דוגמא לפסק דין בנושא צדדים קרובים לשטר: לפניי תביעה שיטרית. התובע והנתבעים הינם צדדים קרובים לשטר. בין צדדים קרובים לשטר, דינו של השטר כדין חוזה. כל טענת הגנה העומדת לצדדים קרובים כנגד זכות על פי עסקת היסוד, עומדת להם גם כנגד החבות השיטרית, לאור הקשר הפנימי בין השטר לבין עסקת היסוד (דנ"א 258/98 צמח נ' שלשבסקי ואח', נה (4) 193, ע"א 4294/09 עזבון המנוחה רינסקי ז"ל נ' רחמני ושות' מימון בע"מ ואח', פד"י נ(1) 453, וכן ראה: לרנר, על דיני השטרות, מהדורה תשנ"ט-1999 בעמ' 279). 1. ביום 29.11.09 פתח התובע תיק הוצל"פ מס' 02-58645-09-3 (להלן - "תיק ההוצל"פ") כנגד הנתבעים בגין שטר חוב בסכום של 30,000 ש"ח ז"פ 31.10.09 (להלן - "השטר"). 2. טענות התובע 2.1 לטענת התובע, המיוצג ע"י אביו, בהתאם לייפוי כוח נוטריוני, שצורף למסמכי פתיחת תיק ההוצל"פ, נמסר השטר כבטחון לתשלום כלל התחייבויות הנתבעת 1 (להלן - "הנתבעת"), בערבותו של הנתבע 2 (להלן - "הנתבע") כלפי התובע, בגין חוזה שכירות. 2.2 חוזה השכירות עניינו דירת מגורים הנמצאת ברח' חניתה 65 בחיפה (להלן - "הדירה"), שבבעלות התובע. החוזה נחתם בין התובע לנתבעת ביום 29.10.03 (להלן - "חוזה השכירות") והוארך בהסכמת הצדדים מידי שנה, כאשר ההארכה האחרונה נעשתה באמצעות נספח מס' 5 מיום 26.10.08 (להלן - "נספח 5"). 2.3 בהתאם לנספח 5, הייתה תקופת השכירות אמורה להסתיים ביום 31.10.09. בפועל, פינתה הנתבעת את הדירה רק ביום 16.12.09, למרות שנמסר לה ברורות ומפורשות עובר לסיום תקופת השכירות כי לא ניתן יהיה להאריכה. 2.4 התובע דורש פיצוי בגין נזקיו כדלקמן: 2.4.1 פיצוי מוסכם בין איחור בפינוי הדירה - 1,610 דולר ארה"ב (מכפלת 35 דולר ארה"ב בגין כל יום איחור, בהתאם להוראת סע' 17 לחוזה השכירות, ב-46 ימי האיחור), שהם סך בשקלים 6,375 ש"ח נכון ליום הגשת סיכומי התובע (10.7.12). 2.4.2 סיוד הדירה לאחר פינויה ע"י הנתבעת - 3,437 ש"ח. 2.4.3 שכ"ט עו"ד התובע - 5,825 ש"ח ששולם עבור הליך פינוי הדירה בתא"ח 30198-11-09 (להלן - "תיק הפינוי"). 2.4.4 עגמת נפש וטרחה - 2,300 ש"ח. סך הכל: 17,937 ש"ח. יצוין, כי עובר לסיכומי התובע כלל לא היה ברור גובה הסכום הנדרש ומה רכיביו; הצהרת ב"כ התובע בישיבת קדם המשפט מיום 23.10.11 כי ניתנה הודעה על צמצום התביעה לסך של כ-18,000 ש"ח, אינה ברורה, באשר לא ברור היכן ולמי ניתנה ההודעה האמורה (בדיקה בתיק ההוצל"פ מעלה כי לא בוצעה בו כל הקטנת קרן מאז נפתח, אף לא הוגשה כל הודעה מטעם הזוכה-התובע כאן). 3. טענות הנתבעים 3.1 ביום 14.10.10 הגישו הנתבעים (באיחור) התנגדות לביצוע השטר בתיק ההוצל"פ. ההתנגדות הועברה לבית המשפט. בדיון שהתקיים ביום 14.6.11, ובהמלצת בית המשפט, הסכים התובע ליתן לנתבעים רשות להתגונן בכפוף להפקדת הסך של 4,500 ש"ח במזומן בקופת בית המשפט. הסכום הופקד. 