דוגמא לפסק דין בנושא קרע בכתף תאונת דרכים: תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בשתי תאונות דרכים. התביעה נדונה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975. המחלוקת על הנזק בלבד. רקע 1. התובע נפגע בשתי תאונות דרכים שהינן גם תאונות בעבודה. הראשונה ביום 16.10.03 והשנייה ביום 6.4.06. התובע הינו נהג מונית במקצועו ושתי התאונות אירעו במהלך נהיגתו במונית. הנתבעת מבטחת השימוש במונית בביטוח חובה. בין שתי תאונות אלה אירעה לתובע תאונת דרכים נוספת ביום 4.5.05. תאונה זו הוסדרה בפשרה ואינה עומדת עוד לדיון כיום. 2. בתאונה הראשונה נפגע התובע בכתף וביד שמאל ונגרם לו קרע מלא בגיד הכתף. הוא טופל שמרנית בקופת חולים. בתאונה השנייה נפגע התובע בצווארו ובברכיו וטפל שמרנית בחדר מיון של בי"ח פורייה. 3. התובע הגיש למל"ל תביעות להכיר בתאונות כתאונות בעבודה ולתשלום דמי פגיעה, התביעות הוכרו והמל"ל אכן שילם לו דמי פגיעה בסך - 4,702 ₪ עבור התאונה הראשונה וסך - 3,500 ₪ עבור התאונה השנייה. 4. אשר לקביעות הרפואיות, בחר התובע במסלול מינוי מומחה. מומחה בית המשפט ד"ר נדב שאשא קבע בחוות דעתו: תאונה ראשונה [א] בבדיקת התובע נמצאו: צוואר - רגישות קלה בהנעת ובמישוש השרירים, כתפיים - היתכנות של דלדול קל דו - צדדי בשרירי השכמות, חריקות בתנועה משני הצדדים, יותר מצד שמאל. עמוד שדרה מותני - תלונות על כאבים בכפיפה וביישור מקסימאלי בסוף טווחי תנועת הטיה וסיבוב [ב] מעברו של התובע - על פי התיעוד הרפואי קדמו לתאונה זו תאונות וחבלות רבות, עיקרן ביחס לכתף ימין. בנובמבר 1994, במהלך אשפוז, נמצאה רגישות בתנועות כתף שמאל וב - 20.3.02 נרשמו רגישות וכאבים מעל הצוואר והכתפיים "ימין יותר משמאל" ללא חסר נוירולוגי ... כאבי צוואר ותסמונת שרוול מסובב דו - צדדי לאחר תאונת דרכים. התיעוד הרפואי הרב מעלה כי התובע סובל מזה שנים מרגישות ומחריקות בשתי הכתפיים, יותר מצד ימין. לדעת המומחה קרוב לוודאי שמדובר במחלת גידי השרוול המסובב על רקע ניווני או טראומטי. [ג] לאחר התאונה נרשמו תלונות רבות של התובע ביחס לכתף שמאל ואגודל שמאל. ביום 15.2.05 ועל פי ממצאי בדיקת ארטרוגרפיה הודגמו הן שינויים ניווניים במפרק כתף שמאל והן דלדול וקרע מלא של גיד SS בדרגה 2 באספקט הקדמי. לדעת המומחה לא ניתן לייחס את המצב הנוכחי בכתף שמאל אך ורק לתאונה הראשונה אם כי ייתכן שהתאונה גרמה להחמרה במצבה. בהיעדר מידע על טיפולים פיזיותראפיים, בהיעדר פירוט לגבי בדיקה פיזיקאלית ובדיקות עזר שבוצעו לאורך השנים, לא ניתן להעריך במדויק את תרומתה של התאונה לגבי הפגיעה בכתף שמאל. [ד] בהינתן כל אלה העמיד המומחה את נכותו המלאה של התובע בגין כתף שמאל על 20%, לפי סעיף 42 [1] [ד] [3] לתקנות הביטוח