שינוי במפרט מכרז

אין מחלוקת בין הצדדים כי לאחר הזכייה, סיפקה כרמל שטיח אחר, שאינו זהה למפרט שזכה. דוגמא לפסק דין בנושא שינוי במפרט מכרז: 1. מנרב הנדסה ובנין בע"מ (להלן "מנרב" ו/או "הנתבעת 1") זכתה במכרז שפורסם ע"י רשות שדות התעופה (להלן "רש"ת" ו/או "הנתבעת 2", ו/או "הצד השלישי") לבניית שדה התעופה- נתב"ג 2000 והוציאה מכרז להתקשרויות עם קבלני משנה. אחד מפרקי המכרז עסק באספקת שטיחים, רצפה וקיר, לשדה התעופה. מפרט השטיחים היה כזה, שלא אפשר לספקים ישראלים להגיש הצעותיהם למכרז. התובעת, כרמל אחזקות (אי אל) בע"מ (להלן "התובעת" ו/ו "כרמל") , ובראשה מר איתני עמלו על מנת להשיג את אישורה של רש"ת לשינוי המכרז. לבסוף נשאו מאמציהם פרי, המכרז שונה והתובעת אשר ניגשה אליו אף זכתה בו. בין כרמל למנרב נחתם חוזה אשר קבע את העקרונות שביניהם. אין מחלוקת בין הצדדים כי לאחר הזכייה, סיפקה כרמל שטיח אחר, שאינו זהה למפרט שזכה. לטענת התובעת, השטיח שסופק היה באיכות גבוהה מזה שהוצע. 2. לאחר התקנת 2,500 מ' ראשונים, המפקחת מטעם רש"ת הודיעה כי השטיח המותקן נמוך בשני מ"מ מהמפרט. המפקחת, נציגת חברת הניהול שהיתה אחראית לפרויקט התנגדה לשינוי, חרף טענת מנהל כרמל כי השטיח המותקן צפוף ואיכותי יותר מהנדרש. לאחר דיונים בין שלושת הגופים- התובעת, מנרב ורש"ת נדרשה כרמל להוסיף מ"מ אחד לגובה השטיח. בעקבות כך אספו נציגיה את כל גלילי השטיחים שכבר סופקו לפרויקט (למעט 2,500 מ"ר שהודבקו), ולאחר עבודה מאומצת הוגבהו השטיחים כנדרש- בהיקף של כ-18,000 מ"ר. 3. משהסתיימה ההתקנה, בשנת 2004, לא קיבלה התובעת את מלוא התמורה בגינה. מנרב, שאמורה הייתה לשלם לה הודיעה כי היא הפחיתה 40% מהתמורה החוזית בגין 2,500 מ"ר ראשונים שסופקו והותקנו לפני השדרוג, ו- 10% נוספים בגין 18,000 מ"ר שסופקו לאחר מכן. את ההפחתה נימקה בהפחתה מקבילה שביצעה רש"ת כלפיה . לטענתה, לא שילמה לה רש"ת את מלוא התמורה בגין הפרויקט במלואו, והיא אף הגישה כנגדה תביעה כספית בעשרות מליוני שקלים. כאן, הגישה הנתבעת 1 הודעת צד ג' כנגד רש"ת הטוענת להעדר יחסים חוזיים בינה לבין התובעת ומעלה את מלוא טענותיה כנגד הנתבעת במערכת היחסים שביניהן. התובעת הגישה את תביעתה כנגד מנרב, בעילה חוזית וכנגד רש"ת בטענת התעשרות שלא כדין. סכום התביעה- 415,000 ₪. 4. טענות הצדדים התובעת טוענת כי היא זכאית למלוא התמורה ומסתמכת על מערכת היחסים החוזית בינה לבין מנרב וטוענת כי השטיחים שסיפקה טובים מאלו שהוזמנו. עוד היא טוענת כי קיבלה את הסכמתן של הנתבעות אשר לא מחו כנגד התקנת השטיחים לאחר הגבהתם. לטענתה, אין הנתבעות רשאיות להעלות עתה טענות כנגד איכות השטיחים, משחלפו שנים ואף עברה תקופת האחריות, ותקינות השטיחים ואיכותם הוכחו במהלך השימוש המרובה בהם. 5. עוד טענה התובעת כי מנרב "גלגלה" אליה את מלוא הפחתת רש"ת ואף למעלה מכך, בעוד שהיה עליה לכל היותר, להשית את ה"קנס" כאחוזים מתוך