בהתאם לחוזה השכירות, שנחתם בין התובעים לנתבע 3 (נספח ב' לכתב התביעה, להלן - "חוזה שכירות המשנה"), התחייב הנתבע 3 לשלם לתובעים דמי שכירות בסך של 1,200 דולר ארה"ב בצירוף מע"מ (סע' 7 לחוזה שכירות המשנה), וזאת למשך כל תקופת השכירות שמיום 1.4.05 ועד 30.9.05 (סע' 6.1 לחוזה שכירות המשנה); לנתבע 3 ניתנה האופציה להארכת תקופת השכירות ב-6 חודשים נוספים (סע' 6.2 לחוזה שכירות המשנה). דוגמא לפסק דין בנושא שכירות משנה עסק: לפניי תביעת התובעים לחיוב הנתבעים בתשלום כספים בגין חיוביהם לתובעים ובגין נזקיהם. בדיון שהתקיים ביום 6.5.12 הסכימו ב"כ כל הצדדים (למעט הנתבע 5, נגדו כבר ניתן פסק דין בהעדר הגנה ביום 16.1.08), כי יינתן פסק דין מנומק על יסוד החומר המצוי בתיק ועל יסוד סיכומי הצדדים. סיכומי התובעים הוגשו ביום 25.6.12. סיכומי הנתבעים 2-4 הוגשו ביום 30.8.12 וסיכומי הנתבע 1 הוגשו ביום 3.9.12. 1. ההסכמים 1.1 ביום 15.12.05 שכרו התובעים מאת הנתבע 1 אולם בשטח של 220 מ"ר בקרן היסוד בטירת כרמל (להלן - "המושכר"). 1.2 בהתאם לחוזה השכירות (נספח א' לכתב התביעה, להלן - "חוזה השכירות הראשית"), התחייבו התובעים לשלם לנתבע 1 דמי שכירות בסך של 1,200 דולר ארה"ב בצירוף מע"מ, וזאת למשך כל תקופת השכירות שמיום 15.12.04 ועד 15.12.05; לתובעים ניתנה האופציה להארכת תקופת השכירות בשנה נוספת, והתובעים התחייבו לשכור את המושכר לשנה נוספת אלא אם יודיעו אחרת לנתבע 1 (סע' 3 לחוזה השכירות הראשית). 1.3 ביום 25.3.05 השכירו התובעים את המושכר כולו לנתבע 3, כאשר לטענת התובעים הנתבע 3 שכר את המושכר עבור אביו, הנתבע 2. 1.4 בהתאם לחוזה השכירות, שנחתם בין התובעים לנתבע 3 (נספח ב' לכתב התביעה, להלן - "חוזה שכירות המשנה"), התחייב הנתבע 3 לשלם לתובעים דמי שכירות בסך של 1,200 דולר ארה"ב בצירוף מע"מ (סע' 7 לחוזה שכירות המשנה), וזאת למשך כל תקופת השכירות שמיום 1.4.05 ועד 30.9.05 (סע' 6.1 לחוזה שכירות המשנה); לנתבע 3 ניתנה האופציה להארכת תקופת השכירות ב-6 חודשים נוספים (סע' 6.2 לחוזה שכירות המשנה). 1.5 ביום 26.3.05 נחתם בין הנתבע 3 לתובע 1 הסכם הלוואה, לפיו התחייב הנתבע 3 להעמיד לתובע 1 הלוואה בסכום של 50,000 ש"ח, הסכום ישולם לתובע 1 עד ליום 1.4.05, וההלוואה תושב ע"י התובע 1 בהתאם לתנאים המפורטים בסע' 3 להסכם (נספח ד' לכתב התביעה, להלן - "הסכם ההלוואה"). עוד נקבע בסע' 5 להסכם ההלוואה פיצוי מוסכם וקבוע מראש בסך של 10,000 ש"ח בגין כל הפרה יסודית. 1.6 ביום 25.5.05 נחתם בין הנתבע 3 לתובע 1 הסכם נוסף להסדרת העניינים ביניהם (נספח יא' לכתב התביעה; להלן - "ההסכם הנוסף"). 