דוגמא לפסק דין בנושא שברים בשתי הרגליים עקב נפילה מהגג: 1. התובע יליד 1.4.1955, עבד עובר לתאונה נשוא התביעה, כאיש תחזוקה במלון רימונים הנמצא בבעלותה של נתבעת מס' 1 (להלן "הנתבעת"). 2. ביום 20.12.05, קיבל התובע הוראה ממר אלי תורג'מן, מנהל העבודה של הנתבעת, להדביק דשא סינטטי על גג הכניסה של המלון. הגג היה פתוח משלושת צדדיו, והצד הרביעי היה גובל בקיר של המלון. על מנת להדביק את השטיח, מרחו התובע ועובד נוסף בשם טארק תיים (להלן "מר טארק"), דבק על הגג כשהם הולכים מקצה הגג הפתוח לכיוון קיר הבניין. לאחר מכן הם גלגלו את גליל השטיח בכיוון ההפוך, היינו מכיוון הבניין לכיוון הצד הפתוח. לאחר השלמת פעולת ההדבקה, היה צורך למתוח את השטיח בקצותיו ולחתוך את הספיחים המיותרים. בעת מתיחת השטיח, כשהוא עומד על קצה הגג בצידו הפתוח, מעל הכניסה למלון, איבד התובע אחיזה ושיווי משקל ונפל מהגג ונחת על שתי רגליו (האירוע הנ"ל ייקרא להלן "התאונה"). הגג היה בגובה של 4 עד 5 מטרים לטענת התובע. 3. כתוצאה מהתאונה נגרמו לתובע שברים מרוסקים בעקב וכף רגל שמאל, ושבר עם תזוזה בעקב רגל ימין, והוא נזקק לטיפולים רפואיים כפי שיפורט בהמשך. 4. הנתבעות כפרו בנסיבות התרחשות התאונה כפי שנטענו על ידי התובע, ולחילופין, בקיום אחריות נזיקית של הנתבעת בגינה. עוד הכחישו את הנזק הנטען ואת הקשר הסיבתי בינו לבין התאונה. 5. העדויות מטעם התובע העידו התובע ואשתו גב' שמחה עמר, והעובד הנוסף מר טארק. הנתבעות לא הביאו עדים מטעמן. 6. דיון לאחר ששמעתי את העדים ועיינתי בחומר הראיות שהוגש, שוכנעתי כי התובע הרים את נטל הוכחת נסיבות התרחשות התאונה כפי שנטענו על ידו. עדותו בעניין זה היתה עקבית וקוהרנטית ולא נסתרה בחקירתו הנגדית, הגם שהיא נתמכה בעדותו של מר טארק. 7. הנתבעות טענו כי יש להתעלם מעדותו של מר טארק אשר תצהיר עדות ראשית שלו (ת/3) הוגש, ברשות בית המשפט, לאחר סיום חקירותיהם של התובע ואשתו. אמנם, "השיהוי" הנ"ל עמד לנגד עיניי בעת בחינת עדותו של מר טארק בבית המשפט, אולם עדותו היתה מפורטת ומהימנה, וניכר בה שהיא מתארת את התרחשות התאונה כהוויתה באופן ענייני ועקבי, והיא גם לא נסתרה בחקירתו הנגדית. בנסיבות אלה, ייחסתי לה משקל ראייתי משמעותי כעדות מסייעת לעדותו של התובע לגבי נסיבות התרחשות התאונה. אוסיף על כך, כי מר טארק ממשיך לעבוד בשירותה של הנתבעת, והדבר אף הוא מחזק את הרושם באמיתות גרסתו כפי שנמסרה בבית המשפט, שאינה עומדת בקנה אחד עם האינטרס של של הנתבעת בתביעה דנן. 8. התובע צירף לראיותיו, תצהיר עדות ראשית של מר אלי תורג'מן, מנהל העבודה מטעם הנתבעת אשר הורה לו לבצע את העבודה של הדבקת השטיח, אולם עֶד זה לא התייצב לישיבת ההוכחות, ותצהירו נמשך מתיק בית המשפט. לטענת הנתבעות, יש לזקוף הימנעות זו לטובתן, ולראות בה חיזוק לעמדתן באשר להכחשת התאונה ולהעדר אחריות של הנתבעת בגינה. אין בידי לקבל את הטענה הנ"ל משני טעמים. ראשית, אין חולק כי מר תורג'מן לא היה עד לתאונה, ומשכך עדותו לא היתה יכולה לשפוך אור על נסיבות התרחשות התאונה. שנית, מר תורג'מן שימש בתקופה הרלוונטית כמנהל עבודה מטעם הנתבעת, ואם סברו הנתבעות כי יש בעדותו כדי לחזק את עמדתן הן באשר לעצם קרות התאונה ו/או לאחריותה של הנתבעת בגינה, עמדה בפניהן האפשרות לזמנו כעד מטעמן לאחר משיכת תצהירו על ידי התובע. משלא עשו כן, אין הם יכולים "ליהנות" מאי הבאתו לעדות על ידי התובע. 