שבר של הזיז הרוחבי בחוליה - תאונת דרכים

אין חולק כי התובע נפגע פגיעה רב מערכתית בתאונה. ממקום התאונה הובא התובע חסר הכרה לבית החולים סורוקה, שם אובחן כסובל מחבלת ראש, שבר של הזיז הרוחבי בחוליה D1, שברים בצלעות 3-6 משמאל, קונטוזיה בריאה השמאלית, ספסטיות בגפיים יותר משמאל ומצב קוגניטיבי ירוד. במהלך האשפוז בוצעה לתובע אינטובציה וטרכאוסטומיה, ולאחר טיפול שוחרר התובע ביום 06/10/02 להמשך אשפוז שיקומי. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא שבר בזיז חוליה:            מבוא   1. התובע יליד 22/07/65, נפגע בתאונת דרכים ביום 08/09/02 בהיותו בן 37 שנים לערך. התובעת הינה אימו של התובע. 2. אין מחלוקת כי הנתבעת חבה בפיצוייו של התובע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה, כמתחייב מהוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד") ותקנותיו. 3. בישיבות הוכחות שהתקיימו ביום 27/04/10, 24/04/12 ו-29/05/12, נשמעו חקירותיהם הנגדיות של מומחי בית המשפט, ד"ר קריצ'מן ופרופ' ירניצקי, וכן נשמעה עדותם של התובע והתובעת ועדותו של מר ויקטור ביטון. הנתבעת הציגה סרט, שצולם על ידי חוקר פרטי מטעם הנתבעת. התובע נתן הסכמתו לקבלת הסרט כראייה בלא חקירת החוקר. הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה בדיון שהתקיים ביום 29/05/12 והשלימו טיעוניהם ביחס לניכויי גמלאות המל"ל בכתב. 4. אין חולק כי התובע נפגע פגיעה רב מערכתית בתאונה. ממקום התאונה הובא התובע חסר הכרה לבית החולים סורוקה, שם אובחן כסובל מחבלת ראש, שבר של הזיז הרוחבי בחוליה D1, שברים בצלעות 3-6 משמאל, קונטוזיה בריאה השמאלית, ספסטיות בגפיים יותר משמאל ומצב קוגניטיבי ירוד. במהלך האשפוז בוצעה לתובע אינטובציה וטרכאוסטומיה, ולאחר טיפול שוחרר התובע ביום 06/10/02 להמשך אשפוז שיקומי. 5. התובע התקבל ביום 06/10/02 להמשך אשפוז ביחידה לטיפול נמרץ בבית חולים לוינשטיין ואושפז שם עד ליום 01/03/03. ביום 01/03/03 הועבר התובע ליחידה לשיקום, כשהוא נמצא בהכרה ומצבו יציב. במהלך אשפוזו במחלקת השיקום אובחן התובע כסובל ממגבלה בכתף ימין, בכתף שמאל ובמרפק שמאל, עם שברים ותלישה בקונדיל מדיאלי של עצם ההומרוס משמאל, המיפרזיס מימין ומשמאל. לאחר טיפול ממושך על ידי צוות רב מערכתי, שכלל טיפול רפואי, סיעודי, שיקומי, פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק וטיפול פסיכולוגי, שוחרר התובע מבית חולים לוינשטיין ביום 29/07/03 להמשך מעקב וטיפול רפואי בקהילה. 6. לאחר שחרור התובע מבית חולים לוינשטיין טופל התובע במרכז רפואי אסף הרופא, בית חולים פוריה, מרכז רפואי כרמל וקופת חולים, וכן קיבל טיפולי פיזיותרפיה. ביום 19/05/04 עבר התובע ניתוח בבית חולים פוריה להוצאת גוף זר ממרפק שמאל, וביום 31/01/05 אושפז התובע במרכז רפואי אסף הרופא לצורך ביצוע ניתוח לכריתת עצם אטרופית ושחרור קפסולה במרפק שמאל. ביום 31/07/08 אושפז התובע שוב במרכז רפואי כרמל, שם עבר ניתוח ליישור מחיצת האף לצד ימין וכריתת קונכיה שמאלית, עקב קושי בנשימה אפית מאז התאונה. הנכות הרפואית 7. לצורך קביעת דרגת נכותו הרפואית של התובע, מונו מספר מומחים רפואיים על ידי בית המשפט. 8. בתחום האורטופדי מונה ד"ר נורמן, אשר העמיד את נכותו הצמיתה של התובע בתחום האורטופדי על 32% לצמיתות: בגין קישיון נוח של מרפק שמאל-20% נכות לצמיתות ובגין הגבלה בתנועות פרק כתף שמאל-15% נכות לצמיתות. 