דוגמא לפסק דין בנושא פתיחת מרפאה אלטרנטיבית בבית: לפני תביעה כספית על סך של 239,006 ₪ ותביעה שכנגד על סך של 391,138 ₪, בגין התקשרות שבין התובעים העוסקים, בין היתר, במתן שירותי תיירות, השכרת חדרים ומתן שירותי מרפא לבין הנתבעת אשר עוסקת ברפואה אלטרנטיבית, לצורך הקמת מרפאה אלטרנטיבית ברח' מור 21 ,ערד (להלן: " הבית" , "המרפאה" בהתאמה ) . התובעת - נמחקה בהסכמת הצדדים משאין מדובר באישיות משפטית נפרדת. רקע עובדתי טענות התובעים בתביעה העיקרית על פי עובדות כתב התביעה, התובעים ביקשו לפתוח מרפאה בביתם, לצורך מתן שירות רפואי אלטרנטיבי ועל כן פנו אל הנתבעת וסיכמו כי הם יהיו אחראים לטיפול האדמיניסטרטיבי של המרפאה והנתבעת תהיה אחראית על אספקת הציוד, העסקת הרופאים והעובדים השונים ותישא בשכרם. כעבור מס' חודשים , הודיעה הנתבעת לתובעים כי אין בכוונתה להמשיך עימם את ההסכם להמשך עבודה וכן הודיעה כי בכוונתה לקבל את כל הציוד השייך לה. כטענתם, על פי ההסכם ולצורך פתיחת המרפאה והפעלתה, נדרשו התובעים לשפץ את הבית, בין היתר, שברו את הקירות הפנימיים וחלקו את הבית מחדש לרבות בניית מטבח, חדרים ושירותים בעלות של כ- 120,000 ₪. לטענת התובעים הם לא היו משפצים את הבית בהוצאה כה גדולה, אלמלא היה הסכם התקשרות עם הנתבעת, אלא היו משפצים את הבית לטובת חדרי אירוח ו/או חדרי שכירות. למעלה מזה, השקיעו התובעים בהקמת המרפאה, כטענתם, לצורכי פתיחת המרפאה סך - 119,006 ₪, במקלחות, חדרי מסג' וריצוף. טענות התובעת בתביעה שכנגד מנגד, טענה התובעת שכנגד כי הנתבעים שכנגד, התחייבו לספק מקום מתאים למתן שירותי התובעת שכנגד, לדאוג לכל ההיבטים הניהוליים ולעסוק בשיווק וכן לספק לתובעת שכנגד כ- 5-6 לקוחות מידי חודש. התובעת שכנגד התחייבה, מצידה, לספק את השירותים במקצועיות ובמומחיות והכנסות מן העסק בניכוי ההוצאות לניהול השוטפות, יחולקו בחלקים שווים בין הצדדים. לטענת התובעת שכנגד, העבירה את כל הציוד הנדרש כבר במהלך חודש ספטמבר 2004 וסוכם כי היא תתחיל את העבודה בתוך כחודש ימים ואולם הנתבעים שכנגד לא עמדו בהתחייבויותיהם וגרמו לדחיית תחילת פעילות התובעת שכנגד במרפאה במשך כחצי שנה. בפועל החלה התובעת שכנגד את פעילותה אך בחודש מרץ 2005. בנוסף נטען כי הנתבעים שכנגד ניצלו את התובעת שכנגד בכך שהשאירו אצלם את הכסף מהלקוחות ונטלו לכיסם 70% מההכנסות ויתרת 30% הנותרים העבירו אל התובעת שכנגד. הנתבעים שכנגד לא הכירו בהוצאותיה של התובעת שכנגד, לרבות הוצאות נסיעה של רופאיה, לא סיפקו לתובעת שכנגד לקוחות, בהתאם להסכמות והגדילו לעשות עת העסיקו רופא אחר אשר נתן שירותים רפואיים לאורחי הפנסיון, אשר בבעלותם, תוך שימוש בציוד השייך לתובעת שכנגד, ללא תמורה. במהלך חודש ספטמבר 2005 הודיע הנתבע שכנגד 2 לתובעת שכנגד כי ככל הנראה יאלצו הצדדים להפסיק לעבור ביחד בשל העובדה שהעסק אינו רווחי ועל כן נאלצה התובעת שכנגד לעזוב את המרפאה