דוגמא לפסק דין בנושא שיק ביטחון להלוואה: 1. בפני תביעה שטרית, אשר הוגשה ע"י התובע כנגד הנתבע בגין שיק ע"ס 150,000 ₪, זמן פרעונו 15.2.10. בהסכמת התובע, ניתנה לנתבע רשות להתגונן והתביעה עברה להתברר בפניי. 2. לטענת הנתבע, בחודש 6/08 נקלע למשבר כלכלי וזאת עקב מצבו הבריאותי והוצאותיו הגבוהות לעומת הכנסתו הנמוכה . הנתבע טען כי התובע הציע לו לקבל ממנו הלוואה ע"ס 4,000 ₪ ולאחר מכן, ע"ס 5,000 ₪ נוספים. לטענת הנתבע, כבטוחה לכספי ההלוואה, דרש ממנו התובע שיק ביטחון ע"ס 25,000 ₪ אותו הבטיח להחזיר עם קבלת הכסף. הנתבע טען כי בלית ברירה מסר את שיק הביטחון. לטענת הנתבע, ב-9/08 שילם לתובע 5,000 ₪ כדלקמן: 3,000 ₪ במזומן ושיק ע"ס של 2,000 ₪ והוסכם כי את היתרה יחזיר הנתבע עד 1/09. הנתבע טען כי מאחר שהתובע הודיע לו כי הכסף לא שלו וכי מאיימים עליו ועל משפחתו, הסכים להחליף את השיק הראשון בשיק ביטחון חדש ע"ס 70,000 ₪. הנתבע הוסיף כי גם בחודש ינואר לא יכול היה להחזיר את יתרת ההלוואה ואולם אז, כשהתובע הודיע לו כי הוא מאוים וצריך בטוחה כנגד ההלוואה, הסכים לדרישתו של התובע להחליף את שיק הביטחון, לשיק נשוא התביעה ע"ס 150,000 ₪. לטענת הנתבע טרם שהוצג השיק לפירעון, ביקש לפרוע לתובע את יתרת הבטוחה בסך 4,000 ₪, אולם, למרות הבטחת התובע כי השיק הוא רק לביטחון ויוחזר עם קבלת יתרת ההלוואה, הפקיד התובע את השיק ודרש פירעונו. הנתבע תיאר את המצוקה הרבה בה היה נתון ואשר בעקבותיה נתן שיק ביטחון ע"ס 150,000 ₪ להבטחת החזר ההלוואה ע"ס 9,000 ₪ בלבד. לטענת הנתבע, התובע ניצל את צרתו, מחלתו הפיסית והנפשית ותוך איומים וסחיטה קיבל את השיק. הנתבע טען כי התנהלות התובע נגועה בתרמית שכן המדובר היה בשיק על תנאי ולמרות שידע שהנתבע מבקש לפרוע את יתרת ההלוואה, בחר להציג את השיק לפירעון. הנתבע הפנה לעסקת היסוד כאשר התנאי לפירעון השיק היה אם הנתבע לא ישלם את ההלוואה, בעוד שהנתבע שילם את חלקה ואף ביקש לשלם את יתרתה ואולם התובע לטענתו, סירב. 3. לטענת התובע, הכיר את הנתבע במסגרת עבודתו כנהג מונית. לטענתו ב-6/08 ביקש ממנו הנתבע הלוואה לצורך מימון הוצאת עו"ד לטיפול ברכוש בהונגריה ואף לצורך רכישת תרופות. התובע טען כי מסר לנתבע הלוואה של 10,000 $, אשר הנתבע הבטיח להשיבה תוך חודש. הנתבע לא החזיר את הסכום וביקש הלוואה נוספת בסך של 10,000 $ למימון הוצאות ביתו אשר נסעה להונגריה לעזור בטיפול באותו רכוש. התובע טען כי הלווה לתובע סך נוסף של 10,000 $ וקיבל ממנו שיק ביטחון ע"ס 70,000 ₪. לטענת התובע, לאחר שהנתבע לא החזיר את הסכומים כאמור, אלא פנה בבקשה לעוד הלוואה, נתן לו התובע הלוואה נוספת בסך 10,000 $ ולאחר מכן נתן לו 10,000 $ נוספים. התובע טען כי בעת מתן ההלוואה הרביעית החזיר לנתבע את שיק הביטחון ע"ס 70,000 ₪ וקיבל ממנו שיק אחר ע"ס 150,000 ₪. התובע הוסיף שהנתבע שב והבטיח