הבקשה מעוררת את היחס בין הוראות חוק חופש המידע לבין אופן הפעלת שיקול דעתו של בית הדין להזמין אדם להעיד בפניו או להציג מסמכים, כאשר ה"אדם" הוא רשות ציבורית שניתן לפנות אליו בבקשה למידע לפי חוק חופש המידע. דוגמא להחלטה בנושא צו לאדם להגיש מסמכים: בהליך זה מבקשת המבקשת, גב' רחל סופר-סייג, כי יבוטל פסק בורר שניתן לטובת המשיב, בין היתר בנימוק שהבורר היה נגוע במשוא פנים הואיל והופיע כעורך דין בפני מותבים של בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו בהם השתתף המשיב כנציג ציבור. המבקשת מוסיפה וטוענת כי הבורר הפר את חובתו להביא לידיעתה במהלך הבוררות את הופעתו כעורך דין בפני המשיב וכי בנוסף לבורר עצמו, עורכת דין ממשרדו אף היא הופיעה בפני מותבים בהם השתתף המשיב כנציג ציבור. בתגובתו לבקשה טען המשיב כי קרה פעם אחת בלבד שהוא ישב במותב של בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב בתיק בו שימש הבורר ב"כ אחד הצדדים. באותו מקרה כאשר ראה המשיב את הבורר נכנס לאולם הוא מיד ביקש מהשופט להשתחרר מהדיון ועזב את האולם. לטענת המשיב, עובדות אלה אינן מקימות משוא פנים של הבורר ולא חייבו את הבורר להודיע למבקשת אודות אותו אירוע. בדיון מוקדם שהתקיים בהליך ביום 8.11.12 ביקש ב"כ המבקשת: "אבקש מבית הדין מספר הליכים מקדמיים, כי יש מספר נתונים שאני סבור שישפכו אור על כל הפרשה. הנתון הראשון, מרשתי בזמנו פנתה לקבל רשימה מהנהלת בתי המשפט של התיקים שבהם מר צב(ר)י ישב כנציג ציבור או מגשר. זה יסייע. בזמנו פנו להנהלת בתי המשפט לפי חוק חופש המידע, וקיבלו שתי תשובות, תשובה אחת היתה שזה עולה כסף והתשובה השניה היתה, זה לא במערכת נט המשפט ולכן צריך לחפש. אין ברירה, אנו נחפש". לאחר שהמשיב הודיע כי הוא מותיר את הבקשה לשיקול דעתו של בית הדין ניתנה החלטת בית הדין לפיה: "ניתן בזה צו להנהלת בתי המשפט להמציא לבית הדין פירוט של כל ההליכים שהתקיימו בבית הדין האזורי לעבודה בת"א בהם השתתף כנציג ציבור, בין כחבר מותב ובין כמגשר, המשיב בהליך זה מר יהונתן צברי (תקופת כהונתו מיום 16.12.02 - 16.12.05), וכן לפרט לגבי הליכים אלה את באי כוח הצדדים בכל הליך כזה. הפירוט יומצא תוך 30 ימים". ביום 17.12.12 הודיעה הנהלת בתי המשפט באמצעות הפרקליטות כי המבקשת פנתה בעבר להנהלת בתי המשפט בבקשה לפי חוק חופש המידע אולם נענתה כי אין אפשרות להפיק את המידע האמור באמצעות המערכת הממוחשבת. ב"כ הנהלת בתי המשפט הוסיפה כי "מבירור נוסף שנערך בימים אלה בהנהלת בתי המשפט, עולה כי ניתן להפיק את הנתונים המבוקשים באופן ידני. תשובה מתוקנת נשלחה למבקשת מאת הממונה לפי חוק חופשה המידע בד בבד עם הגשת תגובה זו לבית הדין". עוד נטען בתגובת הנהלת בתי המשפט כי היות והמדינה אינה בעלת דין בהליך אין היא כפופה להליכי גילוי מסמכים במסגרתו וכי אין מקום לאפשר למבקשת לעקוף את הליכי חוק חופש המידע באמצעות פניה לבית הדין. כאמור, לתגובת הפרקליטות צורף מכתבה של הממונה לפי חוק חופש