2. טענות הצדדים: תובעים - נתבעים 2-4 טענות התובעים 2.1 לטענת התובעים, דמי השכירות עבור המושכר שולמו ע"י הנתבעים ישירות לנתבע 1 (סע' 7.12.1 סיפא לכתב התביעה). 2.2 לטענתם, היה במושכר מלאי עסקי בסכום כולל של 83,425 ש"ח (נספחים ג1-ג5 לכתב התביעה) וכן ציוד וריהוט בסכום כולל של 140,000 ש"ח (רשימת הציוד צורפה כנספח ד' לכתב התביעה). בהתאם לכתב התביעה, מתוך התחייבות כספית בסכום כולל של 163,425 ש"ח, שולם ע"י הנתבעים 2-4 סך של 89,613 ש"ח בלבד. 2.3 בהתאם לטענת התובעים בכתב התביעה, מסר הנתבע 2 המחאות של הנתבעת 4, בסכום כולל של 26,100 ש"ח, אך המחאות אלה חוללו וחזרו בחוסר פרעון (נספח ה1-ה6 לכתב התביעה). בתצהיר עדותו הראשית של התובע 1, שהוגש ביום 5.3.08 (להלן - "תצהיר התובע"), נטען כי רק ארבע המחאות, בסכום כולל של 16,100 ש"ח, לא כובדו (נספחים ו1-ו2 לתצהיר התובע). 2.4 התובעים מוסיפים וטוענים, כי הנתבע 3 חתם על חוזה שכירות המשנה בשמו ועבורו של הנתבע 2, שהיה "המוציא והמביא בכל העניין" (סע' 11 לתצהיר התובע), וכי הנתבע 2, שעיסוקו בתחום עיסוק התובעים, החל לנהל את העסק שבמושכר מחודש פברואר 2005. 2.5 התובעים טוענים, כי הנתבעים 2-3 הפרו את הסכם שכירות המשנה, לא שילמו את חשבונות החשמל והארנונה בגין המושכר (נספחים י1-י2 לכתב התביעה), והעבירו את החזקה במושכר לנתבע 5, תוך שהם גורמים, עפ"י הטענה, לכך שייחתם חוזה שכירות בין הנתבע 1 (בעלי המושכר) לנתבע 5. 2.6 כן טוענים התובעים, כי הנתבעים 2-3 הפרו את הסכם ההלוואה ולא העמידו לתובעים את ההלוואה בסכום עליו הוסכם, אלא בסכום של 30,000 ש"ח בלבד (כאמור בהסכם מיום 25.5.05), וגם זאת לא בתשלום אחד אלא לשיעורין. 2.7 התובעים דורשים מהנתבע 2 פיצוי בסכום כולל של 150,621 ש"ח בגין גרם הפרת חוזה השכירות הראשית (81,780 ש"ח), גרם הפרת חוזה שכירות המשנה (50,000 ש"ח), פיצוי מוסכם בגין הפרת הסכם ההלוואה (10,000 ש"ח), ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית ליום הגשת התביעה. 2.8 כן דורשים התובעים מהנתבע 3 פיצוי בסכום כולל של 88,474 ש"ח בגין גרם הפרת חוזה שכירות המשנה (50,000 ש"ח), תשלום חוב לחברת חשמל (6,334 ש"ח), תשלום חוב ארנונה לכל תקופת השכירות (16,947 ש"ח), פיצוי מוסכם בגין הפרת הסכם ההלוואה (10,000 ש"ח), ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית ליום הגשת התביעה. 2.9 מהנתבעת 4 דורשים התובעים בכתב התביעה תשלום המחאותיה שלא כובדו בסכום כולל של 27,727 ש"ח נכון ליום הגשת התביעה. 