לפצותו על העיכוב בהחזר ההלוואות, במיוחד לאחר שהתובע סיפר לו כי לצורך מימון ההלוואות, קיבל הלוואות מהבנק ומהשוק האפור בריבית גבוהה. לטענת התובע מלבד הסכום של 4,000 ₪, אשר הנתבע שילם לו לאחר הדיון בהתנגדות, לא שילם לו הנתבע כל סכום שהוא וטרם סילק את ההלוואות הנ"ל. 4. בתאריך 18.11.12 העידו הצדדים בפני. אדגיש כי למרות שמדובר בתביעה שטרית, לא עמדו הצדדים על היפוך סדר שמיעת הראיות והגשת הסיכומים. דיון: 5. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובמסמכים שבפני, ולאחר שהתרשמתי באופן בלתי אמצעי מעדותם ומהימנותם, שוכנעתי כי דין התביעה להידחות. למרות העילה השטרית, עניין לנו בהלוואה חוץ בנקאית, אשר כפי שיפורט חל עליה החוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות תשנ"ג 1993 (להלן: "החוק"). לפיכך שוכנעתי כי יש לדחות את התביעה וזאת משני טעמים: (א) התובע לא מילא אחר התנאים הנדרשים ע"פ החוק לצורך הגשה לביצוע של שיק שנחתם בקשר להלוואה מסוג זה. (ב) למרות שמדובר בעילה שטרית, הרי שבאופן מיוחד להלוואה כפי שיפורט, נטל ההוכחה במקרה כזה, להוכחת עובדות עסקת היסוד, מוטל היה על התובע והוא לא הרים אותו. 6. תחולת החוק על הנסיבות דנן -אין חולק כי המדובר בשיק שנמסר בקשר להלוואה חוץ בנקאית והנתבע עונה על הגדרת "לווה" שכן לווה הוגדר בסעיף 1 לחוק: "למעט תאגיד". גם התובע עונה על הגדרת "מלווה" בסעיף 1 לחוק: "מי שנותן הלוואה למעט תאגיד בנקאי ותאגיד עזר כמשמעותו בחוק הבנקאות (רישוי) תשמ"א - 1981. אולם, בכך אין די ויש להמשיך לבדוק האם התובע הינו "עוסק" שכן חלק מהוראות החוק, אשר יפורטו להלן, לא חלות על מלווה שאינו "עוסק" - ראה סעיף 15(א) לחוק הקובע - כי הוראות סעיפים 2, 3 ו-7 לא יחולו על מלווה שנתן הלוואה שלא כדרך עיסוק. בהלכה הפסוקה נקבע כי מי שנותן הלוואה, יראו אותו כמי שנתן הלוואה בדרך עיסוק, אלא אם יוכיח שלא כך הדבר. במקרה דנן, לא רק שהתובע לא הוכיח שלא כך הדבר, אלא הוא אף הודה מפורשות בחקירתו: "אני נוהג לתת הלוואות" (עמ' 6, שורה 7) ואישר בתשובה לשאלה: "ש. אתה נותן דרך קבע הלוואות? ת. כן, לאנשים אמינים שאין לי בעיה איתם." הנה כי כן המדובר ב"עוסק" ולא במתן הלוואה אקראית ע"י התובע לנתבע. לאור האמור חלות כל הוראות החוק על המקרה דנן. 7. אמנם הנתבע לא התייחס בהתנגדותו לסוגיית תחולת החוק ולא עמד על קיום התנאים ע"פ החוק אשר, כפי שיפורט, נדרשים לצורך הגשת בקשה לביצוע שיק בקשר עם הלוואה כאמור. יחד עם זאת כבר נקבע כי מדובר בעניין שבדין, אשר על ביהמ"ש להעלותו מיוזמתו. ראה ע"א (ת"א) 4003/07 בס ארנון נ. אברהם אריה (להלן: "פס"ד בס") "בראש ובראשונה היה על בית המשפט לקבוע כי אמנם מצויים אנו בהליך שראשיתו בבקשה לביצוע שטר, דהיינו, השיקים - אולם לא במסגרת הרגילה של תביעה שטרית ועל יסוד העילה השטרית, אלא בעילה הקשורה לעסקת