הלאומי [קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה] תשט"ז - 1956. המומחה ייחס 10% מהנכות למצב קודם ו - 10% הנותרים לתאונה הראשונה. [ה] אשר לנכויות זמניות, הסתייג המומחה מחופשת מחלה בת 10 חודשים, אותה רשם הרופא המטפל לתובע. לדעתו אין בדיווחי הרופא מידע מספיק לגבי התלונות, הבדיקה הגופנית או המגבלות מהן נגזר הצורך בחופשה ממושכת זו ואין מסמכים המעידים על ביצוע של טיפולים פיזיותראפיים שהומלצו לתובע. הוא שב ומאזכר את הבירור ואת בדיקת הארטרוגרפיה מיום 15.2.05. המומחה לא קבע תקופות אי כושר או נכויות זמניות. [ו] התובע התלונן כי בתאונה זו נגרמה לו גם פגיעה באגודל כף יד שמאל. ב - 1.12.05 נותח לשחרור הגיד באגודל. אך הרופאים המטפלים קבעו כי מדובר ב"אצבע הדק", כך גם מראים ממצאי הניתוח. המומחה קבע כי מדובר בפתולוגיה עקב שינויים ניווניים שאינה מופיעה על רקע טראומטי חד. על כן שלל קשר סיבתי בין מצב האגודל לבין התאונה. תאונה שנייה [א] בתעודת שחרור מחדר מיון נרשם כי התובע לא איבד את הכרתו באירוע אך הקיא., התלונן על כאבי צוואר וברכיים ללא ממצאים טראומטיים. נמצאה רגישות קלה באזור הקדמי של הראש, אך ללא הגבלת תנועות או חסר נוירולוגי. [ב] לאור מצבו הקודם של התובע קבע המומחה כי התאונה לא גרמה להחמרה או לפתולוגיה נוספת. לכן שלל נכות זמנית או צמיתה כתוצאה מהתאונה. [ג] חופשת המחלה שהוענקה לתובע הייתה ממושכת ומספיקה. 5. בתשובה לשאלות הבהרה מאת ב"כ הנתבעת מסר המומחה: [א] חוזר על קביעת הנכות בכתף שמאל לרבות מצב קודם. המסמכים שהוגשו לבדיקתו אינם מתארים את מנגנון הפגיעה בתאונה הראשונה והתובע, כאשר נבדק אצלו, טען כי אינו זוכר את פרטי התאונה. על סמך הנתונים שעמדו לפניו, הוא אינו יכול להעריך במדויק את היחס בין מצב הכתף עובר לתאונה, לבין מצבה לאחר התאונה. הערכתו מבוססת על נתונים שעמדו לפניו ועל שיקול דעתו הקליני. [ב] במידה ויעמדו בפני בית המשפט ראיות על כך שהתאונה הייתה קלה ועלולה הייתה לגרום לנזק קל בלבד, יש מקום לשקול הפחתת שיעור הנכות ולהעמידו על 5% - 7%. 6. בתיק התקיימו ארבע ישיבות ענייניות: בישיבה הראשונה מיום 28.10.08 מסר בית המשפט את הצעתו לפשרה ביחס לשלושת התאונות נשוא כתב התביעה. בישיבה השנייה מיום 27.4.09 ביקש התובע לקבוע את התיק להוכחות. בישיבה השלישית מיום 27.6.10 החלה שמיעת ההוכחות. במהלך הישיבה הגיעו התובע והנתבעת בתאונה מיום 4.5.04 להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין. בהמשך הגיעו ב"כ התובע וב"כ הנתבעת שנותרה להסכמות ביחס לשתי התאונות נשוא פסק דין זה. ב"כ התובע דאז, עו"ד שטיין והתובע מסרו הסכמתם. הישיבה הופסקה על מנת לאפשר לב"כ הנתבעת לקבל את אישור מרשתו להסכמות. האישור אכן ניתן וב"כ הנתבעת שלח לתובע הסכם פשרה לחתימה. אך התובע חזר בו מהסכמתו, עו"ד שטיין התפטר מייצוגו והתיק נקבע לישיבת הוכחות נוספת ביום 23.1.13. התובע מיוצג כעת על ידי עו"ד חיר. המחלוקות 7. נסיבות התאונה הראשונה, האם חמורה או קלה. בהתאם לכך, מהי הנכות הרפואית. 