דוגמא לפסק דין בנושא תביעה בגין פספוס טיסה: מבוא : בפני תביעה כספית על סך 19,020 ₪, שהגיש התובע כנגד הנתבעות, לקבלת פיצוי בגין נזקים ממוניים ושאינם ממוניים אשר נגרמו לו בעטיה של חופשה, אותה הזמין באמצעות הנתבעות ואשר אליה לא יצא. לטענת הנתבעות, דין התביעה להידחות תוך חיוב התובע בהוצאות. הנתבעת 1 הינה סוכנות נסיעות (להלן:"איסתא" או "הנתבעת 1"). הנתבעת 2 הינה סיטונאית תיירות (להלן:"קשרי תעופה" או "הנתבעת 2"). טיעוני הצדדים: טיעוני התובע בכתב תביעתו טוען התובע, כי הוא ורעייתו תכננו משך כחודש ימים לצאת לנופש באחד ממלונות הפאר באנטליה, אשר יכלול, בין היתר, סקי וטיולים. משכך, המתין להזמנת חבילת נופש סוף שבוע ארוך אשר תכלול, בין היתר, טיסת חזור מאוחרת בשעות הלילה, זאת על מנת להאריך את החופשה. כן טוען התובע, כי הוא בחר לצאת לנופש בין המועדים 17 - 20 בפברואר, שנת 2011, באשר היה זה המועד היחיד בו שעת טיסת החזור הייתה ב- 20:30. כן טוען התובע, כי הוא הזמין באמצעות הנתבעת 1 חבילת נופש כאמור, תוך הדגשת שעת טיסת החזור בשעה המאוחרת. התובע הדגיש, בהקשר זה, כי הוא בחר בחבילת נופש זו אך ורק בשל שעת הטיסה המאוחרת בחזור. כן טוען התובע, כי הנתבעת 2 משווקת במהלך עונת החורף, חבילות נופש דומות ואולם, שעת טיסת החזרה בהן הינה ביום ראשון בשעה 10:10 בבוקר. לטענת התובע, הוא נמנע מלהזמין חבילות אלו, אך בשל שעת טיסת החזור המוקדמת, על כל הכרוך בכך. כן טוען התובע, כי לאחר שבדק אצל הנתבעת 1, כי שעת טיסת החזור היא 20:30, ביום 15.2.11 התקשר עם הנתבעת 1 להזמנת חבילת הנופש, זאת כאמור, בשים דגש על שעת טיסת החזור ולאחר שהנתבעת 1 אישרה, כי אכן מדובר בטיסת חזור מאוחרת. עוד מוסיף וטוען התובע, כי ההזמנה אושרה ע"י הנתבעת 1 ביום 16.2.11 בבוקר ואולם, באותו היום לקראת הערב, הודיעה נציגת הנתבעת 1 לתובע, כי שעת טיסת החזור הוקדמה לשעה 10:10 בבוקר. כן טוען התובע, כי אין הוא מלין על השינוי בשעת הטיסה, זאת באשר ידוע לו, כי בטיסות שכר ישנה אפשרות לשינוי לוח הטיסות, אלא, שלטענת התובע, אין עסקינן בשינוי לוח הטיסות, כי אם בהטעיה מכוונת ויצירת מצג שווא של הנתבעת 2, אשר נועדו למשוך קהל פוטנציאלי ושעה שהנתבעת 2 ידעה מראש, עוד בטרם מועד ביצוע ההזמנה, כי טיסת החזור תהא בשעה 10:10. לטענת התובע, ראיה לטענתו זו, היא העובדה, כי טיסת החזור ביום 20.2.11 שימשה גם כטיסת הלוך לאנטליה, בחבילת אמצע שבוע וזו נקבעה מראש לשעה 12:35. בכך יש כדי ללמד, כאמור, כי הנתבעת 2 ידעה מראש, כי טיסת החזור תהא בשעה 10:10 ואולם, היא הטעתה את לקוחותיה ויצרה כלפיהם מצג שווא ולפיו, טיסת החזור הינה ביום א' בשעה 