היסוד, קרי מתן הלוואה ובהתאם להוראותיו של חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות. משכך היה אמור בית המשפט לבחון את החומר שבפניו בהתאם להוראות החוק לכל דבר ועניין." וכן ראה ת"א (ת"א) 54314/06 יעקוביביץ נ. זוסמן - גם שם לא טענו הצדדים לעניין תחולת החוק וביהמ"ש קבע כי חובה מיוזמתו לבדוק את תחולת החוק. כפי שפורט ולאור הודאת התובע, בדבר עיסוקו במתן הלוואות, אין ספק כי מדובר במתן הלוואה אשר הוראות החוק חלות עליה. 8. החוק בא להסדיר את יחסי הלווה - מלווה מחוץ למערכת הבנקאית. בפס"ד בס הסביר ביהמ"ש כי בבסיס החוק עומד הרצון להגן על הלווה: "מדובר אם כן בחוק צרכני, אשר נועד להגן על מי שנטל הלוואה ממקור שאינו תאגיד בנקאי, ולא בכדי מצא לנכון המחוקק להטיל חובות שונות על המלווה החוץ בנקאי, לרבות עריכת חוזה ההלוואה בכתב (סעיף 2 לחוק); החובה לגלות ללווה גילוי מלא של כל פרטי ההלוואה (סיעף 3 לחוק); קביעת עלות אשראי מרבית (סעיף 5 לחוק); הגבלת ריבית הפיגורים (סעיף 6 לחוק); פיקוח על הקדמת מועד הפירעון (סעיף 7 לחוק), ועוד." כלומר המחוקק קבע דרישות במקרה של הלוואה כאמור, הכוללות: חוזה בכתב, חובת גילוי, קביעת עלות אשראי מירבית וכיו"ב. בהתאם נקבעו בסעיף 8 לחוק, סדרי דין מיוחדים להגשה לביצוע של שטר שנמסר בקשר עם הלוואה כאמור. ע"פ סעיף 8 לחוק - תנאי להגשת בקשה לביצוע שטר ללשכת ההוצל"פ במקרה שמדובר בהלוואה שהחוק חל עליה הינו, צירוף העתק חוזה ההלוואה וכן פירוט הפרטים כמפורט בסעיפים 1-6 וסעיף 8: כל הפרטים שחובה לגלותם ע"פ סעיף 3(ב) (שבינהם - הסכום שקיבל הלווה בפועל, שיעור הריבית, מרכיבי הריבית וכיו"ב, תקופת ההלוואה, סכומי תשלומים לפירעון ומועדיהם, התשלומים ששילם הלווה לפירעון ההלוואה ומועדיהם בפירוט סכום ההלוואה והריבית בכל תשלום, יתרת החוב במועד הגשת הבקשה, תשלומים שבפיגור וסכומי הריבית וריבית הפיגורים ביחס אליהם עד למועד הגשת התביעה). כלומר, תנאי להגשת תביעה, או בקשה לביצוע, בקשר לחוזה הלוואה שהחוק חל עליו הינו הצגת הסכם ההלוואה על כל פרטיו השונים. פרוט התשלומים ששלם הלווה תוך התייחסות לשאלת הקרן ושאלת הריבית וריבית הפיגורים. בפס"ד בס כבר נקבע כי הוראת סעיף 8 אינה פרוצדוראלית אלא מהותית: "בניגוד לאשר קבע בית משפט קמא, עניינו של סיעף 8 אינו בהיבט הפרוצדוראלי בלבד אלא יש בו היבט מהותי, לרבות בהתחשב בהוראות האחרות שבחוק. כפי שנקבע בע"א (ת"א) 1834/06 קי ג'י צ'ינג' נ. בס ארנון (ט.