דוגמא לפסק דין בנושא קניית קרקעות שועפט ירושלים: 1. התביעה: לפי כתב התביעה, התובע רכש מאת הנתבע 1 את הזכויות במחצית שטח גג הבנין שבקומה הרביעית של הבנין שבגוש (ירדני) 17 חלקה 39, שבעת הגשת התביעה היו ידועים גם כגוש 30557 מאדמות שועפט שבירושלים (ס' 1, 5). לטענת התובע הרכישה נעשתה ע"י יפוי כל בלתי חוזר מיום 24/04/04 (ס' 4 ונספח "א"). התובע טוען גם, כי במועד החתימה על יפוי הכח הבלתי חוזר הנ"ל, נכרת גם הסכם מכר בין התובע לבין הנתבע 1, לפיו שילם התובע סך 157,000 ₪ אך הסכם זה בוטל ונכרת הסכם חדש ביום 19/03/05 וזאת לאחר ששולמו בגין הסכם המכירה סך של 110,000 ₪ ו-10,000 דולר אמריקאי (ס' 6). התובע ממשיך וטוען, כי "באמצע חודש ספטמבר 2005 ובסמוך לאחר נסיעתו של הנתבע 1 לירדן, החל הנתבע 2 להציב על הגג שרכש התובע דודי שמש ומיכלי מים, ובכך מנע את החזקתו של התובע בשטח הגג שרכש כדין" (ס' 7). עוד טוען התובע, כי "הנתבע 2 ביצע עבודות בניה מעל הגג שבבעלותו (של התובע - י.מ.) ללא קבלת רשותו או הסכמתו לכך, ובכך פגע בזכויות החוזיות או הקניניות (של התובע - י.מ.) שלא כדין" (ס' 10). בכתב התביעה הצהיר כי "התובע בעל הזכויות בשטח הגג שבקומה רביעית" (ס' 22), "לצוות על הנתבעים או אחרים להימנע מהנחת דברים או חפצים בשטח הגג" (ע' 23), "להורות לנתבעים או כל אדם... להפסיק כל עבודות הבניה בשטח הגג או בקומות שטרם אוכלסו" (ס' 24) ו"לאסור על הנתבעים או מי שבמקרקעין בטרם קיבלו היתר בניה כדין" (ס' 25). 2. ההגנה: הנתבע 1 אף כי היה מיוצג ע"י עו"ד לא הגיש כתב הגנה, ראיות ואף לא סיכומים. הנתבע 2 כתב הגנתו, הכחיש את טענות התובע (ס' 1) וטען כי "אין התובע יכול לרכוש מחצית מגג הבנין בקומה הרביעית מאחר והיתה בניה על אותה קומה" (ס' 3), "הנתבע 2 יטען שהוא בעל הזכויות בכל הבנין, לרבות בגג וזאת לפני הקמתו" (ס' 5), "שהמכירה הפיקטיבית הינה עוד משחק בין הנתבע מס' 1 לתובע שהינו קרוב משפחה ממדרגה ראשונה" (ס' 7) וכי "התובע והנתבע מס' 1 עשו קנוניה ביחד לנשל את הנתבע 2 מזכויותיו" (ס' 15), "שאין לתובע כל זכויות בנכס" (ס' 16, 17), "שאין התובע זכאי לכל סעד, מאחר ומדובר בעילה חוזית ועליו לפנות בתביעה להשבת כספים מהנתבע 1" (ס' 21) שהבנין כולו "אינו עומד בהוראות חוק התכנון והבניה"... והתובע לא בדק את המצב התכנוני (ס' 26). 3. הליכים נוספים: לשלמות התמונה יצויין, כי התביעה הוגשה מלכתחילה לבית המשפט המחוזי בירושלים, אך הועברה לבית משפט השלום, מכח החלטת כב' השופט י' ענבר מיום 01/12/05 (בש"א (מחוזי-ירושלים) 3923/05 ת"א 7459/05) מאחר ולא מדובר ב"תביעה הנוגעת למקרקעין", אלא "בתביעה שענינה בזכויות, אשר הסמכות הענינית לגביה נקבעת לפי שווי הענין". משהועברה התביעה לבית משפט השלום, היא הובאה בפני כב' השופטת ח' מאק - קלמנוביץ, אשר המליצה לצדדים להגיש בקשה לבית