9. בתחום הפסיכיאטרי נבדק התובע על ידי ד"ר קריצ'מן, אשר ציין כי בעברו של התובע בולטת היסטוריה של קשיי הסתגלות למסגרת, תעסוקה לא יציבה, התנהגות אנטי-סוציאלית, אימפולסיביות, אלימות כלפי בנות זוג וילדים, רקע פלילי ועונשי מאסר בכלא. ד"ר קריצ'מן ציין, כי התובע לא היה בטיפול נפשי כלשהו לפני ואחרי התאונה. תלונותיו כיום הינן בתחום המנטאלי ומתרכזות סביב בעיות חוסר שינה וחוסר רצון לחיות. ד"ר קריצ'מן כתב בחוות דעתו, כי לא נמצאה עדות להפרעה נפשית מסוג של דיכאון, PTSD או פסיכוזה. ד"ר קריצ'מן תיאר בחוות דעתו את התרשמותו מהתובע כדלקמן: "התרשמתי שמדובר בגבר הסובל מהפרעת אישיות קשה מסוג האנטי סוציאלי עוד מלפני התאונה ומנטייה מגמתית. הוא הופנה לאבחון נוירו פסיכולוגי במכון רום (דו"ח מצ"ב) לצורך הערכת תפקודיו הקוגניטיביים, אמינותו ומבנה אישיותו. האבחון הצביע על חוסר אמינותו וניסיון מכוון מצידו להטות את התוצאות ולהציג את יכולותיו השכליות כפגועות ביותר. פרופיל הכישורים הקוגניטיביים שהתקבל מהמבחנים לא תואם פגיעת ראש אופיינית, אלא אם היה מדובר בהידרדרות מוחית טוטאלית שהייתה בוודאי נחשפת בבדיקות הרפואיות האובייקטיביות. ממצאי הבדיקה הצביעו על מאפייני אישיותו הבעייתים (הפרעת אישיות אנטי סוציאלית) שאפיינו אותו כל חייו ואשר סביר להניח שעל רקע זה הוא מתקשה להסתגל לפגיעה הפיסית בתאונה ומגיב בתסכול ודכדוך". בסיכום חוות דעתו ציין ד"ר קריצ'מן, כי הינו סבור שמבחינה פסיכיאטרית מדובר בגבר עם הפרעת אישיות אנטי-סוציאלית, הנוקט במגמתיות רבה בבדיקות הרפואיות השונות שהוא עובר ומקשה עקב כך על מסקנות המומחים. למרות שאין עדות לתחלואה נפשית מהסוג של דיכאון, פסיכוזה או PTSD, ציין ד"ר קריצ'מן, כי הוא סבור שמידה מסוימת של קשיים רגשיים, כתגובה לתאונה והפגיעה הפיזית, צפויה אצל אדם עם מבנה אישיותי שכזה ואלה משפיעים בצורה קלה מאוד על תפקודו. ד"ר קריצ'מן העריך את נכותו הנפשית של התובע עקב התאונה, והנובעת מהפרעת הסתגלות לפגיעה שעבר בתאונת הדרכים, ב- 5% לפי סעיף 34(א-ב) לצמיתות. ד"ר קריצ'מן הבהיר בעדותו (עמוד 18 לפרוטוקול) כי הנכות הפסיכיאטרית הפרה-מורבידית עמדה על שיעור של % 20-30 נכות. הגם שד"ר קריצ'מן נחקר ארוכות על ידי ב"כ התובע בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 27/04/10, נותר ד"ר קריצ'מן איתן בדעתו, הבהיר את מסקנותיו ולא נתגלו סתירות כלשהן בין עמדתו של המומחה בעדותו ובין ממצאי חוות דעתו, באופן שיש בהן כדי לפגום בקביעותיו. 10. בתחום הנוירולוגי נבדק התובע על ידי פרופ' ירניצקי, אשר נתן שתי חוות דעת בעניינו של התובע. בחוות הדעת הראשונה מיום 15/08/05 קבע פרופ' ירניצקי, כי בראייה כללית נכותו של התובע עומדת על שיעור של 100%, בשל הפרעה קוגניטיבית רחבה וחולשה לכאורה בארבע הגפיים. עם זאת, ובהתחשב בנכות נפשית קודמת לתאונה ובפערים משמעותיים בביצוע ולאור בדיקות C.T, MRI ופוטנציאליים מעוררים שאובחנו כתקינות, סבר פרופ' ירניצקי, כי התסמונת הנוירולוגית האורגנית אצל התובע מהווה רק חלק קטן יחסית מכלל הנכות וקשה לאמוד את שיעור ההפרעה האורגנית הנוירולוגית ולכמתה. לנוכח האמור הציע פרופ' ירניצקי, כי התובע ייבדק על ידי מומחה בתחום הפסיכיאטרי. כן הפנה פרופ' ירניצקי את התובע לאבחון נוירו-דיאגנוסטי. לאחר קבלת תוצאות האבחון וחוות דעתו הפסיכיאטרית של ד"ר קריצ'מן, נתן