20:30 בערב. כן טוען התובע, כי הוא עשה הכנות רבות לקראת החופשה, לרבות הזמנת רכב שכור לארבעה ימים ומשכך עותר התובע, כי בית המשפט יקבל את תביעתו ויחייב את הנתבעות בסכומים הבאים; סך 3,220 ₪ בגין עלות חבילת הנופש ששולמה לנתבעת 1, סך 800 ₪ בגין השכרת הרכב וסך 15,000 ₪ בגין עגמת נפש ובסך הכל, כאמור, סך 19,020 ₪. במסגרת הדיון שהתקיים בפני ביום 22.11.12, חזר התובע על טענותיו והוסיף, כי טענותיו כנגד הנתבעת 1, אשר הינה, לדידו, מתווכת בין המשווק לבין הצרכן, מתבססות על סעיף 32 לחוק הגנת הצרכן הקובע מפורשות, כי מקום בו הייתה הטעיה מהותית, אין זה משנה מי הטעה בפועל וכי הנתבעת 1, היא זו אשר מכרה לו את חבילת הנופש ואמורה לפצותו בגין נזקיו, זאת תוך 7 ימים. כן הדגיש התובע, כי הוא ורעייתו לא יצאו בסופו של יום לחופשה ולא מימשו את חבילת הנופש שהזמינו. עוד טוען התובע, כי הנתבעת 2, היא זו שסיפקה את חבילת הנופש ומכאן שהיא אחראית כלפיו כלקוח. בהקשר זה טען התובע, כי הוא עקב אחר חבילת הנופש משך כחודש וחצי וכי במשך כל הזמן היא שווקה כשהיא כוללת טיסת חזור בשעות הבוקר ורק יומיים לפני מועד הטיסה פורסם, כי טיסת החזור הינה בשעת ערב, זאת מקום בו ידעה הנתבעת 2, כי עסקינן במצג שווא. כן טען התובע, כי שילם סך 900 דולר על הטיסה וסך 200 דולר עבור הרכב השכור שלא ניצל וכי כאשר החליט לא לנסוע התקשר וביקש החזר כספי ואולם, כאמור, לא קיבל את ההחזר ומכאן תביעתו. כן הדגיש התובע, כי ליעד אליו בחר לטוס אין טיסות סדירות והדגיש, כי טענותיו אינן בגין שינוי שעת הטיסה, זאת באשר ידוע הוא, כי בטיסות שכר יכולים להיות שינויים בשעות הטיסה, אלא טענותיו מופנות כלפי הנתבעות אשר במקרה דנן הטעו במכוון את התובע באשר לשעת הטיסה. בהקשר זה, טען התובע, כי הנתבעות לא הצליחו למכור את חבילת הנופש כפי שהיא, אז הם שינו את מועדי הטיסה רק לכאורה, שעה שהיה ידוע מראש, כי טיסת החזור תהא בבוקר ולא בערב. טענות הנתבעת 1 במסגרת כתב הגנתה טוענת הנתבעת 1, כי יש לדחות את התביעה על הסף מחמת העדר יריבות ומקום בו היא סוכנות הנסיעות, המשמשת כמתווכת בין הנוסעים לבין ספקי שירותי התיירות השונים. בהקשר זה טוענת הנתבעת 1, כי היא אינה מספקת בעצמה את שירותי התיירות ואינה אחראית לביצועם. כן טוענת הנתבעת 1, כי במקרה דנן, ספק חבילת הנופש הינה הנתבעת 2, אשר אחראית לכל מרכיבי החבילה ואשר קיבלה את התשלום ששילם התובע בגין חבילת הנופש, זאת בניכוי עמלת סוכן, כמקובל. כן טוענת הנתבעת 1, כי על פי נהליה, עם ביצוע ההזמנה הועבר לתובע "טופס הזמנת שירותי תיירות", עליו חתם התובע, בו מפורטים הפרטים המהותיים אודות ההזמנה ותנאיה וכי בטופס