דוגמא לפסק דין בנושא תאונה בגלל סטיה כדי לא להתנגש ברוכב אופניים: 1. א. משה נהג ברכב התובע ביוקנעם בנתיב הימני. לפתע הבחין משה, שרכב אחר, שהיה נהוג בידי הנתבע 1 (להלן:"הנתבע") פגע ברוכב אופניים ותוך כדי הפגיעה וככל הנראה, כתוצאה ממנה, סטה הרכב הפוגע לנתיב הימני ופגע גם ברכב התובע. התובע סבור, שהנתבע אחראי לתאונה ולנזקים שנגרמו למכוניתו ולכן, הגיש תביעה זו נגד הנתבע ונגד המבטחת שלו - הנתבעת 2 (להלן:"הפניקס"), לשלם לו את נזקיו בסך של 10,248 ₪, הכולל בחובו: נזק ממשי לרכב בסך 5,898 ₪, ירידת ערך בסך 1,410 ₪, שכ"ט שמאי בסך 690 ₪, אובדן יומיים וחצי ימי עבודה בסך 1,250 ₪, הוצאות, טרחה, טרדה ועגמת נפש בסך 1,000 ₪. ב. הנתבעים סבורים, שיש לדחות את תביעת התובע, יען כי לדעתם, רובצת האחריות לתאונה על משה, שכן לטענתם, נסע משה אחרי רכב הנתבע ולצורך השתלבות בנתיב, פגעה המונית בה נהג משה ברכב הנתבע והדפה אותו קדימה - דבר שגרם לפגיעה ברוכב האופניים. עוד נטען על ידי הנתבעים, שמיקום הפגיעה ברכב הנתבע ו/או ברכב התובע ואופיין, תומך בגרסת הנתבעים ושולל גרסת התובע. בנוסף לטענות אלו, גם מכחישים הנתבעים את גובה הנזקים הנטענים. 2. הדיון בתיק זה נוהל במשך 3 ישיבות: א. בישיבה הראשונה של יום 6.1.13 העיד משה, התובע והנתבע ולאחר שמיעת העדויות החליט בית המשפט לדחות את מתן פסק הדין - לאור חומר הראיות שהצטבר, אך מיד לאחר מתן ההחלטה, ביקש התובע לדחות את הדיון על מנת להביא עדים ולאור עמדת נציג הפניקס - נדחה המשך הדיון ליום 3.3.13. ב. ביום הדיון של ה-3.3.13 לא התייצב מי מהנתבעים ומאחר והתובע הזמין לאותו יום עדה, אשר ראתה את התאונה - היא הגב' דיאנה חורני (להלן: "העדה") לא היה מקום לדחות את מועד הדיון ולגרום לעדה הופעה נוספת - רק משום שמי מהנתבעים לא התייצב ולכן, נשמעו העדה והתובע וגם הפעם - בהתווסף חומר ראייתי נוסף - נדחה מועד מתן פסק הדין על מנת שבית המשפט יעיין בכל חומר הראיות. ג. לאחר מתן ההחלטה של יום 3.3.13 העביר נציג הפניקס בקשה לבית המשפט, בה ביקש לעכב מתן פסק הדין ולקבוע דיון חוזר, תוך מתן הסבר, שאי הופעתו לדיון נבעה מכך, שרשם בטעות את יום הדיון 13.3.13 במקום 3.3.13. בקשה זו הועברה לתגובת התובע ובהמשך לכך עוכב מתן פסק הדין ונקבע המשך דיון ליום 14.4.13. לבקשת נציג הפניקס, הוזמנה שוב העדה להיחקר על העדות שמסרה ביום 3.3.13 ולאחר סיום הדיון - שוב החליט בית המשפט ליתן פסק הדין בהיעדר הצדדים ולאחר שיעיין בכל חומר הראיות. 3. א. משהגעו עד לכאן, אתייחס בהמשך לטענות הצדדים ולחומר הראיות על מנת להכריע בשאלות השנויות במלוקת בין הצדדים. אין בדעתי להיכנס לשאלה או לקבוע מי פגע ברוכב האופניים, מתי וכיצד נפגע רוכב האופניים או מי אחראי לפגיעה ברוכב האופניים, שכן לא זה העניין העומד לדיון בפני ואין להוציא מכלל אפשרות שעניין זה עוד יידון או שכבר נדון. בעניין זה, מסכים אנוכי לטענת נציג הפניקס, שלמעשה, בלי קשר אם יש או אין אחריות לעניין הפגיעה ברוכב האופניים ומסכת