ולעבוד במקום אחר, אך עד עצם היום הזה לא קיבלה לידיה התובעת שכנגד את הציוד השייך לה, על אף פניות חוזרות ונשנות, כטענתה, לנתבעים שכנגד. התובעת שכנגד, עותרת לפצותה בגין הציוד שנותר בידי הנתבעת שכנגד ולא הוחזר לה וכן בגין רכישת ציוד חלופי על מנת להקטין את נזקיה וזאת בסך - 219,335 ₪. בגין עלות השימוש בציוד נדרש על ידה פיצוי בסך- 33,000 ₪, בגין הפסד הכנסות החל מחודש ספטמבר 2005, פיצוי בסך - 15,255 ₪, בגין הפסד הכנסות בשל עיכוב בפתיחת המרפאה ובגין חלוקת הכנסות שלא בהתאם להסכם , סך- 39,000 ₪ ,בגין הפרת התחייבות לספק עבודה בסך של 37,500 ₪, בגין החזר הוצאות משותפות בסך- 4,500 ₪ ובגין הפגיעה במוניטין ובשמה הטוב כתוצאה מהפסקת עבודה לאחר כחצי שנה, בסך- 50,000 ₪. סה"כ סך - 391,138 ש"ח. מטעם התובעים העידו התובעים בעצמם, ד"ר וסילי והעד דרונוב. מטעם הנתבעת העיד גודוביץ אלכסנדר, מנהלה של הנתבעת. ב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. דיון עניין לנו בתביעות, אשר אינן מתבססות על חוזה נהיר וברור, אלא בהסכמות בעל פה, בין הצדדים, אותן יש לבחון בהתאם לאומד דעתם של הצדדים. הסוגיות בהן על בית המשפט להכריע הינן כדלקמן: א. מהות הקשר בין הצדדים - האם מדובר בהסכם להקמת עסק משותף או הסכם שכירות בהתאם לתנאים שבין הצדדים. ב. מהי הסיבה להפסקת ההתקשרות שבין הצדדים. ג. האם הוכחה התביעה העיקרית ומה גובה הנזק שהוכח כי נגרם לתובעים שכנגד. ד. האם הוכחה התביעה שכנגד ומה גובה הנזק שנגרם לתובעת שכנגד . יובהר כי אין מחלוקת באשר לעובדה כי המרפאה היתה עתידה להיפתח בבית הסמוך ברחוב מור 23, בו ניהלו התובעים עוד קודם לכן פנסיון בשם "פנסיון רחל" ובהמשך, משיקולים שונים, החליטו לרכוש את הבית הסמוך ברחוב מור 21 ( "הבית" כהגדרתו לעיל) ולהקים בו את המרפאה. מהות הקשר בין הצדדים אין מחלוקת כי הצדדים נמנעו מעריכת הסכם כתוב ומפורט ביניהם כפי שניתן היה לצפות, במסגרתו יעלו את כלל ההסכמות ביניהם, לצורך ההתקשרות להקמה וניהול המרפאה נשוא התובענה , לעניין חלוקת הרווחים, הוצאות השיפוץ ואף בעניין אופן הפניית הלקוחות. כל אלה לא הועלו על הכתב כלל. לחילופין , לא נערך כל הסכם שכירות בין הצדדים, כגרסת התובעים הטוענים לקיום יחסי משכיר - שוכר עם הנתבעת. בין הצדדים נערך מסמך כתוב יחיד אשר נחתם ביום 27/3/05, ותורגם ע"י נוטריון (ת/3) וזה תוכנו: (להלן: "ההסכם הכתוב ") "הסכם שיתוף פעולה (זמני) אביב קבוצה רפואית בע"מ מקימה מרפאה לרפואה אלטרנטיבית על בסיס "פנסיון רחל" בעיר ערד. 1. "אביב קבוצה רפואית" בע"מ אחראית להענקת שירותי רפואה אלטרנטיבית. 