דוגמא להחלטה בנושא כיסוי שכר טרחת עורך דין במשפט לנאשם שזוכה: בפני בקשה לפסוק הוצאות ושכר טרחת עו"ד בהתבסס על הוראת סעיף 80(א) לחוק העונשין תשל"ז-1977 . כתב האישום, שנדון בפניי, ייחס לנאשם עבירות של נהיגה ברכב ללא רישיון נהיגה תקף וללא פוליסת ביטוח בת תוקף. אין חולק כי לנאשם אין רישיון נהיגה ישראלי. בסופו של הליך, ביום 15.07.2012 זוכה הנאשם מכל האשמות אשר יוחסו לו. בית משפט זה קבע כי הנאשם אינו תושב ישראל אלא מקום מגוריו הקבוע הוא בדרום אפריקה מזה שנים רבות. לפיכך היה זכאי לנהוג בביקור זמני בארץ כשהוא מחזיק ברישיון נהיגה זר תקף. הכללים לפסיקת פיצויים סעיף 80 לחוק העונשין קובע - 80.(א) משפט שנפתח שלא דרך קובלנה וראה בית המשפט שלא היה יסוד להאשמה, או שראה נסיבות אחרות המצדיקות זאת, רשאי הוא לצוות כי אוצר המדינה ישלם לנאשם הוצאות הגנתו ופיצוי על מעצרו או מאסרו בשל האשמה שממנה זוכה, או בשל אישום שבוטל לפי סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 בסכום שייראה לבית המשפט; במשפט שמנהל קובל רשאי בית המשפט להטיל על הקובל תשלום כאמור." כפי שעולה ממילות החוק, הרי שפיצוי על פי סעיף 80 יינתן באחד משני המקרים: לא היה בסיס לאשמה. קיימות נסיבות אחרות המצדיקות פיצוי. בית המשפט העליון דן בסוגיה ולהלן התייחסותו: משוכה ראשונה בכדי להיכנס בשעריו של סעיף 80 הינה דרישה מקדמית כי הנאשם יזוכה מהאישום נגדו. יחד עם זאת - "הזיכוי לעצמו אינו נושא על גבו את הזכות לפיצויים..." (ע"פ 5205/04 פנחס גואטה נ' מדינת ישראל). משוכה שניה מציבה שתי עילות סף חלופיות: כי לא היה יסוד לאשמה או קיומן של נסיבות אחרות המצדיקות הענקת פיצוי. "התקיימותה של מי מעילות הסף אף היא אינה מבטיחה את קבלת הפיצויים, באשר הענקתם של אלה נתונה לשיקול דעת בית המשפט." (ע"פ 5205/04 פנחס גואטה נ' מדינת ישראל). בענייננו המבקש עמד בדרישה המקדמית. הוא הועמד לדין ונמצא זכאי. עתה המקום לבחון את זכאותו לפיצויים מכוח כל אחת משתי עילות הסף החלופיות. לא היה יסוד לאשמה: "... החלופה לפיה "לא היה יסוד האשמה" היא מתוחמת צרה ודווקנית ביותר, ותחולתה מוגבלת רק לאותם מקרים מיוחדים שבהם העמדת הנאשם לדין לקתה באי-סבירות בולטת... לפיכך, התערבותו של בית משפט-זה בשיקול הדעת של רשויות התביעה בעניין זה, תהיה מצומצמת ונדירה ביותר." (רע"פ 6402/12 עאדל אלוחידי נ' מדינת ישראל) זאת ועוד - "נאשם המבקש לזכות בפיצויים מכוח עילה זו נדרש להראות כי תשתית הראיות שהייתה מונחת בפני התביעה עובר להגשת כתב האישום לא הייתה מובילה תובע סביר למסקנה כי יש בתיק ראיות לכאורה לביסוס האשמה... מקרה נוסף בו עשויה לקום עילה זו הינו כאשר בהתאם לתשתית הראיות שהייתה בידי התביעה עובר להגשת כתב האישום היה זה סביר להגיש את כתב האישום, אולם תשתית ראיות זו הייתה תשתית חסרה, בעטיה של התרשלות המדינה, שאלמלא היא הייתה תשתית ראיות מלאה מביאה את התביעה למסקנה כי אין מקום להגשת כתב האישום. בחינה זו הינה בחינה אובייקטיבית ... אמת המידה הננקטת במסגרת עילה זו הינה אמת מידה של סבירות: "...