3.2 להתנגדות הנתבעים צורפו תצהיריהם, בהם טענו הנתבעים שלוש טענות בלבד: ראשית, כי חתימותיהם על השטר נשוא תיק ההוצל"פ זויפו. שנית, כי לא היה כל איחור במסירה, אלא תקופת השכירות הוארכה בהסכמה בחודש ימים, בגינו שולמו לתובע דמי שכירות בסך של 1,280 ש"ח. שלישית, כי הדירה הושכרה לנתבעת במצב רעוע, וכי הנתבעת ביצעה בה תיקונים וסיוד על חשבונה, למרות שלא היה עליה לעשות כן. 4. ביום 19.9.11 הוגשו מסמכים ותצהיר מטעם התובע (להלן - "הודעת התובע מיום 19.9.11"). 5. ביום 3.7.12 התקיימה ישיבת הוכחות במסגרתה נשמעו אביו של התובע, מר אהרון רייזמן (להלן - "מר רייזמן") והנתבעים. בהתאם להחלטה שניתנה בסיום הישיבה הגיש התובע סיכומיו ביום 10.7.12, והנתבעים הגישו סיכומיהם ביום 30.8.12. 6. החתימות על השטר 6.1 אחת מטענותיהם של הנתבעים בהתנגדותם הייתה טענתם בדבר זיוף חתימתם על השטר (סע' 3 לתצהיר הנתבעת, סע' 2 לתצהיר הנתבע). 6.2 בפועל, במהלך חקירתם לפניי, הודה הנתבע כי החתימות על השטר הן חתימותיהם - "ש. מי זו לימור כהן. ת. אחות של מירב. ש. האם היא חתמה על שטר החוב ת. היא הייתה בחיפה וחתמנו ביחד על שטר החוב. ש. מי חתום על שטר החוב ת. לימור, מירב חדד, ואני גם חתום עליו, חתימה מס' 1" (עמ' 13 ש' 19-20; ההדגשות שלי - ר.ב.). 6.3 הנתבעת טענה בנוסף בחקירתה, כי היא עצמה חתמה בשם אחותה כערבה על חוזה השכירות (עמ' 10 ש' 14). 6.4 מכאן שבתצהירי הנתבעים, שבאו בתמיכה לבקשתם למתן רשות להתגונן, לא הצהירו הנתבעים אמת, עת טענו כי החתימות על שטר החוב אינן חתימותיהם, אף הנתבעת הודתה בפניי כי זייפה חתימתה של אחותה על גבי חוזה השכירות. 6.5 אי אמירת אמת בתצהיר המוגש לבית המשפט הוא דבר חמור כשלעצמו, אך במקרה דנן הביא הדבר, בנוסף, לניהולו של הליך שלם, אשר ייתכן וכלל לא היה מתנהל, אלמלא דבר השקר. השלכתה של התנהלות זו מצד הנתבעים תמצא ביטוייה בפסיקת הוצאות. 7. מסירת החזקה בדירה לתובע 7.1 אין מחלוקת בין הצדדים, כי החזקה בדירה לא הוחזרה לידי התובע או מי מטעמו בסיום תקופת השכירות הנקובה בנספח 5, אלא במועד מאוחר יותר. 7.2 הנתבעים לא מסרו את התאריך המדויק בו השיבו את החזקה לתובע (חקירת הנתבעת: עמ' 12 ש' 23-24, חקירתו החוזרת של הנתבע: עמ' 14 ש' 6-7), אך בחקירתה הנגדית של הנתבעת הוצג לה מכתב שהיא ערכה ביום 15.12.09 אליו צירפה את מפתחות הדירה, ואשר נמסר, לטענת התובע, במשרד ב"כ התובע ביום 16.12.09, והיא אישרה חתימתה עליו (המכתב הוגש וסומן כ-ת/2). 