2. "פנסיון רחל" אחראי לניהול אדמיניסטרטיבי של השירותים." גרסת התובעים לא היתה עקבית בעניין מהות הקשר שבין הצדדים. בכתב התביעה נטען כי בין הצדדים "סוכם על פתיחת מרפאה אלטרנטיבית משותפת בערד. הנתבעת תהיה אחראית על הספקת הציוד, ואילו התובעת, מצד שני, תהיה אחראית על כל הניהול האדמיניסטרטיבי" (סעיף 4 לכתב התביעה). בכתב התביעה לא צוין מאומה בעניין תשלום דמי שכירות, אותם התחייבה הנתבעת לשלם לתובעים כטענתם. בתצהיריהם הצהירו התובעים כי סוכם שהנתבעת תשלם לתובעים דמי שכירות בסכום 2,000 $ לחודש בתמורה לשירותי התובעים. (סעיף 6 לתצהירי התובעים). התובע חזר והצהיר בחקירתו הנגדית כי הנתבעת התחייבה בעל פה לשלם סכום של 2,000$ לחודש עבור השירותים האדמיניסטרטיביים ואף שילמה מספר פעמים, תשלומים חלקיים, על חשבון דמי השכירות, מבלי שהוסכם שהרווחים יתחלקו בין הצדדים שווה בשווה. התובע לא סיפק הסבר מניח את הדעת לעובדה שקיבל מהנתבעת תשלומים חלקיים ולא דרש את הפרשי התשלומים. יובהר כי התובע אישר, כי לא תבע את הפרשי דמי השכירות אלא תבע רק בגין הוצאות השיפוץ וציין כי טעה (עמ' 2 לפרוטוקול ש' 23). , מטעם הנתבעת העיד מר גודוביץ אלכסנדר אשר הצהיר לעומת זאת, כי הסכמות הצדדים הושתתו על שיתוף פעולה בין הצדדים , כך שהנתבעת תספק את שירותי הרפואה והתובעים יספקו את השירותים האדמיניסטרטיביים, כאשר הרווחים יתחלקו בין הצדדים שווה בשווה. כן הצהיר כי התובעים התחייבו לדאוג לכך שמתוך לקוחותיהם ירכשו את שירותי הנתבעת לכל הפחות 5 - 6 אנשים מידי חודש. מר גודוביץ חזר בחקירתו הנגדית והצהיר כי הצדדים הסכימו על שיתוף פעולה וביצעו ביניהם חלוקת תפקידים, כמו גם הסכימו על חלוקת הרווחים באופן שווה. חיזוק לגרסת הנתבעת באשר לאופי היחסים בין הצדדים, ניתן למצוא הן בעובדה שהתובעים לא תבעו את הפרשי דמי השכירות במסגרת כתב התביעה והן בעובדה שהנושא הוזכר לראשונה רק בתצהירי התובעים והן בכך כי בהתאם להסכם הכתוב בין הצדדים, אין כל איזכור לתשלום דמי שכירות לתובעים. מכאן כי יש לקבל את גרסת הנתבעת ולקבוע כי מדובר בהסכם לשיתוף פעולה עם חלוקת אחריות לכל צד, ביחס לתחומי ניהול המיזם. אף מעדויות הצדדים לא הוכחה כוונה ליצירת הסכם שכירות , כן הוברר כי ניסיון מאוחר לניסוח הסכם מפורט בין הצדדים לא עלה יפה עת לא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמות כלשהן. בדומה לא מצאתי כי הוכח כי עלה בידי הצדדים להגיע להסכמה בעל פה ביחס לתנאי זה או אחר מעבר או בשונה ממה שנרשם בהסכם הכתוב בין הצדדים . כך מעיד התובע: " ... בקשתי מגודוביץ לחתום על הסכם מלא אבל ללא הואיל... בקושי הצלחתי לשכנע את גודוביץ לחתום על ההסכם על תחום האחריות של כל צד. הכוונה להסכם נספח 1 לכתב התביעה " . פרוטוקול עמ' 15, שורות 29-30 ועמ' 16, שורות 8-9 , בהתאמה). ההסכם הכתוב שבין הצדדים, "שותק" אף בעניין חלוקת הרווחים ובעניין אספקת הלקוחות לנתבעת, נושאים שידונו במסגרת הדיון בתובענה שכנגד. הסיבה להפסקת ההתקשרות בין הצדדים בהסכם הכתוב, לא צוין פרק הזמן בו אמורים היו הצדדים לעבוד יחד ואולם הצדדים אינם חלוקים בטענותיהם באשר לעובדה כי כוונתם מלכתחילה היתה לשתף פעולה לתקופה ממושכת ולא לתקופה קצרה של מספר