קניית רכב ממכרז הוצאה לפועל

דוגמא לפסק דין בנושא קניית רכב ממכרז הוצאה לפועל:

התביעה, רקע וטענות הצדדים



לפניי בקשה לסעד הצהרתי שיכריז כי הבעלות ברכב מסוג ביואיק שנת 2008 מ.ר 2534365 (להלן: "הרכב") היא של המבקש, וכי למשיב 4 אין כל זכות בו. בהתאם, מבוקש להורות למשיב 1/משרד הרישוי לבטל את רישומו של משיב 4 כבעלים ולהשיב על כנו את רישום הבעלות ברכב ע"ש המבקש כשהוא נקי משעבוד הרשום לטובת בנק הפועלים/המשיב 5, כל זאת מחמת העברת הרכב ורישומו במרמה ע"ש משיב 4 ורישום משכון עליו לטובת משיב 5.




המבקש רכש את הרכב לאחר שזכה במכרז הוצל"פ תמורת 72,000 ₪. לאחר הרכישה נרשמה בעלותו במשרד הרישוי ביום 11/10/11.




זמן קצר לאחר הרכישה, ביקש המבקש למכור את הרכב ולשם כך מסר אותו למגרש של חברת אילון שחר. לאחר שזו לא הצליחה למכור את הרכב, העביר אותו ב28/11/11 למגרש של המשיב 3/מר יורם תורג'מן (להלן: "תורג'מן") שהציג עצמו כסוכן רכבים מוסמך ובעל ניסיון. בפועל טיפלה אמו הגב' מרינה גרשקוביץ' במכירת הרכב.




ביום 29/11/11 הודיע תורג'מן לאמו של המבקש שיש רוכש פוטנציאלי לרכב וב-30/11/11 בשעות הלילה הגיע תורג'מן לביתה של גב' גרשקוביץ', או אז נערך זכרון דברים בו סוכם כי הרכב יימכר תמורת 77,000 ₪ כש-17,000 ₪ שולמו במעמד זה כשהוא מסרב לומר מיהו אותו רוכש פוטנציאלי.

לשם הבטחת בנה/המבקש, סירבה אמו למסור לתורג'מן את רשיון הרכב ויפוי כוח להעברת הבעלות, עד להשלמת העסקה.
תורג'מן התחייב כי היתרה תשולם עד ליום 10/12/11 וביקש כי הרכב ישאר ברשותו 3 ימים נוספים ולאחר מכן יחזירו למבקש. חרף הסיכום,לא השיב תורג'מן את הרכב.



ביום 13/12/11 הבינה גב' גרשקוביץ', לאחר שדחה אותה כל פעם בלך ושוב, כי תורג'מן היתל בה לכל אורך הדרך ושאין בכוונתו להחזיר לה את הרכב ו/או לשלם לה והחלה לחפש אותו. ביום 14/12/11 אותר הרכב ביקנעם, המבקש ואמו פנו למשטרה ואז הובהר להם כי הרכב נרשם בבעלות המשיב 4 /מר אברהם נווה (להלן: "אברהם נווה" או "המשיב 4") כבר ביום 30/11/11.




אין חולק כי העברת הבעלות בוצעה בסניף יגור של הדואר לאחר שהוצג לפקידה הגב' נאווה כהן יפוי כוח מקורי מטעם המוכר והקונה מאומת ע"י עו"ד פואד בדאח המרשה לתורג'מן לחתום בשם שני הצדדים. אין גם חולק, כפי שיפורט להלן, כי יפוי הכוח היה מזויף ועו"ד בדאח כלל לא היה מעורב ולא ידע אודותיו.
נוכח האמור, טוען המבקש כי העברת הבעלות נעשתה ע"י תורג'מן במרמה בהסתמך על יפוי כוח מזויף.

חלקו של אברהם נווה במרמה האקטיבית, לא ידוע למבקש ברם אין ספק כי הוא פעל, למצער, בחוסר תום לב.



בתחילה הוגשה התביעה גם נגד הנתבעים 1-2 (משרד התחבורה וחברת הדואר) בטענה כי הללו פעלו בניגוד לתקנות התעבורה וברשלנותם נתנו יד לתרמית שביצע תורג'מן. בסופו של יום ולאחר שהוגשו תגובות ותצהירים, ויתר המבקש על הטענות העובדתיות נגדם ולאחר שנתבעים אלו הודיעו כי אין להם עמדה וכי יכבדו כל החלטה, שוחררו מהופעה ונמחקו מהתביעה.




תורג'מן ואברהם נווה לא הגישו תגובה לבקשה במועד שנקצב להם, גם לאחר שניתנה להם ארכה נוספת לבקשתם, עד 28/3/12.

יומיים לפני ישיבת ההוכחות הוגשה בקשה ע"י עו"ד חורי לדחיית הדיון בטענה כי המצהיר מטעמם במצב בריאותי שלא מאפשר התייצבות. הואיל וכפי שאמור לעיל, אף אחד מהמשיבים 3,4 לא הגיש תצהיר הרי שממילא לא ניתן היה להעיד מי מטעם משיבים אלו כך שהמחלה הנטענת אינה רלבנטית ובכל מקרה לא צורף כל אישור רפואי ולכן הבקשה לביטול מועד ההוכחות נדחתה. (וראה ההחלטה מיום 8/6/12 ). ביום ההוכחות בשעת ההתחלה (09:00) הוגש בהגשה מרחוק במערכת נט המשפט תגובת משיבים 3,4. הגשה זו לתיק התאפשרה טכנית רק משום שנעשתה מרחוק שכן בהתאם להחלטות הקודמות לא היו משיבים 3,4 רשאים להגיש ראיות. במצב דברים זה קבעתי כי מסמך זה המתיימר להיות תגובה שהוגש בניגוד להחלטות, לא יהווה ראיה בתיק (וראה ההחלטה בפרו' עמ' 2).