9. הנתבעות ניסו להיתלות באי התאמות כאלה ואחרות בעדותו של התובע באשר למנגנון הנפילה, ובסתירות בין עדותו לבין עדותו של מר טארק בהקשר זה (ראה סעיפים 20-16 לסיכומיהן), אולם לא שוכנעתי כי מדובר בסתירות מהותיות היורדות לשורש העניין, ושהיה בהן כדי לפגוע במהימנות גרסתו של התובע. 10. הנתבעות טענו כי התובע לא הוכיח באמצעות אסמכתא כלשהי ו/או באמצעות חוות דעת של מומחה בטיחות מטעמו, את העובדות המקימות את עילת תביעתו כנגד הנתבעת, ובכלל זה, את גובה הגג, העדר גידור או מעקה, ושיטת העבודה שהונהגה על ידי הנתבעת. גם טענה זו אין בידי לקבל, שכן המדובר בעובדות הניתנות להוכחה באמצעות עדות רגילה ואין הן מחייבות הבאת עדות שבמומחיות. וכך היה בענייננו. התובע ומר טארק העידו לעניין גובה הגג ומסרו כי הגובה היה בין 4 עד 5 מטרים, ועדותם בהקשר זה עמדה בשורת ההיגיון והשכל הישר. גם טענתם בדבר העדר גידור לא נסתרה על ידי הנתבעת, ומשכך, בפנינו טענות אשר הוכחו על ידי התובע, בניגוד לעמדת הנתבעות. 11. הנתבעות העלו טענות באשר לשיטת העבודה "הנכונה" שלפיה היה על התובע לנהוג בהדבקת השטיח לגרסתן (גלגול השטיח מהצד הפתוח של הגג אל כיוון הצד הגובל בקיר), ובאשר לשיטת סילוק הקצוות המיותרות שלו לאחר ההדבקה, אולם טענות אלו הועלו בעלמא ולא נתמכו בעדותו של מומחה לדבר, ומשכך לא ניתן היה לאמצן. 12. לאור האמור לעיל הנני קובעת כי גרסת התובע שלפיה הוא נפל מגג המלון הבלתי מגודר שהיה בגובה של 4 עד 5 מטרים, בעת הדבקת הדשא הסינטטי כפי שתואר על ידו, הוכחה במידה הנדרשת בהליך זה. 13. אחריות הנתבעת אחריותה של הנתבעת לנזקי התובע קמה מכח עוולת הרשלנות והפרת חובות חקוקות. אין צורך להכביר מילים בדבר קיומה של חובת זהירות מושגית של מעביד כלפי עובדו, שטומנת בגדרה, בין היתר, את החובה לדאוג לסביבת עבודה בטוחה, ולספק לעובד כלים מתאימים במטרה להגן עליו מפני סיכונים צפויים, ולהנהיג שיטת עבודה בטוחה (ראה דברי כב' השופט עמית בע"א 14/08 מנסור כמאל עבד אלרחים נ' פלסטניר מפעל אריזות פלסטיות בקיבוץ ניר אליהו ואח' והפסיקה המצוטטת בו). בנוסף, לא יכולה להיות מחלוקת לדידי בדבר קיומה של חובת זהירות קונקרטית של הנתבעת כלפי התובע במקרה שבפנינו, שכן הנתבעת יכולה היתה (במישור העובדתי) וצריכה היתה (במישור הנורמטיבי) לצפות את התרחשות הנזק, היינו נפילת התובע מגובה כתוצאה מאי אספקת אמצעי הגנה מפני נפילה כזו על ידה. טענת הנתבעות כי עסקינן בסיכון רגיל שאין מטילים על המעביד אחריות בגינו, אין בה ממש וטוב היה אלמלא היתה מועלית. 