דוגמא לפסק דין בנושא שכר טרחת רואה חשבון: בפני תביעה במסגרתה עותרת התובעת לחיוב הנתבעים בשכר טרחתם בסך 67,952 ₪. רקע התובעת הינה שותפות רשומה העוסקת במתן שירותי ראיית חשבון וייעוץ להלן : "התובעת"). הנתבעת 1 היא חברה שהתאגדה בשנת 2000 תחת השם " נייר ירושלים (2000) בע"מ "(להלן: "הנתבעת" או "החברה"). מחודש 2/2004 ועד חודש 3/2009 העניקה התובעת שירותי ראיית חשבון ושרתים נלווים לנתבעת מכח ייפוי כח והחלטתה של הנתבעת להתקשר עימה. הנתבע 3 מר נאמן (להלן:"הנתבע") ומר משה אינדיג החזיקו כ"א ב-50% ממניות החברה . נתבעת 2 היא חברה עוסקת בגידול פטריות והוחזקה גם היא ע"י הנתבע ומר אינדיג באופן שווה. במהלך חודש 3/2009 פנה הנתבע לתובעת על מנת להחליפה ברואה חשבון חדש. נוכח הפניה נערכה ישיבה במשרדי התובעת וסוכם כי מר אברמזון יסיים את תפקידו כרו"ח של הנתבעת . באותו מעמד הוסכם כי חובה של הנתבעת לתובעת הינו 74,417 ₪ אולם תמורת קבלת הסכום על אתר ותשלומו ב-5 תשלומים בחודשים הבאים לפגישה, תסכים התובעת לקבל סכום של 50,000 ₪. . התובעת הסכימה לשחרר את התיק לטיפול רוה"ח החדש רק עם קבלת החוב. הנתבעת מסרה לתובעת 5 המחאות מחשבונה של הנתבעת 2 כ"א על סך 10,000 ₪ , בטענה כי הנתבעת במצב תזרימי וכלכלי קשה. התובעת בקשה כי הנתבע יוסיף לחתימתו את חותמת החברה אולם הנתבע אמר לה שאין צורך בכך כיוון שהבנק מכבד את השיקים מטעם הנתבעת אף ללא חותמת החברה. לאור פניה של רשות המיסים לתובעת ביום 22.4.09 הבהירה התובעת לנתבע כי אינה מייצגת עוד את הנתבעת וכי עליו להודיע להם מיהו רו"ח החדש שמייצגו. הנתבע הרים את קולו ואיים כי בכוונתו לא לכבד את השיקים נשוא כתב התביעה. ביום 30.6.09 הציגה התובעת את השיק הראשון לפרעון ,אולם השיק לא כובד. ביום 2.7.09 התברר כי השיק לא כובד בשל בעיית תזרים מזומנים . שיקים 2 ו-4 לא כובדו כיוון "שחתימת מושך אינה בסדר". כך הופיע בתדפיס ההחזרות. לנתבע ולנתבעת ניתנו מס' הזדמנויות נוספות לשלם את חובם בע"פ ובמכתבים (2 מכתבים מהתובעת עצמה ובחודש 9/2009 במכתב מטעם עו"ד התובעת), הזדמנויות אלו לא נוצלו ע"י הנתבעים ובסופו של יום למעט שיק אחד בלבד שנפרע לא כובדו כל ארבעת השיקים האחרים. לאחר הגשת כתב התביעה בתיק זה ניתן ע"י כב' הרשם פוני פסק דין בהעדר הגנה. פסק הדין לא בוטל והוגש ערעור רשם על ההחלטה לא לבטל את פסק הדין. עם מתן פסק הדין נפתח תיק הוצאה לפועל נגד הנתבעת,ובמסגרת זו נתפסה משאית של הנתבעת. הוגשה בקשה לשחרור המשאית . בקשה זו נידונה בפני כב' השופטת ליפשיץ אשר קבעה ביום 23.8.10 כי משאית הנתבעת תשוחרר , בכפוף להפקדת 60,000 ₪ . הנתבעת אכן הפקידה 60,000 ₪ לקופת בית המשפט. ביום 24.11.10 קבע מותב זה כי פסק הדין שניתן בהעדר הגנה ע"י כב' הרשם פוני מבוטל וכן קבע כי ההפקדה תישאר בעינה עד מתן פסק הדין בתיק העיקרי. התובעת נאלצה לטענתה להפעיל הליך של הוצאה לפועל בעלות כוללת של 14,057 ₪. בשלהי חודש 10/2009 פירקו מר אינדיג והנתבע את השותפות ביניהם ומר אינדיג הפך להיות הבעלים היחידי של הנתבעת 2 ואילו הנתבע הפך להיות הבעלים היחיד של הנתבעת. ביום 