8. האם נעדר התובע מעבודתו כתוצאה מהתאונה הראשונה ואם כן לאיזו תקופה, האם נגרמו לו הפסדי השתכרות ומהם. הראיות 9. התובע הצהיר והעיד כעד יחיד מטעמו. כמו כן הגיש מוצגים וביניהם שומות לשנים 2001 עד 2007. במהלך ישיבת ההוכחות אפשרתי לו להגיש דיווחים שלו לשנים 2008 - 2011, כאשר לנבתע שמורות טענותיה לעניין רלוונטיות, עיתוי ומשקל. הנתבעת הסתפקה בהגשת תיק מוצגים. 10. הצדדים לא זימנו את המומחה לחקירה על חוות דעתו. דיון התאונה הראשונה נסיבות התאונה 11. בסעיף 2 לכתב התביעה נכתב שעובר לתאונה נסע התובע "לאט ובזהירות ברכבו בטבריה כאשר תוך כדי נסיעה לא הבחין ברכב צד ג' ופגע בו מאחור". בהודעתו למל"ל על פגיעה בעבודה כתב שמדובר בתאונת עבודה והסתפק בתיאור מקום התאונה. בהודעתו במשטרה שניתנה בסמוך לתאונה נרשם אכן שהתובע מצא את עצמו בתוך המיצובישי [רכב צד ג'], אך לא היו נפגעים. ועוד נרשמו שם הנזקים לשני הרכבים: במונית התובע "נשברו פנסים + ניקלים" ובמיצובישי "טמבון אחורי + מכסה תא מטען". לא נרשם כי הטמבון והמכסה במיצובישי נשברו. ביום 15.5.08 הוגשה חוות דעתו של המומחה ד"ר שאשא. המומחה כותב שלדברי התובע, מתקשה הוא לזכור את פרטי התאונות ומנסה כעת לשחזר ולענות על שאלות המומחה. כאמור, המומחה השיב לשאלות הבהרה ואישר כי יש מקום לשקול הפחתת שיעור הנכות אם יתברר שמדובר בתאונה קלה שעלולה הייתה לגרום נזק קל בלבד. 12. לאחר כל אלה וביום 8.7.09 חתם התובע על תצהירו ת/1. וכאן לראשונה הופיעה גרסה על חומרת התאונה. בסעיף 5 הצהיר כי לא הבחין ברכב צד ג' ופגע בו מאחור בחוזקה רבה. בסעיף 66 הצהיר כי התאונה הייתה קשה ומשמעותית, לא קלה וכי המונית שלו פגעה ברכב מיצובישי בחוזקה. התובע הפנה להודעתו במשטרה. הודעה זו אינה יכולה לסייע לו לאור הכתוב בה על היעדר נפגעים ועל נזק שולי לרכבים. 13. במהלך חקירתו הנגדית העיד התובע שעובר לתאונה נסע במהירות של "70, 80" [עמ' 6]. כשעומת עם הכתוב בכתב ההגנה ועם הרשום בחוות דעתו של המומחה, לא הגיב על האמור בכתב ההגנה. אשר לחוות דעת המומחה הכחיש שאמר לו שאינו זוכר את פרטי התאונה ואמר שמסר למומחה כאשר נסע במהירות של 70 - 80 קמ"ש. כאשר עומת עם גרסתו בהודעתו במשטרה השיב "זה לא יכול להיות ... אמרתי שהיו נפגעים". כאשר נשאל מה היו הנזקים לרכבו השיב "כל החזיתית מקדימה נהרס ... פח, פנסים, הכל". ואז הוצג לו שבהודעתו במשטרה מסר שנשברו לו רק פנסים וניקלים. על כך השיב שאינו יודע מה נרשם במשטרה, אך השמאי בדק זאת וזה הנזק" [עמ' 7]. 