בפסקי הדין בעניין פלוני נ' כלל ע"א 4716/07 מיום 13/7/09 וכן בפסה"ד בעניין ע"א 3049/93 סימא גירוגיסיאן נ' סייף רמזי ואח' , פ"ד נב(3) , 792 מסכם ביהמ"ש העליון את הקווים המנחים לקביעת אחוזי הנכות התפקודית. בית המשפט קובע, כי בין יתר השיקולים ,יש לבחון לצורך קביעת הנכות התפקודית : א) כישוריו וסגולותיו האישיים של הנפגע ב) עיסוקו של הנתבע ג) יכולתו לעשות הסבה מקצועית במקרה הצורך ד) אחוז הנכות הרפואית. ה) גילו של הנפגע. ו) האם קיימות ראיות לאחר הפגיעה- האם הנפגע חזר לעבוד, ובאיזה עבודה? ז) אי הוודאות בנוגע לעתיד ח) ממצאי חווה"ד הרפואיות . דוגמא לפסק דין בנושא קביעת נכות תפקודית: בפניי תובענה בגין נזקי גוף בגין תאונת עבודה אשר אונתה לתובע בתאריך 25.9.2002 עת הועסק על ידי הנתבע 1 כחשמלאי . התיק פוצל לדיון הן בשאלת החבות/אחריות והן בשאלת הנזק , כאשר במסגרת פסה"ד החלקי בסוגיית החבות ,קבעה כב' השופטת (בדימוס) ברכה סמסון כי הנתבעים אחראים לנזקיו של התובע , וכי אין מקום להטיל רשלנות תורמת כלשהי על התובע . נוכח פרישתה לגמלאות של כב' השופטת (בדימוס) סמסון ,הועברה ההכרעה בסוגיית הנזק לטיפולו של מותב זה . הצדדים אמנם הגישו לביהמ"ש חוות-דעת של מומחים מקצועיים מטעמם , אולם במהלך דיון מיום 23.3.2010 הגיעו לכלל הסכמה דיונית , אשר קיבלה תוקף של החלטה שיפוטית , לפיה נוכח הפערים שבין שתי חוות-הדעת ימנה ביהמ"ש מומחה מטעמו בתחום הרפואה לצורך הערכת שיעור נכותו של התובע (ראה : עמודים 11 - 13 לפרוטוקול) . אי לכך , מינה ביהמ"ש (כב' השופטת בדימוס סמסון) את דר' מיכאל טנצמן כמומחה מטעם ביהמ"ש . המומחה מטעם ביהמ"ש העמיד את שיעור נכותו של התובע על 20% נכות צמיתה בגין פגיעה בגב התחתון בהתאם להוראת סעיף 37(8) ג' לתקנות המל"ל . מחווה"ד הרפואית עולה ,כי עובר להתרחשות התאונה אושפז התובע במחלקה האורטופדית בביה"ח "זיו" בצפת וכי במהלך הבדיקה אובחן כסובל משבר פיצוץ בגוף חוליה L1 וכן מחבלה בשורש כף יד שמאל . עם תום האשפוז הומלץ על מנוחה והליכה עם חגורת גב כאשר בתאריך 2.4.2008 נותח בביה"ח "זיו" בצפת כתוצאה מהפגיעה בשורש כף ידו השמאלית . עם זאת , שלל דר' טנצמן את הקש"ס הרפואי שבין כאבי התובע בשורש כף ידו השמאלית לבין התאונה נשוא מחלוקת זו ,בנימוק כי מקור הכאבים בשורש כף יד שמאל איננו נגזר מהתאונה אלא מעברו הרפואי של התובע טרם התרחשות התאונה נשואת מחלוקת זו . אי לכך , נוכח הוראת סעיף 130 ג(2) לתקנות סדר הדין האזרחי , תשמ"ד - 1984 חוות-דעת זו בלבד תשמש כבסיס להחלטת ביהמ"ש בכל הנוגע להערכת נזקי התובע . המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה ואישר לתובע תקופת אי כושר עבודה למשך 84 ימים בין התאריכים 26.9.2002 - 18.12.2002 . כמו כן , נפסקו לתובע נכויות זמניות בשיעור של 50% בין התאריכים 19.12.2002 - 31.7.2003 , וכן 30% בין התאריכים 1.8.2003 - 31.1.2004 . התובע אף נבדק על ידי ועדה רפואית מטעם המל"ל בתאריך 17.2.2004 וועדה זו פסק לתובע נכות צמיתה בגין הפגיעה בגבו בשיעור של 20% החל מיום 1.2.2004 . בתאריך 6.7.2004 החליטה הועדה הרפואית לקבל את המלצת "ועדת הרשות" שליד המל"ל והגדילה את שיעור נכותו ב - 1/3 , וכך הועמד שיעור נכותו הצמיתה על 27% החל מיום 1.2.2004 . על פי חוות-דעתו של האקטואר , מר שי ספיר , שיעור סכום קצבאות המהוון עומד על סך של 289,605 ₪ (ראה : מוצג נ/6) . נכותו התפקודית של התובע : הצדדים חלוקים ביניהם בכל הנוגע לשיעור נכותו התפקודית כתוצאה מהתאונה . אליבא דגישת התובע נכותו התפקודית לעבר הינה בשיעור של 100% ביחס לעבר ו - 40% לעתיד , בעוד שאליבא דעמדת הנתבעת לא נגרמה לתובע כל נכות תפקודית , וכי לכל היותר שיעור נכותו התפקודית עמד על 5% בלבד . בפסקי הדין בעניין פלוני נ' כלל ע"א 4716/07 מיום 13/7/09 וכן בפסה"ד בעניין ע"א 3049/93 סימא גירוגיסיאן נ' סייף רמזי ואח' , פ"ד נב(3) , 792 מסכם ביהמ"ש העליון את הקווים המנחים לקביעת אחוזי הנכות התפקודית. בית המשפט קובע, כי בין יתר השיקולים ,יש לבחון לצורך קביעת הנכות התפקודית : א) כישוריו וסגולותיו האישיים של הנפגע ב) עיסוקו של הנתבע ג) יכולתו לעשות הסבה מקצועית במקרה הצורך ד) אחוז הנכות הרפואית. ה) גילו של הנפגע. ו) האם קיימות ראיות לאחר הפגיעה- האם הנפגע חזר לעבוד, ובאיזה עבודה? ז) אי הוודאות בנוגע לעתיד ח) ממצאי חווה"ד הרפואיות . לצורך קביעת שיעור הנכות התפקודית הפנתה ב"כ הנתבעת בסיכומיה אל קביעותיהם של המומחים הרפואיים מטעם הצדדים . עם זאת , נוכח לשונה של הוראת סעיף 130 (ג)(2) לתקסד"א מנוע ביהמ"ש מלהתייחס לקביעות , שכן ככל שהצדדים הסכימו על מינויו של מומחה מטעם ביהמ"ש, הרי שחווה"ד אותן הגישו הצדדים טרם מינוי המומחה מטעם ביהמ"ש תחשבנה כאילו לא נתקבלו כראיה . אשר על כן , אין להתייחס למסקנותיהם של אותם מומחים בקביעת שיעור נכותו התפקודית של התובע . יתירה מכך , בפסיקת בתי-המשפט ניתן ברבות השנים מעמד עדיף לממצאי חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט, אשר מוחזק כמומחה נייטראלי וחסר פניות , למעט במקרים חריגים ומנימוקים כבדי משקל המחייבים סטייה מחוות-דעת זו [ראה: ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי, תק-על 90(2), 532 (1990) ; ת"א (מחוזי-חיפה) 297/96 אוחנה אברהם ואח' נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ, תק-מח 2004(2) 6250 , 6259 (2004))]. התובע הלין בפני המומחה מטעם ביהמ"ש ,כי החל ממועד קרות התאונה לא שב עוד לעבוד בנימוק כי הינו מוגבל מאוד בתפקוד כף ידו השמאלית , וכן בשל כאבי גב , גירוד ותחושת נימול כתוצאה מהפגיעה בגבו . עוד טען התובע ,כי מפאת התאונה הינו מתקשה להתכופף וכן סובל מקשיים בהליכה וכן מקושי בעת עלייתו על גבי גרמי מדרגות . מבדיקת המומחה עולה, כי הליכת התובע תקינה , כי אין הוא מתקשה בשעת כיפוף רגליו וכי הרפלקסים וכן כי התחושות בגפיים התחתונות תקינות גם הן . כמו כן, לא אובחן "ספזם" בשרירי עמוד השדרה המותני וכן לא אובחנו סימפטומים דוגמת "ליסט" או "השטחת לורדוזה" . עם זאת , קובע המומחה בחוות-דעתו כי מקור השינויים הניווניים בחוליות גבו של התובע טמון בעברו הרפואי של התובע טרם התרחשות התאונה ולפיכך ראה לנכון לפסוק נכות צמיתה בשיעור של 20% בלבד . עוד