המשפט המחוזי בירושלים, לשם איחוד הדיון בתביעה זו עם תביעה אחרת (ת"א 7402/05) שהיתה מונחת אותה עת בפני כב' השופט י' עדיאל, בבית המשפט המחוזי בירושלים. הבקשה נדחתה בהחלטה מיום 10/05/07 מהטעם ש"בקשה כזו אינה בסמכותי ובכל מקרה אינני רואה מקום להיעתר לה וזאת משום שענינה של התביעה בתיק אזרחי 11760/05 מצוי כפי שאני מבין, בסמכותו היחודית של בית משפט השלום והן לאור הוראת סעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984" (בש"א (מחוזי-ירושלים) 4503/07). התיק הועבר לטיפולי על יסוד החלטת כב' השופטת ח' מאק - קלמנוביץ מיום 05/03/09, בעקבות מעברה לבית משפט השלום בבית שמש (ע' 11). 4. צו מניעה זמני: לשלמות התמונה יש גם לציין, כי התובע הגיש ביום 05/12/05 לבית המשפט המחוזי בירושלים, בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני, האוסר על הנתבעים "לבצע כל פעולה משפטית או טרנסאקציה בקומה הרביעית (מעל השלישית) בגוש 30557 חלקה 39 מאדמות שכונת שועפת לרבות בין המשיבים (הנתבעים - י .מ.) עצמם" וכי בית משפט השלום (כב' השופטת ח' מאק-קלמנוביץ) החליטה ביו 03/01/06 "בהסכמת הצדדים, ניתן צו ארעי האוסר על המשיב 2 לבצע כל פעולת מכר או העברת זכויות, או טרנזקציה, לגבי הנכס נשוא התביעה, וכן לבצע כל עבודות בניה בנכס זה" (בש"א 8957/07 ע' 5). 5. הראיות: מטעם התובע הוגשו תצהירי עדות ראשית על נספחיהם, של התובע ושל יוסף חומוס ללא נספחים. מטעם הנתבע 1 לא הוגשו ראיות וב"כ התובע 1 חקר רק את ע"ת/2 (ע' 14 למטה וע' 19 למעלה). ב"כ הנתבע 1 ביקש להשתחרר מייצוג ובטענה כי "הנתבע 1 נסע לסין לאשפוז. אין לי קשר עם הנתבע 1" (ע' 12 ש' 21-19). ואולם, לא נעתרתי לבקשה בהעדר עמדתו של הנתבע 1 וציינתי, כי יש לתמוך הבקשה בתצהיר המפרט את הנסיבות (ע' 13 ש' 13-10). תצהיר כאמור לא הוגש, וב"כ הנתבע 1 נכח בישיבת ההוכחות, אך לא הגיש סיכום. מטע הנתבע 2 הוגשו תצהיריהם של הנתבע 2 ושל אחמד חסן עלי עלקם, ללא נספחים. הנתבע 2 צירף לסיכומו העתק של הסכם נוטריוני מיום 05/09/05 כנספח "א"). התובע (ע"ת/1) ויוסף חומוס (ע"ת/2) נחקרו על תצהיריהם (ע' 20-14). גם הנתבע 2 (ע"ה/1) ואחמד חסן עלי עלקם (ע"ה/2), נחקרו על תצהיריהם (ע' 20- 31). הוגשו סיכומים בכתב מטעם התובע ומטעם הנתבע 2. כאמור, לא הוגשו ראיות וסיכומים מטעם הנתבע 1. 6. דיון והכרעה: התובע טוען, כי מאחר והנתבע 1 לא הגיש כתב הגנה ולא הגיש ראיות, יש ליתן נגדו פסק-דין בהתבסס על האמור בכתב התביעה. לגופו של ענין, טוען התובע, כי רכש מבעל הזכויות - הנתבע 1 מחצית משטח גג בקומה רביעית (גג קומה שלישית / רצפה של קומה רביעית) בבנין שבגוש 30557 חלקה 39 מאדמות שכונת שועפט בירושלים, עפ"י יפוי כח בלתי חוזר מיום 24/04/04 (סיכום ס' 1). ביפוי הכח הנ"ל (מסמך מס' 3 להודעת התובע מיום 01/09/09) כתוב, בין השאר: "אני הח"מ: (1) עותמאן דאוד אחמד גריב מירושלים נושא זהות מס' (080507569) בהיותי הבעלים היחיד לחלקת האדמה מס' (39) מגוש הירדני מס' (17) והידוע עתה כגוש (30557) מאדמות שועפט / ירושלים מצהיר שאני כשיר מכל בחינה חוקית ושרעית כי אני מייפה ומעמיד במקומי ותחתי את הגב' X X X מירושלים נושאת ת.