מצוין מפורשות, כי הנתבעת 1 מזמינה את חבילת הנופש באמצעות סיטונאי תיירות וכי השירותים המוצעים מבוצעים על אחריותו הבלעדית של סיטונאי התיירות. יצוין, כי טופס זה, הנושא את חתימתו של התובע, צורף כנספח א' לכתב ההגנה. כן טוענת הנתבעת 1, כי חזקה היא, כי התובע אשר חתם על הטופס, היה מודע לתוכנו. בהקשר זה הפנתה הנתבעת 1 לפסיקה רלוונטית. כן טוענת הנתבעת, כי על פי נהליה, בעת שהיא מציעה חבילות נופש אשר משווקות על ידי הספקים, היא מסתמכת על הפרטים המתקבלים מאת הספק, אודות ההזמנה. כן טוענת הנתבעת 1, כי התובע רכש באמצעותה טיסת שכר, אשר הינה טיסה זולה מחד ומאידך, צפויים במועדיה עיכובים או שינויים וכי עובדה זו ידועה לכל נוסע סביר. בהקשר זה הפנתה הנתבעת 1 לפסיקה רלוונטית. יוער, כי בכתב הגנתה ציינה הנתבעת 1, כי התובע והנוסעת עימו ממשו את חבילת הנופש שהזמינו במלואה ואולם, עובדה זו הועמדה על דיוקה במהלך הדיון שהתקיים בפניי ביום 22.11.12 במהלכו הבהירה נציגת הנתבעת 1, כי היא לא ידעה שבפועל התובע והנוסעת עימו לא מימשו את חבילת הנופש. לאור האמור לעיל, עתרה הנתבעת לדחיית התביעה כנגדה על הסף בשל העדר יריבות בין הצדדים. למען הזהירות התייחסה הנתבעת 1 לגופו של עניין והדגישה, כי ביום 15.2.11 התובע יצר עימה קשר וביקש להזמין באמצעותה חבילת נופש, הכוללת טיסות שכר, הלוך ושוב ליעד ולינה במלון, זאת בעבורו ובעבור נוסעת נוספת. בהתאם למבוקשו הוזמנה חופשה כאשר מועד היציאה נקבע ליום 17.2.11 בשעה 12:35 ומועד החזרה נקבע ליום 20.2.11 בשעה 20:30 בעלות כוללת של 868 דולר. כן טענה הנתבעת 1, כי ביום הטיסה הודיע לה הספק, כי טיסת החזור הוקדמה לשעה 10:10, זאת כאמור, שעה שבעת ביצוע הזמנת התובע, הטיסה הייתה קבועה לשעה 20:30 ועל כך ניתן ללמוד גם מכרטיסי הטיסה שהונפקו. כן טוענת הנתבעת 1 , כי כשנודע לה אודות השינוי היא עשתה ככל שביכולתה על מנת ליידע את התובע וכי שינוי זה אינו בשליטתה. בהקשר זה, הפנתה הנתבעת 1 לפסיקה רלוונטית. עוד בהקשר זה הוסיפה הנתבעת 1 וטענה, כי היא פעלה בעניינו של התובע במקצועיות וביעילות. בכתב הגנתה המשיכה הנתבעת 1 והתייחסה לראשי הנזק הנטענים ע"י התובע בכתב תביעתו, כפי המפורט בכתב ההגנה שם. לאור כל האמור לעיל, עתרה הנתבעת 1 לדחיית התביעה תוך חיוב התובע בהוצאות. במסגרת השלמת טיעוניה בדיון אשר התקיים בפני ביום 22.11.12, טענה נציגת הנתבעת 1, כי לא הייתה ולא יכולה הייתה להיות כל הטעיה מצידה, זאת שעה שהיא רכשה את הטיסה מהנתבעת 2, אשר אישרה, הן בעת ביצוע ההזמנה והן באמצעות כרטיסי הטיסה כי שעת טיסת החזור הינה 20:30. בהקשר זה הוגשו כרטיסי הטיסה עם שעת החזרה, אשר התקבלו