14. מאישור משטרה עולה כי בתאונה נפגעו ארבעה אנשים. שני נהגים, התובע ומר יעקב שורצזון ושני נוסעים, יעל שורצזון וצבי אנגרמן. התובע לא זימן איש מהם להעיד על נסיבות התאונה. התובע לא הגיש דו"ח שמאי על נזקים לרכבו. 15. אף בהתעלם מהאמרות שנרשמו על ידי המומחה בהינתן כי מדובר בעדות שמיעה שמשקלה מועט ואף אם נתעלם מהודעת התובע במשטרה, יוצא שהתובע מבקש לקבוע כי מדובר בתאונה קשה וחמורה, זאת על סמך עדותו היחידה. בית המשפט רשאי לבסס ממצאים על עדות בעל דין יחידה וללא סיוע, ובלבד שהוא רוחש לה אמון מלא ומושלם. ראו סעיף 54 [2] לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א - 1971 וע"א 231/72, עיזבון אלמליח נ' זוטא, פד"י כז [1] 679, 681. לא רחשתי לעדות התובע אותו אמון נדרש. התובע העלה בתצהירו גרסה כבושה, גרסה זו סותרת במפורש את האמור בכתב תביעתו, העיתוי של העלאתה, לאחר תשובת המומחה לשאלת הבהרה פועל אף הוא נגד התובע ולבסוף, התובע לא זימן עדים רלוונטיים שיכולים היו לתמוך בגרסתו זו, לא נוכחים נוספים בתאונה ולא את השמאי שיכול היה להעיד על עוצמת הפגיעה לאור הנזקים שנמצאו ברכב התובע. התובע לא הוכיח כי התאונה הייתה חמורה. על כן נותרנו עם תאונה קלה. הנכות הרפואית 16. קביעות המומחה לגבי מצב קודם של התובע בעינן עומדות והתובע לא ניסה לסתור אותן. משמע שהתובע סובל קרוב לוודאי ממחלה ניוונית של גידי השרוול המסובב. התיעוד הרפואי עובר לתאונה מצביע על סבל בשתי הכתפיים, בעיקר כתף ימין, אך גם על רגישות, כאבים וחריקות בכתף שמאל שנפגעה בתאונה. מאידך ועל אף בדיקות התובע בעבר, לראשונה לאחר התאונה ולאחר תלונות חוזרות ונשנות לגבי כתף שמאל, נמצאו בבדיקה אובייקטיבית לא רק שינויים ניווניים אלא גם דלדול וקרע מלא של הגיד. על כן אני מאמצת את קביעות המומחה לגבי ייחוס חלק מהנכות לתאונה נושא התביעה. 17. שאלה אחרת היא מהו אותו חלק שיש לייחס לתאונה זו. המומחה ייחס תחילה מחצית מהנכות לתאונה. אך בתשובה לשאלת הבהרה ממוקדת הציע להפחיתה אם ובמידה שהראיות תגלנה תאונה קלה שעלולה הייתה לגרום לנזק קל בלבד. וכך אכן מעלים הממצאים העובדתיים לעיל. לאור הקרע המלא שהתגלה רק לאחר התאונה ומיעוט התלונות והיעדר הממצאים האובייקטיביים עובר לתאונה, מצאתי להעמיד את נכותו של התובע בגין התאונה על 7%. הפסדי השתכרות לעבר 18. בהודעתו על פגיעה מעבודה פירט התובע את הנתונים להלן: שעות עבודתו עובר לתאונה היו מ - 6.00 ועד 20.00. כתוצאה מהתאונה לא עבד בין 17.10.03 ל - 30.4.04. הוא הציג למל"ל תעודות לנפגע בעבודה מאת רופא המשפחה ד"ר בלומנטל. ב - 1.5.04 שב לעבודה חלקית של 4 שעות זאת עד ל - 20.5.04. אף לכך הציג תעודות מאת ד"ר בלומנטל. וביום 21.5.04 שב לדבריו עבודה מלאה. יוצא שלגרסת התובע הוא לא עבד כלל כ - 6.5 חודשים לאחר התאונה, לאחר מכן עבד חלקית משך כ - 20 יום והחל מ - 21.5.04 שב לעבודה מלאה. התובע חתם על הודעתו זו ב - 2.6.04. המל"ל לא התרשם מטענות אלה ואישר לו תקופת אי כושר בת כחודשיים ועד כולל 26.11.03. 