קרע בגיד בכתף ימין

דוגמא לפסק דין בנושא קרע בגיד הכתף אחוזי נכות: תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונת דרכים, על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975. המחלוקת על הנזק בלבד. רקע 1. התובע יליד 8.10.55, נפצע בתאונת דרכים מיום 11.6.04. כעבור יומיים פנה למיון בי"ח בילינסון והתלונן על כאבי ראש, צוואר וכתף שמאל [להלן - "הכתף"]. בבדיקה וצילומים אבחנו הרופאים רגישות ללא הגבלות תנועה וללא ממצא. התובע שוחרר לביתו. בהמשך טופל על ידי אורטופד בקופת חולים באמצעות תרופות, זריקות ופיזיותראפיה. 2. בבדיקות דימות שנערכו לתובע עלו ממצאים כדלקמן: אולטרה סאונד כתפיים מ - 2.9.04: דלקת והסתיידות בכתף זו. כתף ימין נמצא קרע של הגיד המסובב. מיפוי עצמות מ - 5.7.04:קליטה מוגברת של בהומרוס סמוך לכתף. MRI כתף מ - 10.2.07: קליטה מוגברת בהומרוס סמוך לכתף. 3. אין תיעוד רפואי לגבי פגיעה, סבל קודמים בכתף. קיים תיעוד מ - 2001 לגבי טורטיקוליס, כאבי צוואר, כאבי גב תחתון וניתוח בקע מפשעתי. כל אלו אינם מתבטאים בנכות. 4. מומחה בית המשפט ד"ר צ'צ'יק [להלן - "המומחה"] בדק את התובע בספטמבר 2007, למעלה מ - 3 שנים לאחר התאונה. התובע התלונן בפניו על כאבים, נוקשות, הגבלה בסיבובי צוואר ו"צוואר תפוס". עוד התלונן על כאבים והגבלות בתנועת הכתף ועל כך שאינו מסוגל למאמצים פיזיים וחש התעייפות של הכתף. בבדיקה גופנית נמצאו רגישות צווארית, דלדול שרירי כתף, הגיד המסובב והשריר מאחורי הכתף. המומחה לא יכול היה לבדוק כוח שרירים עקב כאב בכל תנועה ושהתובע מתקשה בלבישת חולצה. 5. ביחס לכתף מצא המומחה: תנועותיה מוגבלות, הרמה ל - 80 מעלות מלווה בכאב, סיבוב חיצוני ל - 30 מעלות, סיבוב פנימי ל - 70 מעלות ואינו מצליח להעביר את היד מאחורי הגב. ביחס לצוואר מצא: כיפוף ל- 70 מעלות, יישור ל 10 עד 20 מעלות, סיבוב לימין 70 מעלות, סיבוב לשמאל ל - 50 מעלות, והטיה ל - 20 מעלות. המומחה מציין שבבדיקות ובמעקב בעבר לא נמצאו הגבלות תנועה בצוואר. כמו כן שלל חסר עצבי בידיים פרט להגבלות כתף. 6. המומחה העמיד את נכותו של התובע בגין בעיית צוואר על 5% ובגין בעיית כתף על 15%, ובהתאמה, לפי סעיפים 37 [5] א' ו - 41 [4] ב' לתקנות הביטוח הלאומי [קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה] תשט"ז - 1956 [להלן - "התקנות"]. 