המידע בהנהלת בתי המשפט למבקשת, בו נאמרו הדברים הבאים: במהלך שנת 2010, הוסבו מערכות המחשוב של בתי הדין לעבודה למערכת הממוחשבת "נט המשפט". במהלך ההסבה ולאחריה, לא בוצעה העברה של מידע מהמערכות הקודמות, בכל הנוגע לפעילות שהסתיימה עד למועד ההסבה. תיקי בית הדין לעבודה שנפתחו בין השנים 2001-2004, בוערו בהתאם לדין. להלן פירוט התיקים שנמצאו בידינו: חלק ממלאי התיקים שנפתחו בשנת 2004, וכן התיקים שנפתחו בשנת 2005 טרם בוערו, והם נמצאים במגנזה פרטית, לפי הפילוח הבא: 4,759 תיקי ע"ב, משנת 2004. 1,342 תיקי ע"ב משנת 2005, מתוכם 270 תיקים בהם ישב כאב בית הדין כבוד השופט איטח. ביחס לתיקים אלה, לא ניתן לדעת האם התיקים נדונו בדן יחיד או בהרכב, ולא ניתן לדעת מהים נציגי הציבור שישבו בהרכב. במידה ואת מעוניינת בבדיקה ידנית של התיקים, מצורף בזה טופס לתשלום אגרה הפקה לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 על סך 22,752 ₪. על פי החוק גביית עלויות הפקת המידע היא מהשעה השלישית. התעריף לשעת עבודה עומד על 54 ₪, פרק הזמן משוער לבדיקת התיקים מוערך ב-290 שעות עבודה, בתוספת עלויות שינוע התיקים המוערכת ב-8,424 ₪ (אומדן של 600 מיכלים לערך, עלות שינוע של כל מיכל 12 ₪ + מע"מ). בקשתך תטופל לאחר ביצוע התשלום והעברת ספח חתום לח"מ. יצוין, כי מועד ביעורם של התיקים שנפתחו בשנת 2004 חלף, לפיכך נבקש לקבל את תשובתך במהלך החודש הקרוב, לצורך השלמת הביעור, שכן, עלות אחסונם מסתכמת באלפי שקלים בחודש". ביום 27.12.12 הגישה המבקשת תגובה להודעת הנהלת בתי המשפט. במסגרת תגובתה: המבקשת הציגה פניה של ב"כ המבקשת להנהלת בתי המשפט מיום 23.5.10 לקבלת מידע כנדרש בהחלטה ואת תשובת הנהלת בתי המשפט כי בדיקה שנערכה עם בית הדין לעבודה בתל-אביב העלתה שיש בידם מידע זמין בקשר למועדי הדיונים בהם השתתף המשיב כנציג ציבור. במסגרת תשובה זו (מיום 16.6.10) נדרשה המבקשת לשלם אגרה לפי חוק חופש המידע בסך 93 ₪. למחרת, ביום 17.6.10, הודיעה הנהלת בתי המשפט לב"כ המבקשת כי לא ניתן לספק את המידע המבוקש, וכאשר התבקשה להסביר את השינוי בתשובתה, הודיעה הנהלת בתי המשפט (ביום 11.1.11) כי במועד מתן התשובה המקורי המידע היה במערכת "מנת-נט" אך לאחר עלייתה לאוויר של מערכת "נט המשפט" וירידת מערכת "מנת נט", לא ניתן עוד להפיק את הנתונים המבוקשים. המבקשת טענה כי ביעור התיקים של בית הדין האזורי לעבודה נשוא בקשת המידע, ככל שנעשה, נעשה שלא בהתאם להוראות הדין. המבקשת טענה כי בשיחה שקויימה בין בא כוחה לבין נציגת הנהלת בתי המשפט לאחרונה, הוצג בפני ב"כ המבקשת מצג לפיו מערכת מנת-נט עדיין קיימת, אף כי נותקה. המבקשת הוסיפה וטענה כי מכתבה של הנהלת בתי המשפט אליה מיום 16.12.12 מתיימר להיות שלב נוסף בטיפול בבקשתה לפי חוק חופש המידע, כאשר בפועל הליך זה הסתיים זה מכבר ו"חידושו" על ידי הנהלת בתי המשפט לא נעשה אלא לצורך עקיפת החלטת בית הדין מיום 8.11.12. המבקשת היפנתה לכך שהודעת הנהלת בתי המשפט