7.3 משלא נמסרה כל גרסה ברורה ע"י הנתבעים באשר למועד מסירת החזקה בדירה, נוכח הודאתם ב-ת/2, כי המועד לא קדם ליום 15.12.09, המועד שנרשם על גבי המכתב ע"י הנתבעת עצמה, יש לקבל את גרסת התובע שהחזקה בדירה נמסרה לתובע, באמצעות משרד ב"כ, ביום 16.12.09. 7.4 לטענת הנתבעים, הוסכם בין הצדדים כי החזקה בדירה תימסר באיחור של חודש על המועד הנקוב בנספח 5, קרי: ביום 30.11.09. בפועל, גם לגישתם של הנתבעים, נמסרה הדירה אף לאחר מועד זה, בלא שניתן כל הסבר לכך על ידם. 7.5 אינני מקבלת את טענת הנתבעים, כי הוסכם בין הצדדים בעל פה על מסירה מאוחרת של הדירה. הדבר לא הוכח על ידם כלל ועיקר. ההפך: התובע הוכיח, בכתובים, כי לא נתן מעולם כל הסכמה להארכת תקופת השכירות, וכי עמד על כך, בכל דרך חוקית שהייתה נתונה בידיו, שהדירה תפונה במועד שנקבע. 7.6 דחיית טענת הנתבעים בנקודה זו מבוססת על שלושה: עדותו האמינה של מר רייזמן, עדותה הפתלתלה והמתחמקת של הנתבעת, ומכתבים שנשלחו ע"י התובע וב"כ לנתבעת בעניין זה. 7.7 עדותו של מר רייזמן הייתה סדורה וברורה, לא נמצאו כל סתירות בין דבריו לבין המסמכים שהוגשו לתמיכה בטענות התובע, אף הסבריו נמצאו על ידי הגיוניים וסבירים. כך, ביום 13.9.09 שוחחו מר רייזמן והנתבע טלפונית, ובעקבות שיחה זו שלח מר רייזמן לנתבעת מכתב ביום 15.9.09 בו נכתב מפורשות כי לא יוכל להאריך את תקופת השכירות מעבר לתאריך 31.10.09, עליו הוסכם בעת חתימת נספח 5. המכתב (שהוגש וסומן כ-ת/1) נמסר לידי הנתבעת ביום 24.9.09, בהתאם לאישור על משלוח דואר רשום וכן תדפיס מאתר חברת דואר ישראל באינטרנט. מר רייזמן הסביר בעדותו, כי בנו, התובע ובעל הדירה, החליט למכור את הדירה נוכח דמי השכירות הנמוכים המשולמים בגינה, וסירובם של הנתבעים להעלאת שכר הדירה, ומטעם זה הודיע מר רייזמן לנתבעת כי עליה לפנות את הדירה בסיום תקופת השכירות (עמ' 6 ש' 18-26). 7.8 בחקירתו הנגדית הכחיש מר רייזמן, כי אי פעם בוצעה הארכה של תקופת השכירות בדירה שלא באמצעות הסכם בכתב (עמ' 6 ש' 31-33), עובדה שלא נסתרה כלל בעדותה של הנתבעת, אשר הודתה, כי מר רייזמן הגיע כל פעם עם "טופס" והיא חתמה (עמ' 11 ש' 27-29). 7.9 ביום 18.10.09 ערך ב"כ התובע מכתב דרישה לפינוי הדירה המופנה לנתבעת. המכתב צורף כמסמך מס' 5 להודעת התובע מיום 19.9.11. ב"כ הנתבעים שאל את מר רייזמן האם נכון שביום 29.10.09 הביא מר רייזמן לנתבעת את המכתב מיום 18.10.09 (עמ' 8 ש' 14). כשנשאלה הנתבעת בחקירתה הנגדית מהיכן ידע בא-כוחה כי מר רייזמן הוא שהביא את מכתב עורך הדין, באשר הדבר לא עלה מהחומר המצוי בתיק עד לשאלת בא-כוחה את מר רייזמן כאמור לעיל, טענה כי אינה זוכרת שום מכתב שנשלח אליה (עמ' 11 ש' 8-14). ברור, כי בנקודה זו עדותה של הנתבעת איננה אמת: התובע צירף לתיק את מכתב