7. המומחה לא דן בתקופת אי כושר של התובע לאחר התאונה. האורטופד ד"ר גולדשטיין אישר לתובע ימי מחלה מ - 11.6.04 ועד כולל 23.9.04. האישורים ניתנו ברצף ואינם מציינים בדיקות או ממצאים. כאמור לעיל התובע עבר שתי בדיקות דימות שהעלו כאמור ממצאים, ביולי ובספטמבר 2004. המחלוקות 8. נכותו הרפואית של התובע, נכותו התפקודית, השלכות מגבלותיו על השתכרותו ועל כושר השתכרותו ושאר מחלוקות שגורות בהן אדון במסגרת ראשי הנזק השונים. הראיות 9. מטעם התובע העידו הוא עצמו ומדריך השייט רועי מזלי. 10. הנתבעת הגישה תיק מוצגים כולל קלטת מעקב מאת החוקר מר בועז אליאס ותמלול שיחה בין החוקר יעקב דרור לבין התובע מיום 3.8.06וכן חוות דעת מומחית לפענוח תמליל ותקינות ההקלטה גב' מרינה בן חמו. 11. הצדדים חקרו ארוכות את המומחה, פעם ראשונה ב- 20.1.13 ופעם נוספת ב - 24.4.13. הצדדים לא ביקשו מהמומחה לבדוק את התובע פעם נוספת או להשיב על שאלות הבהרה. הנכות הרפואית כתף 12. בדיון מיום 16.12.12 צפו המומחה, הצדדים ובית המשפט בקלטת המעקב. התובע נראה כשהוא מרים את ידו השמאלית ל - 120 ואף ל - 130 מעלות, כאשר הוא אוחז בשקית ניילון ומניח אותה בפגוש רכב. כמו כן נצפה כשהוא מרים את היד לגובה של 80 עד 90 מעלות כאשר מכניס חפצים לתא מטען אחורי של הרכב. בעקבות זאת השיב המומחה שהתובע מרים את ידו מעל לגובה השכמה, שאי אפשר לבצע תנועת כיפוף באמצעות הזזה הצידה בלבד ושגם כאשר הרים את היד ל - 90 מעלות, עשה זאת לא עקב הגבלת תנועה אלא משום שזה היה הגובה הנחוץ להכנסת החפצים. המומחה שלל את הנחת ב"כ התובע לפיה הרמת היד לגובה זה התאפשרה עקב הטית הגוף לימין, אם כי אישר שגם כאשר התובע משתמש בעבודתו בשתי ידיים, יד שמאל נעה פחות מצד ימין [עמ' 10 - 11]. לאור אלה הפחית את הנכות הרפואית והעמיד אותה על 5% בלבד. המומחה אכן לא ראה את התובע מבצע תנועות אחרות כגון סיבוב פנימי וחיצוני או העברת היד מאחורי הגב אך הניח כי גובה ההרמה בחיי היומיום משקפת ביצועים טובים יותר גם לגבי יתר התנועות. בנוסף הבהיר שהרמת היד כאמור מחייבת גם סיבוב של הזרוע ומכאן הוא מסיק שההגבלה של התובע בסיסו חיצוני קטנה יותר מממצאי הבדיקה אצלו [עמ' 34]. 13. בעדותו מ - 24.4.13 חזר על קביעותיו והטיל ספק באמינות התובע. אפשרות אחרת שהעלה, שבעת בדיקת התובע אצלו, סבל התובע מכאבים שגרמו לו להגבלת תנועה, מה שלא נצפה בקלטת [עמ' 32]. המומחה נשאל מדוע אינו מייחס יותר משקל לממצאים האובייקטיביים כפי שעלו בדימות וכן לדלדול שרירים בבדיקתו. לדבריו אכן הדלדול מעיד על הגבלת תנועה, ייתכן ובבדיקתו את התובע היה התובע מוגבל עקב כאבים, אך ניתן להחלים מדלדול כזה, אין צורך בדימות אלא ניתן להבחין בכך בבדיקה חיצונית. המומחה לא יכול היה לקבוע אם זה המצב לאחר בדיקתו בשנת 2007 [עמ' 33] והדבר מתיישב עם ההיגיון אך אציין שהתובע לא ביקש לאפשר לו להיבדק שנית אצל המומחה, גם לא לאחר הצפייה בקלטת והפחתת הנכות על ידי המומחה. בהמשך שלל המומחה הגבלה של 30 מעלות בסיבוב החיצוני והסביר: מבנה הכתף מחייב סיבוב חיצוני של הזרוע לצורך הרמה של הכתף [עמ' 34]. אשר לממצאים בדימות, העיד שהסתיידות