2.10 בכתב תביעתם, טוענים התובעים כי יש לחייב את הנתבעים כולם, ביחד ולחוד, במלוא נזקיהם בסכום של 481,662 ש"ח. תשובת הנתבעים 2-4 2.11 הנתבע 2 אמנם סיכם עם התובעים לשכור את המושכר והעסק לתקופת ניסיון בת שישה חודשים, כאשר החתימה על חוזה שכירות המשנה הייתה פורמאלית של הנתבע 3. 2.12 בין הצדדים הוסכם כי דמי השכירות ישולמו ישירות לנתבע 1, וכך נעשה. 2.13 כן הוסכם, כי הנתבע 2 ישלם לתובעים עבור המלאי שהושאר בעסק, וכי תועמד לתובע 1 הלוואה בסך של 50,000 ש"ח. 2.14 עוד הוסכם, כי ישולם לתובע 5,000 ש"ח בחודש תמורת העסקת בתו של התובע 1 בעסק, כאשר המדובר בחוזה העסקה למראית עין (סע' 8.10 לחוזה שכירות המשנה). המחאות הנתבעת 4, שצורפו לכתב התביעה ולתצהיר התובע, הם התשלומים הפיקטיביים האמורים. 2.15 בין הצדדים נחתם הסכם ויתור במסגרתו מחל כל צד על כל טענותיו כנגד משנהו, וכל צד התחייב להשיב למשנהו את ההמחאות ושטרי החוב שהחזיק (נספח ב' לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע 2 שהוגש ביום 4.1.09, להלן - "תצהיר הנתבע 2"). הסכם הויתור אינו נושא תאריך, אך הוא נחתם עובר ליום 4.9.05, עת נחתם ההסכם נספח ז' לכתב התביעה בין הנתבע 5 לצד ג', מאיר סעדון. 3. טענות הצדדים: תובעים - נתבע 1 טענות התובעים 3.1 התובעים טוענים, כי הנתבע 1 השכיר את המושכר לנתבע 5, בהתאם לחוזה שכירות שנחתם בין הצדדים ביום 5.9.05 (נספח יד' לתצהיר התובע), זאת בשעה שהמושכר הושכר להם. 3.2 התובעים דורשים מהנתבע 1 פיצוי בסכום כולל של 86,879 ש"ח, כפיצוי מוסכם בגין הפרת חוזה השכירות הראשית (14,100 ש"ח), פיצוי בגין הפסד שנת האופציה (67,680 ש"ח), ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית ליום הגשת התביעה. 3.3 בכתב תביעתם, טוענים התובעים כי יש לחייב את הנתבע 1, ביחד ולחוד עם יתר הנתבעים, במלוא נזקיהם בסכום של 481,662 ש"ח. כן דורשים התובעים כי יינתן כנגד הנתבע 1 צו עשה ולפיו ישיב לידיהם את שטר הביטחון בסך של 30,000 ש"ח שמסרו לידיו בהתאם לחוזה השכירות הראשית, וליתן צו מניעה נגד הנתבע 1 לבל יפעל לגביית שטר הביטחון. תשובת הנתבע 1 3.4 לטענת הנתבע 1, בהתאם לסע' 15 לחוזה השכירות הראשית, ניתנה לתובעים האפשרות להשכיר חלקים מתוך המושכר, אך לא את כולו, וכי בהשכרת המושכר כולו ע"י התובעים למי מהנתבעים 2 או 3, בלא שניתנה הסכמת הנתבע 1, הפרו התובעים את הסכם השכירות הראשית. 3.5 עוד לטענת הנתבע 1, התובעים יצרו כלפי הנתבע 1 מצג, כי הנתבעים 2 ו-5 הינם שותפיהם העסקיים, עובדות אשר עולות ממכלול ההסכמים שצורפו לכתב התביעה (בפרט נספח ז' לכתב התביעה, שעניינו מכר הציוד לנתבע 5). 