קבע המומחה ,כי חרף העובדה שהתובע אכן סובל מנכות בכף ידו השמאלית , הרי שהסיבה לכך טמונה בעברו הרפואי של התובע ולכן אין קש"ס רפואי בין הפגיעה בכף היד לבין פגיעת הגב . נוכח קביעותיו של המומחה מטעם ביהמ"ש וכן נוכח הודאתו של התובע ב"רקע רפואי" קודם במהלך עדותו בביהמ"ש (ראה : עמוד 21 שורות 3 - 14 לפרוטוקול) ברי כי ,התובע סבל מבעיות רפואיות כתוצאה מתאונות עבודה קודמות טרם התרחשות התאונה נשואת מחלוקת זו , וכי אף אושרו לו בגין כך "דמי פגיעה" על ידי המל"ל (ראה : מוצג נ/1) . לפיכך , נוכח קביעותיו המפורשות של המומחה הרי שפסה"ד יתמקד אך ורק בהשלכות הנובעות מפגיעת הגב בלבד . מעיון בדו"ח המרכז את פירוט מעסיקיו הקודמים של התובע מטעם המוסד לביטוח לאומי עולה ,כי התובע עבד אצל מעסיקים רבים בתחום החשמל וכן אצל מעסיקים נוספים החל משנת 1977 ועד לשנת 2002 , אולם מהדו"ח אף עולה ,כי התובע היה מובטל מעבודה במשך תקופות ארוכות וכי וכן כי היו תקופות לא מבוטלות בהן לא עבד כלל לפרנסתו , ואף שהה בכלא במשך פרק זמן של שבעה חודשים בשנת 1999 . התובע עצמו הדגיש בריש גלי ,כי החל ממועד התרחשות התאונה עת היה בגיל 47 (יליד 21.11.1955) לא חזר עוד ל"מעגל העבודה" על אף , שלדבריו , ניסה להשתלב בעבודות שונות בתחום החשמל וכן כנהג מונית , אולם חרף זאת לא טרח לציין את שמותיהם של אותם מעסיקים פוטנציאליים ולא נתן שום הסבר לתמיהה מדוע לא טרח להזמינם כעדי תביעה מטעמו וכן להציג אסמכתאות התומכות בטענה לפיה לא היה ביכולתו להשתלב בשום עבודה שהיא (ראה : עמוד 23 שורה 23 - עמוד 24 שורה 8) . כמו כן , לא ניתן שום הסבר לתמיהה מדוע התובע בחר שלא להציג אסמכתאות התומכות בטענה לפיה פנה אל המוסד לביטוח לאומי לצורך מעבר הכשרה מקצועית בעקבות התאונה (ראה : עמוד 23 שורות 10 - 22 לפרוטוקול) . הנתבעת 2 ביצעה חקירה באמצעות חוקר פרטי אחר התובע על מנת לבחון את טענותיו בכל הנוגע למצבו הרפואי , תפקודו ואורח פעילותו . החוקר , מר אמנון שינברגר , הקליט את התובע ב"מצלמה נסתרת" בביתו שישוב עכברה בתאריך 12.6.2011 . החוקר הדגיש הן בדו"ח החקירה אותו ערך (ראה : מוצג נ/7) וכן בעדותו בביהמ"ש כי מהתצפית אותה ביצע הבחין בכך שהתובע לבוש בבגדי עבודה מאובקים , וכי הלכלוך על גבי כפות ידיו וכן בידיו לצורך הרמת אריחי הקרמיקה וכן חומרי הבנייה הרבים הנמצאים בחצר ביתו מלמדים , לטענתו , על כך כי התובע איננו מוגבל בידו השמאלית או בגבו , כפי טענת התובע , וכי התובע אף כשיר לבצע ומבצע בפועל עבודות פיזיות (ראה : מוצג נ/7 ; עמוד 32 שורות 3 - 10) . חרף טענות החוקר , עיון בתיעוד המצולם , אשר אורכו כ - 25 דקות (ראה : מוצג נ/7) , מלמד כי התובע צולם בחלקו הארי של הסרטון כשהוא שותה קפה ומשוחח בשפה הערבית עם שני אנשים נוספים . לאחר מכן , צולם התובע בין דקה 15 לבין דקה 17 לסרט כשהוא משוחח עם החוקר בשפה העברית במשך כשתי דקות ומציג בפניו מספר סוגים של אריחי ריצוף בניין קרמיים המונחים בחצר ביתו , כאשר במהלך השיחה הקצרה אחז בידיו מפעם לפעם באריח בודד ומציגו בפני החוקר . בין דקה 17 לדקה 20 לסרט צולם התובע כשהוא יושב על גבי