מופיעה ב"בורסה", כיס המכיל נוזל המצוי בין גידים או שרירים לבין העצמות ומאפשר תנועה חלקה של הגיד או השריר על גבי העצם. ואולם, הסתיידות אינה מצב בלתי הפיך ובמרבית המקרים היא יכולה להיספג. עוד העיד המומחה שהקרע בגיד המסובב בכתף ימין ייתכן עקב מצב ניווני ולא טראומטי, אך שלל את הנחת ב"כ הנתבעת לפיה הניוון בכתף ימין מצביע על ניוון גם בכתף הפגועה לאור התמשכות הכאבים בכתף הפגועה [עמ' 36]. ועוד העיד שדלקת יכולה להיגרם כתוצאה מתהליך ניווני אך גם כתוצאה מטראומה, ובמקרה זה של התובע, הוא "נמשך" יותר לייחס את הדלקת לטראומה. לבסוף אמר המומחה את הידוע לכל, שבדיקותיו החיצוניות את התובע הן ביחס לתנועות רצוניות של התובע, בהן יכול התובע לשלוט [שם]. צוואר 14. המומחה לא חזר בו מקביעותיו לגבי הצוואר. לשאלות ב"כ הנתבעת הבהיר שמגבלות התובע נובעות מכאב, שלא ראה מגבלות כאלו בתיעוד הרפואי עובר לתאונה, שאמנם בשנת 2001 נמצא טורטיקולטיס ושאין דרך למדוד תלונה סובייקטיבית על כאב [עמ' 20]. לב"כ התובע השיב שבעת בדיקת התובע מצא אצלו הגבלה קלה בכל תנועות הצוואר [עמ' 21]. הנכות הרפואית לאחר חקירת המומחה על חוות דעתו 15. לטענת התובע לא היה מקום להפחית מנכות הכתף של התובע שכן הוא נצפה בקלטת למשך מספר שניות, הרים שקית ניילון בלבד, לא ניתן להסיק מהפחתת מגבלה בתנועת הרמה, על הפחתת מגבלות ביתר התנועות, התובע הדגים באולם הרמה עד 80 מעלות בלבד, המומחה העיד שהתובע עובד עם יד שמאל פחות מאשר עם יד ימין, המומחה לא ייחס משמעות לממצאי הדימות ואף לא להמלצת האורטופד על ניתוח, המלצה שהמומחה מסכים כי היא מלמדת על התרשמותו מבעיה אמיתית. לחילופין, אף אם ייקבע שמצבו של התובע הוטב בעת צילום הקלטת, הרי יש לקבוע כי הוחמר נכון למועד עדותו וזאת לאור הדגמת התנועות במהלך חקירתו בבית המשפט. התובע סבור שיש ליישם את ס"ק 41 [4] [ג] לתקנות. הנתבעת מתנגדת לאלה ומבקשת לאמץ את מסקנות המומחה. 16. הלכה פסוקה היא שבית המשפט בוחן את חוות דעת המומחה מטעמו ביחס למכלול הראיות, על אף שהוא מייחס לדעתו מימד אובייקטיבי. יחד עם זאת, בית המשפט אינו נוטה להתערב בקביעות רפואיות טהורות של המומחה. בענייננו לא התקבע המומחה על חוות דעתו הראשונה והפחית את הנכות בכתף מיד לאחר שצפה בקלטת. ואכן הקלטת מדגימה תנועת הרמה של 130 מעלות. לעובדה שהתובע אחז באותה עת שקית ניילון אין חשיבות, אלא לתנועה עצמה. כאשר נבדק התובע אצל המומחה, לא התבקש להרים שקית ניילון או משקל כלשהו. ברישומי האורטופד ד"ר גולדשטיין, נכתב פעם אחר פעם שהתובע מבצע תנועת הרמה של 100 מעלות ותנועת אבדוקציה של 90 מעלות. לא התרשמתי מהדגמת התובע באולם [עמ' 10] לאור קביעתו הרפואית - טהורה של המומחה שההרמה מתבצעת בצורה לא מקובלת [שם]. מקובלת