16.6.11 ונוכח בקשת ב"כ הנתבעים הסכימה התובעת למחוק את הנתבעת 2 מכתב התביעה. ביום 15.2.2012 התקיימה ישיבת הוכחות בתיק. מטעם התובעת העיד מר אברמזון ומטעם הנתבעים העיד הנתבע בעצמו. הצדדים הגישו לבית המשפט את תצהיריהם ת/1 ו-נ/1 ,פרטיכל של אסיפת בעלי המניות שסומן ת/3 , דוחות ומאזנים לשנים 2006 ו-2007 שסומנו ת/4 ו-ת/5 וכן מכתבי דרישה שנשלחו לנתבעת לתשלום החוב הנטען. טענות התובעת התובעת טוענת כי הנתבעים חבים כלפיה הן מכח דיני השטרות והן מכח החיובים החוזיים ביניהם. טענת הנתבעים לפיה התובעת לא ייצגה את הנתבעים בפני רשויות המס בשנים הרלבנטיות עלתה לראשונה בתצהירי העדות הראשית ודינה להדחות. לטענת התובעת בכתב הגנתה הודתה הנתבעת כי התובעת העניקה לה שירותי ראיית חשבון. והתובעת אף הציגה דוחות של הנתבעת חתומים על ידה המתייחסים לשנים הרלבנטיות נשוא כתב התביעה. לדידה של התובעת הטענות לפיהן לא היה ייצוג או שהייצוג לא היה ראוי, הינן טענות המשנות חזית ולאור הסכמת הצדדים לפיה בית המשפט יתעלם מכל שינוי חזית יש לדחותן. לדידה של התובעת, טענת הנתבעת במישור השטרי לפיה היתה צריכה להופיע ע"ג השיקים גם חתימתו של מר אינדיג וחותמת החברה היא טענה שסותרת את המצג שהציג לה הנתבע וכן את האמור בסעיף 47 לכתב ההגנה . התובעת סבורה כי הנתבעים לא הוכיחו שיש להם זכות קיזוז כנגד התובעת. כמו כן, לשיטתה, הנתבעים לא הוכיחו כי התובעת התרשלה או על נזק שנגרם להם כתוצאה מהתנהלותה של התובעת. הנתבעים לא הציגו חוו"ד מומחה או מסמך מרו"ח המעיד על רשלנותה כביכול . שנית הנתבע בחקירתו לא הצליח להוכיח נזק. התובעת טוענת כי קיימת הסכמה דיונית לפיה הסכם השומה לא יהווה ראיה. באותו הסכם נטלה על עצמה הנתבעת את תשלום המס של בעלי המניות במישור האישי. לטעמה, הנתבעים לא יכולים להבנות ממחיקתה של נתבעת 2 . ראשית המחיקה התבקשה על ידם. שנית אם הם סבורים כי היא החייבת יכלו להפנות אליה הודעת צד ג'. הנתבע 3 הוא הנתבע ללא מר אינדיג נוכח עצה משפטית שקבלה התובעת ולפיה התביעה מופנית כלפי מי שניהל את המו"מ והציג את מצגי השווא ומי שקיבל שירות אישי לצרכיו החשבונאיים האישיים מהתובעת. הנתבע הסתיר מבית המשפט כי מונה לנתבעת כונס זמני ורק בחקירה הנגדית אישר זאת ב"כ הנתבעים . חוסר תום הלב של הנתבע תוך הצגת מצגי שווא מצדיקים עפ"י סעיף 6א1(א) לחוק החברות את הרמת מסך ההתאגדות וייחוס חובות החברה לנתבעת כבעל מניות או כנושא משרה. הנתבע הזמין שירותים מהנתבעת התחייב לשלם עליהם נתן שיקים של צד ג' הנתבעת 2 תוך שהוא מוסיף בבטחון כי הם ברי פרעון תוך ידיעה כי גם הנתבעת 2 במצב כלכלי של חוסר סולבנטיות. עוד טוענת התובעת כי חילול השיקים או ביטולם ע"י הנתבעים היווה הפרה יסודית של ההסכם והביא לביטול ההנחה שנאותה התובעת ליתן אם ישולם החוב מיד. לאור כל האמור מבקשת התובעת לחייב את הנתבעים בחוב שהם חייבים לה בגין שירותים שספקה להם כמו גם עבור הוצאותיה בהליך ההוצל"פ הקשור לתיק זה. טענות הנתבעים הנתבעים טוענים לחוסר יריבות שכן התקשרותם בוצעה מול "אברמזון כנעני ושות'" לגוף זה ניתן ייפוי כח מטעם