פרופ' ירניצקי את חוות דעתו המשלימה מיום 25/05/08. בחוות דעתו המשלימה תיאר פרופ' ירניצקי את הבדיקה שבוצעה לתובע. פרופ' ירניצקי ציין, כי לבדיקה השנייה שנערכה ביום 28/04/08 הגיע התובע עם בנו ועם חבר, שעזרו לו בהסרת ולבישת הבגדים לצורך הבדיקה. עצבי הראש בבדיקה אובחנו תקינים. פרופ' ירניצקי ציין, כי נצפתה אצל התובע הפרעת הליכה תיאטרלית, שאיננה נוירולוגית, הטונוס ב-4 הגפיים נמצא תקין, ולמרות זאת התמיד התובע במהלך הבדיקה ובעת ההליכה להחזיק את יד שמאל בעמדה ספסטית קרוב לגוף. עוד ציין פרופ' ירניצקי, כי מבחן המצב בידיים תקין, ההחזרים תקינים, ללא בבינסקי או סימנים פירמידליים אחרים, אין שום קושי בקימה מכיסא, התיישבות על מיטת הבדיקה, מעבר לשכיבה, חזרה לעמידה וכיוצ"ב ותפקודי המוח הקטן תקינים. פרופ' ירניצקי סקר בחוות דעתו מיום 25/05/08 את הנתונים הנוירולוגיים האובייקטיבים וציין, כי הבדיקה הנוירולוגית מצביעה על חוסר הפרעה נוירולוגית אורגנית בשתי הבדיקות בהן נבדק התובע, בדיקת MRI של המוח ובדיקת פוטנציאליים מעוררים, אשר אובחנו כתקינות. באשר לאבחונים הקוגניטיביים שבוצעו לתובע ציין פרופ' ירניצקי, כי באבחון שנערך בבית חולים רמב"ם במאי 2005 תואר ליקוי קוגניטיבי חמור, אשר עומד בניגוד לממצאי ה-MRI, ועל כן סוכם כנובע מהפרעה התנהגותית נפשית קודמת או נרכשת בעקבות החבלה. באשר לאבחון הנוסף, שנערך במכון רום בפברואר 2008, תואר חוסר שיתוף פעולה עם ביצוע מוטה מכוון לרעה של הטסטים. לדעת הבודקים, אישיותו הבעייתית של התובע עומדת בבסיס חוסר שיתוף הפעולה, הם מסכימים שייתכן שחל שינוי במצבו הקוגניטיבי ובמצב האישיותי עקב התאונה, אולם אין דרך לאבחן את מידת השינוי, לאור חוסר שיתוף הפעולה. בסיכום חוות דעתו ציין פרופ' ירניצקי, כי נראה שמבחינת האספקטים הנוירולוגיים הסומטיים, כוח גפיים, תנועות עיניים וכיוצ"ב, לא נותרה לתובע נכות. באשר לקביעת הנכות הנוירולוגית הקוגניטיבית ציין פרופ' ירניצקי, כי זו איננה פשוטה. מצד אחד, אפשר לחשוב על קביעה של העדר נכות, לאור הנתונים האובייקטיביים התקינים שפורטו לעיל. במצב זה הטענה תהייה, שכל מצבו הנוכחי של התובע היא תולדה של אישיותו הבעייתית ואין לתאונה דבר בגרימת ההפרעות הנוכחיות. מצד שני, לא ניתן להתעלם מכך שמדובר באדם שקודם לתאונה היה תפקודי ועצמאי, גם אם היו לו בעיות אישיות. עוד ציין פרופ' ירניצקי, כי בתאונה עצמה נחבל התובע בצורה קשה, ציון גלזגו שלו בשטח היה 4, סבל משיתוק דו צדדי של ארבע הגפיים, הפרעת שפה, הפרעת מבט ופגיעה קוגניטיבית ועבר תהליך שיקומי ממושך. לאחר ששב לביתו, יכולתו התפקודית הייתה ירודה, לעומת המצב שקדם לתאונה, והוא איננו עצמאי. פרופ' ירניצקי ציין בחוות דעתו, כי אמנם אין כללים מוצקים בקשר בין מידת החבלה ומידת הנזק לטווח הארוך, אך קיימת סבירות גבוהה שאדם, שנחבל בתאונה עד כדי ציון גלזגו 4, מגיע לבית החולים עם שיתוק פלג גוף אחד, תגובת דה-צרברציה בפלג השני, לא מדבר ומדגים בבינסקי חיובי דו צדדי, יישאר עם נזק נוירולוגי לטווח ארוך. פרופ' ירניצקי ציין, כי שתי ההערכות הקוגניטיביות שנעשו מצביעות בבירור על האפשרות הסבירה שקיימת פגיעה קוגניטיבית, אולם לא ניתן להעריכה עקב הפרעת האישיות. פרופ' ירניצקי הוסיף, כי הפרעת האישיות איננה הפרעה רצונית, התובע חי בתוכה וסובל ממנה, ואין סיבה "להעניש" אותו עקב ביצועו הלקוי את הטסטים הקוגניטיביים ולקבוע