הפרויקט, כפי שנעשה כנגדה. לגרסת כרמל, הפסידה פעמיים מפרויקט זה- בפעם הראשונה, כאשר שיפרה את ההצעה ולאחר מכן, כאשר נאלצה לאסוף את גלילי השטיח ולעבוד עבודה מאומצת להגביהו במ"מ אחד על מנת שיעמוד בדרישות רש"ת. לעומת זאת הרוויחה מנרב רווח כפול מהשטיחים משום שכאשר הציעה התובעת את הצעתה, הייתה הצעה זו נמוכה באופן משמעותי מהמחיר שאושר ע"י רש"ת במערכת היחסים שביניהן. החיסכון בעלות, דהיינו הפער הגבוה שנוצר, נותר בכיסה של הנתבעת 1. סכום התביעה נגזר ממחיר הפרויקט בניכוי סכומים שקיבלה התובעת. הסכום אינו זהה לשתי הנתבעות (התביעה כנגד הנתבעת 1 גבוהה במידת מה מזו כנגד הנתבעת 2) שכן לשיטת התובעת "קיזזה" הנתבעת 1 הוצאות וסכומים נוספים שהנתבעת 2 לא הפחיתה בהעברותיה אליה. 6. מנרב טוענת כי שימשה כצינור בין התובעת לרש"ת וכי ההפחתה שנעשתה על ידה נובעת מההפחתה שביצעה האחרונה. לשיטתה, החוזה בינה לבין כרמל הינו BACK TO BACK להסכם בינה לבין רש"ת . משלא קיבלה הנתבעת 1 את התמורה מרש"ת המזמינה, רשאית היא, לגרסתה, שלא לשלם לתובעת, קבלן המשנה. לטענתה לא אישרה רש"ת את השטיחים המותקנים, אלא לאחר שקנסה את מנרב בגינם, קנס ש"גולגל" אל התובעת. לשיטתה, בדקה וועדת עינן, שמסקנותיה פורסמו לאחר מכן את פעולת חברת הניהול מטעם רש"ת ומצאה כי היא (חברת הניהול) היתה מסורבלת מדי וייצרה "בירוקרטיה פנימית" שהתאפיינה בקטנוניות החלטותיה, במיוחד כשהדבר נגע בשטיחים. עוד טענה כנגד רש"ת כי החלטת הפחתת התמורה בגין השטיחים לא הייתה חוקית ולא ענתה על דרישת החוזה (המכרז) בנושא "אי התאמה". 7. לטענתה, סירבה להודעת אי ההתאמה הבלתי מוצדקת ואף התובעת, שהייתה מודעת לה, סירבה לקבל אותה שכן איכותם של השטיחים לא הצדיקה את ההודעה ואת ההפחתה שבוצעה בעקבותיה. לטענתה, קבע ההסכם שבינה לבין הצד השלישי מנגנון מסודר של הודעת אי התאמה, ומשהודיע הצד השלישי על ההפחתה והנתבעת סירבה לה, נתון הדבר לשיקולו של בית המשפט. 8. לטענת מנרב יש לבחון את טענות רש"ת בנושא השטיחים ולקבוע כי עמידתה העקרונית על פרטי השטיח שבהצעה, למרות שקיבלה טוב ממנו, הינה עמידה על זכות חוזית שלא בתום לב. משום כך טענה מנרב כי גם אם תחוב כלפי כרמל, יש לחייב את הצד השלישי במלוא סכום החיוב, לרבות הוצאותיו. 9. רש"ת טענה כי הודיעה במועד על "אי ההתאמה" וכי זו נבעה מהשינויים במפרט המכרז. לשיטתה נתנה את ההודעה במועד ועל פי הדרך שהתווה ההסכם בינה לבין מנרב וכי זו האחרונה לא הייתה רשאית להעביר הפחתה זו לתובעת במיוחד כאשר הסכומים שמשלמים ומקבלים הצדדים אינם זהים. 10. דיון אין מחלוקת כי לאחר שהונחו 2,500 מ' של השטיח, הופסקה העבודה, בהוראת חברת הניהול (האמריקנית) , כי כל הגלילים שטרם הונחו נאספו במשאיות, וכי לאחר זמן מה הובאו אחרים תחתם. כאמור, אין גם מחלוקת בין הצדדים כי השטיח הסופי אינו זהה למפרט המכרז, אלא שלטענת התובעת, אושר השטיח, שאלמלא כן, לא היה ניתן אישורה של חברת הניהול להנחת 18,000 מ' נוספים. 