14. התובע העיד כי לא סופקו לו אמצעי הגנה מפני נפילה, וכי לא סופקה לו הדרכה נאותה על ידי הנתבעת ו/או מי מטעמה לגבי שיטת ביצוע העבודה, ועדותו הנ"ל לא נסתרה על ידי הנתבעת ונתמכה בעדותו של מר טארק, שכזכור, עדיין עובד בשירותה של הנתבעת. 15. אי לכך, הנני קובעת כי הנתבעת התרשלה כלפי התובע בכך שלא דאגה לסביבת עבודה בטוחה (גג בלתי מגודר), ולא סיפקה לתובע אמצעי בטיחות נאותים (אמצעי קשירה ו/או רתמות הגנה מפני נפילה), ולא נתנה לו הדרכה מתאימה בעניין שיטת העבודה הנכונה ואופן ביצועה, ומשכך, עליה לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתרשלותה הנ"ל. 16. אחריותה של הנתבעת קמה כאמור גם מכח הפרת חובות חקוקות, ובין היתר, הפרת סעיף 50 לפקודת הבטיחות [נוסח חדש], תש"ל-1970, הקובע כדלקמן: "היה אדם צריך לעבוד במקום שממנו הוא עלול ליפול יותר משני מטרים, ואין המקום מאפשר אחיזת רגל בטוחה, ולפי הצורך - אחיזת יד בטוחה, יותקנו - ככל שהדבר מעשי במידה סבירה - אמצעים לבטיחותו על ידי גידור או באופן אחר" אחריות כאמור קמה גם מכח הפרת הוראת תקנה 3 לתקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים), תשנ"ט-1999. 17. לסיכום פרק זה, הנני קובעת כי הנתבעת עוולה כלפי התובע בעוולת הרשלנות, וכן בעוולת הפרת חובות חקוקות אשר נועדו להגנתו, ומשכך עליה לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו עקב התאונה. 18. אשם תורם הנתבעות טענו כי התובע הינו עובד אחזקה ותיק, מנוסה ומיומן, בעל מגוון רב של תחומי התמחות, ועסק בעבר, בין היתר, בעבודה של הדבקת שטיחים. אי לכך, היה עליו להיזהר בעת ביצוע העבודה ולשים ליבו למדרך רגליו, דבר שהיה מונע את התרחשות התאונה. אין בידי לקבל טענה זו. ראשית, לא הוכח כי לתובע היה ניסיון בהדבקת שטיחים על גג פתוח. שנית, התאונה אירעה לא בשל התרשלות התובע אלא בשל אי נקיטת אמצעי זהירות על ידי הנתבעת, ואין לי אלא להפנות בעניין זה למגמה של הפסיקה הרווחת ושלפיה יש לדקדק עם המעביד ולהטיל אחריות על העובד אך במקרים נדירים, שלא שוכנעתי כי המקרה שבפנינו נמנה עליהם. 19. הנכות הרפואית כתוצאה מהנפילה נגרמו לתובע שברים מרוסקים בעקב וכף רגל שמאל שהצריכו ניתוח וקיבוע עם פלטות, ושבר ברגל ימין עם תזוזה בעקב. בעקבות פגיעה זו, אושפז התובע למשך כ- 13 יום, ולאחר מכן, גובסו שתי רגליו למשך תקופה של חודשיים. לאחר מכן הוא נזקק לטיפולים רפואיים נוספים לרבות טיפולי הידרותרפיה ופיזיותרפיה כמפורט בתיעוד הרפואי שהוגש. המומחה הרפואי מטעם התובע ד"ר נחשון, אשר בדק את התובע ביום 31.8.07, קבע כי לתובע נותרה נכות אורטופדית צמיתה בגין הפגיעה בקרסול ובמפרק בשיעור של 28%. המומחה הרפואי מטעם הנתבעות ד"ר וייס אשר בדק את התובע ביום 13.4.08, העריך את נכותו בשיעור של 19%. הועדות שליד המוסד לביטוח לאומי קבעו לתובע נכות רפואית צמיתה בגין התאונה בשיעור של 19% ללא הפעלת תקנה 15. פרופ' סודרי אשר מונה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט, בדק את התובע ביום 2.8.09 והעריך את נכותו בשיעור הזהה לשיעור שנקבע על ידי ד"ר נחשון, היינו 28%, לפי הפירוט כדלקמן: 