היעדר נכות נוירולוגית. כדי לתת ערך כמותי כלשהו לנכות הקוגניטיבית הבהיר פרופ' ירניצקי, כי במקרה זה הוא מתבסס על הערכה גסה, המבוססת על ניסיונו, ולא על נתונים עובדתיים. להערכתו, ואילולא הייתה לתובע הפרעת אישיות והוא היה משתף פעולה באורח מלא עם הבודק הקוגניטיבי, הרי בגין פגיעה דומה לזו שעבר התובע היה מגיע לטווח הפרעה קוגניטיבית, אשר בתרגומה לאחוזי נכות הייתה מגיעה ל-10% עד 30% נכות. מחקירתו של פרופ' ירניצקי עולה, כי כבר במהלך הבדיקה הראשונה התרשם כי התובע אינו משתף פעולה וכי אף את ממצאי הבדיקות הקוגניטיביות יש לקבל עם קורט של מלח. עוד ציין פרופ' ירניצקי במהלך חקירתו, כי בניגוד לנטען, לא היה התובע בחוסר הכרה במהלך אשפוזו שנבע מפגיעת ראש, אלא היה מורדם ומונשם, ומדובר על כן בחוסר הכרה יזום. פרופ' ירניצקי הסביר, כי בדיקת ה-MRI שאובחנה כתקינה מהווה יסוד משמעותי, כאשר גם בבדיקות הקוגניטיביות נמצאו ממצאים המעוררים סימני שאלה, שכן נצפו פערים בביצועים בין הטסטים השונים ובין התפקוד של הנבדק ביום יום, אפילו בחדר הבדיקה. לנוכח האמור ציין פרופ' ירניצקי, כי ההפרעה הקוגניטיבית של התובע בפועל נמוכה בהרבה מהמצג שמציג התובע, ולא אמורה להיות חמורה או קשה. בהמשך חקירתו הנגדית, ולנוכח ממצאי בדיקות ההדמיה והבדיקות הקוגניטיביות, הבהיר פרופ' ירניצקי, כי מפגיעות דומות אצל חולים אחרים הוא יכול להסיק, כי פגיעתו של התובע מסתכמת בהפרעת קשב וריכוז, הפרעה מסוימת בתפקוד הניהולי, היכולת לארגן את החיים, לקבוע סדרי עדיפויות, אסטרטגיות לביצוע והחלטות בשאלות שונות. פרופ' ירניצקי ציין, כי לנוכח ההאדרה הינו מתקשה לקבוע את דרגת נכותו של התובע, ועל כן בחר להעמידה בין 10% ל-30%, מתוך רצון "שלא להעניש את התובע", ובסיום חקירתו ציין כדלקמן: "ש. מה שהוא עשה אצלך זה הצגה, אי אפשר לקרוא לזה אחרת. ת. כן. ש. אני חושב שגם אתה וגם ד"ר קריצ'מן אומרים אותו דבר. אני מפנה ל-3 השורות האחרונות לסיכום מכון רום (מצטט). לכן, מה שעשית פה, זה ניחוש מלומד כמיטב יכולתך? ת. וגם כתבתי כך, כן. ש. נהגת עם התובע מנהל בית הילל, כי לא מצאת שום דבר. ת. זה נכון, אבל אם אתה מסתכל על זה שהוא גורף את התמונה לכיוון החמור, או זה לא שהתמונה הייתה נקייה לגמרי. יש בתוך התמורה מה שסביר, והשאלה היא איך אתה מעריך את המשהו האורגני בתוך ההצגה היותר גדולה, וזה מה שעשיתי". פרופ' ירניצקי זומן לחקירה נגדית על ידי התובע ונחקר חקירה ארוכה וממצה על ידי בא כוחו. עמדתו של התובע, כפי שעלתה מהחקירה הנגדית ומסיכומיו, הינה, כי לנוכח העובדה שהבדיקות הקוגניטיביות ציינו רמת תפקוד נמוכה, לרבות צורך באפוטרופוס, כפי שצוין על ידי פרופ' ירניצקי בחוות דעתו הראשונה וכי אף פרופ' ירניצקי ציין בחוות דעתו כי עובר לתאונה היה התובע תפקודי ועצמאי, ולנוכח פגיעתו הנוירולוגית, כפי שתוארה בעת קבלתו לאשפוז ובמהלך האשפוז, יש להעמיד את נכותו הנוירולוגית על שיעור שבין 30% ל-100% לצמיתות. ב"כ הנתבעת טען בסיכומיו, כי בנסיבות אלה, ושעה שהתובע מאדיר את תלונותיו באופן שמומחה בעל שיעור קומה כמו פרופ' ירניצקי אינו מסוגל לאבחן במדויק את נכותו הנוירולוגית, אין מקום לבוא לקראת התובע ולזכות אותו בנכות נוירולוגית העולה על 10%, ואף לא בדרך של עריכת ממוצע של הנכויות בין 10% ל-30%, כפי שציין פרופ' ירניצקי בחוות דעתו. מעיון בפרוטוקול חקירתו הנגדית של פרופ' ירניצקי עולה, כי