כסא ומשוחח בשפה העברית עם החוקר וכן עם שני חבריו , ולאחר מכן החל מדקה מספר 21 ועד לסוף הסרט (דקה 25) צולם כשהוא משוחח עם החוקר עד לצאתו של החוקר מהמקום . בניגוד לעמדת ב"כ הנתבעת 2 בסיכומיה ,סבורני כי מהחקירה אשר בוצעה לא ניתן ללמוד דבר וחצי דבר ביחס למצב התפקודי של התובע נוכח הפגיעה בגבו וכן ביחס לקשר שבין מראה כפות ידיו המאובקות והסדוקות לבין הטענה לפיה הינו עובד בפועל ב"עבודת כפיים" . התמונות אמנם מלמדות על כך שהתובע אכן ישב במשך זמן רב על גבי כסא ואף אחז בידו במשך זמן קצר ביותר מספר אריחים קרמיים בודדים שמשמקלם אינו רב , אולם אין בכך כדי ללמד כי התובע איננו סובל מכאבי גב . זאת ועוד , החוקר כלל לא הצליח להציג בפני ביהמ"ש כל ראיות לכך שהתובע עובד בפועל ב"עבודות כפיים" משלא הציג בפני ביהמ"ש שום ראייה ישירה בכל הנוגע לזהות מעסיקיו , וכן בכל הנוגע לסוג ומהות העבודות אותן ביצע התובע עובר למועד החקירה . מכלול הנתונים המפורטים מעלה מלמד על כך, כי אמנם לא עלה בידי הנתבעת להביא ראיות התומכות בכך שהתובע עובד לפרנסתו בעבודות "דחק" שלא להצהיר וכי ועדת הרשות שליד המל"ל אשר התכנסה בתאריך 6.7.2004 התרשמה כי יש לקבל את המלצות "ועדת הרשות" ולהגדיל את אחוז נכותו הצמיתה של התובע ל - 27% , ברם יש לזכור כי עם חלוף הזמן התובע לא הציג שום אסמכתא המלמדת על פנייתו אל מעסיקים פוטנציאליים וכן אל המל"ל בניסיון ניסה להשתלב בעבודה כלשהי , ובכלל זאת גם בעבודות "כפיים" בתחום החשמל שאינן דורשות מאמץ פיזי מיוחד (כגון : טכנאי מכשירי חשמל ביתיים , פועל במפעלי חשמל וכו') . לאור המקובץ לדלעיל , מחד , לא שוכנעתי כי התובע אכן עשה מאמצים של ממש להשתלב מחדש ב"מעגל העבודה" , אולם מאידך לא נסתרו על ידי הנתבעת קביעותיהן של הועדות הרפואיות שליד המל"ל ביחס לשיעורי נכותו הזמניים והקבועים , וכן ביחס לקביעת המומחה הרפואי בכל הנוגע לפגיעת הגב אשר נגרמה לתובע כתוצאה מתאונה זו. כמו כן , לא נעלמו מעיניי הקשיים הרבים הכרוכים בהשתלבות מחדש ב"מעגל העבודה" בגיל 48 לאדם המתגורר באזור פריפריאלי אשר איננו משופע באפשרויות תעסוקה . מכאן , שקלול הנתונים המפורטים מעלה מביאני לכלל מסקנה כי יש להעמיד את שיעור נכותו התפקודית של התובע על 27% כפי קביעת המל"ל . בסיס ההשתכרות של התובע : לפי נתוני המל"ל שכרו הרבע שנתי של התובע עמד על 10,200 ₪ , דהיינו , שכר של 3400 ₪ , אשר נכון להיום משוערך לסך 4036 ₪ . אליבא דעמדת הנתבעת , סכום זה מצביע על פוטנציאל ההשתכרות של התובע מאחר ובעת התרחשות התאונה היה בגיל 47 . עוד גורסת הנתבעת בסיכומיה ,כי מנתוניו האישיים של התובע עולה כי הינו בעל פוטנציאל השתכרות מוגבל לאור העובדה שמדו"חות המל"ל עולה כי הועסק כשכיר במספר רב של מקומות עבודה מבלי שהתמיד לעבוד בהם במשך תקופה ממושכת . מאידך , הנתבע בחר לטעון כי אלמלא התאונה היה משתלב ב"שוק" העבודה כחשמלאי מוסמך וכי פוטנציאל השתכרותו כחשמלאי מוסמך היה מגיע לסך של 8000 ₪ לחודש . לצורך הוכחת טיעון זה צירף התובע חוות-דעת של מומחה מטעמו , מהנדס חשמל בשם יוסף זנגריה , העובד לפרנסתו כחשמלאי מוסמך באזור צפת