פ. מיום 30.4.06) ע"י כב' השופטת דותן, במסגרת תביעה שבין החברה למערער, "מטרת סעיפים 3 ו- 8 דלעיל, חיובו של המלווה על פי חוק הלוואות חוץ בנקאיות לגילוי מלא של כל פרטי ההלוואה, הן בשלב החוזי והן בעת הגשת כתב התביעה או הבקשה לביצוע שטר, שעילתה בחוזה הלוואה חוץ בנקאית" ע"פ עדויות הצדדים, במקרה דנן לא נחתם כלל חוזה הלוואה בין הצדדים. לפיכך, לא יכול היה התובע ממילא להגיש את הבקשה לביצוע השיק ע"פ הוראות סעיף 8 לחוק. וראה בר"ע (י-ם) 860/09 סטרוזי שלמה נ. ברקס סיסל: "על המבקש היה לצרף לבקשה לביצוע השטרות את המסמכים הנדרשים ע"פ סעיף 8 לחוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, וביניהם חוזה ההלוואה בכתב. אמנם לטענתו אין חוזה כאמור בנמצא, אולם כפי שנפסק, יש להקפיד עם מלווה ביחס לכל הוראה והוראה שבחוק." וראה בע"א 9044/04 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ. צוניאשוילי: "דווקא אופיה הנשכני, הבוטה, של ההלוואה החוץ-בנקאית, ואופיו הבעייתי של השוק האפור... לא רק מצדיקים אלא גם מחייבים הקפדה על כל תגיהן ודקדוקיהן של הוראות החוק, וחובתנו לעמוד על משמר זה... אך כל שקבע המחוקק באשר לחובות המלווה כלפיהם צריך להישמר ללא פשרות..." וכן: "... יש ליתן נפקות ומשנה עידוד לתכלית החוק, על-ידי פרשנות מקפידה ומחמירה של הוראותיו". במקרה דנן, לא הוצג הסכם הלוואה בכתב ומעדויות הצדדים עולה כי כלל לא נערך. מעדויות הצדדים עולה כי אף לא קוימה חובת הגילוי כנדרש בסעיף 3 לחוק שכן התובע עצמו לא ידע להעיד מה בדיוק היה סכום הריבית, אלא רק טען שמדובר בסכום ההלוואה ובהסכמה שהנתבע "יצ'פר" אותו ויוסיף מה שצריך (ראה עמ' 6, שורות 3-5). וראה בעניין זה בסעיפים 35-37 לפס"ד בס: "לגישתנו, הוראות החוק הינן הוראות מחייבות, ויש להקפיד עם מלווה ביחס לכל הוראה והוראה שבחוק, כולל ההוראה כי חוזה הלוואה חייב להיעשות בכתב וכולל אופן הגשת תביעה או בקשה לביצוע שטר בהתאם להוראות סעיף 8 לחוק. לא מדובר על הוראות פרוצדוראליות, אלא מעבר לך, על הוראות מהותיות. מעת שקיימת מחלוקת בין הצדדים, מהי ההלוואה שבגינה ניתנה ההלוואה, מי היה נותן ההלוואה ומה היו תנאיה - על התובע למלא את כל הנדרש לפי סעיף 8 לחוק. בכל מקרה עליו להציג את חוזה ההלוואה על מנת להציב את אותה תשתית עובדתית ראשונית הנדרשת ממנו לפי סעיף 8 לחוק. תשתית זאת חייבת להיות בהתאם לסעיף 2 לחוק, אשר הינה הוראה מהותית ומעת שהצד שכנגד חולק על אשר ייטען בע"פ המלווה שוב לא ניתן יהיה לקבוע מהי ההלוואה, נסיבותיה ותנאיה... משלא עמד המשיב בנדרש, דין תביעתו השטרית להדחות ערים אנו כי יכול ולעיתים התוצאה תהא בלתי צודקת. אולם על בית המשפט לומר דברו תוך הדגשה כי מי שעיסוקו במתן הלוואות לרבות נכיון שיקים חייב לערוך חוזה הלוואה בכתב על כל פרטיו. כך גם מי שמגיש תביעה שטרית עליו לעמוד בהוראות סיעף 8 לחוק ואם אינו מבקש לתקן תביעתו ועומד על כך כי מדובר בהלוואה שהחוק אינו חל ביחס אליה חשוף לכך שבסופו של יום תביעתו תדחה. כך יובהר, כי אותה שיטה נהוגה של קבלת שיקים ואף אם צויין בהם כי ניתנה תמורה בגינם, לא תועיל למלווה שיעסוקו במתן הלוואות אם לא יערוך חוזה הלוואה לצד השיקים שניתנו לפרעונה." (הדגשות שלי ר.