ממצאי חוות דעתו של המומחה ביחס לגובה הנכות הנוירולוגית הרפואית לא נסתרו. אין חשש כי התובע סובל מנכות נוירולוגיות אורגנית בגינה לא זכה באחוזי נכות תואמים. מנוכחותו של התובע בדיונים השונים, ובשל השוני הבולט בהתנהגותו מדיון אחד למשנהו, ניתן היה להתרשם, כי קיימת אצל התובע מגמה ברורה של האדרה במצבו הפיזי והקוגניטיבי, ועל כך עמדו כאמור פרופ' ירניצקי, ד"ר קריצ'מן והאבחונים שנתנו בעניינו של התובע. עם זאת, לא ראיתי לקבל את טענת הנתבעת ולהעמיד את נכותו הנוירולוגית של התובע על השיעור הנמוך ביותר שנזכר בחוות דעתו של פרופ' ירניצקי, ובשיעור של 10% נכות בלבד. סבורני, כי במכלול לא ניתן להתעלם מהעובדה שהתובע נפגע בצורה קשה בתאונה, מבחן גלזגו בשטח עמד על 4 ובעת אשפוזו סבל התובע משיתוק דו צדדי של ארבעה גפיים, הפרעת שפה, הפחתת מבט ופגיעה קוגניטיבית, אשר נזכרו במסמכי הסיכום מבית חולים סורוקה ולוינשטיין. ממצאים אלה, כפי שציין פרופ' ירניצקי, אכן מצביעים על כך שנותר נזק נוירולוגי לטווח ארוך, וגם אם תודות לתהליך שיקום אינטנסיבי כזה או אחר או מסיבות נוספות לא נותרה לתובע נכות נוירולוגית קשה, סביר להניח שלתובע נותרה בכל זאת נכות משמעותית. משנדרשת אני לכמת את הנכות, ולאחר שהבאתי בחשבון את השיקולים השונים שהובאו בחוות דעתו של פרופ' ירניצקי ובחקירתו, ראיתי להעמיד את נכותו הרפואית הנוירולוגית של התובע כתוצאה מהתאונה על שיעור של 25% לצמיתות. 11. לנוכח טענת התובע לפגיעה בתחום אף-אוזן-גרון, מונה ד"ר גורי לבדיקת נכותו של התובע בתחום זה. מחוות דעתו של ד"ר גורי מיום 15/12/11 עולה, כי לתובע לא נגרמה נכות רפואית בתחום אף-אוזן-גרון בתאונה נשוא התביעה, שכן הירידה הנטענת בשמיעה וכן אובדן חוש הריח אינם מקנים נכות רפואית. 12. נכותו הרפואית הצמיתה של התובע, לאחר התייצבות מצבו הרפואי, עומדת אפוא על שיעור של 51.55% לצמיתות. הנכות התפקודית ובסיס השכר 13. במסגרת תצהירי העדות הראשית, שהוגשו על ידי התובע, אמו וחברו, מר ויקטור ביטון, הפליגו העדים בתיאור נכותו התפקודית של התובע לאחר התאונה. התובע טען, כי הינו סובל מכאבי גב, כאבים ורגישות בחזה, כאבים והגבלה בתנועות מרפק וכתף שמאל, צליעה וקשיים בהליכה, חולשה בארבע גפיים ובפרט בפלג גוף שמאלי, תחושה ירודה ביד שמאל, נוקשות בגוף, שרירים תפוסים, כאבי ראש וסחרחורות, חוסר יציבות, חוסר שיווי משקל והתנדנדות, אי שליטה על השתן והצואה, הפרעות התנהגותיות המלוות באי שקט פסיכו-מוטורי והפרעה קוגניטיבית רחבה, לרבות הפרעות בדיבור, הפרעות בריכוז, הפרעות בזיכרון, חוסר שינה, הפרעות ונדודי שינה, מצב רוח ירוד, עצבנות יתר, אי שקט ותפקוד לקוי. מהחקירה הנגדית של התובע ועדיו עלה, כי קיימת מגמת האדרה בולטת של נזקי התובע. די בהקשר זה אם אציין, כי התובע טען כי הינו סובל מאי שליטה על הסוגרים, אך לא הציג ולו קבלה אחת בגין רכישת טיטולים מאז התאונה ועד היום, הגם שחלפו כ-10 שנים. וכאמור, הן פרופ' ירניצקי והן ד"ר קריצ'מן עמדו באריכות בחוות דעתם ובחקירתם הנגדית על ההאדרה הבולטת אצל התובע בתיאור פגיעתו האורגנית והן בתיאור הנזקים הקוגניטיביים, עד שאין ליתן אימון בתלונותיו של התובע. אוסיף ואציין, כי עיון בסרט המעקב שהציגה הנתבעת העלה, כי התובע מסוגל להלך בצורה חופשית בלא שנעזר באמצעי עזר והליכתו תקינה, שעה שבהתייצבותו לבית המשפט וכן בפני המומחים נתמך התובע במקל הליכה והלך