דוגמא להחלטה בנושא שכר טרחה בתביעה ייצוגית לאחר הודעת חדילה: לפניי בקשה לפסיקת גמול ושכר טרחה בהתאם לסעיף 9(ג) בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "החוק") לאחר שהתקבלה הודעת החדילה של המשיבה ועקב כך לא אושרה הבקשה לאישור התובענה כייצוגית. רקע והשתלשלות האירועים תמצית בקשת האישור: ביום 28.5.12 הגיש המבקש בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבות להשבת כספים שנגבו ביתר בגין שני רכיבים בגינם חויב בתשלום, במסגרת אגרת בנייה: האחד, הקמת גדר והשני, רכיב שיורי המכונה "כל עבודה הטעונה היתר". לטענת המבקש, החיוב בגין שני הרכיבים האמורים מנוגד לתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל-1970 (להלן: "בקשת האישור" ו"התקנות", בהתאמה). הקבוצה בשמה הוגשה בקשת האישור היא "כל משלמי אגרות בניה למשיבות ששילמו אגרות בניה עבור הקמת גדר כאשר זו נלוות לבנייה עיקרית ו/או ששילמו אגרה עבור רכיב 'כל עבודה הטעונה היתר' בנוסף לאגרות בניה עבור בנייה עיקרית וזאת כאשר התשלום בוצע ב-24 החודשים שקדמו להגשת התביעה". המבקש העריך את סכום ההשבה לחברי הקבוצה בתקופה שמחודש מאי 2010 ועד לחודש מאי 2012 בסכום של כ-174,000 ש"ח. ביום 23.8.12 הודיעה המשיבה על חדילה מגבייה ועתרה למחיקת בקשת האישור (להלן: "הודעת החדילה"). הודעת החדילה נתמכה בתצהירה של אינג' ויקי אולונובסקי, סגנית מנהלת אגף רישוי ופיקוח על הבנייה אצל המשיבה (להלן: "תצהיר אולונובסקי"). לפי התצהיר, "העירייה פסקה מלחייב עבור אגרת בניה בגין הקמת גדר וכן עבור אגרת בניה בגין כל עבודה הטעונה היתר, היכן שנגבית אגרת בניה כללית בגין הקמתו של בניין מגורים, וזאת החל מיום 2.8.12". המשיבה צירפה לתצהיר אולונובסקי ראיות לכך. המבקש התנגד להודעת החדילה משלושה טעמים: שהודעת החדילה מתייחסת רק לחלק מהקבוצה מכיוון שמתייחסת רק למקרים של הקמת מבנה מגורים ולא למבנים מסוג אחר שגם כן נכללו בבקשת האישור, שהמשיבה לא התחייבה להשיב את שגבתה ביתר לאחר החדילה, ושתצהיר אולונובסקי מתייחס רק לבניין למגורים וכן אינו תומך באמור בסעיף 1 בהודעת החדילה שטוען לחדילה מהגבייה נושא בקשת האישור. בדיון שהתקיים ביום 17.12.12 ציינה ב"כ המשיבה כי החדילה היא גם מהחיוב וגם מהגבייה והצהירה לפרוטוקול "שבבניית מבנים שאינם מגורים, מעולם לא גבינו אגרה בגין גדר בנפרד" (בעמ' 1 ש' 27-26) ובהמשך ציינה כך: "...במקרה של התובע עצמו אכן בדקנו ונגבתה אגרה שיורית על מרתפים שאת זה חדלנו מגבייה. אגרה שיורית מותר לבנות [צ"ל לגבות - מ' נ'] גם אם יש בניה חדשה. למשל אם יש אנטנה..." (בעמ' 1 ש' 27 - עמ' 2 ש' 1). נוכח הבהרות ב"כ המשיבה, חזר בו המבקש מהתנגדותו לחדילה. על כן ניתן פסק דין לפיו בקשת האישור אינה מתקבלת בהתאם להוראת סעיף 9 בחוק, ונקבעו מועדים להגשת טיעונים לפסיקת גמול ושכר טרחה. תמצית טיעוני המבקש הגמול הוא הממריץ את התובע להגיש את התובענה הייצוגית; השיקול של שמירה על הקופה הציבורית קיבל את ביטויו בסעיף 9(ב) בחוק בכך שרשות שמודיעה על חדילה מוגנת