למשיב 5 שעבוד על הרכב לטובתו, והוא טוען כי גם אם הבעלות נרשמה במרמה ע"ש אברהם נווה, עומדת לו הגנת תקנת השוק שבסעיף 5 לחוק המשכון ובהתאם לה אין להיעתר לבקשה למחיקת השעבוד.




המשיב 5 (להלן הבנק) טוען כי נתן הלוואה ללקוחו מר עוז נווה/ בנו של משיב 4 (להלן: "עוז"), על בסיס התחייבות של אביו/אברהם נווה לשעבד את כלי הרכב נשוא הבקשה לבנק. לאחר שהמשיב 4 חתם על הסכם הלוואה הזרים הבנק לחשבונו של עוז את סכום ההלוואה שימשה בחלקה לכיסוי הלוואה קודמת והן, לפי הטענה, ובחלקה בסך של 56,500 ₪ לרכישת הרכב.

הבנק טוען כי בהתאם לדרישתו הוצג לו טופס העברת בעלות לשם שעבוד הרכב.
ביום 05/12/11, לאחר שהרכב נבדק ע"י הבנק שועבד הרכב. בשלב זה אף נבדק הרישום במשרד הרישוי ועוז אף המציא לבנק פוליסת ביטוח.
עם הרישום בוטל רישום שעבוד על רכב ישן אחר של משיב 4.

דיון והכרעה

התביעה נגד משיבים 3,4



הואיל והמשיבים הללו לא הגישו תגובה וגרסה עובדתית, ואף לא הגישו סיכומים חרף חלוף המועד להגשתם, דין התביעה נגדם להתקבל באופן שייקבע כי הבעלות ברכב הועברה במרמה ואין למשיב 4 זכות להיות רשום כבעלים.

לפיכך, כל הדיון בתביעה נגד המשיבים 3,4 מכאן ואילך, יובא בבחינת "למעלה מן הצורך" ומתוך שיש בו חשיבות להמשך הדיון בתביעה נגד הבנק.



בדיון ההוכחות חשף עו"ד פואד בדאח פרשה מסועפת של שימוש שלא ברשות בשמו במספר יפויי כוח להעברת רכבים, תוך זיוף חותמת וחתימה שלו (צילומי יפויי כוח מזויפים נוספים הוגשו וסומנו ת/1).

עו"ד בדאח העיד כי אינו מכיר את המבקש, ומעולם לא פגש בו לפני הדיון בבית המשפט. הוא אף לא פגש את תורג'מן ולא מכיר אותו וממילא לא אימת את יפוי הכוח שמכוחו נעשתה העברת הבעלות למשיב 4.
השימוש בזהותו נודעה לו ע"י פקידת משרד הרישוי ביקנעם עילית, שם הוגשו שני יפויי כוח הנחזים להיות מאומתים על ידו, ובהם מספרי רשיון עו"ד שונים בכל אחד מהם ובעקבות כך פנה למשטרה והגיש תלונה.

עדותו של עו"ד בדאח אמינה, נתמכה במסמכים ולא נסתרה בכל דרך. כזכור תורג'מן לא הגיש תגובה ותצהיר עד היום.

בהתאם לעדות עו"ד בדאח, אני קובעת כי תורג'מן המופיע כמיופה כוח מטעם המוכר והקונה פעל במרמה, לפי יפוי כוח מזויף.



המבקש, העיד כי מעולם לא נתן לתורג'מן את רשיון הרכב ו/או את תעודת הזהות שלו. הוא אף לא נתן לו יפוי כוח להעברת הבעלות. גם אמו העידה כי לא מסרה לתורג'מן את מי מהמסמכים הללו.


עובדתית, כשנחתם זכה"ד, ב-30/11/11 היה המבקש מאושפז ונותח בבוקר 1/12/11 להוצאת התוספתן ולכן לא נכח בחתימה על זכרון הדברים.



הראיה לכך שהרשיון שקיבל המבקש מההוצל"פ עם רכישת הרכב לא נמסר לתורג'מן, ושהוא לא יצא מחזקתו של המבקש מעולם, היא שרשיון הרכב המקורי, הוגש לבית המשפט ע"י המבקש בעת הדיון (נ/1).




שוכנעתי אפוא כי רשיון הרכב, כמו גם תעודת הזהות של המבקש לא הועברו לתורג'מן, כפי שאף לא ניתן לו יפוי כוח להעברת הבעלות.




אשר לשאר נסיבות העסקה וזכרון הדברים, הוגשו תצהירי גב' גרשקוביץ', ו3 תצהירים נוספים.




מר אלכס פליקשטיין, ידיד משפחת המבקש, מסר תצהיר (ת/4) לפיו ביום 27/11/11 פנתה אליו גב' גרשקוביץ' ושאלה אם הוא מכיר סוחר רכב שיכול לסייע במכירת רכב בנה. אותו עד שמנהל ספא פגש בספא באותו יום את תורג'מן ושאל אותו אם הוא מכיר מישהו שיכול לסייע. תורג'מן אמר לו שהוא סוחר רכב ולאחר מכן קישר בין תורג'מן לגב' גרשקוביץ'. מעבר לכך לא היה מעורב עד שגב' גרשקוביץ' סיפרה לו שהרכב אצל תורגמן והוא לא שילם ולא מחזיר אותו. לפי עדותו פנה לתורג'מן ב4/12/11 וזה הבטיח שיחזיר את הרכב ו/או את הכסף תמורת הרכב.