זהות מס' (X) בכדי שתעדה למכירה והסרה וויתור והעברה של מחצית מגג הבנין לאחר הקומה הרביעית שיהיה נוף (פנטהאוס) בבנין המוקם על חלקת האדמה המתוארת לעיל יהיה אשר יהיה שטחו וזאת ויתור סופי אין ממנו חזרה לידי הקונה מר סאדלם עיד X מירושלים נושא תאודת זהות מס' (X) כמו כן אני מאשר בזאת, כי הסכם המכר מתאריך (24.04.2004) הנושא מס' (87600) המצורף בזה הוא חלק בלתי נפרד מייפוי כח זה". הסכם המכר הנ"ל (שתורגם ע"י מתורגמן בית המשפט משום שהתובע לא הגיש התרגום לעברית) הוא בין הנתבע 1 (צד ראשון - המוכר) לבין התובע (צד שני - הקונה) בו מצהיר הנתבע 1 (המוכר) כי "הוא הבעלים המחזיק בבנין הקיים על חלקת אדמה שנמצאת בירושלים באזור הידוע 'אלסל' חלקה (39) בגוש (30557) ובגג אשר נמצא בקמה השלישית החל מהמרתף שנמצא בצד הצפוני שבפנים ובשטח מחצית הגג הינו 120 מטר מרובע אשר..."(הואיל ראשון). בסעיף 2 להסכם המכר כתוב כי "המוכר מצהיר, כי הוא הבעלים הבלעדיים של החלקה והבניה הקיימת עליה אשר כוללת את הדירה הנ"ל ומחצית הגג, נושא הסכם זה, ואין חולק ולא מניעה חוקית לגבי מכירת מחצית הגג הנ"ל לקונה". בסעיף 8 להסכם המכר כתוב: "צד שני (הקונה / התובע - י.מ.) שילם את הסכום של ההסכם הראשון כפי שסוכם עליו קודם ושולם כולו". התובע (ע"ת/1) נחקר על תצהיר עדותו הראשית והעיד: ש. מה קנית מהנתבע 1. ת. אנחנו קנינו את הגג הקומה השלישית שאתה נכנסת למבנה מצד הימין השמאלי או הצפוני". ש. אני מפנה אותך לנספח שלך לתצהירך בקשה לפיצול סעדים וביפויי הכח הבלתי חוזר, כתוב שם שהמכירה היא מחצית הגג לאחר הקומה הרביעית תסביר לבית המשפט איפה נכון מה שאמרת לבית המשפט או מה שכתוב ביפוי כח בלתי חוזר. ת. אני מה שהתכוונתי מעל הקומה השלישית, קומה רביעית. לא יהיו מגורים מעליה" (ע' 16 ש' אחרונה, ע' 17 שורות 8-1) (הדגשה לא במקור - י.מ.). הנתבע 2 (ע"ת/1) הודה כי המדובר ב"גג של הקומה שלישית" (ע' 24 ש' 10 מלמטה), ואולם בהסכם נוטריוני מיום 05/09/05 שבין הנתבע 1 לבין הנתבע 2 נקבע במפורש: "מצהיר ומודה מר עותמאן גריב (הנתבע 1 - י.מ.) כי אין לו כל זכויות מכל סוג כלשהו ו/או תביעות בכל הקשור לגג של הבנין המוקם על חלק מחלקת האדמה לעיל ועוד החלק הנשאר מהאדמה והלא משומש הוא מזכותו של הצד הראשון - ואין בזה שום זכות לצד השני (הנתבע 1 - י.מ.) מכל סוג שהוא" (ס' 2.