אינה מתיישבת עם תעודת עובד ציבור שהיא הגישה בהליכים משמעתיים שהוגשו נגד המשיב לפי חוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961. לבסוף ביקשה המבקשת כי בית הדין הדין ישוב ויורה להנהלת בתי המשפט לקיים את החלטת בית הדין מיום 8.11.12 ככתבה וכלשונה, תוך קביעת מועד ברור לכך בשים לב למועד ההוכחות שנקבע בתיק (11.4.13). זאת, כדבריה, במטרה להימנע מבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט. ביום 6.1.13 הודיעה הנהלת בתי המשפט כי עם קבלת החלטת בית הדין מיום 8.11.12, ביצעו גורמים ביחידות המקצועיות בחינה יסודית ומעמיקה, אשר נמשכה פרק זמן לא מבוטל, ביחס לחומר השמור במגנזה ולהפתעתם נתגלה כי אכן נותרו תיקי נייר רלבנטיים מהשנים 2004-2005. עם גיבוש תמונת המצב הוגשה הודעת הנהלת בתי המשפט מיום 17.12.12. הנהלת בתי המשפט חזרה על הודעתה מיום 11.1.11 למבקשת כי לא ניתן להפיק את המידע שנתבקש באופן ממוחשב, ולא ידוע היום לגורמים בהנהלת בתי המשפט אם נבחנה אפשרות לנסות ולאתר תיקי נייר במסגרת פנייתה הקודמת של המבקשת. מעבר לכך הודיעה המדינה כי לעמדתה, דרך המלך למסירת המידע שנתגלה היא באמצעות מנגנון חוק חופש המידע וזו הסיבה שנשלחה למבקשת תשובה ביום 16.12.12. ככל שהמבקשת חולקת על תשובה זו, עליה להגיש עתירה לפי סעיף 17(א) לחוק חופש המידע לבית המשפט לעניינים מנהליים וככל שהיא משיגה על האגרה שנדרשה, היא רשאית להגיש ערעור לפי תקנה 8 לתקנות חופש המידע (אגרות), תשנ"ט-1999 לבית משפט השלום. זו דרך המלך ואין לסטות ממנה גם אם מתברר שהיו ליקויים בטיפול בבקשת המבקשת למידע לפי חוק חופש המידע. המבקשת השיבה ביום 7.1.13 כי אין לקבל את עמדת הנהלת בתי המשפט שכן מעמדה אינה של רשות שמחזיקה מידע לפי חוק חופש המידע אלא של מי שניתן נגדו צו של ערכאה שיפוטית. כן הודגש כי תגובת הנהלת בתי המשפט אינה נתמכת בתצהיר ולא הוכחשה טענת המבקשת כי המידע המבוקש זמין באופן ממוחשב. בית הדין אף התבקש לחייב את המדינה בהוצאות. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי הדין עם המדינה וכי אין להיעתר לבקשת המבקת לחזור וליתן צו כאמור בהחלטתי מיום 8.11.12. להלן טעמיי: סעיף 20 לחוק חופש המידע קובע כי אין בהוראות חוק חופש המידע "כדי לגרוע מתוקפו של חיקוק המחייב, המתיר, האוסר או המסדיר באופן אחר גילוי או מסירה של מידע שבידי רשות ציבורית". בכך לא סגי כדי לדחות את עמדת המדינה, ואבאר: הסמכות מכוחה ניתנה ההחלטה מיום 8.11.12, היא הסמכות לפי תקנה 53 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן: "התקנות"), אשר קובעת: הזמנת עד (א) בית הדין או הרשם רשאי להזמין אדם להעיד בפניו להיחקר כעד או להגיש מסמך. (ב) ההזמנה לעד תהיה לפי טופס 9. ( (ג) הוראות תקנות 178 עד 189 לתקנות סדר הדין האזרחי יחולו, בשינויים המחויבים, על הזמנת עדים לפי תקנה זו. מעמדה של הנהלת בתי המשפט הוא של "אדם" שהוזמן על ידי בית הדין להעיד או להגיש מסמכים בעניין ההליכים בהם