מתביעת השבה במסגרת הליך של תובענה ייצוגית; יש להתחשב במומחיות ב"כ התובע בתחום התביעה שהיא הכרחית לשם ביסוס עילת התובענה; התובענה היא בנושא שטרם נדון; התביעה הוגשה למרות שסכום התביעה המצרפי המוערך וסכום התביעה האישית אינם גבוהים, תוך סיכון שייפסק סכום שאינו משקף את ההשקעה; בתי המשפט הטילו הוצאות גבוהות על תובע ייצוגי שתביעתו נדחתה; התועלת לקבוצה נמדדת גם לפי החיסכון העתידי ולא רק לפי גובה ההשבה המבוקשת. גביית היתר נאמדה בסכום של כ-90,000 ש"ח לשנה (להלן: "האומדן"), ולעתיד מדובר בחיסכון של מאות אלפי שקלים. האומדן התבסס על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. מהנתונים לשנת 2010 עולה כי תנופת הבנייה בתחומי המשיבה עלתה. המשיבה חלקה על האומדן אך לא הביאה נתונים סותרים; הובאה דוגמה מפסיקתו של מותב זה לפיה אושר הסדר פשרה בו הוסכם על הפסקת גבייה שנאמדה בסכום של 91,000 ש"ח ונפסק גמול בסכום של 50,000 ש"ח ושכר טרחה בסכום של 100,000 ש"ח ת"צ (מח'-מרכז) 1925-08-09 רוזנברג נ' אי.פי.אי (תנועה וחניה) (ישראל) בע"מ); פסיקת גמול ושכר טרחה מביאה להרתעת רשויות מגבייה לא חוקית ולאכיפת הדין. התובענה הביאה לאכיפת עקרון שלטון החוק. תרומה עתידית נוספת מהתובענה- הפסקת גביית יתר ברשויות נוספות הנוהגות כפי שנהגה המשיבה בענייננו. בתשובתו לטיעוני המשיבה טען המבקש כי היעדר פנייה מוקדמת אינה שוללת את הזכות לפסיקת גמול ושכר טרחה ואינה מעידה על חוסר תום לב; ההפרש בין הערכת המבקש של גביית היתר לבין הערכתה של המשיבה אינו משמעותי. על כן, ומכיוון שמדובר בחישוב אריתמטי פשוט, לא היה צורך בהגשת חוות דעת, שהייתה מטילה הוצאות נוספות על המשיבה. תמצית טיעוני המשיבה ההיקף הכספי של ההליך בסכום של 174,000 ש"ח הוא נמוך. מבדיקת נתוני הגבייה האמיתיים מדובר בסכום נמוך אף יותר של כ-123,000 ש"ח בלבד (ראו תצהיר אולונובסקי שנחתם ביום 27.1.13); אין מדובר בתביעה מורכבת הדורשת מומחיות. ראיה לכך היא שלא צורפה חוות דעת מקצועית לבקשת האישור; לא פורטו ולא צורפו ראיות בקשר להיקף ההשקעה והמשאבים שהשקיעו באי הכוח בניהול ההליך; נוכח הודעת החדילה וסיום ההליך במהירות, סביר כי באי הכוח המייצגים השקיעו בניהול ההליך שעות עבודה בודדות בלבד; לא נגרמו למבקש נזק או הוצאה כלשהי; בקשת האישור נוסחה באופן מרושל, הציגה פרטים באופן לא ברור ולא מדויק. כך למשל, לא צורף היתר הבנייה שצוין כנספח א' בבקשת האישור וכן לא צורפה הבקשה להיתר בניה מיום 26.2.12. עקב כך המשיבה נאלצה להשקיע זמן ומרץ בניסיון לברר את פרטיה; המבקש ובא כוחו לא פנו למשיבה בטרם הגשת בקשת האישור דבר המצביע על חוסר תום לבם. מטרתם הייתה להגיש תביעה ולקבל גמול ושכר טרחה ולא לברר את העניין. גביית האגרה נבעה מטעות בתום לב שנפלה בהבנת התקנות; נפסק שיש לנקוט משנה זהירות בכספי ציבור בעת פסיקת גמול ושכר טרחה ולאזן בין עניינו של התובע המייצג לאינטרס הציבורי; התובע לא נטל על עצמו כל סיכון. בתי המשפט אינם נוהגים לפסוק לטובת המשיבים שיפוי ריאלי נוכח העובדה שהתובעים