א. להסכם נספח "א" לסיכומי הנתבע 2). מאידך הנתבע 2 העיד כי "לפי ההסכם המדובר על הגג בבנין השני"... "הבנין השני לא נבנה" (ע' 22 ש' 5-3 מלמטה). הבנין השני לא נזכר כלל בכתב התביעה ובתצהיר עדותו הראשית של הנתבע 2, ולראשונה בחקירתו בבית המשפט, העיד הנתבע 2: "מה שאמרתי ומה שהיה הסכם ביני לבין אברהים שאברהים יבנה קומה שלישית הוא יקח חלק ואני אקח באופן מעשי הוא לקח את הקומה הרביעית ומכר אותה ואני לקחתי את הגג הקומה הרביעית". משנשאל הנתבע 2 "תסכים איתי שכל מה שעשית הוא בניגוד להסכם הנוטריוני מיום 05/09/05 סעיף 3. האם נכון שמה שאמרת עכשיו עומד בסתירה להסכם הזה", השיב הנתבע 2: "לא בניגוד, כי אנחנו עשינו שינוי בהסכם"... "לא היה בכתב היה בע"פ כי הנתבע 1 היה בחו"ל"... "מסמך כתוב אין" (ע' 27 ש' 3 מלמעלה). אז נשאל הנתבע 2: "לסיום, אתה מסכים איתי, שהגג בקומה שלישית שהוא למעשה הרצפה של קומה רביעית בבעלות הנתבע 1 ואתה השתמשת בזה ומכרת לצדדים שלישיים לא כדין" (ע' 26 3 שורות אחרונות). והנתבע השיב: "לפי ההסכם מיום 05/09/05 זה נכון. אבל אחרי שעשינו השינויים בגג של הקומה השלישית שהיא רצפה של קומה הרביעית, הפך להיות בבעלותי אחרי השינויים" (ע' 27 3 שורות למעלה). שוב הודה כי השינוי נעשה בע"פ (ע' 27 ש' 4-3 מלמעלה). הנתבע 2 העיד כי "הוא (הנתבע 1 - י.מ.) דיבר איתי בטלפון ואני הזכרתי לו שיש לי דירה אצלי בטלנו את ההסכם שהיה בינינו לגבי החתונה של הבן והבת והוא אמר לי קח את הדירה שאנחנו נבנה אותה בקומה הרביעית מעל הגג במקום הדירה בקומת הקרקע" (ע' 27 ש' 12 מלמעלה). הטענה בדבר שינוי בע"פ בשיחת טלפון של ההסכם מיום 05/09/05 הוא טענה כבושה, לאחר שלא בא זכרה בכתב ההגנה ובתצהיר עדות הראשית של הנתבע 2, וככזו משקלה עפ"י הפסיקה, קל כנוצה. והוא הדין בטענה בדבר התחייבות לבנות שני בנינים ולא אחד כמופיע בכתב. ואולם, גם התובע שינה גרסתו. בעוד שבכתב התביעה טען התובע, כי "באמצע חודש ספטמבר 2005, בסמוך לאחר נסיעתו של עותמאן גרייב (הנתבע 1 - י.מ.) לירדן החל הנתבע 2 להציב על הגג שרכש התובע דודי שמש ומיכלי מים ובכך מנע את החזקתו של התובע שטח הגג שלא כדין" (ס' 7) הרי שבחקירתו הנגדית את הנתבע 2, הוא הציג גרסה חדשה לפיה, הנתבע 2 עשה שימוש בגג ומכר אותו לצדדים שלישיים, שהרי הוטחה בפניו טענה זאת במפורש כאשר נשאל: "לסיום אתה מסכים איתי, שהגג בקומה השלישית שהוא למעשה הרצפה של הקומה הרביעית בבעלות הנתבע 1 ואתה השתמשת בזה ומכרת לצדדים שלישיים לא כדין" (ע' 26 - 3 שורות אחרונות) (הדגשה לא במקור - י.מ.). בסעיף 16 לכתב התביעה נטען כי "נתבע מס' 2 עומד להעביר את הזכויות שרכש מהנתבע לצדדים שלישיים כולל שטח הגג ומן הדין למנוע את ההעברה בטרם תכה שורשים" (ס' 16), אך לא נטען שם כי הנתבע 2 כבר מכר (בלשון עבר) את הזכויות בגג לצדדים שלישיים. בנסיבות אלה, מה תואיל לתובע מניעה של העברת זכויות לצדדים שלישיים משבוצעה מכירה בנדון? יתר על כן, בעוד התובע טוען, כי רכש את מחצית הזכויות בגג תקרת הקומה השלישית - רצפת הקומה