הליכה "רובוטית" בצעדים קטנים ונוקשים, ואשר תוארה על ידי פרופ' ירניצקי בחוות דעתו כהליכה "תיאטרלית" שמקורה אינו נוירולוגי. עוד אציין בהקשר זה, כי התובע ריצה לאחר התאונה, בשנת 2006, עונש מאסר למשך 18 חודשים בתנאי מאסר רגילים, כאשר נדרש למלא את כל חובותיו של אסיר בין כותלי בית הכלא ואף נאסרה עליו יציאה לחופשות בשל מסוכנותו כלפי סביבתו. באמור יש אפוא כדי להעיד ביחס למצבו הגופני והקוגניטיבי של התובע. לנוכח כל האמור, משלא ניתן ליתן אמון בעדות התובע ובתיאור מצבו לאחר התאונה ולאור הפערים המשמעותיים שנתגלו בין תלונות התובע והבדיקות האובייקטיביות שנערכו לתובע, אינני סבורה כי יש בסיס להעמיד את נכותו התפקודית של התובע על דרגת נכות כוללת של 100%, כנטען על ידי התובע, ולכל היותר יש להעמיד את דרגת נכותו התפקודית של התובע על דרגת הנכות הרפואית, כפי שנקבעה על ידי המומחים הרפואיים, ובשיעור כולל של 51.55%. 14. בעניין חישוב בסיס השכר של התובע, לא ניתן להתעלם מעברו של התובע, אשר היה כידוע כבן 37 במועד פגיעתו בתאונה. מראיות שהוצגו על ידי הנתבעת עולה, כי התובע סיים 10 שנות לימוד ולאחר מכן היה במהלך שנתיים בבית הספר הטכני של חיל האוויר. התובע לא השלים את שירותו הצבאי. הן לפני התאונה והן לאחריה התברר, כי התובע הינו אלים במיוחד. התובע הורשע בשורה ארוכה של עבירות פליליות, החל בהתעללות פיזית ונפשית בבנו בעת שהיה בן 4 שנים, תוך גרימת חבלה חמורה לקטין, התעללות קשה בבנות זוגו, בעיקר נשים מחבר העמים, וכלה בעבירות רכוש, לרבות פריצה, גניבה, נשיאת סכין למטרה לא כשרה ואיומים. וכאמור, גם לאחר התאונה המשיך התובע במעשי אלימות כלפי בנות זוגו, כעולה מגזר הדין מיום 15/06/05 ומהכרעת דין נוספת מיום 11/06/06. התובע טען, כי יש להעמיד את בסיס השתכרותו על 6,000 ₪, תוך שטען שעבד כקצב במספר רשתות שיווק עד לתאונה. לאחר התאונה לא חזר התובע לשוק העבודה והוא אינו עובד כלל. עיון בתעודות עובד ציבור שצירף התובע מהמוסד לביטוח לאומי מעלה, כי התובע לא עבד כלל לפרנסתו בשנים 1997 ועד למועד התאונה בשנת 2002, ובסך הכל כ-6 שנים. גם בתקופה שעבד התובע, וכעולה מתסקיר פקידת סעד מיום 02/11/97, התובע עבד לסירוגין ונהג להחליף מקומות עבודה בתדירות גבוהה, כאשר שכרו היה נמוך והוא התגורר בדירת אמו עם בנו, כעולה גם מהכרעת דין שניתנה בעניינו של התובע ועל פי דברי סנגורו ביום 01/11/01. וכאמור, ד"ר קריצ'מן בחקירתו הנגדית הסביר, כי אישיותו הפרה-מורבידית של התובע היא זו אשר הקשתה על הסתגלותו של התובע והשתלבותו במקומות עבודה ושכרו לא עלה כדי שכר המינימום עובר לתאונה. מן האמור עולה, אפוא, כי לאורך כל חייו של התובע עד למועד התאונה עבודתו לא הייתה רציפה ומסודרת, השתכרותו הייתה נמוכה ובניגוד לנטען על ידו, לא רכש התובע לעצמו מקצוע. גם לאחר שנולדו לתובע ארבעה ילדים והוא היה אמור לדאוג לפרנסתם, לא התגבשה אצל התובע אחריות לילדיו, הוא לא עבד במשך 6 שנים כלל, לא דאג לפרנסתם, לא שילם מזונות והתגורר עם ילד אחד בדירתה הקטנה של אמו, כשהוא וילדיו נופלים לנטל על אימו, שנדרשה מהכנסתה הדלה לדאוג לכלכלתם. בשקלול הנתונים, ולאור חולשותיו של התובע וכושר יכולת התמודדותו פרי מצבו קודם התאונה, ושעה שהתובע לא עבד כלל 6 שנים עד למועד התאונה ואף קודם לכן לא התמיד בעבודה כלל, כמפורט לעיל, סבורני, כי ראוי להעריך את בסיס השכר לחישוב הפסדיו של תובע