10% לפי סעיף 48(3)2 לתקנות הביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, בגין הגבלה בתנועתיות קרסול שמאל, ו-20% לפי סעיף 49(2)ו מותאם, בגין קשיון של מפרק סובטלרי משמאל. לגבי השבר בעקב ימין, קבע פרופ' סודרי כי לא נותרה אצל התובע נכות בגין שבר זה. עוד הוסיף וציין בחוות דעתו כי תלונותיו של התובע ביחס לגב, קשורים למצבו הקודם שבמהלכו הוא סבל לסירוגין מכאבים בגב תחתון מזה כ-25 שנה, וטופל במסגרת אשפוז כשנה קודם לתאונה הנדונה. 20. הנתבעות טענו כי יש לאמץ את חוות דעתו של ד"ר וייס התואמת את קביעת המל"ל. עוד טענו כי התובע לא פעל להקטנת נזקיו משסירב לעבור ניתוח להוצאת המתכות בכף רגלו השמאלית על פי המלצת רופאיו, דבר אשר היה אמור להקל על הכאבים שמהם הוא סובל. אי לכך, הם ביקשו להביא התנהגות זו בחשבון בעת פסיקת הפיצוי. 21. לעניין שיעור הנכות הרפואית, הרי קביעתו של פרופ' סודרי לא נסתרה, ומשכך הנני מאמצת אותה כנכות הקובעת בתביעה דנן. לעניין החובה להקטנת הנזק, הנתבעות לא הוכיחו, באמצעות חוות דעת מקצועית מטעמן, מה תהיה השפעת הניתוח שאמור לעבור התובע על שיעור נכותו הנוכחית, ומה תהיה מידתה של ההשפעה הנ"ל, משכך, לא ניתן היה להתחשב בטענה זו בעת כימות הנזק. ראוי לצטט בהקשר זה את עדותו של התובע שבה אמר: "הייתה בהתחלה הצעה להוריד את המתכות. הרופא בהתחלה הציע להוציאן, ואז במשך הזמן באתי אליו עוד כמה פעמים והוא אומר לי שאין טעם להוציא את המתכות, ושאם הוא עושה לי ניתוח זה הגבלת רגל: פרוטזה, אין ימינה ואין שמאלה, והבנתי שאין טעם לעשות את הניתוח הזה, כי זה קיבוע לרגל, כלומר שאין לי רגש בכף הרגל" (עמ' 17 ש' 17-14) 22. אשר על כן, הנני קובעת כי נכותו הרפואית של התובע כתוצאה מהתאונה עומדת על שיעור של 28%. 23. הנכות התפקודית ביום התאונה התובע היה בן כ-50 שנה, וכיום הינו בן כ-57 שנה. עובר לתאונה סבל התובע מכאבים בגב עם הקרנות לרגליים שכללו אשפוזים וטיפולים, קרע במיניסקוס, חבלה בכתף, בקע מפשעתי, קטיעת חלק מאצבע 4 ביד ימין, ארטוסקופיה בברך ימין, חבלות בקרסול שמאל ובגב, ובעיות בכליות ובדרכי השתן. 24. התובע הינו בעל השכלה של 8 שנים וללא הכשרה מיוחדת. עובר לתאונה, הוא עבד בעבודות פיזיות, ובחודש 7/03 הוא החל את עבודתו אצל הנתבעת כאיש אחזקה. בשנת 2004 הוא קיבל תעודת עובד מצטיין (נספח י' לתצהירו ת/2). לאחר התאונה, הוא פנה לאגף השיקום במל"ל והשתתף בקורס של 6 חודשים, ולאחר מכן הופנה להשמה בעבודה בלשכת התעסוקה, שם נקבע כי הינו מתאים לעבודה בישיבה למשך 4 שעות בלבד. אולם, לאור מגבלותיו ונתוניו, לא ניתן היה לשלבו במעגל העבודה. 25. בעקבות התאונה, החל התובע לסבול מכאבים, רדימות ונפיחות ברגליים, וכן מהגבלה בהליכה ובנשיאת משאים, והוא נעזר בקב לטענתו. במצב הדברים זה, ובמיוחד אי יכולתו לחזור למעגל העבודה כמתואר לעיל, טען התובע כי התאונה גרמה לו לפגיעה מלאה בכושר ההשתכרות שלו, ומשכך יש להעמיד את נכותו התפקודית בעקבות התאונה על שיעור של 100%. 