהירות יש לקחת בחשבון גם את העובדה כי התובע לוקה בהפרעת קשב וריכוז. במהלך עדותו של התובע התרשמתי כי המעמד קשה לו, קושי שהלך וגבר ככל שנמשכה העדות. התובע לא מצא מנוח, עמד וישב חליפות, וככל שנמשכה חקירתו כך התקשה יותר ויותר להתרכז. הנתבעים מצביעים על כך שהתובע מסר בעדותו כי ראה בזוית עיני לאחר הפגיעה בו שברולט לבנה (עמ' 23 שו' 12), בעוד שהרכב שבו נהג הנתבע הינו פולקסווגן בצבע בורדו. דברים אלה ממחישים את השפעתו של האירוע הטראומטי על התובע, שכן ברי כי לתובע אין כל אינטרס שלא לומר את האמת בנושא סוג הרכב. מנגד, הנתבע עצמו לא עורר בי אמון. במהלך עדותו לא היסס הנתבע לומר דברים שאינם אמת כאשר היה לו אינטרס. כך, למשל, מסר דברים סותרים ביחס לשאלה אם אחיו ידע כי נטל את הרכב, וזאת על מנת לסייע לאח. אין מדובר, איפוא, במי שנרתע מלמסור גרסה שאינה אמת על מנת לחלץ עצמו מאחריות לקרות התאונה ומחבות לפצות את התובע בעצמו בשל היעדר ביטוח, ואף מן ההליך הפלילי שהתנהל נגדו. אוסיף כי בניגוד לטענת הנתבעים, קיימות סתירות בדברים שמסר הנתבע בהזדמנויות שונות (הודעתו במשטרה, עדותו בהליך הפלילי, תצהירו ועדותו בהליך זה), לרבות בנושאים בעלי חשיבות רבה בהליך זה, כגון נושא ידיעתו על כך שנהג ללא ביטוח. בעוד שבהודעתו במשטרה טען שלא ידע שלרכב אין ביטוח (ת/13 עמ' 2 שו' 30); בעדותו בפניי מסר כי ידע זאת (עמ' 49 שו' 21-22). גם בשאלה אם עובר לתאונה עסק באיסוף בקבוקים קיימת סתירה בין גרסאות הנתבע. בהודעתו במשטרה מסר: "נסעתי מכיוון כעביה לכיוון שפרעם. אני הייתי אוסף בקבוקים" (ת/13 עמ' 1 שו' 10-11). ואילו בחקירתו הנגדית בפניי מסר כי עובר לתאונה לא אסף בקבוקים, אלא היה בדרכו חזרה הביתה לאחר שאסף בקבוקים ביער סמוך, והוסיף כי אינו אוסף בקבוקים בשולי אותו כביש מאחר שאין שם איפה לעצור (עמ' 51 שו' 28 - עמ' 52 שו' 14). לעומת זאת בעדותו בהליך הפלילי מסר כי הוא אוסף בקבוקים משפת הכביש, וכשהוא עושה זאת הוא עוצר לצורך איסוף הבקבוקים, שכן מדובר בכביש שאין בו הרבה תנועה (ת/12 בעמ' 2-3). סתירה נוספת בין גרסאותיו השונות של הנתבע היא לגבי מיקומו כשהבחין בתובע נופל - בחקירתו הנגדית מסר כי עקף את האב ואז ראה את הבן נופל (עמ' 54 שו' 22-30), ובעדותו בהליך הפלילי מסר כי ראה את הבן נופל עוד לפני שעקף את האבא (ת/12 עמ' 3). אציין כי בניגוד לסתירות בדבריי התובע ובדבריי אביו, שאותן ניתן לתלות באירוע הטראומטי שחוו, לא ניתן להסביר את הסתירות בדבריי הנתבע באופן דומה, שכן לגרסת הנתבע הוא לא פגע בתובע, דהיינו אין מדובר באירוע טראומטי מבחינתו. מטעמים אלה גרסת הנתבע, שמשמעותה הינה כי היה זה אך צירוף מקרים שהתובע נפל כאשר הנתבע חלף בסמוך לו, אינה מהימנה עליי. הנתבעים טוענים כי יש לזקוף לחובתו של התובע את תיקון האופניים מבלי שנבדקו על ידי המשטרה ועל ידי