המייצגים אינם עתירי ממון ועל מנת שלא למנוע הגשת תובענות ראויות. דיון סעיף 9(ג) בחוק קובע: "החליט בית המשפט כאמור בסעיף קטן (ב), רשאי הוא - 1) על אף הוראות סעיף 22, לפסוק גמול למבקש בהתחשב בשיקולים כאמור בסעיף 22(ב); (2) לקבוע שכר טרחה לבא כוח המייצג בהתאם להוראות סעיף 23". סעיף 22 בחוק דן בגמול לתובע המייצג וקובע: "(א) הכריע בית המשפט בתובענה הייצוגית, כולה או חלקה, לטובת הקבוצה, כולה או גם חלקה, לרבות בדרך של אישור הסדר פשרה, יורה על תשלום גמול לתובע המייצג, בהתחשב בשיקולים כאמור בסעיף קטן (ב), אלא אם כן מצא, מטעמים מיוחדים שיירשמו, שהדבר אינו מוצדק בנסיבות הענין. (ב) בקביעת שיעור הגמול יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה: (1) הטרחה שטרח התובע המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, בפרט אם הסעד המבוקש בתובענה הוא סעד הצהרתי; (2) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה; (3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית". סעיף 23 בחוק דן בשכר טרחתו של בא כוח מייצג וקובע: "(א) בית המשפט יקבע את שכר הטרחה של בא הכוח המייצג בעד הטיפול בתובענה הייצוגית, לרבות בבקשה לאישור; בא הכוח המייצג לא יקבל שכר טרחה בסכום העולה על הסכום שקבע בית המשפט כאמור. (ב) בקביעת שיעור שכר הטרחה של בא כוח מייצג לפי סעיף קטן (א), יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה: (1) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה; (2) מורכבות ההליך, הטרחה שטרח בא הכוח המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, וכן ההוצאות שהוציא לשם כך; (3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית; (4) האופן שבו ניהל בא הכוח המייצג את ההליך; (5) הפער שבין הסעדים הנתבעים בבקשה לאישור לבין הסעדים שפסק בית המשפט בתובענה הייצוגית" (הדגשה שלי- מ' נ'). בע"א 2046/10 עזבון המנוח משה שמש נ' רייכרט, בפסקה 2 (23.5.12) מתייחס כב' הנשיא גרוניס לעקרונות המנויים בסעיפים 22(ב) ו-23 הנ"ל והמנחים לפסיקת גמול לתובע המייצג ושכר טרחה לבא כוח המייצג, וקובע כך: "... אין מדובר ברשימה ממצה של שיקולים. בפסיקת בית המשפט הוכרו שלושה סוגים עיקריים של שיקולים אותם יש להביא בחשבון במסגרת ההחלטה בעניין שכר טרחה וגמול בתובענה ייצוגית. סוג ראשון של שיקולים עוסק במערכת התמריצים הנוגעת להגשת התביעה ייצוגית. על בית המשפט לאזן בין הרצון לעודד הגשת תביעות ראויות לבין הרצון למנוע הגשת תביעות סרק. בהקשר זה יש ליתן משקל לאינטרסים שהוגשמו על ידי התובענה, הן מבחינת הקבוצה המיוצגת הן מבחינת הציבור בכללותו. לעניין זה, על בית המשפט לבחון, מחד גיסא, את היקף ההשקעה של עורך הדין המייצג וכן את מידת הסיכון בתובענה ומאידך גיסא את היחס בין הסעד שנתבע לבין הסעד שאושר. נקודה זו היא ייחודית לתובענה הייצוגית. זאת, נוכח העובדה כי הגשת הבקשה לאישור התביעה הייצוגית אינה מחייבת תשלום אגרת בית משפט בהתאם לסכום הנתבע. היינו, בעת פתיחת ההליך לא קיים חסם על