דוגמא לפסק דין בנושא שחרור על תנאי ממאסר בעבירות תעבורה: כב' השופט ש' אטרש זוהי עתירת אסיר נגד החלטת ועדת השחרורים אשר דחתה את בקשתו לשחרור על תנאי מנשיאת יתרת תקופת מאסרו. העותר יליד 1967 (בן 45 שנים) נושא מאסר ראשון בן שנה ו-6 חודשים בגין עבירה של גרימת מוות ברשלנות. מועד תחילת ריצוי העונש היה ביום 01.05.2011; מועד 2/3 חל ביום 30.04.2012 ותאריך שחרור מלא יחול ביום 31.10.2012. לאחר שנשא שני שלישים מתקופת מאסרו, הובא עניינו של העותר לדיון בפני ועדת שחרורים, אשר החליטה ביום 14.05.2012, כי העותר אינו ראוי לשחרור מוקדם וכי שחרורו יסכן את שלום הציבור. החלטת הועדה ועדת השחרורים נמנעה מלהורות על שחרורו המוקדם של העותר, בעיקר עקב חומרתן של עבירות התעבורה הרבות שצבר לחובתו. הועדה נתנה דעתה להתרשמותם של גורמי הטיפול בכלא אשר סברו, כי התנהגותו של העותר בעת ריצוי העונש הייתה תקינה, והוא סיים תוכנית שיקום ונמצא מתאים ע"י רש"א לתוכנית שיקומית. בהחלטתה ציינה הוועדה, כי היא מבינה את עמדת משפחת המנוח, שמתנגדת התנגדות נמרצת לשחרורו של העותר. הוועדה ציינה בהחלטתה, כי נוכח חומרת העבירות אותן ביצע העותר ועברו התעבורתי, ניתן להגדירו כ"פצצה מתקתקת", לאור עת"א (מרכז) 44331-06-11 היועץ המשפטי לממשלה נ' לוס (להלן: "עניין לוס"). השגות העותר ועדת השחרורים החליטה שלא לשחרר את העותר שחרור מוקדם אך ורק בשל עברו התעבורתי. ועדת השחרורים לא נתנה משקל לכל הפרמטרים המפורטים בחוק שחרור על -תנאי ממאסר, התשס"א- 2001, וביניהם הבעת צער, חרטה ולקיחת אחריות; היה על ועדת השחרורים ליתן משקל לנסיבותיו האישיות של העותר ולמצבו הנפשי. שגתה ועדת השחרורים עת קבעה, כי העותר מוגדר כ"פצצה מתקתקת" בזמן שבשנים האחרונות, קרי שלוש שנים טרם כניסתו למאסר, לא נהג העותר ברכבו. לטענת העותר, כל הגורמים הטיפוליים הצביעו על כך, כי אין בכוונתו לשוב ולנהוג וזאת עקב הטראומה בה הוא שרוי מאז קרות התאונה. בדיון שהתקיים בפנינו טען העותר, כי טרם התאונה הוא היה אדם עצמאי ומאז חייו השתנו; הוא מתקשה לישון בלילות וביטחונו העצמי נפגע. עוד טען העותר, כי מאז התאונה אינו מסוגל לנהוג. העותר מבקש, כי בית המשפט יקבל את עתירתו ויאפשר לו להשתקם מחוץ לכותלי הכלא. עמדת המשיבה המשיבה תומכת בהחלטת הועדה וסבורה, כי עסקינן בהחלטה סבירה ומתבקשת בנסיבותיו של המקרה. בתגובתו לעתירה עמד ב"כ היועמ"ש על חומרת עבירות התעבורה של העותר, אשר אופיין ותדירותן מעידות, כי העותר הינו שור מועד אשר יציאתו אל מחוץ לכותלי הכלא תסכן את שלום הציבור. ב"כ היועמ"ש הפנה לעניין לוס, שם נקבע לטענתו, כי עבירות תעבורה מעידות על מסוכנות ומי אשר לחובתו עבר תעבורתי מכביד כעברו של העותר, יש לראות בו כ"פצצה מתקתקת" ואין להורות על שחרורו. ב"כ היועמ"ש ציין בתגובתו את עמדת אשתו של המנוח, אשר מתנגדת לשחרורו המוקדם של העותר. ביחס לתוכנית רש"א נטען, כי תוכנית רש"א אינה חזות הכל, ובנסיבות המקרה דנן אין בתוכנית רש"א ובטיפול אשר עבר העותר בכלא כדי להביא לשחרורו המוקדם. דיון והכרעה לאחר עיון בנימוקי העתירה, בתגובה ובבקשת ב"כ העותר להשלמת טיעונים, ולאחר שמיעת טיעוני הצדדים ועיון בתיק הועדה, באנו לכלל מסקנה, כי דין העתירה להתקבל. במקרה דנן אנו סבורים, כי הועדה בהחלטתה נתנה משקל יתר לעברו התעבורתי של העותר ולא איזנה כראוי בין עברו התעבורתי לבין עמדת גורמי הטיפול בכלא, התנהגותו התקינה במהלך ריצוי מאסרו והעובדה, כי העותר סיים תוכנית