הנתבעים, וכן לזקוף לחובתו את העובדה שלא זימן לעדות מטעמו עדים רלבנטיים. התובע תיקן את אופניו זמן מה לאחר התאונה, מבלי שאלה נבדקו על ידי המשטרה או על ידי הנתבעים. תיקון האופניים מנע הצגתם כראיה במסגרת הדיון. הואיל והתובע הוא זה שגרם לאובדנה של ראיה בעלת פוטנציאל, נוצרת לחובתו הנחה כי אילו היו מוצגים האופניים כראיה לא היה בכך כדי לתמוך בגרסתו. עם זאת הואיל והנתבעים לא הביאו כל ראיה המצביעה על כך שאילו היו האופניים נבדקים הייתה אפשרות למצוא בבדיקה ממצא כזה או אחר שהיה בו להפריך גרסת התובע בדבר פגיעה ולאמת את גרסת הנתבע, אין מקום לקבוע כי תיקון האופניים וההימנעות מהצגתם כראיה יוצרים הנחה כי אילו היו מוצגים האופניים היה הדבר מפריך את גרסת התובע. לכך מצטרפת העובדה שהרכב לא נבדק, ואף עובדה זו בעלת חשיבות לצורך קביעת המשמעות הראייתית שיש לתת לאי הצגת האופניים כראיה. השוטר מאיר רוט, בוחן תנועה במשטרת ישראל, התייחס לעניין זה בעדותו: "ת. ... במידה והייתי יכול לתעד את הצילומים, יתכן והייתי יכול לתת חוות דעת כבוחן על האופן בו אירע הנזק. זה בסיוג. ש. על מה ההסתייגות? ת. כאשר יש נזק לאופניים, הנזק יכול להיגרם גם בהידרדרות לתהום ויכול להיגרם נזק גם מפגיעת רכב. לא ניתן תמיד לקבוע ממה נגרם הנזק. ש. זאת אומרת שיכול להיות שהיית רואה את האופניים ולא היית יכול להגיע למסקנות? ת. יכול להיות. ש. אני מניחה שלא פחות חשוב לבדוק את הרכב עצמו. אתה מסכים? ת. אני מסכים. ש. והרכב לא נבדק? ת. עד כמה שלי ידוע, אני לא בקיא בתיק הזה מהתחלה, הרכב לא נבדק. אין לי תשובה לזה. ש. תסכים עם ההנחה שמהותי לא פחות לבדוק את הרכב יותר מאשר את האופניים. ת. לא תמיד. כמו שלא ניתן לקבוע איך נגרם הנזק לאופניים, לא תמיד ניתן לקבוע איך נגרם הנזק לרכב. תמיד רצוי לשלב בין השניים על מנת לבצע התאמת נזקים. זאת אומרת שגם אם הייתי רואה את הרכב והייתי מזהה בו נזק, לא בטוח שהייתי יכול לקשר אותו לפגיעה באופניים. תמיד רצוי לבצע את שתי הפעולות במקביל על מנת לבצע התאמת נזק, במיוחד במקרים האלה - של פגיעת רכב ברוכב אופניים (ההדגשות אינן במקור)" (עמ' 82 שו' 16-32). מכאן שלבדיקת הרכב חשיבות דומה לזו של בדיקת האופניים. אי בדיקת הרכב ואי הצגתו כראיה נזקפים לחובת הנתבעים, כשם שאי בדיקת האופניים ואי הצגתם כראיה נזקפים לחובת התובע. בדיוק כשם שהתובע לא דאג לתעד את הנזק לאופניים, להעמידם לבדיקה ולהציגם כראיה, לא דאג הנתבע לתעד את מצב רכב, להעמידו לבדיקה ולהציגו כראיה. יתירה מכך: בכר, שחקר את התאונה מטעם קרנית, העיד כי בדק את הרכב ואף צילם אותו (עמ' 66 שו' 31 - עמ' 67 שו' 1). קרנית בחרה שלא להגיש את ממצאי בדיקתו ואת התמונות שצילם כראיה. על כן אין מקום לקבוע, כפי שמבקשים הנתבעים, כי מחדלי התובע בנוגע לאופניים יוצרים לחובתו הנחה כי אילו היו האופניים