א) ובסעיף 20 לפס"ד בס הסביר ביהמ"ש כי חוזה ההלוואה הוא מסמך יסודי שבהעדרו לא קמה עילה לפי עסקת היסוד. לאור האמור ומאחר שלא הוצג הסכם הלוואה בכתב הנדרש בנסיבות, עומדת לנתבע הגנה. מאחר שמדובר בהלוואה חוץ בנקאית הרי שאי צירוף הסכם ההלוואה והפרטים הנדרשים בהתאם לחוק , מקיימים כשלעצמם הגנה ראויה המצדיקה דחיית התביעה. 9. אם לא די באמור, הרי שבהתאם לחובת צירוף החוזה ופירוט המרכיבים כאמור לעיל, כבר נקבע כי בכל מקרה בהלוואה כאמור, נטל הראיה להצגת מסכת העובדות הנוגעות לפרטי ההלוואה והוכחת יתרת החוב, תוך הפרדה בין הקרן לריבית, חל על המלווה. ראה בפס"ד בס: "דהיינו, המחוקק קבע כי ככל שעסקינן בבקשה לביצוע שטר, שהחוק חל עליה - לא מדובר בעילה שטרית רגילה המנותקת מעסקת היסוד, אלא בית המשפט יבחן גם את עסקת היסוד. ודוק, עסקת היסוד לא אמורה להתברר נוכח טענות הגנה המוכרות כנגד עילה שטרית, שאזי על הנתבע לשכנע את ביהמ"ש כי קמה לו עילת הגנה נוכח עסקת היסוד. מעת שעסקינן בבקשה לביצוע שטר שהחוק חל עליה - עסקת היסוד היא הנדונה, ראשית לכל, בפני בית המשפט, ולכן הורה המחוקק כי על התובע, כחלק מעילת תביעתו, לצרף את המסמכים הקשורים לעסקת היסוד, תוך פירוט מלא של מכלול הפרטים הקשורים להלוואה. בהתאם בית המשפט יבחן את עסקת היסוד, ויברר אם אכן בהתאם לה ובכפוף להוראות החוק, רשאי התובע להיפרע מהנתבע את השטרות נשוא הבקשה לביצוע." (הדגשה שלי ר.א) וראה לעניין נטל ההוכחה המוטל לפיכך על המלווה, להוכחת עובדות עסקת היסוד ע"א (נצרת) 1259/05 עג'מי נ. פואנקינוס. 10. במקרה דנן לא הרים התובע את נטל ההוכחה המוטל עליו ולא הוכיח מתן הלוואה כספית בסך של 40,000 $ כנטען על ידו. התובע לא הציג כל מסמך התומך בטענתו למתן הלוואה כספית כה גבוהה. התובע הצהיר כי לצורך מימון ההלוואות : "קיבלתי הלוואות, חלק מהבנק וחלק אחר מהשוק האפור" (סעיף 10 לתצהירו). יחד עם זאת, עיון במסמכים שצרף לתצהירו מעלה כי המדובר בהלוואות שנלקחו מהבנק עוד בטרם פגש את התובע (ע"פ עדותו פגש את התובע בשנת 2008 - עמ' 5 שורה 16) או זמן רב לאחר שכבר מסר את ההלוואות לתובע וניתנו לו השיקים לביטחון. ראה אסמכתאות להלוואות שצרף התובע משנת 2005 , 2006! 2007! ואף משנת 2009 ו-2010. אמנם קיימות אסמכתאות לנטילת 2 הלוואות ב - 4/08. אלא שכאמור ע"פ עדויות 2 הצדדים, ההלוואה הראשונה שביקש הנתבע מהתובע הייתה רק ב- 6/08. בכל מקרה התובע לא הציג כל אסמכתא שסכומי ההלוואות הנ"ל הועברו לתובע, או נמשכו על ידו במזומן מחשבונו לצורך העברתם לנתבע. אין ספק שאם התובע קיבל הלוואות מהבנק לצורך העברת הכספים לנתבע, ניתן היה להציג תדפיס תנועות בו נראית העברה של הסכומים לחשבון הנתבע, או לחילופין משיכת הכספים לצורך מסירתם במזומן. התובע לא הציג כל אסמכתא המעידה על משיכת הכספים. כשנשאל התובע על מסמכי ההלוואות שצרף לתצהירו (ואשר אין בהם כאמור כדי להעיד על טענתו כי מדובר