דוגמא להחלטה בנושא פיצויים על לשון הרע בדיני עבודה: לפנינו בקשת המבקשים (הנתבעים) לסילוק הסעד הכספי בגין 'הוצאת לשון הרע' והתביעה האישית כנגד המבקש 2 (להלן: המבקש) על הסף ולמחיקת הסעד שעניינו פיצויי פיטורים מכתב התביעה. הרקע לבקשה ביום 24.10.2012 הגיש המשיב כתב תביעה כנגד המבקשים. בכתב התביעה נטען כי המשיב פוטר ללא עריכת שימוע, כי המבקשת 1 (להלן: המבקשת) החלה לנהל נגדו מסע הכפשה וכי אף לאחר סיום יחסי העבודה בין הצדדים התבקש המשיב לעזוב כנס חשוב לבכירים בשל דרישתו הנחרצת של המבקש. המשיב תבע פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ובגין פגיעה בשמו הטוב וכן תשלום השלמת פיצויי פיטורים, הלנת פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת. בנוסף, התבקש בית הדין ליתן מספר צווים כנגד המשיבים ובכלל כך צו לשחרור כספי הפיצויים המופקדים לזכות המשיב בקופות גמל. מנגד הגישו המבקשים בקשה זו וטענו כי המשיב כשל בתפקידו על רקע של יחסי אנוש גרועים וכאשר נשקלו פיטוריו הציג אישורי מחלה ונעדר מהעבודה תקופה ממושכת. עוד נטען כי המשיב ביצע פעולות חמורות בניסיון להרוס את קשרי המבקשת עם הספק הבלעדי שלה, הפר את חובת האמונים ואת חוזה העבודה. המבקשים ביקשו כי בית הדין יורה על סילוק הסעד הכספי בגין 'הוצאת לשון הרע', על מחיקת התביעה האישית כנגד המבקש ועל מחיקת הסעד שעניינו פיצויי פיטורים. נדון בבקשות כסדרן. הבקשה לסילוק הסעד הכספי בגין עילת לשון הרע והתביעה האישית כנגד המבקש המבקשים טענו כי כתב התביעה אינו מפרט את האמירות המהוות 'לשון הרע' וכי כל טענות המשיב הן בבחינת סיסמאות שאינן מגובות בעובדות. עוד נטען כי כתב התביעה אינו מגלה עילת תביעה אישית כנגד המבקש ולא ברור מפני מה על המבקש להתגונן פרט לעובדה שמבוקש לחייבו בסעד כספי בגין הוצאת שם רע. מנגד שלל המשיב את טענות המבקשים. המשיב טען כי בכתב התביעה פירט באופן ספציפי את הפרסומים והמעשים המזכים אותו בפיצוי בהתאם להוראות חוק איסור לשון הרע, השתכ"ה-1965 (להלן: חוק איסור לשון הרע). לטענתו, המבקשת הציגה אותו כאדם לא הגון המוציא אישורי מחלה פיקטיביים ומדליף סודות לספק המבקשת. עוד נטען כי המשיב התבקש ע"י מארגן כנס בכירים בו השתתף, בנוכחות אנשים נוספים, לצאת מהרצאה שנתן המבקש לדרישת האחרון וכי נודע למשיב מהמארגן כי המבקש מפרסם שהוא 'עשה מעשים שלא יעשו'. הכרעה לאחר ששקלנו את טענות הצדדים מצאנו כי דין הבקשה להידחות, כפי שיפורט להלן. הלכה היא כי סעד המחיקה על הסף יינתן במשורה. ובלשונו של בית הדין הארצי: "סעד המחיקה על הסף הוא סעד קיצוני ובית הדין אינו נוהג בו אלא במקרים חריגים. בתי הדין לעבודה נוהגים בזהירות יתרה בבואם להכריע בבקשה למחוק תביעה על הסף ומעדיפים להורות על בירור העניין לגופו, על פני סילוק התביעה על הסף... וכבר נפסק כי 'בית-דין זה אימץ את ההלכות במשפט הכללי שיצאו מבית-המשפט העליון לעניין מחיקה על הסף, על-פיהן יש לנהוג בזהירות ולבחון בקפדנות את העובדות והטענות המופיעות בתביעה, וכל אימת שניתן לתקן פגם בתביעה אין למחקה על הסף'... בהתאם, 'נטיית בתי הדין לעבודה הינה לנהוג בזהירות יתירה וביד קמוצה בבואם להכריע בבקשה לסילוק התביעה על הסף'... זאת, מן הטעם ש'מחיקה על הסף אינה הדרך המועילה; אין היא מועילה מבחינה דיונית... ואין היא טובה ליחסי עבודה'; ו'על מנת שלא לשלול מבעל דין לממש את זכותו המשפטית' ". סעיף 1 ו-2 לחוק איסור לשון הרע קובעים כדלקמן: "1. לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול - (1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצידם; (2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגויות או תכונות המיוחסות לו; (3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועיותו; .... 