וסומנו נ/1. כן טענה נציגת הנתבעת 1, כי כמה שעות לאחר קבלת כרטיסי הטיסה התקבלה שיחת טלפון מהנתבעת 2, שבה הודיעו לה אודות הקדמת טיסת החזור לשעה 10:10 וכי מיד הודיעה על כך לתובע. התיעוד בהקשר זה התקבל וסומן נ/2. כן טענה נציגת הנתבעת 1, כי הנתבעת 1 לא ידעה, כי התובע לא טס בסופו של יום וכי לידיעתה, הוא ביקש לבטל את ההזמנה ואולם, הובהר לו, כי ישנם דמי ביטול, בהתאם לדרישת הנתבעת 2, שכן בקשת הביטול הועלתה אך יום לפני הטיסה. כן טענה נציגת הנתבעת 1, כי היא הודיעה לתובע אודות שינוי שעת הטיסה, יום לפני מועד היציאה לנופש, קרי ביום 16.2.12, אז הודיעו לה אודות כך וכי פנתה בעניין בקשת הביטול לנתבעת 2 אשר לא הסכימה להשיב את עלות החבילה. טענות הנתבעת 2 בכתב הגנתה טענה הנתבעת 2, כי היא חברה סיטונאית לתיירות וככזו, היא משמשת כמקשרת וכמתווכת בלבד, בין סוכנות הנסיעות והנוסע לבין ספקי השירות השונים כגון, בתי המלון וחברות התעופה, כאשר השירותים מבוצעים על אחריותם הבלעדית של ספקי השירותים. כן טוענת הנתבעת 2, כי בינה ובין התובע אין כל יריבות שכן התובע התקשר באופן ישיר מול סוכנות הנסיעות, היא הנתבעת 1. משכך, הרי שלטענתה של הנתבעת 2 היא אינה נושאת באחריות בגין חליפת המידע אשר בוצעה בין הנתבעת 1 לבין התובע. כן טוענת הנתבעת 2, כי ש לדחות את התביעה כנגדה על הסף מחמת העדר עילה ומפאת הסיבה, שאת טענותיו של התובע היה עליו להפנות למוביל האווירי. בהקשר זה טוענת הנתבעת 2, כי היא משמשת כמרכיבת חבילת נופש ואינה נושאת באחריות בגין שינוי מועד טיסת שכר, אשר מעצם טיבעה נתונה היא לשינויים ועניין זה מצוין מפורשות בדף התנאים הכלליים של הנתבעת 2, אשר מועבר ללקוחותיה, שם מצוין במפורש, בין היתר, כי שעות הטיסה עשויות להשתנות שעה שעסקינן בטיסות שכר. בהקשר זה הדגישה הנתבעת 2, כי דף תנאים זה מועבר לסוכנויות הנסיעות, אשר מחויבות להעבירו ללקוחות וסוגיה זו מהווה תנאי בסיסי להתקשרות עימה. העתק מדף התנאים הכלליים צורף לכתב ההגנה כנספח א'. כן טוענת הנתבעת 2, כי סוגיה זו שעניינה בטיסות שכר, אשר מטבען נתונות לשינויים, מוסדרת גם על גבי כרטיס הטיסה המועבר לנוסע שם מצוין מפורשות, בין היתר, כי המוביל איננו ערב לזמנים הנקובים בלוחות הזמנים וכי אלה נתונים לשינוי ללא הודעה. כן הפנתה הנתבעת 2 לחקיקה המסדירה סוגיה זו והדגישה, כי האחריות להפעלת הטיסות מוטלת לכתפי המוביל האווירי וכי היא אינה "מוביל אווירי", כהגדרתו בחוק. משכך, הרי שמועדי הטיסות אינם בשליטתה והם מוכתבים על ידי חברת התעופה. כן טוענת הנתבעת, כי במקרה דנן, היא לא הייתה יכולה לצפות את השינויים מראש או לתכנן טיסה חלופית, שעה