11. ביום 9.2.04 הוציאה רש"ת הודעת אי התאמה (NCNׂ) מס' 1158 (נספח ב' לתצהירה, י' לתצהיר מנרב), אשר אמורה להתריע על אי התאמה במהלך הפרויקט. ביום 12.2.04 התקיימה פגישה דחופה בה השתתפו כל הנוגעים בדבר, ורש"ת הודיעה על תוצאות בדיקת מכון התקנים ואי התאמת השטיח בכל הנוגע לגובה השיער וגובה תשתיתו. יומיים לאחר מכן כתב מנהל הפרויקט מטעם מנרב למנהל התובעת כי "אני יודע כי התחלת כבר במספר פעולות שמטרתן תיקון המצב. מפאת קוצר הזמן העומד לרשות מנרב, הנך נדרש להציג בפני, עד היום, את תכניתך לתיקון המצב, כולל לקיחה בחשבון של האפשרות שהשטיחים המיוצרים לא יתאימו ואי אפשר יהיה להשתמש בהם, ויהיה צורך בייצור מחדש של השטיחים לפרויקט. במסגרת החלופות שעליך לבדוק ולהציג עליך לקחת בחשבון כגורם מכריע את לוחות הזמנים הצפופים לסיום הפרויקט ואת הנזקים שיגרמו למזמין מאי עמידה בהם לקראת פתיחתו המתוכננת של השדה. אני סמוך ובטוח שתעמוד אחרי התחייבותך (כפי שהוצגה בפגישה המתוארת לעיל) לספק לרשות שדות התעופה שטיח, תוצרת הארץ, באיכות שלא תיפול מן האיכויות של השטיחים תוצרת חוץ..." (נספח יא' לתצהיר מנרב). ב17/2/04 השיבו מר איתני, התנצל כי השינוי שעשה בשטיח ביוזמתו ללא ידיעת מנרב והבטיחו כי "אני משוכנע כי עצירת ההתקנה ע"י הרשות הינה זמנית בלבד ומיד עם קבלת תוצאות הבדיקות תחודש העבודה ותתברר העובדה שהשטיח שסופק אכן איכותי וטוב יותר מהמוזמן". (נספח יב'). 12. לאחר שהתובעת תיקנה את השטיחים המוחזרים (למעט 2,500 מ"ר מודבקים) והוסיפה להם שכבת גב להגביהם, נשלחה דוגמא מתוקנת למכון התקנים. ביום 4.4.04 שלחה מנרב את מכתבה לרש"ת בו הודיעה כי "הסטיות בין השטיח הנבדק לבין המפרט ואף ביחס לRFS של כרמל הן טובות יותר במרבית הפרמטרים." ב28.4.04 נשלח מכתבו של מנהל הפרויקט מטעם מנרב אל מנהל התובעת(נספח ט"ז): "לאחר שהנהלת פרויקט נתב"ג 2000 בחנה את הצעתינו- לתקן את השטיחים (על פי הצעתך והדוגמא שסיפקת) ומפאת הלחץ של לוחות הזמנים- החליטה הנהלת הרשות: 1. לשלוח השטיחים הנמצאים באתר, מיידית, למפעלכם, לבצוע התיקון ... 5. כמו כן החליטה הנהלת הפרויקט "לקנוס" את חברת מנרב /שטיחי כרמל בסך של 250,000 ₪ בגין אספקת שטיח שלא בהתאם להתחיבות שטיחי כרמל ולנזקים ולעכובים שנגרמו לפרויקט כתוצאה מפעולה זו של שטיחי כרמל. אי לכך תקזז חברת מנרב מן החשבון הסופי של שטיחי כרמל את סך הקנס שהוטל עליה ע"י הרשות." 13. למותר לציין כי מנהל התובעת לא הסכים לקנס ואף חלק על העובדה שהסכום במלואו מושת על כרמל, מבלי לקחת בחשבון את החלק היחסי של הקנס מהתשלום הכולל: "אנו דוחים באופן מוחלט את שרבוב יחסיך עם הרשות ליחסינו אתכם אך גם לשיטתכם: "הרשות רוצה לקנוס את מנרב ב10%" שווי העסקה שלנו מולכם הינו כ-1.3 מיליון ₪ כך ש 10% הינם 130,000 ₪ (ולא 250,000 ₪). גם העובדה שה- 10% מתייחסים לשטיחים המיועדים לקירות שלגביהן אין כלל