2. (א) פרסום, לענין לשון הרע - בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר. (ב) רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי הפרסום אחרות: (1) אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע; (2) אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות להגיע לאדם זולת הנפגע." כידוע ההלכה היא כי על התובע להצביע על העובדות המקימות את מרכיביה של עילת לשון הרע ובכלל כך פירוט המילים או המעשים שבוצעו המבססים את עילת התביעה, ובלשונו של בית המשפט העליון בעניין אהרוני: "כאשר מדובר בהוצאת דיבה, המילים (או המעשה, לפי העניין) מהוות את הבסיס העיקרי להקמת העילה, ובלעדיהן אין. על כן כבר נקבע, כי התובע על פי החוק אינו יכול להסתפק בטענה שהנתבע הוציא דיבתו, ועליו לציין בכתב תביעתו את 'פירוט המילים, בכתב או בע"פ, בהן השתמש הנתבע' ואשר מולידות לטענתו את עילת התביעה". יצוין כי בעניין אהרוני טען התובע כי "הושמץ בלי הרף" וכי "הוצאה עליו דיבה" בלבד. אין חולק כי מדובר בטענות כלליות ולא מפורטות. לעומת זאת, במקרה דנן טען המשיב בכתב התביעה כי הגיעו לאזניו ידיעות מפי עובדי המבקשת וגורמים חיצוניים לפיהם המבקשת מעלה טענות שווא כנגדו בנוגע להוצאת אישורי מחלה פיקטיביים והדלפת סודות מסחריים לספק המבקשת (ס' 56 לכתב התביעה). לטעמנו, בשלב מקדמי זה של ההליך, מדובר בפירוט מספיק על מנת לאפשר למבקשת להתגונן מפניו. שכן המשיב פירט את המקור לידיעותיו (עובדי המבקשת) וכן את האמירות הספציפיות שנאמרו (הוצאת אישורי מחלה פיקטיביים והדלפת סודות מסחריים לספק). אין מדובר בטענות כלליות שאינן מאפשרות למבקשת להתגונן מפניהן. נוסיף, כי אף בעניינו של המבקש פירט המשיב טענותיו באופן ספציפי. המבקש טען כי "בכנס חשוב לבכירים בתחום השבבים שהתקיים לאחרונה התבקש התובע על ידי מארגן הכנס, בנוכחות אנשים רבים לעזוב את האולם בשעה שהנתבע 2 מרצה, וזאת לדרישתו הנחרצת של האחרון. בשיחה שקיים התובע עם מארגן הכנס לאחר מכן הסתבר, כי הנתבע 2 מפיץ ידיעות פוגעניות וכוזבות, לפיהן התובע עשה מעשים שלא יעשו" (ס' 14 לכתב התביעה). המשיב פירט כי מקור ידיעתו היא מארגן כנס הבכירים בתחום השבבים וכי המעשה המקים לטעמו את חבות המבקש הוא הוצאתו מהרצאתו של המבקש, לבקשת האחרון, בנוכחות אנשים רבים ואמירותיו של המבקש כי המשיב 'עשה מעשים שלא יעשו'. בנסיבות העניין, לא מצאנו כי יש להורות על מחיקת סעיפים מכתב התביעה או לחלופין להורות למשיב לתקן את תביעתו או לפרטה. לטעמנו די באמור בכתב התביעה על מנת לאפשר למבקשים להתגונן כנגד עילות התביעה. נבהיר כי במסגרת דיון בבקשה לסילוק תביעה על הסף אין בית הדין בוחן אם התביעה נגד המבקשים תוכח אלא רק אם פורטו בכתב התביעה עובדות וטענות שאם יוכחו תתקבל התביעה. אנו סבורות, כי המשיב עומד בכך וכי על פי הטענות שפורטו בכתב התביעה יש לקיים דיון לגופן של טענות ולא לסלק את התביעה בגין 'לשון הרע' על הסף. אין חולק, כי אם בסופו של יום לא יוכחו הטענות בנוגע להוצאת לשון הרע שהועלו כנגד המבקשים או כנגד המבקש באופן אישי והתביעה תידחה, עשוי בית הדין לפסוק לזכות המבקשים הוצאות. רכיב התביעה שעניינו תשלום פיצויי פיטורים המבקשים טענו כי המשיב לא כימת בפרק ה"סעדים" את מלוא הסכום בגין פיצויי פיטורים שלטענתו הוא זכאי. המבקשים טענו כי תביעת המשיב למתן צו לשחרור כספי הפיצויים ולתשלום השלמה בלבד נועדה לחמוק מתשלום אגרה כדין, שכן היא מהווה כסות לתביעה לתשלום פיצויי פיטורים. מנגד טען המשיב כי כימת את כל רכיבי התביעה העשויים להשית חיוב כספי על המבקשים. ברכיב פיצויי הפיטורים טען המשיב כי תבע מתן צו עשה לשחרור הכספים המופקדים לזכותו בחברת הביטוח מגדל וכן להשלמת סכום פיצויי הפיטורים להם הוא זכאי. הכרעה לאחר ששקלנו את טענות הצדדים מצאנו כי דין הבקשה בעניין זה להתקבל, ונסביר. הסעד בנוגע לפיצויי הפיטורים נוסח בכתב התביעה באופן הבא: "91. בנוסף לאמור לעיל, עד למועד כתיבת שורות אלו, הנתבעת 1 בחוסר תום לב, ובדרכים לא דרכים, מתחמקת מתשלום השלמת פיצויי פיטורים ומשחרור כספים המופקדים לזכות התובע בחברת הביטוח מגדל בע"מ. ....... 