שהעיכוב לא היה מתוכנן ולא היה ידוע לה. כן הדגישה הנתבעת 2 את ההבדל בין טיסות סדירות לבין טיסות שכר. כן טוענת הנתבעת 2, כי היה ידוע הן לתובע והן לנתבעת 1, כי התובע הזמין טיסת שכר, על כל ההשלכות הנובעות מכך וכי אין לתובע להלין אלא על עצמו. באשר לסכום התביעה ציינה הנתבעת 2, כי יש בסכום הנתבע כדי ללמד על ניסיון לעשיית עושר ולא במשפט, כמו גם על חוסר תום לב. כן הפנתה הנתבעת 2 לפסיקה רלוונטית באשר לנזקים הנטענים. כן טוענת הנתבעת 2, כי היא ביצעה את ההזמנה כנדרש וקיבלה אישור בגינה ומשכך, הרי שהיא פעלה במקצועיות ובמיומנות הנדרשת ממנה ועמדה בכל התחייבויותיה. כן טוענת הנתבעת 2, כי היא אינה אחראית לשינוי מועדי טיסות השכר. לאור כל האמור לעיל, עתרה הנתבעת 2 לדחיית התביעה, תוך חיוב התובע בהוצאות. במסגרת השלמת טיעוניה, בדיון שהתקיים בפניי ביום 22.11.12 טענה נציגת הנתבעת 2, כי אין עסקינן בהטעיה וכי הנתבעת 2 אינה חברת תעופה ואינה אחראית על שעות הטיסה. בהקשר זה הדגישה נציגת הנתבעת 2, כי ביום 16.2.11 קיבלה הנתבעת 2 מייל מחברת התעופה ולפיו, זמני הטיסה השתנו וכי בעקבות מייל זה, הנתבעת 1 התקשרה לתובע. כן טענה נציגת הנתבעת 2, כי התובע רכש את חבילת הנופש ביום 15.2. בהקשר זה התקבל מסמך אשר סומן נ/3. כן טענה נציגת הנתבעת 2, כי אין ביסוס לטענות התובע כלפיה, באשר הנתבעת 2 כפופה לשעות הטיסה שנמסרות לה על ידי חברת התעופה. באשר לסכום ששולם על ידי התובע טענה נציגת הנתבעת 2, כי התובע שילם את הכסף לנתבעת 1 וכי מקום בו לקוח מחליט יום לפני מועד הטיסה, כי הוא אינו טס, לא ניתן להחזיר לו את כספו בשל עלות ביטול בשיעור של 100%. בהקשר זה הדגישה נציגת הנתבעת 2, כי התובע הזמין את הטיסה אך יומיים עובר למועדה. כן טענה נציגת הנתבעת 2, כי כאשר עסקינן בטיסות שכר יכולים להיות שינויים בשעות הטיסה וכי מקום בו רכיב הזמן היה כה משמעותי עבור התובע, הרי שהיה עליו להזמין טיסה סדירה, בעיקר כאשר התובע מעיד, כי הוא יודע מה משמעותה של טיסת שכר. בהקשר זה הפנתה נציגת הנתבעת 2 גם לדף התנאים הכלליים אשר מתייחס לסוגיה זו ואשר התקבל וסומן נ/4 ולכרטיס הטיסה אשר על גבו מצוינת המשמעות של טיסת שכר ואשר התקבל וסומן נ/5. כן העידה נציגת הנתבעת 2, כי כספו של התובע הועבר הן למלון והן לחברת התעופה ומשכך, הרי שהם אינם יכולים לפצותו, שעה שהמלון וחברת התעופה לא הסכימו לפצות את הנתבעת 2 בגין אי מימוש העסקה. דיון והכרעה: כאמור, טענתו העיקרית של התובע הינה, כי הנתבעות הטעו אותו במכוון, בכך ששינו את שעת טיסת החזור, כפי שפורט בהרחבה בטיעוניו שם. בנסיבות הללו, טוען התובע, כי שעת טיסת החזור הייתה משמעותית עבורו