19. בית המשפט אינו מחויב לקביעות המל"ל הללו. לא בכלל ולא בפרט כאשר בחר התובע במסלול של מינוי מומחה. אך התובע לא ביקש מהמומחה לקבוע מהי תקופת אי הכושר, מלאה או חלקית כתוצאה מהתאונה. איני שוללת קביעת תקופה זו על יסוד אישורים רפואיים שניתנו בזמן אמת וככל שניתן להתרשם מהן כי ניתנו על סמך בדיקות, מעקב ענייני, בירורים וממצאים רפואיים. עיינתי בתעודות מאת רופא המשפחה. הרופא הפנה את התובע להתייעצות עם אורטופד ולטיפולי פיזיותראפיה. התובע לא הגיש אסמכתאות או ממצאים של גופים אלו והקושרים את מצבו בתקופה זו אל התאונה. הוא אף לא הגיש כרטיס המעיד על כך שעבר טיפולי פיזיותראפיה. מרישום הכירורג ד"ר קרסיניאנסקי עולה כי התובע התלונן לפניו על הגבלת תנועות באגודל, אך המומחה ד"ר שאשא שלל קשר סיבתי בין מצב האגודל לבין התאונה. לאור זאת לא אוכל לקבוע ממצאים על תעודות המחלה שרשם רופא המשפחה. מדובר בסדרה של חמש תעודות, כל אחת לחודש ימים. התעודות אינן מפרטות דבר, למעט אבחנה חוזרת וקביעה "הוא אינו מסוגל עסוק בעבודתו ואף לא בעבודה מתאימה אחרת". בתעודה השישית והאחרונה חוזרת אותה אבחנה, שוב ללא בירור ובדיקה ובה נקבע "הוא מסוגל לעסוק בעבודתו במשך 4 שעות ביום בלבד". 20. התובע לא הוכיח התמשכות של תקופת אי כושר, מלאה או חלקית, מעבר לקביעת המל"ל. להלכה אך קביעת המל"ל אינה בגדר ראיה כאן כאשר נמנע התובע מקבלת קביעה במסלול המומחה בו בחר. אך למעשה, נוכח פגיעתו וכלל נסיבות העניין ובהנחה שהמל"ל עורך בדיקה רצינית ואובייקטיבית לפני שהוא מאשר תשלום דמי פגיעה - אקבל את קביעת המל"ל. כתוצאה מהתאונה נגרמה לתובע תקופת אי כושר בת חודשיים. אף אם אקבל את גרסת התובע ולפיה שב לעבודה חלקית ולאחר מכן לעבודה מלאה ב - 21.5.04, הוא לא הוכיח ברחל ביתך הקטנה כי בתקופה מ - 26.11.03 ועד 21.5.04 נגרמו הפסדיו אך ורק בגין התאונה או למצער איזה חלק מהם נגרם כתוצאה ממנה. 21. התובע יליד 1948, נהג מונית עצמאי. משומות שהגיש לשלטונות המס לשנים עובר לתאונה עולים הנתונים הבאים ולאחר ניכוי המס המגיע: 2001 - 7,894 ₪ לחודש; 2002 - 9,143 ₪ לחודש. לפי בדיקת המל"ל עמדה הכנסתו הרבעונית של התובע עובר לתאונה על 27,990 ₪ ומכאן שההכנסה החודשית עמדה על 9,330 ₪. בהתחשב בהכנסתו החודשית בשנת 2002, לאחר ניכוי מס, מול ההכנסה החודשית בשנת 2003 [ממנה לא ניכיתי מס] יוצא שההכנסה החודשית הקובעת הינה 9,330 ₪. ובהצמדה למדד להיום - 11,717 ₪. נזקו והפסדו של התובע בתקופת אי הכושר הינו 2 חודשים X 11,717 ₪ = 23,434 ₪. 