בא-כוחו מיום 18.10.09, אך לא צוין בשום מקום, כי המכתב נמסר לנתבעת ע"י מר רייזמן, כאשר הגיע לדירה ביום 29.10.09. הדבר עלה לראשונה בחקירתו הנגדית של מר רייזמן עת שאל, וליתר דיוק, אמר בא-כוחם של הנתבעים למר רייזמן כי הוא מסר את המכתב לנתבעת. אם הנתבעת לא קיבלה את המכתב, כטענתה, ולא ידעה אודותיו - כיצד יכול בא-כוחה לדעת אודותיו, אף כיצד ידע את המועד המדויק בו נמסר לידיה וע"י מי נמסר כאמור? אין זו הפעם הראשונה שהנתבעת לא מסרה דברי אמת בתיק זה, כפי שצוין לעיל, אף אין זו הפעם האחרונה. 7.10 בעדותה, מודה הנתבעת בסיבה האמיתית בעטיה נמסרה הדירה באיחור - "אני לא יכולתי לעזוב את הדירה, נוכח מצבי, הוא אמר שהוא לא לשכת הסעד וביקש שאפנה את הדירה" (עמ' 12 ש' 1-2; ההדגשות שלי - ר.ב.). 7.11 הנתבעת, אשר הייתה באותה עת בהריון (עמ' 11 ש' 24-25), ולא יכלה לחפש דירה אחרת, ביקשה ממר רייזמן להאריך את תקופת השכירות. בין הצדדים אמנם התקיימה שיחת טלפון ביום 13.9.09 (כעולה מ-ת/1 וממכתב ב"כ התובע מיום 18.10.09, שלא נסתר ע"י הנתבעים), אך כבר ביום 15.9.09 הודיע מר רייזמן לנתבעת, באופן חד משמעי ובכתב, כי תקופת השכירות תסתיים במועד שנקבע בנספח 5. מכתב זה הגיע אל הנתבעת עוד ביום 24.9.09, אך היא בחרה להתעלם ממנו, הואיל וכאמור - לא יכלה למצוא דירה אחרת למגוריה. 7.12 אינני מאמינה לנתבעת, כי מר רייזמן הסכים בתחילה להאריך את תקופת השכירות וחזר בו מהסכמתו. אני מאמינה למר רייזמן שלא הסכים לכך בשום אופן; מר רייזמן פעל כנאמן עבור בנו (ראה למשל סע' 8 ו-11 לחוזה השכירות), ולא עשה בדירה דבר ללא אישורו. התרשמתי ממר רייזמן כי הוא אדם מסודר, שדאג להחתים את הנתבעים על כל המסמכים הנדרשים לצורך שכירת הדירה עובר לתחילת השכירות, אף שמר על המסמכים והציגם כראיות בתיק. הוא גם דאג לתעד את אי הסכמתו להארכת תקופת השכירות בכתובים, מיד לאחר שהתגלעה מחלוקת בעניין. מר רייזמן פנה בנוסף לעורך דין, כדי לוודא שהדירה תפונה במועד; כך בעדותו בעניין זה, מבהיר מר רייזמן כי מסר מכתב שנערך ע"י עוה"ד ביום 29.10.09, עובר למועד הקבוע בנספח 5 כמועד הפינוי הואיל ו - "היא הודיעה שהיא לא מפנה, היא הודיעה לי בעל פה, שהיא לא יוצאת מהדירה. היא וגם הוא, חרמון, הודיע לי" (עמ' 8 ש' 16-19). הנתבעים לא פעלו באופן דומה, ואין בידיהם כל מסמך או ראיה אחרת לכך, שניתנה להם הסכמה להארכת תקופת השכירות, מלבד דבריהם, אשר לא נמצאו אמינים בעניין זה, כמו גם בנקודות משמעותיות נוספות. 