היחסים בין נהג הרכב הנתבע ובין רכב התובע, שכן בתיק זה יש להכריע בתאונה בין רכב התובע ובין רכב הנתבע, אך אינני מקבל את טענתו, שבמערכת היחסים בין התובע ובין הנתבע, יש להשית מלוא האחריות לקרות התאונה על נהג התובע - משה. (עמ' 12 לפ',ש' 6- 7 וש' 10- 11). ב. למרות שאין בדעתי להיכנס לשאלות הנ"ל, בכל זאת והיות והוצגו בפני מסמכים בנדון דנן, אוכל לומר רק זאת, שקיימת סתירה מהותית בין טענות הנתבעים בכתב ההגנה, בין עדות הנתבע בבית המשפט ובין דו"ח הפעולה של המשטרה, אשר נמסר לבית המשפט, שכן בעוד שבכתב ההגנה ציינו הנתבעים, שהמונית פגעה ברכב הנתבע: " והדפה אותו קדימה - דבר שאף גרם לפגיעה ברוכב אופניים" ובעוד שהנתבע העיד בבית המשפט:" אני מזהה רוכב אופניים ואז בדיוק, עניין של שבריר שנייה, מרגיש חבטה מאחורה ובום מקדימה..", ממשיך הנתבע ואומר בבית המשפט:" אם הייתי ממשיך בקו הנסיעה שלי, לא הייתי פוגע ברוכב האופניים ובדו"ח הפעולה, אליו צורפה גם עדותו של רוכב האופניים - שגם היא מדברת בעד עצמה בשאלה מי לדעתו פגע בו לראשונה- מציין בוחן התאונות של המשטרה, שעל פי מה שמסר לו הנתבע ואשתו שישבה איתו ברכב:" ..ועמד להשתלב בנתיב הימני בכדי לנסוע לכיוון כללי נצרת כאשר החל לנסוע ימינה פתאום הבחין ברוכב אופניים שנסע על קו הפרדה בין שני הנתיבים ולא הספיק לחזור ופגע בו עם החלק הימני הקדמי של הרכב." גם בהודעה שמסר הנתבע למשטרה, מאשר הנתבע, שהוא פגע ברוכב האופניים.(ראה כל האמור לעיל בסעיף 4 לכתב ההגנה, עמ' 3 לפ', ש'' 11- 12 וש' 23- 24 וראה דו"ח הפעולה- ת/3 וראה עדות הנתבע במשטרה - ת/5, ההדגשות הנ"ל שלי- ג.ב.). ג. עם זאת - כפי שציינתי לעיל- בפסק דין זה אכריע בשאלה, שהיא באמת שנויה במחלוקת בין הצדדים המעורבים בתאונה זו בדבר אחריות מי מהצדדים לקרות התאונה בין רכב התובע ובין רכב הנתבע. 4. לאחר שבחנתי ולאחר ששקלתי את כל חומר הראיות, אני קובע, שלאור העובדות ונסיבות המקרה, יש לייחס לשני המעורבים בתאונה אחריות לגרם התאונה, אך לאור אותן נסיבות, הגעתי למסקנה, שאין מקום לחלק האחריות במידה שווה, אלא יש לייחס לנתבע אחריות גבוהה יותר מזו של משה ולכן לאחר ששקלתי את מידת האחריות של כל אחד מהם, אני קובע את אחריותו של הנתבע בשיעור של 70% ואילו את אחריותו של משה - שבאה לידי ביטוי ברשלנות תורמת לגרם התאונה, אני קובע בשיעור של 30% - זאת לאור הנימוקים הבאים: א. אני מקבל את טענתו של משה, שהוא אכן נסע בנתיב הימני מבין 4 נתיבים ואילו הנתבע נסע משמאלו - כפי שעולה מהתרשים שהגיש משה - ת/1. אני לא מקבל את טענת הנתבע, שבטרם או סמוך לקרות התאונה, נסע משה אחרי רכבו של הנתבע. ב. א) אני מקבל את טענתו של משה, שבשלב מסוים - סטה רכב הנתבע אל נתיב נסיעתו של ותוך כדי סטייה זו חסם את המשך דרכו של משה. ב) התובע וגם משה אינם מציינים באופן מפורש, האם תוך אותה חסימה, פגע רכבו של הנתבע ברכב התובע או האם תוך אותה חסימה פגעה המונית ברכב הנתבע, שכן בעוד שבכתב התביעה נאמר:"...