בהלוואות שנטל לצורך העברת הכספים לתובע), התחמק התובע והשיב "כל המסמכים של ההלוואות האלה קשורות אחת בשניה" (עמ' 6, שורה 2). תמוה בעיניי כיצד הלוואות שניטלו לפני שהתובע פגש את הנתבע, או רק אחרי שמסר לנתבע כבר את הכספים, קשורות לכספים שלטענתו מסר לנתבע. התובע לא המציא אסמכתא גם לטענתו כי מימן את ההלוואות הנטענות לתובע מנטילת כספים מהשוק האפור. גם אם אין בידו מסמך המאשר נטילת הלוואות מהשוק האפור (דבר התמוה כשלעצמו), ברי כי יכול היה לצרף אסמכתאות המעידות על משיכת כספים לצורך החזר אותן הלוואות, או חלקן. זאת ועוד, לא הגיוני כי מי שמעיד על עצמו כי עיסוקו במתן הלוואות, ימסור כספים בסכום של 40,000 $ בלא שיחתים את הלווה על מסמך כלשהוא המאשר קבלת הכספים! גם העובדה כי למרות שהנתבע לא החזיר לתובע את ההלוואות שמסר לו לטענתו, הסכים התובע שוב ושוב ושוב ושוב - 4 פעמים(!), לטענתו, להעניק לנתבע הלוואות נוספות, תמוהה ומעוררת ספק במהימנות גרסתו של התובע. אם לא די בכל האמור להטלת ספק במהימנות גרסת התובע, הרי שגם טענתו כאילו השיק של 150,000 ניתן לפירעון ולא לביטחון, סותרת את הצהרתו בתצהיר: התובע הצהיר כי השיק של 70,000 ₪ נמסר לו לביטחון (סעיף 8 לתצהיר) ובסעיף 10 לתצהירו הצהיר כי החזיר לנתבע את שיק הביטחון על סך 70,000 ₪ וקיבל ממנו שיק אחר ע"ס 150,000 ₪ והנתבע הבטיח לפצות אותו על כל העיכוב. כלומר השיק של 150,000 ₪ החליף את השיק של 70,000 ₪ ואף הוא ע"פ הנטען בתצהיר לא היווה סכום לפירעון, אלא לביטחון שכן ע"פ הצהרת התובע עצמו, הנתבע הבטיח לפצותו על העיכוב. כלומר אף זה לא היה הסכום הסופי להחזר. וראה גם בסעיף 12 לתצהירו של התובע שם תיאר התובע את המשא ומתן שהתנהל לטענתו עם הנתבע ביחס לכלל ההלוואות. אם הנתבע כבר מסר את השיק של 150,000 ₪ לפירעון ולא לביטחון, מדוע היה צריך לנהל מו"מ?! עוד יצוין כי גם טענתו של התובע כאילו מלבד הסכום של 4,000 ₪ לא שילם לו הנתבע כל סכום שהוא, התבררה כבלתי מהימנה, עת הודה בחקירתו שקיבל ופרע שיק ע"ס 2,000 ₪ מהנתבע (עמ' 7, שורות 4-5). טענתו של התובע כי המדובר בשיק שקשור להלוואה אחרת נטענה על דרך הסתם. המדובר בטענה מסוג הודאה והדחה והתובע לא טען בתצהירו ולא המציא כל ראיה למתן הלוואה, או עסקה, נוספת שנקשרה בין הצדדים. 10. בניגוד לעדות התובע, שלא נמצאה מהימנה כאמור, התרשמתי ממצבו הנפשי הקשה של הנתבע ואני מאמינה לנתבע כי לאור מצבו הבריאותי והנפשי, היה מוכן לחתום על כל מסמך שדרש התובע. ראשית אציין שגם התובע אישר שכשהיה אצל הנתבע, הראה לו הנתבע את התרופות שהוא נוטל והסביר לו על מצבו (עמ' 7 שורות 22-23). השתכנעתי כי המשבר הכלכלי של הנתבע לא היה בגין חובות בסכום של עשרות אלפי ₪, אלא כפי שהעיד באופן עקבי בסכום של כ-10,000 ₪ בלבד (הוצאות רפואיות + הוצאות לתשלום שכ"ד), ראה עדות הנתבע בעמ' 8, שורות 12-17. השתכנעתי