7.13 הנתבעים טענו, כי שילמו לתובע סך של 1,280 ש"ח בגין חודש השכירות הנוסף, אף צירפו אסמכתא לדבר לתצהירם (נספח ב', ממנו עולה כי התשלום בוצע ביום 23.11.09). מר רייזמן הודה בחקירתו הראשית, כי הסכום אמנם שולם (עמ' 6 ש' 16-17) 7.14 אני קובעת לפיכך, כי הנתבעת השיבה לתובע את החזקה בדירה ביום 16.12.09, באיחור של 46 ימים, ובהתאם לסע' 17 לחוזה השכירות - בעלות של 35 דולר ארה"ב לכל יום איחור, שהם 6,375 ש"ח נכון ליום 10.7.12. מהסכום המתקבל יש להפחית כמובן את הסך של 1,280 ש"ח, ששולם ע"י הנתבעים לתובע ביום 23.11.09 (שהם 1,421 ש"ח נכון ליום 10.7.12). בגין האיחור בהשבת החזקה בדירה על הנתבעים לשלם לתובע סך של 4,954 ש"ח נכון ליום 10.7.12. 8. סיוד הדירה 8.1 להוכחת טענתו בדבר הוצאה בסך של 3,437 ש"ח בגין סיוד הדירה לאחר עזיבת הנתבעת, צירף התובע קבלה מיום 1.1.10 מאת מר יוסיפוב רפאל, אשר בה אישר מר יוסיפוב, כי קיבל ממר רייזמן סך של 2,900 ש"ח עבור סיוד הדירה, וכן צורפו קבלות מיום 28.12.09 בסכום כולל של 438 ש"ח, אשר לדברי מר רייזמן בעדותו, ניתנו לו עבור חומרים שרכש בעצמו (עמ' 5 ש' 12-22). יצוין, כי צירוף הסכומים בקבלות מביא לסכום של 3,338 ש"ח. 8.2 מר רייזמן גם העיד, כי כאשר נכנס לדירה, לאחר עזיבת הנתבעת אותה, מצא כי מצבה - "גרוע ביותר. דברים שלה החל מתחתונים היו מפורזים בדירה, הקירות מלוכלכים, ארון בגדים - שבור. בלאגן לא רגיל" (עמ' 5 ש' 4-6). משנשאל בחקירתו הנגדית, באשר לאופן בו ראוי היה להשיב את הדירה לידיו, השיב - "מסודר, לא לזרוק מפתחות במקום אחר ולא לראות את הדירה, אלא לראות ביחד את הדירה. ש. ביקשת ממנה לעשות כך? ת. הם עזבו מתי שהם רצו, לא לפי החוזה. לא קבעו איתי זמן" (עמ' 8 ש' 6-9). 8.3 ב"כ הנתבעים התנגד להגשת המסמכים. אמנם, מן המפורסמות כי על מסמך להיות מוגש באמצעות עורכו. עם זאת, הגשת מסמך שלא באמצעות עורכו אינו קביל כראיה לאמיתות תוכנו, אלא רק להוכחת העובדה כי ניתן. מר רייזמן העיד כי שילם את הכספים, ועדותו אמינה עליי. הוא נקב בשם בעל המקצוע שביצע את העבודות וידע לספר היכן נמצאות החנויות בהן רכש את החומרים (עמ' 5 ש' 12-22). 8.4 גם הנתבעים טענו כי סיידו את הדירה ושילמו עבור תיקונים בה, אך לא צירפו כל מסמך לתמיכה בטענותיהם, אף לא נקבו בכל שם של בעל מקצוע שאת שירותיו שכרו או ציינו היכן רכשו את החומרים, והצהרתם נותרה סתמית וכללית. 8.5 לפיכך, אני מקבלת את תביעת התובע בגין הסך של 3,338 ש"ח בגין סיוד הדירה לאחר עזיבת הנתבעת, ונכון ליום 10.7.12 סכום זה עומד על הסך של 3,690 ש"ח. 9. שכ"ט עוה"ד 9.1 התובע מבקש לחייב את הנתבעת בתשלום שכ"ט בא-כוחו עבור הליך פינוי הדירה שנקט במסגרת תיק הפינוי. 9.2 מהות שכר הטרחה הובאה לראשונה בסיכומי התובע. בהודעת התובע מיום 19.9.11 לא צוין בגין מה שולם המפורט במסמך מס' 8 (אסמכתאות בדבר תשלום שכ"ט עו"ד והוצאות משפט). 