עדותו מהימנה, לא נסתרה בכל דרך ואני מאמצת אותה במלואה.





מר סרגיי פקוטין, בעלה של גב' גרשקוביץ' העיד בתצהירו (ת/7) על מעמד חתימת זכרון הדברים בו נכח. לפי תצהירו, ביום 30/11/11 בשעה 22:00 לערך הופיע תורג'מן בביתם. נחתם הסכם לפיו הרכב ימכר תמורת 77,000 ₪, כאשר 17,000 ₪ שולם במעמד חתימת ההסכם תוך שסוכם כי היתרה תשולם לא יאוחר מ10/12/11.

הוא מעיד כי תורג'מן ביקש באותו מעמד לקבל את רשיון הרכב וגב' גרשקוביץ' סירבה ואמרה שתמסור רק עם קבלת מלוא התמורה והעברת הבעלות שתערך בנוכחותה ונוכחות בנה, המבקש. תורג'מן ביקש להמשיך ולהחזיק את הרכב במגרשו עוד 3 ימים וגב' גרשקוביץ' הסכימה.



מר אלי אסולין, ידי משפחה, אף הוא נכח בחתימה על זכרון הדברים ומסר תצהיר (ת/6) שתוכנו זהה לתצהיר מר פקוטין.




גב' גרשקוביץ' העידה בתצהירה (ת/5) כי אלכס המליץ להעביר את הרכב מסוכנות שחר אילון שלא הצליחה למכור את הרכב, לתורג'מן והרכב הועבר אליו ב-28/11/11.

ביום 29/11/11 הודיע לה תורג'מן כי הוא מבקש להפגש עמה במכון לבדיקת רכבים כדי לבדוק את הרכב טרם הוצאתו למכירה לקונה פוטנציאלי. לאחר כשעתיים התקשר ואמר לה שהמתעניין לא יכול להגיע לבדיקה באותו יום וזו תדחה ל30/11/11.
בבוקר 30/11/11 נערכה שוב שיחה טלפונית בה הודיע תורג'מן כי יתקשר מאוחר יותר לשם תאום הבדיקה. היא התקשרה אליו מספר פעמים באותו בוקר והוא הודיע שיחזור אליה אך לא חזר. בערב 30/11/11 הודיע לה שהראה את הרכב לקונה פוטנציאלי, סירב לחשוף את זהות האיש, והודיע שיגיע בערב לצורך חתימה על זכרון דברים.
על פי עדותה, הגיע תורג'מן ב-22:00 או בסמוך לכך ונחתם זכרון הדברים (נספח ג' לתצהירה).
לפי עדותה היא סירבה למסור לו את רשיון הרכב עד שישולם הסכום ותערך העברת בעלות בנוכחותה ולא הסכימה לחתום על יפוי כוח. היא נאותה להשאיר בינתיים את הרכב ל-3 ימים נוספים. למחרת התקשרה אליו ושאלה אם כבר מכר את הרכב ותורג'מן אמר שעדיין לא. ביום 3/12/11 היה אמור תורג'מן להחזיר לה את הרכב אך סירב בטענה שהעסקה עם הרוכש עומדת להתבצע. ביום 11/12/11 שלח לה תורג'מן כמה מסרונים בטלפון לפיהם הוא עסוק אבל יחזור אליה. ביום 13/12/11 שלח כ-3 מסרונים בהם מבטיח להפגש איתה, הבטחות שלא קוימו בפועל. כשראתה את התנהגותו והבינה כי לא תראה ממנו כסף או את הרכב, החלה לחפש במגרש ולאחר שלא מצאה הגיעה ב-14/12/11 למשיב 4 שהרכב היה ברשותו.



עדויות גב' גרשקוביץ', פקוטין ואסולין אודות מעמד זכרון הדברים היו מהימנות, ולא נסתרו בכל דרך, כך שיש לקבל את העדויות במלואן ולקבוע ממצאים לפיהן.




הבנק מפנה לסתירות בין העדויות בשאלה מי לקח את הרכב למגרש שחר אילון ולמגרש תורג'מן ולטעמו יש בכך כדי להעיב על מהימנות העדים.

אבהיר כי השאלה מי לקח את הרכב למגרש הראשון של שחר אילון וע"י מי הועבר פיזית לתורג'מן אינה מהותית ולכן אם אין התאמה בין עדות המבקש לאמו בנקודה שולית זו אין בכך כדי לפגוע כהוא זה במהימנות העדויות הנוגעות לענין.



אני קובעת כי מאחר והעברת הבעלות נעשתה על סמך יפוי כוח מזויף, לא היה בכוחה להעביר את הבעלות מהמבקש למאן דהו.

לא זו אף זו, הוכח כי תורג'מן העביר את הבעלות, ביום 30/11/11 בצהריים (וראה טופס אישור רישום שינוי בעלות שנעשה עי תורג'מן עם חותמת הדואר על התשלום בתאריך 30/11/11 שעה 13:07 – נספח ד' לתצהיר נציגת הבנק).
הואיל וזכרון הדברים נחתם רק ב30/11/11 בשעות הלילה (אחרי 22:00), הרי הבעלות הועברה, במרמה, לפני שבכלל נחתם זכרון דברים ולפני ששולם סכום כלשהו על החשבון.