3.6 הנתבע 1 מוסיף וטוען, כי הנתבעים והתובעים נטשו את המושכר, נותרו חייבים בגינו כספים בגין ארנונה וחשמל (נספח ב' לכתב ההגנה של הנתבע 1, נספחים י1-י2 לכתב התביעה), ולפיכך השכיר הנתבע 1 לנתבע 5 את המושכר ביום 5.9.05 (נספח א' לכתב ההגנה של הנתבע 1, נספח יד' לתצהיר התובע). אך גם הנתבע 5 נטש את המושכר, ולא שילם דמי שכירות. 3.7 הנתבע 1 מבקש לדחות את התביעה שהוגשה, תוך חיוב התובעים בהוצאותיו. 4. דיון והכרעה - התביעה נגד הנתבע 1 4.1 לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בתצהירי הצדדים ונספחיהם ובסיכומי הצדדים, באתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה כנגד הנתבע 1 להידחות. 4.2 סע' 15 לחוזה השכירות הראשית קובע מפורשות כדלקמן - "המשכיר נותן בזאת את הסכמתו כי ניתנת לשוכר האפשרות להשכיר חלקים במבנה ואין בה כדי להמעיט מכל התחייבות שנתן השוכר למשכיר". 4.3 בהשכרת המושכר כולו ע"י התובעים לנתבעים 2-3 (וראה בעניין זה להלן), בלא שהוצגה הסכמת הנתבע 1 לדבר, הפרו התובעים את חוזה השכירות הראשית. 4.4 משלא שילמו הנתבעים 2-3 את תשלומי החשמל והארנונה, כטענת התובעים עצמם, הפרו גם התובעים את חוזה השכירות הראשית. 4.5 סע' 10 לחוזה השכירות הראשית קובע כי הנתבע 1 רשאי לראות בחוזה כמבוטל במקרה של הפרתו ע"י התובעים. 4.6 משהפרו התובעים את חוזה השכירות הראשי כלפי הנתבע 1, אין הם זכאים לתבוע מהנתבע 1 דבר. 4.7 אף לגופם של הפיצויים הנדרשים, משבוצעה ההפרה ע"י התובעים כלפי הנתבע 1, בוודאי שאין התובעים זכאים לקבל מהנתבע 1 את הפיצוי המוסכם שנקבע בחוזה השכירות הראשית, פיצוי שעל המפר את החוזה יש לשלם לנפגע. כן לא מצאתי כל הגיון בתביעת הנתבע 1, בעל המושכר, לשלם לתובעים, שוכרי המושכר, דמי שכירות בגין שנת האופציה; לו הייתה שנת האופציה ממומשת, אירוע שייתכן והיה מתרחש אלמלא הפרת חוזה השכירות הראשית ע"י התובעים עצמם, היה על התובעים לשלם לנתבע את דמי השכירות החודשיים, לא להפך. 4.8 התוצאה היא כי אין כל מקום לחיובו של הנתבע 1 בכל תשלום כלפי התובעים או מי מהם, אף אין מקום להגבילו בכל פעולה מכוחו של שטר הביטחון שהוא מחזיק בידיו, והכל בכפוף לכך שהנתבע 1 יוכיח (לכשיבחר לפעול למימוש שטר הביטחון, ככל שיבחר כאמור) הסכומים בהם חבים כלפיו התובעים או מי מהם, דבר שלא נעשה במסגרתה של תביעה זו. 5. דיון והכרעה - התביעה נגד הנתבע 2 5.1 התובעים טוענים, והנתבע 2 מאשר, כי ההתקשרות בכללותה הייתה בין התובע 1 לנתבע 2. 5.2 לכן, לכאורה, התוצאה צריכה הייתה להיות חיובו של הנתבע 2 בקיום ההסכמים עליהם חתם הנתבע 3 בשמו. 5.3 אלא שבין הצדדים נכרת הסכם מאוחר יותר, נספח ב' לתצהיר הנתבע 2, בו הסכימו התובע 1 והנתבע 2 על ויתור הדדי על דרישותיהם זה מזה. 5.4 משנכרת הסכם זה, ונוכח הדברים המפורשים והברורים הכתובים בו, כמו גם כוונת הצדדים המשתמעת ממנו, היינו: לסיים את כלל המחלוקות בין הצדדים, אין עוד כל מקום לדרישה של התובעים או מי מהם מאת הנתבע 2. 