הנתבעים ולא ליורם אברמזון. התובעת בחרה שלא להיות מיוצגת וכך ייחסה לנתבעים חובות כלפיה כאשר מעולם לא הוכח כי התובעת רכשה את זכויותיה של" אברמזון כנעני ושות". לטעמם של הנתבעים במחיקת הנתבעת 2 סתמה התובעת את הגולל על תביעתה ועל טענתה לעניין חילול השיקים ,שכן עילת התביעה העיקרית היתה כנגד הנתבעת 2 כיוון שהשיקים שניתנו לתובעת היו משוכים מחשבונה. הנתבעים סבורים כי התביעה נגד הנתבעת 2 נמחקה כיוון שלתובעת קשרים טובים עם מר אינדיג וכשפורקה השותפות בין מר אינדיג למר נאמן הנתבעת 2 עברה לבעלותו של מר אינדיג ואת מר אינדיג הקרוב אליה לא חפצה התובעת לסבך. הנתבעים מתנגדים להרמת מסך ההתאגדות. לשיטתם, ככל שהיה מקום לטענת הרמת המסך הרי שמדובר במסך שבין הנתבעת 2 לבעל מניותיה שהוא מר אינדיג שכן השיקים שניתנו לתובעת ניתנו מחשבונה של הנתבעת 2 ולא מחשבון הנתבעת. לטענת הנתבעים הנתבע לא הזמין אישית שירות מהתובעת אלא עבור הנתבעת . הנתבע אף לא קיבל שירות אישי מהתובעת. ככל שהנתבע חייב לתובעת כסף עסקינן בסכום זניח של 2,367 ₪. הנתבעים טוענים כי הנתבעות שלמו לתובעת את מלוא חובן. התובעת מעולם לא הפנתה לנתבעת דרישת תשלום בזמן אמת. לשיטתם בגין הגשת הדו"חות הכספיים הייעוץ החשבונאי וכיוב' קיבלה התובעת תשלום מלא. לשיטתם, מר אברמזון אישר זאת בחקירתו. טענת החוב צצה ועלתה רק בעת מתן ההודעה על ניתוק קשרי השירות בין הצדדים. הנתבעים טוענים כי הפסיקו את ההתקשרות עם התובעת על רקע התרשלותם המקצועית. הנתבע טוען כי חתם על השיקים מתוך אילוץ ועל מנת לקבל את התיק מהתובע חזרה . הנתבע טוען כי אם נעשתה רמיה היא נעשתה ע"י מר אינדיג שאמר שיוסיף ע"ג השיקים את חתימתו וחותמת הנתבעת 2. סירובה של התובעת לטפל במאזנים שדרשה הרשות גרמה לכך שהנתבעת ספגה הפסדים בשיעור של 500,000 ₪ . רו"ח החדשים נאלצו אחר כך לטפל בשורת הפסדים זאת. בהתאם לאמור מסרו הנתבע והנתבעת ,לטענתם,הודעת קיזוז על סכום הנזק כנגד כל סכום שיפסק אם יפסק כנגד הנתבעים. הנתבע טוען שאין לחייבו בגין חתימתו על השיקים כיוון שמר אינדיג לא חתם עליהם. הנתבעים מבקשים כי בית המשפט ידחה את התביעה נגדם ולחילופין, ככל שימצא כי היה מקום לפרוע את השיקים שנמסרו למר אברמזון הרי שמרגע שהסכימה התובעת למחיקת הנתבעת 2 שוב לא ניתן לגבותם שכן הם שייכים לנתבעת 2 והיא כבר אינה צד להליך. הנתבעים סבורים כי יש לזקוף לחובת התובעת את אי הבאתו של מר אינדיג לעדות עפ"י הכלל של הימנעות מהבאת ראיה רלבנטית. הנתבעים טוענים כי יש להעדיף את עדותו הסדורה והעקבית של הנתבע על עדות הלא הפתלתלה של התובע. לאור כל האמור סבורים הנתבעים כי יש להורות על דחיית התביעה ולחילופין אם תתקבל לקבל את טענתם לעניין הקיזוז ולחייב את התובעת בהוצאות גבוהות כיוון שהתובעת סרבלה את ההתדיינות בתיק. המחלוקת מטענות הצדדים עולה כי הם חלוקים בשאלת חבותם של הנתבעים לשלם לתובעת את שכר טרחתה. על מנת להכריע בסוגיה זו אבחן תחילה את חבותם של הנתבעים בתשלום שכר הטרחה. ככל שאמצא כי קיימת חבות כזו אבחן בנוסף האם הוכיחה התובעת כי קיים הצדק להרים את מסך ההתאגדות בין הנתבע