טענות וגם לעלות התקנת השטיחים המבוצעת על ידי קבלנים חיצוניים גם היא אינה מובנת ומקובלת." עמדה זו הובעה על ידו גם ב- 31.5.04 לרבות העובדה כי החלפת השטיח הזר בשטיח ישראלי מתוצרת התובעת, הגדילה את אחוזי הרווח של מנרב באופן משמעותי. (נספח כ' לתצהירו). אקדים את המאוחר ואכתוב כי הנני מקבלת עמדה זו של מנהל התובעת. בסופו של אותו מכתב כתב מר איתני: "למרות האמור לעיל, שעל מנת לקדם את הפרויקט התחלנו היום, עפ"י בקשתך, למשוך השטיחים לצורך ביצוע "תוספת העובי" ונתחיל בהתקנתם בשבוע הבא." מסוף מאי 2004 ביקשה התובעת כי נושא החשבונות הסופיים ונושא "הקיזוזים" יוסדרו עמה. במקביל, הכניסה קבלן נוסף על מנת לבצע את העבודה במהירות, ומצאה כי חלק מהמסדרונות, השערים והקירות המיועדים להתקנת השטיחים, אינם מוכנים לכך כלל ועיקר. (נספחים א-ג לדורון מסד מטעם התובעת). 14. עד התביעה מר דורון מסד, אשר על חשבונות התובעת, הצהיר כי לאחר התקנת השטיחים לא נשמעה כל טענה בקשר אליהם. כן העיד כי כאשר הגיש את החשבונות החלקיים במהלך הפרויקט, לא נתקל בהתנגדות הנתבעת. זו צצה כשלא קיבלה את אישורו של הצד השלישי לחשבון הסופי, כמו גם לתשלום עצמו. 15. העיד מר בינה מטעם רש"ת, שהיה חבר בחברת הניהול: "השטיחים שהונחו לא תואמים את השטיחים שהיו במפרט. באשר לשאלה איזה מהם יותר טובים, השטיחים שהיו במפרט היו בעלי תכונות שעולות על השטיחים שהותקנו באתר". 16. לא שוכנעתי בנכונות הסיפא לקביעה זו. מר איתני הבהיר כי השינוי שביצע ביוזמתו בשטיח בא לצורך שדרוג, על מנת לפאר את תוצרת ישראל. כך למשל ס' 18 לתצהירו: "בעוד שכרמל התחיבה לשטיח במשקל 1080 גר'/מ"ר סיפקה כרמל שטיח במשקל 1110-1140 גב'/מ"ר ובעוד שכרמל התחיבה לצפיפות לולאת של 210 מ"ר סיפקה כרמל שטיח עם צפיפות של 260-277 גר/מ"ר". 17. תמיכה לאיכותו של השטיח נמצאה גם בחוות דעת המומחה מר טיש ובעדותו (עמ' 4 לפרו'): "סיירתי עם נציג הנתבעת 1 ונציג הרשות בכל הקומות. עברנו מקומה לקומה. ביקשתי להראות את הכל. הבאתי איתי את הלופה שאני מציג. זו משקפת קטנה שבה בודקים את סיבי השטיח בזכוכית מגדלת. התכופפתי ובדקתי בכל מקום את מצב התלתלים או הסיבים. התפעלתי מהתקינות אחרי כל כך הרבה שנים כשבע שנים לאחר התקנה. כתוצאה מהצפיפות הגבוהה של החוטים שלא נוצר מרחב ביניהם לחיכוך ביניהם, השטיחים היו במצב תקין לחלוטין מבחינת ההיפרדות של הסיבים. שטיח צריך מטיבו לעמוד בתנאי מראה ושחיקה. בשני הקריטריונים הללו השטיח היה במצב מצוין". 