5.5 נוכח דברים אלה, דין התביעה כנגד הנתבע 2 להידחות. 6. דיון והכרעה - התביעה נגד הנתבע 3 6.1 אין מחלוקת בין הצדדים, כי הנתבע 3 חתום על ההסכמים עם התובעים או מי מהם. 6.2 מכאן, שדין טענת ההגנה אשר בפיו כי הוא חתם "פורמאלית" על ההסכמים - דחייה. בדיני החוזים לא מוכר חיוב "פורמאלי". אדם חב עפ"י הסכם שכרת או שאינו חב על פיו. אף לא ייתכן שאדם יחתום על הסכם, במסגרתו יקבעו חיוביו המסוימים, והוא לא יחויב בהם, מפאת שחתימתו ניתנה "פורמאלית". 6.3 אלא שגם אין חולק, כי הנתבע 3 היה עושה דברו של הנתבע 2, וחתימתו על ההסכמים הייתה עפ"י בקשת הנתבע 2. מכאן, שהסכמת התובע 1 למחילה על טענותיו כלפי הנתבע 2, גוררת בהכרח מחילה אף כלפי הנתבע 3, "עושה דברו" של הנתבע 2, וזאת עפ"י טענות התובעים עצמם. 6.4 לפיכך, אף דין התביעה כנגד הנתבע 3 - דחייה. 7. דיון והכרעה - התביעה נגד הנתבעת 4 7.1 לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בתצהירי הצדדים ונספחיהם ובסיכומי הצדדים, באתי לכלל מסקנה, כי גם דין התביעה כנגד הנתבעת 4, שהינה במהותה תביעה שיטרית, להידחות. 7.2 בהתאם לסעיף 8.10 לחוזה שכירות המשנה, התחייב הנתבע 3 להעסיק את בתו של התובע 1 ולשלם לה שכר עבודה בסך של 5,000 ש"ח בחודש. 7.3 מתוך חמש המחאות שנמסרו ע"י הנתבעת 4, בסכום של 5,000 ש"ח כל אחת, על שתיים נרשם שהן לפקודת בתו של התובע 1 והן בדיוק בסכום ה"משכורת החודשית" האמורה ובמועד שיש לשלם "משכורת" כאמור (התשעה בחודש): המחאה מס' 66234266 שזמן פרעונה ביום 9.8.05 והמחאה מס' 66234267 שזמן פרעונה ביום 9.9.05. 7.4 התובעים אינם מכחישים טענת הנתבעים 2-4, כי בתו של התובע 1 לא עבדה מעולם בעסק שהיה במושכר, וכי סעיף 8.10 לחוזה השכירות המשנה איננו אלא הסכם למראית עין. 7.5 סע' 13 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן - "חוק החוזים") קובע - "חוזה שנכרת למראית-עין בלבד - בטל". סע' 30 לחוק החוזים, שעניינו 'חוזה פסול', קובע - "חוזה שכריתתו, תכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור - בטל". 7.6 בע"א 4305/10 מזל אילן נ' יוסף לוי, שניתן ביום 9.5.12, נבחן ההבדל בין הגדרתו של חוזה 'למראית עין' (סע' 13 לחוק החוזים) לבין הגדרתו כחוזה פסול (סע' 30 לחוק) - "להשקפתי האלמנט המרכזי המאפיין "מראית עין" הוא היעדר גמירות דעת להתקשר ביחסים משפטיים מחייבים. במילים אחרות, צדדים לחוזה שנכרת למראית עין בלבד אינם מתכוונים שההסכם ביניהם יגבש עסקה משפטית, ואין בכוונתם לקיימו. חוזה בלתי חוקי, לעומת זאת, מתאפיין בכך שהצדדים המתקשרים בו רואים בו חוזה מחייב לכל דבר ועניין ומתכוונים להוציאו אל הפועל, אלא שבכוונתם לעשות כן באופן בלתי חוקי או לשם השגת מטרה בלתי חוקית" (פיסקה 26 לפסק הדין). 