כבעל מניות בחברה הנתבעת לבין הנתבעת . לסיום אבחן האם קמה לנתבעים עילה לקיזוז החוב כמבוקש על ידם. דיון האם הנתבעים חבים לתובעת שכר טרחה? כבר בכתב הגנתם (סעיף 33) מודים הנתבעת 2 והנתבע 3 כי הסכימו בפשרה לשלם לתובע סך 50,000 ₪: "לאחר לחצים רבים, הגיעו הצדדים לפשרה באונס ותוך הפעלת לחץ ואיומים רבים מצד התובעת , במסגרתה שלמו הנתבעות 2,3 סך 50,000 ₪ בתמורה לקבלת החומר המצוי בידי התובעת" משמעות הסעיף היא שנתבעת 2 והנתבע 3 עצמו הסכימו בפשרה לשלם לתובע סך 50,000 ₪. אמנם הנתבעים מציינים כי שלמו את הכסף בכפיה אולם עיון בחקיקה הרלבנטית ובעיקר בסעיפים 17 ו - 20 לחוק החוזים (חלק כללי ) תשל"ג (להלן: "החוק" ) מלמדים שאין מקום להשמעת טענה זו. סעיף 17 (א) לחוק קובע : "(א) מי שהתקשר בחוזה עקב כפיה שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו, בכוח או באיום, רשאי לבטל את החוזה." סעיף 20 לחוק החוזים (חלק כללי): " ביטול החוזה יהיה בהודעת המתקשר לצד השני תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול, ובמקרה של כפיה - תוך זמן סביר לאחר שנודע לו שפסקה הכפיה". בעניננו ברור שהכפיה הנטענת פסקה עם קבלת התיק החשבונאי מאת התובע זאת גם לפי עמדת הנתבעים עצמם . לפיכך, משלא טענו הנתבעים כי הלינו בפני התובע על הכפיה והכורח שהפעיל עליהם כביכול לאחר שקבלו את התיק החשבונאי שלהם מידו (מועד הפסקת הכפיה כאמור) מנועים הם מלטעון שההסכם נכרת תחת אילוץ שכן ברור הנסיבות שהם לא פעלו לביטול החוזה עם התובע תוך זמן סביר בניגוד למצוות החוק. יותר מכך, בהמשך כתב ההגנה מודים הנתבעים עצמם כי הסיבה האמיתית מבחינתם לאי תשלום שכר הטרחה היא תחושתם שהתובע התרשל בעבודתו כלפיהם וגרם להם נזק של מאות אלפי שקלים והתעלמו לחלוטין מטענתם הראשונית לענין הכורח. סעיף 34-37 לכתב ההגנה: "34. המאזן שנכתב ע"י התובעת טמן בחובו ליקויים רבים וגרם נזקים עצומים לנתבעות 1,2. 35. על כן, העביר הנתבע 3 , עם תום הכנת המאזן ע"י התובעת , את הטיפול בו למשרד רו"ח אחר. .. 37. לכן ונוכח הנזקים העצומים שנגרמו בשל השירות הרשלני שהעניקה התובעת לנתבעים , סירב התובע לשלם עבור שירות קלוקל שגרם לנזקים עצומים לחברה". הנתבע סירב איפוא לשלם לתובע את שכר הטרחה מאחר שחש (לטענתו) כי התובע לא זכאי לשכר שכן העבודה שביצע עבורו התובע לא היתה מקצועית דיה וזאת בניגוד לטענת הכפיה אותה טען מלכתחילה. לסיכום:דינה של טענת הכפיה להדחות איפוא משני טעמים: האחד, שטענת הכפיה לא הושמעה על ידם תוך פרק זמן סביר מרגע שקבלו את התיק מהתובע לידיהם ומהטעם האחר לפיו הנתבעים משמיעים עובדתית טענות חלופיות האסורות על פי תקנות סדר הדין האזרחי:האחת שאינם צריכים לשלם לתובע את הכסף בשל הכפיה, והשניה שאינם צריכים לשלם את הכסף בשל עבודתו הרשלנית, כביכול, של התובע. לאור כל האמור טענת הכפיה נדחית. טענת העדר יריבות חרף האמור בתצהיר הנתבע ואף בסיכומים העלו הנתבעים לפתע טענת העדר יריבות ולפיה כיוון ששכרו את שירותיה של "אברמזון כנעני ושות'" בעוד התובעת הינה ישות משפטית שונה העונה לשם "אברמזון ושות'" הרי שלא