עלי מסקנת המומחה לפיה דלדול השרירים יכול לנבוע מכאב ומכאן, כאשר פוחת הכאב, פוחת גם הדלדול. כן מקובלת עלי מסקנתו לפיה ההסתיידות שנצפתה בדימות יכולה להיספג במשך הזמן וכך קורה במרבית המקרים. נטל ההוכחה בדבר הנכות מוטל על התובע. התובע נקט צעד טקטי ונמנע מבקשה לבדיקה חוזרת על ידי המומחה. הימנעות זו שוברה בצידה והיא פועלת נגדו. לכך יש להוסיף נתון חשוב: בהיעדר ממצא גרמי, ולאור שליטתו של התובע בתנועות, קיימת משמעות לתנועה ספונטאנית שלו בחיי היומיום וכאשר לא ידע שהוא נצפה ונעקב. 17. אכן קביעת מהימנות של עד מצויה בעיקרה במגרשו של בית המשפט. אלא כשמדובר בהתרשמות המומחה לגבי אמינות של תלונות בתחום הרפואי, לא ניתן לשלול את משקלן. ואכן ההיסק של המומחה בדבר הפחתה במגבלות ביחס לכל תנועות הכתף אינו מבוסס על קלטות או על בדיקות רפואיות עדכניות. ואולם, בהינתן השינוי הדרמטי ביחס לתנועת ההרמה, לאור הימנעות התובע מבדיקה נוספת, שליטתו בתנועות, הסובייקטיביות של תלונות הכאב והיעדר ממצא גרמי משמעותי, אין לי אלא לאמץ את קביעות המומחה. אכן התובע נצפה כשהוא מפעיל את ידו השמאלית פחות מהימנית, אך בכך אין עדיין כדי לקבוע כי מידת ההגבלה הינה כמו זו שהדגים בבדיקתו אצל המומחה ובבית המשפט. 18. טענתו של התובע לפיה החמיר מצבו לאחר צילום הקלטת הינה טענת סרק והתובע עצמו לא עשה ניסיון מינימאלי לבססה. 19. על כן, לא נפל פגם בהפחתת הנכות כשלעצמה. כעת לפן המשפטי. המומחה יישם באופן חלקי את הסעיף 41 [4] לתקנות, כאשר בין ס"ק א' לבין ס"ק ב' [בין 0% ל - 15%] התאים ל - 5%. קביעה זו נתונה לבדיקתו של בית המשפט. התובע אינו מוגבל בהרמת היד אך בכל זאת נצפה בקלטת כשידו השמאלית פעילה פחות מידו הימנית. המומחה עצמו העיד שיישום הסעיף הוא סובייקטיבי משום שלא ניתן להעריך כמותית אם מדובר ב 7%, ב 5% או ב 3%. מצאתי להתערב ולהעמיד את נכותו של התובע על 7%. 20. לטענת הנתבעת נמנע התובע מהקטנת נזקו שכן סירב לעבור ניתוח בכתפו. הלכה פסוקה היא כי על הניזוק הנטל, ולא החובה, לנקוט באמצעים סבירים על מנת להקטין את נזקו. סירובו של הניזוק לעבור ניתוח נמדד אף הוא במבחני סבירות. כאשר הסיכון קטן, הסבל והכאב נמוכים וסיכויי ההצלחה רבים, ניתן בנסיבות המתאימות לראות אי סבירות בסירוב הניזוק לעבור את הניתוח. הנטל להוכיח סירוב שאינו סביר מוטל על המזיק [ע"א 252/86 גולדפרב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פד"י מה [4] 45, 57 ואילך]. 