7.7 ניראה, כי במקרה דנן, מדויק יותר יהיה להתייחס לסע' 8.10 לחוזה שכירות המשנה, כחוזה פסול, ולא כחוזה למראית עין, הואיל וברור, שהצדדים התכוונו, כי הנתבע 3 ישלם לתובע 1 סך חודשי של 5,000 ש"ח. אי החוקיות בתניה שבסע' 8.10 נובעת מהעובדה שבתו של התובע 1 בפועל לא עבדה בעסק אשר במושכר, אף "עבודתה" לא דווחה כדין לרשויות - מס הכנסה, ביטוח לאומי, אך בעיקר מהעובדה, שכל תכלית התשלום הייתה דמי שכירות עבור העסק (להבדיל מדמי שכירות עבור המושכר, ששולמו לנתבע 1 כאמור), או תשלום עבור רכישת העסק (התכלית הברורה של סע' 8.10 לא הובהרה ע"י איש מהצדדים), תוך הימנעות מתשלום מס בגין עסקה זו. 7.8 התוצאה היא כי התניה בטלה (זאת, אגב, הן לפי סע' 13 לחוק החוזים והן לפי סע' 30), ותשלום שבוצע, או לא בוצע, על פיה, אין לשלמו, ובאופן ספציפי, הכוונה לשתי ההמחאות שפרטיהן לעיל. 7.9 אשר ליתר ההמחאות שנמשכו ע"י הנתבעת 4 ולא כובדו: כפי שטוענים התובעים עצמם, ההמחאות נמסרו ע"י הנתבע 2, במטרה לקיים את חיוביו עפ"י ההסכמים שנחתמו ע"י הצדדים. 7.10 כאמור, הנתבע 2 והתובע 1 הגיעו לכלל הבנה, מאוחרת יותר, ולפיה ויתר כל צד על כלל טענותיו כנגד משנהו. 7.11 בהתאם להסכם הויתור, נספח ב' לתצהיר הנתבע 2, אף התחייב כל צד להשיב למשנהו כל ההמחאות שנמסרו על ידו ושטרי החוב; מכאן, שהתובע 1 צריך היה להשיב לנתבע 2 את המחאותיה של אשתו, הנתבעת 4, אותן (לטענת התובעים כאמור) מסר הנתבע 2 מלכתחילה, בוודאי שלא רשאי היה לתבוע את הנתבעת 4 בגינן. 7.12 התוצאה היא דחיית התביעה גם כנגד הנתבעת 4. 8. סוף דבר 8.1 נוכח כל המפורט לעיל, אני דוחה את תביעת התובעים כנגד הנתבעים 1, 2, 3 ו-4. 8.2 בשים לב לכך שהתובעים דרשו חיובם של הנתבעים 1-4 בתשלום הסכום הכולל של 481,662 ש"ח, ונוכח התוצאה שלעיל, אך גם בשים לב לדרך הדיונית המקוצרת לה הסכימו הצדדים, אני מחייבת את התובעים, ביחד ולחוד, לשלם לכל אחד מהנתבעים 1-4 הוצאות משפט בסך של 3,000 ש"ח. כן אני מחייבת את התובעים, ביחד ולחוד, לשלם לנתבע 1 שכר טרחת עו"ד בסך של 15,000 ש"ח. עוד אני מחייבת את התובעים, ביחד ולחוד, לשלם לנתבעים 2-4 שכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ש"ח. סכומים אלה ישולמו בתוך 60 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום. שכירות