שחרור מאשפוז כפוי פלילי

דוגמא לפסק דין בנושא שחרור מאשפוז כפוי פלילי: 1. המערער מאושפז בכפיה בבית החולים המשיב מכוחו של צו אשפוז שהוצא נגדו ביום 3.3.11 על פי הוראת סעיף 15(א) לחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991 (להלן - החוק). לטענת המערער, יש לסיים את האשפוז ולשחררו מבית החולים. הוועדה הפסיכיאטרית לא נעתרה לכך, והורתה ביום 7.5.13 כי האשפוז יימשך תוך שהמערער יוכל לצאת לחופשות לפי שיקול דעת המנהל. המחלוקת אינה נסבה על החופשות, אלא על עתירת המערער המבקש כי אקבל את הערעור, אתערב בהחלטת הוועדה, ואורה על שחרורו מבית החולים. 2. המערער יליד 1979, רווק, מתגורר בצפון הארץ. הוא סובל זה שנים ממחלת נפש. ככתוב בהפניה אל הוועדה מיום 7.5.13 הוא "מוכר לבית החולים מ- 9 אישפוזים קודמים. מגיע ברוב המקרים מתוקף הוראת אשפוז כפוי על רקע של מצבים פסיכוטיים עם התנהגות תוקפנית כלפי זולתו על רקע של הפסקת טיפול תרופתי .... לא מגיע לביקורות פסיכיאטריות", וגומר, ככתוב שם. 3. ביום 21.2.11, המערער השתולל; דפק בדלתות דיירים בבניין בו הוא מתגורר וחבל במזיד בדלת דירתה של המתלוננת בכך שהיכה בדלת בחוזקה וגרם לפירוק עינית הדלת תוך שהוא מאיים עליה ועל שאר הדיירים כי ישרוף את הבניין. כמו כן ניפץ המערער שמשת חלון של אחת הדיירות על ידי השלכת ארגז לעברה. עקב כך יוחסו למערער בכתב האישום שהוגש נגדו לבית משפט השלום בחיפה (ת"פ 46636-02-11, בפני כב' השופטת מוקדי), 2 עבירות: איומים - עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, והיזק לרכוש במזיד - עבירה לפי סעיף 452 של אותו חוק. לאחר שהוברר כי המערער חולה ההליך הפלילי הופסק והוצא נגדו ביום 3.3.11 צו אשפוז. מאז שוהה המערער בבית החולים "טירת הכרמל", ומטופל בו. בעקבות הטיפול מצבו הוטב, והוחלט עוד בוועדה קודמת, כי הוא יוכל לצאת לחופשות לפי שיקול דעת המנהל. 4. הרופאים ביקשו מן הוועדה כי תשחרר את המערער מן הצו "כדי להעביר (את ה)מטופל להוסטל להמשך שיקום סוציאלי ותעסוקתי. יש לציין," הוסיפו הרופאים, כי "המטופל משתף פעולה בתהליך שיקומי ולא מגלה סכנה לעצמו ולסביבתו". 5. הוועדה לא קיבלה המלצה זאת והחליטה כי האשפוז יימשך תוך שאפשרה למערער להמשיך לצאת לחופשות לפי שיקול דעת המנהל. בנימוקיה הסבירה הוועדה את הרקע לאשפוז, את הפרשה שבכתב האישום וכן כתבה כי "ההליכים כנגד החולה הופסקו בהיותו במצב פסיכוטי פעיל עם מחשבות שווא פרנואידיות נגד השכנה שמשפיעה עליו דרך מוצרי מזון. כיום מאושרות חופשות שהחולה לא מנצל מזה 3 חודשים לא יצא לחופשה, המחלקה מתכוונת לסדר לחולה מקום מגורים או הוסטל ולצורך כך מבקשים שחרור מהצו. (אנו) מחליטים שלא לשנות מעמדו ומבקשים כי החולה ייצא לחופשות עפ"י שיקול דעת המאושרות לו כדי לבחון את יכולתו להשתלב בקהילה. החולה עדיין פסיכוטי כרוני עם שיפוט לקוי ועל כן יכול להוות סכנה לסובבים ולעצמו ועדיין לא חזר לאיתנו. לחולה אין תובנה לצורך בנטילת טיפול." 