ותוך כדי הפגיעה וככל הנראה כתוצאה ממנה, סטה הרכב הפוגע לנתיב הימני ופגע ברכב התובע", אומר משה בבית המשפט כך: "... הוא (הנתבע- ג.ב.) שבר את ההגה ימינה וחסם לי את המעבר, למרות כל הניסיון שלי, הפגיעה הייתה בצד שמאל של האוטו שלי". גם בתגובה שהעביר התובע לבית המשפט ביום 18.3.13 ציין התובע כך:" ...עבר לנתיב הימני ונעצר בצורה אלכסונית ונעמד. זה השלב שבו חסם את דרך המונית שנסעה בנתיב הימני.." (ראה סעיף 4 לכתב התביעה והאמור בתגובה הנ"ל וגם בעדותו של משה בעמ' 1 לפ, ש' 16- 17). ג) החסימה עליה מדבר התובע ומשה נתמכת לא במעט בעדותו של הנתבע, שכן הנתבע מאשר, שכוונתו הייתה לנסוע ימינה ולצורך כך השתלב לנתיב הימני ובאותו זמן שהוא נכנס לנתיב ההשתלבות- ראה את מונית התובע. נוסף לכך, מאשר משה, בהודעה שמסר למבטחת, שהמונית פגעה בחלק האחורי של רכבו:" תוך כדי השתלבות לנתיב הימני.." הנתבע גם תאר- באמצעות תרשים- את מיקום המכוניות, לאחר השתלבותו של הנתבע, שהשתלב לפני רכב התובע, ברם לאור מיקום הפגיעות ברכבים, אין זה מתקבל על הדעת, שאכן שני הרכבים כבר נסעו- זה אחרי זה- ותוך כדי כך אירעה ההתנגשות ביניהם. (ראה עדותו של הנתבע בעמ' 3 לפ', ש' 7- 12 וראה הודעת הנתבע במוצג נ/2 וראה גם מקום ההשתלבות ומקום בו נמצאת המונית בתרשים הנתבע - נ/3). ד) אותה השתלבות, שבוצעה בחוסר זהירות ובחוסר תשומת לב מספקת ומבלי להתחשב במונית שנסעה באותו נתיב - היא זו אשר גרמה להתנגשות בין הרכבים, אך עצם ההתנגשות ומיקום הפגיעה בכ"א מהרכבים מוכיחים שניים אלה: ראשית, בעצם הסטייה והחסימה, תרם הנתבע תרומה מרבית לתאונה, שכן חסם את המשך דרכה של המונית. בהודעתו במשטרה אומר הנתבע כך: " ..ואז פגעתי ברוכב האופניים עם הדופן הקדמי שמאלי וממש אחרי שנייה הרכב הלבן שנסע והגיע מאחורי פגע בי מאחור בצד ימין עם החזית שלו בצד שמאל.." (ראה מוצג ת/5, עמ' 2 רישא). שנית, אני קובע שמעצם החסימה ואי יכולתו של משה לבלום ולעצור את המונית בטרם ההתנגשות, מצביע על כך, שמהירות נסיעתו של משה באותן נסיבות הייתה מהירות בלתי סבירה. קביעה זו באה לידי ביטוי גם בעדותו של משה האומר: " למרות כל הניסיון שלי, הפגיעה הייתה בצד שמאל של האוטו שלי. (ראה בעמ' 1 לפ', ש' 17). ג. א) המסמכים שהגישו הצדדים לבית המשפט מצביעים על מיקום הפגיעות בשני הרכבים: רכבו של הנתבע ניזוק במוקד אחורי ימני ובמוקד חזית שמאלי (ראה חוות הדעת שהוגשה על ידי נציג הפניקס - נ/1) ורכבו של התובע ניזוק בחלקו הימני קדמי (ראה תמונות רכב התובע - ת/2). על פי מיקום הפגיעות הנ"ל, אני קובע, שאכן היה זה רכבו של התובע אשר פגע ברכב הנתבע, ברם פגיעה זו אכן הייתה בעת שרכב הנתבע נכנס לנתיב נסיעתו של משה וחסם את המשך דרכו ואילו משה, אשר לא נסע במהירות התואמת את תנאי המקום - לא הספיק לבלום או למנוע התאונה בצורה זו או אחרת. בעניין זה, מסכים אנוכי לטענת נציג הפניקס, שאילו היה נוסע משה במהירות נמוכה ותוך כדי כך היה עושה ניסיון לבלום - הייתה התאונה נמנעת או, למצער, לא היו נגרמות פגיעות חזקות בשני הרכבים. (עמ' 4 לפ', ש' 20- 22). ב) בשאלת הבאת ראיות באמצעות עדים, טען נציג הפניקס, שהיות ונטל ההוכחה הוא על התובע והיות והתובע לא הביא עדים - לא נתמכו טענותיו בעדויות שיכול היה להביאם. (עמ' 5 לפ', ש' 1- 2). לעניין הבאת העדים, יש לציין, שגם מדברי הנתבע עולה, שהיו לו עדים לאירוע וגם הנתבע לא הביא עדים לתמוך בגרסתו, שכן, כך אומר הנתבע לעניין זה: "זה היה טיול משפחתי...