החל משנת 1997 . העד הנ"ל אמנם ציין, כי שיעור ההשתכרות של חשמלאי מוסמך מתחיל באזור הצפון נע בין 7000 - 8000 ₪ לחודש ושל חשמלאי ותיק יותר אף לרמת השתכרות של כ - 12,000 ₪ . עם זאת , במהלך חקירתו הנגדית הבהיר ,כי הגיע למסקנה על סמך ניסיונו המצטבר כחשמלאי וכן על סמך שמועות מפי חשמלאים אחרים ולא על סמך ניתוח נתוני ההשתכרות של חשמלאים המועסקים באזור הצפון , בין אם על ידי עריכת סקר או לחילופין באמצעות ניתוח תלושי שכר של חשמלאים מוסמכים (ראה : עמוד 16 שורה 8 - עמוד 17 שורה 6 לפרוטוקול) . אמנם , עדותו של עד מומחה בביהמ"ש מהווה העד המומחה איננו חייב להעיד על מחקרים אותם ערך באופן עצמאי , אלא שעליו להציג בפני ביהמ"ש נתונים מבוססים הנסמכים על בדיקות ומחקרים אותם ערכו מומחים אחרים . חוות-דעת של מומחה צריכה לכלול בחובה שני רבדים - האחד , הרובד העובדתי הנסמך על נתונים שהובאו בפניו , והרובד השני שהינו רובד ניתוח הממצאים העומדים ביסוד חוות-דעתו של המומחה לצורך מתן חווה"ד (ראה : אמנון סטרשנוב ,"ראיות מדעיות ועדויות מומחים בבית המשפט" , רפואה ומשפט - ספר היובל , נובמבר 2001) . בענייננו , בחר התובע להביא בפני ביהמ"ש עדות של אדם הבקיא בנבכי ביצוע עבודות חשמל , אשר ביסס את עדותו על סמך עדויות מפי השמועה שהובאו לאוזניו ,מבלי שטרח לבססן על יסוד מסמכים וראיות התומכות בעמדתו בנתוני השכר אותם פירט בתצהירו . אלא מאי , שלצורך הוכחת נתוני שכרם של חשמלאים מוסמכים באזור הצפון שומה היה על התובע להסתייע במומחה לניתוח עיסוקים הבקיא בניתוח נתונים מעין אלה תוך ניתוח פרמטרים מהותיים הרלוונטיים לקביעה מעין זו (כגון : ותק , ניסיון מעשי , רמת ההכשרה המקצועית וכו') . אשר על כן , הנני מעדיף את עמדת הנתבעת על פני עמדת התובעת לפיה בסיס השכר של התובע צריך להתבצע על יסוד שכרו עובר למועד התאונה , דהיינו , 4036 ₪ . ראשי הנזק : ב"כ התובע מציין בסיכומיו כי יש לשפותו בגין הפסדי השתכרות לעבר החל מיום הפגיעה ועד לחודש אפריל 2012 תוך שקלול קביעות המל"ל בכל הנוגע לשיעורי נכותו הזמניים ולאחר מכן במכפלת ההשתכרות הפוטנציאלית של חשמלאי בהתאם לעמדת העד מטעמו , קרי 8000 ₪ , במכפלת מספר החודשים שחלפו (103 חודשים) . בסופו של יום , סבור התובע כי יש לשפותו בסכום של 1,008,455 ₪ בגין ראש נזק זה . לעומת זאת , ב"כ הנתבעים מציינת בסיכומיה, כי יש לשפות את התובע בגין ראש נזק זה אך ורק על יסוד שקלול "דמי הפגיעה" והנכויות הזמניות אותן קבעו הועדות הרפואיות שליד המל"ל וכן על יסוד נתון השכר אותו קבע המל"ל לצורך בחינת שכרו של התובע (4036 ₪) . נוכח ההסכמה הדיונית בין הצדדים כ"בסיסי" לצורך קביעת שיעורי נכותו של התובע בגין ה"תקופה הראשונה" הרי שיש לשפותו בסך כולל של 45,126 ₪ (סכום משוקלל) בהתאם לחישוב הבא : בין התאריכים 26.9.2002 - 18.12.2002 (2.8 חודשים) אושרו לתובע "דמי פגיעה מלאים" בשיעור של 11,300 ₪ . בגין התקופה שבין 19.12.2002 - 31.7.2003 (7.5 חודשים) אושרה לתובע נכות זמנית בשיעור של 50% , קרי , 15,135 ₪ . בגין התקופה שבין 1.8.2003 - 31.1.2004 (6 חודשים) לפי נכות זמנית בשיעור של 