6. באת כוח המערער טוענת כי מכוח דרישות המידתיות (ר' ע"פ 3854/02 פלוני נ' הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית למבוגרים, פ"ד נ"ז(1) 900 מיום 22.1.03 וכן ע"ש (מחוזי ת"א - יפו) 1219/08 פלוני נ' הוועדה הפסיכיאטרית מחוז מרכז מיום 5.4.09) יש להביא את האשפוז לסיומו לאחר שחלפה תקופה של שנתיים + 3 חודשים מאז שהוצא הצו. כמו כן היא טוענת כי המסוכנות שעדיין נותרה במערער אינה ממשית ומידית ואין בה כדי להצדיק את המשך האשפוז. היא מסתמכת על ע"ש (תל אביב-יפו) 345/00 פלוני נ' היועץ המשפטי, תקדין מחוזי 2000(3), שם נרשם כי " ... אין בסיכון להסתבכות עם החוק משום עילה המוכרת בחוק לאשפוז כפוי או לאשפוז כלשהו, שאם נאמר כך הייתה נמצאת אולי הדרך למניעת עבריינות בדרך של אשפוז כאשר קיים חשש להסתבכות עם החוק". 7. לדעת באת כוח המשיבים הפרשה המפורטת בכתב האישום היא חמורה. אלמלא היה המערער חולה ובלתי מסוגל לעמוד לדין, היה המשפט מסתיים בהרשעה ובגזירת דין תוך הטלת מאסר ומאסר מותנה לתקופה העולה על תקופת האשפוז מאז 3.3.11 ועד היום. לכן, לדעתה, צדקה הוועדה כשהחליטה כי יש להמשיך באשפוז על מנת להביא לשיפור נוסף במצבו של המערער, בדרך של שיקום סוציאלי ותעסוקתי, לו זקוק המערער על פי כהמלצת הרופאים. כמו כן מדגישה באת כוח המשיבים כי עדיין נותרה במערער מסוכנות, כקביעת הוועדה, ברמה בינונית, כך שהמשך האשפוז מוצדק גם מבחינה זאת. 8. ענין זה של הבאת האשפוז הכפוי במסלול הפלילי לסיומו על מנת שלא תיגרם פגיעה העולה על הנדרש בחירותו של חולה הנפש תוך התייחסות לפרשה שבגינה הוצא צו האשפוז ולתקופה בה הוא שוהה באשפוז המתמשך יתר על המידה במסלול זה, חוזר ועולה בתדירות רבה בדיונים הבאים בפני בית משפט זה בערעורים על החלטות הוועדה. ניתנו על כך עשרות החלטות, כך שניתן לקצר הפעם, תוך הפניה לאסמכתאות דלעיל וכן למה שנכתב בע"ו (מחוזי חיפה) 18655-05-13 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה מיום 19.5.13 ולאסמכתאות המאוזכרות או מצוטטות שם. נציין רק כי בקביעה אם הגיעה העת לסיים את האשפוז הכפוי הפלילי, יש ללכת על פי גישה מחמירה כדי להגיע להערכה לגבי אורכה של תקופת מאסר + מאסר מותנה שצפוי היה כי תיגזר על המערער, אם משפטו לא היה מופסק והיה ניתן בו גזר דין. יש לקחת בחשבון את השיקולים הצריכים לעניין: נסיבות העבירה, נסיבות אישיות, הצורך בהרתעה, עברו הפלילי של המערער, החשש כי יחזור לסורו, וכו'. כמו כן: אין מקום להימנע מסיום האשפוז במסלול הפלילי במועד המתאים כאשר הדבר מתחייב מכוח כללי המידתיות, אף אם החולה עדיין מסוכן (אפילו ברמה גבוהה), כשם שיש לשחרר מן המאסר בסיום תקופת הריצוי המלאה גם פושע מועד אשר ברור כי מיד לאחר שחרורו צפוי בוודאות קרובה כי יחזור לפשוע. 