21. מה אם כן ידוע לנו על אותו ניתוח אותו מסרב התובע לעבור? הנושא עלה מעדותו של התובע בלבד כאשר העיד שרופאיו המליצו לו על ניתוח להטבת מצבו. טיבו של הניתוח לא פורט, לא באסמכתא רפואית ולא בחוות דעת המומחה. המומחה נשאל על ידי ב"כ הצדדים בנושאים אחרים הקשורים להשלכת אותה המלצה עלומה ולתקפותה כיום [עמ' 34 - 35]. התובע מצידו העיד שלא נמסרו לו סיכויי ההצלחה של הניתוח והוא חושש מכישלונו [עמ' 9]. הנתבעת לא ביססה סירוב בלתי סביר של התובע לעבור ניתוח ואין לי אלא לדחות את טענתה. 22. נקצר באשר לנכות הצווארית. המומחה לא חזר בו מקביעתו על מגבלה בתנועת כיפוף בלבד, אם כי בעדותו אישר שראה אצל התובע הגבלה קלה בכל תנועות הצוואר [עמ' 21]. ואולם גם כאן מדובר בתנועות רצוניות של התובע, תנועות שהודגמו בעת בדיקתו אצל המומחה ולצורך תביעתו. אף כאן עולה שאלה של מהימנות ובעיקר של סובייקטיביות הבדיקה והתרשמות הבודק. ביום 4.5.05 כתב האורטופד ד"ר גולדשטיין כי קיים שיפור בטווחי כתף וצוואר וקיימת מגבלה בכיפוף צוואר. הוא חזר על כך ברישומיו מ - 10.8.05 ומ - 17.6.06. בנסיבות העניין ולאור מכלול הראיות, נותרה לכל היותר מגבלה קלה בתנועת הכיפוף. על כן לא נפל פגם ביישום חלקי של הסעיף 37 [5] א' לתקנות. לסיכום פרק זה - נכותו הרפואית של התובע עומדת על 11.65% ובמעוגל על 12%. הנכות התפקודית 23. יש להבחין בין נכות רפואית, נכות תפקודית ופגיעה בכושר ההשתכרות ואובדן השתכרות. כאשר ניתן להוכיח את הפסד כושר ההשתכרות הממשי, אין נזקקים לשיעור הנכות הרפואית או התפקודית כמודד לקביעת הפסד זה. בהיעדר ראיות אחרות קיימת נטייה לזהות את הנכות הרפואית עם הנכות התפקודית. הנכות התפקודית לא נועדה דרך כלל לבטא את מידת השפעתה של הנכות הרפואית על תובע בהתחשב במקצועו או בעיסוקו, את סיכוייו לחזור אליהם או את ההגבלה שיש לו לעסוק בהם [ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פד"י נב [3] 792, 801, ולאחרונה, ע"א 3222/10 ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, ]. 24. כפי שנראה בהמשך, קיימת עמימות באשר להשתכרות התובע עובר לתאונה ולכן גם קושי בקביעת הפסדו הממשי. לכן יש לקבוע את הנכות התפקודית. במקרה זה מדובר בנכות אורטופדית משולבת בכתף ובצוואר. הסעיפים 37 ו - 41 לתקנות מצביעים על המימד התפקודי של הנכות הזו. בשולי הדברים, התובע השתתף בקורס משיטי יאכטות והתעוררה שאלה לגבי מידת המאמצים הפיסיים שנדרש להם, שמא בכלל אין לו נכות תפקודית. אך מעדות המדריך רועי מזלי, עלה שניתן לעבור את הקורס גם ללא מאמצים פיסיים ועניין זה ירד מהפרק. בנסיבות העניין ובהיעדר נתונים אחרים, מצאתי להעמיד את הנכות התפקודית בשיעור הנכות הרפואית. נזק מיוחד הפסדי השתכרות בעבר שכר עובר לתאונה 25. התובע עוסק בשיפוצים. בשנת 2003 עבד כשכיר. מאחר שלא המציא אסמכתאות כלשהן, אף לא אישורי מעביד או תלושי שכר, אין בידיו להוכיח את רמת שכרו. אלא לפי דו"ח רציפות הביטוח של המל"ל, ועל אף שאינו משמש ראיה כלשונו, דווחו עבורו 7 חודשי