נסיעה לאט..." (עמ' 3 לפ', ש' 7 וש' 10). ואגב, לאור הערות נציג הפניקס בעניין הבאת עדים - ביקש התובע, בסוף יום הדיון של יום 6.1.13 לאפשר לו להזמין עדים ואכן לישיבה הנדחית, דאג התובע להביא עדה מטעמו. ג) העדה שהעידה מטעם התובע, ראתה את התאונה, לא ראתה כיצד אירעה התאונה בין רכב ובין האופניים (עמ' 9 לפ', ש' 20- 21 וש' 24), אך ראתה כיצד עף רוכב האופניים, אך לשאלת אופן קרות התאונה בין רכבו של התובע ובין רכבו של הנתבע, אומרת העדה כך:" ..ברגע שהוא חסם ועבר את רכב התובע אז רכב התובע פגע בו כשהוא עבר, שהוא חצה אותנו". מעדות זו עולים שניים אלה: ראשית, תומכת העדה בעדות התובע על כי רכב הנתבע חסם את המשך נסיעתו של התובע ושנית, תומכת עדות זו אף במסקנת בית המשפט בחלוקת האחריות - כפי שנקבעה בפסק דין זה, שכן העדה מאשרת שגם אם רכב התובע נחסם- היה זה התובע אשר פגע ברכב הנתבע. (עמ' 8 לפ',ש' 2- 5). ד) בשאלות ששאל נציג הפניקס את העדה, לא הצליח נציג הפניקס לערער את טענתה העיקרית בשאלת התאונה בין הרכבים עצמם - גם אם לא ראתה כיצד בדיוק נפגע רוכב האופניים, אך בהיותה במונית התובע היא ידעה לומר, שהמונית לא פגעה באופניים אלא המונית פגעה ברכב הקדמי, קרי ברכב הנתבע. (עמ' 10 לפ',ש' 22- 23). 5. א. סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו בהרחבה בפסק דין זה, אני קובע שמירב האחריות לגרם התאונה בין רכב התובע ובין רכב הנתבע רובצת על הנתבע ואילו למשה יש לייחס רשלנות תורמת - הכל כפי שפורט לעיל. לאור חלוקת האחריות הנ"ל, על הנתבעים לפצות את התובע. התובע הוכיח נזקיו בסך של 7,998 ₪ (נזק ממשי, שכ"ט שמאי וירידת ערך) ולא הוכיח נזקים אחרים הנטענים על דרך הסתם בכתב התביעה ולכן, אני דוחה התביעה לגבי כל סכום העולה על הסכום הנ"ל. ב. א) על כן, אני מחייב את הנתבעים, שניהם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד לשלם לתובע סך של 5,599 ₪ (70% מגובה הנזק המוכח) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה - 6.8.12- ועד התשלום בפועל. ב) כמו כן ובהתחשב באי הופעת הנתבעים לישיבת יום 3.3.13 - אשר הצריך ישיבה נוספת והופעת התובע, העדה ושל משה פעם נוספת לדיון בבית המשפט והצורך לשלם לעדה שכר עדים, אני מחייב את הנתבעים, באופן סולידארי, לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 750 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. ג) יתרת סכום התביעה נדחית - מחוסר הוכחה. לכ"א מהצדדים הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים. התנגשותתאונת אופנייםאופניים