המנעותם של תורג'מן ואברהם נווה מלהציג גרסה, לא רק שתומכת בגרסת המבקש אודות הרמאות של תורג'מן שעליה אין חולק, אלא שמעלה חשד סביר לשיתוף פעולה בין הקונה אברהם נווה לבין מי שהעביר לו את הרכב תורג'מן שאינו הבעלים.

הנטל להזמת חשד זה מונח על אברהם נווה, והוא לא טרח להרימו.
ובכלל אברהם נווה שביקש להגיש תצהיר טוען שבנו (עוז נווה) הוא שטיפל ברכישת הרכב מול תורג'מן וכל העובדות הרלבנטיות שבבסיס התביעה כלל לא ידועות לו אלא לבנו (סעיף 3 לתצהירו שלא התקבל כראיה). מיותר לציין כי בנו/עוז לא הגיש תצהיר שישפוך אור על העובדות על שאלות תום הלב ועל השאלה אם ניתנה תמורה.
ומכאן והואיל והמשיבים 3,4 נמנעו מהצגת גרסה, לא הזימו את העדויות, לא הוכיחו תחולה לתקנת השוק לפי סעיף 34 לחוק המכר התשכ"ח-1968, ולא פוגגו את החשד המתחייב בנסיבות הענין, לא מן הנמנע להסיק כי פעלו בקנוניה בינהם.
ובהקשר זה לא מיותר להוסיף כי חרף ניגוד האינטרסים המובנה שאמור להיות בינהם, הם יוצגו בתיק זה ע"י עורך דין אחד, דבר האומר דרשני.







התביעה נגד משיב 5/הבנק


הואיל וקבעתי כי אין כל הגנה למשיבים 3,4, וכי הבעלות שנרשמה ע"ש משיב 4, נעשתה תוך זיוף ותרמית, מן הדין לבטל רישום זה. מטבע הדברים, ובהתאם לכלל לפיו אדם לא יכול להעביר יותר ממה שיש לו, ושעה שמשיב 4 לא רכש בעלות ברכב, לא היתה לו זכות לשעבד את הרכב לבנק.


במצב דברים זה, מבקש הבנק ליהנות מההגנה המגולמת בתקנת השוק שבסעיף 5 לחוק המשכון שזו לשונה: " נכסים נדים שמושכנו כשהיו בהחזקתו של הממשכן והם הופקדו כאמור בסעיף 4(2) או שמישכונם נרשם כאמור בסעיף 4(3), יהיה כוחו של המישכון יפה לכל דבר, אף אם הממשכן לא היה בעל הנכסים או לא היה זכאי למשכנם, ובלבד שהנושה פעל בתום-לב והנכסים באו לידי הממשכן על דעת בעליהם או על דעת מי שהיה זכאי להחזיקם".



אבהיר, בתחילת הדברים, כי אני דוחה את טענת הבנק לפיה המבקש לא הרים את הנטל להוכחת בעלותו ברכב.

בעלותו של המבקש נרשמה במשרד הרישוי עם רכישת הרכב מההוצל"פ. הגם שהרישוי דקלרטיבי בלבד, שוכנעתי מהעדויות בפני כי הוא רכש את הרכב בכספו, עם עזרה מסבו, הוא ולא אחר, הואיל ורצה לקנות ואחר כך למכור ולהרוויח קצת כסף. עדותו לא נסתרה. העובדה שאמו העידה שהחזקת הרכב היא ענין יקר וזה המניע למכירה אינה סותרת את מטרת המבקש כפי שהצהיר עליה. מכל מקום ודאי שאין כאן סתירה היורדת לשורשו של ענין. ברור כי הרכב נרכש ומיד אחר כך הועמד למכירה. לא ברור מאי נפקא מינה מבחינת הבנק אם המבקש הוא הבעלים או אמו היא הבעלים שכן כך או כך אין בזה כדי לשנות את הממצא העובדתי שהוכח לפיו תורג'מן רימה, לקח את הרכב למגרש ולא החזיר, עשה שימוש ביפוי כוח מזויף, מכר והעביר את הבעלות ללא ידיעתה והסכמתה של גב' גרשקוביץ', ושילשל את הכסף לכיסו.



העובדה שלמשיב 4 היה ככל הנראה צילום רשיון הרכב בעוד שלפי עדות המבקש ואמו הם לא מסרו אותו לתורג'מן, אינה סותרת את עדותם של המבקש ואמו או הופכת אותם לדוברי שקר אלא מלמדת לכל היותר כי תורג'מן השיג בדרך לא דרך את צילום הרשיון. תורג'מן ונווה לא טרחו להעיד כך שלא הזימו גם בענין זה את העדויות.




כדי ליהנות מהגנת סעיף 5 לחוק המשכון, יש להוכיח כי התקיימו כל היסודות הבאים: (1) הרכב היה בחזקתו של הממשכן – המשיב 4; (2) מישכונם נרשם; (3) הבנק פעל בתום-לב; (4) הנכסים באו לידי משיב 4 על דעת המבקש או אדם אחר שהיה זכאי להחזיקם

הנטל להוכחת מילוי תנאיה של תקנת השוק מוטל על הטוען לתחולת תקנת השוק, היינו על הבנק בעניננו. ראו ע"א 4682/92 עזבון המנוח סלים עזרא שעיה ז"ל נ' בית טלטש בע"מ ואחרים, פ"ד נד (5) 252 בעמוד 274.



ראשית, על בנק להוכיח כי התקיים התנאי הראשון לפיו הרכב היה בחזקת הממשכן בעת הענקת ההלוואה.