מדובר באותה יישות ולכן אין לתובעת יריבות מולם. ביום 15.2.2011 הסכימו הצדדים כי בית המשפט יתעלם מכל שינוי או הרחבת חזית וכן מכל עדות שבמומחיות שניתנה על ידי מי שאינו מומחה ועוד כיו'ב. טענה זו של הנתבעים בדבר העדר יריבות הינה טענה חדשה שלא בא זכרה בכתב ההגנה . היא אף מנוגדת לאמור בסעיף 6 לכתב ההגנה וכן יש בה משום שינוי חזית . מטעמים אלה ונוכח הסכמת הצדדים לעיל, דין הטענה להדחות ולו מטעם זה. בנוסף, טענת הנתבעים נסתרת מפורשות באמור בת/3 שם נשכרה התובעת, היא ואין בלתה, ע"י הנתבעת. מעבר לאמור, טענה זו הינה נסיון של הנתבעים להתחמק מלשלם עבור עבודה שהנתבע עצמו הודה כי בוצעה עבור הנתבעת . בית המשפט סבור לעניין זה כי החלפת או שינוי השותפים בתובעת אינה משנה את חבות מקבלי השירות בתשלום עבור השירות שקבלו, ודאי כאשר קיים מסמך כתוב (ת/3) המוכיח פניה לתובעת בשמה המלא ובאופן שהיא מופיעה ע"ג כתבי הטענות. אשר על כן הנני קובע כי קיימת יריבות בין הצדדים. האם התביעה הוכחה במישור החוזי? בית המשפט סבור שחבותם של הנתבעים לשלם את שכר טרחתה של התובעת באה לידי ביטוי באופן ברור ביותר במישור החוזי. הנתבעים מחוייבים בתשלום לתובעת נוכח עדות הנתבע, מסמך ת/3 מסמכים ת/4 ו-ת/5 והאמור בכתב ההגנה מטעם הנתבעים. ראשית, בכתב ההגנה בסעיף 6 הודו הנתבעים כי הנתבעת העניקה שירותי ראיית חשבון לנתבעות 1,2. שנית, בעדותו בבית המשפט אישר הנתבע את חבותו החוזית: "ש: אתה מסכים איתי שהיו הסכמי חוזיים (הכוונה לקבלת שירותי ראיית חשבון מהתובעת). ת: אני רק חתמתי, לא הסתכלתי על הפרוצדורה "(עמ' 18 לפרוטוקול מיום 15.2.12 (להלן:"הפרוטוקול") הנתבע מודה באופן מפורש כי חתם על מינוי התובעת כרו"ח של הנתבעת. שלישית, פרטיכל אסיפת בעלי המניות של הנתבעת שסומן ת/3 מאשר את המינוי . להלן נוסחו של מסמך ת/3: "נייר לבן ירושלים (2000) בע"מ פרטיכל אסיפת בעלי המניות של נייר לבן ירושלים (2000) בע"מ , שהתכנסה ונערכה ביום 20/8/2007 במשרדי החברה. נוכחים : כל בעלי המניות או באי כוחם. על סדר היום: 1. בחירת יושב ראש... 4. מינוי רו"ח לחברה. הוחלט פה אחד:1. ליושב ראש האסיפה נבחר מר אשר נאמן. 2. לאשר את הדוחות הכספיים לשנת 2006 כפי שהוגשו ע"י יו"ר כשהם מבוקרים ע"י רואה החשבון של החברה. למנות את אברמזון יורם ושות' -רואי חשבון כרואי החשבון של החברה לשנת הכספים 2007. מאשר כנכון אשר נאמן חתימתו" ממסמך ת/3 ניתן להסיק את המסקנות הבאות: א. מלשון המסמך ברור כי הוא כתב מינוי לתובעת ליתן שירותי ראיית חשבון לנתבעת. משמע, מחד התובעת נשכרה ע"י הנתבעת ומאידך, הנתבעת מחוייבת בשכר עבור העבודה שתבצע עבורה התובעת. ב. ת/3 מלמד על יריבות עם התובעת דווקא ושולל את טענת העדר היריבות. ממסמך זה עולה כי ההתקשרות בעקבות אסיפת בעלי המניות בוצעה מול התובעת דווקא ולא מול אברמזון כנעני ושות'. רביעית, מסמכים ת/4 ו-ת/5 שהם הדו"חות הכספיים שהכינה התובעת עבור הנתבעת לשנים 2006 ו-2007 ושחתומים ע"י הנתבע עצמו מלמדים גם הם כי התובעת ביצעה עבודה חשבונאית לשנות המס 2006-2007 עבור הנתבעת. עבודה שאושרה בחתימת הנתבע