הרביעית (ס' 1 לכתב התביעה) מדוע ועל סמך מה הוא זכאי להצהרה "כי התובע בעל זכויות בשטח הגג שבקומה הרביעית" (ס' 22 לכתב התביעה ) כלומר בשטח הגג כולו ולא רק מחציתו? כבר עתה נאמר כי עתירתו של התובע "להצהיר כי הבניה שבוצעה על זכויותיו הקניניות של התובע תהיה בבעלות התובע" (ס' 12 לסיכומו) דינה להידחות, משום שלא נטענה בכתב התביעה. התנהלותו של התובע מעוררת תמיהות משמעותיות, אשר מונעות מתן אמון בדבריו. התובע העיד, כי רכש את מחצית הגג ביום 21/04/04 ואז לגרסתו נתן לנתבע את הכסף "במזומן במקום" (ע' 15 ש' 9 מלמטה). ומשנשאל "ביום 21/04/04 שילמת במזומן במקום. למה לא הלכת ותפסת את החזקה באותו יום" (ע' 15 ש' 5 מלמטה) הוא השיב: "כי הייתי אצלם כמה פעמים והבניה היתה בעיצומה" (ע' 15 ש' שלישית מלמטה). שוב נשאל התובע: "אם הלכת כבר ביום 21/04/04 וראית את הבניה בעיצומה, למה לא חזרת לנתבע 1 ואמרת לו תחזיר לי את הכסף" (ע' 15 שתי שורות אחרונות). התובע השיב כך: "אני לא הרגשתי שישנה בעיה בינו לבין השותפים שלו. כל דבר היה הולך רגיל והבניה היתה בשלבים מתקדמים" (ע' 16 ש' והפעם נשאל התובע: "אני מבין, שאם היתה בניה במקום בעיצומה, והנתבע 2 בונה שם, זה לא היה בשבילך סימן שמשהו תפס לך את מה שקנית" (ע' 16 ש' 4-3 מלמעלה). והתובע השיב: "אין אף אחד שהודיע לי שישנה בעיה היינו אוכלים יחד, שותים יחד, וזה נתן לי הרגשת אמון ושהכל הוא בינם בסדר והיחסים היה הכל בסדר" (ע' 16 ש' 6-5 מלמעלה). התובע הודה כי לא רשם העסקה בטאבו, במס רכוש ובעיריה (ע' 16 ש' 12-11 מלמעלה). טענתו העיקרית של התובע היא, שהוא רכש מהנתבע 1 "עפ"י יפוי כח בלתי חוזר מיום 24/04/04 גג לבניית בית מגורים לעצמו, כ-גג בקומה הרביעית בגוש (ירדני) 17 חלקה 39 הינם המקרקעין ידועים בגוש 30557 מאדמות שכונת שועפט - מזרח ירושלים (ס' 5 לכתב התביעה)". ממשיך התובע וטוען, כי "באותו מעמד החתימה על יפויי כח בלתי חוזר ניכרת הסכם מכר נשוא הגג בין התובע לבין הנתבע 1, לפיו שילם התובע במזומן סך של 157,000 ₪, אךל הסכם זה בוטל ונכרת הסכם חדש מיום 19/03/05 וזאת לאחר ששולמו הכספים בגין הסכם המכירה..." (ס' 6 לכתב התביעה). בעדותו בבית המשפט, העיד התובע, כי נתן את הכסף לנתבע 1 ביום 21/04/05 "במזומן במקום" (ע' 15 ש' 7-6 מלמטה) בעוד שהקבלות שצרף לכתב התביעה וכמפורט בס' 6 לכתב התביעה מוכיחות לכאורה תשלומים, כדלקמן: 50,000 ₪ ביום 21/04/04. 22,000 ₪ ביום 01/05/05. 20,000 ₪ ביום 12/05/04. 10,000 $ ביום 20/03/05. 