חודשים. התובעים טענו כי הצדדים הסכימו על התקשרות לאורך זמן, לפחות למשך 5 שנים ולא לתקופה של מספר חודשים ועל סמך הסכמה זו ערכו התובעים שיפוץ יסודי בבית ברח' מורה 21 ואילו הנתבעת הודיעה כי היא מפסיקה את עבודתה לאחר מספר חודשים. נציג הנתבעת, מר גודוביץ , טען מצידו כי התובעים היו הראשונים ליזום את הפסקת שיתוף הפעולה, במהלך חודש ספטמבר 2005, בשל העובדה שהעסק לא היה רווחי. בהמשך טען, כי לאחר שנוכח כי התובעים אינם מקיימים את חלקם בהסכם, בין היתר, אינם מספקים את כמות הלקוחות ואינם עומדים ביתר התחייבויותיהם כך שהעסק יהיה רווחי, העדיף אף הוא לסיים את שיתוף הפעולה לאחר הודעת התובע כאמור. אין חולק כי הפעילות המשותפת בין הצדדים פסקה לאחר כחצי שנה בלבד. יחד עם זאת העד גודוביץ ציין בחקירתו הנגדית כי החליט להפסיק את ההתקשרות לאחר שנוכח כי התובעים אינם עומדים בהתחייבויות שסוכמו בעל פה. "לשאלתך האם נכון שהחלטתי להפסיק לעבוד בקליניקה אצל דוגמרוב לבד אני משיב ששמעתי שדוגמרוב רוצה לעשות מרפאה. אני החלטתי לבד, בהתחלה ההסכם היה כי אקבל 50% מהרווח, לאחר מכן אמר שמספיק 30% כי יש לו הוצאות והוא רוצה שכירות בסך 2,000 דולר בחודש, סכום שביקשו ממני בבית מלון "בנוף ערד" ובגלל זה אני עזבתי שם." (עמ' 35 ש' 1-4) מכאן כי הנתבעת ביקשה להפסיק את ההתקשרות העסקית לאחר שנוכחה כי התובעים ביקשו לערוך שינויים בתנאי ההתקשרות. האם הוכחה התביעה העיקרית התביעה העיקרית מתבססת, למעשה, על שני ראשי נזק. התובע הצהיר בתצהיר עדותו הראשית כי התובעים הסתמכו על הסכמת הצדדים לפיה ההתקשרות תהא לתקופה ממושכת ועל כן הסכימו להשקיע סכומי כסף גדולים בשיפוץ הבית ברח' מור 21 אשר זה לא מכבר נרכש על ידם לצורך שירותי הארחה ולאור ההתקשרות עם הנתבעת הוחלט לשפץ את המקום לטובת המרפאה. כן הצהיר כי השיפוץ נעשה על פי בקשת הנתבעת ובהסכמתה, תחת פיקוחה ולפי דרישותיה. התובע הוסיף והצהיר בתצהירו: "התובעת עשתה שיפוץ לכל הבית דהיינו, שינתה את צורתו הפנימית של הבית, הדבר התבטא בהריסת המטבח, חדרי השירות וכל חדרי השינה.....התובעת תטען, כי אילו לא היה הסכם התקשרות עם הנתבעת לפתיחת המרפאה, לא הייתה משפצת את הבית בכדי שיתאים למרפאה, אלא הייתה משפצת את הבית כך שיתאים לחדרי אירוח ו/או חדרי שכירות." התובע הצהיר כי על מנת להחזיר את המצב לקדמותו, קרי ליחידות שכירות ו/או חדרי אירוח, יאלצו התובעים לשבור את כל מה שבנו ולהשקיע סכום של 120,000 ₪. בנוסף, השקיעו התובעים בהקמת המרפאה סכום של 119,006 ₪, כגון: מקלחות, חדרים למכונות, חדרי מסג'. בחקירתו הנגדית, העיד התובע כי קבלות 2-41 שצורפו לתצהיר הינם הוצאות עבור הקמת המרפאה. לעומתו, הצהיר גודוביץ, מטעם הנתבעת - "מעולם לא ביקשה חברת אביב כי ישופץ מקום ספציפי או כללי, כל אשר נדרש זה שיהיה מקום ראוי והולם לקיים את הקליניקה. על כן באומרו של מר דוגמרוב בתצהירו אינם נכונים. אם היו התובעים