כאמור כי השיקים נחתמו ע"י הנתבע לאור מצבו הנפשי הקשה וללא שניתנו (ולכל הפחות, כאמור, לא הוכחו) הלוואות בסכומים כה גבוהים, כנטען ע"י התובע. וראה עדות הנתבע בעמ' 10, שורות 16-21: "אותה תקופה הייתי במצב מבחינה גופנית של כאבים יום ולילה, אני מטופל במרפאת הכאב ברמב"ם, בסוף התחילו לטפל בי במורפיום, מעבר לזה הופיעו סימפטומים של מחלת נפש שלקיתי בה לפני 25 שנה, הייתי מאוזן במשך שנים רבות, ופניתי לפסיכאטר בבית חולים, סיפרתי לו את כל העיניינים. הייתי במצב כזה שאם הוא היה בא והיה מבקש חצי מיליון שקל צ'ק ביטחון הייתי נותן לו רק שיצא מהבית, והוא ידע את המצב שלי." ועמ' 12, שורות 26-28: "אני לא זוכר. היה מצב מעורפל. העניין של ה-70,000 ₪ ו-150,000 ₪ אין לי הסבר לזה. ההסבר היחיד זה, שוב אני חוזר, לא רציתי לראות אותו, לא רציתי טלפונים, ואם היה מבקש 500,000 ₪ הייתי נותן לו כדי לא לראות אותו." שקלתי את טענת התובע בסיכומיו כאילו שיק הביטחון הראשון ע"ס 25,000 ניתן ע"י הנתבע, עוד בטרם לגישתו, היו איומים מצידו של התובע וכאילו לא הציג הנתבע הסבר למסירתו של שיק זה. יחד עם זאת, לא דומה מסירת שיק ביטחון ע"ס 25,000 ₪ להחזרת הלוואה של 4,000 ₪ למסירת שיק ע"ס 150,000!!! להחזרת הלוואה בסך 9,000 ₪.יתכן שבגין הלחץ הכלכלי בו היה מצוי הנתבע העדיף לקבל במהירות את סכום ההלוואה ולמסור שיק הביטחון בסכום של 25,000 ₪ כאמור.יחד עם זאת, אין כל הגיון בטענה שהנתבע חתם על שיק בסכום של 150,000 ₪ להחזרת הלוואה שלא הוכח כי עמדה על סכום העולה על 9,000 ₪. 11. למעלה מן הצורך אוסיף כי, כפי שפורט לעיל, נטל ההוכחה במקרה דנן ובהתאם להוראות החוק, מוטל על התובע. אולם ,גם אלמלא היה מדובר בהלוואה חוץ בנקאית שהוראות החוק חלות עליה וגם אם היה מדובר בתביעה שטרית רגילה בה נטל ההוכחה מוטל על הנתבע, הרי ככל שמדובר בטענה כי לא נקבלה כלל ההלוואה הנטענת, כבר נקבע כי המדובר בנטל הוכחה מופחת המוטל על הנתבע. ראה ע"א (ת"א) 3086/05 רנטיסי אמיל נ. אדטו מנחם, שם טען מושך השטר כי בסופו של דבר לא ניתנה לו ההלוואה להבטחתה נמשך השטר. למרות החזקות הראייתיות העומדות לתובע ע"פ שטר, קבע ביהמ"ש המחוזי שם, כי הנתבע לא הוכיח כלל את מתן ההלוואה ואילו מושך השטר יצא ידי חובת נטל הבאת הראיות בהתחשב בכך שמדובר בהוכחת יסוד שלילי. במקרה כזה כשמדובר בהוכחת יסוד שלילי - קבע ביהמ"ש כי המדובר כאמור, בנטל הוכחה מופחת: "בנסיבות המקרה נדרש המערער להוכיח 'יסוד שלילי' לאמור: להוכיח שלא קיבל כסף. בהקשר זה נאמר: 'עובדה בעלת אופי שלילי איננה מעבירה... את נטל השכנוע, אך יש לה השפעה על הרמת הנטל המשני, נטל הבאת הראיות... בגלל היות העובדה בעלת אופי שלילי - ולכן קשה להוכחה - יסתפק בית המשפט בכמות פחותה של ראיות להרמת נטל הבאת הראיות והעברתו אל הצד השני. בדרך כלל, קל יותר לצד שכנגד להוכיח עובדה זו, היינו את האספקט החיובי בטענה... בית המשפט לא יתעלם מן העובדה, כי אם עוסקים אנו אמנם ביסוד עובדתי שלילי, קשה יותר על הטוען להוכיחו, ועל כן יסתפק, בדרך כלל, בכמות פחותה של ראיות להרמת נטל הבאת הראיות והעברתו אל הצד שכנגד. כמות זו יכול שתהיה אף זעירה למדיי (ע"א 296/82 נבנצאל נ' ג'רסי ניוקליאר, מ(3) 281, 301 (1986))". 