וכי בשל השינוי בגינה הוא לא מימש את חופשתו ונגרמו לו הנזקים הנטענים. מנגד, טוענת הנתבעת 2, בין היתר, כי אין עסקינן בהטעיה, אלא בטיסת שכר אשר בה שעות הטיסה יכולות להשתנות, דבר שהתובע ידע או היה צריך לדעת. בהקשר זה צירפה הנתבעת 2 מסמכים נ/4 ו- נ/5, אשר יש בהם כדי להעיד, על כך שהיא פעלה כנדרש ויידעה את הנתבעת 1 באשר לשינויים האפשריים בשעות הטיסה. הנתבעת 1, טוענת, בין היתר, כי היא פעלה כנדרש כאשר יידעה את התובע, מייד לאחר היוודע לה אודות השינוי בשעת הטיסה. כן טוענות הנתבעות, כי אין להן שליטה על מועדי הטיסה וכי השליטה מצויה אך בידיה של חברת התעופה. עוד טוענות הנתבעות "ברחל בתך הקטנה", כי לא הייתה כל הטעייה מכוונת, או אחרת וכי מיד עם היוודע שינוי שעת טיסת החזור, הן פעלו כדי להודיע לתובע, אשר בחר מטעמיו שלו שלא לצאת בסופו של יום לנופש. לאור האמור לעיל, הרי שהשאלה הצריכה הכרעה בענייננו הינה באם ידעו הנתבעות, כאשר פורסמה שעת טיסת החזור המאוחרת, כי שעת הטיסה הינה מוקדמת יותר, או שמא פעלו כדבעי הן במועד פרסום שעת הטיסה והן לאחר שינויה. המסגרת הנורמטיבית סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973 (להלן:"חוק החוזים") קובע כדלקמן; "מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה, "הטעיה" - לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן." בהקשר זה, כאמור, טוען התובע, כי הנתבעות הטעו אותו לגבי שעת טיסת החזור ומכאן שבדין ביקש לבטל את ההתקשרות בין הצדדים ולקבל את כספו בחזרה. בהקשר זה, טוען התובע, כי עסקינן בעובדה מהותית אשר בגינה ביטל את חופשתו עליה שילם. לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים, עדויותיהם, כמו גם בחנתי את האסמכתאות אשר הוגשו לעיוני, הגעתי לכלל מסקנה, כי הנתבעות פעלו כדבעי ולא עשו כדי להטעות את התובע וזאת מן ההנמקות שיפורטו להלן. אין חולק בין הצדדים, כי התובע התקשר עם הנתבעות בטיסת שכר. טיבה של טיסת שכר היה ידוע היטב לתובע, בטרם ההתקשרות, כפי שהתובע העיד בעצמו בעדותו מיום 22.11.12 וראה בעניין זה עמודים 4 ו-5 לפרוטוקול שם. לא זו אף זו, כפי העולה מהאסמכתא נ/4 הרי שטיבה של טיסת שכר והעובדה, כי ככזו לוחות הזמנים בה ניתנים לשינוי, ללא כל הודעה, היה ידוע מראש לתובע כפי העולה מהאסמכתא נ/5 שעניינה, צילום גב כרטיס הטיסה המסביר את משמעות טיסת שכר. בנסיבות העניין, הרי שהתובע בחר במודע להתקשר עם הנתבעות בטיסת שכר אשר ככזו נתונה לשינוי בלוחות הזמנים של הטיסות ללא כל הודעה מוקדמת. בהקשר זה ובאשר לטיבן של טיסות שכר ראה דבריו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בבר"ע 