רוכשים מקום ראוי והולם לא היה כל צורך לשפץ והדירה ברחוב מור 23 בערד היתה זקוקה בין כה וכה לשיפוץ שכן לא היתה ראויה לשמש כלל כל צורך שהוא, שכן הדירה היתה מוזנחת מאוד ובמצב ירוד. מלבד זאת השיפוץ אותו עשו התובעים משמש אותם עד היום ולכן השיפוץ לא נעשה "בשביל" חברת אביב אלא מפאת המצב הקיים בו לא ניתן היה לפתוח קליניקה בדירה מוזנחת אשר אינה מכבדת את לקוחותיה ועצמה. כמו"כ, אין זה מן הראוי לדרוש מחברת אביב להחזיר את הדירה לקדמותה, שכן כבר מס' שנים משמשת אותם דירה זו במתכונתה הנוכחית...." ב"כ הנתבעת טען בסיכומיו כי התובעים לא הוכיחו שהשיפוץ נעשה רק לטובת הקמת המרפאה, אלא שבוצע כי המקום לא היה ראוי לשימוש ואף לא למגורים וכיום התובעים ממשיכים ליהנות ממנו. ב"כ הנתבעת מעלה בסיכומיו מספר טענות כנגד החשבוניות שצורפו לתצהירי התובעים, שכן אינן יכולות לבסס את עילת התביעה מכיוון שלא ברור עבור מה ניתנו החשבוניות, חלק מהחשבוניות אינן קריאות, על חלק מהחשבוניות יש תיקונים, רוב החשבוניות ניתנו ל"פנסיון רחל" אשר משמש כעסק עצמאי נפרד של התובעים וחלקם ניתנו לגורמים שלישיים, שאינם מזוהים. בעניין זה, אין לי אלא לקבל את טענות ב"כ הנתבעת. מעיון בצילום החשבוניות שהוגשו, עולה כי ישנן חשבוניות שאינן קריאות, כך שלא ניתן לקרוא מה נרכש ולמי הופנו, לדוגמא נספחים 2, ו- 12, לתצהיר התובע. כן עולה כי ישנן חשבוניות שנכתבו על שם "פנסיון רחל" ועל כן לא ניתן לקבוע האם היו הרכישות היו עבור המרפאה או עבור העסק הנוסף של התובעים. כן ניתן ללמוד כי מרבית החשבוניות נרשמו על שם "פנסיון רחל" אשר אין חולק כי התובעים מנהלים שם עסק לחדרי אירוח, כפי העולה מעדותם של התובעים, ועל כן לא ניתן לדעת לאיזה מהדירות בוצעו הרכישות. התובע בעדותו התקשה לתת תשובות מדויקות למהות החשבוניות, כך למשל כשנשאל בנוגע לנספח 5, למי שילם ועבור מה, ענה "לא יודע מה רשום שם" (עמ' 11 ש' 22). כשנשאל מאיזה תאריך נספח 6, ענה "מפנה למועד התשלום, 29/4/05, אני חושב שזה היה באותו יום. לשאלת בית המשפט אני מפנה לתאריך החשבונית מחודש פברואר 2005" (עמ' 11 ש' 26). התובע נשאל בנוגע לחשבוניות עבור פרסום (נספח 7), אשר הופקה מפברואר 2005, וענה, בין היתר, כי עכשיו הוא לא זוכר, אך יכול להיות שהוא הוציא עלונים של קליניקה רן ופנסיון רחל ביחד (עמ' 12 ש' 10), כלומר, אין מדובר בהוצאה לטובת העסק המשותף בלבד. התובע הצהיר בחקירתו הנגדית כי בדירה ברחוב מור 21, יש שני חדרי אירוח אותם הוא משכיר, מכאן ניתן להסיק כי הבית שנרכש שימש לא רק לצורך המרפאה המשותפת ועל כן נהיר וברור כי לא ניתן, עפ"י הראיות שהונחו בפני בית המשפט, לעשות הבחנה בין ההוצאות לטובת המרפאה לבין ההוצאות לטובת חדרי האירוח. כך למשל, רכישות בגין דוד שמש, בגין גדר ושער לכניסה ופרחים שנשתלו, יכולות להיות הן למרפאה והן עבור חדרי האירוח, משמע התובעים ממשיכים "ליהנות" מהם. התובעת, בעדותה, לא