במקום שהתביעה נהגה בסבירות ובזהירות ראויה, כראוי לתביעה, לא נאמר כי לא היה יסוד להאשמה גם אם בערבו של יום יצא נאשם זכאי בדינו" ... הודגש כי אין מדובר בחוסר סבירות סתם אלא נדרש כי יהא מדובר ב"מצב קיצוני של אי-סבירות בולטת" (ע"פ 5205/04 פנחס גואטה נ' מדינת ישראל) המבקש נעצר על ידי שוטרת בגין ביצוע עבירת תעבורה. משנתבקש להציג רישיון נהיגה, סירב לשתף פעולה וטען כי אינו מחזיק בתעודת זהות ישראלית. בהמשך, טען כי הוא גר בדרום אפריקה והציג דרכון ישראלי. במסוף נמצא כי מעולם לא הוציא רישיון נהיגה ישראלי. ומשכך נמסרה לו הזמנה לדין בגין נהיגה ללא רישיון תקף וביטוח. המסקנה היא כי הגשת כתב האישום מלכתחילה לא לקתה בחוסר סבירות. על פניו, מדובר באזרח ישראלי שנהג ללא רישיון נהיגה ישראלי. השוטרת לא הייתה אמורה להכריע בשאלה המשפטית הנוגעת לחוקיות נהיגתו ללא רישיון נהיגה ישראלי. יוטעם כי לפי האמור בדוח, המבקש לא הציג בפני השוטרת רישיון נהיגה זר או דרכון זר, ובא כוח המבקש ויתר על חקירתה הנגדית. יפים לעניין זה דברי כבוד השופט זכריה כספי בת"פ (מרכז) 2892-07-10 מדינת ישראל נ' טל מור - "בכל מקרה, השוטר בשטח איננו קובע חוקיות נהיגה ותוקף רישיון נהיגה זר, במיוחד בנסיבות כאלה ועל בסיס תנאים מקדמיים מורכבים, של תקופות היעדרות מן הארץ ושהייה בה לאחר מכן." נסיבות אחרות המצדיקות את הפיצוי: "בעילה זו שתי קבוצות של נסיבות - אלה הנוגעות להליך המשפטי, ואלה הנוגעות לנסיבות אינדיווידואליות של הנאשם. בראשונות נכללות התנהגותה של התביעה במהלך המשפט והשתלשלות העניינים האחרת שבו. מקרה שבו מלכתחילה אמנם היה יסוד להאשמה, ולא הייתה באותו שלב התרשלות מצד התביעה, אלא שלאחר הגשת כתב-האישום נפל פגם בהתנהגותה, ופגם זה הביא להשהיית הזיכוי או להארכת המעצר - הוא מקרה הנופל בגדר הקבוצה הראשונה שבעילה השנייה... בחשבון הקבוצה האחרת עשויים לבוא סבל חריג ועינוי דין חמור שבאו על הנאשם בעטיו של ההליך המשפטי אף בהיעדר "אשם" מצד התביעה. הענקת הפיצויים במקרה זה יש בה מידה של חמלה וחסד." ( ע"פ 4466/98 ראמי דבש נ' מדינת ישראל) (להלן- ענין דבש). המחלוקת בין הצדדים הייתה האם במקרה דנן חלה תקנה סעיף 567 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן-התקנות) או תקנה 567 (א) לתקנות. המבקש טען כי אמנם אזרחותו ישראלית והוא רכש דירה בישראל, אך מזה שנים רבות הוא חי בדרום אפריקה, ולכן אינו תושב ישראל, והתקנה הרלבנטית לגביו היא תקנה 567 לתקנות. המשיבה טענה כי נוכח אזרחותו הישראלית של המבקש, זכאי הוא לשבת ישיבת קבע בארץ, ולכן חלה עליו תקנה 567(א) לתקנות. בא כוח המבקש טען כי פעל ככל הניתן לשם ביטול כתב האישום. תחילה