9.3 מטעם זה, לא התייחסו הנתבעים לרכיב זה בנזקי התובע במסגרת תצהיריהם או במסגרת הבאת ראיותיהם, ואין על הדבר לפעול לחובתם, הגם שלא מצאתי כל התייחסות עניינית לדבר בסיכומיהם. 9.4 לאחר שעיינתי בסיכומי התובע, כמו גם בפסק הדין שניתן במסגרתו של תיק הפינוי, לא מצאתי שיש מקום לחיוב הנתבעים בגין הוצאותיו של התובע בתיק הפינוי. 9.5 הטעם לכך נעוץ בשלושה: ראשית, תיק הפינוי התנהל כנגד הנתבעת בלבד, בעוד שתיק זה מתנהל גם נגד הנתבע. לא ברור המקור המשפטי לחיובו של הנתבע בגין הוצאות הליך, שהוא כלל לא היה צד לו. שנית, המקום הנכון לבקש חיוב הנתבעים או מי מהם בהוצאות התובע בגין הליך הפינוי הוא בתיק הפינוי עצמו. שלישית, וזה העיקר - התובע אמנם ביקש חיוב הנתבעת בהוצאותיו בתיק הפינוי, ובית המשפט לא מצא לחייב את הנתבעת בהוצאות כאמור. 9.6 משכך, קיים מעשה בית דין בעניין, ולא היה כל מקום לדרישה בתיק זה, משנדחתה דרישה דומה, בתיק בו הייתה צריכה להיות מוגשת ובפועל אכן גם הוגשה. 10. עגמת נפש 10.1 הואיל ורכיב זה הופיע לראשונה בסיכומי התובע, הואיל ולא ניתן לו כל הסבר או פירוט, ולאחר ששמעתי את ראיות הצדדים, לא מצאתי כי יש מקום לפיצוי בגינו. 10.2 אינני סבורה כי נגרמה לתובע עגמת נפש כלשהי, בפרט נוכח העובדה כי הוא נמצא רוב הזמן בארה"ב (ראה עדות מר רייזמן בעמ' 7 ש' 4), כלל לא טיפל בעניינים נשוא תובענה זו, אף לא העיד במסגרתה. 10.3 התובע גם אינו יכול לבקש חיוב בגין עגמת נפש עבור אביו, מר רייזמן, שכלל איננו תובע בהליך. 10.4 למעלה על הדרוש אציין, כי פסק הדין שצורף לסיכומי התובע אינו מתאים לענייננו, באשר באותו מקרה המפורט בפסק הדין לא הייתה מחלוקת בין הצדדים בדבר ליקויים רבים בדירה שנגרמו ע"י השוכרים, בעוד שבמקרה שלפניי נדרש פיצוי בגין סיוד הדירה בלבד, וכלל לא הובאו ראיות בדבר ליקויים נוספים ועלותם. 11. התוצאה היא כי אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסך של 8,644 ש"ח (סיכום הסכומים הנקובים בסע' 7.14 ו-8.5 לעיל), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 10.7.12 ועד תשלומם המלא בפועל. בשים לב לאמור בסע' 6 לעיל, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, גם בהוצאות התובע בסך של 2,000 ש"ח ובשכ"ט עו"ד בסך של 8,000 ש"ח. סכומים אלה ישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. החוב בתיק ההוצאה לפועל יועמד על סיכום הסכומים הנקובים לעיל בלבד, הואיל ומלכתחילה לא היה מקום לפתיחתו של התיק בגין מלוא סכום השטר, וההליכים בו יחודשו בתוך 30 יום מהיום, ככל שכל הסכומים הנקובים לעיל לא ישולמו ע"י הנתבעים לתובע עד מועד זה. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום. שטר