1293/07, השטיח המעופף בע"מ נגד ניב, תק- מח 2007 (3), 8976 (2007), שם נקבע, בין היתר, כדלקמן; " אין מחלוקת שהמשיבים צריכים היו להביא בחשבון כי עלולים לחול עיכובים במועדי הטיסה. טיסות שכר, בשונה מטיסות סדירות, הינן זולות הרבה יותר, אך המוביל אינו מתחייב לעמוד בלוח הזמנים המקורי, וידוע כי עלולים לחול שינויים פתאומיים. בתי משפט לתביעות קטנות קבעו במספר רב של פסקי דין כי "מי שמבקש ליהנות מן היתרון של כרטיס מוזל, מקבל על עצמו מניה וביה את החסרון של לוח זמנים שאינו ודאי." ( תק (ת"א) 10248/06 סעדון דני נ' חב' צבר תיירות נופש ואירועים בע"מ (הוצאת נבו)) (להלן- "פ"ד סעדון"). לעניין זה ראו גם: תק (ת"א) 2578/06 גיפס דן נ' השטיח המעופף בע"מ (הוצאת נבו) (להלן- "פ"ד גיפס"); תק (אש)4173/06 ד"ר שניידר רוזה נ' השטיח המעופף בע"מ (הוצאת נבו)). נוסעים הבוחרים לרכוש כרטיס מוזל לטיסת שכר, נוטלים על עצמם את הסיכון כי עלולים לחול שיבושים במועדי הטיסות: "צריך לזכור ולהזכיר כי מדובר בטיסת שכר, על יתרונותיה וחסרונותיה. היתרון הבולט הוא מחיר נמוך יותר של כרטיסי טיסה לעומת זה הנהוג בטיסות סדירות. החסרון הבולט הוא שאין התחייבות של המוביל לעמוד בלוח הזמנים המקורי, וטיסות שכר מועדות לשינויים פתאומיים בלוח הזמנים, לעתים תוך התראה קצרה או בלא התראה כלל. " (פ"ד סעדון)." כאמור, עיקר טענתו של התובע היא, כי הנתבעות עשו כדי להטעותו באופן מכוון, מקום בו הן ידעו מבעוד מועד, כי שעת טיסת החזור היא שעה מוקדמת ועשו כדי ליצור מצג שווא ולהתקשר עימו בחבילת נופש הכוללת פרט שגוי בעניין זה, תוך הטעייה מכוונת. כאמור, מושכלות יסוד הן במקומותינו, כי "המוציא מחברו עליו ראיה". נטל ההוכחה להוכיח טענתו זו של התובע מוטל לפתחו. התובע טען בפניי, כאמור, כי הנתבעות עשו כדי להטעותו באופן מכוון ואולם, ממארג הראיות שהובא בפניי באתי לקבוע, כי לא עלה בידי התובע להוכיח טענתו זו. נהפוך הוא. ממארג הראיות שהוצג בפניי, עלה והוכח, כי הנתבעות פעלו כדבעי ומסרו לתובע את הנתונים שהיו בידיהן בכל עת ולא עשו כדי להטעותו, כפי טענתו. בהקשר זה מצאתי את עדויותיהן של נציגות הנתבעות, כפי שהעידו בפניי בדיון מיום 22.11.12 כעדויות מהימנות ואמינות, ראויות וסדורות ושעה שגוללו אותן בפניי אותות האמת עלו מהן. זאת ועוד, עדויותיהן נסמכות ומוצאות את עיגונן הראייתי במסמכים שהוצגו העולים בקנה אחד עם עדויות אלה. בהקשר זה, ראוי להפנות לאסמכתא נ/1 שהוצגה בפניי, אשר עניינה, כרטיס הטיסה שהונפק לתובע במועד ביצוע ההזמנה ולפיו, שעת הטיסה המצוינת היא 20:30. בכך יש כדי ללמדנו, כי במועד ההתקשרות הנתון שהיה בידי הנתבעת 1 אשר סופק על