18. הוסיף מנהל התובעת בעדותו "השטיח שסיפקנו יקר יותר. לא דרשתי את ההפרש. עשיתי את זה כמחווה. היה לי חשוב שהשטיח הזה יחזיק מעמד לאורך שנים כפי שהוא אכן מחזיק. זו פעם ראשונה ששילמתי תוספת. אנחנו מייצרים את השטיח, וכדי לשדרג את השטיח אנו צריכים לתת הוראה למכונות לעבוד צפוף יותר, ואז הייצור לוקח יותר זמן. זה פעם אחת ששילמנו חומר וזמן. בפעם השנייה ששילמנו זה שהרשות דרשה מאתנו שהמ"מ ההפרש הזה לא מקובלים על האמריקאים בשום פנים ואופן, ואז הסכמנו. כעסתי נורא על עצמי ועליהם. המ"מ הזה אף אחד לא רואה אותו ואף אחד לא מרגיש אותו. הם התעקשו על זה. כל גליל כזה שוקל כ-300 ק"ג לפני התקנה. הגלילים האלה היו מפוזרים בכל רחבי הטרמינל בזמן העבודות. נאלצנו להביא שמונה משאיות עם מנופים ולהוציא את הגלילים מחלונות הטרמינל, להחזיר אותם חזרה למפעל ולהוסיף בתהליך יקר גב נוסף שיגביה את השטיח באותו מ"מ. בדיעבד אני יכול לציין שהגבהנו את תשתית הגב והגענו לתוספת של קרוב למ"מ. היום לא ניתן לראות כל הבדל בין השטיחים "המוגבהים" לבין שטיח אחד שנותר ללא אותו מ"מ. הנתבעות 1-2 אישרו לי להתקין את השטיח. זה עלה לי הון תועפות. ללא האישור, לא יכולתי להתקין את השטיחים, משום שאינני יכול לעשות דברים על דעת עצמי באתר הטרמינל." וכך אף מר אדלשטיין מטעם הנתבעת: "להבנתי, מגיע לה לחלוטין. אני מסכים שאיכות השטיח עולה על פי הנתונים שקיבלתי ממומחים, על הדרישות המקוריות. לדעתי, מי שקיזז צריך להשיב את סכום הקיזוז, ונשמח מאוד להעביר אותו לתובעת". 19. שוכנעתי כי לו סברה רש"ת כי השטיח אכן פגום, לא היה ניתן אישורה להנחתו. רש"ת לא הגישה חוות דעת נגדית לגבי איכות השטיח. הזמן שחלף מעיד אף הוא לטובת האיכות - שהרי תקופת האחריות חלפה זה מכבר, והתובעת לא נדרשה להחליף את השטיחים או לספק "רזרבות" לתיקונים חלקיים. חלק מטענות רש"ת לגבי פגמים כאלו ואחרים בשטיח לא נכללו כלל בתלונותיה בהודעת אי ההתאמה ובבדיקות שנעשו באותו מועד. טענת רש"ת כי השטיח שסופק נפל באיכותו מזה שהוזמן- נדחית. 20. בחודש אוגוסט 2004 הסתיימה התקנת 18,000 מ"ר שטיחים. בינואר 2005 ניתנה הודעת השינויים הקובעת את ההפחתות. ס' 11 (2) לחוק המכר תשכ"ח 1968 קובע כי המוכר לא קיים את חיוביו אם מסר נכס שונה או נכס מסוג או תיאור שונה מהמוסכם . סעיף 28 לאותו חוק קובע כי "הפר המוכר חיוב כאמור בס' 11 ולא תיקן את הדבר תוך זמן סביר אחרי שהקונה נתן לו הודעה על כך, ואין הקונה רוצה לתבוע את ביצוע החוזה או לחזור בו ממנו, זכאי הוא לנכות מן המחיר את הסכום שבו פחת שווי הממכר עקב אי ההתאמה לעומת שוויו לפי החוזה." לטעמי, משהוכח כי השטיחים המתוקנים לא נפלו מהמקוריים ואולי אף עלו עליהם, משהודיעה התובעת למנרב כי אין היא מקבלת את הודעת אי ההתאמה, ומשהסכימו מנרב ורש"ת כאחד להנחתם של השטיחים ולשיחות הבהרה נוספות בקשר לתשלום, אין לקבל את טענת אי ההתאמה המתבססת על סעיפים אילו. 21. טענות הנתבעות נוגעות ליחסים שביניהן. מנרב, הטוענת כי החוזה שבינה לבין התובעת הינו "גב אל גב" לזה שבינה לבין רש"ת, והאחרונה, הטוענת כי הינה מחויבת למנרב בלבד, עקב העדר יחסים חוזיים בינה לבין התובעת. אינני מקבלת את שתי הטענות: "אין בידי לקבל את טענת המבקשים לפיה עצם קיומה של תניית "גב אל גב" בהסכם שבין הצדדים מבטל את עצם חבותה של המבקשת כלפי המשיבה בגין העבודות שבוצעו, מקום