נבדקים היה בכך כדי להפריך את גרסתו. המשמעות הראייתית של מחדלים אלה הינה כי נוצרת הנחה שממצאי בדיקת האופניים לא היו מהווים ראייה המאמתת את גרסת התובע. הנתבעים טוענים עוד כי אי זימונם של עדים רלבנטיים - העד מכעביה שנטל את האופניים למשמורתו לאחר התאונה (להלן: "אברהים"), והעד שתיקן את אופניו של התובע (להלן: "דרור"), פועל לחובתו של התובע. אין בידי לקבל טענה זו. אמת המידה להחלת הכלל כי הימנעות מהבאת עד רלבנטי פועלת לרעת בעל הדין שנמנע מהבאתו הינה "הציפיה ההגיונית והמתבקשת, בנסיבותיו של המקרה, כי בעל-הדין אכן ישמיע את העד המסוים, שלא הובא על ידו לעדות, לשם גילוי האמת וחקר העובדות, כפי שאותו בעל-דין טוען להן" (ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו, פ"ד מה(4) 651 (1991) בפסקה 12 לפסק הדין). לא מצאתי כי התובע טוען טענות עובדתיות היוצרות ציפיה סבירה שיזמין לעדות את אברהים או את דרור. לגבי אברהים - טענת התובע מסתכמת בכך שנטל את האופניים ממקום התאונה למשמורתו, עובדה שאינה שנויה במחלוקת. לגבי דרור מסר התובע כי הוא זה שתיקן את אופניו. אינני מוצאת כי עדותו יכולה הייתה לתרום להוכחת העובדות הנטענות על ידי התובע. יתירה מכך: אברהים ודרור אינם קשורים לתובע. אם סברו הנתבעים כי מדובר בעדים רלבנטיים, שעדותם הייתה יכולה לשפוך אור על העניינים שבמחלוקת, יכולים היו לזמנם לעדות מטעמם. לצורך כך היו יכולים לקבל את המידע הידוע לתובע ביחס לעדים אלה במסגרת ההליכים המקדמיים שהתקיימו. מטעמים אלה איני סבורה כי העובדה שאברהים או דרור לא הוזמנו לעדות מטעם התובע פועלת לחובתו. המסקנה היא כי ביחס לנסיבות התאונה עומדת גרסת התובע ואביו מול גרסת הנתבע. המחדלים הנטענים על ידי הנתבעים (אי הצגת האופניים כראיה ואי הבאתם של אברהים ושל דרור לעדות), וכן המחדל שבאי הצגת הרכב כראיה, הינם נייטרלים, ואינם תומכים באחת הגרסאות. נטל ההוכחה מוטל על התובע, והשאלה היא אם עמד התובע בנטל זה. כאמור, אני סבורה כי התשובה לשאלה זו הינה חיובית. אומנם בעדויות התובע ואביו סתירות לא מעטות. יתכן כי אילו היה זה הליך פלילי, שבו מידת ההוכחה הנדרשת הינה מעבר לספק סביר, לא היה די בעדויות אלה לצורך הרמת הנטל. אלא שמדובר בהליך אזרחי, שבו מידת ההוכחה שבה נדרש התובע לעמוד היא מאזן ההסתברויות. מן הנימוקים שפרטתי לעיל אני סבורה כי גרסת התובע, כי נפל בעקבות פגיעה, הינה סבירה יותר מאשר גרסת הנתבע, שמשמעותה היא כי נפילת התובע בדיוק בשעה שהנתבע חלף במקום הינה מקרית בלבד. גרסת התובע מתקבלת יותר על הדעת גם לנוכח תנאי הסביבה כעולה מן הביקור שנערך במקום התאונה: כביש צר, ללא שוליים וללא תאורה מלאכותית, כאשר התאונה התרחשה בערבו של יום, לאחר שכבר החל להחשיך. לפיכך אני קובעת כי התובע נפל מאופניו הואיל ורכב שבו נהג הנתבע פגע בו, ומכאן שמדובר בתאונת דרכים