הגיע לתחנת המשטרה על מנת להציג מסמכים רלוונטיים, אך התובע המשטרתי דחה את טענותיו. בהמשך, ביום 22.4.08 פנה במכתב אל ראש מדור תנועה בבקשה לבטל את הדוח, תוך פירוט עובדות המקרה והפסיקה הרלוונטית. לאחר ההקראה, בא כוח המבקש שוחח טלפונית עם ראש מדור תביעות, אולם זו התנתה את הסכמתה לביטול כתב האישום בכך שהמבקש יוציא רישיון נהיגה ישראלי. לאור כל האמור טען המבקש כי התביעה התנהלה כלפיו בחוסר תום לב ובאופן שרירותי ואטום. התנהלותה זו אילצה את המבקש להגיע ארצה באופן מיוחד לשם דיון ההוכחות, ובגין כך שילם הוצאות טיסה בסך של 876 אירו. בנוסף, הפסיד שלושה ימי עבודה ונשא בהוצאות שכר טרחת עורך דינו. על מנת להכריע בבקשה זו הבאתי בחשבון את הנתונים הבאים: 1. נוסח התקנות אינו ברור וחד משמעי, ונדרשת פרשנות משפטית לשם יישומן בכל הנוגע לאזרח ישראלי. הקושי נובע מכך שבתקנה 567 נקבע כי היא חלה על "מי שאינו תושב ישראל", זאת ותו לא, ואילו דווקא בתקנה 567 א' הוזכר "אזרח ישראל". בסופו של דבר, נקבע בפסיקה כי העובדה שבתקנה 567א' הוזכר אזרח ישראלי, אין בה כדי לשלול את האפשרות שתקנה 567 תחול עליו, מכוח מבחן התושבות, שהוא המבחן המכריע לשם יישום התקנות. עם זאת, בעניין זה טרם נקבעה הלכה מחייבת על ידי בית המשפט העליון. זאת ועוד, בעת שבא כוח המבקש פנה אל התביעה בשנת 2008, הוא הסתמך על פסק דין מחוזי בודד. עדיין לא הייתה שורה של פסקי דין שתמכו בפרשנות לה טען, ואלה ניתנו רק שנים מאוחר יותר, כגון: ע"א (ת"א) 25/09 אליהו חברה לביטוח .נ. איילון חברה לביטוח (שניתן ביום 30.8.11), ע"א (י-ם) 13328-07-11 פארס ערידה נ' כלל חב' לביטוח (שניתן ביום 3.1.12). מכאן עולה כי אופן ניסוחן של התקנות עורר קשיים ופרשנותן התעצבה במשך השנים. יובהר כי עד לשנת 2002 חל נוסח קודם של תקנות, אשר הוחלף לנוסח הנוכחי בתקנות התעבורה (תיקון מס' 5), תשס"ב-2002. לפי הנוסח הקודם מי שמקום מגוריו הקבוע בחו"ל נחשב אך מי שנעדר מהארץ במשך שנה רצופה לפחות (פרשנות התואמת את גרסת המשיבה כיום)ׂ ׂ והוא נמצא בארץ באופן זמני. ראה בפסק דין אליהו שלעיל, התייחסות מפורטת אודות השינוי בנוסח התקנות. מכאן גם עולה כי עד שנת 2002, מי שביקר בישראל מספר פעמים בשנה (כמו המבקש דנן), לא היה רשאי לנהוג כשהוא מחזיק ברישיון נהיגה זר. 2. בנוכחות הצדדים נקבע התיק להוכחות ליום 4.2.10. במועד ההוכחות התייצבה עדת התביעה, אך המבקש או בא כוחו לא התייצבו לדיון. מכאן עולה כי יש לזקוף את התמשכות ההליכים גם לחובתו של המבקש. זאת ועוד, ניתן היה לתת פסק דין בהעדר תוך הרשעתו של המבקש. עם זאת, התביעה לא עמדה על כך והסכימה לדחיית הדיון. לעניין זה יש להפנות לפסק דין שניתן בע"פ (י-ם) 4376/09 יעל ולדינגר נ' מדינת ישראל, שם נדחתה בקשתה לביטול פסק דין של המערערת, אזרחית ישראלית, תושבת ארה"ב המחזיקה רישיון נהיגה של מדינת קליפורניה. בית המשפט קבע כי לא עלה בידי המערערת להוכיח כי הותרת ההרשעה על כנה תגרום לה עיוות דין. בו בעת, יש להביא בחשבון כי לפי נקבעו מספר תזכורות, חלקן לפי בקשת התביעה, על מנת שהתביעה תבדוק את עמדתה, אך זו הודיעה כי היא עומדת על המשך ההליכים. 3. בא כוח המבקש פנה אל התביעה בבקשה לביטול כתב האישום, והתביעה התנגדה לבקשתו ועמדה על כך שההליכים יימשכו. עם זאת, לא מצאתי כל אסמכתא לפיה נערכה פניה אל התביעה בבקשה לגיבוש עובדות מוסכמות, כך שבפני בית המשפט תעמוד להכרעה אך המחלוקת המשפטית שבין הצדדים, והמבקש לא ייאלץ להגיע ארצה במיוחד. בו בעת, גם התביעה יכולה הייתה להודיע כי היא מוותרת על חקירתו של המבקש ומסכימה להגשת מסמכים מטעמו. 4. המבקש רשאי היה לפנות אל בית המשפט בבקשה כי יעיד בפניו באחד מביקוריו בישראל, וסביר להניח כי בקשה כזו הייתה נענית, ולא הייתה נדרשת הגעתו במיוחד לשם דיון ההוכחות. כאשר מדובר בפסיקת הוצאות עקב התקיימות העילה של "נסיבות אחרות המצדיקות זאת" נתון לבית המשפט מרווח רחב של שיקול דעת, אולם עליו לאזן בין מכלול השיקולים. במסגרת נסיבותיו האישיות של המבקש, ראוי היה כי התביעה תגלה רגישות לעובדה שהגעתו לארץ של תושב חוץ כרוכה בעלויות ותעשה מאמץ לחסוך עלויות אלה. בו בעת, המבקש עצמו לא פעל לשם צמצום עליות אלה, כפי שהוסבר לעיל. באשר לנסיבות הנוגעות להליך עצמו- כאמור נוסח התקנות לא תרם לוודאות משפטית, אך בשלב מסוים נוצרה מעין "מסה קריטית" של פסיקה, ולא ראוי היה שהתביעה תעמוד על שלה תוך התעלמות ממגמת הפסיקה. עוד יש להביא בחשבון כי ניתן היה לשפוט את המבקש בהעדרו עקב אי התייצבותו לדיון ההוכחות שנקבע לחודש פברואר 2010. לא מן הנמנע כי בית המשפט לא היה מבטל את פסק הדין ולחילופין מתנה את הביטול בתשלום הוצאות על ידי המבקש. שיעור החיוב: תקנות סדר הדין (פיצויים בשל מעצר או מאסר), תשמ"ב-1982, קובעות את הסכום המרבי לתשלום הוצאות. על פי התוספת לתקנות ניתן לחייב בהוצאות בגין שני ראשי נזק: הוצאות בפועל כפי שהכיר בהן בית המשפט והוצאות בעד שכר טרחת עורך דין. עוד יוער כי באשר להפסד ימי עבודה- הרי רכיב זה לא הוכח ולו במקצת. המבקש בן 70, לא הוכח מהי עבודתו, מהו היקף משרתו, האם הוא עצמאי או שכיר, מהו תחום עיסוקו וכדומה. בעניין דבש נפסק די "אותה גמישות בהערכת הנסיבות "המצדיקות" יכולה שתביא את בית המשפט לפסיקת שיפוי ופיצויי חלקיים", וכך ראוי לטעמי לפעול במקרה דנן. ראה גם, בספרו של קדמי, "סדר הדין בפלילים", חלק שני, מהדורה מעודכנת, תשס"ט- 2009, שם נאמר בעמ' 1785, כי בהכרעה בנוגע לפיצוי או שיפוי טמונים גוונים שונים, ולכן יש בה יסוד של פשרה. אשר על כן, אני קובעת כי המשיבה תישא בהוצאות המבקש כדלקמן: עבור הוצאות טיסה סך של 2500 שקל. עבור שכר טרחת עו"ד סך של 2300 שקל בצירוף מע"מ. סכומים אלה ישולמו תוך 60 ימים מהיום. עורך דיןמשפט פלילישכר טרחת עורך דיןשכר טרחה