על הדו"חות הכספיים לשנים הרלבנטיות נשוא כתב התביעה . הנתבע בעדותו בבית המשפט אף הודה כי אישר דו"חות אלה בחתימתו: "ש: אם אני אראה לך דוחות כספיים של חברת מפעלי נייר לבן בירושלים (הכוונה לנתבעת) שאתה חתום עליהם וחוות הדעת של אברמזון יורם ושות. ת: זו חתימתי.... ש: אם אני אראה לך פרוטוקול שאתה חתום בו שאתה ממנה את אברמזון יורם ושות' עם חתימתך, כיושב ראש? ת: זו חתימתי" (ראה עמ' 16 לפרוטוקול). יוצא איפוא, כי הנתבעים שכרו את שירותיה המקצועיים של התובעת . התובעת עבדה עבור הנתבעים בשנים הרלבנטיות לכתב התביעה. בין היתר טיפלה התובעת עבור הנתבעת במו"מ ובירורים מול רשויות המס , נתנה ייעוץ, הגישה מאזנים שנתיים , ייצגה את התובעת לעניין תחום מומחיותה ועוד כיוב'. בעצם מינויה של התובעת כרו"ח של הנתבעת קיבלו על עצמם הנתבעים כתנאי מכללא לשלם את שכר טרחתה של התובעת ועל כן אין ספק כי במישור החוזי מחוייבים הנתבעים כלפי התובעת בתשלום. הנתבעים מצידם לא הוכיחו בשום דרך כי שלמו את החוב הנטען. מאחר שזכאותה של התובעת לקבלת שכה"ט הוכחה במישור החוזי שוב אין צורך לבחון האם היא זכאית לסעד זה גם במישור השטרי. די בקיומם של יחסים חוזיים כדי להצדיק את חיובם של הנתבעים או מי מהם בתשלום החוב. אבחן עתה האם זכאית התובעת לתבוע את נזקה מהנתבע באופן אישי. האם יש להרים מסך ולחייב את הנתבע בחובות הנתבעת? בעוד התובעת מבקשת לחייב את הנתבע בחובותיה של הנתבעת בשל מצג שווא שהציג כלפיה וכיוון שבהתנהלותו הונה אותה, טוען הנתבע כי הוא אך שלוח של הנתבעת ואין לייחס לו באופן אישי את חובותיה של הנתבעת אשר לה אישיות משפטית נפרדת ושונה. על מנת להכריע האם יש לחייב את הנתבע בחובות הנתבעת שומה על בית המשפט לבחון מהם המצבים בהם ייאות בית המשפט לבצע "הרמת מסך" אשר פוגע בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד בשונה מזו של בעלי מניותיה . במקרה של הרמת מסך מיוחסות החובות של החברה לבעלי מניותיה. הכללים בדבר "הרמת מסך" לגבי חברות קבועים כיום בסעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט-1999, וניתן ללמוד מנוסחו גם על הכללים החלים בענייננו. סעיף זה קובע מספר מצומצם ביותר של מצבים בהם ניתן לבצע הרמת מסך: 6." (א) (1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה: (א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה"... לא כל שימוש לרעה יצדיק על אתר הרמת מסך וכן לא כל קושי תזרימי יוביל לתוצאה זו. יש לבחון במידתיות את מהות השימוש לרעה שנעשה, תוצאותיו ונסיבותיו . בית המשפט יפעיל את סמכותו להרמת מסך ככל ש"מצא כי בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן" בבש"א (תל אביב) 13857/01 רובננקו נ' שיא החזקות התייחסה כב' השופטת אלשייך למצבים בהם "צודק ונכון לעשות כן": "מהותה של הרמת המסך במובנה הקלאסי הינה ביטול "קו החייץ" של האישיות המשפטית הנפרדת ומתן זכות לנושה של חברה להיפרע מכיס העושר הפרטי של בעל המניות בחברה. אין חולק כחי צעד זה, הנסמך כיום על סעיף 6 לחוק החברות, הוא צעד חריג הננקט אך ורק במקרים קיצוניים בלבד. בהם