לעניין זה, אין די בטענת הבנק לפיה לאור העובדה כי הרכב היה מצוי בחזקתו של הממשכן בהגיעו לסניף הבנק, (אחרי הזרמת הכסף, כזכור), או אפילו כי נעשה רישום דקלרטיבי במשרד הרישוי, כדי להרים את הנטל.
בעניננו, הואיל ובזמן אמת/בעת החתימה על ההלוואה והזרמת הכסף אין חולק כי הבנק בכלל לא פנה לממשכן, לא ראה את הרכב, לא ראה זכ"ד ולא כל הוכחה אחרת לבעלותו, הכל כפי שיפורט להלן בפרק תום הלב, הרי שהוא לא עמד בנטל להוכיח כי הרכב היה בחזקת הממשכן.



אשר לתנאי הרישום- אין מחלוקת שהשעבוד על הרכב נרשם בהתאם להוראות 4(3) לחוק המשכון.


שאלת תום הלב



מטעם הבנק הוגש תצהיר הגב' זהבית נבון (נ/3) בו מעידה כי מר עוז נווה ניהל חשבון בנק בסניף בו עבדה וכחלק מהבטחונות להתחייבויותיו, שיעבד אביו/משיב 4 לטובת הבנק רכב מסוג פולסווגן אאודי שבבעלותו.

לפי עדותה, בנובמבר 2011 פנה עוז לבנק והודיע כי בדעת אביו לרכוש רכב אחר מסוג ביואיק ממגרש מכוניות בעסקת טרייד-אין במסגרתה יעביר משיב 4 בתמורה את הרכב הישן (אאודי, ויוסיף את ההפרש. לצורך כך ביקש עוז מהבנק אשראי שחלק ממנו ישמש למימון הרכב שאביו מבקש לקנות.
על פי עדותה, הואיל והרכב הישן היה משועבד לבנק והואיל ועוז ביקש לקבל מהבנק הלוואה בסכומים נוספים לכיסוי הלוואה קודמת שלו, הסכים הבנק להעמיד לעוז הלוואה בסך 155,000 ₪ שרובה יוזרם ישירות לכיסוי ההלוואה הקודמת וחלקה (65,500 ₪) ינתן לעוז במזומן לצורך רכישת הרכב ע"י אביו.



הגב' נבון מעידה כי הוצג לה רשיון הרכב. יובהר כי הבעלות ברשיון היא של המבקש.

היא מציינת כי אינה זוכרת אם הומצא הרשיון המקורי של הרכב או צילום.
אני קובעת כי לאור העובדה שהרשיון המקורי (נ/1) היה בידי המבקש ולא יצא מחזקתו עד הדיון, בפני הבנק הוצג צילום בלבד.



לפי עדותה בתצהיר, על בסיס התחייבות משיב 4 נחתם הסכם ההלוואה עם עוז ביום 30/11/11 (נספח ב' לתצהיר) ובאותו יום הוזרם לחשבונו סך 155,000 ₪ ונמשך במזומן 56,500 ₪ (נספח ג' לתצהירה).


עוד היא מצהירה כי ביום 5/12/11 הגיע עוז עם אביו לבנק והביאו את הרכב לבדיקה (נספח ה' לתצהירה) ולאחריה חתם משיב 4 על שטר מישכון והשעבוד נרשם גם ברשיון הרכב (נספח ו', ז').
ביום 13/12/11 נרשם השעבוד ברשם המשכונות (נספח ח'). גם הפוליסה שועבדה לטובת הבנק (נספח ט'). לאחר רישום השעבוד ברשם המשכונות ביטל הבנק את השעבוד על הרכב הישן/האאודי (נספח י').



מחקירתה בבית המשפט של גב' נבון עולה כי לא הוצג לה זכרון דברים למכירת הרכב מהמבקש למשיב 4. אפילו יפוי כוח לא הוצג לה. הטענה היא כי אביו של עוז הוא שרצה לרכוש את הרכב ולא הלקוח עצמו (עוז). הבנק לא הציג כל מסמך שיתמוך בטענה לפיה המשיב 4 (שאינו לקוח של הבנק) מבקש לרכוש רכב ומתחייב לשעבדו לבנק. כל ההסתמכות של הבנק בהסכמתו למתן הלוואה לעוז, היא על מילתו של עוז שהודיע לבנק שאבא שלו מתכוון לרכוש רכב (וראה עדותה עמ' 21 לפרו' ש' 3-4).

חרף אי הצגת יפוי כוח, זכרון דברים, אסמכתא לבקשת משיב 4 למשכן את הרכב המיועד לרכישה, וחרף העובדה שהרכב בכלל לא נבדק פיזית באותו מועד (שהרי נבדק רק ביום 5/12/11) חתם הבנק על הסכם הלוואה עם עוז כבר ביום 30/11/11 והזרים לחשבונו סך 155,000 ₪. החלק הארי הועבר אמנם לכיסוי הלוואה קודמת אך סך 56,500 ₪ (בדיוק הסך שצריך היה להעביר למבקש) הועבר לעוז ללא כל בטוחה.

כך, היא נשאלת בחקירתה: "ש. הכסף הוזרם לפני שראית את הרכב, לפני ששעבדת את הרכב ולפני שהרכב נבדק בפועל": ת. נכון (עמ' 21 ש' 13-14)
ולמטה מזה היא נשאלת: "לא בדקת עד הרגע שנכנס הכסף לבנק אם קיים רכב פיזית, יכול להיות שהרכב הגיע בכל יום נתון ויכול להיות שבאותו זמן היה משועבד לבנק אחר ויכול להיות שלא היה רכב ויכול להיות שהיה מוטל עליו עיקול" ותשובתה: יכול להיות" (עמ' 22 ש' 1-4).