ידי הנתבעת 2 הוא, כי שעת טיסת החזור היא 20:30, כפי שהוצג לתובע. זאת ועוד, במסגרת עדותה של נציגת הנתבעת 1 הוגש מסמך המסומן נ/2 שממנו עולה, כי בעת קבלת השינוי אודות שעת טיסת החזור היא עשתה כדי להודיע ללקוח. לא זו אף זו, במסגרת עדותה של נציגת הנתבעת 2 הוגש, כאמור, מסמך אשר ממנו עולה, כי התקבל מייל מחברת התעופה בדבר שינוי שעת טיסת החזור ובעקבות זאת, הועבר מייל לנתבעת 1. הדבר עלה באופן ברור הן מעדות נציגת נתבעת 2 בפניי והן מהמסמך נ/3 שהוצג והעולה בקנה אחד עם האמור לעיל. בנסיבות אלו באתי לקבוע, כי הוכח בפניי, כי הנתבעות מסרו לתובע אודות שעת טיסת החזור בהתאם לנתונים שהיו בידיהן במועדים הרלוונטיים. כך הוכח, כי במועד ההזמנה שעת טיסת החזור שהייתה בידי הנתבעות היא השעה 20:30 וכך נמסר לתובע ולאחר מכן, בעקבות שינוי שהתקבל מחברת התעופה, הרי ששונתה שעת טיסת החזור, הנתבעת 2 יידעה את הנתבעת 1 וזו עשתה כדי ליידע את התובע. נוכח האמור לעיל, הרי שלא עלה בידי התובע להוכיח תביעתו, כי מי מהנתבעות פעלו כלפיו בהטעיה כלשהי והוכח בפניי, כי הנתבעות פעלו כדבעי, בהקשר זה. מעבר לאמור ראוי להדגיש את שהדגשנו לעיל, כי התובע במודע בחר להזמין טיסת שכר, אשר כוללת בחובה את האפשרות לשינוי לוחות זמנים, ללא הודעה מוקדמת, כפי שקרה בפועל ובהקשר זה, אין לתובע להלין אלא על עצמו. כפי שעלה בדיון שהתקיים בפניי, הלכה למעשה עשה התובע כדי לשלם בגין חבילת הנופש ובפועל סכומים אלה לא הוחזרו לו והוא אף לא יצא לחופשה. במהלך הדיון הבהירו נציגות הנתבעות מדוע לא ניתן היה להחזיר לתובע את הסכומים ששילם, מן הטעמים שפורטו על ידן בפרוטוקול שם. כך ראוי לציין, כי כפי שעלה מעדות נציגת הנתבעת 2 בפניי המהימנה עליי, הרי שכספו של התובע הועבר הן למלון והן לחברת התעופה ואלה סירבו לפצותה בגין אי מימוש העסקה (ראה בעניין זה עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 22-23). עוד הבהירה נציגת הנתבעת 1, כי כאשר ביקש התובע לבטל את הזמנת חבילת הנופש הובהר לו כי לא ניתן לבטל את חבילת הנופש לאור קיומם של דמי ביטול, לאור מועד הבקשה לביטול הסמוך למועד הטיסה. גרסה זו חוזקה ועלתה בקנה אחד עם גרסת נציגת הנתבעת 2, אשר לפיה, מקום בו התובע החליט יום לפני מועד הטיסה שלא לטוס, לא ניתן היה להחזיר לו את כספו נוכח קיומם של 100% דמי ביטול (ראה עמוד 5 לפרוטוקול). למרות שהובהרה לו סוגיה זו, מבעוד מועד, בחר התובע, כאמור, שלא לצאת לנופש מטעמיו שלו וגם בהקשר זה, אין לו להלין אלא על עצמו. לאור כל האמור לעיל, הרי שדין התביעה להידחות וכך אני מורה. בנסיבות העניין, אינני עושה צו להוצאות. תביעות נגד חברות תעופהתעופה