והנתבעים אחראים לפצות את התובע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה. דיון בהודעה לצדדים שלישיים הואיל וקבעתי כי הנתבעים אחראים לפצות את התובע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה, אדון בהודעה לצדדים שלישיים ששלחה קרנית לנתבע, למחמוד ולחמוי . אין חולק כי בהתקיימן של נסיבות מתאימות יש לקרנית, כאשר היא מחויבת בפיצויים לנפגע בתאונת דרכים בהיעדר מבטח, זכות חזרה על בעל הרכב, על המחזיק בו ועל הנהג (סעיף 9(א) לחוק הפלת"ד). השאלה היא אם בענייננו מתקיימות נסיבות כאלה. ההודעה לנתבע אין חולק כי הנתבע נהג ברכב שפגע בתובע מבלי שלרכב היה ביטוח. הנתבע הודה בחקירתו הנגדית כי ידע שלרכב אין ביטוח (עמ' 49 שו' 21-22). על כן דין ההודעה נגד הנתבע להתקבל. ההודעה למחמוד מחמוד, אחיו של הנתבע, היה במועד התאונה המחזיק ברכב. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה אם ידע מחמוד כי הנתבע נהג ברכב. שני העדים שהתייחסו לנושא זה בעדויותיהם הינם הנתבע ומחמוד. בסעיף 5 לתצהירו (נ/5) מסר הנתבע: "הנני להצהיר כי הרכב הנ"ל שנהגתי בו, שייך לאח שלי מחמוד ערבי, הצד השלישי מס' 2, ואני לקחתי את מפתחות הרכב הנ"ל מביתו ללא ידיעתו ומבלי לבקש רשות ממנו". ואולם בחקירתו הנגדית אישר הנתבע כי מחמוד התיר לו להשתמש ברכב: "ש. כך היה גם במקרה הזה? אמרת לו שאתה לוקח מפתח ונוסע? ת. כן. ש. ואחיך ידע והסכים? ת. כן" (עמ' 49 שו' 15-19). אומנם בהמשך חקירתו הנגדית, כשעומת עם הדברים שמסר בתצהירו, שינה הנתבע את גרסתו וטען כי הוא מבקש ממחמוד רשות כאשר הוא נמצא בבית, אך אם אינו נמצא בבית, כפי שזכור לו שהיה במועד התאונה, הוא לוקח את הרכב ללא רשות (עמ' 59 שו' 25 - עמ' 60 שו' 6), ואולם הנתבע אישר כי מחמוד מרשה לו לקחת את הרכב אם אינו נמצא בבית (עמ' 60 שו' 7-8, וראה גם דבריו בעמ' 60 שו' 19-28). בחקירתו החוזרת חזר בו הנתבע מן הדברים, וטען כי מחמוד לא היה בבית בעת שלקח את המפתחות ביום התאונה, וכי אחיו מרשה לו לנסוע רק בתוך הכפר ולא מחוץ לו (עמ' 62 שו' 13-20). דא עקא כי גרסה משופצת זו אינה מהימנה עליי, וניכר כי נועדה לסייע למחמוד. אציין כי שינוי גרסה זה, כמו גם הגרסה הכוזבת שמסר הנתבע בעניין זה בתצהירו, מצביעות על חוסר מהימנותו של הנתבע ועל נכונותו למסור דברים כוזבים כאשר הדבר משרת את האינטרסים שלו. מחמוד מסר בסעיף 3 לתצהירו (צג/1): "הנני להצהיר כי אני הבעלים של רכב מ.