30% , קרי , 7265 ₪ . שערוך כל אחד מהסכומים נכון ליום מתן פסה"ד (הפרשי ריבית והצמדה) מלמד על כך כי יש לשפות את התובע בסך כולל של 45,126 ₪ . ביחס לתקופה השנייה בה נתגבשה נכותו התפקודית הרי שיש לשפות את התובע החל מיום 1.2.2004 ועד לחודש 4/2012 (ראה : עמוד 9 סעיף ד'(4) לסיכומי התובע) על פי החישוב הבא : 106,792 ₪ = % 27 (נכות תפקודית) * 4036 ₪ (שכר חודשי) * 98 חודשים אשר על כן , הנני קובע כי יש לשפות את התובע בגין הפסדי השתכרות לעבר בסך כולל של 151,918 ₪ . הוצאות לעבר ולעתיד : התובע עותר בסיכומיו לשיפוי בגין הוצאות לעבר ולעתיד על דרך האומדן . התובע אמנם מציין בסיכומיו כי הוצאותיו הרפואיות מכוסות על ידי המוסד לביטוח לאומי , ברם לגבי דידו ,יש לשפותו על דרך האומדן בגין שורה ארוכה של טיפולים אותם עבר בין השנים 2003 - 2005 (דוגמת : פיזיוטרפיה , זריקות , כדורים וכו') בסך כולל של 25,000 ₪ לעבר ו - 20,000 ₪ לעתיד ,לאור האפשרות כי התובע יזדקק בעתיד לטיפולים רפואיים הנובעים מהתאונה . לעומת זאת , אליבא דעמדת ב"כ הנתבעים המדובר בתאונת עבודה אשר הוצאותיה מכוסות על ידי המל"ל , וכי טיפולים עתידיים מכוסים על ידי קופת החולים מכח הוראת חוק ביטוח בריאות ממלכתי , תשנ"ד - 1994 . הטיפולים הרפואיים בוצעו במסגרת קופת החולים , אולם ב"כ התובע בחר שלא לצרף כל תחשיב ו/או אסמכתא התומכת בטענותיו, בכל הנוגע לעלויות הכספיות בהן נשא התובע בעבר לצורך מעבר הטיפולים הרפואיים . המומחה מטעם ביהמ"ש אמנם קבע ,כי שיעור נכותו הצמיתה של התובע עומד על 20% , אולם עם זאת לא ציין במסגרת חוות-דעתו, כי התובע עלול להזדקק לטיפולים עתידיים וכי מצבו אף עלול להתדרדר במהלך השנים הבאות . בהעדר אומדן מדויק לעתיד ו/או קבלות ו/או פירוט מדויק או כולל של ההוצאות בעבר, נראה לי נכון לפסוק בפריט זה פיצוי גלובלי, על דרך האומדנא, בסך של 1000 ₪. הפסד השתכרות לעתיד : נוכח אופי פגיעתו עותר התובע בסיכומיו לחיוב הנתבעת בסכום כולל של 435,640 ₪ כאשר בבסיס החישוב הינו גורס כי יש להעמיד את שיעור נכותו התפקודית על שיעור של 40% ואת שיעור השכר החודשי על 10,000 ₪ . לעומת זאת , אליבא דעמדת הנתבעת יש להעמיד את שיעור נכותו של התובע על סך של 30,000 ₪ בלבד על דרך האומדן כאשר בבסיס החישוב יש לקחת בחשבון את גילו של התובע נכון להיום (57) , וכן גם את שיעור נכותו התפקודית כתוצאה מהתאונה העומד אליבא דעמדת הנתבעים על 5% בלבד . בהמשך לקביעותיי מעלה , בסיס השתכרותו של התובע לצורך עריכת התחשיב הינו 4036 ₪ כאשר שיעור הנכות התפקודית עומד על 27% . אשר על כן , יש לפצות את התובע בגין ראש פרק זה בסך של 120,031 ₪ על פי החישוב הבא : 120,031 ₪ = 110.149 (מקדם היוון לעשר שנים) * 27% (נכות תפקודית) * 4036 ₪ הפסד פנסיה וזכויות סוציאליות : התובע עותר לשיפויו בגין ראש פרק זה בסכום של 56,633 ₪ (מתוך 435,640 ₪ להם עתר בסיכומיו בגין הפסדי השתכרות לעתיד) לאור הוראות צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז - 1957 ₪ , או לחילופין, מכח צו ההרחבה בענף החשמל משנת 2004 . מאידך , הנתבעת מציינת בתחשיביה כי התובע לא