ידעה להסביר את מהות ההוצאות והחשבוניות אליהן הופנתה במהלך חקירתה ועליהן הצהירה בתצהירה וענתה "נכון שאין טעם לשאול אותי כל שאלה לגבי החשבוניות אשר צורפו לתצהירי, אני לא יודעת לענות בקשר אליהם, בעלי טיפל בהכל" (עמ' 25 ש' 7). מכאן, שגם מעדות זו לא ניתן לדלות את ההוצאות המדויקות עבור המרפאה בלבד. בעניין נספח 3, חשבונית בגין גדר ושער, נשאל התובע האם הוא מבקש פיצוי בגין השער והגדר וענה "זה מראה חיצוני, בלי זה לא הייתה אפשרות לעבוד....כדי שהמרפאה תעבוד צריך לשים גדר, זה קומפלקס, שהכל קשור אחד לשני. בלי לעשות דוד שמש, גדר ודברים אחרים הקליניקה לא תעבוד" (עמ' 9-10). בהמשך העיד כי יחידות הדיור נפרדות מהמרפאה ונמצאות מסביב לבית והכניסה אליהם מסביב, מכניסה נפרדת. לעומת זאת, עדות התובעת היתה סותרת בעניין זה. בתחילה העידה בעניין השער והגדר כי יש שתי כניסות נפרדות, האחת לקליניקה והשנייה ליחידות האירוח והשער והגדר שהוזמנו לקליניקה אינם משמשים את יחידות האירוח. ואולם, בהמשך העידה כי "לפעמים כן משתמשים, לפעמים לא, יש שתי כניסות נפרדות" (עמ' 24 ש' 9). ועוד בהמשך אמרה "מי שרוצה להחנות את הרכב בחניה של מור 21, חייב לעבור דרך שער החניה של מור 21 או שהוא חונה ברחוב" (עמ' 25 ש' 3) התובעת לא ידעה להסביר מדוע נדרשים שני שערים ואמרה כי כל הדברים הטכניים מנוהלים על ידי בעלה. מעדויות התובעים עצמם, ניתן לקבוע כי הגדר והשער משמשים את התובעים כיום גם לטובת יחידות האירוח שהוקמו בבית מס' 21, ועל כן אין מקום לחייב את הנתבעת בגינם. זאת ועוד, עיון בחשבוניות וקבלות נוספות שצורפו לתצהיר התובע, מגלה כי לא ניתן לקבוע האם התקבלו עבור השיפוץ הנדון. כך למשל, נספח 31, שלא ידוע למי הופקה, נספח 24, בגין כריות שלא ברור הקשר ביניהן לבין השיפוץ, נספח 35, שמופנה לפנסיון רחל בגין רכישת קומקום, טלוויזיה וכיסא, שלא ברור האם אכן נרכשו עבור פנסיון רחל או עבור המרפאה. מהאמור לעיל עולה כי התובעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכיח טענתם כי לא עסקינן בהסכם למיזם משותף, כפי שטענו מלכתחילה אלא בהסכם שכירות, כפי שטענו בהמשך. כן לא עמדו התובעים בנטל להוכיח את משך ההסכם, כפי הנטען על ידם ולפיכך הנני קובע כי בין הצדדים נועד להתקיים מיזם משותף אשר בתוך פרק זמן קצר הוכח כי לא עלה יפה ולפיכך שני הצדדים בחרו שלא להמשיך ולקיימו ונפרדו דרכיהם אשר התובעים המשיכו בעיסוקם , אירוח וטיפולים וכך גם הנתבעת במרפאה האחרת שנוהלה על ידה. בנוסף וכפי שפורט לעיל, הנני קובע כי התובעים לא עמדו בנטל להוכחת רכיבי הנזק הנטען על ידם ומשכך דין תביעתם להידחות. האם הוכחה התביעה שכנגד כאמור, כתב התביעה שכנגד הוגש בגין מספר ראשי נזק, ציוד התובעת שכנגד , דמי שימוש בציוד האמור , הפסד הכנסות וחלוקת רווחים, כפי שיפורט להלן. עלות הציוד - לטענת התובעת שכנגד (להלן: "התובעת") הנתבעים שכנגד (להלן: "הנתבעים") סרבו