ר. 6949218 וביום 19.10.07 לקח אחי, הצד השלישי מס' 1 את מפתחות הרכב הנ"ל ונהג בו ללא ידיעתי". ואולם בחקירתו הנגדית הסתבר כי התיר לנתבע להשתמש בכלי הרכב שבהם החזיק, ובכללם אף ברכב שפגע בתובע: "ש. אתה אומר שהוא נהג לקחת את הרכב ולהשתמש בו מידי פעם. ת. יש לי משרד ליד הבית בדיוק, אז תמיד המפתחות או במגירה או על השולחן. ש. והייתה לו גישה חופשית לקחת את המפתחות ת. כן, זה אח שלי" (עמ' 69 שו' 21-24). ובהמשך: "ש. ולעיסוקים הפרטיים שלו, חוץ מלעזור לך? ת. הוא היה לוקח רכבים, כן. ש. ואתה ידעת והסכמת, זה היה בידיעתך ובהסכמתך. ת. כן. זה אחי" (עמ' 70 שו' 4-7). וכן: "ש. אני אומרת לך שהוא לקח את הרכב בידיעה שלך, הוא לא גנב את המפתחות. ת. לא אמרתי שהוא גנב. יש לו גישה חופשית. ש. אז הוא לקח בידיעה שלך ובהסכמה שלך ת. גם אם אני לא נמצא, הוא רשאי לקחת מפתחות וללכת. ש. ביום התאונה הוא לקח את המפתחות בידיעתך, נכון? ת. אני חוזר ואומר - זה אח שלי. הוא לא חייב לבקש. אם יש מפתחות על השולחן או במגירה הוא לוקח. המשרד פתוח" (עמ' 72 שו' 27 - עמ' 73 שו' 2, וראה גם עמ' 73 שו' 31-32). דברים דומים מסר מחמוד בשיחתו עם בכר, שחקר את הדברים מטעם קרנית (ראה תמליל השיחה שצורף לנ/6). המסקנה היא כי מחמוד התיר לנתבע להשתמש בכלי הרכב שלו שלא היו מבוטחים, לרבות ברכב, כרצונו, ודי בכך לצורך חיובו. אוסיף כי בהתאם להלכה הפסוקה אף אלמלא ניתן היתר מפורש, די בכך שבעל הרכב או המחזיק ידעו על כך שהמשתמש נוהג לעשות שימוש ברכב ללא היתר ולא מנעו זאת, על מנת שיחשבו כמי שנתנו היתר מכללא לשימוש, ודי בהיתר מכללא לצורך חיובם (ראה: ע"א 483/84 "קרנית" קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' עוזי אברהם, פ"ד מא(4) 754 (1987) בסעיף 12ג לפסק הדין; רע"א 10334/03 יהודה מזור נ' "קרנית" (11.2.04)). על כן דין ההודעה נגד מחמוד להתקבל. ההודעה נגד חמוי חמוי, בנו של מחמוד, היה בעת התאונה הבעלים הרשום של הרכב. חמוי ומחמוד מסרו בעדויותיהם כי מחמוד רשם את הרכב על שם חמוי ללא ידיעתו וללא הסכמתו של חמוי. מחמוד ציין כי פעל כך הואיל והיה חייב בתיקי הוצל"פ שונים, דהיינו על מנת להתחמק מנושיו. ואילו קרנית סבורה כי דברים אלה אינם מהימנים, והרישום במקרה זה מעיד על בעלות בפועל. דין ההודעה נגד חמוי להידחות, שכן חרף העובדה כי עלה בידיה של קרנית להטיל ספק בגרסתם של מחמוד ושל חמוי שהרכב נרשם על שם חמוי ללא ידיעתו, הרי שלא הובאה כל ראיה לכך שחמוי ידע כי לרכב אין ביטוח, וכי התיר לנתבע לנהוג בו ללא ביטוח. מן הראיות שהובאו עולה כי הרכב הוחזק על ידי מחמוד במסגרת עיסוקו כסוחר מכוניות. לא הובאה כל ראיה כי חמוי היה מעורב באופן כלשהו בעסק, או כי הייתה לו ידיעה על כך שלרכב אין ביטוח. לפיכך דין ההודעה נגד חמוי להידחות. סוף דבר אני קובעת כי התובע נפגע בתאונת דרכים המקימה חבות של הנתבעים לפצותו בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה. אני מקבלת את ההודעה לצדדים שלישיים נגד הצדדים השלישיים מס' 1 ו-2, וקובעת כי עליהם לפצות את קרנית ולשפותה בגין כל סכום שתשלם לתובע עקב נזקיו נשוא תביעה זו. אני דוחה את ההודעה לצדדים שלישיים נגד הצד השלישי מס' 3. זכות ערעור כחוק. אופנייםתאונת אופניים