12. לאור כל האמור דין התביעה היה להידחות, אם מאחר שהתובע לא עמד בהוראת סעיף 8 לחוק ואם מאחר שנכשל מלהוכיח את החוב - סכום ההלוואות, שלטענתו, מסר לנתבע. בעניין זה אני מוצאת להוסיף כי בפס"ד בס דחה ביהמ"ש העליון את הערעור למרות הפגיעה במלווה וציין כי למרות פגיעה זו, הרי "אופיה הנשכני הבוטה של ההלוואה החוץ בנקאית" ואופיו הבעייתי של השוק האפור, לא רק מצדיקים אלא גם מחייבים הקפדה על כל תגיהן ודקדוקיהן של הוראות החוק" (ראה רע"א 2132/09 אריה נ. ארנון בס). למרות האמור הגעתי למסקנה כי אף שדין התביעה להידחות ברובה, הרי משהנתבע הודה בקבלת הלוואה בסכום של 9,000 ₪ והוכיח כי מתוכה נפרעו 6,000 ₪ בלבד, יש לחייבו ביתרת סכום ההלוואה - 3,000 ₪. בעניין זה יצוין, כי כאמור אין חולק שהנתבע שילם לתובע סך של 4,000 ₪ לאחר הדיון בהתנגדות שהגיש. כן הוכח כי שיק שמסר לתובע ע"ס 2,000 ₪ נפרע והתובע לא הוכיח כאמור קיומה של הלוואה האחרת בין הצדדים וכאילו המדובר בשיק שניתן לפירעון אותה הלוואה אחרת. כן אני מוצאת ליתן אימון בטענת הנתבע כי ניסה להחזיר לתובע את יתרת ההלוואה והתובע סירב לקבל התשלום. אולם ,לעניין תשלום 3,000 ₪ במזומן, המדובר בטענה מסוג הודאה והדחה שלא הוכיח הנתבע. הנתבע הודה כאמור כי היה צריך להשיב לתובע סכום של 9,000 ₪ לא המציא כל ראיה לפירעון הסך של 3,000 ₪. התובע יכול היה להזמין להעיד את אותו חבר, שלטענתו, נתן לו את הסכום הנ"ל לצורך תשלומו לתובע, או להמציא ראיה אחרת כגון משיכת הסכום מחשבונו לצורך העברתו לתובע. בהעדר ראיה לתשלום הסך הנ"ל ומשהודה הנתבע כי היה צריך לשלמו, יש לחייבו בתשלומו. אדגיש,כי ע"פ גרסת התובע כאמור, השיק נשוא התביעה לא נועד לביטחון, אלא לפירעון ההלוואה. משלא הוכחה הלוואה בסכומים הנטענים ומשקיימת הודאה של הנתבע בהלוואה בסכום של 9,000 ₪ והוכח כי נפרע ממנה סך של 6,000 ₪ בלבד, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 3,000 ₪ נוספים. 13. לאור כל האמור אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סכום של 3,000 ₪ בלבד בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה. סכום החוב בתיק הוצל"פ 06-02427-10-6 יתוקן ויעמוד על סכום החוב האמור(3,000 ₪) בלבד. בנסיבות העניין ונוכח סכום התביעה הגבוה, ביחס לסכום שנפסק ומאחר שכאמור לא מצאתי לקבל את טענות התובע, למעט לעניין חוב בסכום של 3,000 ₪, אינני מוצאת כי ראוי ליתן צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו. שיקיםהלוואה