הגב' נבון מעידה שהבנק נתן ללקוח במזומן רק 56,500 ₪ וכל השאר הלך לכיסוי ההלוואה אבל זה לא מעלה או מוריד במישור תום הלב. אולי להפך, בהשארת הסכום הארי בבנק דאג הבנק קודם כל לעצמו תוך שדרש שיפור הבטוחה באופן שתחת בטוחה של רכב ישן שערכו נמוך דאג לקבל שעבוד על רכב יקר יותר. הבנק פעל איפוא למען האינטרס שלו מבלי שגילה התחשבות מספקת בעובדה כי אביו של הלקוח רק מתכוון לרכוש וכי צריך לבדוק היטב שמא בעל הרכב טרם נתן אישורו להעברת הרכב, או אם בכלל קיים רכב המוצע למכירה. נקודת הזמן בה יש לבחון את הדברים היא מועד חתימת ההלוואה והזרמת הכסף ללקוח ע"י הבנק בפועל ובנקודה זו נוכח אי הבהירויות הרבות, והיד הקלה המזרימה את הכסף, ספק אם הבנק פעל כשורה.

עוד יש להוסיף כי הנציגה אישרה בעדותה כי לאחר שהזרימה את הסך 155,000 ₪ עמד סך ההתחייבויות בין 190,000 ₪ ל- 200,000 ₪ (עמ' 18 ש' 31-32).

בחינת התנהלותו הכוללת של הבנק בנסיבות הענין, מעלה כי הוא נחפז להעמיד את ההלוואה לעוז תוך שבחר להתעלם מאיתותי אזהרה ובדיקות חיוניות מתחייבות, התנהלות שאינה מתיישבת עם חובותיו לפעול בתום לב.

אי הרמת הנטל בשאלת תום הלב נוטלת ממנו את ההגנה שבסעיף 5 לחוק המשכון.


התנאי בדבר: "הנכסים באו לידי הממשכן על דעת בעליהם או על דעת מי שהיה זכאי להחזיקם",



הפסיקה נוטה לאמץ את דעתו של המלומד י. ויסמן, חוק המשכון, תשכ"ז – 1967 העומד על השוני באיזונים שבין תקנת השוק לפי חוק המכר לבין תקנת השוק שבסעיף 5 לחוק המשכון וראה עת"מ 361/05 (י-ם) סיקאפ בע"מ נ' מדינת ישראל (ניתן ב-12/7/05) שם צוטט מתוך ספרו של ויסמן: "בהתנגשות שבין המגמה להגן על הבעל האמיתי לבין המגמה להבטיח את צרכי השוק, נוטים איפוא, במקרה של מכר, להדגיש יותר את צרכי השוק, ועל כן אין מגבילים את תקנת השוק לעיסקאות מכר על ידי מי שקיבל את ההחזקה בנכס בהסכמת הבעלים. לעומת זאת, במשכון נוטים יותר להדגיש את הצורך בהגנה על הבעל האמיתי, ועל כן מחילים כנגדו את תקנת השוק רק באותם המקרים שבהם העביר הבעל מרצונו את ההחזקה בנכס לידי מי שלאחר מכן משכן את הנכס שלא כדין". (י. ויסמן, חוק המשכון, תשכ"ז - 1967, סאקר, תשל"ד - 1974 עמ' 149).




בעניננו הוכח כי הנכס (הרכב ) עבר לידי הממשכן בדרך של מרמה ולכן לא ניתן לומר כי עבר על דעת הבעלים, ומרצונו. הקונה/אברהם נווה, לא טרח להכיר ולפגוש את הבעלים אלא העדיף לערוך את העסקה עם תורג'מן שלגביו הוא יודע בוודאות שאינו הבעלים.




מהעדויות הוכח כי הבעלים לא נתן הסכמתו להעברת הבעלות והחזקה לאברהם נווה, ואף העברת החזקה לתורג'מן נעשתה רק לשם הצגת הרכב לקונים תוך התחייבות להחזירו למבקש/הבעלים, התחייבות שהופרה.






אשר לזכרון הדברים שנחתם ב-30/11/11 ולטענתו של הבנק לפיה בזכרון הדברים (נ/2) רכש תורג'מן את הרכב, אבהיר כי טענה זו אינה מדויקת.


לכתב התביעה צורף זכרון דברים כנספח ג' שנערך על דף הכולל צילום תעודת הזהות של תורג'מן. בבית המשפט הציג הבנק זכרון דברים אחר, שנערך על דף הכולל צילום תעודת הזהות של גב' גרשקוביץ (נ/2). ברור שזה לא אותו זכרון דברים לא רק מכך שבאחד מהם מופיע צילום תעודת זהות של תורג'מן ובשני של גב' גרשקוביץ' אלא גם התוכן שונה, הראשון מכיל הצהרות גב' גרשקוביץ' והשני את הצהרות תורג'מן. בסעיף הראשון לזכרון הדברים נ/2 נכתב: אני הח"מ מוכרת את הרכב..." ודוק לא כתוב למי היא מוכרת. בהמשך נכתב: "אני מייפה את כוחו של יורם תורג'מן למכירת הרכב".
הניסוחים הסותרים לכאורה אינם של מומחים לדבר ונעשו ע"י תורג'מן בעצמו, ואולי במכוּוָן באופן שנעשו. מכל מקום ברור כי הכוונה לא היתה למכור לתורג'מן אלא לאפשר לו למכור לקונה שאמר שמצא, שהרי שעה שהוא רכש והוא הבעלים, אין הוא זקוק לכל אישור למכור הלאה לצד שלישי.
כך, גם עדותם של כל הנוכחים בחתימה היתה מאד ברורה, ולפיה במכוון לא ניתן לתורג'מן יפוי כוח להעברת הבעלות ולא רשיון נהיגה ולא תעודת זהות של המבקש.
מטרת זכרון הדברים היתה לאפשר לתורג'מן להביא קונה כדי שהעסקה תיערך בין הקונה לבין המבקש. הא ותו לא. אעיר ואדגיש כי הרכב לא נמסר לתורג'מן אלא כדי שיראה אותו לקונים פוטניציאלים ולכן במסירת הרכב למגרשו, יומיים קודם לחתימה על זכרון הדברים, לא היתה כוונה למכור לו ולמסור את החזקה ברכב לצורך בעלות עבורו או כל אדם אחר.