שיקום ("אור ירוק") ונמצא מתאים ע"י רש"א לתוכנית שיקומית. בראשיתם של דברים נציין, כי אין בקבלת העתירה כדי להקל ראש בחומרת העבירה שביצע העותר. העותר נהג ברכבו ברשלנות חמורה ביותר, שהתאפיינה בנהיגה במהירות שאינה הולמת את תנאי הדרך. נהיגתו הרשלנית הביאה לפגיעה בקטנוע עליו רכב אותה עת אדוארד קרופינצקי ז"ל והוא נפטר 12 יום לאחר מכן בבית חולים. על מסוכנותו הרבה של העותר ניתן ללמוד מהתוצאה הקטלנית שנגרמה בעטיה של התאונה המצערת. למותר לציין, כי מעשה העבירה ומשקלה הינן לחובת העותר; על כך נוספות 54 הרשעות תעבורה קודמות, כולל מעורבות בתאונה שגרמה לחבלה של ממש. יחד עם זאת, בחינת מכלול הנתונים והשיקולים הצריכים לעניין מביאה למסקנה, כי כפות המאזניים נוטות לטובת שחרורו של העותר. עסקינן בעותר שחי חיים נורמטיביים טרם האירוע וחווה משבר כלכלי קשה. זהו מאסרו הראשון של העותר וכפי שעולה מהדו"ח הסוציאלי של ועדת השחרורים ניכר, כי העותר לוקח אחריות מלאה על מעשיו, מביע עצר חרטה ואשמה, ומגלה אמפתיה וכאב כלפי משפחת הקורבן. בדו"ח הסוציאלי צויין, כי העותר תפקד בין כותלי הכלא באופן חיובי, ללא בעיות משמעת, השתתף בפרוייקט "אור ירוק", פרוייקט חינוכי בנושא תאונות דרכים, ונמצא מתאים לתוכנית רש"א. בכל הנוגע לסכנה לשלום הציבור, המדובר בסכנה העלולה לנבוע לכל היותר מהמשך נהיגתו של העותר; אולם לסכנה זו כבר ניתן ביטוי במסגרת גזר הדין שניתן בעניינו של העותר, עת נפסל רישיונו ונאסר עליו להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 12 שנים. לאחר עיון בעניין לוס, מצאנו כי קיימים הבדלים עובדתיים מהותיים בין המקרה דנן ובין אותו מקרה; בין היתר יצוין, כי בעניין לוס דובר על אסיר שריצה מאסר שני, כבר זכה לשחרור מוקדם ולא היתה בידו תוכנית שיקומית סדורה והדוקה. באותו מקרה עמדו לחובת האסיר 79 הרשעות קודמות בתחום התעבורה, רבות מהן בגין נהיגה ללא רישיון נהיגה, והוא נפסל 23 פעמים מלקבל רישיון נהיגה. עברו התעבורתי של העותר דנן אינו מגיע בחומרתו לרף החומרה הגבוה כבעניין לוס. סיכומו של דבר, משרישיונו של העותר נשלל לשנים ארוכות, בכך יש כדי לאיין את מסוכנותו, המתמקדת בנהיגתו. יש להוסיף את העובדה, כי העותר סיים תוכנית שיקום, התנהג בכלא ללא רבב ונמצא מתאים לבניית תוכנית טיפולית ע"י רש"א. בטרם סיום נעיר, כי לבנו עם בני משפחת המנוח, שאת החלל העצום שנפער בלבם איש לא יוכל למלא, ואכן מצוות המחוקק היא, כי יינתן למשפחת הקרבן להשמיע עמדתה, כפי שנעשה במקרה דנן. מבינים אנו את השתתפותנו בצערה ויגונה של המשפחה, שהביעה את הסתייגותה משחרורו המוקדם של העותר. אולם, חרף עמדת המשפחה מצווה הוועדה, בבואה לשקול את שאלת השחרור על תנאי, לבחון את מסוכנותו של העותר; במידה ומסוכנות זו אינה ברמה גבוהה ואם ניתן לאיינה, כמו במקרה דנן (באמצעות שלילת רישיונו של העותר), הרי שעל ועדת השחרורים להורות על שחרורו (לעניין זה ראו: עת"א (נצרת) 4193-01-12 פיסל ח'ליליה נ' משטרת ישראל/שירות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ומדינת ישראל). לאור כל המקובץ לעיל, אנו מקבלים את העתירה ומורים על שחרורו של העותר; עניינו של העותר יוחזר לועדת השחרורים שתקבע, בהקדם האפשרי, את תנאי השחרור. אנו מעכבים את שחרורו של העותר משך 7 ימים מיום שתקבע הועדה את תנאי השחרור, על מנת ליתן בידי המדינה שעת כושר לשקול הגשת בר"ע על פסק דיננו. עבירת תעבורהמשפט תעבורהמאסרשחרור מוקדם מהכלאשחרור על תנאי