נעשה שימוש בולט לרעה באישיות המשפטית הנפרדת או שפעולות בעלי המניות עצמם שמו אותו פלסתר". יפים לעניין זה אף הדברים שנאמרו בתא(קריות) 1316/08 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' יוסף דולינסקי: " בית המשפט ייטה להרים את מסך ההתאגדות ולהטיל אחריות אישית על בעלי המניות באותם המקרים בהם נפרסת לעיני בית המשפט "כוונת מרמה" (וזאת גם אם לא התקיימו אחד לאחד כל יסודותיה של עילת התרמית), או חוסר תום לב סובייקטיבי שיש בו להטיל דופי מוסרי בהתנהגות בעל המניות. מאידך גיסא, בית המשפט ייטה לסרב להרים את מסך ההתאגדות מקום בו לא התקיימה אותה "כוונת מרמה" המכונה על ידי חביב-סגל בספרה "יסוד המרמה המרוכך" או בהעדר אשמה סובייקטיבית של בעל המניות (ראו: חביב-סגל בספרה, בעמ' 299 והאסמכתאות המובאות שם). אין חולק כי הנתבעת צברה חוב כלפי התובעת . לצורך סיום היחסים ביניהם קיימו הצדדים פגישה על מנת שמחד תעביר התובעת לנתבעת את התיק החשבונאי שלה המצוי במשרדי התובעת ומאידך תקבל התובעת מהנתבעת את שכר הטרחה עבור העבודה החשבונאית שבצעה עבור הנתבעת. במסגרת זו יצויין כי בין הצדדים התקיימו יחסים של מתן שירותים חשבונאיים משך מספר שנים. הנתבע הודה כי הנתבעת לא מסוגלת תזרימית לשלם את החוב,והסביר כי חברה אחרת שבבעלותו ובבעלות מר אינדיג תשלם את החוב מחשבונה - היא הנתבעת 2 (חברה זו נמחקה מהתביעה על פי בקשת הנתבעת והסכמת התובע) בעת שמסר הנתבע למר אברמזון את השיקים בחתימתו בלבד נשאל האם אין צורך בחתימה נוספת והאם השיקים כפי שהם- בחתימתו- יכובדו ע"י הבנק והלה השיב בחיוב. מר אברמזון העיד וטען ביושר לאורך כל הדרך כי ידע שהנתבע חותם על השיקים כמו כן ראה שלא מצורפת חתימת הנתבעת 2 עצמה. יוצא איפוא כי התובע שהוא רו"ח ידע שהוא מקבל שיק של הנתבעת 2 ללא חותמת הננתבעת 2 ובמקומה של הנתבעת והסכים לקבלו ללא החתימה הנתבע לא פעל איפוא במרמה כלפי התובע ובודאי לא באופן המצדיק את הרמת המסך בין הנתבעת לנתבע . אין די בעובדה שהנתבע השתמש בשיקים של חברה א' לתשלום חובה של חברה ב' לצורך הרמת המסך. אף העובדה שהנתבע ציין כי קיימת בעיה תזרימית בנתבעת אין בה לבדה כדי להצדיק את הרמת המסך שכן העובדות במלואן היו פרוסות בפני התובע. יחד עם זאת ביהמ"ש סבור, שאמנם אין לחייב את הנתבע מכח הרמת מסך אך יש לחייבו מכח חתימתו הוא על השיקים שכן מרגע שהנתבע לא דאג להוסיף את חותמת החברה על השיקים ראה עצמו מחוייב אישית לתשלום הסכומים הנקובים בשיקים הן מכח חתימתו האישית והן מכח התקשרותו בהסכם כאמור בכתב ההגנה. .(ראה לענין זה גם סעיף 25 לפקודת השטרות ( נוסח חדש)) הנתבע אשר חתם על השיקים לעיני התובע ופטר אותו באמירה כי האופן בו הוא חותם על השטר תקין ןמחייב מחוייב אישית מכח חתימתו שלו. אמור מעתה הן הנתבעת והן הנתבע מחוייבים בתשלום שכר טרחת התובע . אבחן עתה האם יש לקזז מחובה של הנתבעת שגם הנתבע מחוייב בו סכומי כסף שלטענת הנתבעים התובעת חבה להם. טענת הקיזוז בכתב ההגנה העלו הנתבעים טענה לפיה ככל שימצא בית המשפט כי עליהם לשלם לתובעת שכר טרחה יש לקזז ממנו סכום של מאות אלפי שקלים בגין נזק שהסבה להם התובעת בעבודה רשלנית. האמנם? בית המשפט סבור כי טענות הנזק והקיזוז הינן טענות בעלמא בלתי מוכחות ובית המשפט מורה על דחייתם . הנתבע אישר בעדותו כי הנתבעים לא הגישו חוות דעת מקצועית המוכיחה עבודה רשלנית או בלתי סבירה או בלתי מקצועית מצד התובעת: "ש: למה לא הבאת מומחה מטעמך שהיה מראה איזשהי רשלנות או כדומה. ת: הבאתי מכתב מרואה חשבון שטיפל ברשלנות....