בגבולות שכר מינימום. חישוב הנזקים 15. בענייננו, כאשר הנתונים, לרבות דרגת נכותו של התובע, מושתתים בחלקם על הערכה והתובע לא יכול להצביע על רצף תעסוקתי ונתוני שכר מבוססים, סבורני, כי ראוי לבצע את החישוב על בסיס גלובאלי. הפסד השתכרות עבר ועתיד 16. מיום התאונה ועד היום חלפו 116 חודשים. אלמלא התאונה ועד גיל 67 היו עומדות לפני התובע עוד כ-20 שנות עבודה. בהתחשב בתקופות האמורות, בהערכתי את הגריעה שגרמה התאונה מכושר השתכרותו של התובע, וכן בהתחשב בגבולות שכרו של התובע עובר לתאונה, אעריך את הפיצוי בראש הנזק של הפסד השתכרות בעבר ולעתיד בסכום גלובאלי של 700,000 ₪. לתובע נגרם גם הפסד חלקי של הפנסיה, אותו שיערך בסך של 50,000 ₪. עזרת צד ג' בעבר ובעתיד 17. התובע נזקק לעזרה מוגברת במהלך אשפוזו, שנמשך 333 ימים, ואף בתקופה שבסמוך לאחר מכן. התובע לא העסיק עזרה בשכר מאז פציעתו בתאונה, ומכורח הנסיבות נעזר בבני משפחתו ובעיקר באימו. יש להביא בחשבון את פגיעותיו הקשות של התובע בתאונה, מצבו בסמוך לאחר התאונה, אשפוזו במספר בתי חולים ואף את תקופת השיקום הארוכה, במהלכה נזקק לעזרה מוגברת. באשר לצורך בעזרה כיום, אכן קיימת לתובע מגבלה פיזית ביד שמאל שאינה דומיננטית ואף נכות נוירולוגית ופסיכיאטרית, שיש בה כדי להשפיע על יכולתו של התובע לנהל את חייו. התובע אינו זקוק לעזרה משמעותית בביצוע הצרכים האישיים, ואולם יידרש לעזרה בביצוע עבודות בית מורכבות יותר, נשיאת משאות ועוד. את העזרה לעבר ואת הסיוע שהתובע יידרש לו עד תוחלת חייו אעריך בסכום גלובאלי של 500,000 ₪. ניידות 18. לנוכח חוות דעתו ועדותו של פרופ' ירניצקי ומכלול הראיות שהובאו בפניי, לא השתכנעתי כי הנכות שנגרמה לתובע מצריכה פיצויים בגין ניידות, מעבר להוצאות נסיעה מוגברות לטיפולים, וכן בתקופה הסמוכה לתאונה בה היה התובע מוגבל בהליכה. הוצאות אלה אעריך בסכום כולל של 40,000 ₪. התאמת דיור 19. משאיני סבורה כי מצבו של התובע תואם את תלונותיו ואת המצג שהתובע מבקש להציג, לא השתכנעתי כלל כי פגיעתו של התובע מחייבת התאמת מקום מגוריו למגבלותיו ואינני פוסקת פיצוי בראש נזק זה. הוצאות רפואיות 20. התובע טוען, כי בעקבות התאונה, הטיפול הרפואי והמעקב הממושך, נגרמו לו הוצאות רפואיות לצורך רכישת תרופות, ביקורים בקופת חולים וכן הוצאות נסיעה הכרוכות בטיפולים הרפואיים, המסתכמים בסך של 300,000 ₪. חרף האמור וחרף העובדה שחלפו כ-10 שנים ממועד פגיעתו של התובע בתאונה, לא עלה בידו של התובע להציג אלא קבלות ספורות ביותר. מומחי בית המשפט, שמונו לקביעת נכותו של התובע, לא ציינו בחוות הדעת שנערכו על ידם כי התובע נדרש לקבל טיפולים רפואיים נוספים בעתיד ו/או כי נדרש לסדים, מקבע יד ו/או כיוצ"ב. התובע רשאי לקבל את מרבית הטיפולים הרפואיים והמעקב הרפואי מקופת החולים בה הוא חבר, מבלי שיידרש אף לשלם השתתפות עצמית, כנובע מהוראות חוק התייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית בשנים 2009-2010), התשס"ט-2009. יחד עם זאת, ניתן להכיר בפיצוי, אם כי בהיקף קטן, לאור דמי ההשתתפות העצמית בהן נשא התובע, עבור תרופות וטיפולים בעבר עד כניסתו של חוק ההתייעלות הכלכלית לתוקף ובגין תרופות אשר לא יאושרו על ידי רופאי קופת חולים בסכום כולל של 50,000 ₪. כאב וסבל 21. בראש הנזק הבלתי הממוני, לפי 51.55% נכות ו-333 ימי אשפוז, בניכוי גיל ובתוספת ריבית מתאימה מיום התאונה, זכאי התובע