9. גם בהולכי לפי גישה מחמירה זאת, ואף אם אניח כי המסוכנות שבמערער היא ברמה גבוהה וכי הוא יחזור להתנהג שוב כמקודם ויפגע באחרים כאשר לא ישהה במסגרת מפוקחת של אשפוז, עדיין אינני יכול לקבל כי בעקבות הפרשה שבכתב האישום היה המערער נדון (לו היה בריא) לתקופת מאסר כוללת (בפועל + מותנה) לתקופה העולה על שנתיים. לא הובאו בפני נתונים כי עמד נגדו, כאשר התנהל המשפט הפלילי, מאסר על תנאי בר הפעלה ולפיכך תקופה נוספת כזאת בהערכת המידתיות אינה ישימה לגביו במקרה הנוכחי. 10. ובכן, אין זה משנה אם המערער עדיין מסוכן. החשוב הוא כי השמירה על מידתיות האשפוז מחייבת כיום את סיום הכפייה הרפואית במסלול הפלילי נגדו, תוך השארת האופציה האזרחית פתוחה, כך שהפסיכיאטר המחוזי יוכל להוציא כלפיו, אם ישתכנע כדין כי מוצדק לעשות כן, הוראת אשפוז או הוראה לטיפול מרפאתי כפוי. אופציה (אזרחית) זו היא הדרך הישימה והאפשרית (לאחר דרישה, בדיקה, ושיקול כדין של הפסיכיאטר המחוזי) העשויה להשיג את מטרות החוק (ס' 35) והפוגעת פחות מן הנוכחית ולא מעבר לנדרש, בחירותו ובזכויותיו של חולה הנפש. 11. באשר לאמירה כי אין לקחת בחשבון את החשש להסתבכות עם החוק כהצדקה לאשפוז: אמירה זאת נכונה כשלעצמה, אך בהחלט יש מקום לקחת בחשבון (כאשר דנים בהמשך האשפוז ומדובר בתקופת אשפוז שהיא עדיין במסגרת המידתיות) את ההערכה והצפי לאשר יקרה עם המטופל לאחר השחרור. מטרת האשפוז היא להיטיב את מצבו של המטופל כדי ליצור תוחלת ותקווה סבירים לכך שלאחר השחרור הוא יוכל להשתלב בחיי הקהילה. אם הוועדה סבורה שתוך פרק זמן קצר ביותר לאחר השחרור צפויה בוודאות קרובה התדרדרות חוזרת במצבו של החולה, כך שבהשפעת מחלתו הוא יסכן את עצמו או את הסובבים סיכון ממשי ומוחשי אותו יש למנוע, פירושו שעדיין לא הגיעה העת לשחררו מן האשפוז אף אם במועד הבדיקה בפני הוועדה נראה שאין בו באותה שעה מסוכנות והפגימה בכושר שיפוטו ובכושרו לביקורת המציאות נראית באותו רגע ככזו שאינה ניכרת. נדרש יסוד מסוים של יציבות במצבו של החולה, לצורך השחרור. 12. לגבי המערער סברה הוועדה כי רמת המסוכנות שבו היא עדיין בינונית, ובכך אין להתערב. כמו כן עולה מנימוקי החלטת הוועדה ולאור ניסיון העבר, כי אם ישוחרר המערער כעת מן האשפוז צפויה תוך פרק זמן קצר התדרדרות במצבו בעקבותיה יהא זה מן ההכרח להחזירו לאשפוז. כאמור, בכפוף לשמירת מידתיות האשפוז במסלול הפלילי יש לקחת זאת בחשבון כאשר הוועדה מחליטה אם מוצדק להמשיך באשפוז. אלמלא היה מדובר במקרה דנן בתקופה שמעבר למידתיות, הייתי יכול לאשר את החלטת הוועדה. 13. סוף דבר - התארכות האשפוז הכפוי על המערער ביחס לענישה שהייתה צפויה למערער אלמלא מחלתו בגין העבירות שיוחסו לו בכתב האישום, לפי גישה מחמירה כאשר לוקחים בחשבון גם את תקופת המאסר בפועל וגם את תקופת המאסר המותנה, עולה לאחר עבור למעלה משנתיים מתחילת אשפוזו, אל מעבר לנדרש. לפיכך, יש לסיים את אשפוזו הכפוי של המערער במסלול הפלילי. 14. הערעור מתקבל. אשפוזו הכפוי של המערער במסלול הפלילי יסתיים בעוד 7 ימים מהיום. באת כוח המשיבים תעדכן את הנוגעים בדבר על השחרור, כמתחייב מן ההוראה שבסעיף 28(ד) של החוק. משפט פלילירפואהאשפוז כפוי