התובע מתביעת סעדים כספיים בסכומים משמעותיים. על כן, קיימת חשיבות מיוחדת להתחשב בפער בין הסכום שנתבע לבין הסכום שנפסק בעת פסיקת שכר הטרחה. בהקשר זה אף שומה על בית המשפט לבחון את השאלה האם על מנת לזכות בסעד המבוקש היה צורך להגיש תביעה ייצוגית... סוג שיקולים שני עליו הצביעה הפסיקה נוגע להתנהלותו של בא-כוח התובע המייצג. שכר הטרחה משמש תמריץ לניהול ההליך בצורה יעילה והגונה... בהליך הייצוגי, בא-הכוח המייצג הינו בעל השפעה מהותית על האופן בו יתנהל ההליך. לפיכך, ישנה חשיבות מיוחדת למתן דגש למהלכיו של הפרקליט לעניין שכרו. סוג נוסף של שיקולים מתייחס ליחס בין שכר הטרחה לבין התביעה הייצוגית בכללותה. על בית המשפט להימנע מפסיקת שכר טרחה שיפחית באופן בלתי סביר מהתועלת הצומחת לקבוצה" (ההדגשות שלי - מ' נ'). ר' גם עע"מ 6687/11 מדינת ישראל נ' אבוטבול, בפסקה 28 ואילך (25.12.12). מטרות חוק תובענות ייצוגיות מפורטות בסעיף 1 שבו: "(1) מימוש זכות הגישה לבית המשפט, לרבות לסוגי אוכלוסיה המתקשים לפנות לבית המשפט כיחידים; (2) אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו; (3) מתן סעד הולם לנפגעים מהפרת הדין; (4) ניהול יעיל, הוגן וממצה של תביעות". בקשת האישור הוגשה בגין גביית אגרה בניגוד לדין. המשיבה הודיעה על חדילה מחיוב ומגבייה והסכימה כי מדובר בגביית שלא כדין. על כן מדובר בתובענה ראויה שהביאה לאכיפת הדין, למימוש זכות הגישה של חברי הקבוצה ולהפסקת גבייה אסורה של אגרה על ידי רשות. בנסיבות אלה בקשת האישור הייתה בעלת חשיבות ציבורית והביאה להגשמת מטרות החוק. נוכח העובדה שהמשיבה חדלה מהגבייה, יש בפסיקת גמול ושכר טרחה להביא בין היתר, להרתעה מפני הפרת הדין. אני מקבלת את טענת המבקש כי האינטרס הציבורי וההתחשבות בכך שמדובר בכספי ציבור כבר נלקחו בחשבון בסעיף 9(ב) בחוק שקבע כי רשות שמודיעה על חדילה מוגנת מתביעת השבה במסגרת הליך של תובענה ייצוגית ב"כ המבקש ייצג את הקבוצה באופן ראוי והסכים לחדילה לאחר שהתקבלו הבהרות ב"כ המשיבה בדיון. הסכום שהעריכו המבקש ובא כוחו בתובענה קרוב לסכום אליו התייחסה המשיבה בטיעוניה ואין מדובר בהפרזה. החשיבות שבעידוד הגשתן של תובענות ראויות אינה מוטלת בספק, ואין מחלוקת שתובענות דוגמת התובענה שלפניי היא ראויה ולא הייתה מוגשת אלמלא הציפייה של המבקש ובא כוחו לגמול ולשכר טרחה. כמו כן, התובע המייצג ניצב בפני סיכון שבקשתו תדחה והוא יחויב בגין כך בהוצאות. לא כל שכן היה קיים סיכון זה נוכח העובדה שנושא התובענה טרם נידון בבתי המשפט. אכן, סכום התובענה אינו גבוה אולם יש עניין ציבורי להביא להפסקת גבייה אסורה, גם במקרים בהם הסכומים הנתבעים אינם גבוהים. בנוסף, כפי שציין המבקש, הגשת בקשת האישור יש בה תועלת לציבור, הצופה פני עתיד בכך שבעתיד לא תיגבה האגרה שלא כדין מציבור שאיננו חבר בקבוצה כעת. סוף דבר נוכח האמור לעיל, אני מוצאת לפסוק גמול למבקש, הוא התובע המייצג, בסכום של 10,000 ש"ח ושכר טרחה לבא כוח המייצג בסכום של 80,000 ש"ח כולל מע"מ. הודעת חדילהתביעה ייצוגיתשכר טרחה