כשנתבע על רשלנות אביא מסמך"... (עמ' 20 לפרוטוקול). על הנתבעים שטענו רשלנות מוטל הנטל להוכיחה. אולם הוכחה כאמור אין. הטענה בדבר עבודה רשלנית כביכול של התובעת לא הוכחה לא בעדות ולא בראיה אחרת כלשהי . אי הגשתה של חוות דעת מקצועית שתתמוך בטענה זו מוביל למסקנה כי אין לטענת הרשלנות על מה לסמוך. הנתבעים כשלו ,איפוא, בהוכחת הרשלנות וכן כי הם זכאים לקיזוז כלשהו מהסכום שיפסק לטובת התובעת. הנתבעים אף לא הוכיחו כי נגרם להם נזק מה גם שאי הגשת חוות הדעת עומדת להם לרועץ גם לעניין הנזק . גובה הפיצוי התובעת הגישה לבית המשפט פירוט של הסכום הנתבע על ידה בגין עבודות שביצעה בשנים הרלבנטיות לטובת הנתבעת. התובעת ויתרה בעת המפגש שנערך עימה על חלק מסכום החוב תמורת תשלום שיבוצע עובר ובסמוך לפגישה זו ונאותה לקבל מהנתבעת 5 שיקים של 10,000 ש"ח כ"א ובסה"כ 50,000 ₪. מסכום זה יש להוריד את השיק שנפרע ע"ס 10,000 ₪. כלומר נותר סך של 40,000 ₪ בגין שכר הטרחה שלא שולם, נכון ליום לחודש 7/2009. בנוסף מבקשת התובעת לחייב את הנתבעים אף בהוצאות שנגרמו לה עם פתיחתו והתנהלותו של הליך ההוצל"פ המגיעות כדי כ- 14,000 ₪. בית המשפט סבור כי יש לחייב את הנתבעים יחד ולחוד בחוב המוסכם הנ"ל היינו בסך 40,000 ₪ . סכום זה יישא ריבית והצמדה כחוק החל מיום 1.7.2009. למעלה מהצורך אוסיף , שלא שוכנעתי שאכן סוכם בין הצדדים שאם אחד מחמשת השיקים לא יכובד יעמוד לפרעון כל הסכום שנדרש ע"י התובע מלכתחילה מהנתבעת. בהתאם להחלטתי מיום 4.11.12 לענין פסיקת שכ"ט בהליך ההוצל"פ הנני קובע שמשהסתבר שתיק ההוצל"פ נפתח בסופו של יום כדין אם כי גובה החוב על פיו היה גבוה מהסכום שנפסק היום, ולאור העובדה שהתובעת לא המציאה קבלות בפועל עד היום על ההוצאות שהוציאה (מאחר שאלה לא מצויות בידה) ובהתיחס לטענת התובעת לענין חובתו של נתבע דרך כלל לשלם שכ"ט בהליך משפטי גם ללא המצאת קבלה בפועל הנני מחייב את הנתבעת והנתבע לשלם לתובעת בגין הוצאות שכ"ט פתיחת תיק ההוצל"פ ותפיסת המשאית סך 8000 ₪ כסכום כולל וללא צורך בהצגת קבלה על כך שסכומים אלה שולמו אכן בפועל. בנוסף,ובהתחשב בסכום הנ"ל שנפסק, יישאו הנתבעים בהוצאות התובעת בסך 6,000 ₪ כסכום כולל בגין התביעה העיקרית. הה ראובן שמיע כפי שכבר ציינתי מעלה בעקבות החלטתה של כב' השופטת ליפשיץ הפקידו הנתבעים 60,000 ₪ לתיק בית המשפט. הנני מורה לגזברות להעביר לתובעת באמצעות רו"ח אברמזון את מלוא סכום החיוב עפ"י פס"ד זה (כולל שכר הטרחה וההוצאות שנפסקו לתובעת) מתוך ההפקדה וככל שההפקדה לא תספיק תשולם היתרה ע"י הנתבע 3 והנתבעת 2 ביחד ולחוד. ככל שתיוותר יתרה תוחזר היתרה למפקיד. מיסיםשכר טרחהרואה חשבון