בו לא נתקבל תשלום מאת מזמין העבודה. תכליתה של תניית "גב אל גב" בהתקשרויות בין קבלן לקבלן משנה, היא, ככלל, למנוע מצב שבו יאלץ הקבלן לשלם לקבלן המשנה עבור עבודה שלא אושרה ולא שולמה התמורה בגינה על ידי מזמין העבודה בשלך גורמים הקשורים בקלבלן המשנה, כגון, עבודה שבוצעה באופן חלקי או לקוי. לפיכך, על אף קיומה של תניית "גב אל גב" בהסכם שבין הצדדים ואף אם לא לא קיבלה המבקשת תשלום ממזמין העבודה בשל הליכי הפירוק בהם היה נתון המזמין, אין בכך כדי לבטל את חבותה של המבקשת כלפי המשיבה , מקום בו נקבע כי המשיבה אכן ביצעה עבודות עבור המבקשת." (רע"א 3458/10 צוות קרקע נ' הקודחים שבת בע"מ (פורסם באתרי האינטרנט)). לאור הקביעות דלעיל, במערכת היחסים בין התובעת למנרב, תחוב האחרונה כלפי הראשונה. 22. כך גם באשר לרש"ת. התובעת התבססה על דיני עשיית עושר ולא במשפט. ס' 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט תשל"ט -1979 קובע כי "מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן - המזכה) חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה- לשלם לו את שוויה." התובעת טענה כי התקיימו שלושת התנאים ליצירת החבות כלפיה. ראשית, התקיים היסוד של התעשרות שלא כדין, עת קיבלה רש"ת את השטיחים המתוקנים. שנית- "מן המזכה" היא כרמל, ושלישית, שההתעשרות באה שלא על פי זכות שבדין. רש"ת טענה כי הואיל וההפחתה נעשתה על פי הודעת אי ההתאמה ובהתאם לתנאי החוזה בינה לבין מנרב- אין לראותה "התעשרות שלא כדין." 23. "אין חולק כי התפיסה הרעיונית הגלומה בעילה של עשיית עושר ולא במשפט מעוגנת בערכים של צדק, הגינות ויושר ואלה מחייבים כי הפיכת מבחן ההתעשרות להתעשרות "שלא על פי זכות שבדין" יהיה גמיש. קשה, אם בכלל אפשרי הוא, לקבוע מבחן אחד וחד, שניתן למוד בו יסוד זה, ואילו נקבע מבחן כזה, היה הדבר פוגע בתכליתו של חוק עשיית עושר, המחייבת גמישות לשם הבטחת עשיית צדק בכל מקרה לגופו. כל שניתן לעשות הוא לקבוע קריטריונים מנחים וגמישים שלאורם יישקלו השיקולים הראויים להחלת העיקרון הכללי של עשיית עושר ולא במשפט, במקרים המתאימים. " (רע"א 5768/94 א.ש.י.ר ואח' נ' פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע"מ (פורסם באינטרנט)) ור' גם : "המקרים בהם הוכרה עילה בעשיית עושר אינם מהווים רשימה סגורה וממצה, ומן העיקרון הכללי ניתן לגזור מקרים נוספים (ראה ד"נ 20/82 [7] הנ"ל, בעמ' 273). בהחלת העיקרון הכללי במצבים חדשים יש להתחשב בשיקולים שונים: "השיקולים בהחלת העקרון הכללי כוללים את עצמת זכותו של התובע, את אופי הפגיעה באינטרס שלו, את התנהגות הצדדים ואת טיב הפעילות שמכוחה זכה הנתבע ברווח" (פרידמן, בספרו הנ"ל, בעמ' 46)". (רע"א 371/89 אילן ליבוביץ נ' א. את י. אליהו בע"מ (פורסם באתרי האינטרנט)). 