22. לאחר מכן ועד היום : על פי שומת 2003 ירדו עד מאוד הכנסותיו של התובע בשנה זו: הכנסה שנתית חייבת במס עמדה על 44,683 ₪ ובסופו של דבר לא נותר מס לניכוי. יוצא ההכנסה החודשית עמדה על 3,723 ₪ ובהצמדה להיום על 4,718 ₪. ואולם התאונה אירעה בחודש אוקטובר, לקראת סוף השנה ועל כן מרבית הירידה בהכנסות נובעת, בהיעדר ראיה אחרת, מהעבודה בתשעת החודשים הראשונים של השנה וללא זיקה לתאונה. הכנסותיו של התובע בשנים 2004 - 2005 היו נמוכות, כדי מחצית מההכנסות בשנת 2002. מדובר בשומות עצמיות ללא אישור של שלטונות המס ואשר נערכו על ידי התובע לאחר התאונה. על כן יש לבחון אותן היטב שמא התובע מבקש להציג הפסדים לצורך התביעה. אך גם אם ניקח מקדמי ביטחון, עדיין מדובר במחצית ההכנסה ביחס לשנת 2002. התובע לא הוכיח כי העסיק בתקופה זו נהגים שכירים על המונית. הוא הוכיח כי סבל מאגודלו בתקופה זו אך כאמור, לא נמצא קשר סיבתי בין סבל זה לבין התאונה. בניגוד הצהרת התובע, לא נגרם לו בתאונה שבר באגודל וסבלו נובע מ"אצבע הדק". האגודל נותח בשנת 2005, הכנסותיו בין 2004 ל - 2005 היו נמוכות, אך בשנת 2006 כבר ניכרה עלייה : - 2006 עמדה ההכנסה החודשית על 8,374 ₪ [מס שלילי], ב - 2007 שוב צנחה ההכנסה. התובע לא הגיש שומות לשנים 2008 - 2011 אלא הסתפק בדיווחים עצמיים. מדיווחים אלו לא ניתן להבין מהן ההכנסות לצרכי מס. בשנת 2008 עמד המחזור העסקי הנטען על 205,645 ש"ח כאשר התובע רושם הפסד של 118,565 ₪. ב - 2009 אין בכלל דיווח על מחזור או על הפסדים. ב - 2010 עמד המחזור העסקי הנטען על 406,997 ₪ כאשר התובע רושם הפסד של 21,505 ₪. בשנת 2011 רושם הכנסות בסך 50,730 ₪ ומס בסך 5,070 ₪. לא מצאתי משקל לדיווחים אלו שכן אין אישור שלטונות המס לקבילותם ולתקפותם. אין אישור רו"ח שהגיש אם הגיש אותם. כל שניתן ללמוד מהם הוא שהכנסותיו של התובע אינן יציבות לשיטתו. אין מדובר בדקדקנות יתר כלפי התובע. נזכור כי עדותו היחידה לא הרשימה כדי ביסוס ממצאים עליה. תמוה שבכל השנים שחלפו מאז התאונה, לא הצליח התובע להתאמץ ולהשיג שומות מאושרות על ידי שלטונות המס. נמצאה זיקה בין סבלו של התובע מאגודלו לבין השנים ה"רעות" 2004 - 2005. בנסיבות העניין אני מוכנה לפסוק לתבוע סכום גלובלי, בעיקר עבור מחצית השנה מיום התייצבות הנכות הצמיתה. אני פוסקת לתובע סכום גלובלי של 10,000 ₪. עזרת הזולת לעבר 23. התובע לא הגיש אסמכתאות לעזרה בשכר. נוכח פגיעתו של התובע ותקופת אי הכושר, מצאתי לפסוק לו סכום של 2,000 ₪. הוצאות לעבר 24. התאונה הינה תאונה בעבודה ומרבית הוצאותיו של התובע מכוסות על ידי המל"ל. התובע לא הגיש אסמכתאות להוכחת הוצאות נטענות אלו. יחד עם זאת ההוצאות הרפואיות והוצאות