השכיל להוכיח באמצעות תלושי השכר אותם הציג בפני ביהמ"ש כי במועד התרחשות התאונה אכן היה זכאי לזכויות פנסיוניות . במהלך תקופת עבודתו של התובע עד לשנת 2002 לא הייתה כל חובה מצד המעסיקים בסקטור הפרטי ככלל ובענף החשמל בפרט ,להפריש בעבור עובדיהם כספים המיועדים לטובת חסכונות פנסיוניים של עובדיהם השכירים . מגמה זו השתנתה אמנם לפני שנים ספורות כשנה עם פרסומו של צו הרחבה הקובע כי החל מיום 1/1/08 נעשה כל עובד שכיר בישראל זכאי לפנסיה בגין תקופת עבודתו שמיום 1/1/08 ואילך, וזאת בכפוף להוראות צו ההרחבה ובגבולות הזכאות כפי שנקבעו בו . ברם יש לזכור, כי התובע עצמו הבהיר שהחל משנת 2002 אין ביכולתו עוד להשתלב ב"מעגל העבודה" נוכח מגבלותיו הפיזיות השונות . מעבר לכך , לא הובאו על ידי התובע נתונים ו/או ראיות על חברות בקרן פנסיה עובר למועד הפציעה , על ההפסד ועל אופן חישובו (ראה : ע"א 629/70 סקירה נ' אוניקו בע"מ, פ"ד כה(2) 299, 304-305; ע"א 244/87 קוש נ' כהן, פ"ד מג(1) 15, 24). אשר על כן , התובענה בגין ראש פרק זה נדחית . כאב וסבל : התובע עותר בסיכומיו לשיפוי כספי בגין ראש פרק זה בשיעור כולל של 300,000 ₪ , בעוד שהנתבעת סבורה כי יש לפצותו בגין ראש פרק זה בסך של 20,000 ₪ בלבד מאחר ומהבדיקות הרפואיות אותן עבר עולה כי מצבו הרפואי השתפר מאוד מה גם שמעדותו בביהמ"ש עולה כי איננו מצוי עוד במעקב רפואי שוטף (ראה : עמוד 25 שורה 32 - עמוד 26 שורה 1 לפרוטוקול) . הכאב והסבל שנגרמו לתובע הם קשים , שכן בעטייה של התאונה נאלץ התובע לעבור מסכת ארוכה של טיפולים רפואיים וכתוצאה מכך אף אושרו לו נכויות זמניות בשיעור גבוה, פרק זמן של קרוב לשנה וחצי ולאחר מכן אף נפסקה לו נכות רפואית צמיתה בשיעור לא מבוטל . אין גם חולקין ,כי מדובר באירוע טראומתי הכרוך בכאבים עזים ובמשברים נפשיים כתוצאה ישירה מהקושי של אי היכולת להשתלב מחדש באופן מלא בשוק העבודה כבעבר . בנסיבות אלה ובהתחשב בסכומים אשר נפסקו במקרים דומים של תאונות עבודה בתחום החשמל (ראה : א(מחוזי ת"א) 2767/00 גור מרגולין נ' אילון תאורת במה בע"מ מיום 21.10.2007 ; ע"א 7895/08 קלינה אליעזר ובניו הנדסה תכנון וביצוע עבודות חשמל בע"מ נ' מוחמד יאסין ואח' מיום 31.8.2011) , אשר נגרמו כתוצאה מנפילה מגובה הנני פוסק לתובע בגין ראש נזק זה בסכום של 150,000 ₪ . עזרת הזולת לעבר ולעתיד : התובע עותר בסיכומיו לחייב את הנתבעת לפצותו בגין עזרת הזולת לעבר בסך של 113,930 ₪ , וכן בסך של 157,681 ₪ בגין עזרת צד ג' לעתיד . התובע מתייחס בסיכומיו לעדותה של עדת התביעה מטעמו , רעייתו סיהאם , אשר הבהירה כי היא עצמה וכן בני משפחה אחרים סעדו את התובע ואף טיפלו בו בצורה אינטנסיבית ובמיוחד בחודשים הראשונים שלאחר הפציעה . התובע עותר בסיכומיו לפיצוי בסך של 9000 ₪ למשך שלושת החודשים שלאחר הפציעה , דהיינו , החל מיום הפציעה בתאריך 25.9.2002 ועד ליום 25.12.2002 . בין התאריכים 25.12.2002 - 31.7.2003 בהם נקבעה לתובע על ידי המל"ל נכות זמנית בשיעור של 50% עותר התובע לפיצוי בסך של 14,000 ₪ (2000 ₪ לחודש) . עוד עותר התובע לפיצוי נוסף החל מיום 31.7.2003 ועד