להחזיר לה את הציוד ועל כן היא נאלצה לרכוש ציוד חדש ועל כך יש לפצותה בגין עלות הציוד אשר נותר בידי הנתבעים . הנתבעים טענו כי מעולם לא התנגדו שהתובעת תיקח בחזרה את הציוד שנמצא במרפאה וכן טענו כי התובעת בעצמה הודתה כי הציוד שפורט ברשימה שהוגשה מטעמה, היה שייך ל"מרפאת רן " , אשר נוהלה על ידי התובעת ללא קשר למיזם המשותף בין הצדדים. מחקירת הנתבעים עולה כי אינם מכחישים שהציוד שייך לנתבעת. כן הצהיר הנתבע כי אף אחד לא פנה אליו על מנת לקבל את הציוד בחזרה "אני מבין שלא הייתה לך התנגדות שהוא ייקח את הציוד שלו מהמרפאה. מישהו פנה אליי? אף אחד לא פנה אליי." (עמ' 16 ש' 14) המצהיר מטעם התובעת הצהיר בחקירתו כי יצא מהמקום והתובע לא נתן לו לקחת את הציוד. עוד הצהיר כי "לאחר מכן שלחתי לו מכתב מעו"ד ובמקום תשובה קיבלתי הזמנה למשפט. הוא איים שיקרא למשטרה אם אכנס לבית שלו. לשאלתך למה לא הגשתי בקשה לשחרור תפוס בזמנו, אני משיב שחיכיתי לתשובה ולא היתה תשובה למכתב ששלח עוה"ד שלי" (עמ' 35 ש' 22-26). התובעת לא הציגה את המכתב האמור, שנשלח מעורך הדין ונראה כי אילו הציוד היה כה חשוב עבורה ובלעדיו לא היתה יכולה לתפקד, היא היתה נוקטת באמצעים יעילים ונמרצים יותר על מנת להשיבו לידיה. זאת ועוד, התובעת צירפה לכתב התביעה שכנגד את רשימת הציוד בשפה הרוסית (נספח ב') וכן פלט ממוחשב ממס הכנסה, בו פורטו עלויות הפריטים שנרכשו, מועד הרכישה וכו'. כמו כן במהלך חקירת נציג התובעת, מר גודוביץ, הוגשה רשימת הציוד, שתורגמה לעברית (ת/2), וכותרתה "רשימת ציוד של מרפאת "רן" בפנסיון "רחל"", בגינה נחקר נציג התובעת והצהיר, בין היתר, כי היתה לו מרפאה אחרת "מרפאת רן" , ממנה הביא את הציוד למרפאה המוקמת (עמ' 36 ש' 17) וכן הצהיר כי הוא מסר את הרשימה לפי פירוט שהיה אצל רואה החשבון שלו. מלבד רשימות הציוד, אשר נערכה על ידי התובעת, לא הומצאה אסמכתה כלשהי שיש בה לתמוך בגרסת התובעת לרשימת פרטי הציוד, כאשר התובעים אינם מאשרים כי כולו נמצא ברשותם. סבורני כי ניתן לומר כי התובעת לא עשתה מאמץ של ממש כדי להשיב לרשותה את הציוד אשר ככל הנראה היה ציוד ישן יחסית ומתכלה אשר נרכש שנים לא מועטות קודם לכן, כבר בשנים 1995 - 2000 . כך משיב מר דוגמרוב בח"נ : " לשאלתך כל הציוד המופיע ברשימה רכשתי בתחילת שנת 95, אני משיב שכן, לפי המפורט בדו"ח על פי פקודת מס הכנסה...לשאלתך יתרה להפחתה , על פי הדו"ח בשנת 2004 הוא אכן אפס" . (עמ' 37 לפרוטוקול , שורות 4, 8 ). באותה רוח מעיד מר דרונוב , : " לשאלתך באיזה ציוד השתמשתי לצורך טיפולים לאחר שעזב גודוביץ אני משיב, שהיה לי ציוד אישי שלי, כי הציוד של גודוביץ היה ישן". עמ' 30, שורות 13-14 . באשר לדמי שימוש ראויים בציוד אשר נותר בידי הנתבעים, סבורני כי אין להיעתר לתביעה לאור הקביעה כי עסקינן בציוד ישן ומתכלה אשר לתובעת לא היה עניין של ממש בהשבתו אליה ובפועל נטשה אותו ברשות הנתבעים , עת מחומר