עבור ניידות אינן מכוסות במלואן. אני פוסקת לתובע סכום גלובלי של 2,000 ₪. הפסדי השתכרות לעתיד 25. התובע כיום בן 65. הכנסותיו אינן מגלות יציבות לאורך השנים, הן לפני והן אחרי התאונה. נכותו האורטופדית הינה בעיני נכות בעלת השלכות תפקודיות, גם אם מביאים בחשבון את בעיותיו הבריאותיות הנוספות. התובע מתקרב לגיל פרישה. לכן ועקב העמימות באשר לבסיס השכר מחד, מול הנתון הברור של הנכות הרפואית והשלכותיה בכלל ועל התובע בנתוניו בפרט, מצאתי לפסוק סכום לו גלובלי של 10,000 ₪. הוצאות ועזרה לעתיד 26. התובע לא פירט כל אחד מראשי הנזק בסיכומיו אך הוא הפנה לתצהירו, שם על גבי 141 סעיפים, התעמק בחישוב נזקו. בא כוחו הפנה לתצהיר על רובו לא נחקר. אני מעמידה את בא כוחו כמי שחזר על התצהיר בסיכומיו שבעל פה. מרבית הוצאותיו של התובע מכוסות ותהיינה מכוסות על ידי המל"ל. יחד עם זאת, עלולות להיגרם הוצאות שאינן מכוסות במלואן וכן נוכח הקרע בגיד, התובע עלול להיזקק לעזרת זולת מסוימת בעתיד. מצאתי לפסוק לו סכום גלובלי של 10,000 ₪. נזק לא ממוני 27. בנסיבות הפגיעה והנכות, נכון וצודק לחשב את נזקי התובע לפי נכות של 10% ובהתאם לתקנה 2 [ב] לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים [חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון] תשל"ו - 1976. אני פוסקת לתובע, לאחר ניכוי גיל סך של 12,900 ₪. סה"כ נזק לתאונה הראשונה - 70,334 ₪. ניכויים 28. מסכום זה יש לנכות דמי פגיעה בסך 4,702 ₪ ובהצמדה להיום - 5,794 ₪. בנוסף יש לבצע ניכוי רעיוני, ככל שחל, של מענק עבור נכות בשיעור של 7% אותה נמנע התובע לדרוש מהמל"ל. הסכום יחושב בנוסח פסיקתא שיוגש לחתימה. התאונה השנייה 29. בתאונה זו לא נגרמה לתובע נכות כלשהי, לא צמיתה ולא זמנית. המל"ל אישר לו תקופת אי כושר בת 3 חודשים ושילם לו דמי פגיעה בסך של 3,500 ₪. בהצמדה להיום - 4,192 ₪. כל זאת לפי בסיס שכר רבעוני של 5,538 ₪. לסכום זה יש להוסיף 25% מעבר לדמי פגיעה ולכן אני פוסקת לתובע סכום נוסף של 1,400 ₪. 30. התובע לא הגיש קבלות להוכחת הוצאות מעבר לאילו המכוסות על ידי המל"ל ולא הוכיח צורך בעזרת משפחה מוגברת. יחד עם זאת מצאתי לפסוק לו בגין הוצאות לא מכוסות, למשל עקב השתתפות עצמית סכום גלובלי של 1,000 ₪. 31. כל שנותר הוא לפסוק לו פיצוי בגין הנזק הלא ממוני. מצאתי לפסוק לו סכום של 8,000 ₪. סה"כ הנזק בגין תאונה שנייה - 10,400 ₪. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע סכום של 80,734 ₪ בניכוי מענק רעיוני ככל שחל בגין התאונה הראשונה. כמו כן תשלם לו שכ"ט עו"ד והוצאות בסכום כולל של 14,000 ₪. הסכומים נושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. הצדדים רשאים להגיש פסיקתא לחתימה. קרעתאונת דרכיםכתפיים