18,000 $ ביום 06/07/05. מכאן ברור, על פי גירסת התובע ו"הקבלות" שהציג, כי אין כל אמת בגירסתו שנכרת הסכם חדש ביום 19/03/05 "לאחר ששולמו הכספים בגין הסכם המכירה" (ס' 6 לכתב התביעה), שכן עד ליום 19/03/05 שולמו רק סכומים של 50,000 ₪ + 22,000 ₪ + 20,000 ₪, כמפורט לעיל ובסעיף 6 לכתב התביעה. גם עדותו, כי שילם "במזומן במקום" ביום 21/04/04, אין לה בסיס בראיות מטעם התובע. בסתירה לגרסה שבסעיף 6 לכתב התביעה, הצהיר התובע בתצהיר עדותו (ס' 4) הראשית, כי "באותה תקופה שילמתי מקדמה על חשבון הרכישה, והמשכת לשלם לי עד לסכום של 157,000 ₪" ואולם, כאמור בעדותו בבית המשפט הוא העיד, כי שילם את כל הכסף "במזומן במקום". המסקנה הנוספת המתבקשת מכך היא שהכתוב בסעיף 8 להסכם המכירה מיום 19/03/05 (מסומן 2 בהודעה מיום 01/09/09) אינו נכון, שכן כתוב שם, כי "הצד השני (התובע - י.מ.) שילם מכלול ההסכם הראשון סכום שסוכם מקודם שולם במלואו". לענין התשלומים להם טען התובע, טוען הנתבע 2 בסיכומו כי "המסמכים הנחזים כקבלות אשר הוצגו ע"י התובע לפיהן הוא שילם כביכול את הסכום הנטען הרי אין בהן כל ממש, אין בכוחן להועיל לתובע ואין בהן כדי להצביע על תשלום הסכום הנטען בפועל, כאשר כל אדם יכול להוציא בכתב ידו קבלות כאלה, במיוחד כאשר 'קבלות' אלה ניתנו לתובע ע"י הדוד שלו, הנתבע 1. מכל מקום, 'קבלות' אלה נוגעות ליחסים שבין התובע לבין הנתבע מס' 1 בלבד ואין להן כל נגיעה לנתבע 2 שממילא לא קיבל מהתובע שום דבר ומעולם לא היה בינו לבין התובע כל קשר מכל סוג שהוא. מה גם, התובע אישר בעצמו כי לא קיבל חשבוניות מהנתבע מס' 1 דבר שהיה אולי תומך בגרסתו השקרית בדבר התשלומים" (ס' 60 לסיכום הנתבע 2). בכל הכבוד, בנסיבות הענין טענתו של הנתבע 2 מתקבלת. יש לזכור, כי הנתבע 1 אף כי היה מיוצג ע"י עו"ד לכל אורך ההליכים בתיק זה, לא הגיש כתב הגנה, לא חקר את התובע. בקשת ב"כ הנתבע 1 לשחררו מייצוגו של הנתבע 1 בטענה שהנתבע 1 נסע לסין לאשפוז, הועלתה לראשונה רק בחודש יולי 2009, קרי למעלה משנתיים לאחר הגשת כתב התביעה. כאמור בהחלטה מיום 13/07/09 החלטתי כי "בענין בקשת עו"ד שעבאן לשחרור מייצוג הנתבע 1 בהעדר עמדתו של הנתבע 1, יש לתמוך הבקשה בתצהיר המפרט את הנסיבות אחרת לא אדון בבקשה" (ע' 13 ש' 13-11). תצהיר כאמור לא הוגש. גם בסין יש טלפונים, פקסימיליות ואינטרנט, יש נוטריונים, וקיימת אף שגרירות של מדינת ישראל, בבירתה. מניח אני גם כי קיימת אפשרות של מסירת עדות ע"י קשר - חזותי. ואולם חרף זאת לא נעשה דבר ע"י ב"כ הנתבע 1, ועל כן בקשתו, בנסיבות הענין, היא כללית וסתמית. אך יותר מכך, דרך התנהלות זאת מטעם הנתבע 1 וב"כ, מבססת, לעניות דעתי, ובכל הכבוד, את המסקנה, כי המדובר בהליך ייזום ומתואם בין התובע לבין הנתבע 1, שהוא דודו, כדי שהנתבע 1 לא ייחשף לחקירה נגדית ע"י ב"כ של הנתבע 2. חקירתו של הנתבע 1 בבית המשפט בנסיבות הענין, היא ענין מהותי ובסיסי, היורד לשורש התביעה, שכן לטענת הנתבע 2 עסקת הקומבינציה שבין הצדדים בוטלה בשל הפרת הסכם הקומבינציה ע"י הנתבע 1, ונעוצה במכירת יחידות דיור לצדדים שלישיים, כאשר הדבר נעשה בניגוד למוסכם ובבעלות בשטח החלקה שטרם נוצל בנוסף לגג שייכת לנתבע 2 ולשותפיו (שאר היורשים) (ס' 14 לסיכום הנתבע 2). מכאן שזכותו של התובע בגג כאמור, טעונה הוכחה, שלא הובאה. יש גם לזכור, כי התובע לא הוכיח תשלום הסכומים הנטענים על ידו זולת בהצגת "הקבלות", שאמיתותן לא הוכחה. מוסיף הנתבע 2 וטוען, כי "עקב כך הגיש התובע תביעתו דנן למתן צו מניעה קבוע ופס"ד הצהרתי, ובגדרה הגיש בקשה למתן צו מניעה זמני ובוודאי, הדבר מעיד על קנוניה ושיתוף פעולה הדוק בין התובע לבין הנתבע מס' 1 אשר ברח לירדן לאחר שהסתלק מההסכם עם הנתבע 2 ושאר היורשים" (ס' 15 לסיכום הנתבע 2). לא מצאתי בעדותו של ע"ת/2 יוסף חומוס כל תימוכין לגירסתו של התובע. עד זה הרבה להשיב "לא אני ידעתי" (ע' 19 ש' 11 מלמעלה) "אני לא יודע" (ע' 19 ש' 7 מלמטה), "אני לא יודע" (ע' 19 ש' 2 מלמטה) "אני שוכח לפעמים" (ע' 20 ש' 6). התרשמתי כי לעד אין כל ידיעה אישית וכלל לא ברור מדוע הוגש תצהירו. מאידך, גם לא מצאתי תימוכין בעדותו של ע"ה/2 אחמד חסן עלי (עלקם) שהרבה להשיב "לא זוכר בדיוק תאריך" (ע' 28 ש' 10 מלמטה) "בדיוק אני לא יודע" (ע' 28 ש' 6 מלמטה) "אני יודע את זה מבני הדוד שלו שהם חברים שלי" (ע' 29 ש' 3 מלמעלה) "הם אמרו לי" (ע' 29 ש' 6 מלמעלה), "חלף סיפר לי" (ע' 29 ש' 9 מלמעלה), "מהאנשים שנמצאים במבנה" (ע' 29 ש' 11 מלמעלה), "לפי מה ששמעתי" (ע' 29 ש' 15 מלמעלה), "לא" (ראה תשלומים במו עיניו) (ע' 29 ש' 17 מלמעלה) "אני לא הייתי עם ראיד אלא עם בן דוד שלו עאדל X". "לא היה מדבר בשמו" (ע' 30 ש' 5 מלמעלה) "לא זוכר" (ע' 30 ש' 7 מלמטה), "אני לא זוכר תאריכים" (ע' 30 ש' 4 מלמטה), "לא זוכר" (ע' 31 ש' 1 מלמעלה), "אני לא יודע" (ע' 31 ש' 4 מלמטה), "לא יודע" (ע' 31 ש' 7 מלמעלה). 7. לסיכום: התביעה נדחית, משלא הוכחה. בנסיבות הענין, לא מצאתי בסיס ליתן סעד כלשהו מאלה שנתבעו בסעיפים 22, 23, 24, 25 לכתב התביעה כנגד הנתבע 1, חרף העובדה, כי לא הגיש כתב הגנה ואף לא סיכומים וזאת משום שמהראיות עולה, כי אין לו חזקה כלשהי בגג הנדון, ובנסיבות הענין ספק אם הנתבע 1 העביר לו זכות כלשהי בגג. בסוף סיכומו טוען התובע כי "לאור כל האמור לעיל, מתבקש בית המשפט לקבל את התביעה במלואה ולהצהיר כי הדירה שבקומה הרביעית ימנית הקרובה לכביש הינה בבעלות התובע..." (ס' 27 לסיכום). יצא המצע מן השק. עתירה כזאת לא נטענה בכתב התביעה, והתובע לא הוכיח שהוא קנה את הדירה שבקומה הרביעית. התובע ישלם לנתבע 2 שכ"ט עו"ד בסכום של 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לפרעון. צו המניעה הזמני מיום 03/01/06 שניתן ע"י כב' השופטת ח' מאק-קלמנוביץ בבש"א 8957/05 - מבוטל בזה. 8. מצטער ומתנצל בפני בעלי הדין וב"כ על העיכוב במתן פסק-הדין שנבע מעומס עבודה. 9. פסק-דין זה ניתן בהתאם להוראת סעיף 15(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984. קרקעותקניית קרקעות / מגרשיםירושליםמקרקעין