השתתף המשיב כנציג ציבור ובעניין באי כוח הצדדים באותם הליכים. תקנה 53 מעניקה לבית הדין שיקול דעת בהזמנת אדם להעיד בפניו להיחקר כעד או להגיש מסמך. כך עולה מן המילים "בית הדין או הרשם רשאי להזמין.." בעת מתן ההחלטה מיום 8.11.12, הייתה מונחת בפני בית הדין בקשת המבקשת ועמדת המשיב, שלא התנגד לבקשה. כיום מונחת לפני בית הדין עמדת הנהלת בתי המשפט, שהיא ה"אדם" שהוזמן להעיד או להגיש מסמכים, ולאחר שהוצגה עמדת הנהלת בתי המשפט, לבית הדין נתון שיקול דעת אם להוציא שוב את הצו שהוצא, כפי בקשת המבקשת, אם לאו, וזאת תוך שקילת עמדת הנהלת בתי המשפט. הבקשה מעוררת את היחס בין הוראות חוק חופש המידע לבין אופן הפעלת שיקול דעתו של בית הדין להזמין אדם להעיד בפניו או להציג מסמכים, כאשר ה"אדם" הוא רשות ציבורית שניתן לפנות אליו בבקשה למידע לפי חוק חופש המידע. בקשתה של המבקשת למידע לפי חוק חופש המידע הוגשה עוד בשנת 2010 ולבסוף נענתה בשלילה החל מיום 17.6.10. ביום 11.1.11 פורטו נימוקי עמדת הנהלת בתי המשפט לדחיית הבקשה למידע. המבקשת לא הגישה הליכי ערעור על החלטות הנהלת בתי המשפט שניתנו. בעקבות מתן החלטת בית הדין מיום 8.11.12 תיקנה הנהלת בתי המשפט את תשובתה בבקשת המבקשת למידע. על פי עמדתה המתוקנת של הנהלת בתי המשפט, המידע שהמבקשת בקשה ניתן להפקה באופן חלקי, בהשקעת 290 שעות עבודה ובעלויות העבודה ושינוע תיקים בסך של כ-30,000 ₪. בית הדין אינו סבור שבמסגרת צו לאדם להעיד או להציג מסמכים לפי תקנה 53 לתקנות, יש להטיל על המדינה עלויות כאלה. כך במיוחד בשים לב לכך שהמבקשת החלה בהליכי בקשת מידע לפי חוק חופש המידע ולא מיצתה את אפשרויות הערעור על ההחלטות שניתנו בעניינה בשנת 2010 ותחילת 2011. אין זה סביר לאפשר למבקשת לעקוף את דרישת תשלום האגרה לצורך הפקת המידע המבוקש, באמצעות החלטה לפי תקנה 53 לתקנות. חופש המידע אינו ערך מוחלט והדבר מתבטא בין היתר בעלויות שהמחוקק ראה להטיל על מי שמבקש מידע, כתנאי לקבלת מידע מרשות ציבורית. אין לכך כל קשר עם החלטת בית הדין הארצי לעבודה לפיה לא תידרש המבקשת להפקיד ערובה נוספת מעבר לזו שנקבע בפסק דינו, שכן ערובה זו היא לפי סעיף 29 לחוק הבוררות ועניינה הבטחת ביצוע פסק הבוררות, ואין לה כל קשר עם דרישה חוקית לשלם אגרה כתנאי למסירת מידע לפי חוק חופש המידע, או עם סמכותו של בית הדין להתנות הזמנת עד או חיובו של אדם להציג מסמכים, בהבטחת הוצאות העד או הוצאות הפקת המידע המבוקש ממנו, על ידי הצד המבקש להזמינו. עוד יצויין כי לבית הדין אין כלים לבחון את המחלוקת בין המבקשת לבין המדינה אודות נכונות הנטען מטעם הנהלת בתי המשפט באשר ליכולתה להציג את המידע באופן ממוחשב והעלויות שלטענתה כרוכות בהמצאת המידע באופן ידני. הערכאה המתאימה והמוסמכת לבירור מחלוקת זו בהתאם להוראות חוק חופש המידע, היא בית המשפט לעניינים מינהליים. מן הטעמים דלעיל החלטתי לדחות את בקשת המבקשת לשוב ולצוות על הנהלת בתי המשפט כאמור בהחלטתי מיום 8.11.12. מסמכיםצווים