95. אשר על כן, התובע זכאי לפיצויי פיטורים לפי התחשיב כדלקמן:- 37,000 ₪ (השכר הקובע) x 6.872 שנים = 254,264 ₪. 96. מסכום הפיצויים כאמור יש לקזז את ערכי הפדיון של הפיצויים בחברת הביטוח מגדל נכון למועד סיום עבודתו של התובע, בכפוף לשחרור הכספים הנ"ל לטובת התובע, כך שלאחר שחרור הכספים המופקדים לזכותו זכאי התובע לקבלת השלמת פיצויי פיטורים מן הנתבעת בסך של 25,796 ₪". בפרק הסיכום תבע המשיב סכום של 25,796 ₪ בגין "השלמת פיצויי פיטורים" וכן ביקש כי בית הדין יורה למבקשת למסור לחברת הביטוח מגדל הודעה בדבר שחרור כל הכספים המופקדים לזכותו בקופות הגמל, כולל כספי פיצויים ו/או ליתן סעדים הצהרתיים בדבר זכאותו לשחרור אותם כספים. המשיב הוסיף וטען כי זכאותו לשחרור כל הכספים המופקדים לזכותו ובכלל כך כספי הפיצויים נובעת מהוראת סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים. נבהיר כי בקשת המשיב לפיה יורה בית הדין על שחרור כספי הפיצויים העומדים לזכותו היא בבחינת בקשה לסעד הצהרתי לפיה הכספים בקופת הפיצויים שייכים למשיב. תקנה 9 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 קובעת כי בין כל הפרטים שיש לכלול בכתב התביעה המוגש לבית הדין יש לכלול את הסעד המבוקש וכן את "שוויו של נושא התובענה, ככל שניתן לקבעו, לפי הענין. היתה התביעה לסכום שיגיע לתובע לאחר בירור חשבונות שלא נתיישבו בינו לבין הנתבע, יפורש בכתב התביעה הסכום הנתבע לפי המשוער". הלכה היא כי מקום בו התגבשה הזכות הכספית והתובע יכול לכמת תביעתו ולתבוע סעד כספי לא יידרש בית הדין לתביעה לסעד הצהרתי אלא אם יצביע התובע על אינטרס לגיטימי אחר, כבד משקל, המצדיק את הגשת התביעה לסעד הצהרתי בלבד. כמו כן, כידוע סעד הצהרתי אינו ניתן כדבר שבשגרה וכי אחד התנאים לנתינתו היא כי התובע יוכיח שקנויה לו זכות או כי התקיים 'מצב' שעליו מבקש הוא להצהיר. במקרה דנן, אין חולק כי עילת התביעה של המשיב היא תשלום פיצויי פיטורים שהתגבשה במועד פיטוריו אלא שלטענתו על המבקשת לשלם את פיצויי הפיטורים באמצעות שחרור כספי הפיצויים המופקדים לזכותו ובאמצעות 'השלמה' כספית. המשיב לא הצביע על אינטרס לגיטימי, כבד משקל, המצדיק מתן צו לשחרור כספי הפיצויים תחת כימות מלוא סכום פיצויי הפיטורים. לא זו בלבד, אלא שעיון בהסכם ההעסקה מעלה כי הוסכם בין הצדדים שההפרשות לקופות הגמל יהיו על חשבון פיצויי הפיטורים ולא יבואו במקומם. אי לכך, לכאורה לא קמה למשיב הזכאות לשחרור כספי הפיצויים אף מכוח סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963. בנסיבות אלה, משעילת התביעה של המשיב היא תשלום פיצויי הפיטורים הרי שבקשתו למתן צו לשחרור כספי הפיצויים היא לכאורה 'כסות' לתביעה הכספית. משמדובר בפגם הניתן לריפוי אין הצדקה לסילוק התביעה בשל היעדר כימות ועל המשיב לכמת תביעתו לתשלום פיצויי פיטורים ולשלם אגרה כדין. סוף דבר הבקשה לסילוק הסעד הכספי בגין 'לשון הרע' ולמחיקת התביעה האישית כנגד המבקש - נדחית. הבקשה לכימות הסעד שעניינו פיצויי פיטורים - מתקבלת. המשיב יגיש כתב תביעה מתוקן עד ליום 20.2.2013 וישלם אגרה בגין תיקון רכיב פיצוי הפיטורים. המבקשים יגישו כתב הגנה עד ליום 20.3.2013. דיון קד"מ יתקיים ביום 28.5.2013 בשעה 9:30 בנוכחות הצדדים ובאי כוחם. נוכח התוצאה אליה הגענו, אין צו להוצאות. פיצוייםלשון הרע / הוצאת דיבהבית הדין לעבודה