ליום הגשת סיכומיו בשיעור של 5 שעות שבועיות (40 ₪ לשעה) בסכום של 90,930 ₪ . בנוסף לכך , עותר התובע לפיצוי בגין עזרה צד ג' לעתיד בשיעור של 157,681 ₪ לאור טענותיו לפיהן, הינו נזקק לסיוע שוטף מרעייתו נוכח הקשיים בתפקוד במלאכות עבודות הבית , ובפרט סיוע בהליכה ונהיגה ממושכת וכן סיוע בעבודות הכביסה והניקיון . עוד טוען התובע , כי הינו מסתייע ברעייתו פעמים רבות כאשר הינו נתקף בכאבי גב הפוקדים אותו נוכח הפציעה . לעומת זאת , הנתבעת מציינת בסיכומיה כי יש לדחות את טענות התובע בגין ראש פרק זה הן לאור קביעותיו של המומחה הרפואי מטעם ביהמ"ש וכן נוכח עדות רעיית התובעת ממנה עולה כי העזרה אותה הינה מעניקה לתובע איננה משמעותית , וכן גם בשל כך שנעדרה ממקום עבודתה במשך כעשרה ימים בלבד (ראה : עמודים 18 - 19 לפרוטוקול) . מעדותה של רעיית התובע בביהמ"ש עולה ,כי אמנם היא שבה לעבודתה כמורה במשרד החינוך בחלוף עשרה ימים עובר למועד התאונה , ברם עיקר הסיוע התמקד בסיוע שוטף נוכח מגבלות התפקוד של התובע הן בסיוע בהכנת אוכל , הליכה לשירותים ולמקלחת וכן בהסעת התובע לטיפולים רפואיים . מעדותו של התובע בביהמ"ש עולה גם כן ,כי נכון להיום אינו מטופל עוד על ידי רופא בגין הפציעה , כי הינו מסייע בידי רעייתו בשטיפת כלים , וכי מדי פעם הינו מסתייע ברעייתו לצורך סיוע ביציאה מהמקלחת וכן בעת הקימה מישיבה ממושכת (ראה : עמוד 24 שורה 20 - עמוד 25 שורה 15 לפרוטוקול) . ההלכה היא , כי המזיק אינו זכאי ליהנות מן העובדה שנפגע נעזר בבני משפחתו, העושים מלאכתם ללא שכר (ראה : ע"א 830/79 סעדה נ' חמדי , פ"ד ל"ג (1) 589, 610; ע"א 1164/02 קרנית נ' בן חיון, פדאור 05 (18) 816; ע"א 8380/03 קרנית נ' עבדאלולי, פדאור 05(28) 320). אמנם , רעיית התובע נעדרה ממקום עבודתה למשך פרק זמן קצר בלבד , אולם נוכח אופי הפגיעה הקשה והנכויות הזמניות הגבוהות אשר נפסקו לו החל מיום הפגיעה (25.9.2002) ועד ליום 31.1.2004 . עם זאת , נוכח קביעותיו של המומחה מטעם ביהמ"ש וכן בהתחשב בעדויות עדי התביעה לא שוכנעתי ,כי התובע אכן נזקק לסיוע מיוחד החל מתום השלב שבו נפסקו לו הנכויות הזמניות ועד בכלל . אי לכך , הנני מוצא לנכון לפצות את התובע בגין ראש פרק זה על דרך האומדן בסך של 40,000 ₪ . סיכום החישוב : על יסוד כל האמור לעיל, חישוב הפיצויים לתובע, הוא כמפורט להלן: הפסד השתכרות בעבר : 151,918 ₪ . הפסד השתכרות לעתיד : 120,031 ₪ כאב וסבל : 150,000 ₪ . הוצאות כלליות : 1000 ₪ . עזרה צד ג' לעבר ולעתיד : 50,000 ₪ הפסדי פנסיה וזכויות סוציאליות: 0 ₪ ניכוי קצבאות מל"ל (בהסכמת הצדדים) על פי חוות-דעת אקטוארית מיום 11.3.2012 (מוצג נ/6) - 289,605 ₪ . אי לכך , הנני מחייב את הנתבעת לפצות את התובע בסך של 183,334 ₪ וכן בשכ"ט עו"ד בשיעור של 20% מהסכום שנפסק בצירוף מע"מ . כמו כן , תשלם הנתבעת את הוצאות התובע (אגורת בית המשפט) וכן תישא בתשלום הוצאות שכר טרחת המומחים (לאחר הצגת חשבונית מס כדין מצד התובע) . ככל שהסכום לא ישולם לתובע בתוך 30 יום ישאו כל הסכומים הנ"ל ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. נכותנכות תפקודית