26. לעומתו טענו הנתבעות כי התובע ניסה, לאורך כל הדרך, להאדיר את נזקיו תוך העלמת מצבו הרפואי העשיר אשר קדם לתאונה. עוד טענו כי לא הוגשה על ידי התובע כל המלצה רפואית להליכה עם קב, וכי המדובר בניסיון נוסף מטעמו להעצים את נזקיו. לחיזוק טענתן הנ"ל, הפנו הנתבעות לסרטון וידאו אשר הוגש על ידן ושבו נראה התובע מהלך ללא קב. עוד טענו הנתבעות כי אי יכולתו של התובע להשתלב במעגל העבודה נבעה מנתוניו האישיים וללא קשר לתאונה. 27. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בסוגיה זו הגעתי למסקנה כדלקמן: אין ספק בעיני כי פגיעתו של התובע הותירה אצלו נכות תפקודית, אולם לא שוכנעתי כי פגיעה זו היא שהביאה אותו למצב של אובדן כושר השתכרות מוחלט כטענתו, ובמילים אחרות, לא שוכנעתי כי התובע לא חזר למעגל העבודה לאחר התאונה אך בשל הפגיעה הנ"ל, אלא ממכלול הפגיעות והתחלואים שמהם הוא סבל עובר לתאונה כמתואר לעיל. על כן, ראיתי לנכון להעמיד את נכותו התפקודית של התובע בעקבות התאונה על שיעור הזהה לנכותו הרפואית, היינו 28%. לעניין הסרטון שהוצג על ידי הנתבעות, אציין לא ניתן היה לדלות ממנו מסקנה חד משמעית לגבי מידת היזקקותו של התובע לקב בהליכה, שכן המרחקים המתועדים בו ושבהם נראה התובע מתהלך ללא קב, הינם מרחקים קצרים, כאשר התובע מסר בעדותו כי במרחקים קצרים, הוא היה מוותר לעיתים על שימוש בקב. 28. הנזק כאב וסבל לאור מהות הפגיעה והטיפולים שלהם נזקק בעטייה, והכאבים שמהם סובל התובע עד היום בעקבותיה, הנני מעמידה את הפיצוי המגיע לו בגין כאב וסבל על סך 100,000 ₪. 29. הפסד השתכרות לעבר ממוצע שכרו של התובע עובר לתאונה על פי תלושי השכר שצורפו כנספח יא לתצהירו, הסתכם בסך של 4,946 ₪, ומוצמד להיום, סך של 5,962 ₪. התובע היה באי כושר מלא על פי אישורי מחלה שהוצגו לתקופה של שלושה חודשים. לאחר מכן אושרו לו תקופת אי כושר נוספות במל"ל כדלקמן: מיום 22.3.06 ועד 30.11.06 40% מיום 1.12.06 ועד 30.4.07 25% מיום 1.5.07 ולצמיתות 19% על כן, ראיתי לנכון לערוך את חישוב הפסד השתכרותו של התובע לתקופת העבר על פי הנתונים הנ"ל, מלבד הנכות מיום 1.5.07 ועד היום, שתעמוד על שיעור של 28%. אי לכך, הפיצוי המגיע לתובע בגין הפסד השתכרות לעבר על פי הפרמטרים הנ"ל, עומד על סך של 146,246 ₪. 30. הפסד השתכרות לעתיד הפיצוי המהוון בגין הפסד השתכרות לעתיד עד גיל 67 עומד על סך של 170,680 ₪. 31. הפסד פנסיה לאור צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק שנכנס לתוקפו ביום 1.1.08, יש לפסוק לתובע פיצוי בגין ראש נזק זה, שאותו הנני מעמידה על סכום גלובלי בסך של 15,000 ₪. 