24. לאחר שקבעתי כי רש"ת התעשרה מהמזכה כרמל וכי על פי חוק המכר אין היא זכאית להפחית סכומים משווי הממכר, שעה ששוויו לא פחת- הנני מחייבת אותה, ביחד ולחוד עם מנרב, מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט. 25. הודעת צד ג' מנרב טוענת כי "החטא הקדמון" בפרשיה זו הינו של רש"ת שלא אישרה את השטיח המתוקן למרות שהוכח בזמן אמת כי אינו נופל מזה שהוזמן. לשיטתה, הואיל ולא נמצאה סיבה הנראית לעין להתנגדותה של רש"ת לשטיח המונח, יש לאמץ מסקנות הועדה שקבעה כי התנהלות חברת הניהול היתה בלתי סבירה. עוד טענה כי החלטת ההפחתה לא אושרה ע"י ועדת המכרזים, עובדה המאיינת, לשיטתה, את תקפותה של החלטה זו. עוד טענה מנרב כי אותה הודעת אי התאמה שהצד השלישי כה נתלה בה, עסקה בעובי השטיח ולא בגובהו. הודעה נוספת על פי המכרז- המתייחסת לגובה השטיח, לא הוצאה, למרות שבכך עסקו הצדדים ובכך גם עסק תיקון השטיחים. מנרב הוסיפה כי חלקה על הודעת אי ההתאמה של רש"ת לאורך כל הדרך, סירבה לקבלה, ונאלצה להגיע לבית המשפט להוכיח כי הודעה זו ניתנה בחוסר תום לב, שלא היה מקום לתיתה, או למצער, היה מקום לבטלה לאחר עריכת השינויים שהתקבלו ע"י הצד השלישי. 26. עוד נטען ע"י ב"כ מנרב כי קשה להניח כי מר הראל, מנהל הפרויקט מטעם רש"ת, מהנדס אזרחי בעל 40 שנות וותק, הסכים לקבל שטיח "נחות", כהגדרת רש"ת, אך ורק מתוך חשש לעיכובים בלוחות הזמנים, במיוחד כשהוכח כי למרות עצירת התהליך והעיכוב שחל בהנחת השטיחים, עובדי התובעת הם שהמתינו להבשלת התנאים להנחת השטיחים. 27. רש"ת טענה כי משלא התאים השטיח למפרט, היתה זכאית להודיע על אי ההתאמה וכי מנרב היא שהסכימה, מתוך חשש לאי עמידה בלוחות זמנים שקנס עצום בצידו. משהגעתי למסקנה כי בין אם ניתנה ההודעה על פי תנאי המכרז ובין אם לאו- אין היא סבירה, איננה עומדת בדרישות חוק המכר ויש לבטלה- אינני מוצאת לנכון לעסוק בטענה האם ניתנה ההודעה בתום לב ומה היו סיבותיה, בין היתר משום שבין הצדדים ניטש קרב משפטי נוסף העוסק במערכת היחסים של רש"ת ומנרב שמן הראוי שייבחן לגופו, ללא קביעות אחרות, חיצוניות. 28. טענתה העיקרית של רש"ת הינה כי במערכת היחסים בינה לבין מנרב, יש לראות את האחרונה כמי שהסכימה להפחתה מפחד קנס העיכובים בלוחות הזמנים ורק לאחר שכרמל החלה לדרוש את הפרש המחיר, הצטרפה אליה. לשיטתה, עקב האמור לעיל יש לדחות את תביעת התובעת כלפיה, כמו גם את הודעת צד ג' שנשלחה נגדה. 29. אינני מקבלת את הטענה. ראינו כי למעט ההודעה שיצאה ביום 9.2.04 (על אף שלא אושרה ע"י וועדת המכרזים), ניהלו הצדדים לאחר מכן מגעים אינטנסיבים, בנוכחות כל המעורבים ובידיעתם, בישיבות, בפרוטוקולים ובמכתבים, עד שניתנה הסכמת רש"ת להנחה. 30. עוד הוסיפה רש"ת כהנה וכהנה לעניין המפרט, עובי השטיח, צפיפותו, בדיקות כאלו ואחרות שנעשו ועוד. בין אם מהוות הטענות הרחבת חזית ובין אם לאו, כבר כתבתי כי הגעתי למסקנה כי בכל הנוגע לטענת אי ההתאמה, והליקויים עליהם הצביעה רש"ת בזמן אמת, השטיח המתוקן איננו נופל בשוויו מזה שהוזמן וכי לאחר שנים כה רבות של שימוש ללא תיקונים- הוכחו איכותו, על כל הפרמטרים המרכיבים אותו (עובי, גובה, צפיפות, עמידות). 