לפיצוי בסך של 236,000 ₪. סך הערכת הנזק 22. א. הפסד השתכרות עבר ועתיד: 700,000 ₪ ב. הפסד חלקי פנסיה: 50,000 ₪ ג. עזרת הזולת עבר ועתיד: 500,000 ₪ ד. הוצאות נסיעה מוגברות: 40,000 ₪ ה. הוצאות רפואיות: 50,000 ₪ ו. נזק בלתי ממוני: 236,000 ₪ סך נזקי התובע עולים כדי:                   1,576,000 ₪. גמלאות המוסד לביטוח לאומי 23. התובע מקבל קצבת נכות כללית וכן קצבת שירותים מיוחדים מהמוסד לביטוח לאומי. על פי חוות דעת של האקטואר שי ספיר מיום 28/03/12 (מועד החישוב נכון ליום 31/03/12), סכומן המהוון של קצבאות הנכות הכללית עומד על 755,388 ₪, כולל ריבית על תשלומי עבר, ובסך של 568,846 ₪ בגין קצבת שירותים מיוחדים, כולל ריבית על תשלומי עבר. התובע טען, כי יש לנכות רק חלק מגמלת הנכות הכללית ויש להפחית את הנכות המשוקללת, שאינה קשורה לתאונה, מתוך סך הנכות המשוקללת של הנפגע. בהקשר זה ערך התובע מיון של הנכויות מתוך הדו"חות הרפואיים של המוסד לביטוח לאומי וציין, כי יש לנכות מפיצויי התובע שיעור של 22% בלבד מגובה גמלת הנכות הכללית של התובע. הנתבעת טוענת מאידך, כי הנכות היחידה שנקבעה לתובע על ידי מומחי בית המשפט, כנכות שלא קשורה לתאונה, היא נכות בשיעור של 25% בתחום הפסיכיאטרי, ורק נכות זו ניתנת להפחתה מסך גמלאות המוסד לביטוח לאומי. על פי פסיקת בית המשפט העליון, בע"א 1093/07, שושנה בכר נ' אברהם פוקמן (פרסום נבו), 02/07/09, וברע"א 5670/10, פלוני נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ (פרסום נבו), 09/08/10 הנטל להוכיח קביעות דרגות נכות שאינן נובעות מהתאונה רובץ על התובע, לצורך חישוב הניכויים והחלת הלכת רע"א 3953/01, עמר נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ"ז (4), 350 וזאת בהסתמך על חוות דעת מומחי בית המשפט ולא על קביעת ועדות המוסד לביטוח לאומי. בענייננו, הוגשו דוחות המוסד לביטוח לאומי בסמוך לסכומי הצדדים כאשר מהם עולה כי התובע החל לקבל מהמוסד לביטוח לאומי גמלאות נכות כללית רק לאחר התאונה ובעקבותיה. על כן ניתן להפחית מגמלאות הנכות הכללית אך נכות, לגביה נקבע על ידי מי מהמומחים שמונו על ידי בית המשפט כי זו אינה נובעת מהתאונה. ממכלול הנכויות שנקבעו לתובע, הנכות היחידה שנקבעה לתובע על ידי מומחי בית המשפט כנכות שלא קשורה לתאונה הינה בתחום הנפשי. ד"ר קריצ'מן בחקירתו הנגדית (עמוד 18 לפרוטוקול) ציין, כי הנכות הפרה-מורבידית של התובע בתחום הנפשי עמדה על 20%-30%, ובממוצע על 25%. בהביאי בחשבון את ההפרש בין הנכות הכוללת לנכות שאינה קשורה לתאונה, יש לנכות מן הפיצויים המגיעים לתובע 60.73% בלבד מסך כל גמלאות המוסד לביטוח לאומי בענף נכות כללית, קרי סך של 458,753 ₪ במעוגל. באשר לקצבת השירותים המיוחדים העומדת על 568,846 ש"ח, יש לנכות את התגמולים במלואם, לאחר שלא הוכח באמצעות המומחים הרפואיים שמונו על ידי בית המשפט כי לתובע הייתה נכות באשר ליכולת תפקודו ולביצוע תפקודי ADL שלא קשורה לתאונה והמצדיקה לכאורה קבלת גמלאות שירותים מיוחדים. סוף דבר 24. הנתבעת מחויבת לשלם לתובע סך של 548,401 ₪, בצירוף שכר טרחת עורך דין בשיעור של 13%, וכן את הוצאות האגרה הראשונית, כשהיא משוערכת ליום מתן פסק הדין (22/06/12). מן הסכום המגיע לתובע יש לנכות את התשלומים התכופים, בצירוף שכר טרחת עורך דין ומע"מ, ככל ששולמו, כשהם משוערכים ליום מתן פסק הדין. עמוד השדרהתאונת דרכיםשברחוליות