עבודה ושכר כולל של 36,000 ₪. מכאן ששכרו החודשי עמד על כ - 5,700 ₪. מדו"ח זה ניתן להסיק לגבי החודשים ינואר - פברואר 2004 בהם עמד שכרו החודשי המצטבר על 7,700 ₪, כ - 3,650 ₪ לחודש. התובע לא המציא אסמכתאות להשתכרות כלשהי בין החודשים מרץ ל - יוני 2004. על פי דו"ח רציפות הביטוח, בתקופה זו לא דווחה השתכרות כלשהי שלו. ב - 11.6.04 אירעה התאונה. ב - 1.7.04 נרשם התובע אצל שלטונות המס כעוסק מורשה. בלתי אפשרי לחלץ בנסיבות העניין נתוני השתכרות מדויקים עובר לתאונה. אין בדעתי "לסייר" בין מקומות עבודתו של התובע במהלך השנים שקדמו ל - 2003, שמא יגדילו או יפחיתו את רמת השכר. אני מוכנה להניח כי מחודש מרץ 2004 ועד מועד התאונה עסק התובע בבניית העסק שלו כעצמאי והיה פטור מדיווח בחודשים ראשונים אלה. מכל מקום הכנסתו עבורם מדווחת במסגרת שומת המס לשנת 2004. נכון בעיניי להתחשב בממוצע השתכרות חודשי בין 2003 ל - פברואר 2004 ולהעמיד אותו על 4,700 ₪, משוערך לפי הצמדה למדד בלבד - 6,000 ₪. תקופת אי כושר מלא 26. המומחה לא נדרש ולא חיווה דעתו בעניין. האורטופד ד"ר גולדשטיין אישר לתובע ימי מחלה לתקופה בת 3.5 חודשים. האישורים ניתנו לתקופות קצרות וקצובות ולאחר בדיקת התובע. במהלך תקופה זו עבר התובע שני בירורים באמצעות צילומי דימות והללו העלו ממצאים. כל אלה מהווים נתונים אמינים מזמן אמת. בית המשפט רשאי לקבוע תקופת אי כושר על סמך אלה. למעשה אין למומחה עדיפות בעניין זה על פני בית המשפט, שכן אף הוא לא בדק את התובע בזמן אמת ונוכח אמינות הממצאים, סביר שהיה מאשר את קביעות האורטופד. אני מעמידה את תקופת אי הכושר בעקבות התאונה על 3.5 חודשים, עד כולל 23.9.04 ופוסקת לתובע סכום של 21,000 ₪ [6,000 ₪ X 3.5 חודשים] לתקופה זו. מאוקטובר 2004 ועד היום - 103 חודשים 27. בשנת 2004 כבר ניהל התובע עסק עצמאי של שיפוצים. התובע עבד במהלך שנה זו 7 חודשים, 3.5 מהם עד התאונה ו - 3.5 לאחר תום תקופת אי הכושר. לפי שומות מס עמדה הכנסתו השנתית על 62,000 ₪, בשנת 2005 צמחה ל - 85,000 ₪, בשנת 2006 ל - 96,000 ₪, בשנת 2007 ל - 126,000 ₪, בשנת 2008 פחתה ל - 85,000 ₪ ובשנים 2009 - 2011, לפי תקצירי שומות ולפי סיכומיו - כ - 120,000 ₪ [עם הפחתה מסוימת בשנת 2009]. אין צורך בחישוב או בשערוך השתכרות חודשית. די בנתונים הגולמיים על מנת ללמד שהשתכרות התובע לאחר התאונה גדלה בשיעור ניכר ביחס להשתכרותו עובר לתאונה. ניתן ללמוד גם על צמיחת העסק במהלך השנים שחלפו מאז התאונה ומאז הקמתו. התובע טען שהוא נאלץ להעסיק שני פועלים במקום פועל אחד, עקב מגבלותיו מהתאונה. טענה זו נדחית. התובע לא ביסס אותה על ראיות והעיקר, צמיחת העסק משקפת גם צמיחת כמות העבודה וכשלעצמה מצריכה הגדלת כוח העבודה ללא קשר עם מגבלותיו. 