31. אינני מקבלת גם את טענת רש"ת כי ההחלטה להמשיך בהנחת השטיחים המוגבהים היטיבה עם כולם שאלמלא כן היתה מנרב נקנסת ב- 20,000₪ ליום. לא יכולה להיות מחלוקת כי ההחלטה לא היטיבה עם כרמל וראינו כי גם החשש מעיכוב בלוחות הזמנים היה מדומה. יתר על כן, לא מצאתי כל הגיון בהפחתה שרירותית של 40% בגין 2,500 מ"ר שלא תוקנו ו-10% לגבי היתר. 32. אינני מקבלת גם את טענתה של רש"ת כי מנרב טעתה בכדאיות העסקה. הוכח כי אם טעה מאן דהוא, הרי היתה זו רש"ת שלא הפחיתה את מחיר השטיחים שעה ששינתה את המכרז באופן שאפשר לשטיח תוצרת הארץ, הזול באופן משמעותי משטיח המיוצר בחו"ל לזכות, ולא הקטינה את רווחיה של מנרב בגין רכיב זה בפרויקט. 33. סכום התביעה התובעת העמידה תביעתה כנגד הנתבעות בסכומים שונים. כלפי מנרב טענה כי היא הפחיתה מהסכום אותו קיבלה מרש"ת סכומים נוספים בגין הוצאות שנגרמו לה עקב בדיקות מכון התקנים ועוד. סכום התביעה נבנה מהסכום לו היתה זכאית על פי ההסכם, אל מול התשלומים שקיבלה בפועל. חישובים מפורטים של חשבוניות לתשלום אל מול קבלות, נבדקו על ידי הצדדים שלא הגיעו להסכמה באשר לסכום הסופי. 34. לטענת ב"כ התובעת הסכום אותו הפחיתה מנרב הינו 413,000 ₪ ואילו מרש"ת תבעה 334,000 ₪. עוד נטען כי לסכום זה יש להוסיף מע"מ (אותו הפחיתה מהחשבונות על פי שיעורו המשתנה בעת הרלבנטית) והפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת החשבונות, (שלא שוערכו ליום הגשת התביעה) עד ליום התשלום בפועל. לשיטת התובעת, הנתבעות לא חלקו על החשבונות בעת הגשתם (ר' ס' 14 לעיל), ואינן רשאיות להעלות טענות כנגד הסכומים עתה, במיוחד כשחלק מהחיובים נבעו משטיחים שהודבקו על שרוולים, וממילא לא יכולה להיטען כנגדם הטענה כי לא התאימו ליעודם. עוד טענה התובעת כי יש לחייב את הנתבעות בהוצאות המשפט ובשכ"ט לו התחחיבה כלפי בא כוחה- כ100,000 ₪ + אחוזים מהסכום הסופי. 35. הנני מקבלת את טבלת התובעת (נת1 ג', נספח ח' לתביעה) המוכיחה כי במצטבר קיבלה סכום נומינלי של 967,101 ₪ מתוך הסכום של 1,384,321 ₪ לו הייתה זכאית. ההפרש הופחת על ידה לסכום של 413,000 ₪ למנרב. הנני קובעת כי מנרב תשלם את הסכום האמור (413,000 ₪) בצירוף מע"מ והפרשי הצמדה וריבית מיום 15/9/04 (מועד התשלום האחרון). הנתבעת רש"ת תשלם ביחד ולחוד עם מנרב לתובעת סכום שלא יעלה על 334,000 ₪ להם יתווספו מע"מ, ריבית והצמדה כאמור לעיל. בנוסף, תישאנה הנתבעות, ביחד ולחוד, בהוצאות התובעת כפי שישומו, ובשכ"ט בסך 75,000 ש"ח. הואיל וקיבלתי את הודעת צד ג' במלואה, על הצד השלישי לשלם למנרב כל סכום שתשלם לתובעת על פי פסק הדין, לרבות ההוצאות שנפסקו. בנוסף, תישא רש"ת בהוצאות מנרב בגין הודעת צד ג' : אגרת המשפט ובנוסף שכ"ט עו"ד בסכום של 45,000 ₪. לצורך הגשת הפסיקתא המעודכנת, על התובעת להשלים האגרה. מכרזבניהמפרט