32. עזרת צד ג' בעקבות התאונה, נזקק התובע לעזרה חריגה מבני משפחתו, במיוחד במשך ארבעת החודשים הראשונים שבהם שתי רגליו היו מגובסות, דבר שאילץ אותו להשתמש בכיסא גלגלים ולאחר מכן בקביים. על פי האישורים הרפואיים, הוא המשיך לסבול מכאבים, נפיחות והגבלות גם לאחר תקופה זו, למשך מספר חודשים. בנוסף, בעקבות הפגיעה נמנע מהתובע לבצע עבודות אחזקה שוטפות בבית כדבריו, והוא נזקק לעזרת בני משפחתו בביצוע פעולות אישיות בסיסיות. הוא גם נזקק לעזרה בנסיעותיו לצורך קבלת טיפולים הן בקופת חולים והן בבית חולים. בהתחשב באמור לעיל, שוכנעתי כי יש לפסוק לתובע פיצוי בגין עזרת צד ג' לעבר, אם כי בשים לב שעסקינן בתאונת עבודה שההוצאות "הסיעודיות" שנגרמות בעטייה, אמורות להיות מכוסות על ידי המל"ל, הנני מעמידה את הפיצוי בגין עזרת צד ג' לתקופת העבר על סך של 25,000 ₪. לגבי העתיד, בחקירתו הנגדית אישר התובע כי הוא אינו זקוק יותר לעזרה לצרכיו האישים או עזרה פיזית, ובנוסף אישר כי הוא נוהג ברכב אם כי לא למרחקים ארוכים. בהעדר תשתית ראייתית בדבר הזדקקותו של התובע בעתיד לעזרת צד ג', לא ראיתי לנכון לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה לעתיד. 33. הוצאות רפואיות והוצאות ניידות התובע לא צירף קבלות ו/או אישורים בדבר הוצאות רפואיות ואחרות. עם זאת, לא ניתן לשלול מעל הפרק כי נגרמו לו הוצאות בגין טיפולים שנזקק להם בעקבות התאונה ו/או בגין נסיעות לשם קבלת טיפולים. לא הוכח כי התובע יזדקק בעתיד לטיפולים רפואיים נוספים. אי לכך, ובשים לב שמדובר כאמור בתאונת עבודה שההוצאות הרפואיות והאחרות בגינה, אמורות להיות מכוסות על ידי המל"ל, הנני מעמידה את הפיצוי בגין ראש נזק זה, לתקופת העבר, על סך של 5,000 ₪. 34. לאור האמור לעיל, להלן פירוט נזקיו של התובע כתוצאה מהתאונה: א. כאב וסבל 100,000 ₪ ב. הפסד השתכרות לעבר 146,246 ₪ ג. הפסד השתכרות לעתיד 170,680 ₪ ד. הפסד פנסיה 15,000 ₪ ה. עזרת צד ג' 25,000 ₪ ו. הוצאות רפואיות ואחרות 5,000 ₪ סה"כ 461,926 ₪ 35. ניכויים כזכור, המל"ל קבע לתובע נכות צמיתה בשיעור של 19% בגין התאונה, נכות שאינה מזכה בקצבה. גמלאות המל"ל ששולמו לתובע בגין נכות זו, בצירוף הצמדה, מסתכמות בסך של 106,444 ₪. הנתבעות טענו כי עם קבלת חוות דעתו של פרופ' סודרי שלפיה נקבעה לו נכות בשיעור של 28%, היה על התובע לפנות למל"ל בתביעה להחמרת מצב, ומשלא עשה כן, יש לערוך ניכוי רעיוני של הקצבאות שהתובע היה אמור לקבל מהמל"ל בהתאם, בסך של 266,975 ₪, על פי חוות דעת אקטוארית של גב' ענת ספיר. אין בידי לקבל טענה זו. לא הוכח כי חלה החמרה במצבו של התובע שבגינה הוא נמנע מלפנות למל"ל. אמנם פרופ' סודרי קבע לתובע נכות בשיעור של 28% בדומה למומחה מטעם התובע ד"ר נחשון, לעומת נכות בשיעור של 19% שנקבעה על ידי המל"ל וד"ר וייס מטעם הנתבעות כמתואר בסעיף 19 לעיל, אולם המדובר בהבדלי השקפות בין רופאים ולא במצב של החמרת מצב כטענת הנתבעות, ומשכך, לא הוכח כי חלה על התובע חובה לפנות למל"ל בנסיבות המקרה. יוער כי בחוות דעתו של פרופ' סודרי אין שום אזכור להחמרת מצב, והדבר אך מחזק את המסקנה כי המדובר בהבדלי השקפות ותו לא. 36. התוצאה מכל האמור לעיל היא שהנני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסך של 355,482 ₪, וכן הוצאות משפט, וכן אגרת משפט בשערוך ליום התשלום בפועל, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% בתוספת מע"מ כחוק. תאונות נפילהגגנפילה מגובה / מסולםנפילהרגלייםשבר