נכון כי אילו היה תורג'מן מביא את כל הכסף ב-30/1/11 לא היתה חשיבות מבחינת המבקש לזהותו של הרוכש ברם שעה שתורג'מן לקח את הרכב ולא העביר את הכסף, יש חשיבות לבדיקת ההסכמות והשתלשלות הענינים כהוויתה.



לסיכום, הוכח כי הרכב נמסר לתורג'מן כדי שיציגו במגרשו לקונים פוטנציאלים. לא ניתנה מעולם רשות להעבירו לצד שלישי אחר והוכח כי העברת בעלות ברכב, נעשתה תוך זיוף מסמכים. הבעלים והזכאי להחזיק את הרכב היה המבקש והוא בלבד.

הבנק לא עמד אפוא בנטל המוטל עליו להוכיח כי הרכב הגיע לידי המשיב 4 על דעת בעליו או על דעת מי שהיה זכאי להחזיק בו.



די באי עמידה באחד מתנאי סעיף 5 לחוק המשכון כדי שתשלל ההגנה. בעניננו לא הרים הבנק את הנטל לפחות בשני תנאים ולאור האמור, אני קובעת כי המשכון על הרכב נרשם שלא כדין ודינו להתבטל.




אשר על כן אני מקבלת את התביעה, קובעת כי הרכב הינו בבעלות המבקש, וכי למשיב 4 אין כל זכות בו. אני מורה למשיב 1/משרד הרישוי לבטל את רישומו של משיב 4 כבעלים, למחוק את השעבוד לטובת משיב 5, להשיב על כנו את רישום הבעלות ברכב ע"ש המבקש.

הנתבעים ישפו, ביחד ולחוד, את המבקש בהוצאות הבקשה (אגרה) ובנוסף ישאו בשכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪.
הואיל והמבקש לא ביקש את השבת הרכב אליו, (מסיבה שאינה נהירה לי), והגם שהיה מקום לכלול מלוא סעדיו בתביעה אחת, ניתן היתר לפיצול סעדים ביחס למשיבים 3,4.







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ביטול מכרז

  2. אפליה במכרז

  3. פגמים במכרז

  4. מינוי ללא מכרז

  5. חוזה פיתוח מכרז

  6. מכרז ביטוח לאומי

  7. חוק חובת המכרזים

  8. איסור פרסום מכרז

  9. הסכם בוררות מכרז

  10. מכרז למינוי אימאם

  11. מכרז מנהל בית ספר

  12. מכרז עבודות תכנון

  13. מכרז פנימי בעירייה

  14. מכרז להסעות תלמידים

  15. טענות כלפי תנאי מכרז

  16. הקפאת מכרזים פנימיים

  17. פגם באופן ביטול מכרז

  18. הודעה על זכייה במכרז

  19. השיקולים לביטול מכרז

  20. מכרז קווי נסיעה

  21. עמידה בתנאי סף – מכרז

  22. תקנות פטור ממכרז

  23. דרישות השכלה - מכרזים

  24. איגוד ערים מכרז

  25. עיכוב הליכי מכרז

  26. הכנת מסמכי מכרז

  27. תקיפת כישורי זוכה במכרז

  28. מכרז שירותי סריקה

  29. פטור ממכרז עירייה

  30. עצירת הליכי מכרז

  31. שינוי במפרט מכרז

  32. תקנות חובת המכרזים

  33. מכרז אחזקת כבישים

  34. מחסן ממוחשב - מכרז

  35. מכרז מערכות השקייה

  36. מכרז לתפקיד מבקר העירייה

  37. מכרז כיכרות באשדוד

  38. הצעה במכרז מקרקעין

  39. תקנות העיריות מכרזים

  40. שטח בניה מירבי על פי מכרז

  41. ביטול מכרז של ביטוח לאומי

  42. הצעה גרעונית במכרז

  43. פתיחת תיבת המכרזים

  44. מכרז פנימי כלכלנים – סכסוך

  45. צמצום משתתפים במכרז

  46. נמל חיפה - מכרז בניה

  47. שכונת הארגזים - מכרז

  48. אכיפת מסירת עבודה לפי מכרז

  49. ביטול מכרז לאחר הצעות

  50. מכרז עבודה עם העירייה

  51. הצעות להפעלת מעון יום

  52. עתירה לקיום מכרז פתוח

  53. האם מכר כפוף לדיני מכרזים ?