28. קורות התובע מאז התאונה ועד היום אינן מאפשרות לקבוע פיחות בהשתכרות, ההיפך מכך. ואולם התובע מנהל עסק המבוסס על עבודת כפיים. גם אם הוא עוסק בחלק מהזמן בניהול, עדיין לא ניתן לשלול כי הוא נדרש במידה מסוימת לעבודת כפיים עצמית. יתר על כן, עולה מהקלטת שהגישה הנתבעת, כי התובע משתתף בפועל בעבודה. במצב זה עלולה להיות השלכה מסוימת למגבלותיו, שאלמלא המגבלות, יכול היה להגדיל את השתכרותו מהעסק. איני סבורה שיש לבצע חישוב אקטוארי מלא של ההפסד, אך יש מקום לפסוק סכום גלובאלי. מצאתי לפסוק לתובע סכום של 20,000 ₪. עזרת הזולת בעבר 29. בתביעתו דרש התובע פיצוי עבור ראש נזק זה, אך בתצהירו לא התייחס לכך, לא במלל ולא באסמכתאות. לכן הרחבת חזית אין כאן, אך גם הוכחה אין כאן. בצדק מתנגד ב"כ הנתבעת לדרישת התובע בסיכומיו. איני פוסקת לתובע סכום כלשהו במסגרת ראש נזק זה. הוצאות בעבר 30. הוצאות רפואיות מכוסות כיום במסגרת החקיקה הסוציאלית. ואולם גם במסגרת זו נדרש התובע להוסיף דמי השתתפות עצמית. הוצאות נסיעה לטיפולים אינן מכוסות. משהוכחו טיפולים ובהיעדר אסמכתאות יש לפסוק סכום גלובאלי. מצאתי לפסוק לתובע סכום גלובאלי של 4,000 ₪ . נזק כללי הפסדי השתכרות ופגיעה בכושר ההשתכרות בעתיד 31. שכרו העדכני של התובע במומו עומד על כ - 9,500 ₪. איני רואה לסטות מחישוב אקטוארי מלא, זאת עד לגיל 67, שהוא גיל הפרישה הקבוע בחוק. אני פוסקת לתובע את הפסדו המהוון בסך 114,000 ₪. עזרת הזולת והוצאות בעתיד 32. התובע לא הוכיח צורך בעזרה כזו בעבר. אך בכך אין כדי לשלול צרכים מסוימים בעתיד, צרכים שמטיבם אינם דורשים ואינם יכולים להתבסס על תצהיר כיום. 33. מרבית הוצאותיו של התובע מכוסות כאמור. אין לשלול כי התובע ייזקק להשתתף בעלויות הוצאות אלו. אני פוסקת לתובע סכום של 10,000 ₪. נזק לא ממוני 34. לאור הנכות הרפואית ועל פי נוסחת החוק ותקנותיו אני פוסקת לתובע סכום של 17,000 ₪. סה"כ - 186,000 ₪. תאונה בעבודה 35. התובע הצהיר שהתאונה אירעה בצהרי יום ששי ובמהלך סידורים פרטיים. בחקירתו העיד כי התאונה אירעה כאשר נסע לכיוון ביתו של חבר בשם שמוליק [עמ' 2]. לחוקר מטעם הנתבעת מסר שהתאונה אירעה כשנסע מכיוון מגדל לרחוב ויצמן ברעננה, שלא עבד אלא הלך לראות עבודה. תמליל השיחה אמנם הוגש אלא שאין בו ראיה על כך שהתאונה אירעה בעבודה, בדרך לעבודה או ממנה. טענת הנתבעת בעניין זה נדחית. בהתאם אין לבצע ניכוי רעיוני של תגמולי מל"ל. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע סכום של 186,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד כדין והוצאות משפט בסך 10,000 ₪. הסכומים צמודים למדד ונושאים ריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. קרעגידיםקרע בגידכתפיים