הראיות ועדויות הצדדים עולה כי היה מונח כאבן שאין לה הופכין בחצר הנתבעים במשך מס' חודשים ובתוך זמן קצר רכשה ציוד חלופי. זאת ועוד, לא פעלה התובעת להגשת חוות דעת שיש בה לתמוך בסכום לו עותרת התובעת בגין השימוש בציוד. הפסד הכנסות התובעת - התובעת עתרה לפצותה בגין נזק כלכלי שנגרם לה בשל חוסר יכולת לספק שירותים ללקוחותיה בתקופה בה לא היה ציוד בידה, החל מחודש ספטמבר 2005 ואולם משקבעתי כי התובעת לא פעלה כדי להשיב אליה את הציוד הרי שאין בטענות אלה ממש. זאת ועוד, נציג התובעת הצהיר כי בתקופה בה המרפאה לא עבדה, 10/2004 ועד 3/2005, הוא היה מפנה את המטופלים "לשתי מרפאות בים המלח, חלק שלחתי למרפאת "רן" אצלי והשני לפאולו פרידמן, שהיה לו הסכם שיתוף פעולה עם חברת אביב" (עמ' 39 ש' 4-6). מכאן שהוברר כי בפועל המשיכה התובעת את ניהול עסקיה הן "במרפאת רן" בניהולה והן תוך הפניית לקוחות למרפאה נוספת עמה שיתפה פעולה ועל כן לא הוכח כי נגרמו לה הפסדים כלשהם. התחייבות לספק עבודה ואספקת לקוחות - התובעת טוענת כי הנתבעים לא עמדו בהתחייבותם לספק לה לפחות 5 לקוחות מידי חודש, אשר ירכשו את שירותיה. התובעים טוענים מנגד כי לא היתה התחייבות לספק לתובעת עבודה ברמה מסוימת. אין בידי לקבל את טענות התובעת, אשר ייתכן ונכונות הן, אך לא הובאו על הכתב ולא נתמכו באסמכתה כלשהי. אובדן רווחים - המיזם המשותף אותו התכוונו הצדדים להקים, טרם נטע שורשים בקרקע שכן בטרם החל בפעילות של ממש, נפרדו דרכי הצדדים וזאת תוך הבנה משותפת, לכל הפחות, ככל הנטען ע"י ב"כ התובעת, כי המיזם אינו רווחי ואין טעם של ממש להמשיך בו ולהעמיק את הפסדי הצדדים. התובעת בטיעוניה כנגד התובענה העיקרית מציגה עמדתה ברוח זו לפיה לא חלה עליה כל חובה להמשיך במיזם המשותף. בנסיבות האמורות יש לדחות את טענותיה לעניין חלוקת הכנסות והוצאות וכן אובדן רווחים. מוניטין - התובעת עותרת לחייב את הנתבעים בסכום של 50,000 ₪ בגין פגיעה בשמה הטוב והפסד לקוחות. מעדותו של נציג התובעת עולה כי עיסוקה נמשך ללא כל הפרעה תוך הפניית לקוחות למרפאתה לקבלת שירותיה. בנסיבות האמורות לא מצאתי כי אכן נגרמה פגיעה למוניטין התובעת, זאת בצירוף להיעדר אסמכתה של ממש שיש בה להצביע על ירידה בהכנסותיה בגין הנתבעים. לאור כל האמור לעיל הנני דוחה אף את התביעה שכנגד. באשר לציוד נשוא התביעה שכנגד, משנדחתה התביעה שכנגד ולאור קביעותי בעניינו, איני רואה מקום להטריח את הצדדים בביצוע השבה תוך גרימת הוצאות נוספות אשר עלולות לעלות על ערכו, לפיכך הנני מורה כי הציוד נשוא התביעה שכנגד יוותר בידי הנתבעת שכנגד והיא רשאית לעשות בו כרצונה. בנסיבות בהן נדחתה התביעה ונדחתה אף התביעה שכנגד, איני רואה לנכון לעשות צו להוצאות ולפיכך כל צד ישא בהוצאותיו. המזכירות תשלח העתק פסק הדין בדואר רשום לב"כ הצדדים. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי כחוק. רפואהרפואה אלטרנטיביתפתיחת מרפאה