  54. מכרז רכישת ציוד מעבדה

  55. מכרז למינוי מבקר פנים בעיריה

  56. זכאות להשתתף במכרזים פנימיים

  57. מכרז סגור - פסילת הצעה

  58. ועדת המכרזים שידורי טלוויזיה

  59. מכרז עבודות ניקוז חיפה

  60. מכרז מינוי מפקד שירותי כבאות

  61. עתירה נגד תוצאות מכרז

  62. הנחה בהצעת מחיר - מכרז

  63. כריית חול - פטור ממכרז

  64. עיכוב הליכי מכרז פומבי

  65. מכרז שירותי גביית חובות

  66. הוצאת מגרש למכרז פומבי

  67. מכרז מקלט לנערות במצוקה

  68. ביטול מכרז שירותי גרירה

  69. ניסיון קודם כתנאי למכרז

  70. מכרז לתפקיד בנמל אשדוד

  71. מכרז התפלת מי ים באשדוד

  72. בקשה ביטול מינוי מנכ"ל – מכרז

  73. מכרז שירותי רפואה דחופה

  74. עתירה מנהלית לביטול מכרז

  75. סבירות דרישת ניסיון במכרז

  76. ביטול מכרז למכירת מקרקעין

  77. אי עמידה בתנאי סף של מכרז

  78. התפטרות במקום עבודה שאיבד מכרז

  79. היטלי פיתוח במכרז עירייה

  80. הוראות החשכ"ל ביחס למכרז

  81. הגבלת מספר משתתפים במכרז

  82. מכרז עבודות חשמל - בית ספר

  83. צו זמני להקפאת מכרז פנימי

  84. מכרז רכב וחלפים - צו מניעה

  85. מכרז דיור מטעם המשרד לקליטת עליה

  86. מכרז שירותי ניקיון בעירייה

  87. ביטול זכיה במכרז של העירייה

  88. עתירה נגד זכיה במכרז פומבי

  89. תקיפת מכרז של חברה ממשלתית

  90. מכרז שתוצאותיו ידועות מראש

  91. טעות אריתמטית - ועדת המכרזים

  92. מיון מוקדם - ועדת המכרזים לגז טבעי

  93. קניית רכב ממכרז הוצאה לפועל

  94. ביטול מכרז איסוף ופינוי אשפה

  95. הגדלה של מספר המשתתפים במכרז

  96. בחירת מנהל בית ספר - מכרז או ועדה ?

  97. סמכות בית דין לדון בהשלכותיו של מכרז

  98. הצעה שלא הוכנסה לתיבת המכרזים

  99. מכרז עובדי סמך - טיפול בקשישים

  100. תקנות העיריות מכרזים לקבלת עובדים

  101. צו מניעה אוסר לפרסם מכרז למנות מנהל חדש

  102. חוזה לפני חקיקת חוק חובת המכרזים

  103. מכרז פינוי פסולת - תעשייה אווירית

  104. ביטול השתתפות על ידי מזמין המכרז

  105. ערבות לא מתאימה למדד הבסיס במכרז

  106. בקשה למנוע הקצאת מגרשים בדרך של פרסום מכרז

  107. חברת ניקיון הפסידה במכרז - פיצויי פיטורים

  108. קבלן משנה לביצוע עבודת ניקיון במכרז

  109. העברת רכבים שנרכשו במסגרת מכרז באיחור

  110. מכרז לקבלת הצעות לניהול והפעלת חניונים

  111. תקנות חובת המכרזים התקשרויות מערכת הבטחון

  112. צו מניעה לביטול מכרז למינוי דובר עירייה

  113. זכות להישאר בתפקיד / בעבודה עד פרסום הליכי מכרז

  114. החזר ערבות למציע במכרז עקב ביטולו זכייתו

  115. מכרז לביצוע עבודות פיתוח תשתיות בהוד השרון

  116. תקנות חובת המכרזים חובת שיתוף פעולה תעשייתי

  117. הסכם לאחר זכיה במכרז למתן שירותי גינון ואחזקה

  118. שומר בסופרמרקט "זיל וזול" פוטר - הפסידה מכרז בקו-אופ

  119. עתירה לביטול החלטת ועדת המכרזים של עיריית באר שבע

  120. עבדה כסייעת לגננת פוטרה בטענה שהיא מונתה ללא מכרז

  121. מכרז בחירת עובד - התאמת עובד לדרישות תקן - נטל הוכחת נוהג

  122. תקנות חובת המכרזים העדפת תוצרת מאזורי עדיפות לאומית

  123. האם היועץ במכרז קבע ניקוד בלא כל נימוק ו/או אסמכתא ?

  124. עתירה לפסילת הצעה במכרז, מאחר וצירפה להצעתה ערבות מיטיבה

  125. רשלנות המינהל במשלוח שובר התשלום בנפרד מהודעת הזכייה במכרז

  126. בקשה לביטול פסילת הצעה למכרז פומבי לשירותי ניקיון בבתי ספר

  127. עתירה לביטול החלטת ועדת המכרזים במכרז להצבת והפעלת דוכני קפה

  128. תביעה שעניינה מכרז פנימי לתפקיד אמרכ"לית במעון של משרד הרווחה

  129. במסמכי המכרז נקבעו עקרונות ושיטות השקלול והניקוד שיינתנו למציעים

  130. פסק דין הצהרתי מדיניות המונעת מקציני הים להציג את מועמדותם במכרזים פנימיים

  131. תביעה למתן צו קבוע לביטול מכרז למשרות ניהול לתפקיד מנהל בית ספר יסודי

  132. תקנה 30 לתקנות העיריות (מכרזים לקבלת עובדים) שעניינה "מינוי המועמדים"

  133. חבר מועצת עירייה זכה במכרז העירייה - סעיף 122 ב 3 לפקודת העיריות

  134. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון